ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק בסימן שא(ה)

(ה)

(ה) לפיכך כיון כו'. עיין ב"י^עז שהעתיק לשון רש"י^עח דמשוי הוא, וכן משמע בש"ע^עט כמו שכתב האליה זוטא^פ. ואף שהתוספות ור"ן^פא לא כתבו כן משום דמסקינן בפרק בתרא דיומא^פב דלכולי עלמא מנעל הוא, מכל מקום אנן לא קיי"ל הכי, אלא כרי"ף^פג שהתיר ביום הכיפורים אפילו במנעל של עץ כמו שיתבאר בסי' תרי"ד^פד, עיין שם בב"י^פה, והטעם פירש הרמב"ן^פו שם דכולי עלמא היינו ר' מאיר ור' יוסי אבל רבנן פליגי דלאו מנעל הוא. ועיין שם בר"ן^פז דאפילו הכי מותר לצאת בהם לרשות הרבים ביום הכיפורים, ושאר שבתות אין היתר לפי טעמו. וכאן פסק [ר]מ"א^פח להקל, והוא מרבינו ירוחם^פט שכתב שאין המנהג כהאוסרים. וצ"ע דרבינו ירוחם אזיל לטעמיה דגבי יום הכיפורים כתב שהמנהג להחמיר במנעל של עץ כמו שכתב ב"י שם^צ בשמו, והאיך נקטינן קולי דסתרי אהדדי כמבואר בפ"[ח] דיומא^צא שהקשו משבת ליום הכיפורים.

וצריך לומר דס"ל להב"י ורמ"א דעל כרחך לא הקשו בגמרא משבת ליום הכיפורים אלא מקיטע לר' יוסי, דעל כרחך ס"ל דאין שם מנעל עליו, דאם לא כן לא ליתסר אף שאין צריך להילוכו אלא שלא יראה חסר רגל, דכל דבר שיש עליו שם מלבוש או תכשיט מותר ללבשו או להתקשט בו אפילו לאצולי מטינוף דלא חשיב כלל^צב, אבל כשאין עליו שם מנעל עץ בעלמא הוא ואינו תכשיט כלל שאין מתקשטין בבקעת עץ. אבל מי שאינו קיטע, אף שאין עליו תורת מנעל, כיון שהרגל נכנסת בו ומהלך בו שרי, דמלבוש שלו הוא לכף רגלו. דאפילו במקל החיגר כתב הרא"ש בפ"ג דביצה^צג דהוה כמנעלו, אע"ג דס"ל בפ"[ח] דיומא^צד דאין מנעל של עץ, אלא דהכא כיון שצורך הילוכו הוא שרי. ואין הטעם משום דאי אפשר לו בענין אחר, דהא אין ביציאתו מצוה גדולה כל כך לדחות שבת, אלא דכיון שאי אפשר לו לילך בענין אחר הרי כל סמיכת גופו בהליכתו על מקלו, ובהא תליא מלתא, כמבואר מפירש"י^צה גבי מקל של זקנים שמשם הביאו הפוסקים^צו לענין שבת, וא"כ הוא הדין במנעל של עץ שמהלך בו שכל גופו נסמך עליו בהליכתו דשרי אף שאפשר זולתו, כמשמעות לשון הרא"ש^צז שלא כתב כרגלים דמו ליה אלא כמנעלים דמו, וכן משמע בש"ע^צח שכתב ואין עושה זה להלך בו משמע דאם היה מהלך בו הוה שרי.

והנה בש"ע לא העתיקו להתיר במחופה עור^צט, משום דאף דכהאי גוונא מקרי מנעל לכולי עלמא אף לרבנן^ק דפליגי אר' מאיר ור' יוסי, מכל מקום קיי"ל כר' יוסי לגבי ר' מאיר דאף מנעל אסור משום דילמא מיפסק^קא. ואין היתר במחופה עור אלא היכא דמיהדק על ידי כך, כמו שכתבו התוס'^קב שהעתקתי בפנים (וכן כתב הרשב"א^קג הביאו המג"א^קד, והתם מיירי שהרגל נכנסת, ולמדו מקב המחופה מבפנים^קה, אבל בקיטע מודה הרשב"א להתוס'^קו דצריך לקשור מלמעלה אם הוא רחב על רגלו שהחיפוי הוא מלמעלה), ובכהאי גוונא ליכא רבותא כלל, ואתי במכל שכן ממה שכתב רמ"א^קז בשם רשב"א. וכן כתב האליה זוטא^קח.

אלא שמה שכתב^קט דאינו מחופה אסור מדאורייתא לדעת רש"י^קי אינו מוכרח, דיש לומר דמקרי שלא כדרך המוציאים^קיא. ואפשר שזהו כוונת הרמב"ם^קיב לפי דעת המג"א^קיג:

הערות

עז. ד"ה אין הקטע.
עח. הובא בתוס' שבת סה, ב ד"ה הקיטע.
עט. סעיף טו.
פ. ס"ק טז.
פא. על המשנה שם (ל, א) ד"ה הקיטע.
פב. עח, ב.
פג. יומא שם (ב, סוע"א).
פד. טור ושו"ע ס"ב. לקמן שם ס"ב.
פה. ד"ה ומ"ש ודוקא וד"ה והלכך.
פו. יומא שם במלחמות.
פז. יומא שם ד"ה ומיהו.
פח. סעיף טז.
פט. נתיב יב ח"ה (עד, ב). הובא ב"י סוס"י שא.
צ. סי' תריד ד"ה וכתב ר"י. וכדלקמן שם סוף ס"ב.
צא. עח, ב. וראה תהלה לדוד ס"ק ט.
צב. כדלעיל ס"י וסי"א (לאצולי טינוף) ולקמן סמ"ב (לצורך חבירו).
צג. סי' ה.
צד. סי' ז.
צה. שבת סו רע"ב: ולא לסמיכת כל גופו.
צו. הגהות מיימוניות פי"ט הט"ו אות ב. וכדלקמן קו"א ס"ק ו.
צז. ביצה שם.
צח. סעיף טו.
צט. רק בלבוש סט"ו.
ק. יבמות קג, א. וכדלקמן סי' תריד ס"ב שאסור ביוהכ"פ.
קא. כרבא ביומא שם.
קב. שם סוד"ה הקיטע (הא') באופן הב' (אי נמי).
קג. שו"ת ח"א סי' תרז.
קד. ס"ק כד.
קה. כאופן הא' שבתירוץ התוס' שם.
קו. באופן הב' שבתירוצו.
קז. סעיף טז, בשם הרשב"א שם, וכדלקמן בסוף הסעיף בדין פאנטיני"ש.
קח. ס"ק יז, ואליה רבה ס"ק לג (שהשו"ע השמיט, ושנכלל בדין פאנטיני"ש).
קט. אליה זוטא ס"ק טז.
קי. שצויין בתחילת הקו"א.
קיא. ראה גם חידושי צ"צ מו, א.
קיב. פי"ט הט"ו: ואם יצאו פטורין.
קיג. סוף סקכ"ז (שכלל אותו עם דין אנקטמין דלקמן סט"ז, שפטר מטעם שאינו דרך הוצאה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.