סימן ב

סימן ב

נולד ביד ימין קטועה בפסת היד ²⁰

על דבר השאלה במי שנולד ביד ימין קטועה, ולא נקטע אלא פסת ידו ויש לו זרוע וקנה ימנית, ומכל מקום אינו יכול לעשות כל מעשיו אלא בשמאלו, רק שאומר שיד ימנית שלו היא בכחה ובגבורתה אצלו יותר משמאלו, וכל הדברים שאינם נצרכים לפסת היד מחזיק בין אצילי ידו הימנית.

לכאורה נראה דדמי לאיטר שהימין נעשה שמאל, מאחר שעושה כל מעשיו בשמאלו. דאפילו הרגיל את עצמו לכתוב בשמאלו או לעשות כל מעשיו, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ²¹ , הרגלתו מהני. ואף דלמ"ד דלא אזלינן בתר כתיבה אלא בתר כל מעשיו, והיינו דבתשות כח תלא מלתא, וכמ"ש ספר התרומה ²² והרא"ש ²³ , ובנידון דידן השמאל היא בתשות כח יותר מבימין, כמו שבא בשאלה שהימין היא אצלו בכחה וגבורתה יותר, מכל מקום יש לומר דלא אזלינן בתר כח לחוד אלא אם כן שהוא כך בפועל גם כן שעושה בה כל מעשיו, אבל מה שהוא בכח ולא בפועל לא מהני לקרותה יד ימין. וכהאי גוונא כתב המ"א בסי' תרנ"א סק"י לענין לולב, דמי שנקטעה ידו הימנית נוטל הלולב בשמאלו שהיא עכשיו ימנית אצלו ²⁴ . ועיין שם בפרי מגדים שלמד משם לענין תפילין גם כן ²⁵ , אלא שהניח בצריך עיון, כדרכו לנהוג בענוה שלא לסמוך על דעתו. וכהאי גוונא כתב הרש"ל בים של שלמה פי"ב דיבמות סי' כ"א דמי שנקטעה רגלו הימנית אין לך איטר גדול מזה אפי' נקטעה מן הארכובה ולמטה ²⁶ .

(ולפי מ"ש המ"א בסי' כ"ז סק"ג ²⁷ בדעת התוס' (מנחות ד' ל"ז א' ד"ה אין לו זרוע) דאם אין לו אלא זרוע שמאל מניח בימין, יש לומר דהוא הדין בנידון דידן איפכא, כיון שאין לו אלא זרוע ימין והיא שמאל דידיה, מניח בשמאל שהיא ימין דידיה. אך דברי המ"א תמוהין מאוד, דמלבד שהוא עצמו כתב שהוא דוחק ²⁸ , ועלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה. גם מה שכתב דרב אשי (שם) טעמיה דנפשיה קאמר ²⁹ , הוא נגד הגמרא ³⁰ . גם מה שכתב דהמרדכי ³¹ כתב תרתי שמע מינה, אין במרדכי רמז ורמיזא להניח בימין, אלא דקאמר תרתי ש"מ מידכה יד כהה, חדא להניח בשמאל שהיא יד כהה ועוד דאפילו גידם מניח בשמאל דיד מקולקלת נמי יד כהה מקרי. עוד זאת דעיקר קושיתו על התוס' במה שכתב גם נפלאתי כו', יותר יש להפליא עליו, דבספרי ³² אמרו כן לר' יוסי החורם דיד היינו ימין, ומסיים אם כן למה נאמר ידך, דהיינו ימין, ועל זה קאמר לרבות את הגידם שנותן בימין, ויליף מידך בלא ה' (דפ' קדש ושמע), אבל אחרים דברייתא זו ילפי מידכה בה', דומיא דאחרים דברייתא דלעיל. ולדברי המ"א צריך לומר דהני אחרים אחריני נינהו, ולא ילפי מידכה בה' אלא מידך בלא ה', ולאו היינו אחרים דברייתא דלעיל, דאם לא כן האיך לפלגו דידהו אדידהו. או שנאמר דברייתא זו פליגא אברייתא דלעיל, ותרי תנאי אליבא דאחרים, ומנ"ל הא. וצע"ג ³³ ).

הן אמת שדברי מהרש"ל שם להשיג על הטור אינן מוכרעין נגד הטור (ש"ע אה"ע סי' קסט), דלא סבירא ליה סברא זו ³⁴ . גם הרי דעת רש"י (יבמות קג א ³⁵ ) דנקטעה רגלו מן הארכובה ולמטה חליצתו כשירה. והתוס' (שם) (ד"ה מאן) והרא"ש ³⁶ וש"פ דפליגי עליה, היינו מטעמא דאי אפשר למידחסי' לכרעי' ³⁷ , ולא משום דהוה אטר ³⁸ . אלא שבזה יש לומר דלהסמ"ג וסמ"ק דאיטר חולץ בימין דעלמא לא קשה מידי ³⁹ . ואפי' לסה"ת ⁴⁰ וסיעתו יש לומר דאי משום איטר לחוד יש לו תקנה לחלוץ בשתיהן, דלא סבירא להו כהרמב"ן ⁴¹ דאיטר אין לו תקנה, ומשום הכי כתבו הטעם דאי אפשר למדחסי' לכרעיה, דחליצתו פסולה לגמרי. אך מסתימת דבריהם לא משמע הכי ⁴² . ועוד דאם כן לא הוי חליצתו פסולה אלא מספק, דהיינו מחמת רגל זו, דהא רגלו השמאלית היא בשלימות, ומשמעות דבריהם דפסול לגמרי בלי שום ספק כלל.

אך מכל מקום יש לומר בנידון דידן כסברת הרש"ל ⁴³ , דסברא מעליא היא, אלא דוכתא היא דלא מעליא התם לענין חליצה דבעינן ימין מגזרת הכתוב, דילפינן יד יד ממצורע ⁴⁴ , ואפי' נקטעה רגלו מקרי ימין מן התורה, משא"כ לענין תפילין, דשמאל לא כתיב, אלא דילפינן מידכה יד כהה, וכל יד שהיא כהה אצלו אפי' ימין מקרי שמאל, ואם כן אם היד הימנית קטועה מקרי היא יד כהה אצלו. ולא מיבעי' לדעת סה"ת וסיעתו דאטר חולץ בשתיהן משום ספיקא, דאיבעי' דר' ירמי' ברפ"ז דחולין (ד' צ"ב ריש ע"ב) אי בתר דידי' אזלינן או בתר מיני' אזלינן, וסבירא ליה הא דבתפילין אזלינן בתר שמאל דידיה היינו משום דכתיב ידכה יד כהה כמ"ש הר"ן (שם במשנה דר"פ גיד הנשה). וכל שכן לדעת הסמ"ג וסמ"ק דלעיל דאטר חולץ בימין דעלמא, על כרחך צריך לומר דשאני תפלין ⁴⁵ . אלא אפילו להטור דסבירא ליה דאיטר חולץ בימין דידי' דומיא דתפילין, דאזלינן בתר דידי', ולא סבירא ליה לחלק בין תפילין לחליצה ⁴⁶ , היינו משום דקשיא לי', דאם כן ת"ק דברייתא קמייתא [מנחות לו:] דיליף תפילין בשמאל מדכתיב ידך זו שמאל, דכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' דסתם יד היינו שמאל, ולא יליף מידכה יד כהה, וכי לית ליה הא ברייתא דאטר מניח בשמאלו שהיא ימין כל אדם. וכי תימא הכי נמי, וכמ"ש המרדכי ⁴⁷ , דהא המרדכי מקשה לנפשיה, דאם כן כי פריך (שם ל"ז ע"א) והתניא איפכא ומשני אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו לישני וכי תנאי שקלת מעלמא הא ת"ק דברייתא קמייתא סבירא ליה דאטר מניח בשמאל כל אדם, ועיי"ש שתירץ בדוחק. הגם שיש לומר לדעת סה"ת וסיעתו, הא דלא משני אביי הכי, משום דאם כן תפשוט בעיא דר' ירמיה דאזלינן בתר מיניה, דהא ת"ק אזל בתר שמאל דעלמא, מכל מקום פשטא דברייתא וסוגיא דגמרא משמע דליכא מאן דפליג על ההיא ברייתא דאטר מניח תפילין בשמאלו שהיא ימין כל אדם. גם המרדכי לא כתב כן אלא לדעת רש"י דפירש הא דאמר רבי נתן מה כתיבה בימין כו' דהיינו לרוב בני אדם, אבל הטור סבירא ליה דגם בכתיבה אזלינן בתר ימין דידיה ⁴⁸ , ואם כן על כרחך דגם הת"ק נמי סבירא ליה הכי, דהא רבי נתן לא פליג את"ק אלא דקאמר אינו צריך ⁴⁹ כו'.

[ובזה י"ל דעת רש"י דפירש מה כתיבה בימין לרוב בני אדם כו', דמה שכתב המרדכי דסבירא ליה דהך ברייתא פליגא אברייתא דאטר הוא דוחק כמ"ש בעצמו, ומנא ליה לרש"י הא, ומי הכריחו לכך. אלא דדוקא גבי כתיבה פירש"י כך, דסבירא ליה דלא אזלינן בתר כתיבה אלא בתר כל מעשיו, כדעת ס' התרומה ⁵⁰ והרא"ש ⁵¹ . והכריחו לרש"י לפרש כך משום דלת"ק דיליף ידך זו שמאל ודאי דאזלינן בתר כל מעשיו כדמייתי קרא אף ידי יסדה כו', ואי סלקא דעתך דלרבי נתן אזלינן בתר כתיבה אם כן פליג את"ק, ואמאי קאמר אינו צריך, וזו קושיא על סמ"[ק] והטור ⁵² וצ"ע].

אלא ודאי דסבירא ליה להטור דהא דאטר אין לו שייכות כלל לבעיא דר' ירמיה, כיון שיש לו שמאל דידיה אף שהוא ימין כל אדם בתר דידיה אזלינן. ולא דמיא לבעיא דרבי ירמיה ⁵³ , דהתם מיירי במין כף שאין לו כף לזה או במין שאין לו כף ויש לו לזה, אבל הכא הרי יש לו ימין ושמאל כמו במינו אלא שנחלפו אצלו בתשות כח או בכתיבה, לכל חד כדאית ליה, ובזה לא שייך לומר בתר מיניה אזלינן ⁵⁴ . ועוד דהא אין לו זרוע פטור מן התפילין אע"פ שנשאר למעלה מן הקיבורת מקום להניח בו תפילין כמ"ש הב"ח ⁵⁵ , ולאחרים דפליגי את"ק ⁵⁶ , לדעת הב"ח היינו מריבויא דקרא, אבל אי לאו ריבויא הוה פטור משום דלא מקרי יד ולא אזלי בתר מיני' (ומכ"ש לגירסת הרא"ם ⁵⁷ אין לו אלא זרוע ⁵⁸ כו'). מעל רגלו ולא מן הארכובה ולמ[עלה] דריש פרק ה' דערכין (דף י"ט ע"ב) ⁵⁹ , מגופא דקרא שמעינן ולא מחמת ריבויא. ורגלי' ולא בעלי קבין ⁶⁰ דמשמע רפ"ק דחגיגה דף ד' ע"א דמרבויא אתו, היינו משום דפשטא דקרא ⁶¹ לאו בהכי מיירי, אלא דרבנן דרשי להא. והיינו טעמא, דכל מצות שבגוף האדם אזלינן בתר גוף האדם שנצטוה במצוה זו, ולא אזלי' בתר מינו כלל אלא היכא דאיכא ריבויא, כגון כסות סומא דחייב בציצית משום שישנו בראי' אצל אחרים ⁶² וכה"ג. ומשום הכי נמי סבירא ליה להטור דגם בחליצה אזלינן בתר ימין דידי', כמו בתפלין דאזלינן בתר שמאל דידי', דחד טעמא לתרווייהו משום דהוה מצות שבגופו. ואף דסבירא ליה להטור דבתפילין אזלינן בתר כתיבה ולא בתר תשות כח, ובחליצה ודאי אזלינן בתר תשות כח דרגל ימין עקר ברישא ⁶³ , והיינו משום דבתפילין ס"ל כרבי נתן וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין כו', מכל מקום מייתי ראיה כי היכי דהתם אזלינן בתר כתיבה דידי' (ולא כפירש"י מה כתיבה בימין לרוב בני אדם) הכא נמי אזלינן בתר ימין דידי'. מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא, דהא טעמא לחוד והא טעמא לחוד. ואם כן ⁶⁴ לענין נידון דידן נמי, דאע"ג דלענין חליצה אם נקטעה רגלו הימנית לא מקרי אטר, לענין תפילין אם יד הימנית קטועה הוי אטר וכסברת רש"ל הנ"ל.

ואולם מגופא דסוגיא בדוכתי' יש להוכיח דבשביל שהיד ימין קטועה לא מקרי שמאל בשביל זה ולא יד כהה, לא מיבעי' לגירסת הרא"ם ומרדכי ישן שבמ"א ⁶⁵ (וגם במרדכי שלפנינו ⁶⁶ משמע הכי כדלקמן ⁶⁷ דלא כב"ח ⁶⁸ ) דאין לו אלא זרוע פטור לת"ק דקיי"ל כוותי', דיד מקולקלת לא מקרי יד כלל אפי' יד כהה. ואפי' לגירסת התוס' דאין לו זרוע דוקא פטור, הא כתבו התוספות דאחרים דאמרי ידכה לרבות את הגידם מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דמיירי כשיש לו זרוע, ועד כאן לא מחייבי אלא מריבויא דקרא משום דס"ל דידכה לא אצטריך לגופי' להניח ביד שמאל, דנפקא לי' מהא דיליף ת"ק או ר"נ והיינו דאמרי כתנאי כו', אי נמי כמ"ש המרדכי דתרתי שמע מינה, אבל אי לאו ריבויא אינה בכלל יד שמאל משום דנקטע פסת היד. דאע"ג דמדאורייתא קיבורת כולה מקרי יד כדאיתא פ"ה דערכין ⁶⁹ , מכל מקום בעינן שתהא הפס יד שלימה שתהא ראוי' לעשות בה ולהשתמש בה כחפצו. ואם כן ביד ימין שאין שם ריבוי מקרא דלהוי מקרי יד, לא הוה אפילו יד שמאל, לא שייך כלל לרבות על יד ימין שתהא שמאל. אלא אם כן הי' אטר קודם שנקטעה ידו הימנית, דאז יש לומר כיון שהיתה כבר ידו השמאלית מרבינן נמי אפילו יד קטועה אליבא דאחרים, אבל בשלא נקרא עליה כלל שם יד שמאל ליכא לרבויי על ימין שתהא שמאל, ובלא ריבויא לא מקרי עליה שם יד כלל אפי' יד שמאל, וכיון שכן אי אפשר לחייבה בתפילין. וראי' לזה שהרי הא דאין לו זרוע פטור פירש"י זרוע שמאל, וכן הוא בשלטי גבורים ⁷⁰ בשם ריא"ז, מבואר בהדיא דאם אין לזרוע ימנית חייב בתפילין על השמאלית, ואע"ג שהשמאלית נעשית אצלו ימין שהרי עושה בה כל מעשיו, ואפילו הכי לא דמי כלל לאטר שיש לו שתי ידות והוחלפו אצלו ימין בשמאל ושמאל בימין, אבל אם אין לו אלא יד אחת שהיא שמאלית לא נעשית ימנית בשביל שהוא עושה בה כל מעשיו. והטעם דומיא דשולט בשתי ידיו, דאע"פ שאין לו יד שמאל, ולענין שבת הכותב בין בימינו בין בשמאלו חייב משום דשמאלו היא כימינו, ואפילו הכי לענין תפילין מניח בשמאל כל אדם לכולא עלמא, משום שאין השמאל מתחלף להיות כימין אלא אם כן שהימין מתחלף להיות כשמאל, וכל שאין על הימין שם יד שמאל לא מקרי על השמאל שם יד ימין, והלכך כיון שאין לו זרוע ימנית שאין לו ימין כלל אינו נופל על השמאל שם ימין. והוא הדין והוא הטעם כשאין לו פסת יד ימנית, מאחר דמקרי נמי שאין לו יד ימנית כלל כדלעיל.

איברא דלכאורה הא דמשמע מסוגיא זו דיד קטועה לא מקרי יד, ואפילו נשאר מקום הקיבורת דמדאורייתא כל הקיבורת מקרי יד, משום דעיקר היד שהוא פס היד שמשתמש בה היא קטועה, צריך עיון, דהא קיי"ל שה ואפי' מקצת שה בפ"ו דחולין (ד' ע"ט ע"ב). ועיין בתשובת רמ"א סי' קי"ז שכתב בשם התוס' פ"ק דבכורו' (ד"ג ע"א) ד"ה ור"י, דאין לדמות אלא במקום שהש"ס מדמה ⁷¹ כו'. ודבריו צ"ע, דלא כתב כן התוס' אלא לענין מקצת ככל (ולענין אתרוג טעמא אחרינא איכא דבעי טעם עצו ופריו שוה, ואין כאן אפי' מקצת שלא יהא מעורב בטעם אחר). ובנידון דידן יש לומר דאפי' מקצת ככל אמרינן, שהרי התוס' לא סגרו הדלת, אלא דמילתא בטעמא כתבו דמקצת הנשאר ⁷² כו', והכי נמי יש לומר בנידון דידן. ועוד שהרי בחליצה מן הארכובה ולמטה חליצתו כשרה אפילו נקטעה לפירש"י, והרי כל הרגל נקטעה ואין לו רגל כלל, דרגלים למעוטי בעלי קבין, ולא נשאר אלא מעל רגלו כדאי' רפ"ה דערכין ⁷³ . ואפי' החולקים על פירש"י ⁷⁴ היינו טעמא משום דאי אפשר למידחסי' לכרעא, הא לאו הכי הויא חליצתו כשרה ואפי' אין לו רגל כלל, כיון דנשאר מקום הראוי לחלוץ בו, וכל שכן בתפילין שהמקום שראוי להניח שם הוא הקיבורת מקרי נמי יד מדאורייתא. אך יש לומר דשאני תפילין דבעינן יד הראוי' להשתמש בה, שהיא פסת היד. דהא ת"ק דיליף ידך זו שמאל מדכתיב אף ידי יסדה כו', דמשמע שהוא פסת היד שניכרת בין ימין לשמאל. ומכל שכן לרבי נתן דיליף מוקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין כו', הרי ההפרש בין ימין לשמאלו הוא ביד שכותב בה והיא פסת היד. וכן לרב אשי ולת"ק דברייתא ידכה יד כהה היינו גם כן שהיא בתשות כח במעשה ידיו, ועיקר השימוש במעשה ידיו הוא בכפות הידים.

ודומה לזה מצינו בסנהדרין (דמ"ה ע"ב) נקטע ידי העדים פטורין, והיינו פסת ידיהם שצריכות להכות את הרוצח בהן בראשונה, וכדמוכח בגמ' לפרש"י דפריך אלא מעתה גידמין דמעיקרא נמי, ומשני שאני התם דכתיב יד העדים תהי', ופירש"י יד העדים שהיתה בהם בראשונה בשעת העדות תהי' אבל גידמין מעיקרא לא תפשוט דזו היא יד שלהם עכ"ל, ומשמע דבגידמין מעיקרא היינו אפילו אם יש להם כל היד חוץ מפס היד נמי גידמין מקרי, דאם לא כן לא הוה לרש"י לפרש דזו היא יד שלהם, ואפילו הכי נקטעו לא, והיינו משום דלענין זה מקרי אין לו יד, כיון שנקטעה פסת ידם ואינה ראויה ליקח בה אבן להכות בה. מיהו מה שפירש"י דזו היא יד שלהם, אינו רוצה לומר דדוקא שנשאר להם הזרוע וקנה דמקרי יד מדאורייתא, אבל אם לא נשאר כלום אפילו גידמין מעיקרא שאין להם זרוע משנולדו פטור, דהא כי היכא דליכא למפשט מיד העדים תהי' בראשונה אם היו גידמין בפסת יד מעיקרא משום דלא בעינן אלא יד שהיתה בהם מעיקרא, הכי נמי ליכא למפשט אם לא הי' להם יד כלל מעיקרא, דהא קאמר יד העדים תהי', אם הי' יד לעדים תהי' אבל אם לא הי' יד לעדים אין צריך שתהי', דמה לי אם נשאר להם הזרוע והקנה או לא סוף סוף אי אפשר להכות בהיד עצמה, וכמ"ש הרמב"ם ⁷⁵ ויהרג ביד אחרים. אלא לפי שהמקשה מקשה בכח לשמואל אלא מעתה גידמין מעיקרא נמי, ופירש"י דקשיא לי' הוה ליה לשמואל לאשמועינן הא דגידמין מעיקרא, ואהא משני דגידמין מעיקרא ליכא למפשט בכהאי גוונא דאמר שמואל נקטעה יד העדים, דהיינו נקטעה פיסת היד, דגידמין מעיקרא כהאי גוונא לא, ואפילו אם תימצי לומר דגידמין מעיקרא שנקטעו גם זרועותיהם פסולים לא קשה מידי לשמואל, דרבותא קמ"ל בנקטעה יד העדים אחר כך אפילו לא נקטעו אלא פסת ידיהם נמי פטור. אבל לפי האמת גידמין דמעיקרא אפילו אין להם זרוע כלל נמי לא פסילי, דלא מצינו בעלי מומין פסולין לעדות אפי' בדיני נפשות, וסומא באחת מעיניו ⁷⁶ יוכיח. ומשום הכי פשיטא להו להתוס' ⁷⁷ (והר"ש בסוף נגעים ⁷⁸ והרא"ש) דבגידמין מעיקרא לא בעינן קרא כדכתיב, וסבירא להו דגם במצורע באין לו בהן מעיקרא קודם שנזקק לטומאה או לטהרה יטול על מקומו ודיו, דהא גם באין לו בהן נמי היינו טעמא משום דבעיא קרא כדכתיב, ובאין לו מעיקרא לא בעיא כולי האי כמו בגידמין מעיקרא. ואע"ג דהתם כתיב יד העדים תהיה ⁷⁹ , סבירא להו דבמצורע נמי כתיב בהן ידו דהיינו ידו דמעיקרא. ולא דמי לשאר מצות דממעטים מקרא רגלים פרט לבעלי קבין, מעל רגלו ולא מן הארכובה ולמעלה, וכן אין לו זרוע פטור מן התפילין, ולא חילקו בין נקטעו ובין נולדו כך. דהא דפליגי אי בעיא קרא כדכתיב או לא היינו בחלק מחלקי המצוה ולא במצוה עצמה, וכל הני דמייתי היה אחד מהם גידם כו' עיר שאין בה רחוב כו' וכה"ג, לא מיירי אלא בחלק פרטי מחלקי המצוה, משא"כ בעיקר המצוה פשיטא דקפיד קרא דוקא כדכתיב, וליכא מאן דפליג. ומשום הכי נמי לא מייתי אלא מתני' דהיה אחד מהם גידם כו', ולא מייתי הרבה משניות הקודמין מראש הפרק מאימתי נעשה בן סורר כו' מאימתי חייב כו' גנב ברשות אביו כו', אלא ודאי דהתם דבעיקר המצוה איירי אי אפשר לומר כלל דלא בעיא קרא כדכתיב, דאם כן בטלת הרבה גופי תורה.

וכל זה דלא כמ"ש בתשו' חו"י סי' קס"ז, שיצא לדון בדבר חדש, דאם נקטע יד העדים עם האבר העליון אפי' גידמין מעיקרא נמי פטור, דבעיא עכ"פ קרא כדכתיב, וגידמין דמעיקרא דחייב היינו בנשאר אבר העליון, דשפיר מתקיים יד העדים דזה הנשאר הוה יד דידהו. וזה אינו כמו שכתבתי. גם דברי התוס' ור"ש ורא"ש הויא תיובתיה כנ"ל. גם מ"ש בתפילין דאם נשאר למעלה ממקום הקיבורת מקום להניח תפילין דמקרי יד דידיה, היינו לטעמיה דאפילו לשמואל דלעיל דבעיא קרא כדכתיב מודה בגידמין דמעיקרא דמתקיים יד העדים. מלבד דזה אינו, עוד זאת, דנהי דיד סתמא מקרי גובה היד לא מקרי, ובתפילין בעינן גובה היד כדלקמן כמ"ש. וממקומו הוא מוכרע דאי מתקיים יד העדים משום דזה הנשאר הוה יד דידהו, אם כן אפי' נקטעו אחר כך נמי, דהא טעמא דשמואל לא הוה אלא משום דבעינן קרא כדכתיב, אלא ודאי דהא ליתא, וכמ"ש בשם התוס' וסיעתם דלעיל. ולפי זה גם מ"ש לדעת הרמב"ם ⁸⁰ באין לו בוהן, דלא סבירא ליה כמ"ש התוס' אלא אפילו אין לו בהן מעיקרא נמי אין לו טהרה, דהיינו טעמא משום דאחר שנקצץ הבהן אי אפשר לומר היינו בהן דידיה, משא"כ ביד העדים דמקרי יד דידיה, אזיל לטעמיה וזה אינו כנ"ל. אלא היינו טעמא דהרמב"ם, דסבירא ליה דפשטא דסוגיא דקאמר שאני התם דכתיב יד העדים תהי', דמשמע דוקא בעדים לא קפיד קרא אלא אם היתה יד בעדים מעיקרא, משום דיד העדים משמע יד הכשרה בעדים, והא ודאי דעדים עצמן לא בעינן בהו יד, דלא מצינו שיהא עדים פסולים בלא יד דהא שאר בעלי מומין כשרים כמש"ל. וליכא למילף מינייהו למילתא אחריתי, דאע"ג דבמצורע נמי טמא אפילו אין לו יד, מכל מקום גבי טהרה דכתיב ידו סתם ולא יד המצורע ליכא למילף מיד העדים. ומשום הכי נמי בנידון דידן דנקטעה פס ידו אפילו נולד כך לא מקרי יד כלל, ואפי' התוס' וסיעתם מודו כמש"ל, דבעיקר המצוה ליכא מאן דפליג.

וממ"ש המ"א בסי' תרנ"א גבי לולב ⁸¹ אינו ראי' לענין תפילין, דהתם בלולב לא כתיב ימין באורייתא, אלא בחשיבותא תליא מלתא דחשיבותא הוא ליטול בימין, כמו כל דבר שטעון ברכה נוטלו בימין כשהוא מברך ⁸² , ואם נקטעה ידו הימנית אזלא חשיבותא דימין ונוטלו בשמאל שהיא חשובה יותר, אבל בתפילין אזלינן בתר כתיבה או בתר עשיית כל מעשיו, משום דהיינו ידכה דכתיבא באורייתא, וכיון שנקטעה ידו שוב אין לו יד כלל, ואין ללמוד משם לענין תפילין ⁸³ , דלא כפרי מגדים (בסי' תרנ"א ס"ק י'). ומכ"ש שדברי המ"א בפשט הרוקח ⁸⁴ אינם ברורים, וכבר פירש רבינו הגאון ⁸⁵ (אחמו"ר זצללה"ה וזי"ע) בענין אחר. וכ"מ להדיא במה שהביא ראיה (סנהדרין מ"ה ב') מאין לו בהן דיתן על מקומו דהיינו בימין, דהא ר"ש דפליג אמר אם נתן על של שמאל יצא, מכלל דר"א דאמר יתן על מקומו היינו בימין. ומ"ש המ"א דפסק ⁸⁶ דלא כהרמב"ם ⁸⁷ אין זה תימה, אפילו אם תימצי לומר דסבירא ליה כדעת התוס' (שם), דת"ק נמי מודה באין לו בוהן קודם שנזקק לטומאה או לטהרה, הכי נמי אם נקטע ידו קודם החג, ואפילו בחג עצמו קודם נטילת לולב, יש לומר דכל יום מצוה בפני עצמה היא. ועוד דלהרמב"ם נמי אתי שפיר, דעד כאן לא פליג ת"ק דאמר אין לו טהרה אלא בבהן ידו דבעינן קרא כדכתיב, כדקאמר בגמרא האי טעמא להדיא, אבל בלולב לא כתיב בקרא יד כלל וכמש"ל, וימין מקרי אפי' מקצת יד, דמדאורייתא קיבורת כולה אקרי יד. אלא דלא תימא דדמי לנקטעה יד העדים משום הכי מייתי ראיה מר"א דאמר יתן על מקומו, משום דסבירא ליה דלא בעיא קרא כדכתיב, אם כן הכא נמי דליכא קרא אפילו ת"ק מודה. לא ⁸⁸ מייתי ראיה מהא דמודה שמואל בגידמין דמעיקרא, דהתם שאני דכתיב יד העדים תהיה, ואפילו אין להם זרוע כלל וכמש"ל.

מיהו כל זה לפירוש התוס' בפלוגתא דת"ק ואחרים באין לו זרוע, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ומכ"ש לגירסת הרא"ם ⁸⁹ , וכ"כ המ"א (סימן כ"ז ס"ק ג') בשם מרדכי ישן, דפליגי באין לו אלא זרוע כנ"ל. וכן משמע במרדכי שלפנינו דכתב אליבא דאחרים דתרתי ש"מ דאפילו יד מקולקלת נמי מקרי יד כהה, והיינו על כרחך בשיש לו זרוע על כל פנים, דאז שייך לומר כיון דמניח במקום הנחת תפילין מה לי אם היד מקולקלת או לא, אבל אי מיירי בשנחתך למעלה מהקיבורת שאין זה מקום הנחה כלל, היכי מרבינן מידכה להניח גם שלא במקומם, ומכל שכן שאין זה נכלל בכלל יד כהה ואי אפשר כלל לומר תרתי שמע מינה, אלא על כרחך דמיירי בשיש לו זרוע, ואפילו הכי צריך קרא לריבויא, משום דאי לאו קרא הוה אמינא דמקרי אין לו יד כלל, וכדסבירא ליה לת"ק דמיירי נמי בכה"ג לפי מ"ש בדעת המרדכי. אבל לפי מ"ש הב"ח דאם תימצי לומר דפליגי היינו בנחתך הקיבורת, אבל בדאיכא קיבורת לכולא עלמא מניח תפילין, והיינו כיון דנשאר מקום הקיבורת קיים קרינן ביה על ידך, ואפילו נחתך למטה מן הקיבורת לא נפקא מכלל יד, וכיון דנקרא יד אפי' נחתך פס יד ומקרי יד כהה, ואם כן יש לומר דהוא הדין והוא הטעם אם נחתך ביד ימין מן הקיבורת ולמטה נמי מקרי יד, וכיון שאינו יכול להשתמש בה נקרא יד כהה.

ואמנם באמת דברי הב"ח תמוהים, דאיך אפשר לומר דפליגי בנחתך הקיבורת ומרבי מידכה אפילו שלא במקום הנחת תפילין, דאע"ג דקיבורת כולה מקרי יד מדאורייתא מכל מקום לענין תפילין דרשינן ⁹⁰ על ידך בגובה היד דוקא, במה מצינו דומיא דשל ראש, כדאי' בברייתא שם, ומשמע דאתיא ככולא עלמא, דהא ליכא מאן דפליג התם. ולמעלה ממקום הנחת תפילין נהי דיד מקרי גובה היד לא מקרי, שמקיבורת ולמעלה מתחיל להיות נמוך. ומשום הכי נמי איתא במרדכי בשם השימושא רבא עד פלג זרוע ⁹¹ , ונהי דבזה איכא למימר דחומרא בעלמא היא, אבל למעלה ממקום קיבורת ובמקום הנמוך, ודאי דליכא למ"ד דהוה מקום תפילין מדאורייתא כיון שאין שם גובה כלל. ועוד דלא שייך לרבות מידכה יד כהה אלא לומר דאפילו יד כהה שהיא מקולקלת נמי יד כהה מקרי, כמ"ש המרדכי אליבא דאחרים, אבל לומר דאפילו במקום נמוך שלא בגובה היד נמי מניח תפילין אינו במשמע ידכה יד כהה כלל. אלא העיקר כמ"ש בדעת המרדכי שלפנינו, דיד מקולקלת אליבא דת"ק אינו יד כלל אפילו יש לו זרוע, מאחר שהיא יד שאינה ראויה לתשמיש, וכמש"ל דהכי משמע מכל תנאי דברייתא דיד ראויה לתשמיש בעינן.

ועוד דאפילו לדעת הב"ח אפשר לומר דסבירא ליה, דכי היכא שנחתך בשמאל מן הקיבורת ולמטה לא נפקא מכלל יד כהה, הוא הדין והוא הטעם דאם נחתך בימין לא נפיק מכלל יד ימנית, וכמו בחליצה דהימין לא נעשה שמאל בשביל שנחתך. ולא דמי לאיטר שנתחלף ימינו לשמאלו לפי שיש לו שתי ידים והן המוכיחות שנשתנו עליו טבעי בני אדם, אבל אם אין לו אלא יד אחת בין שהיא ימנית בין שהיא שמאלית אין כאן עד המוכיח שהימין נעשה שמאל. ותדע דהא הא דמשני אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו משמע דככולא עלמא אתיא, ובפרט לפמ"ש המרדכי דלא ניחא ליה לאוקמי כתנאי, והרי הספר התרומה ⁹² והרא"ש ⁹³ דסבירא להו דבאטר בתר תשות כח אזלינן, ילפי לה מהא דאמרינן ספ"ז דבכורות ⁹⁴ גבי שולט בשתי ידיו דר' פוסל ⁹⁵ וחכמים מכשירין, דמר סבר כחישותא אתחלא בימין ומר סבר בריאותא אתחלא בשמאל, ומשם למדו לאיטר דתני ברישא דההיא ברייתא דמשום כחישותא ובריאותא היא. ואם כן לר' דפוסל בשתי ידיו משום דכחישותא אתחלא בימין [ה]"ל להניח תפילין בימינו שהיא נעשית יד כהה. אלא ודאי כיון שאין כאן ידים מוכיחות איזה יד כהה, משום דסוף סוף הרי שולט בשתיהן, ואע"ג דכחישותא אתחלא בימין מכל מקום עדיין הימין שולטת כמו השמאל. והוא הדין אם אין לו אלא יד אחת אין כאן הוכחה, אף שאין לו יד ימנית מכל מקום מאן מפיס דהוחלפה של שמאל ונעשית ימנית, ואמרינן דשמאל דקיימא קיימא. ותו כיון דיד ימנית מקרי יד לפי דעת הב"ח אזלינן בתר בריאותא וכחישותא, והרי בנידון דידן יש לו כח יותר בימין. ועוד דיש לומר דלענין יד ימין אפילו הב"ח מודה דלא מקרי יד אם נחתך בה משום דלית בה לא כתיבה ולא כל מעשיו וכמש"ל, דמשום הכי מקרי יד שאינה ראויה, ולא פליג הב"ח אלא בשמאל מאחר דראויה להנחת תפילין עכ"פ.