שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תש"ל

226

בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תש"ל.

בלתי מוגה

[כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

ניגנו הניגון "כי אלקים יושיע ציון", וכ"ק אדמו"ר שליט"א עמד מלוא קומתו ורקד על מקומו. ואח"כ צוה לנגן הניגון "אבינו מלכנו"].

א. ביאור הטעם שאין מברכים חודש תשרי, ע"פ תורת רבינו הזקן (ששמע מהמגיד) בשם הבעש"ט ¹⁴⁸⁸ שזהו לפי ש"הקב"ה בעצמו מברכו" ¹⁴⁸⁹ , ושייכותו לטעם ע"פ נגלה, "דכתיב ¹⁴⁹⁰ בכסא ליום חגינו" ¹⁴⁹¹ , כי, כאשר "הקב"ה בעצמו מברכו", אתעדל"ע מצד עצמה (שלמעלה מאתעדל"ע שנמשכת ע"י אתעדל"ת), אזי ההמשכה היא מבחי' "בכסא", סתימא דכל סתימין – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ט ע' 184 ואילך.

ב. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

וברכה זו – שנמשכת ממקום היותר נעלה, למעלה גם מהבחי' ד"למעלה מעלה עד אין קץ" ¹⁴⁹² , עד לבחי' שלמעלה מהגדרים דמעלה ומטה – נמשכת לא רק בנוגע לענינים רוחניים, אלא גם בנוגע לענינים גשמיים כפשוטם (כיון שההמשכה שבר"ה היא בגשמיות, כמובא בלקו"ת ¹⁴⁹³ מהגמי"י ¹⁴⁹⁴ ), וכמבואר בשיחה הידועה ¹⁴⁹⁵ שעצמות מתקשר עם גשמיות דוקא.

ובלשון הכתוב בהפטרה: "ורב טוב לבית ישראל" ¹⁴⁹⁶ – כל טוב ברוחניות וכל טוב בגשמיות (שהרי אצל בנ"י קשורים הגשמיות והרוחניות), החל מכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות גם יחד, בבני חיי ומזוני רויחי – הן ברוחניות, שהו"ע

227

העבודה בג' הקוין (כמבואר בביאורי הזהר ¹⁴⁹⁷ ובקונטרס חנוך לנער ¹⁴⁹⁸ ), והן בגשמיות – ובכולם רויחי.

וכיון שהמשכת הברכה היא ביום השבת, והרי בנוגע ליום השבת נאמר שצ"ל "כאילו כל מלאכתך עשוי'" ¹⁴⁹⁹ , ו"אין עצב בה" ¹⁵⁰⁰ (כמדובר בהתוועדות שלפנ"ז ¹⁵⁰¹ ), כי אם יום שכולו מנוחה, שמחה ועונג (אלא שמצד גודל העונג אין השמחה נראית בגלוי, כיון שיש בכלל מאתיים מנה ¹⁵⁰² ) – יש נתינת כח לקבל את ברכתו של הקב"ה מתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך מנוחה, ללא ענינים המבלבלים.

ועד שבאים לשלימות השמחה שתהי' לעתיד לבוא – כמ"ש ¹⁵⁰³ "אז ימלא שחוק פינו" (שמורה על שלימות השמחה), "אז" דייקא, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

וכמבואר בפרטיות בהפטרה – החל מהיעודים שנאמרו בנוגע לירושלים עיר הקודש ¹⁵⁰⁴ , ועד לסיום ההפטרה: "בכל צרתם לו צר גו' וינטלם וינשאם כל ימי עולם" ¹⁵⁰⁵ , היינו, שבכל זמן ובכל מקום שנמצאים בנ"י, הנה "בכל צרתם גו'", ובאופן שמהענין ד"לא צר" (באל"ף) נמשך להיות "לו צר" (בוא"ו) ¹⁵⁰⁶ ,

ולכן מקיים הקב"ה מ"ש ¹⁵⁰⁷ "ושב ה' אלקיך את שבותך", "והשיב לא נאמר אלא ושב" ¹⁵⁰⁸ , "שהוא ישוב עמהם" ¹⁵⁰⁹ , "ועוד .. הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר ¹⁵¹⁰ ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"22, וכך יוצאים מהגלות מבלי לאבד דבר (ובלשון עמא דבר: "אָן קיין שום פאַרלוסטן"), ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בחסד וברחמים, בפועל ממש, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

* * *

228

ג. האמור לעיל הו"ע שישנו בשבת מברכים חודש תשרי בכל שנה ושנה; ונוסף לזה ישנו ענין הקשור עם הקביעות דיום הש"ק בימי החודש – בכ"ה באלול, יום ראשון למעשה בראשית, וכסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר ¹⁵¹¹ אודות חסידים שהיו נוהגים ללמוד הפרשה בתורה אודות הבריאה דיום זה: בכ"ה באלול – עד "יום אחד", וכן בימים שלאח"ז, עד ר"ה.

המשך השיחה – הביאור בלשון תורת הבעש"ט הנ"ל אודות ברכתו של חודש תשרי ע"י הקב"ה בעצמו: "החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחדשי השנה" (דלכאורה: חודש הראשון הוא ניסן, ואילו תשרי הוא חודש השביעי), כי, החילוק בין כ"ה אלול לר"ה ¹⁵¹² הוא בדוגמת החילוק שבין קודם מ"ת, שההמשכה היתה מצד כי חפץ חסד, ולאחרי מ"ת, שכל ההמשכות הם ע"י עבודה, ולכן, שבת שלפני ר"ה הוא בדוגמת הזמן שלפני מ"ת ¹⁵¹³ , שאז הי' תשרי "ירחא קדמאה "; ואעפ"כ קוראו גם "חודש השביעי" (כמו לאחרי מ"ת) ¹⁵¹⁴ , כיון שגם אז ישנו ענין

229

של עבודה ¹⁵¹⁵ , ועד שגם הענין דחפץ חסד גופא הוא מצד עבודת בנ"י ¹⁵¹⁶ – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ¹⁵¹⁷ בלקו"ש הנ"ל (ס"א).

ד. האמור לעיל אודות מעלת עבודת בנ"י קשור גם עם הענין הגדול והנכון שתיקנו שיעורים בלימוד התורה נגלה וחסידות ¹⁵¹⁸ ,

וכיון שתיקנו שילמדו פנימיות התורה קודם התפלה, שעי"ז ניתוסף חיות בעבודת התפלה – הרי ישנם שני הקוין: קו התורה וקו התפלה,

ומהנכון שיוסיפו גם קו השלישי – גמילות חסדים (שעי"ז יתוסף סיוע גם בשאר שני הקוין), והיינו, שבימים אלו ובמשך כל חודש תשרי (והלואי יומשך על כל השנה כולה) יוסיפו בענין הצדקה,

ובנוגע לשבת ויו"ט (שאף שמותר וצריך ליתן מזון לעני, הרי אסור ליתן צדקה ע"י מעות) – יתנו צדקה בערב שבת ויו"ט באופן של "לחם משנה" גם עבור שבת ויו"ט (שהרי גם בערב יו"ט צ"ל ענין של הכנה (כמו בערב שבת) – בנוגע לענינים שאינם אוכל נפש, שאסור לעשותם ביו"ט, ואפילו בנוגע לעניני אוכל נפש, אם יש בהם טירחא יתירה, יש לעשותם מערב יו"ט, כמבואר בשו"ע ¹⁵¹⁹ ).

230

וע"י העבודה בכל ג' הקוין יפעלו שיהי' "העולם עומד" ¹⁵²⁰ ו"העולם קיים" ¹⁵²¹ (ב' הענינים שנאמרו במסכת אבות, "מילי דחסידותא" ¹⁵²² ),

ותומשך כתיבה וחתימה טובה בכל הענינים – החל מהשבת שלפני ר"ה, ובפרט בעמדנו לאחרי מוסף, שכבר היתה ברכתו של הקב"ה לחודש תשרי, הרי בודאי נמשכים כבר כל הענינים.

ועד לענין הגאולה – כדאיתא בזהר ס"פ בלק ¹⁵²³ , שבכ"ה באלול יוצא כוכב כו', ומקשר זה עם מ"ש ¹⁵²⁴ "דרך כוכב מיעקב" שקאי על משיח ¹⁵²⁵ , עד להסיום "וישראל עושה חיל" ¹⁵²⁶ ,

והיינו, שמהענין ד"אלה תולדות (מלא) השמים והארץ" ¹⁵²⁷ באים ל"אלה תולדות (מלא) פרץ" ¹⁵²⁸ , שאז "יעלה הפורץ לפניהם" ¹⁵²⁹ , בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

* * *

ה. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה כי המצוה הזאת וגו'.

* * *

ו. איתא בגמרא ¹⁵³⁰ שצריך לפתוח "בכבוד אכסניא", שהפירוש הפשוט בזה ¹⁵³¹ , שצריך להתחיל לדבר בכבודו של המקום שבאים אליו; אבל אעפ"כ, ישנו גם הענין דצריך לפתוח בכבוד האורחים.

ובכן: מה שכתבו האורחים שתהא ביאתם לכאן בשעה טובה ומוצלחת, וכן תהי' משך שהותם כאן ונסיעתם בחזרה בהצלחה וכו' –

הנה יה"ר שיהי' כן בפועל, שהענין ד"בבואך" ו"בצאתך" ¹⁵³² יהי' בהצלחה,

והרי ענין ההצלחה – כמ"ש בנוגע ליוסף "ויהי איש מצליח" ¹⁵³³ – הוא באופן של בלי גבול, וללא גדרים כלל, כיון שנמשך מ"סיבת

231

כל הסיבות" שלמעלה גם מ"עילת כל העילות" ¹⁵³⁴ [כי, ב"עילת כל העילות" יש איזה גדר, שהרי העילה היא בערך העלול, והעלול נמצא כלול בהעילה, משא"כ "סיבת כל הסיבות" הו"ע שאינו בערך, שהרי המסובב אינו בערך כלל להסיבה, שהוא רק "סיבה" אליו; ומ"סיבת כל הסיבות" נמשך ענין ההצלחה].

ובפרטיות יותר – שהכוונה היא שההצלחה שישנה "בבואך" תומשך גם "בצאתך", באופן שגם "בצאתך" ינוצלו כל הענינים שניתנו "בבואך":

הענינים ש"בבואך" הם באופן של בלי גבול – שהרי באים עם רצון לקבל בלי גבול, ומצד הרצון הרי הוא במעמד ומצב שאכן יכול לקבל את כל הענינים שהקב"ה נותן באופן של בלי גבול;

אבל, כיון שכל הענינים נמשכים במדידה והגבלה של זמן ומקום, וקשורים עם בשר ודם שתלויים בו כו', ותלוי גם בבעל האכסניא, ויכול להיות שחסר שם ענין המנוחה, ולא תמיד ישנם כל הענינים כמו אצל "שלמה בשעתו" ¹⁵³⁵ [בודאי כוונתו רצוי', אבל אעפ"כ, העיקר הוא הענין בפועל, ובפועל חסרה אצלו המנוחה כו'] – הנה מצד כל ההגבלות הנ"ל, אינו יכול ליקח בלי גבול.

ואעפ"כ, כיון שהענינים שקיבל בפועל הם באופן שמזה יומשכו פירות ופירי פירות עד סוף העולם ¹⁵³⁶ , הרי זה גם ענין של בלי גבול.

ואדרבה: הבל"ג שיומשך מהענינים שקיבל בפועל בהגבלה, יש בו מעלה לגבי הבל"ג ש"בבואך" שהוא רק בכח , אבל לא בל"ג בפועל,

– וכפי שמאריך הצ"צ בספר החקירה ¹⁵³⁷ שבעולם לא יכול להיות בל"ג בפועל. ישנו אמנם הענין ד"חזקים כיום הבראם" (כמארז"ל ¹⁵³⁸ על הפסוק40 "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"), אבל זהו רק שבכח יכולים להיות בלי גבול, ואין זה בל"ג בפועל, שהרי בפועל כל דבר הוא מוגבל בזמן ומקום –

ולכן יש מעלה יתירה "בצאתך", שאז ישנו כבר גם מקצת עכ"פ בפועל , שינוצל לאח"ז כפי יכלתו עד לאופן של בל"ג – לעשות מכל העולם "ארץ ישראל", "ארץ שרצתה לעשות רצון קונה" ¹⁵³⁹ .

232

והעיקר – שכל האורחים יהיו מרוצים (וגם אם לא תהי' מנוחה כ"כ בענינים הגשמיים, הרי זה לא יבלבל את העיקר – המנוחה בענינים הרוחניים), וגם אני אהי' מרוצה, והעיקר – שהקב"ה יהי' מרוצה, ואז – הנה "באור פני מלך חיים" ¹⁵⁴⁰ .

ז. הפתיחה בכבוד האורחים צריכה להתחיל – כמו כל הענינים – מלימוד התורה.

ובתורה גופא – שיש בה תושב"כ ותושבע"פ – יש להתחיל מתושב"כ, כמו בכל יום, שהסדר הוא שמתחילים באמירת פסוקי תושב"כ, ואח"כ אומרים משניות וברייתות כו'.

ובתושב"כ גופא יש להתחיל בפירוש הפשוט – פירוש רש"י, פשוטו של מקרא, וכמובן גם מהדין דשנים מקרא ואחד תרגום, ש"פירוש רש"י .. מועיל יותר מהתרגום שהוא מפרש יותר" ¹⁵⁴¹ , וכפי שרואים את הלהט אצל רבותינו נשיאינו ("זיי האָבן זיך געקאָכט") שצריך ללמוד בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י ¹⁵⁴² , והרי דרך הלימוד בפירוש רש"י על התורה היא לכל לראש בדרך הפשט, ורק לאח"ז באים לשאר הענינים שבפירוש רש"י, ועד – כלשון הרגיל – "יינה של תורה" ¹⁵⁴³ .

ח. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק ¹⁵⁴⁴ "כי אתה תבוא את העם הזה", "ארי את תיעול עם עמא הדין. משה אמר ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ¹⁵⁴⁵ , תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור",

– שכיון ש" כי אתה תבוא את העם הזה" הוא נתינת טעם למ"ש לפנ"ז "חזק ואמץ"57, הי' מקום לפרש שהצורך בחיזוק הוא בגלל ש"תבוא" הוא כמו " תביא ", ולכן צריך רש"י להדגיש שהפירוש הוא "ארי את תיעול עם עמא" ("תבוא" כפשוטו); והצורך בחיזוק הוא בגלל המשך הכתוב: "ואתה תנחילנה אותם".

וכיון שנאמר "אתה תבוא את העם הזה ": "העם" – ביחד גם עם הפחותים שבבנ"י, ו"הזה" – שבראשם הזקנים ("זקנים שבדור יהיו עמך"), עכצ"ל ש"הכל לפי דעתן ועצתן" (של הזקנים), ויהושע יהי' כמו

233

שאר העם; וסמיכת יהושע למנהיג בנ"י היא בנוגע למלחמה , משא"כ בנוגע להנהגת העם, שגם אצל משה סייעו הזקנים "במשא העם" ¹⁵⁴⁶ .

"אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא (לא רק "תבוא") את בני ישראל (לא רק "העם", אלא גם אנשי המעלה) .. תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן", אפילו לא כפי שהי' בזמן משה שהזקנים סייעו "במשא העם", דכיון ש"דבר ¹⁵⁴⁷ אחד לדור ולא שני דברים לדור", לכן ההנהגה של יהושע שונה מההנהגה של משה –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ¹⁵⁴⁸ בלקו"ש חי"ט ע' 307 ואילך.

* * *

ט. רגיל ללמוד ענין באגרת התשובה, ובפרט בחודש אלול ובסיומו, שענינו "אני לדודי ודודי לי" ¹⁵⁴⁹ , שזהו ענין כללי שלמעלה מפרטים, כמו עבודת התשובה שהיא עבודה כללית (ולא כמו העבודה דתומ"צ שיש בהם כמה פרטים) – החל מהדרגא התחתונה שבתשובה ד"עזיבת החטא בלבד" (ורק לאח"ז באים הפרטים – "לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת") ¹⁵⁵⁰ , ובלשון הידוע ¹⁵⁵¹ : "אסורה מכאן", ולאח"ז באים "להתקרב שם", ועד לדרגא הנעלית שבתשובה, "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה" ¹⁵⁵² .

י. הביאור בלקוטי לוי"צ ¹⁵⁵³ שמדייק בלשון רבינו הזקן באגה"ת פ"ד: "היו"ד שהיא בחי' נקודה לבד מרמזת לחכמתו ית' .. (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון ..) ואחר שבאה לבחי' התפשטות וגילוי

234

ההשגה .. נכללת ונרמזת באות ה"א .. ואח"כ כשנמשכת .. למטה יותר נכללת ונרמזת .. באותיות ו"ה",

– שכתר, שאין בו כלים כלל, אינו מתלבש ונתפס אפילו לא בקוץ, כי אם שהקוץ רומז עליו; בחכמה, שגם הכלים ¹⁵⁵⁴ הם בבחי' אור ¹⁵⁵⁵ (כיון שכל מציאותה ¹⁵⁵⁶ הו"ע הביטול ¹⁵⁵⁷ ), יש קצת שייכות בין היו"ד לחכמה, ולכן היו"ד " מ רמזת (לא רק "רומז") לחכמתו ית'", אבל אינה נכללת ואפילו לא נרמזת באות ¹⁵⁵⁸ ; ובינה ומלכות, שהם אורות המתלבשים בכלים, נכללות (ונרמזות) באותיות הו"ה.

ואעפ"כ, לגבי "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין" ¹⁵⁵⁹ , הנה גם חכמה היא כמו "כל הי' ספירות ¹⁵⁶⁰ (ש) נכללות ונרמזות (אבל לא באותיות, אלא רק) בשם הוי' ¹⁵⁶¹ ב"ה" ¹⁵⁶² –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ¹⁵⁶³ בלקו"ש הנ"ל ע' 416 ואילך באידית, ובלה"ק בהוספות ללקו"ש חל"ט ע' 143 ואילך.

יא. ביאור השייכות לפירוש רש"י הנ"ל ע"ד החילוק בין "תב ו א"

235

(בוא"ו) ל"תב י א" (ביו"ד), ע"פ מאמר הזהר ¹⁵⁶⁴ "חד תבוא לבשרא לי' דייעול לארעא .. וחד תביא לבשרא לי' שולטנא על ישראל", שרק מצד הוא"ו שמורה על ההמשכה חוץ מן העצם, יש צורך להבהיר שיהושע יכנס לארץ ¹⁵⁶⁵ , ויש צורך בהזקנים שיבטיחו שתהי' ההמשכה במקום הראוי; משא"כ מצד היו"ד, אין צורך בזקנים, ואדרבה: "טול מקל והך על קדקדן " (ענין השכל), שנפעל בהזקנים ביטול שלמעלה מטו"ד ¹⁵⁶⁶ – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (לקו"ש הנ"ל (ס"ח) ס"ע 313 ואילך).

יב. ויש להוסיף בביאור מ"ש "חזק ואמץ" – בהמשך למ"ש לפנ"ז ¹⁵⁶⁷ בנוגע לכל בנ"י "חזקו ואמצו":

לכאורה אינו מובן: הרי בנ"י ראו בעצמם שהקב"ה עשה להם נסים – לא רק ביצי"מ, אלא גם לאח"ז, וזה עתה היתה מלחמת סיחון ועוג ¹⁵⁶⁸ שהיו בה כמה נסים [וכפי שמביא רש"י ¹⁵⁶⁹ ש"משה הרגו כדאיתא בברכות בהרואה ¹⁵⁷⁰ עקר טורא בר תלתא פרסי וכו'"], ועד שאיש אחד, יאיר, כבש בעצמו עיר שלימה ¹⁵⁷¹ , וא"כ, למה הוצרך משה לחזור ולומר להם "חזקו ואמצו אל תיראו וגו'"?!

ומזה מובן, שגם כאשר יודעים שהקב"ה עשה נסים וכו', הנה כשבאים לפועל, צריך לחזור ולומר "חזקו ואמצו".

וזוהי גם הוראה לדורות – שהרי התורה היא נצחית ¹⁵⁷² :

גם כאשר אתמול אירע נס, והיום בבוקר אירע נס, ומזה ראי' לכאורה שאין להתיירא מכל הגויים שמסביב, כיון שהקב"ה נמצא יחד עם בנ"י – ישנה הטענה ש"אין סומכין על הנס" ¹⁵⁷³ , וכדברי חוקרי ישראל שטבעו של נס הוא שאינו בתמידות ¹⁵⁷⁴ , וכיון שכן, יש מקום להתיירא מן הגויים.

ועל זה באה ההוראה: "חזקו ואמצו אל תיראו וגו'", ולא בגלל

236

שיש הרבה חיילים ומטוסי "פאַנטום"... אלא בגלל ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך" ¹⁵⁷⁵ , וכהמשך הכתוב כאן80: "כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך", וכפירוש רש"י: "לא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו", ויהושע, עליו נאמר ¹⁵⁷⁶ "י-ה יושיעך מעצת מרגלים", מכניס את בנ"י לארץ ישראל וכו'.

יג. דובר בארוכה אודות המצב בארץ הקודש – בנוגע לסכנה שבהחזרת שטחים והפסקת האש, ובין הדברים אמר ¹⁵⁷⁷ :

מישהו כתב בנוגע לדרישתי ¹⁵⁷⁸ שצריך להשאר לעמוד על גדות תעלת-סואץ ולא לסגת כו', שמשמעות דברי, שע"פ שיטת החסידות, מותר להעמיד יהודים בסכנה בכדי לכבוש שטחים של ארץ ישראל!

ובכן, יש להבהיר שלא מדובר כאן כלל אודות כיבוש וישוב ארץ ישראל (ומה גם ששטחי סיני אינם נכללים בגבולות ארץ ישראל), שבשביל זה אסור לסכן ח"ו אף יהודי!

המדובר הוא אודות דין בשו"ע ¹⁵⁷⁹ , שנכרים שצרו על עיירות ישראל – גם בחוץ לארץ – יוצאים עליהם בכלי זיין וכו', כך שזוהי מלחמת מצוה הקשורה עם ענין של פקו"נ!

וכפי שכבר התפרסם בעיתונים בחו"ל, שכל אנשי הצבא ששאלו אותם בנוגע להחזרת השטחים והפסקת האש, אמרו כולם פה אחד, שחייבים להשאר היכן שעומדים עכשיו, שכאשר הגבול רחוק מתל-אביב כו', הרי זה הגבול היותר בטוח כו', בהבהירם את גודל הסכנה שבנסיגה וכו'.

שאלתי א' הגנרלים בא"י: היתכן שמסכימים להפסקת-האש, בה בשעה שברור הדבר שכתוצאה מזה יביאו מיד את הטילים וכו', והשיב, שאכן מפקדי הצבא סבורים שהפסקת האש היא דבר שלילי, אבל כיון שזוהי מדינה דמוקרטית, נתקבלה החלטה זו לפי דעת רוב חברי הממשלה!...

ועל זה אמרתי לו ¹⁵⁸⁰ : משל למה הדבר דומה, לחולה שצריך ניתוח, ובמקום להתייעץ עם רופאים, יפנו לקבוצת אנשים שאין להם מושג

237

בעניני רפואה, ויאמרו להם, שכיון שהם "אנשים ישרים", סומכים עליהם להחליט באיזה אופן לערוך את הניתוח...

ועד"ז בנדו"ד: מדובר אודות "ניתוח" שנוגע לבטחונם של מליוני יהודים, כ"י, ובמקום לסמוך על דעת אנשי הצבא, סומכים על אנשים שאין להם מושג בעניני בטחון, ולא עוד אלא שביניהם יש גם כאלו שהם נגד א"י, כפי שאומרים בפירוש שאינם יכולים להביע דעה עד שישמעו את דעתה של ממשלת רוסיא שהיא הבעה"ב שלהם!

יד. ואבן-הבוחן בענין זה ¹⁵⁸¹ – כשרואים שאין להם מה להשיב על דברי, ובמקום זה באים בטענות שאינם שייכים לגופו של ענין.

ולדוגמא: טוענים על כך שמעולם לא בקרתי בארץ ישראל, או על היחס שלי ל"יום העצמאות"... וכיו"ב.

ובכן: טענות אלו מוכיחות שהם בעצמם יודעים שדעתי היא הצודקת, וכיון שאין להם מה לענות על זה [ואינם רוצים לומר שאני צודק, שאז לא חידשו מאומה, וכפי שאמר רבי יוחנן: "אטו לא ידענא דשפיר קאמינא" ¹⁵⁸² ], לכן מחפשים להיטפל לענינים צדדיים שאינם שייכים לגופו של ענין, ובלבד שיהי' משהו חדש ומעניין שיעורר שימת-לב כו'.

טו. וכיון שנכנסים לענין של "נצחנות", אזי אין לדבר סוף, ועד שכותבים דברי שקר:

כתבו בעיתונים, שכתבתי מכתב לחיילים, כביכול, שלא ישמעו לקול המפקדים, והוסיפו, שבגלל זה צריך לתבוע אותי למשפט צבאי!...

ובכן: בעצם לא הייתי צריך להשיב על דברי שטות כאלו, שלא היו ולא נבראו, והרי זה כמו במשפט בייליס, שהתביעה טענה שזו אכזריות ליקח דם של ילד ולהשתמש בו לאפיית מצות, ובאמת זוהי טענה צודקת... אלא שהמעשה לא הי' ולא נברא!

אלא כיון שדוקא שקר גדול ביותר יכול להתקבל ¹⁵⁸³ , שהרי אף אחד לא יחשוב שיכולים לשקר עד כדי כך, מוכרחני למחות על זה ולהודיע שאין הדבר נכון! – ע"פ שו"ע אסור להרוס את המשמעת של הצבא, כך, שזהו דבר שאין לו יסוד!

238

וכשם שהי' מאורע הנ"ל מצד השמאל – הי' גם מאורע מצד הימין:

כיון שמנגנים בלהט "כי אלקים יושיע ציון" וכו' – כתבו, שזה סימן שעומדים כבר באתחלתא דגאולה, ומשיח כבר נמצא וכו'. ומביאים ראיות מכמה ספרים נגד זה.

ולפלא שאין פוצה פה ומצפצף – בה בשעה שהנני מדבר ללא הרף ¹⁵⁸⁴ נגד אלו שאומרים שנמצאים כבר באתחלתא דגאולה, ומביע את דעתי שנמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל של הגלות, ואין צריך להביא ראי' מכמה ספרים, כיון שישנו פס"ד ברור ברמב"ם ¹⁵⁸⁵ שסדר הדברים הוא שלכל לראש "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות .. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'", ורק "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל" אזי יודעים ש"הרי זה משיח בודאי".

ובכן: כל זה יכול אמנם להיות תיכף ומיד – כשישראל עושין תשובה "ומיד הן נגאלין" ¹⁵⁸⁶ , אבל בינתיים נמצאים עדיין לפני מעמד ומצב זה!

וכאמור, בעצם לא הייתי צריך להשיב על טענות אלו שאין להם יסוד, אבל אין ברירה, כי, כשלא משיבים על דברים שנכתבים, יהיו כאלו שיחשבו שאמת הדבר.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף:) כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר לי בנוגע לספרי תולדות ימי ישראל שנכתבו בתקופת המשכילים ע"י אנשים שאינם שומרי תומ"צ, שכפרו בניסים, וכתבו דברים שהם היפך המציאות וסילוף האמת ¹⁵⁸⁷ ,

[ולדוגמא: בנוגע לקריעת ים סוף – כתבו שאין זה ענין של נס כלל, אלא זוהי תופעה טבעית, שיש זמנים של גאות ושפל ("טאַיידס") בגובה מי הים, ומשה רבינו ידע לכוין את הזמן שמי ים סוף היו נמוכים, כדי שבנ"י יוכלו לעבור בהם, ואילו המצריים לא ידעו זאת. ומובן גודל השטות שבדבר – שהרי ידוע שחכמי מצרים היו החכמים הכי גדולים ¹⁵⁸⁸ , ועד היום יש דברים שעדיין לא גילו כיצד הצליחו המצריים לעשותם,

239

וא"כ, לומר שרק משה רבינו ידע אודות זמני השפל בים סוף, ואילו חכמי מצרים לא ידעו זאת – הרי זה נס גדול יותר מקרי"ס!...],

שכמה מגדולי ישראל בעת ההיא לא מצאו לנכון לשלול את הדברים, כיון שהיו סבורים שהכל יודעים שזה שקר גמור, ובודאי לא יתקבלו הדברים. אבל המציאות היא, שדבר שנכתב בספרים, נקבע בתודעתם של אנשים רבים שקוראים את הספרים.

טז. כ"ק אדמו"ר שליט"א התייחס גם לאלו ששואלים על דבריו ¹⁵⁸⁹ שהמצב הבטחוני בארץ ישראל קשור באופן של "מדה כנגד מדה" ¹⁵⁹⁰ עם הענין של "מיהו יהודי":

יש מי ששואל: איך אפשר לומר שישנו ענין של "מדה כנגד מדה" – בה בשעה שרואים שאלו שהרגו שש מליון יהודים לא נענשו על זה?

ובכן: מובן וגם פשוט, שלא בגלל שיש קושיא – יש להגיע למסקנא שאין ענין של מדה כנגד מדה!

והגע עצמך: בנוגע לחינוך הילדים – בודאי אתה בעצמך אומר להם שעליהם להתנהג בדרך הצדק והיושר, להקפיד על "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תחמוד .. כל אשר לרעך" ¹⁵⁹¹ , ומסביר להם, שאם לא יתנהגו כך, ח"ו, אזי יגמלו להם באותה מדה... ודוקא כשיתנהגו בדרך הצדק והיושר, אזי ייטב להם, כלשון הכתוב ¹⁵⁹² : "למען ייטב לך והארכת ימים", כאן בעולם הזה! (כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק: על עולם הבא – הוא לא רוצה לדבר עמהם...).

והרי כל ענין ישובו של עולם בנוי על העקרון של מדה כנגד מדה, ולולי זאת, נעשה מעמד ומצב ש"כל דאלים גבר". וכמו בנוגע למאורע של חטיפת האוירון ¹⁵⁹³ : אם לא יענישו את החוטפים – מדוע לא יעשה כן כל מי שרוצה, כדי להראות שיש לו כו' וכו'.

אלא מאי, יש לפלוני קושיא בנוגע למה שאירע לשש מליון יהודים – גם לי יש קושיא זו!

כל ספר איוב – למעלה מארבעים פרקים – בנוי על השאלה "השופט ¹⁵⁹⁴ כל הארץ לא יעשה משפט"?!

240

וכבר משה רבינו שאל את הקב"ה ¹⁵⁹⁵ : "מפני מה יש .. צדיק ורע לו .. רשע וטוב לו", ולאחריו שאל ירמי' ¹⁵⁹⁶ : "מדוע דרך רשעים צלחה", "שנתת גדולה לנבוכדנצר הרשע (שע"פ המתואר בגמרא ¹⁵⁹⁷ הי' איש מושחת בכל הענינים, ועד שהאדם הכי גרוע הי' מכובד יותר ממנו) ותצליחהו להחריב ביתך".

ואכן, שאלות קשות כאלו, צריך להקשות על הקב"ה! וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ¹⁵⁹⁸ (לא' שניסה להסביר את הסיבה להשמדות שהיו בדורנו), שלא תמיד צריך להצדיק את הקב"ה יותר מדי!...

כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים ענין זה באמרו, שבודאי חייב הקב"ה להביא כבר את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. וכן הזכיר שמצינו בנבוכדנצר בשביל שהלך ג' פסיעות לכבוד השי"ת פסקו לו מלוכה על כל העולם ולזרעו אחריו עד ג' דורות ¹⁵⁹⁹ , ואם הדברים אמורים בנוגע לגוי – בנוגע ליהודי, להבדיל, על אחת כמה וכמה ¹⁶⁰⁰ , שהרי אפילו "פושעי ישראל מלאין מצוות כרימון" ¹⁶⁰¹ , וכ"ש עתה, שאין כלל מציאות של "פושעי ישראל", כי אם תינוקות שנשבו ¹⁶⁰² .

יז. (וסיים בנוגע לנושא של "מיהו יהודי":)

המצב עתה הוא, שענין זה נתון להחלטתם של שני אנשים שבחייהם הפרטיים הם אמנם דתיים, אבל כנראה שאין מה לבקש מהם כו', כיון שרואים בפועל שבכדי לא לוותר על ה"כסא" מוכנים הם להרוס את כל ענין היהדות!

ולכאורה איך יתכן דבר זה?

אך מצינו עד"ז במדרשי חז"ל בנוגע לאדה"ר בחטא עה"ד: "מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בציווי אפי' שעה אחת כו'" ¹⁶⁰³ (שהרי האיסור שלא לאכול מעץ הדעת הי' רק למשך שלש שעות – מהשעה התשיעית עד לכניסת השבת ¹⁶⁰⁴ ), וההסברה בזה ¹⁶⁰⁵ , דכיון

241

שהי' זה ענין עיקרי ביותר, שבו הי' תלוי שיהיו לכולם חיים נצחיים כו', השקיע היצה"ר את כל כחו להכשילו כו'.

ועד"ז בנדו"ד: כיון שהזכות לבטל גזירה נוראה זו היא זכות הכי גדולה – לא מניח להם היצה"ר לעשות זאת.

ולכן יש לפנות בענין זה לראש הממשלה כו'.

יח. ובסיום הענין אמר ¹⁶⁰⁶ :

ע"פ המבואר ברס"ג ¹⁶⁰⁷ , שאחד הרמזים דתקיעת שופר בר"ה הוא, להזכיר את עם ישראל את ה"קול שופר" דמ"ת (וה"ז ג"כ מפסוקי שופרות, ויתרה מזו – התחלת וראש ברכת שופרות: "אתה נגלית כו' ובקול שופר עליהם הופעת כו'"), ונקבל על עצמנו כו' "נעשה ונשמע" שבזה קבלו עליהם מצות ד',

ואחד הענינים דמ"ת – שאז נעשה "המבדיל כו' בין ישראל לעמים" ¹⁶⁰⁸ (שלכן הפס"ד ¹⁶⁰⁹ שבאמרו "ובנו בחרת" יזכור מ"ת), זאת אומרת, שיהודי (באיזה מצב שהוא) הוא יהודי, ואוה"ע (וגם חסידי אוה"ע) ה"ה מהאוה"ע. ו"מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל" ¹⁶¹⁰ , ומ"מ יהודי ה"ה יהודי ואוה"ע – אוה"ע ¹⁶¹¹ .

לכן הצעתי ¹⁶¹² , שבימי ראש השנה הבעל"ט ידברו הרבנים בענין "הגזירה האיומה דמיהו יהודי", ואשר כל אחד שהיכולת בידו יפנה בבקשתו לראש הממשלה שם, שיבטלו הגזירה האיומה ד מיהו יהודי , ויוחקק החוק דגיור ע"פ הלכה דוקא .

יט. (בסיום ההתוועדות ניגנו (עוה"פ) הניגון "כי אלקים יושיע ציון", ולאחרי ברכה אחרונה, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

יש להכריז שהתיבות של ניגון הנ"ל אינם המצאה שלי... אלא הם תיבות שכתב דוד המלך בספר תהלים!

וע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר ¹⁶¹³ שצריכים לדבר אודות הגאולה, ועי"ז ימשיכו את הגאולה – הנה כאשר ידברו אודות "כי אלקים יושיע

242

ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" ¹⁶¹⁴ , אזי יפעלו ש"אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה", בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

[לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "פרזות תשב ירושלים"].

______ l ______