ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגמטותשיחה א187

187

התרת נדרים ע"י חכם היא דבר פשוט ע"פ פשוטו של מקרא, ואין צריך לימוד מיוחד על זה, כי התרת הנדר לפי פשוטו היא ע"י שפותחים לו פתח לנדרו, שאילו ידע מתחלה שעתיד להיות כך וכך, לא הי' נודר מלכתחלה. וא"כ אין צריך לחידוש ולימוד מיוחד שחכם יכול להתיר הנדר, כיון שהחכם רק מראה לדעת⁸ שהי' כאן טעות בנדר ואדעתא דהכי לא נדר⁹.

וכן מוכח דעת רש"י בפירושו לש"ס, שפירש מאמר ר' יוחנן¹⁰ "אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה" — "שפותח¹¹ פתח לנודר בדברים הבאים לו ע"י נדר זה שאילו ידע מתחילה שכן עתיד להיות לא הי' נודר נמצא שמתחילתו אינו נדר".

ומדבריו למדנו ג' דברים בגדר התרת נדרים¹²:

א) היתר נדרים מעיקרו הוא ע"י פתח חרטה, דאף שאיתא בש"ס שהיתרו של נדר הוא בשני אופנים, ע"י חרטה או ע"י פתח¹³, מ"מ עיקרו של היתר נדרים (גם כשתלוי בחרטה) הוא ע"י פתח לנדרו.

ב) התרת הנדר אינה פעולה הנעשית (עכשיו) ע"י החכם, אלא מצד הפתח, שע"י הפתח נמצא שהנדר בטל מאליו¹⁴ (ע"ד לשון רש"י במק"א¹⁵ "צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר מאליו").

ג) יתירה מזה: ההתרה אינה בגדר ביטול, אלא הוי גילוי מילתא¹⁶ שאינו נדר מתחילתו, ולכן מדייק רש"י "נמצא שמתחילתו אינו נדר"¹⁷ (ולפ"ז לרש"י הא דאמרינן¹⁸ ה"חכם עוקר את הנדר מעיקרו", אין הפירוש בזה שהחכם מבטל עכשיו את הנדר (למפרע) כאילו לא הי', אלא¹⁹ שמגלה עכשיו שמעיקרא הוי נדר בטעות)²⁰.

הערות

8. משא"כ בעצמו, שאדם קרוב אצל עצמו ואפשר שיטעה. וראה לקמן הערה 14, 21.
9. משא"כ ע"י חרטה אין מקום להתיר נדר ע"פ פשט.
10. גיטין פג, ב.
11. ד"ה בחרטה.
12. ראה צפע"נ על הרמב"ם הל' שבועות שם ה"א.
13. ראה השקו"ט ושינויי הגירסאות והפירושים אם פותחים בחרטה או אין פותחין בחרטה — נדרים כא, ב. שם עז, ב. עירובין סד, ב (ורש"י ותוס' שם), ובמפרשים שם. וראה בכל הנ"ל (ובהבא לקמן) אנציקלופדי' תלמודית ערך התרת נדרים (ושם ס"הו). וש"נ.
14. וראה שאילתות שם (קרוב לסופה) ובהעמק שאלה שם. ובצפע"נ הנ"ל משאילתות: דבאמת הנדר בטל מעצמו רק החכם צריך לומר לו זה. וי"א דבפתח לא בעי היתר חכם כלל רק שרי לנפשי' כיון דהוי נדר בטעות — הובא ברשב"א נדרים כב, ב ד"ה נפק. מאירי שם. ובשער המלך לרמב"ם הל' שבועות שם ה"ה שכן היא דעת רש"י (נדרים סה, א ד"ה במדין). וראה צפע"נ שם.
15. עירובין סד, ב ד"ה פותחין בחרטה (וראה רש"י שם ד"ה אין פותחין. ולהעיר מרש"י שם ד"ה אלא לשון).
16. ראה הלשון ביד רמה ב"ב קכ, ב (אות סח).
17. ואף שבהמשך הגמ' (גיטין שם) מקשה עד"ז לגבי הפרת הבעל, דאשה נודרת ובעל מפר, ומתרץ "כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת", ובפרש"י שם "ואם לאו לא יהא נדר" — עכצ"ל דשאני הפרת הבעל, דהרי סו"ס למסקנא (נזיר כא, ב ואילך) בעל מיגז גייז. וראה ר"ן נדרים עג, סע"ב.
18. כתובות עד, ריש ע"ב. וראה פרש"י שם ד"ה עוקר.
19. ראה ר"ן נדרים כא, ב ד"ה אין חכם מתיר שזהו דוקא ב"פתח" ולא ב"חרטה". וראה (לענין הא דחכם עוקר את הנדר מעיקרו) ר"ן שם עה, סע"א. תוד"ה מר זוטרא נזיר כב, א (ב"פתח וחרטה"). פי' הרא"ש שם ע"ב (ב"חרטה"). ועוד.
20. וראה כס"מ הל' נדרים פי"ג ה"ב בביאור דעת הרמב"ם (ע"פ רש"י כתובות שם) "דלפי זה ענין התרת חכם אינו אלא הוראה שמורה שהוא מותר מאחר שאילו ידע שאירע לו כן לא הי' נודר הוי כאילו פירש שלא נדר ע"ד כך וא"כ לא חלה השבועה או הנדר והחכם מורה לו שהוא מותר. . חכם עוקר נדר מעיקרו כו' והחכם מורה שלא חל הנדר מעיקרו". ולהעיר מתוס' רי"ד רפ"ג דנדרים. ועוד. וראה בהנסמן בהערה 12, 13.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח לקו"ש חל"ג ע' 187

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.