ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשל"ב

339

בס"ד. ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

וישב

יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ²⁴⁰⁸ . וידועים הדקדוקים והדיוקים בזה בתו"א ²⁴⁰⁹ , דצריך להבין מהו כפל הלשון ארץ מגורי אביו ארץ כנען. וגם צריך להבין מה שארץ ישראל נקראת כאן בשם ארץ כנען. ובהקדם הידוע בענין השם, ששמו אשר יקראו לו בלה"ק מהווה ומחי' ומקיים את הנברא ²⁴¹⁰ , וכתורת הרב המגיד ²⁴¹¹ עה"פ ²⁴¹² נפש חי' הוא שמו, והיינו, שגם לאחרי ההתהוות הנה החיות הנמשך להנברא הוא באופן שאותיות השם מורים על ציור האור הנמשך להחיות כו' ²⁴¹³ . וא"כ, גם אם הכתוב רוצה להוסיף ולפרש מהי ארץ מגורי אביו, הי' לו לקרותה בשם אחר, ולא בשם ארץ כנען, לאחרי שנתבאר מכבר (בפרשיות הקודמות) שכנען אינו ענין רצוי ²⁴¹⁴ . וביותר צריך להבין, מה שמצינו שארץ ישראל נקראת בתורה בשם ארץ כנען גם לאחר מ"ת, וגם לאחר כיבוש א"י ע"י יהושע. דהנה, גם בנוגע לשם ארץ כנען שנאמר לפני מ"ת, הרי התורה היא נצחית ²⁴¹⁵ , וכמבואר במ"א ²⁴¹⁶ הטעם שאפשר להתפיס בשבועה דויואל משה ²⁴¹⁷ , אף שלאח"ז התיר משה שבועתו ²⁴¹⁸ , כיון שכל דבר הכתוב בתורה הוא נצחי, ולכן גם לאחרי שנתבטלה השבועה, נשאר בקיומו הענין דויואל משה כו'. ומזה מובן, שגם מה שא"י נקראת בשם ארץ כנען לפני מ"ת, ה"ז ענין נצחי, ובפרט שגם לאחר מ"ת נזכר כמ"פ בתורה השם ארץ כנען.

ב) והענין

בזה, כמבואר בתו"א2 שב' בחי' ארץ הו"ע מ"ש ²⁴¹⁹ אתהלך לפני הוי' בארצות החיים, ארצות לשון רבים, שיש שני ארצות כו'. ועז"נ וישב יעקב בארץ גו' בארץ גו'. דהנה, וישב ²⁴²⁰ הו"ע השפלה וירידה ממקום עמידתו (דכשאדם עומד, אזי ראשו מוגבה למעלה,

340

וכשיושב אזי ראשו מושפל ומתקרב יותר לרגליו ולארץ). וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שבחי' יעקב נמשך ונשפל להיות בארץ מגורי אביו, דמגורי יש בו ב' פירושים, הא' הוא לשון יראה, והב' הוא לשון אוצר, כמו מגורה מלאה פירות ²⁴²¹ , שהוא כלי שאוצרין לתוכו, ושניהם עולים בקנה אחד, כי יראת ה' היא אוצרו כתיב ²⁴²² , וכן בדברי רז"ל אוצר של יראת שמים ²⁴²³ , שהיא בחי' יראה עילאה, יראת בושת, שזהו כלי קיבול לחכמה עילאה, בחי' מגורי אביו. ונוסף לזה, וישב יעקב גו' בארץ כנען, דכנען פירושו סוחר (כפירוש רש"י בפרשתנו ²⁴²⁴ : כנעני תגרא), וארץ כנען פירושו ארץ שעושין בה מסחר, שזהו כללות ענין ירידת הנשמה למטה בגוף, בשביל ענין המסחר, עד"מ כמו הסוחר שיפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר, וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד ²⁴²⁵ , שזוהי העלי' שלאחרי הירידה. והענין בזה, דהנה, הנשמה למעלה היתה בבחי' ביטול, וכמ"ש ²⁴²⁶ חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, ואין עמידה אלא תפלה ²⁴²⁷ , שעומדת בביטול באהוי"ר וכו'. ואח"כ ירדה הנשמה למטה, שזוהי ירידה שבאי"ע לגבי מעמדה ומצבה בהיותה למעלה. אך עז"נ ²⁴²⁸ טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, דזהב וכסף קאי על האהבה והיראה של הנשמה למעלה, דכסף הוא מלשון נכסוף נכספתי גו' ²⁴²⁹ (כמבואר בתניא ²⁴³⁰ ), דהיינו בחי' אהבה (אלא שבאהבה גופא יש גם בחי' אהבה כרשפי אש כו' ²⁴³¹ ), וזהב מצפון יאתה ²⁴³² , שהוא בחי' השמאל, בחי' יראה. ואלפי הוא מלשון אולפנא ולימוד ²⁴³³ , שזהו האהבה והיראה שהיתה הנשמה למודה ומורגלת בהם בתחלה. ועז"נ טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, שיש יתרון ומעלה בתורת פיך בעוה"ז [והיינו, שאין הכוונה להתורה כמו שהיא למעלה, שעז"נ ²⁴³⁴ ואהי' אצלו אמון, אלא דוקא להתורה כמו שירדה בגילוי למטה, שזהו תורת פיך, היינו, מה שנמשך מבחי' הדיבור שלמעלה בפיו של האדם למטה, כמ"ש ואשים דברי בפיך ²⁴³⁵ , תען לשוני אמרתך ²⁴³⁶ , וכל הקורא ושונה הקב"ה

341

קורא ושונה כנגדו ²⁴³⁷ ], יותר מבחי' זהב וכסף (יראה ואהבה) שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה.

וזהו

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שגם כשיבוא לבחי' ארץ מגורי אביו, בחי' יראה עילאה, ה"ז גם ירידה והשפלה לגבי יעקב, כי, על בחי' יעקב נאמר ²⁴³⁸ ואוהב את יעקב, שזוהי בחי' שלמעלה מתהו ותיקון ²⁴³⁹ . אמנם, זהו רק התחלת הירידה. ואח"כ נמשך למטה יותר, בארץ כנען, שזוהי תכלית הירידה עד למטה. וזהו מה שבביאור ענין כנען בקדושה בתו"א2, מובא הפסוק ²⁴⁴⁰ כנען בידו מאזני מרמה, ולא הפסוק ²⁴⁴¹ ולא יהי' כנעני עוד בבית ה' (שנזכר בהתחלת הדרוש), לפי שבא לרמז על ענין הירידה עד למטה מטה, בבחי' מאזני מרמה. אך כל זה הוא בשביל ענין המסחר, שדוקא עי"ז מתעלית הנשמה למדריגה נעלית יותר מכמו קודם שירדה (כמבואר כ"ז בתו"א הנ"ל, וגם בתו"ח ²⁴⁴² ובאוה"ת ²⁴⁴³ , ובדרושי רבותינו שלאח"ז). וזהו גם מה שבפשטות הענינים בא הענין דוישב יעקב כהקדמה לענין דיוסף הורד מצרימה ²⁴⁴⁴ , שעי"ז נעשה אח"כ העלי' כו' [ולהעיר, שבכמה דרושי חסידות ²⁴⁴⁵ שמבארים הענין דירידה צורך עלי', הובא הענין דיוסף הורד מצרימה, מבלי לבאר שזוהי ירידה צורך עלי'], והיינו, שהירידה היא לא רק למטה, אלא גם למצרים, ערות הארץ ²⁴⁴⁶ , ועד למצרימה, שזהו למטה ממצרים סתם (ע"ד המבואר ²⁴⁴⁷ לענין סולם מוצב ארצה ²⁴⁴⁸ , שארצה הוא למטה מארץ סתם), ועד הירידה לבית האסורים וכו', וכ"ז הוא בשביל הבירורים כו', שזהו ענינו של יוסף, וכידוע ²⁴⁴⁹ שיוסף הוא בחי' יסוד דא"ק המברר, ועי"ז דוקא נעשית העלי' כו'.

ג) ויש

לקשר זה עם משנת"ל ²⁴⁵⁰ שיש ב' בחינות ומדריגות בתורה, בחי' הא', מ"ש בזהר ²⁴⁵¹ תלת קשרין הן, ישראל מתקשראן באורייתא

342

ואורייתא בקוב"ה, שהלשון התקשרות הוא בנוגע לשני דברים נפרדים. וכמבואר בביכל תקס"ח (שיצא לאור עתה) ²⁴⁵² ד"ה למען תזכרו, שישראל הם בעלי גבול נפרדים כו', ואעפ"כ מתקשראן בהתורה שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה. וכן הוא בקשר השני דאורייתא בקוב"ה, דכמו שאין ערוך לנפש בע"ג עם התורה, בחי' חכמה האלקי', כך יותר אין ערוך לתורה עם עצמות אלקות, כי עצמות אוא"ס הוא חכים ולא בחכמה ידיעא ²⁴⁵³ , ונבדל בערך מן החכמה כו', אך כמו שהנפש מתקשרת ומתאחדת בתורה, כך התורה, אע"פ שהיא בחי' יש נפרד מן העצמות, מ"מ, נכללת ומתאחדת בעצמות כמו שצוררין דבר בדבר כו'. ובחי' הב' שבתורה הוא מה שאורייתא וקוב"ה כולא חד ²⁴⁵⁴ , שאין זה התקשרות ב' דברים נפרדים, אלא באופן שכולא חד. וכמבואר בתניא ²⁴⁵⁵ במעלת התורה על המצוות ²⁴⁵⁶ , שמצוות הן רמ"ח אברים דמלכא ²⁴⁵⁷ , שאופן יחודם הוא כיחוד הנפש עם האברים, אבל אורייתא וקוב"ה כולא חד, ולא אברין דמלכא לחוד כפיקודין, שזהו בדוגמת החילוק בין היחוד דאיהו וגרמוהי חד ליחוד דאיהו וחיוהי חד ²⁴⁵⁸ .

ד) והנה

לכאורה הי' אפשר לומר ²⁴⁵⁹ שב' בחינות אלו בתורה (אורייתא מתקשרא בקוב"ה, ואורייתא וקוב"ה כולא חד) הם גליא דתורה (באופן של התקשרות) ופנימיות התורה (באופן דכולא חד). ובהקדים, שגם גליא שבתורה היא למעלה [לא רק מתפלה, שענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה41, באופן דמלמטה למעלה, שתלוי בעבודת האדם המתפלל, אלא היא למעלה גם] ממצוות [שהם מלמעלה למטה, שהרי ענין המצוות הוא ההוראה והנתינת כח מלמעלה, ולכן אין זה בדרך התעסקות כמו בתפלה. ועד"מ כשאדם מקדיש בהמה, הרי הקדושה חלה בדרך ממילא, ולא נוגע בזה רצון הבהמה (ורק כאשר הבהמה אינה ראוי' להקרבה, אזי אי אפשר לקיים בה המצוה (שהרי זה מדברים האסורים ²⁴⁶⁰ ), אבל אם הבהמה ראוי' להקרבה, אזי לא נוגע בזה

343

רצון הבהמה). משא"כ בתפלה שהיא מלמטלמ"ע, והוא בדרך התעסקות עם התחתון, וכמו שפי' בתרגום עה"פ ²⁴⁶¹ בחרבי ובקשתי, בצלותי ובבעותי, שבזה יכול להיות ולאום מלאום יאמץ ²⁴⁶² ], כי, במצוות ישנו ענין של התלבשות, שהרי ענינם הוא להמשיך קדושה בדברים הגשמיים שבהם נעשים המצוות, ולכן אי אפשר להמשיך הקדושה בכל מקום, שזהו שקיום המצוות הוא רק בדברים המותרים, ולא בדברים האסורים (כנ"ל), אבל התורה נמשכת בכל מקום, ונותנת הוראה גם בנוגע לדברים האסורים, כיון שהיא למעלה מהתלבשות. אמנם, אע"פ שגם גליא שבתורה היא למעלה ממצוות, מ"מ, הי' אפ"ל שמעלה זו בגליא שבתורה היא מצד התקשרותה באלקות, שגם בבחי' זו ה"ה למעלה מהמצוות, שהם באופן של התלבשות, אבל אעפ"כ צ"ל בה ענין של התקשרות, דכיון שמדברת אודות דברים גשמיים, ועד לטענות של שקר ²⁴⁶³ , וכמו שנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי ²⁴⁶⁴ , לכן צריך להיות ענין ההתקשרות דתורה עם קוב"ה. משא"כ פנימיות התורה אינה באופן של התקשרות, אלא באופן דאורייתא וקוב"ה כולא חד. אבל, כל זה אינו מתיישב עדיין ²⁴⁶⁵ , שהרי במאמר הזהר תלת קשרין מתקשראן מסיים וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, ונמצא, שענין ההתקשרות הוא גם בבחי' סתים.

ה) אך

הענין הוא, שענין ההתקשרות שבבחי' סתים היינו בהסתים שבגליא. דהנה, גם בלימוד הנגלה ישנו גם לימוד ההלכות כפי שהוא ברוחניות הענינים ²⁴⁶⁶ (כמבואר בד"ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע ²⁴⁶⁷ ), וכמו הלימוד דהמחליף פרה בחמור כפי שהוא ברוחניות הענינים ²⁴⁶⁸ , דחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי' ²⁴⁶⁹ , חמור הוא חסד ²⁴⁷⁰ , וצריך לנצל ענין זה בחסד דקדושה, שהו"ע ויהי למס עובד ²⁴⁷¹ , עבודה דקב"ע, ובחי' פרה הוא בקו השמאל ²⁴⁷² , ועז"נ המחליף ²⁴⁷³ פרה בחמור ²⁴⁷⁴ , היינו שמחליף אופני ודרכי העבודה כו'. ועד"ז הוא בהלימוד דשנים אוחזין בטלית ²⁴⁷⁵

344

ברוחניות הענינים61, שטלית הוא בחי' לבוש, וקאי על מעשה המצוות, וגדול המעשה יותר מן העושה ²⁴⁷⁶ , וזהו מה ששנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי כו', שטוען שעל ידו נעשית המצוה וכו'. וזהו אופן לימוד התורה למעלה, איך יהי' פסק ההלכה בענין זה. ומובן, שהלימוד ברוחניות הענינים, סתים שבגליא, אינו כמו הלימוד בגליא ממש, שהוא בנוגע לדברים גשמיים, שהרי לא שייך שם גשמיות הדברים. אבל אעפ"כ, גם הלימוד ברוחניות הענינים הוא בנוגע לעניני הנבראים, עולמות בי"ע (ששם מגעת עבודת האדם כו'), וא"כ יש לזה איזה שייכות למציאות. ועד שגם לימוד ההלכות כפי שהוא באצילות ²⁴⁷⁷ (כמובן ממ"ש בהערות לד"ה קמיפלגי60), שהוא בחי' אלקות, הרי הלימוד הוא בהשמות שאלקות נתלבשה בהם כו' ²⁴⁷⁸ . ומכ"ז מובן, שגם בחי' סתים שבגליא שייכת למציאות, ולכן גם בבחי' זו צ"ל ענין ההתקשרות באלקות.

אמנם

בחי' סתים דאורייתא ממש היא באופן שאין צורך בענין של התקשרות, אלא מלכתחילה אורייתא וקוב"ה כולא חד. והענין בזה, דהנה, גם בסתים שבתורה יש ב' בחינות, גליא שבסתים וסתים שבסתים. ויש ב' אופנים בביאור ב' הבחי' שבסתים58. אופן הא' הוא, דבחי' סתים שבסתים הוא בחי' פנימיות התורה כמו שהיא מצד עצמה, ובחי' גליא שבסתים הוא כמו שנמשכת למטה, וכמו מבשרי אחזה אלקה ²⁴⁷⁹ , שבכדי להבין ענין הספירות למעלה, הרי ההבנה וההסברה בזה היא מבשרי, וכמארז"ל ²⁴⁸⁰ מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה כו', וכיון שההבנה וההסברה היא מבשרי, הרי אין זה באופן של ראי', אלא באופן של אחזה, שהוא רק התרגום של אראה (כמבואר בכ"מ ²⁴⁸¹ ). ואופן הב', שבחי' סתים שבסתים היא פנימיות התורה ממש שתתגלה לעת"ל, שזהו"ע תורתו של משיח, שעז"נ ²⁴⁸² ישקני מנשיקות פיהו, ובחי' גליא שבסתים הוא מה שנתגלה עכשיו מעין מה שיתגלה לעת"ל. וע"ד המבואר במ"א שאף שטעמי תורה לא נתגלו ²⁴⁸³ , ויתגלו רק לעת"ל ²⁴⁸⁴ , מ"מ, מקצת הטעמים

345

נתגלו (כדאיתא באגה"ק ²⁴⁸⁵ ), והו"ע מה שר"ש דריש טעמא דקרא ²⁴⁸⁶ , שזהו בחי' גליא שבסתים. וע"פ כהנ"ל נמצא שבחי' גליא שבתורה (גם סתים שבגליא) היא בחי' התורה שמתקשרת עם קוב"ה. אך בחי' סתים שבתורה (גם גליא שבסתים) היא באופן שאורייתא וקוב"ה כולא חד.

ו) אבל

באמת אי אפשר לומר שרק על בחי' סתים שבתורה נאמר אורייתא וקוב"ה כולא חד, שהרי ²⁴⁸⁷ הביאור בתניא ²⁴⁸⁸ בענין אורייתא וקוב"ה כולא חד כי הוא היודע והוא המדע כו', הוא בעיקר בנוגע לנגלה דתורה, שהרי מבואר שם שהתורה נסעה וירדה בסתר המדרגות כו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עוה"ז כו', ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו', וכמבואר שם ²⁴⁸⁹ בביאור לשון תפיסא (לית מחשבה תפיסא בך כו'46, כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי' אזי היא תפיסא בהן ומתלבשת בהקב"ה ממש דאורייתא וקוב"ה כולא חד), שזהו כשהאדם לומד את שכל התורה באופן שמשיגו ותופסו בשכלו, והרי ענין זה שייך בעיקר לנגלה דתורה, שבאה בהשגה ותפיסא וכו'. וכמובן גם מהמבואר בתניא48 שמעלת התורה על המצוות היא לפי שאורייתא וקוב"ה כולא חד (כנ"ל ס"ג), שהרי ענין זה הוא בלימוד התורה בכלל, גם גליא שבתורה ²⁴⁹⁰ .

ומטעם

זה אי אפשר לחלק גם בין בחי' התענוג שבתורה להשגה שבתורה, שההשגה שבתורה, להיותה במדידה והגבלה בשכלו של האדם, ה"ז רק באופן של התקשרות, אבל בבחי' התענוג שבתורה, שהוא למעלה ממדידה והגבלה לגמרי [שהרי עונג הוא למעלה לא רק מכח השכל ושאר כחות פנימיים, אלא גם בכחות מקיפים הנה העונג הוא למעלה גם מהרצון, כמבואר בהמשך תרס"ו ²⁴⁹¹ ובכ"מ], הרי זה באופן דכולא חד, כי, ע"פ המבואר בתניא הרי הענין דאורייתא וקוב"ה כולא חד הוא בהשגת התורה דוקא, כנ"ל.

ועכצ"ל

שבכל המדריגות שבתורה ישנם ב' הענינים, הן ענין התורה כפי שמתקשרת בקוב"ה, והן ענין התורה כפי שאורייתא

346

וקוב"ה כולא חד, והיינו, לפי שגם בחי' העונג שבתורה ישנו גם בקצה התחתון, וגם מי שלימודו באופן של קטנות בתכלית, הנה גם לימוד התורה שלו הוא באופן דאותי אתם לוקחים ²⁴⁹² .

ז) וזהו

גם הענין דוישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שהישיבה בארץ מגורי אביו, שזהו כללות ענין מוחין דאבא ²⁴⁹³ שלמעלה מהשתלשלות, הו"ע הירידה דפנימיות התורה, והישיבה בארץ כנען הו"ע הירידה דנגלה דתורה. ומ"מ, הנה גם שם נמשך בחי' העצמות כו', ואדרבה, יש מעלה בהמשכת התורה למטה בכלל ובגליא דתורה בפרט כו' ²⁴⁹⁴ , ע"ד האמור לעיל בענין המסחר, שדוקא ע"י הירידה למטה נעשית העלי' למעלה יותר. וכן הוא בנוגע לי"ט כסלו, שכללות ענין המאסר הי' הכנה והקדמה להגאולה שלאח"ז באופן דפדה בשלום נפשי ²⁴⁹⁵ , וכהשיחה הידועה ²⁴⁹⁶ שדוקא לאחר פטרבורג הותחל הענין דהפצת המעיינות חוצה, שעי"ז אתי מר דא מלכא משיחא ²⁴⁹⁷ . וכמו שדוקא לאחרי גלות מצרים היתה היציאה ממצרים ברכוש גדול ²⁴⁹⁸ , וכן יהי' בגאולה העתידה (שההתחלה בזה היתה בגאולת אדה"ז בי"ט כסלו), כמ"ש ²⁴⁹⁹ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ויתירה מזה, כדאיתא בזהר ²⁵⁰⁰ שהגילוים דלעתיד יהיו באופן של נפלאות גם לגבי יצי"מ, בביאת משיח צדקנו, שיוליכנו קוממיות לארצנו, בעגלא דידן.

______ l ______