הוספות

הוספות

א

שו"ת

רבינו סי' ג – קנים של צורת הפתח

המרוחק מהכותל ¹⁹⁵⁶

המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בהעמדת הקנים

של צורת הפתח, שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג' טפחים, ולית דחש לה למ"ש הבכור

שור (ריש ערובין ¹⁹⁵⁷ ).

וטעמם ונימוקם אתם, שכל המחמיר בדברי

סופרים עליו להביא ראיה, כדתנן בפ"ד דידים ¹⁹⁵⁸ . וראייתו מלחי ¹⁹⁵⁹ [נפלאה ממני ¹⁹⁶⁰ , כי מובן מדבריו¹⁹⁶¹ שהבין,

דהא דאמרינן בגמרא ¹⁹⁶² דהוי לי' מחיצה שגדיים כו', קאי גם

אהפליגו מן הכותל ג' טפחים. ושגגה היא, דהא רשב"ג לא מודה בכה"ג, כדאיתא

בדף ט' ¹⁹⁶³ באנו למחלוקת כו'. אלא בלמטה דוקא מודה

משום שהגדיים כו', אבל בהפליגו מן הכותל לא איכפת לן בגדיים בוקעים. שהרי פרצת

מבוי בעשר מראשו ¹⁹⁶⁴ , כמ"ש התוס' דף ו ד"ה אחד זה¹⁹⁶⁵,

וכמ"ש המ"א ריש שסה ¹⁹⁶⁶ . אלא] יש לדחות דהתם היינו טעמא משום דלחי אינו נידון משום מחיצה ¹⁹⁶⁷ אלא בצירוף מחיצות גמורות ¹⁹⁶⁸ , שתים לפחות ¹⁹⁶⁹ , אבל בלא צירוף מחיצות גמורות לא מהני

כלל, אלא [ב]כעין פסי ביראות ¹⁹⁷⁰ , הלכך לא מהני אלא בסמוך למחיצה גמורה,

ולא במופלג ממנה, שאינו מצטרף עמה. משא"כ בצורת הפתח שאין צריך לצירוף מחיצות

כלל, שהרי נעץ ד' קונדסין כו' ¹⁹⁷¹ . ועי' סי' תר"ל ¹⁹⁷² .

ב

שו"ת

שארית יהודה או"ח סי' ו – בענין הנ"ל ¹⁹⁷³

צורת הפתח שהקנים שמן הצדדים רחוקים

מהכותל ג' טפחים, שאי אפשר להקריבם לכותל מפני הגנקעש ¹⁹⁷⁴ והפריזבעש ¹⁹⁷⁵ , ובבכור שור בריש עירובין ¹⁹⁷⁶ כתב שהוא פסול (ובספר תוספות שבת סי'

שס"ג ס"ק י' ¹⁹⁷⁷ מיקל בזה).

תשובה

אחרי דרישת שלומו.

מכתבו הגיעני לנכון ביום אתמול, הוא יום

ש"ק פרשה משפטים, אחר יציאת בית הכנסת, ועכשיו נזדמן לי נוסע אחד המוכ"ז¹⁹⁷⁸,

אמרתי שלא לעבור על בל תאחר, כי חדאי נפשאי להשתעשע באמרותיו הטהורות. עם היות כי

הרגיזני לעלות בסלע המחלוקת, להכניס ראשי בין הרים גדולים הבכור שור והתוספות שבת.

ומכל מקום לאהבת מעכ"ת לא אוכל להשיב פניו ריקם.

והנה מאי דקלסיה מר להתוספות שבת, שסתר

דברי הבכור שור בטוב טעם, אנא לא ידענא. כי מה שסתר ראייתו מהתוס' ¹⁹⁷⁹ , כל דבריו אינם עולים אלא לפי מ"ש

לחזק קושיית ר"ת דשפיר קא מותיב, דלא ניחא ליה לפרש בענין דלא הוה סיפא דומיא

דרישא, אבל לפי תירוץ התוס' על כרחך לא הויא סיפא דומיא דרישא, ואם כן הדרא הוכחת

הבכור שור לדוכתא, דלוקמי בכהאי גוונא כגון שהרחיק ג' טפחים מן הכותל.

גם מה שכתב כיון דצורת פתח הויא מחיצה

הרי עומד מרובה¹⁹⁸⁰, הוא

כמערכה על הדרוש, שהרי הבכור שור סבירא ליה כדעת התוס' (דף י' ע"ב ד"ה

ועושה)¹⁹⁸¹,

דאפילו עומד מרובה צריך שלא יהיה מופלג מן הכותל, משום שאין הטעם משום דאתיא אוירא¹⁹⁸² כו'.

ומה שכתב דלא גרע מנעץ ד' קונדסין¹⁹⁸³ כו',

גם הבכור שור כתב כן¹⁹⁸⁴, א[י]

הוי הטעם משום דאתי אוירא כו'. אלא דסבירא ליה בדעת התוס' דנהי דמדאורייתא אפילו

נעץ ד' קונדסין באויר רשות הרבים מהני, מכל מקום מדרבנן בעיא מחיצות¹⁹⁸⁵, ועל

כל פנים שתי מחיצות [כ]מבוי מפולש, הוא הדין נמי דבעיא שיהיה הקנה סמוך למחיצה (ועל

זה סמך הפרי מגדים¹⁹⁸⁶ וסתם

בפשיטות כדעת הבכור שור, דלא כתוספות שבת).

ואולם מצד אחר נראה שהבכור שור בנה בנין

קבוע על יסוד רעוע, דהא התוס'¹⁹⁸⁷ לא

השאירו קושיית ר"ת בתימה או בקושי', אלא שתירצו בתירוץ פשוט ומרווח, ומדלא

משני שינויא אחרינא אין לבנות יסוד ובנין, דיש לומר דחדא מתרי ותלת טעמי נקט. ועוד

דלא ניחא להו לאוקמי באוקימתא אחריתא כגון שהרחיק כו', דבכהאי גוונא אמרינן

בספ"ד דמנחות (דף נ"ב ע"א וע"ב) דאי לא קתני¹⁹⁸⁸, ועוד

דהא בגמרא דמיבעיא ליה איפכא מאי¹⁹⁸⁹,

היינו לכתחלה לתקן המבוי בצורת פתח, ואי איתא לתקן הלחי לקרב אצל הכותל.

גם ראייתו של מעכ"ת מהתוס'

(עירובין כ"ד ע"ב ¹⁹⁹⁰ ) עולה על כולנה, שלפע"ד היא נכונה

מאד. ומה שדחה מר דשאני התם דמחיצה תלוי' נמי מתרת במים, אין זה דיחוי, דאי איתא

דהיינו טעמא דמילתא כל כהאי גוונא הוה להו להתוס' לפרושי ולא לסתום. ובפרט

כמ"ש מעכ"ת בעצמו, דהמ"א¹⁹⁹¹ כתב

כן לענין ריחוק הבתים. ומה שדחה דיש לומר דהמ"א מיירי לענין מחיצה ולא לענין

צורת פתח, הוא פשיטא, ופשיטא דפשיטא, דכל כהאי גוונא לא הוה ליה להמ"א לסתום

אלא לפרש, דמה שמביא ראיה מהתוס' דכתב גבי צורת פתח, דמכל מקום בכהאי גוונא לא

מהני צורת פתח (וגם רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע¹⁹⁹² כתב

דמהני צורת פתח, ולא פירש שיעשה הצורת פתח סמוך לבתים דוקא. אלא דדין זה העמיד

בתוך חצאי עיגול, משום דמספקא ליה, כמו ששמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד

בתוך חצאי עיגול¹⁹⁹³,

ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו. ואפשר שהיה על זה איזה קונטרס

אחרון).

ועוד דאפילו אם תימצי לומר בדעת התוס'

שההיתר מהפסק הנהר הוא משום דקל הוא שהקילו במים, מכל מקום הא משמע מדברי התוס'

דאגודא דהנהר שבעבר השני לא היו שם בתים ודיורין כלל, ואם כן איך סלקא דעתא דליעבד

התם צורת פתח אי בעינן הקנים סמוך למחיצה, והתם אין מחיצות כלל, וצריך לעשות הצורת

פתח באויר. ודוחק לומר דיעשה עוד פסין מצדדים אורך ד' טפחים, דכל כהאי גוונא הוה

ליה לגמרא לפרושי (ומשום הכי נמי השמיט רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה

נ"ע דעת הבכור שור, וסתם כדעת התוספות שבת).

ומכל מקום בנידון דידן שהרחיקו יותר מד'

טפחים הרבה, בודאי יש להחמיר, וכמ"ש (דף י' ע"ב¹⁹⁹⁴) דלא

לישבוק פתחא רבה כו'. ואע"ג דבגמרא שם אמרו חזקה אין אדם מניח פתח גדול כו',

מכל מקום הדבר ידוע שבימות הגשמים דרך הרבים מקולקלת ואי אפשר לעבור ברגל כי אם

בצדי הדרכים ועל הפריזבעש דוקא. וצ"ע מזה בתשובת פנים מאירות חלק א' סי'

כ"ה¹⁹⁹⁵.

אלא דלפי זה גם תיקון מעכת"ה לא

יועיל בימות הגשמים, שבודאי יקלקלו הקנים שמעכבים הליכתם¹⁹⁹⁶. ואין

תקנה אלא לעשות צורת פתח קטן בצד הגדול. ואף שיעמיד הקנה על הפריזבע, לא הוה

כהגביה מן הארץ מאחר שאין אויר תחת הקנה. ולכן אם אפשר לעשות צורת הפתח הגדול

בענין זה שיעמיד הקנים על הפריזבעש וכשיגיע לגג יתעקם הקנה מעט (ובלבד שיחזקהו

במסמרים אצל הכותל שלא יפול הקנה בהתעקמו) טוב הדבר, ולא יצטרך ב' צורת הפתח,

ויהיה די בצורת הפתח אחד. וכבר בא לידי צורת הפתח שהיה רחוק מעט מן הכותל, והיה

פעמים רבות שהיו עוברים בין הבית ובין הקנה מחמת קלקול דרך הרבים, וצויתי לקרב אל

הכותל. רק אני עשיתי נקב בגג¹⁹⁹⁷ ברצון

הבעל הבית. ומכל מקום אפשר גם כן שיעשו על דרך הנ"ל, שיתעקם מעט ולא יפול וכמו

שכתבתי.

ואודות מה שכתב מעכ"ת שירא מפני

המחלוקת, לא ידעתי איך שייך לחלוק על המחמירים, והלא מרגלא בפומא דרבנן שהמחמיר

תבוא עליו ברכה.

ג

שו"ת

צמח צדק מילואים ח"ה סי' ח – בענין הנ"ל ¹⁹⁹⁸

בדבר צורת הפתח שהועמד בין ב' כותלי

המבוי רחוק יותר מג' וד' טפחים מצד שני הכותלים, כי אי אפשר להקריבו לכותלים מחמת

הזוואלינעש¹⁹⁹⁹

והגאנקעס²⁰⁰⁰,

אם יש לחוש למ"ש בבכור שור ריש עירובין²⁰⁰¹,

דצורת הפתח שהפליגו ג' טפחים מן הכותל פסול, כמו בלחי²⁰⁰².

והביאו הפרי מגדים²⁰⁰³,

והחוות דעת בספר מקור חיים²⁰⁰⁴. ובעל

חיי אדם²⁰⁰⁵

החמיר ברחוק ד' טפחים מן הכותל על כל פנים. והתוספת שבת²⁰⁰⁶ חלק

על הבכור שור.

הנה שמעתי מידידינו המופלג ושנון מו"ה

נחמי' מדובראווני חתן דודי²⁰⁰⁷ נ"י,

שיש אצלו כתוב הדור תשובה מכאאזמו"ר הגאון ז"ל שהשיב בנידון זה ממש. ועם

היות שאינו זוכר בבירור, אך כמדומה לו קרוב לודאי שחלק על הבכור שור, ומי יבא אחרי

המלך כו'.

ועד שיגיעני תשובתו ז"ל אודיעו אשר

מצאתי בתשובות פנים מאירות ח"א סוס"י כ"ה שפסק גם כן להקל בפשיטות.

ועם היות דבנדון שנשאל עליו הי' בשער,

ובכהאי גוונא יש לומר שגם הבכור שור יודה, ומוכרח הוא לפי הסוגי' דף ה' ע"ב²⁰⁰⁸, מכל

מקום [מבואר] שם סוף התשובה דהוא הדין נמי בצורת הפתח. ולענ"ד נראה כן גם כן

לדינא. חדא דבירושלמי²⁰⁰⁹ משמע

כדעת השלטי גבורים²⁰¹⁰

(ודברי תוספות קרבן העדה שם²⁰¹¹ צע"ג).

ועוד והוא העיקר שאפילו להתוס'²⁰¹² אין

לדמות כלל צורת הפתח דחשוב מחיצה מצד עצמו לרוב הפוסקים, וכן להרמב"ם²⁰¹³ ברוח

ג' דמבוי, ללחי שלא מצינו בשום מקום שיהי' חשוב מחיצה מצד עצמו, זולת בהיותו נסמך

למחיצה אחת, שמצד החיבור נחשב מחיצה אע"פ שאינו חשוב מצד עצמו²⁰¹⁴.

דאשכחן כהאי גוונא לענין סוכה²⁰¹⁵

דבעריבן מחיצתא מתחשב מחיצה בקל יותר מבהיותן נפרדים, לכן יש לומר דנפסל לחי

שהפליגו ג' שאז אינו חשוב נסמך למחיצות המבוי, ולכן גבי סוכה נמי²⁰¹⁶ בעינן

פס ד' ומשהו, ולא סגי בד' מצומצמים, אע"ג שעומד מרובה על חלל ג'. משא"כ

צורת הפתח חשיב מחיצה מצד עצמו (ברוח ג' דמבוי על כל פנים להרמב"ם גם כן,

ולשאר פוסקים חשוב כעומד גמור גם בד' מחיצות, כמ"ש רבינו ז"ל סי' שס"ב

סי"ט שאין כאן פרוץ כו'), לכן ההפלגה אינו פוסלו ממחיצה.

רק שבאנו לדין מבוי שנפרץ מראשו שלא

בקרן זוית²⁰¹⁷,

דפרצתו ביו"ד אפילו לרב הונא²⁰¹⁸ כמ"ש

התוס' (ו.²⁰¹⁹).

רק אי בקעי שם רבים אפשר להחמיר²⁰²⁰

(והרמב"ם²⁰²¹ חולק,

וצ"ע בדעת רש"י (ה' א²⁰²²) אי

נמי שבקי כו'). אבל בנידון דידן ודאי לא חשיב בקעי רבים בצדדים אלו, דפשיטא שרוב

ההולכים ברחובות אלו אינם מסתלקים לצדדים, רק מיעוטא דמיעוטא אפשר שהם מסתלקים,

וכאותה ששנינו רפ"ח דשקלים מפני שהם מיעוטים²⁰²³ כו',

וכל כה"ג לא חשיב בקיעת רבים, וכמבואר גם כן בתשובות מים רבים בדין פרשת העי[בור]²⁰²⁴. והרי

מקור החומרא בבקיעת רבים בפרצת המבוי נובע מדין מבוי עקום²⁰²⁵, ושם

כל העוברים במבוי הנ"ל בקעי שם, אבל הכא מיעוטא דהעוברים שם הם אפשר בקעי שם.

וגם יש אומרים דבמבוי עקום כחי"ת אינו נחשב בקעי רבים, וכ"ד הריטב"א

בחידושיו²⁰²⁶.

ואע"ג דהב"י לא פסק כן²⁰²⁷, מכל

מקום בנידון דידן כו"ע מודים. ועי' מ"ש בשו"ע סוס"י שס"ג²⁰²⁸ וצריך

ליזהר וכו', יעיין מר במה שהגיה התפארת שמואל בהג"א פ"ק דעירובין אות ט'

לרבה וכו'²⁰²⁹,

וכל שכן דמן הסתם לא חיישינן לזה. גם הזוואלינעש והגאנקעש יש לומר דחשיב גידודי²⁰³⁰. לכן

מכן הלין טעמי נלענ"ד דאין כאן חשש מצד ההפלגה שהפליגוהו מן הכותלים.

וכל זה להלכה, אבל למעשה אין לנו אלא

פסק רבינו הגאון ז"ל נ"ע, ולא הייתי כותב את מה שכתבתי טרם ראותי דבריו

הק', רק שהבנתי מדברי ידידינו ר' נחמי', שקרוב לודאי שהוא נ"ע דחה דברי הבכור

שור, על כן באתי כיהודה ועוד כו'.

גם ראיית הבכור שור מהתוס' (יא.) אי אפשר

להעמיד לדעת מהרא"י בתרומת הדשן סי' ע"ד²⁰³¹. ואמת

שהקרבן נתנאל²⁰³²

השיגו, וממנו לקחתי דעל כל פנים מהרא"י לא סבירא לי' דקדוק זה דהבכור שור.

והראי' שהביא כת"ר מהתוס' (כד: ²⁰³³ ) להקל נכונה היא בעינינו. והדיחוי שדחה

כת"ר משום דקל הוא שהקילו על פני המים, הוא חוזר ונראה, לפי מ"ש רבינו ז"ל

סי' שנ"ה סעיף יו"ד²⁰³⁴ שלא

הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים להתיר בהם הטלטול וכו', והוא מבואר בב"י,

ובהנידון שבהתוס' לא נעשית המחיצה להתיר הטלטול בהמים רק בהרחבה והשביל וכו',

דמהנהר יש לומר שאסור לטלטל כדתנן²⁰³⁵ אמת

המים כו', עי' סי' שנ"ו. ואע"ג דהתוס' כתבו שהנהר הי' נמוך מצד אחד,

ומבואר בסי' שנו בט"ז סק"ד²⁰³⁶

דכשאינו עמוק י' טפחים אינו חולק רשות לעצמו, ואם כן הצורת הפתח מועיל לטלטל ממנו

גם כן. אך זה אינו, דמ"ש התוס' נמוך, כוונתו שאין לו גידודי כמו בעבר הנהר,

אבל הנהר עצמו יש לומר שעמוק יו"ד. ועוד דאכתי לא דמי להיכא שעשה המחיצה רק

להתיר הטלטול בהמים, דשם הוא שהקילו וכו', אבל הכא נעשה העיקר על כל פנים לשם

הרחבה והשביל כו'.

ד

שו"ת

צמח צדק או"ח סי' מ – בענין הנ"ל ²⁰³⁷

בדבר צורת הפתח העשוי בפתח המבוי והוא רחוק

יותר משלשה טפחים מהכותל המבוי וכן מהכותל השני. כי אי אפשר להקריבו סמוך ממש

לכותלי המבוי מחמת הזוואלינעש של הבתים הבולטים כמה וכמה טפחים מן הכותל. ומחמת

הגאנקעש. ועל כן הוא רחוק מכותלי' יותר משלשה ואף מארבעה טפחים. שאחד מן המורים

פסל אותו ע"פ מ"ש הבכור שור פ"ק דעירובין דהקנים של צורת הפתח

צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל שלשה טפחים כי היכי דלחי בעינן שיהי' בינו להכותל

פחות משלשה טפחים כמ"ש דף י"ד ע"ב. והתוספות שבת סי' שס"ג

ס"ו סק"י חלק עליו. והפמ"ג במ"א שם סק"ה הביא ג"כ

לפסול בזה כדברי הבכור שור. וכ"כ החוות דעת בספרו מקור חיים. ובעל חיי אדם

החמיר בד' טפחים מן הכותל:

הנה בתשו' פנים מאירות ח"א סי'

כ"ה פסק דבצורת הפתח אף הרחיקו יותר מארבעה טפחים מהכותל כשר. אף שהנדון

שנשאל עליו הפנים מאירות הוא שהעמידו כמו שער כדינו עם צורת הפתח. ושער יש לומר

דהיינו דלת. ובדלת יש לומר שגם הבכור שור יודה דעדיף טובא מצורת הפתח כמ"ש

התוס' ריש עירובין (דף ב' סע"ב) ד"ה אלא מעתה. דהוי כמחיצה מעלייתא אף

שבדף (ו' ע"ב) ד"ה והאמר רבה כתבו דוקא היכא דאיכא שלשה מחיצות גמורות.

אבל הכא דשלישית ע"י דלת רביעית נמי צריך דלת. מכל מקום עכ"פ גם שם

מוכרח בגמרא דדלת עדיף מצורת הפתח. אך מכל מקום בדברי הפמ"א שם ססי'

הנ"ל מבואר דלאו מצד שער התיר כ"א מצד צורת הפתח כמ"ש אבל בנדון

דידן אפילו תיקון אין צריך דהא האי צורת הפתח חשוב כמחיצה וניתר בעומד מרובה על

הפרוץ ואין צריך שום תיקון אחר. וראי' לזה דצורת הפתח חשיב כעומד כו' וא"כ

פשוט וברור היכא דאית לי' צורת הפתח הוי כעומד כו' אלא אפי' לדעת הרמב"ם כו'

ברוח שלישית כו' עכ"ל. הרי מתיר בצורת הפתח לבד בלי דלת. ואפשר שגם בנדון שלו

לא הי' דלת כלל. דהכי משמע בסוף התשו' שלהתיר העובדא שנשאל הוכרח לכל הנ"ל

להוכיח דצורת הפתח הוי עומד גמור:

קיצור . בתשו' פנים מאירות סי' כ"ה פסק דצורת הפתח אף

אם הרחיקו יותר מארבעה טפחים מן הכותל כשר כמש"ש דהא האי צורת הפתח חשוב

כמחיצה וניתר בעומד מרובה על הפרוץ:

ב

והנה הבכור

שור עצמו כתב דלהש"ג ודאי מהני צורת הפתח שהפליגו מן הכותל שלשה טפחים כיון

דלהש"ג מהני אף לחי שהפליגו אם הלחי רחבו מרובה על האויר שבינו לכותל.

וז"ל הש"ג אסוגיא (דף י"ד ב') אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן

הקרקע שלשה או שהפליגו מן הכותל שלשה לא עשה כלום אפי' לרשב"ג דאמר אמרינן

לבוד (בגמרא דף ט"ז א' ב') הני מילי למעלה (כגון היוצא מכותל זה ואינה נוגעת

לכותל אחר דאפליגו בה רשב"ג ורבנן לעיל עמוד א') אבל למטה כיון דהוי מחיצה

שהגדיים בוקעין בו לא קאמר עכ"ל. וע"ז כתב ריא"ז בש"ג

וז"ל ונראה בעיני שאם הי' הלחי רחב יותר משלשה טפחים אע"פ שהפליגו מן

הכותל שלשה טפחים הואיל והי' עומד מרובה על הפרוץ מותר כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל.

וכן משמע מדברי הר"ר יונתן שם לפמ"ש המג"א סי' שס"ג ס"ו

סק"ה בהא דצריך שלא יהא הלחי רחוק מן הכותל ג' טפחים שהרר"י כתב הטעם

דאתא אוירא דהאי גיסא ומבטל ליה. וכתב המ"א עוד לכן אם הלחי רחב משלשה שרי.

הואיל ועומד מרובה על הפרוץ. ש"ג ריא"ז עכ"ל המ"א. ודברי

הרר"י אלו הם על המשנה לחיין שאמרו כו' ר' יוסי אומר רחבן שלשה טפחים והובאו

בתוי"ט מ"ו. הנה השוה המג"א דעת הרר"י לדעת ריא"ז מבואר

דהרר"י ס"ל כדינו של ריא"ז כמ"ש שהרר"י כתב כו' לכן אם

כו'. ש"ג ריא"ז כנ"ל. (ומכל מקום דברי המג"א סעי' ל"ד

ס"ק ל"ז בשם הרר"י צ"ע לפ"ז) אלא שהבכור שור פי' כוונת

הרר"י בדרך אחרת וז"ל אמנם המעיין בדברי הרר"י נראה דאין כוונתו

כמו שהבין בו המג"א ולא כתב האי טעמא כ"א אליבא דרבי יוסי ודייק

מדס"ל לר' יוסי דבעינן שהלחי יהא רחב שלשה טפחים אלמא דס"ל טעמא דלא

ליתי אוירא כו' ומכשיר ברחב. אבל אנן ס"ל כמ"ש בגמרא טעמא משום

דה"ל מחיצה שהגדיים כו' ואפי' רחב טובא פסול ולא פליג אתוספות. תדע דהא בהדיא

כתב כן והביאו המג"א דאפילו הלחי רחב הרבה כל שהרחיקו שלשה טפחים צריך קורה

או לחי אחר עכ"ל הבכור שור. ודברי המג"א הן בסעי' ל"ד ס"ק

ל"ז. גם הפמ"ג ס"ו סק"ה הניח דברי המג"א בצ"ע.

ובאמת אין משם ראיה שאע"ג שהתוספות פ"ק (דף יו"ד) ד"ה ועושה

פס שלש אמות כתבו וצריך לחי אחר דהאי פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל שלש דקאמר

לקמן דלא הוי לחי עכ"ל. מכל מקום הר"ר יונתן יש לומר דלאו מהאי טעמא

ס"ל דצריך לחי אחר אלא כמו שכתב האלי' רבא סי' שס"ג סמ"ב ס"ק

ל"ד בשם עה"ק להרשב"א וז"ל ולחי או קורה מתירין אותה ואויר

שמן הפסין ולכותלין אין צריך כלום שהרי ניתר בעומד מרובה על הפרוץ עכ"ל ספר

עה"ק. וע"ז כתב הא"ר ומשמע דהא דפס לא נחשב ללחי משום שהוא חוץ

לעשרה. אבל המ"א כתב בשם התוספות טעם כיון שמופלג מן הכותל שלשה ועיין סעי'

ו' עכ"ל וכ"כ התוספות שם סמ"ב ס"ק ע"ז וז"ל וצריך

לחי אחר כיון שמופלג שלשה מן הכותל עס"ו מג"א עכ"ל. ובס"ו כתב

הא"ר על דברי המ"א בשם התוספות דצ"ע. (הג"ה אחר זמן רב.

והפמ"ג סעי' ל"ד באשל אברהם כתב וז"ל עמ"א ועיין במ"א

ס"ו אות ה'. וא"כ לכאורה דברי הרר"י קשה מדידי' אדידיה ועיין

תב"ש בחידושין לעירובין הובא בתו"ש אות יו"ד עכ"ל הפמ"ג.

ועמ"ש לעיל מה שיש קושיא על הרר"י מדידיה אדידיה ומ"ש הבכור שור.

ולזה נתכוון הפמ"ג. עכ"ה אחר זמן רב). גם הריטב"א שם חלק עמ"ש

התוס' שם ד"ה עושה פס. דהוה כמבוי עקום כו'. ולענין לחי כתב נותן שם לחי

להכשירו ולא פריש לה דפשיטא דלחי או קורה בעינן ככל מבוי דעלמא ע"כ. ומזה יש

לדקדק ג"כ דס"ל הטעם כמ"ש הא"ר כיון שנשאר עשרה אמות והפס הוא

חוץ לעשר אמות. דאילו הטעם כמ"ש התוס' אין זה פשיטא שהרי אדרבה ריא"ז

ס"ל דלחי הרחב יותר משלשה אינו נפסל במה שהפליגו מן הכותל שלשה. וכ"מ

בירושלמי כדלקמן. וא"כ אף אם להריטב"א אינו כן אין שייך לומר ע"ז

דפשיטא דלחי או קורה בעינן. אבל אם הטעם כמ"ש האלי' רבא יש לומר דפשיטא הוא. יש

לומר הא דאפילו הפס רחב הרבה צריך לחי אחר יש לומר משום שהוא חוץ לעשרה אמות של

רוחב המבוי. אך קשה מדין לחי שהוא נראה מבחוץ ושוה מבפנים לפרש"י פ"ק

דערובין (ד"ט ע"ב) וספ"ק דסוכה (די"ט ע"א) ונראה שהוא

סוף הדופן שאינו בולט כלום לתוך חלל הפתח עכ"ל ספ"ק דסוכה. א"כ אם

פתח המבוי רחב עשר אמות הרי הלחי הוא חוץ לעשר ונוסף ע"ז ג"כ שאינו נראה

מבפנים כלל ועכ"ז נידון משום לחי. (הג"ה. והיינו אף אם מה שנראה מבחוץ

זהו כמו פס הנ"ל כן משמע ברש"י פ"ק דסוכה (די"ט ע"א)

ד"ה דאמר מר שכתב או מן הצד וכ"כ הר"ן שם. עכ"ה). ואפשר משום

דהו"ל כמו לחי העומד מאליו שבגמ' (דט"ו ע"א) דס"ל לרבא דאינו

עולה ללחי וכאן אף שאינו מאליו מכל מקום הרי הועמד בשביל למעט המבוי (מעשרים אמה)

ולא הועמד לשם לחי והו"ל כעומד מאליו. ואף לאביי שם יש לומר הכא גרע טפי כיון

שעושה פעולה א' למעט (מעשרים) אינו עולה לשם לחי. וגם בצירוף הטעם דהא"ר שהוא

חוץ לעשרה אמות. ומכל מקום צ"ע. והרא"ש ורי"ו לא הזכירו בפירוש

שצריך לחי אחר. ומצאתי בירושלמי כדעת ריא"ז בש"ג וז"ל הלכה ו'

אמתניתין לחיין שאמרו כו' ר' יוסי אומר כו'. מתניתין במשוכין מן הכותל (שהלחיים

משוכים מן הכותל הוא דפליג ר"י ומצריך שיהי' רחבן שלשה טפחים) אבל אם היו

סמוכין לכותל אף ר"י מודה (דסגי ברוחב כ"ש) ותני כן עשה לחיי' למבוי אם

גבוהים מן הארץ פחות משלשה או שהיו סמוכין לכותל פחות משלשה מותר. שלשה והוא שיהא

העומד רבה על החלל (אם הלחי הוא רחוק שלשה צריך שיהי' הלחי רחב שיהא העומד רבה על

החלל שבין הלחי לכותל) והקשה שם בקה"ע בתוספותיו מאי קאמר ותני כן כו' הא

אדרבה מברייתא משמע דאף בסמוכין פליגי ומסיק לכן נ"ל דה"ג ולא כן תני

כו' וקושיא היא על מ"ד דבסמוכין מודה ר"י דבברייתא איפכא תניא דבמשוכין

מודו רבנן וניחא הכל עכ"ל. א"כ עכ"פ מודו רבנן דבמשוכין מן הכותל

שלשה טפחים מהני ג"כ אם הלחי רחב יותר משלשה טפחים עד שהעומד מרובה על החלל.

ואם ניישב הגירסא שלפנינו בירושלמי נאמר דבמשוכין מן הכותל פחות משלשה טפחים ומכל

מקום אינן סמוכין ממש. ע"כ בהא פליגי ר' יוסי סבר דצריך שלשה טפחים ברוחב

הלחי כיון שאינו סמך ממש. וחכמים סברי דכיון דאין משוכין שלשה ה"ל כסמוכין

ובמשוכין שלשה לכ"ע צריך שיהי' העומד מרובה מהחלל. ואין להקשות על פירוש זה

דאם מיירי במשוכין תוך שלשה ה"ל כסמוכין ממש. דיש לומר כיון שאינו סמוך רק

ע"י לבוד ל"ד לסמוך ממש וכמו שלא התירו מחיצה של שתי רק בשיירא. וכן גבי

צורת הפתח ס"ל לרב ששת (די"א ב') דצריך ליגע. ולכאורה משמע ליגע ממש אך

בב"י ססי' שס"ב מבואר דתוך שלשה חשוב כמו ליגע. ומכל מקום יש לומר

במשוכין תוך ג' שייך גזירה לר"י כמ"ש הר"ר יונתן אף בסמוכין

ולהירושלמי מודה בסמוכין דלא גזרינן (ועי' תוס' ד"ט ע"א סד"ה שאין.

דהא משוכה מבחוץ אפילו פחות משלשה לא אמרינן לבוד). אבל א"א לומר דברייתא

דמייתי ירושלמי אתיא לר' יוסי לבד. דא"כ רבנן דמקילי בלחי כ"ש

עכצ"ל אפי' הלחי רחוק מהכותל שלשה וזה א"א לומרו. דבהדיא תני בתוספתא

פ"ג דאם רחוק מהכותל שלשה צריך למעט. א"כ הברייתא אתיא לרבנן ג"כ.

וא"כ זהו כדעת ריא"ז. אלא דמכל מקום אין מזה הכרח גמור נגד התוספות

דכיון דש"ס דילן פליג בהא אירושלמי. היינו דפלוגתא דר' יוסי ורבנן לש"ס

דילן הוא אפילו בסמוכין ממש. א"כ אפשר דגם בהא לא ס"ל כירושלמי. דאם

הפליגו מהכותל שלשה יש לומר לא מהני אפילו הלחי רחב משלשה. מיהו לבעל קה"ע לא

פליגי כלל:

קיצור . הבכור שור עצמו כתב

דלדברי ריא"ז בש"ג ודאי מהני צורת הפתח שהפליגו מהכותל כיון דלדידי' גם

לחי שהפליגו כשר כשהלחי רחב מהחלל וכדברי ריא"ז משמע מדברי הר"ר יונתן

במשנה גבי ר' יוסי אומר. אע"ג דהבכור שור פי' דזהו רק לר' יוסי ולא לרבנן

אינו מוכרח. וראיית הבכור שור ממ"ש הר"ר יונתן גבי ג' אמות דצריך לחי יש

לומר הטעם כמ"ש הא"ר ס"ק מ"ב משום שנשאר עשרה אמות.

דאל"כ יהיו דברי הר"ר יונתן סותרים זא"ז וכ"מ מהריטב"א.

ומכל מקום קשה על טעמו של הא"ר מדין נראה מבחוץ ושוה מבפנים לרש"י

ובירושלמי אמתניתין לחיין שאמרו מבואר בהדיא כדברי ריא"ז בש"ג בענין

לחי. ומכל מקום יש לדחות הראיה מהירושלמי משום שיש לומר דבלא"ה ש"ס דילן

אינו סובר כהירושלמי בפי' פלוגתא דרבנן עם רבי יוסי:

ג

והנה גם

במ"ש התוס' (ד"י) ד"ה ועושה פס דהטעם שצריך לחי אחר הואיל והפס

מופלג מן הכותל שלש מבואר ג"כ בירושלמי לא כן. דז"ל אמתניתין קמייתא הי'

רחב בתוך חמש עשרה אמה רבי בא ורב הונא בשם רב עושה פס של שלשה אמות וכל שהוא.

מרחיקו מן הכותל שתי אמות (ומתחיל לעשות שם פס ועושהו משלשה אמות וכל שהוא לסתום

הפתח ונמצאו חמש אלו סתומות שפרצות שתי אמות ניתרות בעומד מרובה עליהן וכל שהוא

היותר משלשה אמות ללחי לרוחב המבוי) אותו כ"ש נידון משום לחי והשאר והוא שיהא

העומד מרובה מהחלל. ויעשה פס ארבעה טפחים (באמצעי וסגי בהכי) ולא כן תני (במבוי

שנפרץ במלואה דסגי בפס ד') עושה פס של ארבעה טפחים. א"ר בר פפי כדי להתיר

שניהן בלא קורה (שני החללים שבשני צדי הפס בלא קורה דפס זה של שלשה וכ"ש בלחי

וקורה חשוב וכדפרישית) הרי דהירושלמי ס"ל דהפס עצמו עולה משום לחי אעפ"י

שמופלג מן הכותל שני אמות ואין הכרח לומר דש"ס דילן פליג אירושלמי דמ"ש

הפוסקים דלש"ס דילן צריך לחי אחר היינו משום שהפס רק שלשה אמות ובכה"ג

ס"ל לירושלמי ג"כ דאינו עולה משום לחי. דדוקא הכל שהוא היותר משלשה אמות

עולה משום לחי. ולכאורה זהו ראי' לטעמו דהאלי' רבא דלעיל. ואף את"ל שזהו

דוחק. דא"כ ה"ל להש"ס ג"כ לומר עושה פס שלשה ומשהו ונצטרך

לומר דבפס ס"ל לש"ס דילן דלא מהני יש לומר הטעם משום דבלחי צריך

ג"כ היכר קצת שהוא לשם לחי כמ"ש התוס' (דף ה' ע"ב) ד"ה ארבע

אמות. ובפס אין היכר כלל מאחר שנעשה למעט רוחב המבוי מט"ו אמה. וא"כ

אינו משמש שני דברים וגרע מלחי הבולט לדופנו של מבוי ארבעה אמות דאינו עולה משום

לחי מטעם דאין בו היכר כו' וה"ה הכא אף שרחבו רק שלשה כיון שנעשה בשביל תיקון

אחר אבל בשאר לחי רחב יש לומר דמודה ש"ס דילן לירושלמי דכשר אף שהפליגו

מהכותל כיון שעומד מרובה מהחלל. והנה הקה"ע בתוספותיו שם ד"ה עושה פס

שלשה וכ"ש כו'. כתב וז"ל כתבו תוס' בפרקין (דף יו"ד ע"ב)

בד"ה ועושה פס ב' אמות. וצריך לחי אחר דהא פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל

שלש דקאמר לקמן דלא הוי לחי ע"כ ודבריהם ברורים דלכך קאמר כאן דבעי' פס שלשה

וכל שהוא יותר ללחי. ועיין במ"א סי' שס"ג ס"ו ודלא כש"ג

עכ"ל. הנה הבין שיש לומר דהירושלמי והתוס' עולים בקנה אחד. ואינו מובן כיון

דלהתוס' לחי שהפליגו מן הכותל ג' טפחים לא מהני אף אם רוחב הלחי יותר מג' טפחים.

א"כ מה יושיענו אם הפס הוא שלשה וכל שהוא. מכל מקום הרי הכ"ש העולה מן

הלחי מופלג מן הכותל. ואין לתרץ דאף שמופלג מהכותל עכ"ז הרי הוא סמוך לשלשה

אמות של רוחב הפס. וה"ל כסמוך לכותל. דא"כ אמאי יפסל לחי שהפליגו מהכותל

שלשה טפחים אם הלחי רחב שלשה טפחים ושני משהויין. דאותו משהו העולה ללחי הוא סמוך

לג' טפחים ומשהו. ודוחק לומר דמפני שאין צריך למעט רוחב המבוי עולה הכל לשם לחי

יפסול משום שהפליגו דע"ז יציבא בארעא כו'. ועוד דבהדיא ס"ל להירושלמי

דלחי שמשוך מן הכותל ג' טפחים כשר כשהלחי רחב מג' טפחים. א"כ זהו כריא"ז

בש"ג ולא כהתוס'. והכרח התוס' מסוגיא (דף יו"ד) ועושה פס כו'. שס"ל

שצריך לחי אחר. יש לומר שאינו מטעם שהפליגו אלא כמ"ש הירושלמי כאן כיון שהפס

רק שלשה כו' או משום שאין בו היכר כנ"ל:

קיצור . שמהירושלמי גבי ועושה פס שלשה מבואר ג"כ דהא דפס

שלשה אינו עולה משום לחי אינו משום שמופלג מהכותל אלא כיון שנשאר יו"ד אמות

חוץ מהפס. ואם הפס שלשה ומשהו עולה משום לחי. ואפשר ש"ס דילן ס"ל

ג"כ כהירושלמי דכשהפס שלשה ומשהו עולה משום לחי וכמ"ש הא"ר.

ואת"ל דלש"ס דילן לא מהני זהו מפני שאין בו היכר שהוא לחי. ועכ"פ

הירושלמי ס"ל כריא"ז בש"ג ודלא כהקה"ע בתוספותיו ד"ה

ועושה פס:

ד

העולה מזה

דלהירושלמי דס"ל כדעת הרר"י והריא"ז פשיטא דשרי בצורת הפתח שהפליגו

מן הכותל ג' טפחים ואפילו יותר וכדלקמן אי"ה. וע' בהרמב"ם פי"ח מה'

שבת ה"ב והמגיד שם כתב דהרמב"ם פסק שם כאביי ואע"ג דרבא פליג

הירושלמי מכריע. לכן אף להחולקים שם שאני דהלכתא כרבא לגבי אביי. אבל הכא במחלוקת

שבין התוס' עם הריא"ז והרר"י אפ"ל לכ"ע שהירושלמי מכריע. אך

באמת אף אם העיקר כהמג"א דס"ל כהתוספות ולא כהריא"ז. מכל מקום

בנדון שאילתינו אין צורך לזה. דגם להתוס' נראה ברור דצורת הפתח אין נפסל במה

שהפליגו מן הכותל שלשה או אפילו יותר וכמ"ש הפמ"א בפשיטות. וקודם כל

נאמר דמ"ש הבכור שור וראיה ברורה לזה מדברי התוס' די"א ע"א

ד"ה איפכא מאי שהקשה ר"ת דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על

גביהן דל קנה דעל גביהן ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי משהו עכ"ל. ואי

איתא דהקנים של צורת הפתח יכולין להיות ג' טפחים מהכותל לא הקשה ר"ת מידי דהא

לחי בעי' פחות מג' טפחים מהכותל עכ"ל. יש לדחות כיון שסברא זו דצורת הפתח לא

יהי' מהני בגובה יותר מעשרים זהו משום דליכא הכירא בקנה שע"ג כמו בקורה. משא"כ

בלחי. אבל מדינא יש לומר דצורת הפתח חשוב כמחיצה. וא"כ גם הכירא איכא מצד

הלחי אף שמופלג ג' טפחים ולא מהני מצד עצמו מכל מקום ע"ז מהני הצורת הפתח שלא

יפסל הלחי אף שמופלג ג' טפחים. ועכצ"ל כן לדעת התה"ד סי' ע"ד שחילק

שם בין קנים דצורת הפתח ללחי שמ"ש מהר"ם במרדכי דבעי' כעובי אצבע זהו

בלחי דהתם בעי' שיעור לעובי הלחי (מיהו לא יתכן זה להרמב"ם דמכשיר בלחי שעשאו

מעצי אשירה). אבל בצורת הפתח סגי בקנה כל שהוא. וא"כ יהי' קשה לדבריו מאי

מקשה ר"ת. הא יש לומר דספיקו דהש"ס הוא כשהקנים של צורת הפתח הם פחות

מעובי אצבע. ואמת שהק"נ פ"ק ס"ק מ"ח השיג על התה"ד מהאי

טעמא. וממנו לקחתי ראי' זו דעכ"פ התה"ד לא ס"ל ראי' זו. וצ"ל

הטעם ע"ד שכתבתי דאף אם בלחי לבד צריך כעובי אצבע. מכל מקום ע"ז מהני הצורת

הפתח אף שגבוה מעשרים שלא יפסל הלחי מחמת שהוא פחות מעובי אצבע. וא"כ תו שפיר

מקשה ר"ת. או יש לומר להתה"ד דקושיית ר"ת הוא מפני שרוב צורת הפתח

נעשים מקנים בריאים וחזקים כמו לחי. או יש לומר שבכלל תירוץ דהתוס' ויש לומר כו'

יש לתרץ ג"כ דמיירי בשהקנה אינו עולה ללחי. וכמ"כ יש לתרץ ג"כ על

ענין קושיית הבכור שור. ועכ"פ כיון שלפ"ד התה"ד ורמ"א סי'

שס"ג ס"ו שהביאו מוכרחים לומר דאין לבנות יסוד על קושיות הק"נ והבכור

שור א"כ כ"ש שאין לחדש מחמת זה דין מחודש לפסול בצורת הפתח שהפליגו

מהכותל שלשה שאין לזה שורש בגמרא ופוסקים. אחר זמן ראיתי בתו"ש סי' שס"ג

ס"ו סק"י ג"כ דחה ראיית הבכור שור:

קיצור . לכאורה יש לומר שהירושלמי יכריע דהלכה כהריא"ז

והרר"י נגד התוס' במכ"ש ממ"ש הרמב"ם פי"ח ה"ב. אך אין

צריך לזה כי גם אם נאמר דהעיקר כדעת התוספות והמג"א מכל מקום באמת גם להתוס'

אין דומה צורת הפתח ללחי. וראיית הבכור שור מהתוס' (די"א) ד"ה איפכא

מאי. ע"כ מוכרח שאינה ראיה כלל לדעת התה"ד סי' ע"ד ורמ"א סי'

שס"ג סעי' ו'. וכן התוספות שבת דחה ראייתו:

ה

והנה מתחלה

יש לעמוד על יסוד הטעם בפיסול לחי שהפליגו מן הכותל ג' טפחים דמבואר בגמרא הטעם

משום דבשלשה טפחים לא אמרינן לבוד. וצ"ל מה בכך. ובשלמא רבא מארי' דהאי שמעתא

אפ"ל דלטעמי' אזיל דס"ל לחי משום היכר ולכן ס"ל ג"כ דלחי

העומד מאליו אינו לחי בגמרא (דט"ו ע"א). וכמ"כ בשהפליג מן הכותל ג'

טפחים יש לומר ג"כ דליכא הכירא וכמ"ש התוס' כן לענין קורה (ד"ט

ע"א) ד"ה שאין. אבל לדידן דקי"ל כאביי דלחי משום מחיצה והיינו

מדאורייתא כמ"ש בגמ' (די"ב ע"ב) דהזורק לתוכו חייב. א"כ מאי

איכפת לן שהמחיצה רחוקה מהכותל ג' טפחים הא ודאי במחיצה ממש אע"פ שרחוקה ג'

טפחים מכל צד שרי לד"ה. וכמ"ש בגמרא (ד"ט ע"ב) מרחיק שתי אמות

ועושה פס שלשה אמות (ואפילו רב הונא לא פליג ע"ז כמ"ש התוס' (ד"ו

ע"א) ד"ה אחד. ומ"ש אפילו בקעי ביה רבים בפתחא זוטא ג"כ דהא

פי' לא בקעי ביה רבים היינו שהוא מקום מטונף או מקולקל כמ"ש רש"י

(ד"ו ע"א) והביאו המ"א רסי' שס"ה ובפתח המבוי מסתמא אינו מקום

מטונף כו'. וא"כ אף דבקעי ביה רבים שרי רק לא יניחו לגמרי פתחא רבה כמ"ש

בש"ע ססי' שס"ג) וא"כ לכאורה צ"ל דדוקא בלחי משהו הדין כן

דכיון דליכא לבוד אינו חשוב מחיצה. משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל

לי'. כנזכר (ד"י ע"ב). אבל כשהלחי רחב יותר מג' טפחים שאזי אע"ג

דליכא לבוד עכ"ז חשובים הנך ג' טפחים כאילו הם סתומים משום דאיכא עומד מרובה

כדמוכח מההיא דמרחיק שתי אמות ועושה פס כנ"ל. א"כ שפיר יש לומר דהלחי

חשוב מחיצה ולא גרע מלחי משהו הסמוך לכותל. וזהו טעמו דהש"ג ונסתלקה תמיהת הבכור

שור עליו במה דס"ל טעם שאין להרחיקו ג' הוא רק משום דלא ליתי אוירא כו' ולא

נתברר לנו טעמו דסתם גמ' לא משמע כן רק דהטעם משום דה"ל מחיצה שהגדיים בוקעין

בו עכ"ל. דודאי גם הש"ג מודה דזהו הטעם אלא דס"ל דזה אינו מספיק רק

כשהלחי הוא פחות מהחלל או כמותו אבל ברחב יותר מהחלל שבינו לכותל ה"ל עומד

מרובה על הפרוץ ומהני אף שהגדיים בוקעין בהפרוץ וכיון דחשוב מחיצה מהכותל עד סוף

רוחב הלחי ע"י עומד מרובה ס"ל דעולה משום לחי דהא קי"ל דלחי משום

מחיצה אף שהלחי רק משהו כ"ש הכא דאיכא מחיצה יותר מששה טפחים. ומה איכפת לן

מה שהגדיים בוקעין בין הלחי לכותל הא כיון שהעומד מרובה חזינן דחשוב העומד והפרוץ

מחיצה גמורה כנ"ל. מההיא דמרחיק שתי אמות כו'. ולהתוס' דפסלי בהא ולא ס"ל

כהש"ג צ"ל הטעם. ובמחצית השקל סי' שס"ג סק"ו פי' דאע"ג

דלחי הוא משום מחיצה מכל מקום הכירא קצת בעי' וכמש"ל אות ג' בשם התוס' (דף ה')

ד"ה ארבע. ובשהלחי רחוק שלשה טפחים מכותל המבוי ליכא הכירא אף שהלחי רחב יותר

משלשה טפחים. ולדבריו ודאי יש לחלק בין לחי ובין צורת הפתח שכיון שצורת הפתח הוא

ע"פ כל רוחב המבוי יש לומר ודאי דהוה הכירא אע"פ שהפליגו ג' טפחים

מהכותל. וכה"ג כתב בתשו' מהרי"ט ח"א ססי' צ"ד לענין עיר

שרחובה פתוח לים שכתב הרב המגיד שחשוב כסתום דאפילו ביותר מעשר דבריו אמורים דכיון

דאין הים בת טלטול עם המבוי הוי הכירא טובא טפי מקורה כיון דמגניא על ידה

עכ"ל. וכמ"כ יש לומר כן בצורת הפתח דעדיף מסתימ' דים. ועוד דצורת הפתח

שחשוב מחיצה גמורה אין צריך הכירא כמו בלחי הרחב מד"א שלא הועמד לשם לחי דלא

חשוב הכירא כלל. ומכל מקום מתיר במבוי שמונה משום עומד מרובה על הפרוץ וכ"ש בצורת

הפתח. ועוד דלא גרע עכ"פ ממ"ש התוס' (ד"ה ע"ב) ד"ה ארבע.

ואע"ג דהיכא דהעמידוהו לשם לחי כו' מכל מקום יש לומר כו' יש קול ואיכא הכירא.

וכש"כ שיש לומר כן בצורת הפתח. ואדרבה אפילו אלחי שהפליגו ג' טפחים מהכותל אם

הוא רחב טפי מג' טפחים יש לומר כן כיון דהעמידוהו לשם לחי וגם הוא רחב יותר מג'

טפחים יש קול ואיכא הכירא:

קיצור . מתחלה יש לעמוד על פיסול הלחי שהפליגו מהכותל ג'

טפחים. דאף שבג' טפחים ליכא לבוד מ"ש מהא דמרחיק שתי אמות ועושה פס דהאויר

שבינתים בטל ע"כ צ"ל משום שהלחי הוא אינו רחב משלשה טפחים. וזהו דעת

הש"ג. ולתוס' צ"ל משום דבעי' ג"כ קצת היכר ובכה"ג ליכא הכירא

וג"ז אינו מוכרח דכיון דהלחי רחב מהאויר וגם העמידוהו לשם לחי יש לומר

ה"ל הכירא. מיהו בצורת הפתח לכ"ע חשוב הכירא ג"כ או דאין צריך

הכירא:

ו

ולפענ"ד נ'

לבאר טעם דהתוס' באופן אחר. והוא בהקדים דברי הש"ס פ"ק דסוכה (ד"ז

ע"א) סוכה העשוי' כמבוי (המפולש משתי דפנות זו כנגד זו) עושה לו פס ארבעה

ומשהו (דופן גמור של ד' טפחים ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן אצל מקצוע פס ד' דכי

אמרי' לבוד איכא שבעה טפחים ארוך כדי סוכה קטנה) ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן

כו' ומ"ש התם כו' התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן כו' ע"ש. ומשמע דבעינן

דוקא פס ד' ומשהו בכדי שיהי' שייך לבוד ואזי איכא דופן שבעה. אבל פס ד' מצומצמות

ושיעמידו רחוק ג' טפחים מהדופן דהוי ג"כ עומד של הפס מרובה על האויר שהוא רק ג'

טפחים והפס ד' אפ"ה לא מהני. וכ"כ כל הפוסקים פס ד' ומשהו הרי"ף

והרא"ש שם ססי' ו' והרמב"ם והטוש"ע סי' תר"ל ס"ב.

א"כ מוכח מכאן דע"י לבוד חשוב מחיצה טפי מע"י עומד מרובה על הפרוץ

דלא מהני כאן כ"א לבוד ולא עומד מרובה. ואפשר ע"י לבוד חשוב האויר

ג"כ כסתום וה"ל כאילו יש מחיצה ז"ט ממש. משא"כ ע"י עומד

מרובה כיון שהאויר ג' טפחים אין חשוב מחיצה של שבעה טפחים. וכן איתא עוד בסוכה

(דט"ז סע"ב) פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן כו' ע"ש. הא פס

ארבעה דליכא לבוד אינו מתיר אף שהדופן רק ז"ט ואיכא עומד מרובה. וז"ל

הריטב"א שם ד"ה אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו. משמעתין מוכח

דכל היכא דאמרי' לבוד אינו כאילו הי' סמוך ממש ואינו דא"כ בצרה לה מחיצה אלא

לבוד דינו כאילו הוא סתום וזהו לבוד שאמרו בסוכה קטנה בפחות משלשה דאי לא בצר לי'

שיעורא עכ"ל. משא"כ כשיש אויר ג' טפחים דליכא לבוד אין חשוב כסתום לכן

ליכא שיעור מחיצה. (ובסכך חמור טפי דאף אויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו).

והריא"ז בש"ג כתב ונראה בעיני כו' העומד עליו ודבריו צ"ע.

ועפ"ז אפשר לחלק כן בענין לחי. בין כשהוא סמוך לכותל ובין כשהפליגו ג' טפחים

אף דאיכא עומד מרובה לא מהני. והוא דאע"ג דקי"ל לחי משום מחיצה. הנה מה

שהלחי עולה לשם מחיצה הוא חידוש גדול. שהרי הפרוץ מרובה על עומד הלחי לאין שיעור.

לכך יש לומר שאינו חשוב מחיצה אלא בהיותו סמוך ממש לאחד משני כותלי המבוי. או

ע"י לבוד דחשוב כסתום וכסמוך כנ"ל. והיינו שמצד סמיכותו והצטרפותו לאותו

הכותל שהוא מחיצה גמורה עולה גם הוא לשם מחיצה משא"כ בהיותו מופלג מהם לאו

כלום הוא כיון שמצד א' יש פרוץ מרובה עליו הרבה. דכה"ג מצינו בכמה מקומות

שמחיצה הסמוכה לחברתה נחשבת בשם מחיצה אף אם כשאינה סמוכה אינה נחשבת למחיצה. כגון

דיומדין דפסי ביראות. עיין ר"פ עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין וברש"י

ותוס' שם והא דאמר לעיל כו' לא תפרוץ רובה כו' ובחידושי הריטב"א שם ר"פ

הנ"ל היכי מכשרי' הכא בפסי ביראות פרוץ מרובה כו'. ויש מי שתירץ בזה

דמדאורייתא אפילו פרוץ מרובה על העומד כשר כו' ואין זה מחוור כו' והנכון יותר כשטת

התוס' כי מחיצות הלל"מ אין כולם שוות כו' ה"נ כך הוא דינה של תורה דכל שיש

מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כו' ולא תפסל בשום פרצה בעולם כו'

עכ"ל. הרי דוקא מצד הצטרפות המחיצות דרומית מערבית כו' הוא דבא להן יתרון

עצום שאף פרוץ מרובה על העומד נחשב מחיצה. ואיתא בגמ' שם (די"ט סע"ב)

קנה קנה פחות משלשה נידון משום דיומד כו'. ופסק הרמב"ם פי"ז מה"ש

הכ"ח דנידון משום דיומד הרי דלבוד חשוב ככולו עומד ממש וע"ש בחידושי

הריטב"א. וכן לענין סוכה בסוכה העשויה כמין ג"ם דעריבן מחיצות כל השלשה

יחד עדיף טובא מסוכה העשויה כמבוי אף ששם ג"כ יהי' הפס סמוכה לדופן אחד לא

סגי בפס טפח כ"א בפס ד' ומשהו כנ"ל. אלמא דכל שהמחיצות מחוברות זו לזו

מתחשבים ועולים בנקל יותר למחיצות אף בענין דלא מהני כשהן נפרדים זו מזו.

וא"כ עד"ז ס"ל להתוספות בלחי דהא דעולה לשם מחיצה ממש אף שהפרוץ

ברוח זה עדיף לאין שיעור על העומד שהוא הלחי זהו רק מצד סמיכותו וחיבורו לאחד

מכותלי המבוי דעי"ז דוקא חשוב מחיצה אף שהפרוץ מרובה על העומד מעין ודוגמא מה

שמצינו כן בפסי ביראות. וכשהוא סמוך תוך שלשה טפחים חשוב סמוך ממש. משא"כ

כשהפליגו מן הכותל שלשה טפחים אף שהלחי רחב מג' טפחים ורבה העומד על האויר שבין

הלחי לכותל מכל מקום לא מהני. שהרי בצד השני פרוץ מרובה הרבה מאד ואין חשיב מחיצה

כה"ג כלל רק ע"י סמיכות הלחי לאחד מכותלי המבוי. משא"כ בנד"ז

שאינו סמוך כ"א מופלג וע"י שהעומד מרובה על האויר שבין הלחי לכותל לא

חשוב כסמוך ע"י לבוד כלל כדמוכרח מההיא דעושה פס ארבעה ומשהו הנזכר לעיל.

וכיון דחשוב מופלג א"כ יש לדון עליו מצד עצמו והוא מצד עצמו מבלעדי צירופו

לאחד מכותלי המבוי אינו חשוב מחיצה כלל כיון שהפרוץ מרובה על העומד הרבה מאד.

ולהירושלמי והרר"י וריא"ז בש"ג יש לומר דס"ל דלחי שרחב מג'

טפחים והעומד רב על האויר שבינו לכותל לא גרע מלחי משהו אף שהוא סמוך ממש לכותל

ואין ללמוד חומרא מפסי ביראות דשם הפרוץ מרובה בכל הארבעה רוחות ע"כ בעינן

דיומדין דוקא או ע"י לבוד. אבל הכא שהפרוץ מרובה רק ברוח אחת היינו מדאורייתא

ברוח שלישי ומדרבנן רק ברביעי אין להחמיר שיהיו ע"י לבוד דוקא כי אם כשהעומד

מרובה על הפרוץ שבין לחי לכותל נמי מהני. וכמ"כ אין ללמוד מדופן סוכה

(דט"ז ע"ב וד"ז ע"א) דלא מהני עומד מרובה דשם בעינן שיעור

דופן שבעה טפחים ממש בעומד ע"כ כשהפס רק ארבעה ליכא עומד ז"ט דאע"ג

דאיכא עומד מרובה אין הפרוץ שלשה נחשב כעומד ממש ונמצא אין כאן דופן שבעה.

משא"כ גבי מבוי דהלחי אין צריך שיעור וסגי אפי' במשהו לכך לא איכפת לן במה

שהשלשה טפחים שבינו להכותל לא חשוב עומד ממש דמכל מקום מהני הלחי כיון שעומד מרובה

על האויר וחשוב כה"ג מחיצה לענין שבת סגי לאחשבי' ללחי ומה שמצד השני פרוץ

מרובה טובא לא איכפת לן:

קיצור . דעומד מרובה לא דמי ללבוד שבלבוד חשוב האויר כאילו

הוא סתום כעומד ממש. משא"כ בעומד מרובה. וראי' מפ"ק דסוכה (ט"ז ב')

ומהריטב"א שם וכן (ד"ז ע"א). ולכן ס"ל להתוס' דבעינן שיהי'

סמוך לכותל ע"י לבוד דאז דעריבן מחיצות ע"כ נחשב הלחי עם היותו משהו

למחיצה אף שבצד השני פרוץ מרובה. וזכר לדבר מדיומדין דפסי ביראות. משא"כ

כשאינו סמוך ע"י לבוד אף שעומד מרובה בצד אחד לא מהני להיות מחיצה כיון בצד

השני פרוץ מרובה טובא. ולהרר"י וריא"ז יש לומר שאין ללמוד מפסי ביראות

להצריך כאן סמוך ועריבן מחיצתא כיון שכאן פרוץ מרובה רק ברוח אחד. ע"כ מהני

לחי משום מחיצה כל שהוא עומד מרובה בצד אחד. (הג"ה. ומכל מקום גבי לחי נ'

דהעיקר כהתוספות ועיין בגמרא פ"ק דערובין (דף י"ב ע"ב) אמר רב

יהודה מבוי שאינו ראוי לשיתוף (מפולש) הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב כו' אלמא קסבר

לחי משום מחיצה וקסבר שלשה מחיצות דאורייתא עכ"ל הגמרא עם פרש"י. ועיין

בהה"מ פי"ז מה' שבת ה"ט וכיון שזה הלחי נחשב מחיצה גמורה

מדאורייתא. א"כ יש לומר שצ"ל סמוך לכותל פחות משלשה טפחים שיהי' שייך

לבוד. וכיון דפי' הכשירו בלחי שבגמרא היינו שהלחי סמוך לכותל עכ"פ בשיעור

לבוד. א"כ מסתמא בכל הכשר לחי אף להתיר הטלטול מדרבנן הדין כן כיון דכך הוא

פירוש הכשירו בלחי עכ"ה):

ז

וכ"ז בענין

לחי. אבל צורת הפתח שחשוב מחיצה גמורה מצד עצמו א"כ אף להתוספות אין הפלגתו

שלשה טפחים או יותר מכותלי המבוי פוסלו משום דאף בלי סמיכתו להכותלים חשוב שפיר

מחיצה. והנה במשנה רפ"ק דערובין ואם יש לו צורת הפתח אע"פ שהוא רחב מעשר

אמות אין צריך למעט. ובגמרא (דף י"א ע"א) אמר רב לרב יהודה אתנייה צריך

למעט (אפילו יש לו צורת הפתח) א"ר יוסף מדברי רבינו (רב דאמר צורת הפתח לא

מהניא) נלמוד חצר שרובה פתחים וחלונות (בארבעה דפנותיה) אינה ניתרת בצורת הפתח

(ואפילו פתחים [קטנים] מעשרה כי היכי דלא מהני צורת הפתח לשווייה יותר מעשר פתחא

לא מהני נמי בפרוץ מרובה על העומד). [א"כ לדידן דקי"ל לא כרב ומהני צורת

הפתח ביותר מעשר ה"נ מהני בפרוץ מרובה על העומד. ולכאורה אף מד' רוחות

א"כ מוכח דצורת הפתח חשוב מחיצה גמורה ועכ"פ ברוח שלישי ורביעי דמבוי.

כיון לרב יהודה אפילו לחי חשוב מחיצה ברוח ג' דמבוי מדאורייתא א"כ צורת הפתח

מהני אף מדרבנן מצד עצמו וחשוב כעומד גמור]. מ"ט הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי

ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר מה יותר מעשר האוסר במבוי אינו ניתר בצורת הפתח אף

פרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר אינו ניתר בצורת הפתח. מה ליותר מעשר כו' וכתבו

התוספות ד"ה חצר ובארבע דפנותיה איירי דמשני צדדין מודה רב דמהני צורת הפתח

דאמרינן לעיל הלכה כת"ק (ר"ל לעיל ד"ו ע"ב פסיק רב דהלכתא

כת"ק דאמר שם דמבואות המפולשין לרה"ר עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה

מכאן. הרי אפילו משני צדדין מהני צורת הפתח ולחי או קורה). והגמרא שם דוחה ראיות

רב יוסף משום שיש לומר דפרצה יותר מעשר חמור מפרוץ מרובה כו'. (והיינו מש"ש

בגמרא (די"א ע"א) מה ליותר מעשר האסור במבוי שכן לא התרתה בו בפסי

ביראות לרבי מאיר ופרש"י דר"ל לרבי מאיר ולא לר' יהודה ע"ש תאמר

בפרוץ מרובה על העומד שכן התרתה בו בפסי ביראות לדברי הכל וע"ש בתוספות

ד"ה אילימא בעשר גבי וא"ת הואיל ומהני צורת הפתח מכל ארבעה רוחות

א"כ גבי פסי ביראות למה הוצרכו לארבעה דיומדין כו' ואור"י דלא היה

מתקיים כל כך כו' וריצב"א מפרש דהכא לא איירי בארבעה דפנות וה"פ כך

התירו לענין שבת במפולש דהיינו שתי מחיצות דשתי מחיצות לענין שבת הוי כארבעה

מחיצות לענין כלאים) והנה הרי"ף הביא רק דברי המשנה ואם יש לו צורת הפתח אין

צריך למעט (את רחבו אפילו רחב מעשר) ולא הביא דברי רב כלל דאמר אתנייה צריך למעט

וכ"כ המרדכי ריש עירובין וז"ל ואם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט הכי

הלכתא ולא כרב דאמר בתלמודא אתנייה צריך למעט עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם

פי"ז מה' שבת הלכה י"ד וכתב בהגמי"י שם אות פ' וז"ל לית הלכתא

כרב דאמר אתנייה צריך למעט אלא כסתם מתניתין מהר"ם וכ"כ התוספות בשם

הגאון ע"כ וכ"כ שא"פ וברי"ו נתיב י"ב חלק י"ז. וכתב

הרא"ש סי' י"ג דצורת הפתח מהני אף מארבעה רוחות לרב בעשר ולמתניתין

אפילו ביותר מעשר וא"ת ולמה הוצרכו לעשות פסין לביראות כו' ויש לומר דלא היה

מתקיים כל כך כו' א"נ הא דשרינן פיאה בחצר ובמבוי שיש בה דיורין אבל בבקעה

דלית בה דיורין לא שריא עכ"ל. וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש שם דצורת

הפתח מתיר אפילו בארבע רוחות אבל בבקעה לא עכ"ל. והוא מדברי התוספות שם

וכנ"ל וע"ש בתוספות. והריטב"א ד"ה חצר שרובה פתחים כתב

פרש"י ז"ל מכל צד כו' וקשה להם דא"כ לדידן דלית לן דרב יהי' פרוץ

מרובה על העומד ניתר בשבת כשיש בו צורת הפתח ואפילו מארבע רוחות כו'. וא"כ

לדידן אליבא דרב יוסף למה הוצרכו בפסי ביראות לכל אותן דברים כו' יעשו קנים מד'

רוחות וקנים על גביהם דהוי צורת הפתח כו'. ותירצו שאין הכי נמי אלא שחששו כי

כשיכנסו שם הגמלים טעונים שיפלו הקנים כו'. וזה הפירוש אינו עולה יפה בלב והנכון

כי רב יוסף אפילו אליבא דרבנן (היינו מתניתין דאם יש לו צורת הפתח אפילו רחב מעשר

אמות אין צריך למעט) רצה לדקדק דפרוץ מרובה על העומד לא תועיל לה צורת הפתח (היינו

חצר שרובה פתחים כו') כי מדרב ביתר מעשר נלמד לרבנן בפרוץ מרובה כו' שלא תועיל לה צורת

הפתח עכ"ל. ודבריו צ"ע קצת דהא בגמרא משמע דיש סברא דפרוץ מרובה על

העומד קיל מפרצה יותר מעשר והיינו מדין פסי ביראות לר' מאיר דמהני אע"פ

שהפרוץ מרובה על העומד ולא מהני בפרצה יותר מעשר. (ויש לדחות ולומר דשאני פסי

ביראות דאיכא תרתי שהפרוץ מרובה על העומד וגם הפרצה יתר מעשר לכן לא מהני

בכה"ג לר' מאיר) עכ"פ גם להריטב"א בשני מחיצות מהני צורת הפתח כמו

שהכריחו התוספות מדברי ת"ק (ד"ו ע"ב). והרמב"ם פט"ז

הט"ז ס"ל צורת הפתח אינו מתיר ביותר מעשר כשהפרוץ מרובה. וכתב הה"מ

שאף להרמב"ם יש צורת הפתח מועילה אפילו בפרוץ מרובה כגון ברוח שלישית.

(ועל"ק ססעי' זה דה"ה גם ברוח רביעית שכנגד הרוח שלישית) ושהתוספות

והרשב"א ס"ל דכל שיש צורת הפתח עשו כתקנו אפילו פרוץ מרובה על העומד מד'

מחיצות ובכולן צורת הפתח הרי הן כעומדים. והב"י סי' שס"ב סד"ה

ומ"ש בלבד כתב וז"ל כתב עוד (הה"מ) שאפשר דבפרצה י' יודה

הרמב"ם דאפילו פרוץ מרובה על העומד כשר אם יש לו צורת הפתח עכ"ל

הה"מ. ונראה שכ"ד סמ"ג וסמ"ק שכתבו צורת הפתח שאינו יותר מי'

מתיר אפילו בד' רוחות אפילו פרוץ מרובה עכ"ל הב"י. מובן דהרב"י

מפרש מ"ש הה"מ שאפשר שבפרצה יודה הרמב"ם כו'. היינו אפילו מד'

רוחות אפילו פרוץ מרובה. ופירושו בהה"מ מוכרח הוא דהא ברוח שלישי' לבד מותר

להרמב"ם ג"כ ע"י צורת הפתח אפילו בפרוץ מרובה ביותר מעשר כנ"ל

כמ"ש פי"ד הי"ד. א"כ מ"ש הה"מ שאפשר דבפרצה י' יודה

הרמב"ם כו' היינו אפילו בכל הד' רוחות. ובש"ע סי' שס"ב סע"י

תופס עיקר כדעת הטור. היוצא מזה דצורת הפתח חשוב עומד גמור בחצר ובמבוי

להטוש"ע וכ"ש להתוספות והרשב"א וכ"כ אאזמו"ר נ"ע

סי' שס"ב סי"ט שאין כאן פרוץ כלל. ואף להרמב"ם והריטב"א מכל

מקום ברוח שלישית דמבוי חשוב צורת הפתח עומד גמור. ומעתה פשיטא שאין להקפיד אם

הפליגו ג' טפחים או יותר מכותלי המבוי. דמה בכך כיון שכולו עומד גמור. א"כ יש

לומר האויר שבינו לכותל ניתר משום שעומד דצורת הפתח רבה על הפרוץ. כדין לחי הרחב

יותר מד"א במבוי דשמונה אמות בגמ' (ד"ה ע"ב). ואף אם נאמר

דלהרמב"ם והריטב"א אין צורת הפתח חשוב כעומד גמור אפילו ברוח שלישי

דמבוי לענין שהאויר שבינו לכותלי המבוי יהי' ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ. וכן

מצינו לענין סוכה דאין צורת הפתח חשוב שם כעומד גמור כמ"ש הר"ן שם

ד"ז בד"ה ואמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח. מיהו היינו שאין צורת

הפתח מתיר בשתי דפנות של סוכה כו' אלא בדופן שלישי כו'. מיהו לפמ"ש

בהגמי"י ריש ה' סוכה משמע דלא ס"ל כהר"ן שכתבו שא"כ לא הי'

צריך טפח כו'. אלא נראה כאשר בינותי מדברי ריב"א כו' ע"ש. וכדבריהם נראה

בירושלמי שהביא הרא"ש פ"ק דסוכה סי' ח' דוקרנין כשרים בסוכה ופסולים

במבוי והיינו צורת הפתח כדאי' בגמ' פ"ק דעירובין (י"א ב') היו שם קנין

הדוקרנין (משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע) ועשה להן פיאה מלמעלה וגבי סוכה אין צריך

פיאה מלמעלה כמ"ש הגמי"י שם ונראה שאם שני הקנים מגיעין לסכך שאין צריך

קנה ע"ג. וזהו דדוקרנין כשרים בסוכה משום שהסכך הו"ל כקנה ע"ג

וה"ל צורת הפתח. משא"כ במבוי לא מהני דוקרנין בלי קנה ע"ג.

והק"נ שם ס"ק ל"ז שינה הגירסא והרואה בירושלמי רפ"ק דערובין

ורפ"ק דסוכה א"א לשנות הגירסא. מיהו בש"ס פ"ק דסוכה

ובהרמב"ם פ"ד דסוכה הי"א בדין נעץ ד' קונדיסין משמע דלא משום צורת

הפתח מהני בסוכה כ"א מדין גוד אסיק מחיצתא. ואין כאן מקומו. עכ"פ אף

להרמב"ם והריטב"א עכ"פ ודאי מפקיע את מקום עצמו מדין פרוץ לגמרי

וחשוב מחיצה גמורה ברוח ג' דמבוי שהרי מותר אף ביותר מעשר. דחמור לכאורה מדין פרוץ

מרובה. א"כ אין להוסיף בו חומרא לומר שאינו חשוב מחיצה כ"א בהיותו סמוך

ממש לכותלי המבוי. דזה לא אמרו להתוס' רק בלחי שהוא קנה משהו ומצד עצמו אינו חשוב

מחיצה בשום מקום ע"כ יש לומר דבעי' שיהי' סמוך ממש לכותלי המבוי. משא"כ

בצורת הפתח דלכמה פוסקים חשוב מחיצה גמורה אפילו מארבע רוחות. א"כ אף

להרמב"ם והריטב"א ברוח ג ' דמבוי עכ"פ ודאי חשוב מחיצה גמורה

אף אם אינו סמוך ממש לכותלי המבוי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ותדע שבעשר אמות

ס"ל להמ"מ דגם להרמב"ם יש לומר חשוב מחיצה גם מד' רוחות וכ"ד

הסמ"ג וסמ"ק. מיהו מהריטב"א לא נראה כן. אבל עכ"פ ברוח א'

היינו ברוח ג' דמבוי וה"ה ברביעי חשוב ודאי מחיצה לגמרי. ואין צריך שיהי' סמוך

כלל לכותלי המבוי. דבהריטב"א שם משמע דבמחיצה אחת מהני מדאורייתא כמו בכלאים

והיינו אף שלא סמוך לשאר מחיצות עי"ש. ואחת לאו דוקא רק כשיש שני מחיצות

במבוי זו כנגד זו מהני צורת הפתח ברוח ג' וד' דברוח ד' מהני אף לחי וקורה כשאין

המבוי רחב מעשר (דף וי"ו ע"ב). וה"ה צורת הפתח כשרחב מעשר. והחלל

שבינו לכותלי המבוי יש לדון ע"ז מדין מבוי שנפרץ בראשו שלא בקרן זויות דהיינו

לא באלכסון שכתבו התוס' (ד"ו ע"א) דאפילו לרב הונא אין פוסל פרצה דארבעה

טפחים כ"א הוי פרצתו בעשר אמות. ולקמן נדבר בזה אי"ה בתשובה בפ"ע.

וז"ל הריטב"א ד"י ע"ב. ומיהו מסתברא דכל היכא דאיכא צורת הפתח

לא אתי אוירא ומבטלא לי' עכ"ל. יש לומר דנתכוון לזה שאינו נפסל מחמת שהפליגו

מן הכותל:

קיצור . להתוס' והרשב"א חשוב צורת הפתח מחיצה ועומד

גמור אף מארבע רוחות כמ"ש המ"מ בשמם. וכן להרא"ש והטור במבוי וחצר.

ולהרמב"ם והריטב"א מהני צורת הפתח רק ברוח ג' דמבוי. עכ"פ ברוח ג'

דמבוי וה"ה ברביעי חשוב מחיצה ועומד לכ"ע ואף מבלי צד סמיכתו לכותלי

המבוי. לכן אינו נפסל ע"י שהפליגו ג' טפחים או יותר מכותלי המבוי:

[1956] נדפסה לראשונה בהוצאת

זיטאמיר תר"ז. והוגהה על פי כת"י 189 דף 119 ע"א. והושלמה (בין

חצאי רבוע) על פי המועתק בשו"ת דברי נחמיה או"ח סי' כד.

תוכן

התשובה:

המנהג

הוא שהקנים של צורת הפתח אינם צריכים להיות סמוכים לכותל בפחות מג' טפחים.

ומה

שהלחי אינו מועיל אלא כשהוא סמוך למחיצות גמורות (כמבואר בשוע"ר סי' שסג

ס"ח), אין זה מטעם שאם יפליגו את הלחי מהכותל יבקעו הגדיים בינם, אלא מטעם

דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות.

לתוכן התשובה ראה שו"ת הרב סי' כד.

*

עוד יבואו לקמן (הוספות ב-ד) תשובות

הרה"ק מהרי"ל ואדמו"ר הצמח צדק, בנושא זה.

בשו"ת שארית יהודה (הוספה ב) דן

בהלכה זו, ומסיק להקל. ואינו מזכיר את התשובה שלפנינו (שעדיין לא נדפסה אז).

גם בשו"ת צמח צדק (הוספות ג-ד), דן

בהלכה זו בארוכה, ומסיק להקל (לכן אינו נפסל על ידי שהפליגו ג' טפחים או יותר

מכותלי המבוי). ואף שעדיין לא ראה את התשובה שלפנינו (שנדפסה לראשונה בשנת

תר"ז, ולא הגיעה לידיו בעת כתיבת התשובה הנ"ל). מכל מקום מזכיר אותה

בתחלת התשובה שלפנינו (שמעתי מידידינו המופלג ושנון מו"ה נחמי' מדובראווני

חתן דודי נ"י, שיש אצלו כתוב הדור תשובה מכאאזמו"ר הגאון ז"ל,

שהשיב בנידון זה ממש. ועם היות שאינו זוכר בבירור, אך כמדומה לו קרוב לודאי שחלק

על הבכור שור, ומי יבא אחרי המלך כו'), ובסופה (וכל זה להלכה, אבל למעשה אין לנו

אלא פסק רבינו הגאון ז"ל נ"ע, ולא הייתי כותב את מה שכתבתי טרם ראותי

דבריו הק', רק שהבנתי מדברי ידידינו ר' נחמי', שקרוב לודאי שהוא נ"ע דחה דברי

הבכור שור, על כן באתי כיהודה ועוד כו').

בשו"ת דברי נחמיה או"ח סי'

כד, העתיק את כל התשובה שלפנינו (עם ההשלמה), והעיר עליה על הגליון. וכן העיר עליה

בהערותיו לסי' שסג ס"ח (כדלקמן הערה שגיאה!

הסימניה אינה מוגדרת. ).

[1957] יא, ב (צורת הפתח שאמרו

קנה מכאן כו' ... נראה דאותן קנים צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל ג' טפחים ... כי

היכא דבלחי פסול אם הרחיק, דהוה ליה מחיצה שהגדיים כו', והכי נמי אי הרחיק צורת

הפתח מהכותל).

הובאו דבריו בתוספת שבת סי' שסג

ס"ק י, וכתב עליו (ואני תמה ... כשהרחיק את הצורת הפתח מן הכותל ג' טפחים למה

לא יתיר, דבשלמא לחי הוא דלא מהני, שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל,

אבל צורת הפתח דמקרי מחיצה ממש, למה לא יועיל, דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין).

וכן נפסק בשוע"ר סי' שסג סוף

סל"ה (מחיצה מהים שעמקו י' טפחים סמוך לשפתו, מתלקט מתוך ד' אמות, הרי זה

מותר ... אבל אם רחוק ממנו ביותר מעשר אמות, אינו מועיל כלום (אלא אם כן יתקן שם

בצורת הפתח)). הרי שגם אם מעמיד את הקנה ליד הנהר, מועלת צורת הפתח.

[1958] משנה ג (שכל המחמיר עליו ראיה ללמד).

וכן הוא בקונטרס אחרון סי' רמח ס"ק

ב (שכל המחמיר בדברי סופרים, עליו להביא ראיה וטעם לדבריו, כדתנן בפ"ד דידים).

ובשו"ת צמח צדק יו"ד סי' קנד

ד"ה מעתה (ומשנה שלימה שנינו כל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראי').

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צז,

המקור שכן הוא דוקא בדברי סופרים.

[1959] שהובא בשוע"ר סי'

שסג ס"ח (אם הרחיק הלחי מן הכותל ג' טפחים ... לא עשה ולא כלום).

[1960] השלמה זו נדפסה

בשו"ת דברי נחמיה סי' כד. ותמה עליה בהגהתו שם (כדלקמן הערה 8 ).

ואילו במהדורות הראשונות של שו"ת רבינו, קטע זה אינו מופיע.

[1961] שכתב בבכור שור שם (כי

היכא דבלחי פסול אם הרחיק דהוה ליה מחיצה שהגדיים כו', והכי נמי אי הרחיק צורת

הפתח מהכותל).

[1962] עירובין יד, ב (עשה לחי למבוי והגביהו

מן הקרקע שלשה, או שהפליגו מן הכותל שלשה, לא עשה ולא כלום, אפילו לרשב"ג

דאמר אמרינן לבוד, הני מילי למעלה אבל למטה כיון דהויא מחיצה שהגדיין בוקעין בה).

והיינו שאפילו לדעת רשב"ג, דאמרינן לבוד עד ד' טפחים, יודה כאן שנפסל בהגביהו

מן הקרקע שלשה, כיון שהיא מחיצה שהגדיין בוקעין בה.

ומפרש הבכור שור, שטעם זה של הגדיין

בוקעין בה קאי (לא רק על "הגביהו מן הקרקע שלשה", אלא) אף על

"הפליגו מן הכותל שלשה". והיינו שגם ב"הפליגו מן הכותל שלשה"

מודה רשב"ג שנפסל בשלשה, כיון שהגדיים בוקעין בה.

ומטעם זה רוצה לפסול אף אם הפליג את

הקנים של צורת הפתח מהכותל ג' טפחים.

[1963] ע"א (מבוי שרצפו

בלחיין (במשך המבוי מראשו לצד סופו בשתים ושלש אמות, רש"י) פחות פחות מד' (שאין

בין לחי ללחי ד' אבל יש ביניהן ג ' ,

רש"י), באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן). הרי שלרשב"ג אינו נפסל בג'

טפחים בין לחי ללחי, אף שהגדיים בוקעין בה.

והקשה על זה בשו"ת דברי נחמיה שם (לכאורה

צע"ג מדף ט"ז ע"[א] עיי"ש, דהתם קאי אמחיצת קנים

כפירש"י). והיינו כדתנן כלאים פ"ד מ"ד (מחיצת הקנים, אם אין בין קנה

לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי, הרי זו כמחיצה), ובגמרא עירובין שם (צריך שלא

יהא בין זה לזה שלשה, כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש), ופרש"י (דדקירת גדי מבטל

לה מתורת לבוד).

ומסיים בדברי נחמיה שם (ובאמת איני יודע

מה צריך מוח"ז רבינו ז"ל לכל זה, ומאי נפקא מינה, דסברתו שמחלק בין לחי

לצורת הפתח נכונה, וראויה אליו). והיינו שלא תמה על המסקנא שבתשובה זו, רק על מה

שנוסף בהשלמה שלפנינו, שגם בלחי אין בקיעת הגדי אוסר.

וכן העיר בהגהותיו לשוע"ר סי' שסג

ס"ח ( קצת קשה למה לא הזכיר כאן גם טעם דגדיים בוקעים שבגמרא, וכדרך

שהזכיר זה בסעיף י"ב גבי הגביהו. לכאורה מזה משמע שרבינו ז"ל אזיל גם

כאן לשיטתיה בתשובה כתב יד, שכתב דהאי טעמא שבגמרא לא קאי כי אם אהגביהו כו' ... דבריו

ז"ל שם צ"ע גדול).

אמנם באמת לא אמרו במשנה שם (כדי שיכנס

הגדי), ובגמרא שם (כדי שלא יזדקר הגדי בבת אחת), אלא במחיצת הקנים, שיש בין כל קנה

לחבירו שלשה טפחים, שכיון שנכנסים ביניהם הגדיים, הרי הם מבטלים את כל המחיצה.

משא"כ בלחי שהעמידו ברוח רביעית של

המבוי "לא איכפת לן בגדיים בוקעים" בין הלחי לכותל, כמו דלא איכפת לן

בגדיים הבוקעים ברוחב הפתח, וכמו דלא איכפת לן בבקיעת הגדיים בצורת הפתח ובפי תקרה

יורד וסותם, כיון שנחשבים כפתח, שתוכנו הוא שבוקעים בו אנשים וגדיים.

ולכן לא נאמר בגמרא טעם זה "כיון

דהויא מחיצה שהגדיין בוקעין בו", אלא לענין "הגביהו מן הקרקע שלשה",

ולא לענין "הפליגו מן הכותל שלשה".

[1964] כדאמרינן ו, רע"א

(מבוי שנפרץ מצידו (בכותל ארכו, רש"י) בעשר, מראשו (שהיה מבוי רחב כ' אמה

וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר ימעט ונפרצה פירצה באותה סתימה, רש"י) בד'

... כגון שנפרץ בקרן זוית). וכן נפסק לעיל סי' שסא ס"ה (אם נפרצה בקרן זוית

ממש, דהיינו שהפרצה תופסת משתי רוחותיה אצל הזויות, אפילו בפחות מעשר אסור לפי

שאין דרך לעשות פתח בקרן זוית). אבל אם נפרץ בראשו ממש אינו אוסר אלא בעשר.

ואף שהט"ז (סי' שסה ס"ק א)

פירש בדברי הטור (רס"י שסה), שאף פרצת מבוי בראשו ממש, באופן שהובא לעיל

מרש"י (שהיה מבוי רחב כ' אמה וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר ימעט ונפרצה

פירצה באותה סתימה), אוסרת בארבעה טפחים.

כבר הוכיח רבינו בסי' שסג ס"מ

(והערה 270 ),

דלא כהט"ז.

ואם כן מוכח מכאן דלא איכפת לן בפירצה

זו שבראשו – שבין הקנה של צורת הפתח לבין הכותל.

[1965] "אבל אם נפרץ מראשו

בלא קרן זוית, לא הוי בד', דלא פליג אדרב יהודה דאמר לקמן (י, ב) מבוי שהוא רחב

ט"ו אמות מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות, והשתא הוי פירצה ב' אמות".

וכן נפסק בשוע"ר סי' שסג ס"מ

(ירחיק שני אמות מכותל זה, ויעמיד שם פס רחב שלשה אמות וגבוה עשרה טפחים, וכן יעשה

אצל כותל השני, וישאר פתח רחב י' אמות בין פסים הללו).

הרי שלא איכפת לן במה שהגדיים יכולים

לעבור בפירצה זו של שתי האמות.

[1966] ס"ק ג (כשנפרץ בראשו ממש, כגון

שהמבוי סתום מג' רוחות וקצת מרוח רביעית ... ונפרץ ברוח רביעית, שרי).

הרי שלא איכפת לן בבקיעת הגדיים בפירצה

זו.

[1967] כמובא בשוע"ר סי'

שסג ס"א (שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה).

[1968] כמבואר בתוספת שבת שם

(שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל).

ונתבאר יותר בשו"ת צמח צדק שם אות

ו (יש לומר שאינו חשוב מחיצה אלא בהיותו סמוך ממש לאחד משני כותלי המבוי, או על

ידי לבוד דחשוב כסתום וכסמוך כנ"ל, והיינו שמצד סמיכותו והצטרפותו לאותו

הכותל שהוא מחיצה גמורה עולה גם הוא לשם מחיצה, משא"כ בהיותו מופלג מהם לאו

כלום הוא, כיון שמצד אחד יש פרוץ מרובה עליו הרבה. דכה"ג מצינו בכמה מקומות

שמחיצה הסמוכה לחברתה נחשבת בשם מחיצה, אף אם כשאינה סמוכה אינה נחשבת למחיצה ...

הרי דוקא מצד הצטרפות המחיצות דרומית מערבית כו' הוא דבא להן יתרון עצום).

[1969] כמובא בשוע"ר סי'

שמה ס"ו (אפילו אין בו אלא ב' מחיצות ולחי, שלחי זה נדון כמחיצה ג', ע"ד

שיתבאר בסי' שס"ג).

[1970] כמובא בשוע"ר סי'

שמה ס"ה (כל מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות, אף על פי שאינן שלימות אלא פרוצות

באמצען, ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית ... הרי זה רשות היחיד ...

לעולי רגלים בלבד התירו לעשות כן, סביב הביראות שברשות הרבים, כדי שיהיו מים

מצויים להם בשבתות).

[1971] כמבואר בתוספת שבת שם

(צורת הפתח דמקרי מחיצה ממש, למה לא יועיל, דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין).

וכמובא בשוע"ר סי' שסד ס"ד (אם

עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין רשות היחיד גמורה היא), וסי' שסב סי"ט (אפילו

כל הד' רוחות הן על ידי צורת פתח).

[1972] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.

ואפשר הכוונה לרמ"א שם ס"ה (רק

שלא יהיו הפתחים בקרנות, כי המחיצות צריכין להיות מחוברים כמין ג"ם).

וכן נתבאר בשו"ת הצמח צדק, דלקמן

הוספה ג (דאשכחן כהאי גוונא לענין סוכה, דבעריבן מחיצתא מתחשב מחיצה בקל יותר

מבהיותן נפרדים, לכן יש לומר דנפסל לחי שהפליגו ג' שאז אינו חשוב נסמך למחיצות

המבוי).

[1973] בתשובה שלפנינו דן במה

שכבר דן בו רבינו בתשובתו דלעיל, ומסיק להקל; אלא שלא נזכרה כאן תשובת רבינו

דלעיל, שנדפסה לראשונה בשנת תר"ז, ולא הגיעה לידיו בעת כתיבת התשובה שלפנינו

(ראה לעיל הערה 1 ).

בשאלה זו דנות גם תשובות אדמו"ר

הצמח צדק דלקמן הוספות ג-ד.

ומסקנת שניהם להיתר; אלא שעכ"פ

צריך ליזהר שלא יניחו בני המבוי את הפתח הגדול (שתחת צורת הפתח) וילכו על המדרכה

(שליד הבית, שמחוץ לצורת הפתח).

ונראה מתוכן הדברים, ששלשתם נכתבו אל

הגאון החסיד רבי אברהם שיינעש משקלאב, חתן רבינו הזקן, שפנה אליהם בזה (ראה לקמן

הערות 35 .

43 .

78 ).

[1974] הגגות הבולטים לפני

הבתים, שנתבארו בשוע"ר סי' שמו סי"ב (בגגין שלנו הבולטים לפני הבתים).

והקושי להעמיד שם את הקנים של צורת הפתח

נתבאר בשוע"ר סי' שסג סוף סל"ב (והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל

המבואות על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי מגג לגג ... ועל כן צריך ליזהר להעמיד ב'

קנים גבוהים י' טפחים מכוונים ממש תחת החבל ... ואע"פ שיש אויר הרבה בין קנים

לחבל, אין בכך כלום, כל שהם מכוונים תחתיו ... ויש מי שאומר שצריך שלא יהיה ביניהם

אלא הפסק אויר בלבד ... לפיכך צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה מהקנים, בענין שיהיו

מכוונים תחת החבל בלי הפסק דבר אחר בינתיים).

[1975] יסודות הבנין, הבולטים

מסביב לכתלי הבית, כמדרכה הגבוהה מקרקע המבוי, ומונעים את קביעת הקנים סמוך לכתלי

הבית.

[1976] יא, ב (כדלעיל הערה 2 ).

[1977] "ואני תמה ...

כשהרחיק את הצורת הפתח מן הכותל ג' טפחים למה לא יתיר, דבשלמא לחי הוא דלא מהני,

שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל, אבל צורת הפתח דמקרי מחיצה ממש,

למה לא יועיל, דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין".

[1978] המוביל כתב זה.

[1979] עירובין יא, א ד"ה

איפכא (כלומר מי מהניא צורת הפתח בגובהה [כשבגבוהה יותר מעשרים אמה]. וקשיא

לר"ת דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, דל קנה דעל גביהן,

ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן, דהוי כלחי משהו. וי"ל דמיבעיא ליה היכא דלא מהני

לחי, כמו במפולש, או ביתר מעשר, דבעי צורת הפתח).

וכתב על זה הבכור שור שם (ואי איתא

דהקנים יכולים להיות ג' טפחים מהכותל, לא הקשה ר"ת מידי, דהא לחי בעינן פחות

משלשה טפחים לכותל).

וכתב על זה התוספות שבת שם (כיון דהרישא

דמבוי שהניח הקורה למעלה מעשרים אמה, על כרחך לא מיירי בכה"ג, דהא קורה לא

מהני ביתר מעשר או במבוי מפולש, אם כן ודאי גם הסיפא דצורת הפתח מסתמא נמי לא

איירי בהכי, ומעתה ממילא נדחה ראית הרב הנ"ל, דמי לא אפשר לאוקמא דמיירי כגון

שהרחיקו מן המבוי ג' טפחים, כיון דרישא דקורה על כרחך לא איירי בהכי).

והיינו מה שהגמרא מביאה על זה הברייתא (מבוי

שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ואם יש לו צורת הפתח אינו צריך למעט), שבקורה צריך למעט

ובצורת הפתח אין צריך למעט. וכיון שבקורה מיירי בעשר אמה או פחות, אם כן גם בצורת

הפתח מיירי בעשר אמה או פחות, והקנים סמוכים לכותל.

[1980] כן כתב בשו"ת פנים

מאירות ח"א סי' כה (שנסמן לקמן, והובא בשו"ת צמח צדק, דלקמן הוספה ד),

שמטעם זה אף אם הרחיקו יותר מד' טפחים מן הכותל כשר.

[1981] שבגמרא שם מתירים מבוי

הרחב ט"ו אמה, על ידי שמרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות, מטעם שמחוץ לפתח י'

אמות העומד מרובה על הפרוץ. ועל זה כתבו התוס' שם, וכן נפסק בשוע"ר סי' שסג

ס"מ (וצריך לחי אחר, דהאי פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל שלש).

[1982] וכמבואר במ"א סי'

שסג ס"ק ה, שאף שדעת רבנו יהונתן (ג, א ד"ה הכשר) שלחי הרחוק מהכותל

פסול מטעם אתי אוירא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטל ליה, מכל מקום דעת התוס' שאף בפס

ג' אמות מצרכינן לחי אחר הסמוך לכותל. וראה מה שהאריך בזה בשו"ת צמח צדק,

דלקמן (הוספה ד).

[1983] עירובין יא, א. ראיה זו

כתב גם בשו"ת רבינו דלעיל.

[1984] שם (ולדידהו נראה לומר

דבצורת הפתח בכל ענין כשר, דהתם לא שייך אתי אוירא כו' דאפילו נעץ ד' קונדסין

כו').

[1985] ראה שוע"ר סי' שסד

ס"ד.

[1986] סי' שסג א"א

ס"ק ה.

[1987] דלעיל (הערה 24 ).

[1988] ופירשו התוס' שם (דאי (כלומר

דבר שאינו רגיל אלא באקראי בעלמא) לא קתני).

[1989] יא, רע"א. ופירשו

התוס' (כלומר מי מהניא צורת הפתח בגובהה) יותר מכ' אמה.

[1990] דאמרינן בגמרא שם

(וליעביד ליה צורת הפתח). ופירשו התוס' שם ד"ה ליעביד צורת הפתח (וליעבד ...

אגודה דנהרא, היינו מעבר הנהר ... צורת הפתח). והיינו אף ששם, מעבר הנהר, אין

מחיצות כלל, וצריך לעשות הצורת פתח באויר.

הוכחה זו הובאה בשם השואל, גם לקמן

הוספה הבאה (ראה הערה 78 ).

ונראה ששניהם נכתבו במענה לשו"ת הרב אברהם שיינעס הנ"ל, שהביא הוכחה זו.

[1991] סי' שסג ס"ק לא

(שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי, אבל אם הוא רחוק מהבתים י' אמות צריך תיקון,

דאותו מקום הוי פרוץ, וכ"ה בתוס' דף כ"ד בד"ה ליעבד צורת הפתח).

[1992] סי' שסג סל"ה

(כשהנהר ... רחוק ממנו ביותר מעשר אמות ... (אלא אם כן יתקן שם בצורת הפתח)).

[1993] ראה ספרי ההלכה של

אדמו"ר הזקן, מבוא ע' כג.

[1994] וכן נפסק בשו"ע

ובשוע"ר סי' שסג ס"מ.

[1995] שאפשר אף ברבים בוקעים בו

אינו נפסל אלא בפירצה מהצד, ולא בראשו. הובא ונתבאר בשו"ת צמח צדק או"ח

סי' מא.

[1996] אולי רצה לתקן לעשות

מחיצה של קנים, פחות פחות מג' טפחים, בין הכותל ובין הקנה של צורת הפתח.

ובשו"ת צמח צדק סוס"י מא מסיק, שהזוואלינעס והגאנקעש הן כמו גידודי,

וסגי בזה.

[1997] כמבואר בשוע"ר סי'

שסג סל"ב, לדעה המצריכה נקב.

[1998] מכת"י 1027 (קכב,

א), כתב יד מוה"ר ישכר בער הורביץ, מ"ץ בליובאוויטש.

והיא מהדורה קצרה מהנדפס לקמן (הוספה

הבאה). פרטים רבים שנכתבו כאן בקיצור, נתבארו יותר לקמן שם, ושתיהן משלימים זה את

זה.

בפרטיות יותר ראה לעיל (הערה 1 ).

בסופה העיר המעתיק מוה"ר ישכר בער

(כל זה השיב רבינו שי' להרב הגאון המפורסם רבי אברהם שיינעש משקלאב), שהוא הי' חתן

רבינו הזקן (ראה אודותיו בית רבי פכ"ד).

ומתוכן הדברים נראה שהוא פנה בשו"ת

זו גם אל הרה"ק מהרי"ל, ושלושת התשובות שלפנינו נכתבו במענה לשו"ת

שלו (ראה לעיל הערה 35 .

לקמן הערה 78 ).

במהדורה החדשה של שו"ת צמח צדק חלק

או"ח (הוספה לסי' מא), נדפסה תשובה זו בתוספת ציונים והערות, מהרמ"ד שי'

מייזליש.

[1999] יסודות הבנין, הבולטים

מסביב לכתלי הבית, כמדרכה הגבוהה מקרקע המבוי, ומונעים את קביעת הקנים סמוך לכתלי

הבית (ראה לעיל הערה 20 ).

[2000] הגגות הבולטים לפני

הבתים, שמונעים את קביעת הקנים סמוך לכתלי הבית (ראה לעיל הערה 19 ).

[2001] יא, א (כדלעיל הערה 2 ).

[2002] שמבואר בשוע"ר סי'

שסג ס"ח.

[2003] סי' שסג, אשל אברהם ס"ק

ה.

[2004] בסופו (תיקון עירובין).

[2005] כלל מח סי"א.

[2006] סי' שסג ס"ק י

(כדלעיל הערה 22 ).

[2007] חתנו של רבי חיים אברהם

בן אדמו"ר הזקן.

[2008] שדלת עדיף מצורת הפתח.

ונתבאר לקמן (סימן הבא).

[2009] עירובין פ"א ה"ו

(והוא שיהא העומד רבה על החלל), שאז גם אם הלחי מרוחק מהכותל ג' טפחים כשר.

[2010] עירובין פ"א (ד, א)

אות א, בשם פסקי ריא"ז פ"א ה"א אות יד (שאם היה הלחי רחב יותר מג',

אע"ג שהפליגו מן הכותל ג' טפחים, הואיל והיה עומד מרובה על הפרוץ מותר).

[2011] שירי קרבן שם. ונתבאר

לקמן (סימן הבא ס"ב).

[2012] עירובין יא, א ד"ה

איפכא (שממנו הוכיח הבכור שור שצורת הפתח דינו כלחי).

[2013] הל' שבת פט"ז הט"ז,

ופי"ז ה"ג והי"ד. הובא בשוע"ר סי' שסב סי"ט (שאין צורת

הפתח מועלת לפרצה יתירה מעשר, אלא ברוח שלישית).

[2014] וכן נתבאר בתשובת רבינו דלעיל

(דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות, שתים לפחות, אבל בלא צירוף

מחיצות גמורות לא מהני כלל).

[2015] ר"ן סוכה פ"א

(ב, ב) ד"ה ואמר רבא. רמ"א סי' תרל ס"ה.

[2016] בשתי דפנות זו כנגד זו

ומפולש ביניהם, כמבואר שם ושם.

[2017] שמבואר דינו בשוע"ר

סי' שסג סוף ס"מ.

[2018] שבנפרץ מצדו סובר (ו, א)

שפרצתו בד' טפחים, מכל מקום מודה בפרצתו מראשו שלא בקרן זוית (שבדף י, ב) שפרצתו

בי' אמות.

[2019] ד"ה אחד זה.

הוכחה זו הובאה גם לעיל בתשובת

אדמו"ר הזקן, הוספה א (שהרי פרצת מבוי בעשר מראשו, כמ"ש התוס' דף ו

ד"ה אחד זה, וכמ"ש המ"א ריש שסה), ושם נסמן (הערות 9 - 11 ).

ונתבארה בארוכה בשו"ת צמח צדק סי' מא ס"ב.

[2020] כדלעיל הוספה הקודמת

ד"ה ומכל מקום. ונתבאר בארוכה בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' מא.

[2021] הל' שבת פי"ז

הי"ז (נפרץ בו פרצה מצדו ... מותר והוא שלא תהיה הפרצה יתר על עשר).

ובשו"ת צמח צדק סי' מא אות ו (הפנים מאירות בתשובות סוף סי' כ"ה הביא דהרמב"ם

פרק י"ז סימן י"ז לא הזכיר אפילו בנפרץ מן הצד האי חילוקא דרבים בוקעין

בו). והיינו שלא הזכיר החילוק שהובא בשוע"ר סי' שסה ס"א (והוא שאין רבים

בוקעים בפרצה זו).

[2022] ד"ה מתיר פירצה (אי

נמי שבקי בני מבוי פתחא קמא ונפקו ועיילי בההיא פירצה משום דדרך קצרה היא להם

אפ"ה לא בטלה תורת פתח וקורה מן הראשון). ונתבאר בשו"ת צמח צדק שם אות

ג.

[2023] מפני שהן מיעוטים מסתלקין

לצדדין.

אמנם מהרי"ל חושש לזה (בהוספה

הקודמת), מפני שבימות הגשמים אי אפשר לעבור ברגל כי אם בצדי הדרכים.

[2024] בנושא פרשת העיבור דן שם

סי' לד-ח. ובסי' לו מחלק בין דרכם לעבור שם לבין אין דרכם (בנידון דידן, דלאו רבים

עוברים במקיף, ולא מסתגי להדיא לבני העיבור, ודוקא בדרך מקרה יעבור בם לפעמים אי

זה יחיד, היאך אמרינן בהו אתו רבים וכו').

[2025] כמבואר בעירובין ו, א (מבוי

עקום רב אמר תורתו כמפולש ... אלמא פירצת מבוי מצידו בד' ... שאני התם דקא בקעי בה

רבים).

[2026] עירובין ו, א ד"ה רב

אמר (ולענין פתח עקום כצורת חי"ת, נראין דברי ריב"א ז"ל,

דלכו"ע תורתו כסתום).

[2027] וכ"ה בשוע"ר סי'

שסד ס"ה (ואם עשוי כמין ח', צריך צורת פתח בשני עקמומיותיו, ולחי או קורה

בשני ראשיו).

[2028] סעיף לד. ובשוע"ר שם

ס"מ (וצריך ליזהר שלא יניחו בני המבוי את פתח הגדול שבין הפסים שהלחי מתוקן

בו, וילכו להם דרך פתח קטן שבין פס לכותל, שאם כן נתבטל תורת הפתח מן הגדול ... אלא

אם כן יעשה צורת הפתח להקטן).

[2029] בהגהות אשרי פ"א

סי"ב (ואי עבדי צורת הפתח לזוטא, לא בטל). ובתפארת שמואל שם הגיה (ואי עבדי צורת

הפתח לרבה, לא בטל). ונתבאר בשו"ת צמח צדק סי' מא אות ד.

[2030] שבגמרא שם (התם דאיכא

גידודי), ופירש"י (שנשתייר מן הכותל ביסוד ג' או ד' טפחים גובה על כל פני

הפירצה, שאינה נוחה לעבור בה). הובא בשוע"ר סי' שסה ס"א (אם נשתיירו

גידודים מהכותל שנפרץ שהם מעכבים ההילוך). ונתבאר שם אות ט.

ומכל מקום חושש לזה מהרי"ל, בהוספה

הקודמת (שבימות הגשמים דרך הרבים מקולקלת ואי אפשר לעבור ברגל כי אם בצדי הדרכים

ועל הפריזבעש דוקא).

[2031] "דהא דכתב דבעינן

כעובי אצבע, מוכח דלא קאי אלא אמבוי שתקנוהו רק בלחי ... אם הכשר המבוי בצורת הפתח,

דלא מפרש תלמודא שיעורא, אלא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גבה, איכא למימר דבמשהו

סגי".

[2032] עירובין פ"א סי' יג

ס"ק ו, שמתוס' זה גופא מוכח דלא כמהרא"י בתרומת הדשן.

[2033] דאמרינן בגמרא שם

(וליעביד ליה צורת הפתח). ופירשו התוס' שם ד"ה ליעביד צורת הפתח (וליעבד ...

אגודה דנהרא, היינו מעבר הנהר ... צורת הפתח). והיינו אף שמעבר הנהר, אין מחיצות

כלל, וצריך לעשות הצורת פתח באויר.

הוכחה זו הובאה בשם השואל, גם לעיל הוספה

הקודמת (ראה הערה 35 ).

ונראה ששניהם נכתבו במענה לשו"ת הרב אברהם שיינעס הנ"ל, שהביא הוכחה זו.

[2034] וכ"ה בשוע"ר סי'

שנו ס"א וסי' שעו ס"א.

[2035] עירובין פז, א (אמת המים

שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת).

[2036] "אמת המים שגבוה י'

ורחבה ד' נחשבת לרשות בפני עצמה, ואינה בטילה גבי חצר". ושם ס"ק א (דאם

אינו כן אין נעשה רשות לעצמה, ואין צריך תיקון ... ואם היא ברשות היחיד הוה גם כן

רשות היחיד). וכן הוא בשוע"ר שם ס"א (אמת המים העוברת בחצר, עמוקה י'

טפחים ורחבה ד', אין ממלאים הימנה ... הואיל והיא עמוקה עשרה ורחבה ד', שזהו שיעור

חילוק רשויות זו מזו, וכיון שאינה בטילה לחצר, הרי היא כרמלית בחצר).

[2037] והיא מהדורה הארוכה

מהנדפס לעיל (סימן הקודם). פרטים רבים שנכתבו כאן באריכות, נזכרו בקיצור יותר לעיל

שם, ושתיהן משלימים זה את זה. בפרטיות ראה לעיל (הערות 1 .

43 ).

במהדורה החדשה של שו"ת צמח צדק חלק

או"ח (סי' מ), נדפסה תשובה זו בתוספת ציונים והערות מהרמ"ד שי' מייזליש.

בהמשך לתשובה שלפנינו, כתב תשובה נוספת

(שם סי' מא), המתחלת: "ועתה נעיין בשיעור האויר שבין הצורת הפתח לכותלי

המבוי, בכמה אינו פוסל משום דין מבוי שנפרץ". והיא מהדורא ארוכה מהחלק השני

של הנדפס לעיל (סימן הקודם). ולא נעתקה כאן, כיון שאינה קשורה לשו"ת רבינו

הזקן (הוספה א דלעיל).