שלז דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכוין

שלז דין כבוד הבית ודבר שאינו

מתכוין

ובו

ה' סעיפים

א כל דבר שאינו מתכוין מותר ¹⁵¹¹ , אפילו אפשר בלעדיו, כגון מטה כסא

וספסל ¹⁵¹² , בין גדולים בין קטנים ¹⁵¹³ , מותר לגררן על גבי קרקע, ובלבד שלא

יתכוין לעשות חריץ ¹⁵¹⁴ . ואף אם נעשה חריץ מאליו אין בכך כלום ¹⁵¹⁵ , כי דבר שאינו מתכוין הוא. ואע"פ

שהקטנים אפשר לו ליטלן בידיו ואין צריך לגררן, לא הצריכו לכך, וכן בכל דבר שאינו

מתכוין ¹⁵¹⁶ .

אבל הגדולים מאד אסור לגרור, שבודאי

עושין חריץ ¹⁵¹⁷ , ופסיק רישיה ולא ימות הוא ¹⁵¹⁸ .

ואע"פ שחופר כלאחר יד הוא, ואינו

חייב אלא כשחופר במרא וכיוצא בו מהכלים שדרך לחפור בהם ¹⁵¹⁹ , וגם מקלקל הוא קרקעית הבית, וגם מלאכה

שאינה צריכה לגופה היא ¹⁵²⁰ . אף על פי כן אסור מדברי סופרים ¹⁵²¹ .

ואפילו בקרקע המרוצף בשיש וכיוצא בו,

שאי אפשר לעשות בו חריץ, אסור לגרור, גזירה משום שאינו מרוצף ¹⁵²² :

ב מותר לרבץ הבית, כיון שאינו מתכוין

להשוות הגומות ¹⁵²³ , אלא שלא יעלה האבק ¹⁵²⁴ , ולאו פסיק רישיה הוא ¹⁵²⁵ .

אבל אסור לכבד הבית, דפסיק רישיה הוא ¹⁵²⁶ .

ואם הוא קרקע מרוצף באבנים ¹⁵²⁷ , וכל שכן בקרשים ¹⁵²⁸ , שאין לחוש בו להשוואת גומות, מותר

לכבדו (ולא גזרו בו משום שאינו מרוצף, לפי שהכיבוד הוא דבר שיש בו צורך היום ¹⁵²⁹ ).

ואפילו יש בו עפרורית וקליפי אגוזים וכיוצא

בהם מהדברים האסורים בטלטול, מותר לכבדם, מפני שהם לו כגרף של רעי ¹⁵³⁰ שהתירו לו להוציאו לאשפה מפני כבודו ¹⁵³¹ .

ויש מתירין ¹⁵³² אפילו בשאינו מרוצף, דלאו פסיק רישיה

הוא שישוה גומות ¹⁵³³ .

ויש מחמירין ¹⁵³⁴ אפילו במרוצף, גזרה משום שאינו מרוצף.

וכן נוהגין במדינות אלו, ואין לשנות ¹⁵³⁵ . אבל נוהגים להקל לכבד על ידי בגד או מטלית או כנף אווז הקלים

ואינן משוין גומות ¹⁵³⁶ .

ועל ידי נכרי מותר בכל ענין ¹⁵³⁷ , שכל פסיק רישיה מותר על ידי נכרי,

כמ"ש בסי' רנ"ג ¹⁵³⁸ :

ג אסור לכבד הבגדים במכבדות העשויים

מקסמים, שלא ישברו קסמיהם בפסיק רישיה ¹⁵³⁹ , והרי זה סותר כלי ¹⁵⁴⁰ . ואף שמקלקל פטור ¹⁵⁴¹ , מכל מקום אסור מדברי סופרים ¹⁵⁴² . עיין סי' שי"ד ¹⁵⁴³ (וכן מכבדות העשויין מענפי אילן אסור

לכבד בהם מטעם זה, אפילו בקרקע המרוצף לדברי המתירין, ולא התירו המתירין אלא

במכבדות של תמרה שאינה נשברת ¹⁵⁴⁴ ):

ד אין סכין את הקרקע, ואין מדיחים אותו ¹⁵⁴⁵ , ואין נופחים הקרקע ¹⁵⁴⁶ , שמא יבא להשוות גומות ¹⁵⁴⁷ .

ואפילו במרוצף אסור ¹⁵⁴⁸ , אף לדברי המתירין בכיבוד ¹⁵⁴⁹ , לפי שדברים אלו אין בהם צורך כל כך

כמו בכיבוד, לפיכך לא רצו לחלק בהם בין מרוצף לשאינו מרוצף ואסור הכל ¹⁵⁵⁰ :

ה אסור לצדד חבית מלאה על הארץ, שכיון

שהיא כבידה, יבא להשוות גומות ודאי בצדדיה, ופסיק רישיה הוא ¹⁵⁵¹ . וכן לא יכריע חבית וישפוך ממנה, אלא

מגביהה מן הארץ ושופך, שאם לא כן יחפיר מן הארץ בודאי ¹⁵⁵² .

ואף שמקלקל הוא, וגם מלאכה שאינה צריכה

לגופה היא, וגם חופר כלאחר יד הוא, אף על פי כן אסור מדברי סופרים ¹⁵⁵³ :

[1511] גמרא

מא, ב (רבי שמעון היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר). ביצה כג, א (כרבי שמעון דאמר

דבר שאינו מתכוין מותר). טור ושו"ע ס"א (דבר שאין מתכוין מותר).

[1512] ברייתא

כט ב (רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ). טור ושו"ע

שם (הלכך גורר אדם מטה, כסא וספסל ... ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ).

[1513] גמרא

שם (אימר דאמר רבי שמעון בגדולים, דלא אפשר (אלא בגרירה, שאין יכול ליטל בידו,

רש"י), בקטנים (דאפשר בטלטול, רש"י) מי אמר ... קתני גדולים (מטה,

רש"י) וקתני קטנים (כסא, רש"י) ... מוכרי כסות מוכרין כדרכן (כסות של

כלאים לובשו בשוק כדי להראותו, למוכרו, רש"י), ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני

החמה ובגשמים מפני הגשמים, והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן, והא הכא דאפשר (לכל

אדם, רש"י) למיעבד כצנועין (שלא על ידי איסור, רש"י), דכי קטנים דמי,

וכי לא מתכוין שרי). טור ושו"ע שם (בין גדולים בין קטנים).

[1514] לא נתפרש כאן מהו האיסור

בעשיית חריץ. וכן לקמן בסעיף הבא לא נתפרש מהו האיסור בהשוואת גומות. והוא תלוי,

אם הוא בבית או בחצר חייב משום בונה, כדלעיל סי' שיג סכ"ד (המשוה פני הקרקע

בבית או בחצר ... הרי זה בונה וחייב). ואם הוא בשדה שחייב משום חורש, כדלעיל סי'

שיב ס"ג (אסור לפנות בשדה ניר בשבת, גזרה משום השואת גומות ... והרי זה משוה

את החרישה והוא תולדת חורש). וכדאמרינן פא, ב (היתה לו גומא וטממה, בבית חייב משום

בונה, בשדה חייב משום חורש).

[1515] רש"י

כב, א ד"ה הלכה (דבר שאין מתכוין מותר, ואע"ג דקעביד חריץ). רמב"ם פ"א

ה"ה (לפיכך אם חפרו הקרקע אינו חושש בכך, לפי שלא נתכוין).

[1516] כדלעיל

סי' רעז ס"א (ודבר שאינו מתכוין מותר), ושם נסמן (הערה ו).

[1517] רוקח

סי' נח (אבל גדולות מאד אסור, דהוי פסיק רישיה). הובא בב"י ובמ"א סק"א.

ובכ"מ פ"א ה"ה (כתב הרמ"ך ... אבל בגדולים דברי הכל אסור,

דדמי לפסיק רישיה, וצ"ע).

[1518] גמרא עה, א (אביי ורבא

דאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישא ולא ימות). טור ושו"ע שם (והוא שלא

יהא פסיק רישיה).

וחייב עליו, כדלעיל סי' רעח

ס"ד (והכל מודים בפסיק רישיה ולא ימות שחייב עליו מן התורה), ושם נסמן (הערה

כט).

[1519] מ"א

שם (ואף על גב שכשחופר הוי מלאכה דרבנן אפילו הכי אסור).

[1520] חגיגה

י, סוע"א (החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה. כמאן כרבי שמעון

דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. אפילו תימא לרבי יהודה, התם מתקן הכא

מקלקל הוא), ופרש"י (והאי חופר גומא מקלקל הוא את חצרו).

[1521] מבאר כאן ב' פרטים:

א) פסיק רישיה אסור אף כשהאיסור הוא

רק מדברי סופרים, ונעשה כלאחר יד, והיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ומקלקל.

והיינו שאף שלפעמים יש מתירין בזה,

כדלעיל סי' שיד ס"ג (ואף שפסיק רישיה ולא ימות הוא, מכל מקום כיון שאף העושה

נקב חדש כזה במתכוין אין בו איסור אלא מדברי סופרים, הואיל ואינו עשוי אלא להוציא בלבד,

לפיכך לא החמירו בו כל כך לאסור אף להוסיף שלא במתכוין. ויש חולקים ... והעיקר

כסברא הראשונה).

מכל מקום אוסרים בזה כאן. ודן בזה

במ"א סי' שיד ס"ק ה.

וכן הוא לקמן ס"ג (אסור ...

בפסיק רישיה ... ואף שמקלקל פטור, מכל מקום אסור מדברי סופרים).

ב) פסיק רישיה אסור אף דלא ניחא

ליה.

והיינו שאף שיש מתירין בזה, כדלעיל

סי' שכ סכ"ד (ויש אומרים שכל שהמשקין הולכין לאיבוד אין איסור אפילו מדברי

סופרים ... כיון שאין הסחיטה נוחה לו כלל, שהרי אין לו שום הנאה ממנה).

מכל מקום מסיק שם (והעיקר כסברא

הראשונה).

וכן הוא לעיל סי' שלו ס"ט (ואף

שאינו מתכוין לכך, פסיק רישיה ולא ימות הוא. ואף אם אוכל בגינת חבירו, או אפילו של

נכרי, שאין לו חפץ כלל בגידול העשבים שבה, והרי הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה. מכל

מקום אסור מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה 1459 ).

[1522] גמרא כט, ב (גרר ספסלא

בעיליתא דשישא (רצפה של שיש דלא עביד בה חריץ, רש"י) ... גזירה עליתא דשישא

אטו עליתא דעלמא). רוקח שם (ואסרינן אפילו בעיליתא דשישא). הובא בב"י ובמ"א

שם.

והיינו שבגמרא אמרינן כן אליבא דרבי

יהודה שאוסר. וכן הוא גם לדידן, בגדולים מאד, דאסרינן מטעם פסיק רישיה.

וראה לקמן (הערה 1535 ).

[1523] האיסור בהשוואת גומות נתבאר

לעיל (הערה 1514 ).

[1524] גמרא

צה, א (תנא, אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת. והאידנא דסבירא לן כר' שמעון, שרי אפילו

לכתחלה), ופרש"י (דדבר שאין מתכוין מותר, והמרבץ אינו מתכוין להדביק עפר

בגומא ולהשוות הבית אלא שלא יעלה אבק). טור ושו"ע ס"א (ומותר לרבץ הבית,

כיון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא שלא יעלה האבק).

[1525] לבוש

ס"א (כיון שאינו מכוין להשוות [גומות], אלא שלא יעלה האבק, וגם אינו פסיק רישיה).

[1526] רב

קכד, ב (מכבדות של מילתא מותר לטלטלן בשבת, אבל של תמרה לא), ופרש"י (של תמרה,

כעין שלנו, לכבד את הבית, דאסור משום אשוויי גומות, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה

ולא ימות). המאור ביצה יב, א (ואין להתירן משום דבר שאין מתכוין, כי השואת הגומות

בכיבוד הבית פסיק רישיה ולא ימות הוא, ואפילו רבי שמעון מודה בה). רמב"ם פכ"א

ה"ג (אסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות). טור ושו"ע ס"ב (אסור לכבד

הבית).

והדעה השנית הובאה לקמן בסמוך (ויש

מתירין ... דלאו פסיק רישיה הוא שישוה גומות).

ואף שגם הראשונה סוברת שאין זה

ודאי, כמובא לעיל מהרמב"ם (שמא ישווה גומות).

מכל מקום נתבאר לעיל סי' רעז

בקונטרס אחרון ס"ק א (עיין בכסף משנה פכ"א בשם הריב"ש שתמה על

הרמב"ם שכתב גבי כיבוד הבית שמא ישוה גומות, אם כן אינו פסיק רישיה עיי"ש.

אם כן גם על הטור ושו"ע יש לתמוה כן. אבל באמת יש לומר גבי כיבוד דהספק הוא

שמא יש גומות בבית, ואי אפשר שלא ישוה, והוי ליה פסיק רישיה, ואם כן כשאינו ידוע

הוי ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ולא דמי לשאר דבר שאינו מתכוין דספיקא הוי ושרי,

דהתם הספק הוא שמא יעשה גומא, והכא הספק הוא שמא יש כבר ואי אפשר שלא ישוה ... ואף

לפי מה שכתב הט"ז בסי' שי"ו סק"ג דספק פסיק רישיה שרי ... היינו

להתיר בשעת הספק בלבד, כשאין שם חשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי, ואף

על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים, ואינו בכלל

ספק פסיק רישיה ... ונמצא עושה איסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה).

וכן נתבארו לעיל שם עוד הלכות,

שנאסרו מטעם ספק פסיק רישיה; ולדעת המתירים בספק פסיק רישיה, איסורם הוא מטעם

"שמא יהיה ודאי, ואף על פי כן יעשה מה שיעשה ... ונמצא עושה איסור אחר שהוא

ודאי פסיק רישיה" (ראה לעיל שם הערה קכב).

ואין שם הכרעה ברורה בין שתי הדעות

הנ"ל. ונתבאר לעיל שם (הערה קיז).

ולענין שמא ישווה גומות, יש לפעמים

שיש שני החששות (א) ספק פסיק רישיה, (ב) שמא יהי' ודאי ואעפ"כ יעשה, ולפעמים

יש רק אחת מחששות אלו:

(א) ראה לקמן ס"ד (אין סכין את

הקרקע, ואין מדיחין אותו, ואין נופחים הקרקע, שמא יבא להשוות גומות). לכאורה

הכוונה היא לשני החששות הנ"ל.

(ב) לקמן ס"ה (אסור לצדד חבית

מלאה על הארץ, שכיון שהיא כבידה יבא להשוות גומות ודאי בצדדיה ופסיק רישיה הוא).

אשר שם אין לחוש שיבא להשוות הגומות כדי להעמיד עליהן את החבית. אלא החשש הוא שעל

ידי צידוד החבית ישווה הגומות.

(ג) לעיל סי' שב סי"ד (שמא

ישוה גומות שבקרקע בכוונה ... שמא ישכח שהוא שבת ויכוין להשוות הגומות בקינוחו).

דהיינו שיש בזה רק החשש השני הנ"ל.

(ד) לעיל סי' שכד סי"ב (יש

לחוש שמא כשיגרפו ויראה בו גומות, ישוה אותן הגומות במתכוין). שהוא החשש השני הנ"ל.

(ה) סי' שלג ס"ב (שמא יראה

גומות בקרקעיתו וישוה אותן). שהוא החשש השני הנ"ל.

(ו) לקמן סי' שלח ס"ו (שמא

יבאו להשוות גומות שבקרקע במתכוין, להכין דרך לגלגל האגוז). שהוא החשש השני

הנ"ל.

[1527] רמב"ם

שם (אלא אם כן היה רצוף באבנים). טור ושו"ע שם (אלא אם כן הקרקע מרוצף).

[1528] שו"ת

בנימין זאב סי' רה (ובבתים שלנו שהם מוצעים בקרשים ואין בהן גומות, לא יתואר בהן

פסיק רישיה ולא ימות). הובא בכנסת הגדולה הגב"י, ובמ"א סק"ג (וכל

שכן בקרשים).

[1529] והיינו

שאף שאסרו במרוצף לעיל ס"א (ואפילו בקרקע המרוצף בשיש ... גזירה משום שאינו

מרוצף), ושם נסמן (הערה 1522 ), ולקמן ס"ד (ואפילו במרוצף

אסור), ושם נסמן (הערה 1548 ).

מכל מקום התירו כאן מטעם

"שהכיבוד הוא דבר שיש בו צורך היום". משא"כ בסיכת והדחת הרצפה,

כדלקמן שם (לפי שדברים אלו אין בהם צורך כל כך כמו בכיבוד, לפיכך לא רצו לחלק בהם

בין מרוצף לשאינו מרוצף ואסור הכל), ושם נסמן (הערה 1550 ).

והדעה השנית דלקמן, אינה מחלקת

בינם, ואוסרת אף בכיבוד אף במרוצף.

[1530] עבודת

הקדש להרשב"א בית מועד שער ג סי' ה (ואין חוששין שמא ישוה הגומות, שכל דבר

שאין מתכוין מותר. ואע"פ שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורין לטלטל, יראה לי

שמותר, מפני שהם לו כגרף של רעי). הובא במ"מ שם (כתב הרשב"א ז"ל,

אף על פי שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורין לטלטל יראה לי שמותר מפני שהם לו כגרף

של רעי עכ"ל. וכן נהגו במקומותינו), ובר"ן (לו, א) סוד"ה והאידנא, וב"י

ד"ה וכתב הר"ן, ומ"א סק"ד.

*

ההלכה שקליפי אגוזים יש להם דין גרף

של רעי, הובאה גם לעיל סי' שח סס"ז (כל הקליפין והגרעינין שאינן ראויין לבהמה,

אוכל את האוכל וזורקן בלשונו לאחוריו, ולא יזרקם בידיו וגם לא יזרקם בלשונו לפניו,

ויסמוך בדעתו שכשיהיו הרבה מהם לפניו וימאסו בעיניו יהיה מותר להוציאן משם כדין

גרף של רעי שיתבאר, לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה).

אמנם לעיל שם ס"ס (ואם אין

הקליפות ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים וכיוצא בהן שהן אסורות בטלטול

כעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל השלחן בין בידיו בין בדבר אחר שבידיו), ולא הזכיר

שום היתר של גרף של רעי.

והחילוק בינם מובן, שבסס"ז

מיירי בקליפות וגלעינין שהיו בפיו, וזורקן בלשונו ונמאסו, משא"כ בס"ס

מיירי בקליפי אגוזים שלא היו בפיו, ולא נמאסו.

אמנם כאן מיירי בקליפי אגוזים, ומכל

מקום נתבאר שהם כגרף של רעי. וכתב על זה באליה רבה סי' שח ס"ק סב (צ"ע

מסי' של"ז שכתב ב"י ואחרונים אפילו יש בבית קליפי אגוזים, דמוקצים הם,

מותר לכבדם בכנף אווזא, דהוה ליה לדידיה כגרף של רעי. ויש לחלק, דבקרקע מאיסי יותר

מעל השולחן, או דהכא כיון דאפשר במנער לא התירו על ידי דבר אחר).

[1531] כדלעיל

סי' שח סע"ב (כל דבר מטונף, כגון רעי וקיא וצואה ... מותר להוציאם לאשפה או

לבית הכסא ... וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי).

[1532] בה"ג

פי"ז יט, ד (רבי אלעזר אומר אף בשל תמרה, סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר שאין

מתכוין מותר, אלמא לא קא מכוין לאשוויי גומות). רי"ף מח, א (והאידנא

דקי"ל כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, הויין להו מכבדות של תמרה דבר

שמלאכתו להיתר). הובאו בתוס' צה, א ד"ה והאידנא (בה"ג שרי כיבוד מהאי

טעמא אפילו בדהוצין), וברמב"ן ורשב"א שם, ובטור ושו"ע ס"ב (אסור

לכבד הבית ... ויש מתירים).

[1533] תוס'

שם ד"ה המכבד (והא דאמר והאידנא דסבירא לן כרבי שמעון שרי לכתחלה, אע"ג

דאפשר דסבר רבי שמעון דהוי פסיק רישיה, מכל מקום הש"ס סבר כרבנן דלא הוי פסיק

רישיה, הילכך שרי לכתחלה, כיון דקיימא לן כרבי שמעון). ר"ן מח, א (והרב אלפסי

ז"ל סובר דכבוד הבית שרי לדידן, דקי"ל כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין

מותר, דלאו פסיק רישיה הוא דנימא דודאי משוי גומות).

[1534] ספר

התרומה סי' רנד ד"ה גורפין (ואפילו בית שיש לה רצפת אבנים אסור לכבד ... גזירה

בית שאין לה רצפה). הובא בהגהות מיימוניות שם אות ב. טור בשם ר"י (ור"י

אסר גם הכיבוד בכל מקום). רמ"א ס"ב (ויש מחמירין אפילו במרוצף). לבוש ס"ב

(ויש מחמירין אפילו במרוצף, גזירה אטו שאינו מרוצף).

וראה גם לעיל סי' שח סעיף פז (מכבדות

שמכבדין בהן הקרקע, הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר, לדברי המתירין לכבד בהן בשבת קרקע

המרוצף, כמו שיתבאר בסי' של"ז ... אבל לדברי האוסרים לכבד בשבת אף קרקע

המרוצף, אסור לטלטלן כי אם לצורך גופן או מקומן, ככלי שמלאכתו לאיסור).

[1535] רמ"א

שם (וכן נוהגין, ואין לשנות).

ומכל מקום בזמננו מקילים רבים, שהרי

כל הבתים מרוצפים, ואין לגזור בזה אטו שאינו מרוצף. וכמבואר בס' התרומה שם (שכל

העיר רצפת אבנים, ולא גזרינן בה אטו עיר אחרת). ונתבאר בבאור הלכה, ד"ה ויש

מחמירין אפילו במרוצף. שמירת שבת כהלכתה פכ"ג ס"א והערה ב.

[1536] אגור

סי' תקיז (ואני המחבר ראיתי מורי אבי ז"ל נוהג לאסור הכיבוד, אמנם התיר לכבד

בבגד או במטלית). דרכי משה שם אות א (והמנהג כדברי האגור, ואף בכנפים של אווזים

נהגו לכבד. ונראה לי טעמא, דמאחר דדברים קלים הן, אינן נוטלין רק האבק שלמעלה,

וליכא למיחש בהו לאשוויי גומות). רמ"א שם (מותר ... על ידי בגד או מטלית או

כנף אווז הקלים ואינו משוה גומות).

[1537] תשב"ץ

סי' לה (שאסור לישראל לכבד ביתו בשבת. אבל אם תעשה שפחתו גויה מעצמה, אין צריך

למחות על ידה). הובא ברבינו ירוחם ני"ב חי"ג פג, ד (וכתב הר"מ

שהגויה המכבדת את הבית, שאין למחות בידה). רמ"א שם (מיהו על ידי עכו"ם

מותר).

[1538] סעיף

י (ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו, מכל מקום כאן שהאיסור

נעשה מאליו בלא מתכוין, והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר

המותר, אם כן אף שמאליו נעשה האיסור, הרי לא נעשה בשליחות הישראל, שהישראל לא צוהו

על ככה, והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת, אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור),

וסכ"ח (ואף שהוא פסיק רישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה לנכרי, מטעם

שנתבאר למעלה).

[1539] שלטי

הגבורים (לו, א) אות ו (מטעם זה יש ליזהר לכבד הבגדים באותן מכבדות של קסמים

שנשברים הקסמים בפסיק רישיה). רמ"א ס"ב (ואסור לכבד הבגדים על ידי

מכבדות העשויים מקסמים, שלא ישתברו קסמיהם).

[1540] כדלעיל

סי' שח סנ"ה (אסור לשבור ענף מן המכבדת, שיש בשבירה זו עוד איסור אחר משום

שבירת כלי, כמו שיתבאר בסי' של"ז).

[1541] משנה

קה, ב (כל המקלקלין פטורין).

[1542] מ"א

ס"ק ה (ובודאי אפילו הם נשברים ליכא אסור דאורייתא ... אפילו הכי אסור בפסיק

רישיה).

וכדלעיל ס"א (ופסיק רישיה ולא

ימות הוא, ואף ... מקלקל הוא ... אף על פי כן אסור מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה 1521 ).

וכן הוא לעיל סי' שכ סכ"ז (ואע"פ

שמקלקל הוא, וכל המקלקלין פטורים, מכל מקום אסור מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה

קצג).

[1543] סי"ז

(חותמות שבכלים, כגון שידה תיבה ומגדל שהכיסוי שלהם קשור בהם בחבל, מותר לחתוך

החבל ... ואף שהחבל עשוי לחבר הכיסוי עם הכלי, וכשחותכו או מפקיעו הרי זה סותר

חיבורם, אין בזה משום סתירה, לפי שהחבל הוא חיבור גרוע שאינו חזק כל כך, וכשסותרו

הרי הוא סותר בנין גרוע, ואין סתירה בכלים אלא כשסותר בנין גמור. לפיכך אינו מותר

לחתוך ולהפקיע אלא בחבל וכיוצא בו, אבל פותחות של עץ ושל מתכת שהם חזקים, אסור

להפקיע ולשבר אם נאבד המפתח, שזהו סתירה גמורה האסורה אף בכלים).

וכדלעיל סי' שיג סי"ט (לא אמרו

שאין בנין וסתירה בכלים אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע ... אבל העושה כלי מתחלתו,

הרי זה בנין גמור, וחייב משום בונה, והשובר כלי שלם הרי זו סתירת בנין גמור וחייב

משום סותר).

[1544] מ"א

סק"ה (ולפי זה אסור לכבד אפילו במרוצף, אלא אם כן בשל תמרה, ולא כאותן העשוים

מענפי אילן).

[1545] גמרא

מ, ב. קנא, ב (מעשה בתלמידו של ר' מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ובקש להדיח קרקע,

ואמר לו אין מדיחין לסוך לו קרקע, אמר לו אין סכין). טור ושו"ע ס"ג (אין

סכין את הקרקע, ולא מדיחים אותו).

[1546] תוספתא

פי"ז ה"י (שאין סכין, ואין נופחין, ואין מדיחין את הקרקע ביום טוב, ואין

צריך לומר בשבת). רמב"ם פכ"א ה"ג (אין סכין את הקרקע ... ואין

נופחין אותו, ואין מדיחין אותו, אפילו ביום טוב, כל שכן בשבת). מ"א סק"ו

(ואין נופחין הקרקע (רמב"ם פכ"א)).

[1547] רש"י

מ, ב ד"ה אין מדיחין (דלמא אתי לאשויי גומות). קנא, ב ד"ה קרקע בקרקע מיחלף

(משום אשוויי גומות). טור (דאתי לאשוויי גומות) ולבוש ס"ג (משום אשוויי גומות).

ומ"ש "שמא יבא להשוות

גומות" (ולא "שמא ישווה גומות"), נתבאר לעיל (הערה 1526 ).

[1548] גמרא

שם (קרקע בקרקע מיחלף), ופרש"י (ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש

לאשוויי גומות, מיחלף מיהא בקרקע אחר). רמב"ם שם (ואפילו היה רצוף באבנים). טור

ושו"ע שם (אפילו הוא מרוצף).

[1549] לעיל

ס"ב (ואם הוא קרקע מרוצף באבנים ... מותר ... ויש מחמירין אפילו במרוצף, גזרה

משום שאינו מרוצף).

[1550] מ"מ

שם (אע"פ שהכיבוד מותר ברצוף, אלו הדברים אסורים וגזרו בהם, לפי שאין בהם

צורך כמו בכיבוד). מ"א שם (וטעמא, דדברים אלו אין בהם צורך כל כך כמו בכיבוד

(מ"מ)).

וכדלעיל ס"ב (ולא גזרו בו משום

שאינו מרוצף, לפי שהכיבוד הוא דבר שיש בו צורך היום).

[1551] גמרא

קמא, א (אמר רבא לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות). טור ושו"ע ס"ד

(אסור לצדד חבית על הארץ, דכיון שהיא כבידה יבא להשוות גומות ודאי, והוי פסיק

רישיה).

[1552] בה"ג

ספכ"ד (והיכא דאיכא חבית של מים בארץ, לא יכריע אותה וישפוך ממנה, אלא מגביה

אותה עם ידה מן הארץ ומשפך, ואם לא עשה כן מחפיר הוא עם החבית בארץ). מ"א סק"ז

(ולא יכריע חבית וישפוך ממנה, אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך, דאם לא כן מחפיר הוא

מן הארץ (ה"ג)).

[1553] כדלעיל

ס"א לענין גרירת מטה כסא וספסל (והערה 1521 ).