ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעיתורת חיים<h1>שמות ח"א</h1><h2>פרשת וארא</h2><h3>לכן אמור לבני ישראל</h3>ע, א

ע, א

דאו"א הגנוזים ובאים לידי גילוי בז"א כו' וד"ל. ואמנם העוסק במקרא מדה ואינה מדה⁴¹, ומנעו בניכם מן ההגיון⁴² כו', והעיקר הוא המשנה שנק' דבר ה' וכמ"ש ואשים דברי בפיך⁴³ כו' וגם נק' מלכות מתניתן מלכתא⁴⁴ כמ"ש בי מלכים⁴⁵ כו', ויש להבין ההפרש ביניהם. הנה ארז"ל על א"י שנק' ארץ צבי⁴⁶ מה הצבי אין עורו מחזיק בשרו כו', פי' בשר הצבי כשמתפשט בגידול גם עורו מתפשט עמו כא' ממש וכשכלה הבשר יתקמץ העור ויכלה גם הוא, משא"כ בשאר בהמה וחי' שגם כשיכלה הבשר העור במקומו עומד כו'. וזהו משל לא"י שנק' ארץ צבי דהיינו כשיושביה בה [oldpage_קב] ּ בהתפשטות והתרחבות גם מקום שטח הארץ מתפשט' וכשכלו יושבי' גמדא⁴⁷ כו'. והנה כתיב ונתתי צבי בארץ החיים⁴⁸ כו'⁴⁹ שגם ארץ החיים דלעילא נמשלה ג"כ לעור הצבי.

וביאור הדבר זהו ענין ההפרש בין תשב"כ לתשבע"פ, כי הנה בתשב"כ אין ההבנה והשכל בה עיקר, שהרי כמה ענינים שבה שאין להם הבנה כלל, ויש כמה סיפורי מעשיות שאין להם הבנה מה הכוונה בסיפורם⁵⁰ כו', רק האותיות שבה המה העיקר להיות כי הם רמזים לבד, ועד"מ תלמיד הלומד לפני רבו שהתלמיד משכיל הסברא שלומד מרבו ומשיגה אך אינו משכיל היטב עומק נקודת ההשכלה על בורי' וזה לא יוכל הרב להסביר לו בדבור כ"א ברמיזא לבד שמרמז לו באצבע על עיקר הנקודה, משא"כ חיצוניות הסברא כבר הסביר לו בדבור ויוכל להשיגה מדיבוריו אבל נקודת פנימי' של ההשכלה לא יוכל להביא בדבור כ"א ברמז לבד. וזהו כענין די לחכימא ברמיזא⁵¹, פי' לחכימא דוקא שכבר משיג חיצוניות השכל והסברא יוכל להבין גם ברמז עיקר הנקודה, כי הרמז אינו אלא על עיקר הנקודה מה שלא [הי'] באפשרי לפרש בצירופי אותיות כו' וד"ל. וכמ"כ הנה כל עיקר תשב"כ הוא בחי' נקודה הפנימי' של תושבע"פ מה שלא יוכל להגלות בדבור כ"א בדרך רמז לבד והן הן האותיות שבה שהמה רק רמזים לבד, דהיינו לצייר איכות אופן המשכת נקודת החכמה הנגלית בתשבע"פ אם כך או כך כו' שהאותיות אינם רק ציורים לבד, והעיקר בתשב"כ הוא רק ציורי האותיות כי אם יחסר אפי' קוץ א' פסולה⁵² כידוע. וה"ז דומה ג"כ לאומן הבונה עפ"י חכמתו אך כדי שלא יטה ימין ושמאל [י]צייר מתחלה ברמזים כל אופני חכמת הבנין ע"ג לוח כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ואהי' אצלו אמון⁵³ כו' וד"ל. משא"כ תושבע"פ הי'⁵⁴ החכמה וההבנה הגלוי' לשכל והשגה שהעיקר בה הדבור

הערות

41. העוסק במקרא. . מדה : ב"מ לג, א. ראה גם מאמרי אדה"א שמות כאן ס"ע עו.
42. ומנעו בניכם מן ההגיון : ברכות כח, ב.
43. ואשים דברי בפיך : ישעי' נא, טז.
44. מתניתן מלכתא : ביצה כח, ב. אד: מתניתא (וראה לקמן הערה 59) — כתובות סא, ב.
45. בי מלכים : משלי ח, טו.
46. א"י שנק' ארץ צבי : ראה ירמי' ג, יט. דניאל יא, טז. מא. גיטין נז, א.
47. מה הצבי [אד: צבי] . . בשרו. . גמדא : ראה גיטין שם. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' סו.
48. ונתתי צבי בארץ החיים : יחזקאל כו, כ [ושם: חיים — ראה לקמן ע, ד. עב, א ובהערה 45. תו"א כאן נח, א. מאמרי אדה"ז תקס"ג כאן ס"ע קיב. אוה"ת כאן ס"ע ב'תרב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תג. וש"נ].
49. כו' : א ובאוה"ת כאן (ס"ע ב'תרב): ליתא.
50. בסיפורם : באוה"ת כאן (ע' ב'תרג): מציין לפרדס שער כז ומעתיק ממנו.
51. די לחכימא ברמיזא : נסמן לעיל נו, א
52. יחסר אפי' קוץ א' פסולה : כ"ה גם באוה"ת כאן (ע' ב'תרג). מאמרי אדה"א שמות כאן (ע' עא). ראה מנחות כט, א. וראה גם כלה רבתי פ"י, הי"ט: דעקר לכולי מילתא. . לתגא. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקנא. תקס"ג ח"א ע' קיא. לקו"ש בראשית (כרך כ) ע' 550.
53. ואהי' אצלו אמון : משלי ח, ל. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' (תט) תי-תיד. נ"ך ע' (נה) נט. ע' תד ואילך.
54. הי' : אד: הוא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.