ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א יורה דעהסימן יח(ט)

(ט)

(ט) מנדין אותו. משום אפקירותא שהחציף פניו כדקיימא לן מנדין על כבוד הרב עכ"ל רש"י^קפ ור"ן^קפא. אבל הרמב"ם^קפב וסמ"ג^קפג והכלבו^קפד כתבו הטעם לפי שיסמוך על בדיקתו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה עכ"ל. דסבירא להו דעל כבוד הרב אין מנדין^קפה אלא כשביזהו וגינהו בדברים שהם גנאי לתלמיד חכם, אבל לא משום שאינו מכבדו כמו שהוא חייב לכבדו כגון קימה והידור^קפו, כמ"ש [בהגהות מיימוניות^קפז] הובא בב"י וט"ז סי' של"ד^קפח. אלא טעם הנדוי הוא שלא יסמוך על בדיקתו פעם אחרת, דחיישינן שלא יבדוק יפה ותהיה פגומה משום דהרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין כדלקמן^קפט, ומשום הכי הצריכו חכמים להראות סכין לחכם דוקא ולא האמינו לכל טבח על בדיקתו דחשדינן ליה בעצלות שיתעצל לתקנה^קצ ולכן לא יחמיר כל כך בבדיקתה.

והא דאמרינן בגמרא^קצא לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם, היינו שלולא כבודו של חכם הוי סגי ליה לטבח להראות סכינו לפני כל יודעי דת ודין בדיקת הסכין, אף על פי שאינו חכם העיר אלא אחד מן התלמידים^קצב, או אפילו טבח אחר שאינו שותף עמו ואינו מוטל עליו תקון סכינו של זה^קצג, אבל הטבח לבדו לא האמינוהו חכמים כלל על בדיקת הסכין. שאם הטבח לבדו היה נאמן לא היה כבוד חכמים כלל בבדיקה זו, שהיא טורח רב^קצד, כדלעיל סימן ב^קצה, שלא האמינוהו לטבח עליה משום שצריך ישוב הדעת ויראת שמים הרבה. לפיכך^קצו הרי זה כבוד חכמים שבלעדם לא ירים איש את ידו לבדוק הסכין ולהורות עליה לומר שיפה היא וליתן רשות לטבח לשחוט בה, כמו שהוא כבודם בשאר הוראות שאין לתלמיד ולא אפילו לחכם אחר להורות במקום שיש חכם העיר^קצז (ואדרבה בדיקת הסכין חמורה מהוראה, שתלמיד המורה בעיר של חכם שאינו רבו לאו בר נדוי הוא^קצח, מה שאין כן כששוחט לעצמו ומוכר לאחרים או ששוחט לאחרים ואינו מראה סכין לחכם העיר בר נדוי הוא אם אינו חכם שהגיע להוראה).

ומיהו היינו דוקא בטבח ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים או ששוחט לאחרים^קצט, אבל בשוחט לעצמו לא הצריכו חכמים להראות סכינו לחכם, ולא לתלמיד ולא אפילו לטבח אחר, כדאמרינן בגמרא^ר צורבא מרבנן חזי לנפשיה, וכל שוחט שיודע הלכות שחיטה הוא צורבא מרבנן לענין זה, דצורבא מדרבנן הוא שם כולל לכל התלמידים^רא, ותלמיד נקרא כל מי ששואלין אותו אפילו דבר אחד בלבד בתלמודו ואומרו ואפילו בהלכות החג שהכל בקיאין בהם כמ"ש באה"ע סי' ל"[ח] סעיף כ"[ז]. וטעמא משום שכל אדם נאמן לעצמו כדלקמן^רב. ולכן גם חכמים מחלו את כבודם. אבל לאחרים לא האמינו לכל טבח, בין ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים, בין ששוחט לאחרים בשכר, או אפילו בחנם, אלא האידנא שממנים אנשים ידועים על השחיטה והם זהירים וזריזים כדלקמן^רג, אבל אם אינם זהירים וזריזין, אף על פי שהם בחזקת כשרות כסתם כל ישראל^רד, מכל מקום כיון שאינן אנשים ידועים בזהירות וזריזות ויראת ה' על פניהם אין להאמינם על בדיקת הסכין יותר מבימי חכמי התלמוד, שלא האמינו לכל טבח בין שוחט לעצמו ומוכר לאחרים ובין שוחט לאחרים, שהרי לא הקלו אלא בשוחט לעצמו ואינו מוכר לאחרים, כמו שאמרו צורבא מדרבנן חזי לנפשיה (ועי' מ"ש לקמן^רה שכן דעת הרא"ש^רו וטור כהרמב"ם וסיעתו). הילכך צריך ליזהר ביותר האידנא שיהיו השוחטים ידועים ביראת ה', כמ"ש הרמ"א סימן א' (ב') בדרכי משה שם^רז, או שיהיה ממונה עליהם איש אחר ירא שמים לבדוק סכינם לפני השחיטה, וכן נהגו בהרבה מקומות וכן ראוי לנהוג בכל מקום (שמלה חדשה^רח):

הערות

קפ. יח, א ד"ה נמצאת.
קפא. (ה, א) ד"ה דלא.
קפב. פ"א הכ"ו.
קפג. עשין סג (קמ, א).
קפד. סי' קז פ"א (פ, ב).
קפה. בטור ושו"ע סי' רמג ס"ז וסי' שלד סמ"ג.
קפו. קידושין לב, ב. טור ושו"ע סי' רמד ס"א.
קפז. הל' תלמוד תורה פ"ו אות ז.
קפח. ס"ק ח.
קפט. בהמשך הסעיף בשו"ע, מהרא"ש סי' כד. ונתבאר לעיל סי' א בפנים ס"ק ב.
קצ. כדלעיל סי' ב בפנים ס"ק ה.
קצא. יז, ב.
קצב. וכ"ה בשו"ת רבנו סי' ט. וראה אמרי יושר ח"א, בהערות המעתיק לסי' י.
קצג. שאצלו יש רק חשש הא' הנ"ל (שצריך הרבה ישוב הדעת) ולא חשש השני (שיתעצל לתקנה ולא יחמיר בבדיקתה). ובשו"ת שם לא הזכיר החשש השני הנ"ל, וגם לא הזכיר שיכול להראות לטבח שאין תיקון הסכין מוטל עליו.
קצד. להטריח על החכם לבדוק סכיני הטבחים.
קצה. בפנים ס"ק ה (טורח בדיקת הסכין ותיקונו), וסי' א קו"א ס"ק א (טורח רב בבדיקת הסכין), ובפנים שם ס"ק ב (שצריך ישוב הדעת ויראת שמים הרבה לבדיקת הסכין, כאמור כאן בשו"ע), ובקו"א שם ס"ק ב (ד"ה ומה שכתב, שבשוחט באקראי במקום שאין שם חכם שהגיע להוראה אין צריך בדיקת הסכין). וראה העו"ב תתפד ע' 54.
קצו. כיון שהטבח צריך להראות הסכין, לכן הרי זה כבוד כו'.
קצז. ברכות סג, א. סוטה כב, רע"ב ד"ה בשוין. תוס' שם ד"ה בשוין. וראה דעת תורה ס"ק מא.
קצח. שו"ע סי' שלד סוף סמ"ד (שרק המורה הוראה במקום רבו חייב נידוי).
קצט. ראה לעיל סי' א קו"א ס"ק ב, טעם החילוק בין שוחט לעצמו ומוכר לאחרים לבין שוחט לאחרים.
ר. עירובין סג, א. וראה ביצה כח, ב (ת"ח רואה לעצמו). לעיל או"ח סי' תצח ס"א (חכם). אוהלי יוסף ביצה כח, א ד"ה רש"י.
רא. ראה רש"י תענית ד, א ד"ה צורבא מרבנן. כללי הפוסקים וההוראה כלל קמו.
רב. קו"א ס"ק י.
רג. בהמשך הסעיף בשו"ע.
רד. ראה לעיל סי' א ס"ק ב.
רה. ס"ק כז, וש"נ.
רו. סי' כד.
רז. ס"ק יב. וראה שו"ת צ"צ סי' יב. והא דלעיל סי' ב ס"ו, שמומר לאחד משאר עבירות אין צריך לבדוק לו סכין, נתבאר לעיל סי' א קו"א סוף ס"ק ב, דמיירי באקראי במקום שאין שם חכם שהגיע להוראה. וראה שו"ת רבנו שם (שמטעם זה פסל המשיג גבול). שו"ת אמרי יושר ח"א סי' י.
רח. סעיף כ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 33 עמודים.