ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא-יו"ד שבט שיחה א135

135

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שבמכירת החמץ (הנעשית כדי לא לעבור על בל יראה ובל ימצא%) נמכר רק הדבר שמחוץ לעצם, ה,תואר"*, ובמילא נשארת בחפץ הקדושה הקודמת, בעלותו של הנותן על העצם", הנוגעת לעצם הדבר.

לפי זה, כיון שההלכה היא כרבי שמעון** שהחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה, והאיסור נקבע כקנס בלבד, וכך גם לגבי ביעור חמץ שרק ,המנהג לשורפו">, אבל ההלכה היא כחכמים?י שדי אם ,מפרר וזורה לרוח או מטיל לים", ולכן יוצא שאפשר למכור שיריים של צדיק וכדומה לאינו-יהודי, כי גם לאחר מכן יכולה להישאר בו קדושת הצדיק*5.

1 במכירת חמ נמכר עצם הדבר

אך לאמיתו של דבר אי אפשר לומר כך, כי אמנם המכירה נעשית כדי לא לעבור על איסור בל יראה ובל ימצא, אך דעת רוב הפוסקים היא שווהי מכירה גמורה, כדלעיל. כלומר, עצם החמץ נמכר לגוי ושייך לו בקנין מוחלט מדאורייתא*% - ובמיוחד לפי תקנת אדמו"ר הזקן שיש למנות ,ערב קבלן" - עד"כדי"כך, שהנכרי יכול למכרו לאחר הפסח למישהו אחר*. כלומר, לא רק זכות השימוש, או ה,תואר" של החמץ נמכרו לגוי, אלא עצם הדבר שייך לן'*.

לפי זה מובן מדוע לא רצו חסידים למכור לגוי מאכל מהרבי, כי לא זו בלבד שזהו היפך מכבוד רבו, כאשר מוסרים את השיריים שקיבלו מן הצדיק לרשותו של אינודיהודי, המקבל חיותו משלוש קליפות הטמאות, אלא שעלידי כך גם מפקיעים ח"ו את

הערות

1. סמ"ה, סתנ"א סי"ג ובהגהה שם. ובסי' תמז שם ,הל שמו חמץ ועכשיו שמו חמץ אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה".
3. ראה פסקי דינים להצ"צ ושו"ע אדה"ז שבסוף הערה 10. וראה שד"ח שבהערה 14.
4. ומצינו עד"ז בכמה עניני קנינים ובעלות. ולהעיר מצפע"נ מהד"ת לא, ב (הובא במפענ"צ פ"א סב"ט).
5. מעין דוגמא לדבר: קודם ברכה לה' הארץ ומלואה לאחר ברכה והארץ נתן לבנ"א (ברכות לה, סע"א) - אף שגם אז הוא לה', אבל כחילוק דקדשים וחולין.
45. רמב"ם פ"א מהל' חו"מ ה"ד. שו"ע אדה"ז רסתמ"ח.
6. רמ"א סתמ"ה ס"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ז.
7. רמב"ם שם פ"ג הי"א. שו"ע אדה"ז שם.
8. להעיר מגדרי חלות הדין דבאו בה פריצים וחללוה (ע"ז נב, ב (ומלחמות שם). נדרים סב, א. וראה צפע"נ עה"ת הפטורת פ' בהר (ע' רמז)), דין כלי המקדש (בהיותם אצל אחשורוש - ראה מגילה יא, ב). אבל ביאת פריצים וכו' אסורה, משא"כ בנדו"ד. ואכ"מ.
9. בא ה שיחות -
9. ראה לעיל הערה 14.
0. ראה לעיל (בהערה הנ"ל) שאדה"ז כ' ששום אדם .. לא יכל לקנות .. אחר הפסח, ולא כלי המג"א והח"י. וראה ט"ז שם ,וא"ל דלא מכר לעכו"ם רק כדי להפקיע איסור חמץ ולא להפקיענו מרשותו דז"א דא"כ הו"ל חמץ של ישראל".
1. ולהעיר מהדיעות שלא ימכרו הכלים להנכרי שלא יצטרכו טבילה כשיצאו מרשות העכו"ם (שו"ת שיבת ציון סי"א. שו"ת חת"ס או"ח סק"ט. הובא בשד"ח שם ס"ט אות כז). ומה שלא כתבו אדה"ז = ראה לקו"ש חי"ח ע' 368 ואילך ודלא כבשד"ח שם).
2. להעיר מלקו"ד תשנג, א דכללות הענין שכתב יד קדשו של רבינו הזקן ימצא אצל אינו יהודי היא אחת מפליאות תמים דעים יתברך ויתעלה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.