ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו בשלח שיחה א89

89

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

חולשה כזו, שאף לאחר מכן לא היה בו התוקף הקודם; אשר כדי לשלול זאת מדגישה התורה "וישב הים... לאיתנו"?

לכאורה, ניתן להשיב:

יש שני סוגים*' בנסים, ואף בניסי יציאת מצרים:

(א) נס ששינה את הטבע הקודם, כבמקרה של "ידו מצורעת כשלג"ל', שאף לאחר הנס, נשארה היד מצורעת בטבעה, וכדי שתהיה "שבה כבשרן"9? נדרש נס נוסף לביטול הצרעת .

(ב) נס שחידש מציאות, אשר אף בשעת מעשה היתה נסית, ללא אחיזה בטבע, כבמקרה של המים ש"נהפכו לדם", שאף בשעת הנס נשארו במהותם מים, ורק בחיצוניות היו המים מצד הנס לדם?; ולפיכך, מיד כאשר פסק הנס התבטלה מאליה הפיכת המים לדם.

ובעניננו, נס קריעת ים סוף: אילו היינו מסבירים שעל ידי "וישם את הים

לחרבה" השתנה הים, והוא הפך למציאות של "יבשה", הרי כאשר "וישב הים" נעשתה מציאות חדשה - ולכן מדגישה התורה "וישב הים... לאיתנו", שהוא שב לתוקפו הקודם, כדברי רש"י: "לאיתנו - לתוקפו הראשון"'?, כי גם כאשר היה "חרבה", הוא נותר בפנימיותו - ים5.

אך אין די בהסבר זה: מן המסופר בתורה, שנס קריעת ים סוף התרחש על ידי "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה"*:, שהמים "נצבו כמו נד

הערות

8. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 5 ואילך ובהערות שם.
9. שמות ד, ו.
0. שם, ז
1. כדמוכח גם ממרו"ל (שבת צז, א. פרש"י עה"ת שם. וראה גם שמו"ר פ"ג, יג) מכאן שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורעניות.
2. ועד אשר "גיגית מלאה מים .. ישראל שותה מים והמצרי דם וכשהי' לוקח מישראל בדמים (דוקא) הי" שותה מים" (שמו"ר פ"ט, יו"ד).
3. ולכן לא מצינו שהיו צריכים להריק האגמים וכל מקוה מימיהם ובעצים ובאבנים לאחרי המכה.
7. בשלח א שיחות 86
4. ע"פ מ"ש בפנים, יומתק מה שרש"י מוסיף "הראשון" - אף שפירוש "לאיתנו" הוא (רק) "לתקפו"* - כי בזה מבאר החידוש שב"וישב גו') לאיתנו", כבפנים.
5. ובנמכ"ש משינוי החוזר לברייתו (שגם טרם שחזר לברייתו) לא הוה שינוי (סוכה ל, ב. ב"ק צו, ב) - אף שבכדי שיחזור לברייתו צריך פעולה.
6. פרשתנו יד, כא. - ומזה מוכח ש"אילו הפסיק ה' את הרוח כרגע, היו המים חוזרים ונגרים במורד כדרכם וטבעם" (שעהיוה"א פ"ב).
11. וע"פ מ"ש לעיל בפנים, יובן מה שהוזקק אדמוה"ז להוכיח מזה שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה (שאילו הפסיק ה' את הרוח כרגע (בלילה) היו המים חוזרים כו') - ולא הוכיח זה ממה שכן הי' בפועל, שלאחרי שנפסק הרוח שב הים לאיתנו - כי מ"וישב הים" אין ראי" כ"כ, כי אפשר לומר (אלולי הדיוק ד"לאיתנו") שזה הי' ע"י פעולה (נס), ולא שהחידוש נתבטל במילא.
12. *) אבל אין לומר שכוונת רש"י בהוספת תיבת "הראשון" היא לפרש מ"ש "וישב גו' לאיתנו" - שהרי [נוסף לזה שמובן הוא גם בלי פירוש רש"י] רש"י מעתיק לפני פירושו רק תיבת "לאיתנר".

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 175 לקו"ש ח"ו ע' 89
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ו ע' 89

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.