175
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ברוך-הוא גואל אותנו ממצרים: ואנו אומרים "זכר ליציאת מצרים", מפני שהגאולה שהתרחשה בשנת ב' אלפים תמ"ח נמשכת גם עתה. ו"אילו לא הוציא הקדוש-ברוך-הוא את אבותינו ממצרים" - אילו הגאולה אשר "הוציא את אבותינו" לא היתה נמשכת גם עתה ? - "הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".
הדבר דומה לנס של קריעת ים סוף, ש"רוח קדים עזה" אשר גרמה ל"ויבקעו המים" היתה צריכה להמשיך בפעולתה "כל = הלילה" = ומיד כשהפסיקה, "וישב הים... לאיתנו - לתקפו הראשון"3.
ה. הח'רות לאחר 'ציאת מצרים ממשיבה לפי הטבע! אך יש להבין השוואה ודוגמא זו:
בקריעת ים סוף, כיון שעצם בקיעת המים ועמידתם כחומה הוא ההיפך מטבעם, מובן, ששינוי טבע זה יכול להתקיים רק על ידי כח אלקי שהתלבש ב"רוח קדים" וגרם לשינוי זה. ולכן,
י"ט כפלו שיחות 15
כאשר "רוח הקדים" התבטל*? שינוי הטבע "לאיתנו"+?.
אך ביציאת מצרים, כיון שעצם החירות איננו שינוי הטבע,
שהרי הנס, שינוי הטבע, שהיה ביציאת מצרים הוא רק ברגע היציאה מגלות מצרים, כי עלדפי טבע אפילו עבד אחד אינו יכול לברוח משם<, אך לאחר רגע היציאה, נשארים משוחררים על-פי הטבע5?,
עברה, מיד והים שב
הערות
- 0. כי בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים (פסחים שם. תניא רפמ"ז).
- 2. גם את"ל דזה שאנו בני חורין היא תוצאה הבאה ממילא מיצי"מ ש"גאל את אבותינו" - אינו מובן פירוש "גאלנו", ובפרט שמקדים "גאלנו" ובא בהוספה על "גאל את אבותינו".
- 1. דאי כפשוטו - מאי קמ"ל?
- 2. בשלח יד, כא.
- 3. שם טו, כז ובפרש"י שם (ממכילתא). וראה שער היחוד והאמונה פ"ב.
- 23. להעיר מלקו"ש ח"ו ע' 89 ואילך.
- 4. וכן הוא בכל הנסים שהנס הוא שינוי טבע הדבר. וראה להלן הערה 27 בשוה"ג; הערה 38.
- 8. וי"ל שזהו מ"ש (תהלים קלו, ו) "לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו", דמכיון שמצד טבע הבריאה שהטביע הקב"ה בד' היסודות, המים הם למעלה מהעפר - הרי המציאות דרקיעת הארץ על המים הוא היפך הטבע. ולכן צ"ל חסדו (שפועל "לרוקע הארץ") נמשך לעולם - בתמידות.
- 9. ומה דביטול הגזירה דתחתונים לא יעלו למעלה שבמתן-תורה (שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו) אינה פעולה תמידית* - אף שחיבור עליונים ותחתונים הוא חיבור ב' הפכים, שאין לו [לכאורה] מקום בטבע הבריאה - היינו לפי שהתורה היא הכלי אומנות דבריאת העולם (ב"ר רפ"א), ויתירה מזו: גם לאחר הבריאה "התנה הקב"ה עם מע"ב... אם... מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו" (שבת פח, א) - הרי א"א שהבריאה תנגד להענין דמ"ת, ואדרבה - טבע הבריאה עצמו דורש הענין דמ"ת, מכיון שעי"ז דוקא הוא קיומה.
- 5. רש"י יתרו יח, ט (ממכילתא שם).
- 6. ובפרט שלפנ"ז היו בני חורין, גלות מצרים
- 12. *) וכדמוכח משיחת חגה"פ הנ"ל, שרק חגה"פ - ענין יצי"מ [אבל לא חגה"ש., זמן מתן תורתנו) נמשך בתמידות.
- 13. ומ"ש "נותן התורה" לשון הוה - הו"ע אחר. עיין בד"ה ועשית חג שבועות תש"ה ובהמאמר שלאחריר
מצוטט ב־4 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשי"ט. לקו"ש ח"ה ע' 175
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשכ"ד לקו"ש ח"ה ע' 175
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו לקו"ש ח"ה ע' 175
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א לקו"ש ח"ה ע' 175
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.