ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא)תרמה דיני לולב

תרמה דיני לולב

הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא)

תרמה דיני לולב

ובו כ"א סעיפים

פרי עץ הדר

א ולקחתם²⁵²³ לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו', ודרשו חכמים ²⁵²⁴ פרי עץ, שהעץ כפריו בטעם שוה, ואיזה זה אתרוג, שטעם עצו ופריו שוה ²⁵²⁵ :

ב הדר, שיהיה נאה והדר בתארו ובגידולו, ועל דרך שיתבאר בסי' תרמ"ח.

ולפי שכל ארבעה מינים אלו כתובים בפסוק אחד, הרי הוקשו זה לזה ולמדין זה מזה, לפיכך כל ד' מינים אלו צריכים להיות נאים ומהודרים²⁵²⁶ בתוארם ובגידולם, ועל דרך שיתבאר ²⁵²⁷ :

כפות תמרים

ג כפות תמרים זה לולב ²⁵²⁸ , שהוא גדל על אילן של תמרים ²⁵²⁹ . ומתוך שכתבה התורה לשון כפות ולא כתבה עלי תמרים, מכאן אתה למד שצריך שיהיו אותן עלים הראויין לאגדן ולכפותן ²⁵³⁰ עם השדרה ²⁵³¹ מחמת שהן עדיין רכים, שהרי לא נכתבו נקודות בתורה, ופירושו הוא כָּפוּת. אבל אם שהה הלולב על הדקל עד שנתקשו עליו כעץ ונתרחקו ונתפרדו מהשדרה, שכן הוא דרכן, שכל מה שהן מוסיפים להתקשות הן מתרחקים מהשדרה, ואם נתקשו כל כך עד שאי אפשר לכפותן ולאגדן עם השדרה, הרי זה פסול²⁵³²:

ד אבל אם לא נתקשו כל כך, אף על פי שכל זמן שאינן כפותין הן עומדין מפורדין ומרוחקין זה מזה, אף על פי כן הוא כשר²⁵³³, אפילו אם לא כפתו כלל, שלא הקפידה תורה אלא שיהא ראוי לכפותה אבל לא שיהא כָּפוּת ממש ²⁵³⁴ , שהרי אין אנו קורין כָּפוּת אלא כַּפּוֺת:

ה ומכל מקום מצוה מן המובחר שלא ליטול לולב שעליו פרודות זה מזה²⁵³⁵, אפילו אם לא נתקשו כלל, אלא שמחמת שנעקרו מעט במקום חיבורם בשדרה נתפרדו זה מזה מעט ²⁵³⁶ , אע"פ שאין תלוין למטה כלל אלא הן עולין למעלה עם השדרה²⁵³⁷:

ו אבל אם הן תלוין ואינן עולין עם השדרה אלא אם כן אוגדין אותן עמו, הרי לולב זה פסול מן התורה²⁵³⁸, אפילו אם לא נעקרו העלים לגמרי מהשדרה אלא הן מחוברים עמו מעט ²⁵³⁹ , ואפילו אגד אותן עם השדרה²⁵⁴⁰, אין זה הדור²⁵⁴¹:

ז פסולים הללו שבעלין שביארנו, אינן פוסלין אלא אם כן הן רוב העלין של הלולב, אבל אם מיעוט העלין נעשו כך ורוב העלין נשארו מחוברין בשדרה ²⁵⁴² , ומכסין את רוב השדרה²⁵⁴³ ועל דרך שיתבאר²⁵⁴⁴, הרי זה כשר, לפי שהכל הולך אחר הרוב:

ח אם השדרה עצמה נשברה באמצעיתה, ולא נשברה לגמרי לשני חלקים אלא נתקפלה לשנים שחלק העליון תלוי למטה, כשר²⁵⁴⁵. ומכל מקום צריך לאגדו שם במקום הקפל, שלא יהיה ראשו תלוי למטה ²⁵⁴⁶ :

לקיחה תמה ושלימה

ט דרך בריית העלין של לולב כך היא, כשהן גדילים, גדילים שנים שנים זה לעומת זה משני צידי השדרה, וכל עלה ועלה כפול לשנים, והוא דבוק מגבו ופתוח מלפניו. ואם נחלקו ²⁵⁴⁷ רוב העלין²⁵⁴⁸ של הלולב לשנים ברוב ארכן, דהיינו שרוב עלי הלולב נסדקו מגבן במקום הקפל בענין שכל עלה מהן נחלק ברוב ארכו לשנים²⁵⁴⁹, הרי לולב זה פסול, לפי שאינו מהודר²⁵⁵⁰. וכן אם מתחלת ברייתו²⁵⁵¹ לא היו רוב עליו²⁵⁵² כפולים לשנים ברוב ארכן, הרי זה פסול ²⁵⁵³ :

י וכל זה ²⁵⁵⁴ בשאר עלי הלולב, חוץ מעלה העליון האמצעי. אבל עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין²⁵⁵⁵, והוא נקרא ראש הלולב²⁵⁵⁶, ודרך עלה זה להיות כפול כשאר עלי הלולב²⁵⁵⁷, ואם לא היה כפול מתחלת ברייתו, הרי זה פסול²⁵⁵⁸ אפילו אם כל העלין חוץ מזה הן כפולין. וכן אם היה כפול מתחילת ברייתו ואחר כך נחלק לשנים בכל ארכו, דהיינו מראשו עד מקום שעלין יוצאין משם ²⁵⁵⁹ (שממקום זה ולמטה אינו נקרא עלה האמצעי אלא גוף השדרה²⁵⁶⁰), פסול.

ופסולים אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב, אלא משום שנאמר ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה²⁵⁶¹, וזה העלה שהוא עיקר הלולב, שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו, ודרכו להיות כפול בכל הלולבין, ואם הוא חלוק לשנים, הרי ניכר ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק²⁵⁶²:

יא במה דברים אמורים, בנחלק בכל ארכו, אבל אם לא נחלק אלא מקצתו, כשר²⁵⁶³.

וכל זה בדיעבד, או שאין לו לולב אחר, אינו צריך לברך על לולב של חבירו ביום א' של סוכות ²⁵⁶⁴ . אבל לכתחלה מצוה מן המובחר לחזר אחר לולב שלא נחלק עלה העליון שלו כלל, אלא הוא כפול מראשו עד מקום שעלין יוצאין משם, לפי שיש פוסלין אפילו אם לא נחלק אלא מקצת עלה זה העליון. ואע"פ שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום טוב לחוש לדבריהם אם אפשר²⁵⁶⁵:

יב ואם נסדקה השדרה תחת עלה זה העליון, דהיינו ממקום שעליה יוצאים ולמטה, אם נתרחקו שני צידי הסדק זה מזה עד שיראו כשנים, פסול²⁵⁶⁶, לפי שחסרונו נראה וניכר שאינו תם ושלם²⁵⁶⁷:

הדר בלולב

יג דרך גידול הלולב כך הוא²⁵⁶⁸, לאחר שיוצא עלה אחד מהשדרה, מיד כשיעור שתי אצבעות עולה עוד אחד, וכן הרבה זה על גבי זה, עד שמתכסה כולו בעלין²⁵⁶⁹ מצד אחד וכן מצד השני, ואם מצד אחד הוא מכוסה כולו בעלין וצד השני הוא ערום בלא עלין, פסול²⁵⁷⁰, לפי שאינו מהודר²⁵⁷¹:

יד וכן אם אין לו עלין הרבה זה על גבי זה, אלא מכל צד יוצא עלה אחד למטה סמוך לעיקרו ועולה עד ראשו, פסול²⁵⁷², שגם זה אינו הדור²⁵⁷³:

טו וכן אם היו לו הרבה עלין ולא היו מונחין זה על גבי זה, אלא זה תחת זה, דהיינו שהן מרוחקין זה למעלה מזה הרבה, בענין שאין העליון מונח כלל על גבי התחתון שלמטה ממנו, אם ראש עלה זה מגיע לעיקר עלה זה שלמעלה ממנו, עד שנמצא כל השדרה של לולב מכוסה בעלין, כשר, אבל אם אין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה, פסול²⁵⁷⁴, שאין זה הדור²⁵⁷⁵:

טז לולב שיבשה רוב שדרתו, או שיבשו רוב עליו, פסול²⁵⁷⁶, שאין זה נקרא הדור²⁵⁷⁷.

וכמה שיעור יבישות הפוסל²⁵⁷⁸, יש אומרים²⁵⁷⁹ משנפרך בצפורן כשממשמשין בו²⁵⁸⁰, ויש אומרים²⁵⁸¹ משכלה כל מראה ירקות שבו והלבינו פניו הרי הוא נקרא יבש אע"פ שאינו נפרך בציפורן, לפי שזהו סימן שכלה הלחלוחית שבו. והלכה כסברא האחרונה²⁵⁸². ומכל מקום בשעת הדחק, כגון במדינות אלו שאין לולבין מצויין ²⁵⁸³ , יש לסמוך על סברא הראשונה²⁵⁸⁴ (אם אי אפשר למצוא לולב אחר, עיין בית יוסף סי' תרמ"ט²⁵⁸⁵):

יז נקטם ראשו, פסול²⁵⁸⁶, לפי שאין זה הדור²⁵⁸⁷. ואיזהו ראשו, זה עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין²⁵⁸⁸. ואם עלה זה נקטם בראשו אפילו כל שהוא²⁵⁸⁹ פסול. ויש אומרים²⁵⁹⁰ שאינו פסול אלא אם כן נקטם רוב ארכו של עלה זה העליון. ויש להחמיר כסברא הראשונה. ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר יש לסמוך על סברא האחרונה²⁵⁹¹, ומותר לברך על לולב שנקטם מיעוט של עלה העליון ²⁵⁹² . אבל אם נקטם רובו, אין לברך עליו אפילו בשעת הדחק²⁵⁹³, אלא אם כן במקום שנוהגים לברך על כל הפסולין גמורים בשעת הדחק, וכמו שיתבאר בסי' תרמ"ט²⁵⁹⁴ עיי"ש:

יח אם יש לו כמין קוצים יוצאים משדרתו²⁵⁹⁵, וכן אם נצמת ונכווץ²⁵⁹⁶, וכן אם נעקם לפניו, דהיינו הצד שכנגד השדרה נעקם ונכפף עד שנעשית שדרתו כגב בעל חטוטרות²⁵⁹⁷, פסול, שאין זה הדור²⁵⁹⁸. וכן אם נעקם לאחד מצדדיו פסול²⁵⁹⁹:

יט אבל אם נעקם לאחוריו, דהיינו ששדרתו נעקמה, ונכפפה באמצעיתה לצד פניו ²⁶⁰⁰ , כשר, שזהו דרך ברייתו והדרו²⁶⁰¹.

במה דברים אמורים, כשנעקמה ונכפפה באמצעיתה. אבל אם נכפפה בראשו כאגמון, שראשו כפוף ושחוח למטה, בין שנכפפה לצד פניו בין שנכפפה לצד אחוריו פסול²⁶⁰², שאין זה הידור²⁶⁰³:

כ וכל זה כשהשדרה בעצמה היא כפופה. אבל אם העלין בלבד הן כפופים, אפילו נכפף גם העלה העליון האמצעי, הרי זה כשר, לפי שכן דרך הרבה לולבין שעליהן הן כפופים²⁶⁰⁴. ויש פוסלין אם רוב עלי הלולב הן כפופין בראשיהן אפילו כל שהוא²⁶⁰⁵, ויש להחמיר כדבריהם. אבל אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא הראשונה²⁶⁰⁶, ומותר לברך על לולב זה²⁶⁰⁷ אפילו אם כל עליו הן כפופין. וכן מיום שני של חג ואילך, שאין חיוב נטילת לולב בהן מדברי תורה אלא מדברי סופרים²⁶⁰⁸, יש להקל כסברא הראשונה, אם אי אפשר לו למצוא בקל לולב אחר. עיין סי' תרמ"ו²⁶⁰⁹:

כא וכל זה כשלא נכפפו אלא ראשי העלין, ונשאר [חלק] ²⁶¹⁰ גדול מהעלין בלי כפיפה. אבל אם גוף העלין נכפפו הרבה מאד לאמצען, ונראה כמו שנכפף העלה לשנים, פסול, שאין זה הדור כלל²⁶¹¹:

הערות

2523. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) פרי עץ הדר (ס"א-ב). (ב) כפות תמרים (ס"ג-ח). (ג) לקיחה תמה ושלימה (ס"ט-יב). (ד) הדר בלולב (סי"ג-כא). לכללות הסימנים תרמה-תרנא, ראה ארבעת המינים ע"פ שו"ע אדמו"ר הזקן (ויינר).
2524. אמור כג, מ. גמרא [ברייתא] לה, א (פרי עץ הדר (שהעץ כפרי בטעם שוה, רש"י) עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג). והוא כמבואר בשו"ת הרמ"א סי' קכו (האתרוג ... הקליפה רחבה והתוך קצר), ולפי זה פירש בספר כפות תמרים לה, א (אתרוג חמוץ שבתוכו הוא מיעוטו, לא נחשב לפרי, ועיקר פריו הוא קליפתו דהיא גסה ביותר, ויש בה מרירות וחריפות, וטעם עצו כטעם פריו) .
2525. בסימן שלפנינו נתבארו הלכות הלולב, שצריך להיות הדר. וכיון שלמדים זאת מהאמור באתרוג "פרי עץ הדר". לכן פירש תחלה, שהאמור "פרי עץ הדר" הוא האתרוג, וממנו למדים גם על הלולב.
2526. גמרא לא, א (מה אתרוג בעי הדר, אף לולב בעי הדר). תוס' שם ד"ה ור"י סבר (שני דברים המוקשים בפסוק אחד). ר"ן יג, ב (דכתיב באתרוג פרי עץ הדר ... וילפינן שאר מינין מאתרוג). לבוש ס"א (לומר לך שכל הד' מינין צריכין שיהיו הדר ויפה).
2527. מפסוק זה למדים ארבע הלכות בארבעת המינים: (א) "תם", כדלקמן ס"י (ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה). (ב) "לכם", כדלקמן סי' תרמט ס"א (ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ודרשו חכמים לכם משלכם). (ג) "הדר", כאמור כאן (הדר, שיהיה נאה והדר בתארו ובגידולו). (ד) "מינו", כדלקמן סי' תרמט סכ"ג (הפסולין מחמת שאינן מינן כלל). ויש חילוקים בין ארבעת הפסולים הנ"ל: (א) פסול "חסר" הוא רק ביום הראשון, כדלקמן סי' תרמט סי"ז (פוסל בין ביום הראשון בין בשאר הימים, חוץ מפסול מחמת חסרון). (ב) פסול שאינו שלו, הוא רק ביום הראשון, כדלקמן סי' תרמט ס"א (כל ארבעת המינים שהיה אחד מהן שאול בידו ... הרי זה פסול ביום הראשון של חג). (ג) פסול שאינו הדר, מחלוקת אם הוא פסול אף בשאר הימים, כדלקמן סי' תרמט סי"ז (פסול כל שבעת הימים כשאר כל פסולים שמחמת הידור), וסי"ט (ויש מכשירין בשאר הימים אף הפיסול מחמת שאינו הדור). (ד) פסול שאינו מינו, פסול אף בשאר הימים, כדלקמן סי' תרמט סי"ז (כל הדברים הפסולין בכל אחד מארבעה מינים שפסולן הוא מגופו, פוסל בין ביום הראשון בין בשאר הימים). עוד חילוק יש בין פסול שאינו מינו לבין שאר הפסולים, כדלקמן סי' תרמט סכ"ב-ג (כל ארבעה מינים הפסולים ופיסולן ניכר בגופן, כגון שפסולין מחמת חסרון, או מחמת הדור, אם הוא שעת הדחק, שאי אפשר למצוא מינים אחרים כשרים, מותר לברך על מינים הפסולין אלו, אפילו ביום הראשון ...אבל כל הפסולין מחמת אינן מינן כלל ... כל אלו אין ניטלין בשעת הדחק אפילו בלא ברכה, גזירה שמא יטעו ויאמרו שגם מינים אלו כשרים הן). ומטעם זה נתבאר לקמן בכל אחד מד' מינים הפסולים, לאיזה סוג פסול הוא שייך: לקמן ס"י ( אינו משום הידור הלולב, אלא משום שנאמר ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה), וסט"ז (שאין זה נקרא הדור), וסי"ז (לפי שאין זה הדור). סי' תרמו ס"ב (שאינו מין הדס הכשר כלל), וס"ח (פסול, לפי שאין זה הדור), וסי"א (פסולין, לפי שאין זה הידור). סי' תרמז ס"ו (פסולה, שאין זה הדור). סי' תרמח ס"א (פסול, שאין זה הדור), וסי"ד (וכל פסולים אלו, דהיינו ניקב חסר ונסדק, אינו מחמת שאינו הדור, אלא לפי שאינו תם ושלם) , וסל"א ( אינו אתרוג כלל אלא הוא בריה בפני עצמה). סי' תרמט סי"ז ( אין פיסולו מחמת חסרון בלבד, אלא מחמת שאין זה הידור).
2528. פסיקתא זוטא אמור סז, א (כפות תמרים זה לולב). ראבי"ה סי' תרעג. טור ולבוש ס"א (ודרשו רז"ל ... כפות תמרים זה לולב)
2529. לכאורה בא למעט דקל זכר שאינו מוציא פרי. וראה רשימות י"ד. ארבעת המינים.
2530. גמרא לב, א (ואימא אופתא (מעיקר הדקל, רש"י). כפות, מכלל דאיכא פרוד). לבוש ס"א (ומדכתבה רחמנא לשון כפות ולא כתבה עלי תמרים, שמע מינה שצריך שיהיה מאותן העלין הראויין לאוגדן ולכופתן).
2531. ראה ארבעת המינים.
2532. גמרא שם (חרות (קשה, שנעשה חריות, שכן דרך הלולב עליו נושרים בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ, רש"י) פסול ... אימא חרותא (ענף הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש, ויוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ, זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר אילנות, רש"י). בעינא כפות, וליכא). טור ורמ"א ס"ב (אם נתקשו העלין כעץ ואין יכולין לחברן אל השדרה, פסול). ב"י ד"ה ומ"ש אבל (ונראה שרבינו מפרש דהא דפירש רש"י שעליו נושרים בימות הגשמים, לא נושרים לגמרי ממקום חיבורם בעיקרם קאמר, שאין דרכו של לולב בכך, אלא היינו לומר שהעלים מתפרדים ממנו, דוגמת בד היוצא מן הענף, ומתרחקים ביותר מגוף השדרה, ועודם מחוברים בעיקרם לשדרה, אלא שמקום חיבורם מתקשה כעץ עד שאי אפשר לחבר העלים אל הגוף ואפילו בידים, שכך הוא דרך הלולב, ומפני שאינם מתחברים בארכם אל השדרה קרי להו נושרים).
2533. גמרא שם (דומה לחרות (התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ, רש"י), כשר). טור וט"ז ס"ק ג (אבל התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ, זה נקרא דומה לחרות וכשר).
2534. משנה כט, ב (נפרדו עליו כשר. רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה). ב"י ריש הסימן (וידוע דהלכה כתנא קמא (רי"ף שבועות סו"פ כל הנשבעין), והילכך אפילו [לא] אגדו כשר). ריטב"א כט, ב ור"ן יד, ב (נפרדו עליו כשר, שנפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן, דאע"ג דכתיב כפות ללמדך שתהא כפות, כיון שראוי לכפותו, אין כפיתה מעכבת בו). לבוש שם (ומדכתבה רחמנא לשון כפות, ולא כתבה עלי תמרים, שמע מינה שצריך שיהיה מאותן העלין הראויין לאוגדן ולכופתן). ומכל מקום יתבאר לקמן סי' תרנא סי"א ( נוהגין לעשות בלולב שלש אגודות כנגד שלשה אבות, דהיינו שמלבד האגד שאוגד שלשה מינים אלו ביחד, עושין בלולב עצמו עוד שתי אגודות, לאגוד העלין בשדרה).
2535. מגיד משנה פ"ח ה"ג (וכתבו קצת הגאונים ז"ל, שמצוה מן המובחר ליטול לולב שאין עליו פרודות). רמ"א ס"א (ומכל מקום מצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי). ב"י ריש הסימן (ומכל מקום כתב הרב המגיד בשם מקצת הגאונים, שמצוה מן המובחר ליטול לולב שאין עליו פרודות).
2536. ראה דברי נחמיה סי' מז (מט, סע"ד ואילך). מראי מקומות וציונים.
2537. מגיד משנה שם (כל שעולין עמה מאליהן, אע"פ שהן פרודות, כשר). רמ"א שם (שלא יהיו פרודות לגמרי). לבוש ס"ב (וכל זמן שעליו דבוקים וסמוכין זה על זה הוא מצוה מן המובחר, מפני שצריך שיהיו עליו כפותין יחד ולא יהיה פרודות, מדכתיב כפות, וזה הדרו). נהר שלום ס"ק א (ולשון המ"מ מוכח דאפילו העלים עולים על הלולב למעלה, אלא שנפרדים מהשדרה, איכא משום מצוה מן המובחר).
2538. משום "כפות". וראה מראי מקומות וציונים.
2539. משנה שם (נפרצו עליו פסול). גמרא לב, (אמר רב פפא נפרצו, דעביד כי חופיא, נפרדו, דאיפרוד אפרודי), לפירוש הרי"ף טו, א (פירוש נפרצו עליו, כגון שנתרו מן השדרה והן תלויין בה, וזהו דעביד כי חופיא ... והוא כעין שבירה), ו רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נח, ד (רי"ף פירש שנשרו מן השדרה והן תלויין בה, ולא נתלשו לגמרי, וזהו כעין שבירה). רמב"ם שם (שידלדלו משדרו), לפירוש המ"מ שם (ואפילו לא נדלדלו מעיקר חבוריהן, כיון שתלויות למטה פסול). שו"ע ס"ב (כלשון הרמב"ם). ומ"ש כאן "אפילו אם לא נעקרו לגמרי", הוא כמבואר ברמ"א ס"ב (וכל שכן אם נפרצו ונעקרו למטה מן השדרה, דפסול אפילו אגדן), שהוא כפרש"י בגמרא שם (כי חופיא, שבו מכבדין את הבית, ועושין אותה מעלין של לולב התלושין מהשדרה ואוגדין מהן הרבה ביחד), שבזה פסול לדברי הכל.
2540. ריטב"א לב, א ד"ה אמר רב פפא (שכל שניתקין ממקום חיבורן עד שאין עומדין מאליהם כדרך גדילתן, פסול, ואף על פי שעומדין על ידי אגד). רמ"א שם (דפסול אפילו אגדן).
2541. רש"י במשנה שם ד"ה נפרצו (נפרצו עליו משדרה, ואינם מחוברין אלא על ידי אגודה ... לאו הדר הוא). ולכאורה הכוונה, שאם אינם עולים עם השדרה ולא אגדו, "פסול מן התורה" משום "כפות". ואם אגדו עם השדרה, פסול משום ש"אין זה הדור".
2542. תוספתא פ"ב ה"ח (נפרצו רוב עליו, פסול). הובא בתוס' כט, ב ד"ה נפרצו עליו (ברוב עלין איירי, כדתניא בתוספתא). ר"ן יד, ב (ומיהו דוקא ברוב עלין, אבל במיעוטן משמע דכשר, דומיא דערבה), והיינו דומיא דערבה דלקמן סי' תרמז ס"ה-ו (נשרו רוב עליה ... יבשו רוב עליה ... נדלדלו רוב העלין). רמ"א שם (וכל זה ברוב עלין, אבל אם מיעוט עלין נעשו כך ושאר עלין נשארו, ועדיין הלולב נשאר מכוסה בעלין, כשר). וראה גם לקמן ס"ט (אם נחלקו רוב העלין). ואם הם מחצה על מחצה, יובאו ב' דעות לקמן סי' תרמח ס"כ (כל דבר הפוסל ברוב בכל ארבעת המינים, אם הוא מחצה על מחצה פסול, לפי שצריך להיות הרוב בהכשר ... ויש חולקים על זה ואומרים, דכל שאין בפסול רוב כנגד הכשר, אינו יכול לפסול, והרי הוא כאילו לא היה כאן פסול כלל). ועוד מבואר לקמן סי' תרמז ס"ה (ומכל מקום לכתחלה אין ליקח אותה ... שהשלמה היא מצוה מן המובחר).
2543. ר"ן שם (ומיהו דוקא בששדרו של לולב מכוסה בעלין, הא לאו הכי פסול אפילו במיעוטן, כדפסלינן ציני הר הברזל (לב, א) כל שאין ראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה).
2544. סט"ו (אם ראש עלה זה מגיע לעיקר עלה זה שלמעלה ממנו, עד שנמצא כל השדרה של לולב מכוסה בעלין, כשר, אבל אם אין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה, פסול). ואף ששם (בציני הרב ברזל) נפסל גם כשמקצתו אינו מכוסה בעלין, הכא בנעקרו לא נפסל אלא כשאין "מכסין את רוב השדרה". וראה מראי מקומות וציונים, וארבעת המינים לסט"ו.
2545. מ"א ס"ק ב (אם השדרה בעצמו נפרצה ונשברה ותלויה למטה, נראה לי דכשר). כפירוש בגדי ישע (לא נשברה ממש, דאם כן הוה ליה נקטם ראשו, ועל כרחך צריך לומר דאינו נשבר ממש ... אלא אינו רק מתמוטט למטה). והוא כדלקמן סי"ז (נקטם ראשו פסול). דיני השדרה שנתעקמה ונכפפה, יתבארו לקמן סי"ח-ט.
2546. מ"א שם ( ומכל מקום יש לאגדו שם שלא יפול למטה ), כי אם יפול למטה אינו נוטלו כדרך גדילתו, כדלקמן סי' תרנא סי"ב (כל ארבעה מינים הללו צריך ליטלן דרך גדילתן, דהיינו שיהא ראשיהם למעלה ועקריהם למטה).
2547. גמרא לב, א ( בעי רב פפא, נחלקה התיומת מהו ... פסול), לפירוש הר"ח והרי"ף שם טו, א (פירוש התיומת, גבא דהוצא דמתיים להו לשני צידי העלה ומשוי להו חד, כי כל אחת ואחת כפולה לשנים ותאומה מגבה ... ואם נחלקה התיומת ... פסול). רמב"ם שם (בריית עלין של לולב כך היא, כשהם גדלין, גדלין שנים שנים ודבוקין מגבן וגב כל שני עלין הדבוקין הוא הנקרא תיומת. נחלקה התיומת פסול). מ"מ שם (וכבר הכריע הרמב"ן ז"ל מן הירושלמי שהוא כפירוש ההלכות ורבינו), וכן הוא בר"ן טו, א ובריטב"א לא, ב (וכן משמע בירושלמי דאמרינן נפרצו עליו נעשה כמי שנחלקה התיומת, דאלמא פיסולא דנחלקה התיומת בכל העלין דומיא דנפרצו עליו, מדקא מדמי לה להדדי). שו"ע ס"ג (כלשון הרמב"ם). * בפסול זה של "נחלקה התיומת", יש בפוסקים שלושה פירושים: (א) שיטת הרי"ף והרמב"ם (בסעיף שלפנינו), שנחלקו רוב העלין של הלולב ברוב ארכן, שאינו הדר, שהעיקר הוא כדעה הפוסלת בהם כל ז' ימי החג (תרמט, סי"ז-ט). (ב) שיטת רש"י במסכת ב"ק סו, א (דלקמן ס"י-יא), שנחלק עלה העליון האמצעי בכל ארכו, או אפילו מקצתו, שאינה לקיחה תמה ושלימה, ופסול רק ביום הראשון (תרמט, סי"ז-ט). (ג) שיטת רש"י במסכת סוכה לב, א, שנפרדו שני העלים העליונים בכל ארכן. שיטה זו לא הובאה בשו"ע, אבל נוהגים להדר גם בזה. על הדעה השלישית כתבו התוס' ב"ק סו, א ( ולדבריהם לא ימצא לנו לולב כשר, כי בטורח נמצאין אותן שיש להם תיומת כזה אפילו אחד בה' מאות). וביאר הב"י ד"ה נחלקה ( וזה דבר שאינו נמצא בארצם, אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר שני הוצים אלו, ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ אחד בלי שום פירוד). והיינו שבמקום מושב בעלי התוס' (מדינות צרפת ואשכז) אין הלולבים מצויים, וכשמביאים אותם ממקום רחוק, נפרדים העלים העליונים, אמנם במדינות שבהם מצויים הלולבים, נוטלים אותם בשעה שיש עליהם עדיין ה"דבר האדום" (הנקרא "מאך" או "קארע") המחברם, ועל ידם רואים שהעלים העליונים לא נפרדו. עצה נוספת שלא יהיו העלים העליונים נפרדים, מה שיתבאר לקמן ס"כ (דרך הרבה לולבין שעליהן הן כפופים), שעל ידם רואים שהעלים העליונים לא נפרדו. אמנם יתבאר לקמן שם "ויש פוסלין ... ויש להחמיר כדבריהם". וכן הוא בס' המנהגים – חב"ד ע' 65 ( לוקחין לולב שאין עליו כפופין (הנק' כפתורים – קנעפלאך)). וזאת הורה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל הרב דזייקאבסאן, כמסופר בזכרון לבני ישראל פכ"ח (ואמר שאביא עבורו לולב ... ניט קיין קנעפלאך (מה שיש מהדרים בזה, ודעת אדמו"ר הזקן להחמיר בזה מפני חשש שדרה עקומה), און אויף דער אנדער זייט זאל זיין די מאך (היינו הסיב הגדל מעבר השני של הלולב)).
2548. תוס' כט, ב ד"ה נפרצו עליו (ברוב עלין איירי ... שחלק כל עלה ועלה לשנים, לפי שכל עלי הלולב כפולים, ועמד וחלק אותם). רא"ש פ"ג סי' ו (ואם נחלקה התיומת ... פסול, וברוב עליו מיירי), טור ו רמ"א ס"ג (ברוב העלין). וכנסמן לעיל (הערה 20 ) מהתוספתא פ"ב ה"ח.
2549. רא"ש שם (והאי נחלקה הוא ברוב כל עלה ועלה). טור (שנחלק בגבו רוב אורך כל עלה ועלה, ברוב עלין שבלולב ... אם נחלקו בגבן רוב כל עלה ועלה, ברוב כל עלין שבלולב, פסול). לבוש ס"ג (שנחלק רוב אורך כל עלה ועלה, ברוב עלין שבלולב, פסולין). מ"א ס"ק ג (ברוב עלין, ורוב כל עלה ועלה).
2550. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נח, ד (שהם פסולים משום שאינו הדר). מ"א ס"ק ו (וכ"כ רי"ו, כל הפסולים, פסולים כל ז', מפני שאין לו הדר).
2551. רבא שם (לולבא דסליק בחד הוצא ... פסול), לפירוש הרמב"ם שם (היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו, ולא היה להם תיומת, פסול), וכפירוש הרא"ש פ"ג סי' ה (שאם לא היו כפולות פסול. וכ"כ הרמב"ם ז"ל, היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו, ולא היה להם תיומת, פסול). טור ושו"ע שם (היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו, ולא היה תיומת ... פסול).
2552. ר"ן טו, א וריטב"א שם ד"ה אמר רבא (שאין רוב עליו כפולים אלא עולין אחד אחד). לבוש שם (היו רוב עליו אחת ואחת מתחלת ברייתו).
2553. ממה שכתב "וכן אם ... פסול", נראה לכאורה שגם כאן פסולו "לפי שאינו מהודר", כמבואר בלבוש שם (היו רוב עליו אחת ואחת מתחלת ברייתו ולא היה להם תיומת, כלומר שאינם כפולים ... פסול שאין זה הדר). אבל בר"ן וריטב"א שם (משמע שפסולו מגופו, ופסול כל שבעה אפילו בזמן הזה. ויש אומרים שאין פסולו אלא מפני שאינו הדר).
2554. שהפסול הוא רק ברוב עלים.
2555. רש"י ב"ק צו, א ד"ה התיומת (כף תומר האמצעי העליון, תיומת היא). ר"ן טו, רע"א (אמרינן לקמן דנחלקה התיומת פסול, ופירשו בו דהיינו העלה האמצעי). ריטב"א לא, ב ד"ה אמר רב הונא (ופירשו רבותינו דתיומת היינו העלה האמצעי). מ"מ פ"ח ה"ד (ויש מי שפירש נחלקה התיומת העלה האמצעי העליון שבכולן).
2556. וכן הוא לקמן סי"ז (ואיזהו ראש, זה עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין).
2557. תרומת הדשן סי' צו (דעלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין, נחלקת לשנים). דרכי משה ס"ק ה (ובתרומת הדשן סימן צ"ו כתב, דאנן נוהגים בנחלקה התיומת כפירוש רש"י בלשון א', דעלה אחד האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלי הלולב נחלק לשנים, זהו מיקרי נחלקה התיומת). מ"א ס"ק ד (העלה העליון, שדרכה להיות כפול כשאר עלי הלולב (ד"מ ת"ה)). וראה העו"ב תתס ע' 57.
2558. כל בו סי' עב מ, ג (ואם אין לו שני עלין, רק שעלה בעלה אחד מתחלת ברייתו, פסול לדעת הר"ש ז"ל). רמ"א ס"ג (ואם אותו העלה אינו כפול מתחלת ברייתו, פסול).
2559. גמרא לב, א ( בעי רב פפא נחלקה התיומת מהו ... פסול), לפירוש רש"י ב"ק צו, א ד"ה התיומת (כף תומר האמצעי העליון תיומת היא). הגהת סמ"ק צג (יש מקצתן שעלה האמצעי נחלק בראשו, ומכל מקום יש להכשירן לפי פירוש הקונטרס, דפירש נחלקה התיומת דפסול היינו דוקא כשנחלקה עד למטה מן העלין). והיינו שברש"י יש שני פירושים: (א) בסוכה לב, א ד"ה נחלקה (שני עלין עליונים אמצעים ששם השדרה כלה, נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם). (ב) בב"ק סו, א, שנחלק העלה האמצעי העליון (ראה לעיל הערה 25 ). ומפרש בהגהת סמ"ק, שגם בזה יש לפרש שלא נפסל אלא כשנחלק בכל ארכו. אור זרוע ח"ב סוס"י שו (נחלקה זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהן ... לישנא דנחלקה התיומת לא מיירי אלא בחדא מדלא קאמר נחלקו התיומת, כך מצאתי, ועל פירש"י אני סומך למעשה). תרומת הדשן שם (יראה דיש לנהוג כפירוש אחד דרש"י, כמו שכתב בסמ"ק דעלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין נחלקת לשנים, זהו נחלקו התיומות. ולא מיקרי נחלקת אלא אם כן נחלקת עד למטה מן העלין. ובאו"ז הוסיף להקל, דבעי נחלקה השדראות גם כן עד העלין שלמטה הימנה ... וכן ראיתי אחד מהגדולים שהיה נוהג להכשיר לולבין שהיו סדוקים בעלה האמצעית בראשיהן ברוחב אצבע ויותר). הובא ב דרכי משה ס"ק ה. רמ"א שם (ויש מפרשים לומר דאם נחלק העלה העליון האמצעי שעל השדרה עד השדרה, מקרי נחלקה התיומת ופסול, והכי נוהגין). ולפי שיטה זו, אין אומרים בעלה העליון רוב ארכו ככולו (כבסעיף הקודם), ולא נפסל אלא אם "נחלק לשנים בכל ארכו".
2560. כדלקמן סי' תרנ ס"א (וטפח זה צריך שיהא מהשדרה עצמה, לבד מן העלין הארוכים היוצאים למעלה לאחר שכלתה השדרה). ומטעם זה יש לפרש, דאף לפי הנ"ל יש לפסול כשנחלק עד מקום שעליו יוצאין משם, אף שלא נחלקה השדרה עצמה.
2561. אמור כג, מ. גמרא לד, ב (ומנין שמעכבין זה את זה, תלמוד לומר ולקחתם, שתהא לקיחה תמה), ופרש"י (שלמה, דדריש ולקחת תם). ומזה למדים גם לענין פסול חסר בד' מינים, כמבואר בתוס' לד, ב ד"ה שתהא (מהאי טעמא נמי פסלינן אתרוג חסר, משום דאין זה לקיחה תמה). רש"י לו, ב ד"ה ומשנינן (ובעינן לקיחה תמה, דכתיב ולקחתם, לקיחה תמה). רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נח, ד (כל הפסולין שכתבתי ... פסולין משום הדר ... חוץ מנסדק דעביד כהמנק ונחלק התיומת, דפסולים משום דבעינן לקיחה תמה). מ"א ס"ק ו (וכן כתב רי"ו, כל הפסולים ... מפני שאין לו הדר, חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה). וכן הוא לקמן סי' תרמח סי"ד (וכל פסולים אלו, דהיינו ניקב חסר ונסדק, אינו מחמת שאינו הדור, אלא לפי שאינו תם ושלם, והתורה אמרה ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה), וסי' תרמט סי"ט (נחלקה עלה העליון האמצעי ... פסולים ... מחמת חסרון, כמ"ש בסימן תרמ"ה). ואינם פסולים אלא ביום ראשון, כדלקמן סי' תרמט סי"ז (כל הדברים הפסולין בכל אחד מארבעה מינים שפסולן הוא מגופו, פוסל בין ביום הראשון בין בשאר הימים, חוץ מפסול מחמת חסרון). ונתבאר לעיל ס"ב (הערה 5 ). ויש אומרים שאינם פסולים מן התורה אלא מדברי סופרים, כדלקמן סי' תרמח סי"ב (ויש פוסקין ספק זה להקל, לפי שהן סוברין שכל פסולין אלו ... אין פיסולן מן התורה אלא מדברי סופרים). והיינו דוקא בנחלק עלה העליון שנתבאר בסעיף זה. אבל ראה לקמן סי"ז (נקטם ראשו, פסול, לפי שאין זה הדור, ואיזהו ראשו, זה עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין). וכן בחוטם שבאתרוג, כדלקמן סי' תרמח סכ"א (כל דבר הפוסל באתרוג משום שאינו הדור ... אם היה אחד מהן על חוטמו ... אפילו אין בו אלא משהו הרי זה פסול, לפי שעיקר ההידור של האתרוג תלוי בחוטמו שהוא נראה לעינים יותר משאר מקומות, ובו אדם נותן עיניו בתחלת השקפתו). והיינו שכאשר עלה העליון נחלק, אינו נראה הדבר לעין, עד שיבדקוהו, ולכן פסולו "אינו משום הידור הלולב, אלא משום שנאמר ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה", משא"כ נקטם ראשון, שניכר הדבר לעין "פסול, לפי שאין זה הדור".
2562. ר"ן יד, סע"א (שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג), וריטב"א כט, ב, סד"ה נקטם ראשו. וכמועתק הערה הקודמת מלקמן סי' תרמח סכ"א.
2563. כדלעיל ס"י (נחלק לשנים בכל ארכו) – ולא רובו. ושם נסמן (הערה 37 ). ודעה הב' דלקמן "פוסלין אפילו אם לא נחלק אלא מקצת עלה זה העליון". ולכן לא הזכיר כאן רובו, אלא התחיל "בכל ארכו", וסיים "אלא מקצתו".
2564. שאז צריך להיות דוקא שלו, כדלקמן סי' תרמט ס"א (ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ודרשו חכמים לכם משלכם).
2565. ריטב"א שם (מכיון דקתני סתמא נקטם ראשו, יש לחוש אפילו בנקטם כל שהוא, ואף על פי שאין כן בשאר פסולי הלולב, עשו ראש הלולב כחוטמו של אתרוג שהוא במשהו, וכן יראי מצוה חוששין, וכן חושש מורי נר"ו). ר"ן שם (ולפיכך יש לפסול בקטימת ראשו בכל שהוא ... לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג, דאמרינן בגמרא דאפילו כל שהוא פסול בו), וכן לענין נחלק עלה העליון, אפילו מקצת, וכמו בחוטמו של אתרוג, שיתבאר לקמן סי' תרמח סכ"א (אבל אם היה אחד מהם על חוטמו ... אפילו אין בו אלא משהו, הרי זה פסול). רמ"א ס"ג (מיהו לכתחלה ומצוה מן המובחר, נוהגין ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל, כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת).
2566. ברייתא לב, א (סדוק כו' פסול). גמרא שם (אמר רב פפא דעביד כהימנק). רמב"ם פ"ח ה"ג (נסדק, אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים, פסול). מ"מ שם (ושם אמרו, דנסדק ועביד כי הימנק, והוא כלי שיש לו שני ראשים רחוקים קצת זה מזה כעין מרכז, פסול). רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נח, ג (ואם עשוי כהמנק פסול, כשנסדקה גוף השדרה ... ושני העלין האמצעיים לא נחלקו). שו"ע ס"ז (כלשון הרמב"ם). רמ"א ס"ז ( ואפילו לא נחלקה התיומה העליונה).
2567. רבנו ירוחם שם נח, ד (נסדק, דעביד כהמנק ... דפסולים משום דבעינן לקיחה תמה). מ"א ס"ק ו (וכ"כ רי"ו ... נסדק ... דפסולין משום לקיחה תמה).
2568. ראה גמרא שם.
2569. טור ולבוש ס"ד (דרך גידול הלולב הוא, לאחר שיוצא עלה אחד, מיד כשיעור שתי אצבעות יוצא עוד אחד, וכן הרבה זה על גב זה עד שמתכסה כולו בהרבה עלין זה על גב זה).
2570. רבא ב גמרא שם (האי לולבא דסליק בחד הוצא (שכל עליו מצד אחד, רש"י), בעל מום הוא, ופסול). הובא ב רא"ש פ"ג ס"ה (פירש רש"י שכל עליו מצד אחד). טור ושו"ע ס"ג (היו ... כל עליו כפולים מצדו האחד וצד השני ערום בלא עלין, פסול).
2571. רבנו ירוחם נתיב ח נח, ד (שהם פסולים משום שאינו הדר). לבוש ס"ג (שכולם עלו מצידו האחת וצד השני ערום בלא עלין, פסול שאין זה הדר). מ"א ס"ק ו (מפני שאין לו הדר). וראה ר"ן טו, ב (ומדאמרינן בעל מום הוא, משמע שפסולו מגופו ... ויש אומרים שאין פסולו אלא מפני שאינו הדר).
2572. רבא ב גמרא שם (לולבא דסליק בחד הוצא, בעל מום הוא, ופסול), לפירוש הרא"ש שם בשם רב שר שלום, בשו"ת הגאונים שערי תשובה סי' שו (ורב שר שלום ז"ל כתב בתשובה, לוליבא דסליק בחד הוצא, שהוצא אחד בעיקרו, ועולה אותו חד הוצא מעיקרו ועד ראש שדרה). טור ושו"ע ס"ד (אין לו הרבה עלין זה על זה, אלא מכל צד יוצא אחד למטה סמוך לעיקרו ועולה על ראשו, פסול).
2573. לבוש ס"ד (פסול שאין זה הדר). עטרת צבי ס"ק ז (פסול משום דאינו הדור).
2574. משנה כט, ב (ציני הר הברזל כשרות), כאוקימתא דאביי לב, א (לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, פסול), ופרש"י (ציני הר הברזל, לולבין שלהן העלין מועטין בשדרה מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ... ופעמים אין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה). טור ושו"ע שם (לא היו עליו זה על גב זה כדרך כל הלולבין, אלא זה תחת זה, אם ראש זה מגיע לעיקר של מעלה ממנו, עד שנמצא כל שדרו של לולב מכוסה בעלין, כשר, ואם אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה ... פסול).
2575. לבוש שם (פסול שאינו הדר). עטרת צבי שם.
2576. משנה כט, ב (לולב ... היבש, פסול). רא"ש פ"ג סוף ס"ב (והראב"ד ז"ל כתב נסתפק לי ... ששנינו במשנתינו לולב היבש פסול, והיינו שיבש שדרה של לולב, אבל יבשו עליו לא שמענו ... מה שכתב דסוגיא דשמעתין מוכח מלתא דעל שדרה קאמר, לא ידענא הוכחה זו ... ביבשו רוב עלין). טור ושו"ע ורמ"א ס"ה (לולב שיבשו רוב עליו (או שדרתו), פסול).
2577. גמרא כט, ב (יבש, הדר בעינן). לא, א (יבש פסול ... לולב בעי הדר). לבוש ס"ה (לולב שיבש שדרתו או רוב עליו, פסול שאינו הדר). וכן הוא בהדס לקמן סי' תרמו ס"ח (יבשו עליו פסול לפי שאין זה הדור), ובערבה לקמן סי' תרמז ס"ו (יבשו רוב עליה פסולה שאין זה הדור), ובאתרוג לקמן סי' תרמח ס"א (אתרוג ... היבש פסול, שאין זה הדור).
2578. לענין הדס וערבה ואתרוג, ראה לקמן שם ושם.
2579. תוס' כט, ב ד"ה לולב (והאי יבש דהכא ... עד שתהא נפרכת בצפורן). פירוש הא' ברא"ש שם סי' א (יבש דהכא יש לפרש ... כדי שתהא נפרכת בצפורן), ובטור. רמ"א שם (ויש אומרים דלא מקרי יבש אלא כשנתפרך בצפורן מחמת יבשותו).
2580. רש"י בכורות לז, א ד"ה נפרכת (נפרכת, כשממשמשין בה). וכן הוא לקמן סי' תרמו ס"ח (כשהן נפרכין בצפורן כשממשמש בהן).
2581. ראב"ד בתמים דעים סי' רלב (שהסימן הישר והנכון במיני העצים הוא המראה שלהן, שכל זמן שיהא עליהן מראה ירקות, הוא סימן הלחות או הכמישות שלהן אינן יבשים, אבל משתכלה כל מראה הירקות שלהן וילבינו פניהם, אז הם כמתים). הובא ב רא"ש שם. ריטב"א כט, ב ד"ה והיבש (ונראין דברי האומרים שפיסולו כשאין בו לחלוחית והוא כעץ יבש, וסימנו כשנשתנה מראהו והפך לבן, וכן דעת מורי נר"ו בשם רבותיו). ר"ן יג, ב (נראה שהדבר תלוי באומד מראית העין, כשנשתנה מראהו ללובן מצד יבשות והרי הוא כעץ יבש). מגיד משנה פ"ח ה"א (ויבש הוא שאין בו שום לחות, אלא הרי הוא כעץ ומראהו הפך לבן. ואף על פי שיש פירוש אחר, זה עיקר). טור ושו"ע שם (ושיעור היבשות משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו).
2582. מ"מ שם (זה עיקר). טור (וכן עיקר). ט"ז ס"ק ה (כבר מבואר שלא הסכימו רוב הפוסקים ... על כן הרוצה לצאת ידי כל הפוסקים, יזהר שלא יטול לולב שכלה כבר כל ירקות שבו לגמרי, אם אפשר לו). ואם בירך עליו, מבואר לקמן סי' תרמט סכ"ד (לא יצא ידי חובתו ביבשים. ומכל מקום כיון שהיבשים אינן יבשים גמורים, אפשר לומר דיצא בדיעבד, ולכן יטול את הלחין בלא ברכה).
2583. וכן הוא לקמן סי' תרמט סכ"ג (שאין לולבין לחין ואין הדסים לחים מצויים במדינות אלו), שאינם צומחים במדינות הקרות, ויש להביאם ממדינות החמות.
2584. הגהות מיימוניות שם (ואנו סומכין על זה גם בהדס היבש). רמ"א שם (וכן נוהגין במדינות אלו שאין לולבין מצויין). ט"ז שם (כדי ליישב המנהג כתב כן).
2585. ד"ה וכל הפסולים (במקום הדחק הכשירום, כיון שאי אפשר בענין אחר ... אף על פי שפסלנו יבשים בלולב והדס וערבה, אנן בלולב והדס מברכין איבשים, משום דלא אפשר, והוא שעת הדחק). וכן הוא לקמן שם סכ"ג (לולב והדס היבשים, שאם לא היו מברכין עליהם בשעת הדחק, על הרוב לא היו מברכין כלל על מצות לולב, שאין לולבין לחין ואין הדסים לחים מצויים במדינות אלו). משא"כ כאן מיירי "שאין לולבין מצויין", אבל אפשר בדוחק למצוא לולב שאינו יבש, שעל זה נתבאר לעיל כאן, שיש לברך רק על לולב שכלה מראה ירקות ועדיין אינו נפרך בצפורן (ולא על יבש לגמרי).
2586. משנה כט, ב (נקטם ראשו ... פסול). טור ושו"ע ס"ו (נקטם ראשו ... פסול).
2587. ירושלמי פ"ג ה"א (מה בינו לקטום. אמר לון, זה הדור וזה אינו הדור). מ"א ס"ק ו (ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר). ואף שבנחלק עלה העליון, נתבאר לעיל ס"י (אינו משום הידור הלולב, אלא משום שנאמר ולקחתם, ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה). היינו כיון שכשנחלק עלה העליון אינו נראה הדבר לעין, עד שיבדקוהו. משא"כ נקטם ראשון, שניכר הדבר לעין "פסול, לפי שאין זה הדור".
2588. ריטב"א כט, ב סד"ה נקטם ראשו (ומסתברא דכיון דלא תלי פסולא אלא בעלין, הוה ליה למתני נקטמו עליו, כדקתני נפרצו עליו. אלא דנקטם ראשו היינו שנקטם העלה העליון האמצעי העולה על כולם, שהוא ודאי ראש לולב). ר"ן יד, א (יש אומרים שאינו נפסל בקטימת עליו האמצעיים שלו בלבד, אלא שנקטמו רוב עלין שלו. ואין זה במשמע, מדקתני נקטם ראשו). וכן הוא לעיל ס"י (עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין, והוא נקרא ראש הלולב).
2589. תוס' כט, ב ד"ה נקטם (לכאורה מיירי בשני עלין האמצעיים היוצאין מראש השדרה ... צריך לומר דנקטם ראשו מיירי ברוב העלין העליונים אי נמי...). רא"ש פ"ג ה"ב (לכאורה נראה לפרש בשני עלים האמצעים היוצאים מראש השדרה ... אפילו בנקטם פסול וכל שכן בניטלו לגמרי ... ויש לומר דניטלה איצטריך). ואף שפירש הטור (ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פירש דברוב קטימת העלין העליונים מיפסל), כתב ב"י שם (ואפשר לפרש דברי רבינו שכתב להרא"ש דברוב קטימת עלין העליונים מיפסל, היינו לומר דעלים העליונים הם שלשה, וקאמר דבקטימת רובן, דהיינו שנים מהם, פסול). ריטב"א (מכיון דקתני סתמא נקטם ראשו, יש לחוש אפילו בנקטם כל שהוא, ואף על פי שאין כן בשאר פסולי הלולב, עשו ראש הלולב כחוטמו של אתרוג שהוא במשהו, וכן יראי מצוה חוששין, וכן חושש מורי נר"ו). ר"ן יד, א (יש לפסול בקטימת ראשו בכל שהוא ... לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג, דאמרינן בגמרא דאפילו כל שהוא פסול בו). מגיד משנה שם (ויש מי שאומר שאינו פסול אלא אם כן נקטם רובו. ויש לחוש אפילו בכל שהוא).
2590. ריטב"א שם בשם רבנו יונה (שהיה נראה שאינו נפסל אלא כשנקטם ראשו רובו של עלה, וכן כתב הר"ר יונה ז"ל בשם רבותיו). מ"מ שם (ויש מי שאומר שאינו פסול אלא אם כן נקטם רובו). טור, לפירוש הראשון שבב"י (ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פירש דברוב קטימת העלין העליונים מיפסל), והב"ח. עטרת צבי ס"ק ט (אם נקטמה אותו עלה הרוב, פסולה).
2591. מנהגים (טירנא) ריש הל' סוכות, לגירסת הדפוסים שלנו (נקטם ראשו כל שהוא, יש אומרים כשר ויש אומרים פסול, ואם אין אחר, מברך עליו). ריטב"א שם ומ"מ, שלא כתבו אלא "יש לחוש אפילו בנקטם כל שהוא".
2592. מנהגים (טירנא) שם (מברך עליו). וכן הוא לקמן ס"כ (ומותר לברך על לולב זה). סי' תרמו ס"ג (ומותר לברך עליו לכתחלה), וסי"א (מותר לברך עליו ולסמוך על סברא הראשונה). סי' תרמח ס"ו (יש לסמוך על סברא הראשונה, ומותר לברך על אתרוג זה), וס"ח (ואז מותר לברך על אתרוג זה), וסי"ח (יש לסמוך על דבריהם לברך על אתרוג זה), וס"כ (יש לסמוך על דבריהם לברך על מינים אלו). ואף שספק ברכות להקל. מכל מקום מותר לברך כאן אף על הד' מינים שלדעה אחת הם פסולים. והטעם לזה מבואר לקמן סי' תרמח ס"כ (יש לסמוך על דבריהם לברך על מינים אלו, שהרי יש נוהגים בשעת הדחק לברך אפילו על הפסולין לגמרי, כמו שיתבאר בסימן תרמ"ט), ובסי' תרמט סכ"ב (כל ארבעה מינים הפסולין ופיסולן ניכר בגופן, כגון שפסולין מחמת חסרון או מחמת הדור, אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא מינין אחרים כשרים, מותר לברך על מינים הפסולים אלו אפילו ביום הראשון, לפי שכל פסולים אלו לא נתפרשו היטיב בכתוב ... אלא כל פסולין אלו מסרן הכתוב לחכמים, והם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא ... אבל בשעת הדחק, כיון שאי אפשר בענין אחר, מברכין על אלו הפסולין, שלא תשתכח תורת אתרוג מישראל).
2593. אף שכתב המרדכי רמז תשמו (נקטם ראשו פסול, רא"מ אמר דלכתחלה קאמר, ויחזור אחר אחר, ואם ליכא אחר יברך עליה), כתב בב"י שם (ולא ידעתי מי הכריחו לרא"ם לפרש כן. ומדברי כל הפוסקים לא משמע הכי). ב"ח סד"ה ומ"ש בשם (הרא"ם לא קאי אלולב אלא אהדס). מ"א ס"ק ו (דהמרדכי כתב כן אהדס דוקא, דהא כתב כן בשם ספר יראים, ובהדיא איתא בס' יראים אהדס, אבל בלולב פסול לכו"ע). והוא ביראים סי' תכב (רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. והא דתנן נקטם ראשו פסול, לכתחילה קאמר, ויחזור אחר אחר, ואי ליכא אחר יברך עליה. ואשכחן דקתני פסול במקום דכשר בדיעבד), וכדלקמן סי' תרמו סי"א (הדס שנקטם ראשו, אפילו נקטם גוף העץ של הדס עם עליו, הרי זה כשר ... ויש חולקין ... אבל אם אי אפשר למצוא אחר מותר לברך עליו ולסמוך על סברא הראשונה).
2594. סכ"ב-ד.
2595. גמרא [ברייתא] לב, רע"א (קווץ (שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין, רש"י) ... פסול). טור ושו"ע ס"ח (יש לו כמין קוצים בשדרתו ... פסול).
2596. ברייתא שם, לגירסת ר"ח ורי"ף טו, א (כווץ ... פסול). ערוך ערך כווץ (פירוש צומתין) וערך קווץ הא' (פירושו ענין צמיתה). הובא בתוס' ד"ה קווץ (ובערוך פירש ענין צמיתה). טור ושו"ע שם (או שנצמת ונכווץ).
2597. ברייתא וגמרא שם (עקום דומה למגל פסול ... אמר רבא לא אמרן אלא לפניו (שנעקם לצד שדרה, רש"י)). רמב"ם פ"ח ה"ג. טור ושו"ע שם (או שהוא עקום לפניו, שהרי שדרו כגב בעל חטוטרת, פסול).
2598. לבוש ס"ח (שאין זה הדור).
2599. רב נחמן שם (אמר רב נחמן לצדדין כלפניו דמי, ואמרי לה כלאחריו דמי). רי"ף שם (הלכך עבדינן לחומרא, וכלפניו דמי ופסול). טור ושו"ע שם (וכן אם נעקם לאחד מצדדיו, פסול).
2600. דהיינו שנעקמה לצד אחוריו, כך שהבליטה היא לצד פניו.
2601. רבא ב גמרא שם (אבל לאחריו (לצד שכנגד השדרה, רש"י) ברייתיה הוא). טור ושו"ע שם (אבל אם נעקם לאחוריו, כשר, שזו היא ברייתו). לבוש שם (שזו היא דרך ברייתו והדרו). ואם נתקפלה השדרה, נתבאר לעיל ס"ח.
2602. ברייתא לא, סע"ב (כפוף ... פסול), ופירש רש"י (ראשו כפוף כאגמון, דומות לאיש גבן והזקן שראשיהן שָחין וכפופין למטה)). טור ושו"ע ס"ט (אם כפוף בראשו, פסול), ולבוש שם (ואם כפוף בראשו כאגמון אפילו לאחוריו פסול).
2603. ריטב"א כט, ב סד"ה נקטם (לפי שאינו הדר). לבוש שם (ואינו הדור).
2604. שו"ת ה רא"ש כלל כד סי' י (וכפיפת הראש לא מיקרי כפיפה, דכיון דכולו זקוף רק שעלין העליונים כפופים מעט, לא מיקרי כפוף. ואני אוהב אותו יותר לצאת בו, לפי שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת). והיינו לחוש לדעת הפוסקים (לעיל הערה 25 ) שאם נפרדו שני העלים העליונים פסול, וכאשר ראשי עליו העליונים כפופים, לא יפרדו שני העלים העליונים. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג נח, ג (וכפוף מיירי בשדרה, דאי בעלין, רוב הלולבין עליהן כפופות). טור ושו"ע ס"ט (ודוקא כששדרתו כפופה, אבל עליו כפופים בראשו, כמו שדרך להיות הרבה לולבים, כשר). דרכי משה ס"ק ו (וכן נוהגין). וראה המובא לעיל (הערה 25 ), מס' המנהגים – חב"ד ע' 65 ( לוקחין לולב שאין עליו כפופין (הנק' כפתורים – קנעפלאך)).
2605. לבוש ס"ט (ונראה לי דוקא עליו העליונים, אבל אם כל עליו או רובן כפופים כל שהוא, פסול, דודאי זהו שינוי מברייתו ואינו הדר כלל). מ"א ס"ק ח (ואם כולן או רובן כפופים כל שהוא פסול (לבוש)).
2606. ט"ז ס"ק י (ולא נראה לי כן, דהא עלה האמצעית היא חמורה טפי משאר עליו, ואפילו הכי כשר בכפוף בראשה, כל שכן בשאר העלים), והיא דעה הראשונה להתיר אף ברוב עלי הלולב, ואם כן יש לסמוך על דעה זו בשעת הדחק.
2607. כדלעיל סי"ז (בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר, יש לסמוך על סברא האחרונה, ומותר לברך), ושם נתבאר ונסמן (הערה 70 ).
2608. כדלקמן סי' תרמט ס"ב.
2609. סעיף י (לענין הדס). וראה גם לקמן סי' תרמט סי"ט (נכפפו רוב ראשי העלין שבלולב) – שכשר בשאר ימי החג.
2610. בדפוס ראשון "הגוף", ובקונטרס השלחן הגיה כלפנינו.
2611. ט"ז שם (ומיהו זו נראה לי, דהא דמכשיר הרא"ש ואוהב יותר בכפוף, היינו במקצת מראש העלין למעלה, ונשאר חלק גדול מהעלין בלי כפיפה, אבל אם גוף העלין נכפף הרבה מאוד לאמצען ונראה כמו שנכפף העלה, פסול). אליה רבה ס"ק ט (ודוקא בנשאר חלק גדול מעלין בלא כפופין, אבל אם גוף העלין נכפף הרבה מאוד לאמצעיתן ונראה כמו שנכפף העלה, פסול (ט"ז סק"י)).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.