סימן נג

סימן נג

צבי המכונה הירש דוב המכונה בער, השגות לתשובת הגרא"ז מרגליות ¹⁹⁶⁰

מהרב הגאון המפורסם מו"ה אפרים זלמן מרגליות מבראד ¹⁹⁶¹

אדש"כ ¹⁹⁶² , מכתבו קבלתי בדבר איש ששמו צבי דוב, וכך נקרא לתורה, וכינויו בפי העולם הירש בער, ונכתב בגט צבי המכונה הירש דוב המכונה בער. הנה כבר ראה כת"ר בספרי שו"ת בית אפרים ¹⁹⁶³ שהגט פסול, וכן עלה בהסכמה אז מהגאון המפורסם המנוח מו' מאיר ז"ל האב"ד פה ק"ק ¹⁹⁶⁴ .

אך עתה התבוננתי בדבר שהגט פסול ובטל מדאורייתא, כי מלבד הטעמים הנאמרים שם פסולו ברור שאין לך שינוי השם יותר מזה, (א) פשוט שמה שצריך לכתוב שמו בגט צריך שיהי' נכתב כמו שהוא נקרא ולא שיהא בא בהרגשה על ידי הוכחות שזהו הבעל. והגע עצמך [אם כתב] ¹⁹⁶⁵ אנא בעל האשה פלונית, ונותן סימנים בעצמו שמתירין אשה ע"י עד מ[י]תה בסימני' מובהקי' כאלה, דסימנים מובהקים דאורייתא ומחזירין גט על ידו, אפילו הכי אין הסימנים מובהקים האלה כדאי להיות במקום שם הבעל, והגט פסול ובטל מן התורה, וכמבואר מדברי התו' בגיטין דף כ' ¹⁹⁶⁶ , וכבר הארכתי בתשובה, וטעמא דהכי קבלו חז"ל שצריך להזכיר שמו ושמה. ומכל שכן כשכותב שמו בשינוי ממה שהוא, שמבואר בש"ס ¹⁹⁶⁷ שתצא מזה ומזה, ופשיטא שאין מועיל כמה הוכחות להכשיר. ( ב ) ואין לך שינוי שמו גדול מזה כשמחלק שמות העיקריים שעולה לתורה וחותם בהם, וגם חילק השמות שנקרא בהם יחד, והוא חלק אותם לשנים בגט, ( ג ) ואין מי שיכתוב השם הזה בשטרי הדיוטות על הדרך הזה, ( ד ) כי אם כשכותבין קבוצת אנשים, כגון על דרך משל שכותבין כאן נמצא צבי המכונה הירש, דוב המכונה בער, שלמה המכונה זלמן, וכן הרבה. וכן תמצא בדברי הימים ¹⁹⁶⁸ אדם שת אנוש קינן כו', ובנחמי' ט' ¹⁹⁶⁹ ועל החתומים כו' שריה עזריה ירמיה פשחור כו', והם גופים מחולקים אף שהוא בלא וא"ו העיטוף. ומכל מקום מי שבאמת שמו כפול כגון אברהם יצחק, אין כאן בית מיחוש כשכותב אברהם יצחק יחד, שהרי יוכל להתפרש ששם אחד הוא, כיון שהוא בלא וא"ו העיטוף, וכיון שנכתב כהוגן, שהרי נכתב כמו שהוא נקרא, אין חשש, וכמבואר בתשובות מהרי"ק ¹⁹⁷⁰ שהבאתי [בספרי] ¹⁹⁷¹ , דמי ששמו כפול לוי יהודה כותבין כן בגט. אבל בזה שיצא לחלק השמות, ולא הספיק לגמור את שמו הקודש, וכתב באמצע שם החול המבדיל בין קודש לקודש, וכן בשמות שנקרא בהם הבדיל ביניהם בשם הקודש, אף אם נאמר שהקורא יוכל להרגיש מחמת הוכחות מלשון הגט שזה המגרש, הדבר ברור שאין כאן כתיבת שמו של הבעל, ששמות הקודש וכן שמות החול דבוקים יחדיו ולא נפרדו בשום פעם, ובגט זה שנעשה פירוד בין הדבקים וכתב שתים שהם ארבע, הרי אין זה שמו של הבעל כלל, שהרי מעולם לא נקרא צבי לבד ולא דוב לבד וכן הירש לבד ובער לבד, וכיון שהוראת המכתב הוא דכל חד לחודי' קאי, אין זה שם הבעל, אף שיהי' הוכחות טובא שהכוונה על בעל אשה זו, וגם יש עדי מסירה, אין כל זה מועיל במקום שינוי השם ( ה ) וכמו נפאתה ותפאתה ¹⁹⁷² , אף שידוע לעדים וגם מוכח מתוך הגט שכותב את [אנתתי], וידוע שאין לו אשה אחרת רק זו, אין כל זה מועיל כלל. ואין צורך בזה [לטעם] לעז, רק מצד השם עצמו שנכתב בשינוי, והוא בטל מדאורייתא.

ואין לדמות זה, לכותב הכנוי אחר שם האב, כנדון דמהרי"ל ¹⁹⁷³ שכתב במשולם בן אורי המכונה ווייפש דפסול, וכתב הש"ך בח"מ סי' מ"ט [ס"ק יד] דאינו פוסל כי אם היכא שאפשר לכתוב אחר. הדבר פשוט דהתם שם הבעל כתוב כהלכתו אלא שיש מקום לטעות [על פי] מה שנכתב הכינוי אחר שם האב, ובזה דעת הש"ך להקל כשאי אפשר בגט אחר, מטעם שכתב תחלה בשם מהראנ"ח ¹⁹⁷⁴ , שאין מן הנמנע לפרשו דקאי אלפני פניו, משא"כ כאן שחלק השמות שאין בהם דין חלוקה והעמידן על ארבע, בלי ספק דשינוי [השם] גמור הוא, ובשטר כה"ג נראה ברור שיכול לטעון לאו אנא הוא.

וגדולה ( וי"ו ) מזו מבואר בבית שמואל בסוף הספר שמות שהביא ממהרש"ל ¹⁹⁷⁵ לענין שם ידידי', דיש לומר דכותבין בשני שיטין משום שנקרא כן ע"פ הנביא כו', אבל השמות שאנו קורין כדרך הדיוט, פשיטא דשם אחד הוא וחד תיבה בעינן אפילו אור שרגא כו'. ומסיק הבית שמואל דאם כתב ידידי' בשני שיטין פסול, ומכל שכן [שאר] השמות שאנו קורין, ואם נשאת בגט זה, אז בשם ידידי' לא תצא אבל בשאר שמות שאנו קורין תצא ע"ש. ואמנם בחבורי טיב גיטין (אשר יצא אי"ה בקרב ¹⁹⁷⁶ לאור עולם), תמהתי על הבית שמואל במה שהבין מדברי מהרש"ל שכוונתו על שמות אחרים שאנו קורין כגון אור שרגא וכיוצא, שהורכבו בשם הזה ונעשו תיבה אחת. אך [באמת] כוונתו על שם ידידי' גופי' שאנו קורין ידידי' כדרך הדיוט, שם אחד הוא. ומ"ש דיש לומר דכותבין בשני שיטין משום שנקרא כו', רוצה לומר הבא לכתוב ספר נביאים, יש לומר שיכול לכותבו בשני שיטין, לפי שהשם הזה שכותבים בספר נביאים הוא נקרא על פי הנביא, והארכתי בזה שכן נראה בעליל מדברי מהרש"ל בים של שלמה גיטין. וגם כתבתי דאף דכתב רש"ל דאפילו אור שרגא מאחר שקראו שם לאדם, אם כן נעשה כמלה מורכבת כו', היינו משום שאור אינו שם לעצמו כלל, אבל מה שרגיל בזמנינו לקרות לאדם שני שמות אברהם יצחק, שנותנין אחר שמות שני בני אדם שמתו ממשפחתו, אינם שם אחד ממש לכותבם בחד תיבה, שהרי רצון הקורא שעל הטוב יזכר שמו של זה ושל זה, ושפיר יש לחלקם בשני תיבות, אף ששנים באו אל התיבה, מכל מקום כל אחד נפרד לעצמו, וידוע לכל שהם שני שמות ונזכרין בזכירה אחת. ושם כתבתי שאפשר שאף בשני שיטות יכול לחלקם.

גם תמהתי שם על מ"ש הט"ז ¹⁹⁷⁷ לחלק בין כתיבה בתורה לגט, אף שחילק תיבה אחת לשנים, כגון ידידי' אף אם הי' דינו להיות אחת, אינו פסול דלא גרע מחניכא כו', דאין זה ענין כלל לחניכא שנכתב כהוגן, ודי בזה שהכל קורין כן אע"פ שאינו שמו המובהק, משא"כ בחולק שם שדינו לכתבו כאחד, אפילו בלא חשש לעז, פסול כיון שצריך כתיבת שם האיש והאשה בגט מדאורייתא, ואם לא כתב פסול, ואם חלקו הוי כלא כתב כלל. ובמחכ"ת אשתמיטתי' דברי הרשב"א בתשובות המיוחסות סי' קמ"ח וז"ל, בשני שיטין לא פסקינן, אלמא אי אפסיק לי' בתרי שיטי לא מיקרי כתיבה ובגט כתיב וכתב לה עכ"ל. והביאו בג"פ. ושם הארכתי וביארתי כל הצורך וכאן קצרתי, דבנידון דידן פשיטא דגרע טובא משני שיטין, שלדעת הבית שמואל בשמות שאנו קורין אפילו נשאת תצא, ואפילו הט"ז פשיטא דמודה בזה, דהתם מדמי לחניכא, משא"כ כאן שאין כאן לא שם ולא חניכא, והך חלוקה עדיפא מחלוקת שני שיטין, וסכינא חריפא דכינויים מפסיק ביניהם. והדבר פשוט שאין זה דרך כתיבה לא בספרי הקודש ולא באגרות ושטרי הדיוטות, ועינינו הרואות בחותם יד כל אדם, שכל ששמותי' כפולים בשם ובחניכא, הוא חותם בשתים יחד, ולא יבדיל בין הקודש בחניכת החול כאשר נכתב בגט זה. ומכל שכן אם המגרש עצמו הי' יכול לחתום, בלי ספק שהי' חותם כדרך כל אדם צבי דוב בתכיפה אחת חיבור כדרך עלייתו לתורה, ואם הי' חותם גם בכינויו, בלי ספק כי יחודי מייחד להו כהדדי הירש בער, כמו שהוא נקרא בפי כל. והחתימה בזה עיקר גדול, כמבואר בבית שמואל בסדר שמות נשים סוף אות אל"ף בשם אלז גוטא. ויש להפליא על המסדר הזה מה ראה לחלק בין הפרקים, והקולר תלוי על צווארו שנשען על בינתו, ונכנס לתחום שאינו שלו להכריע משקול דעתו, ולא קים לי' בדרבה מיני' לשיולי בי' מדרשא כדת מה לעשות, ואם הי' זמנו בהול, על כל פנים הוה ליה לכנופי מאן דגמיר וסביר ועמו בעצה ישאל. ומה שעבר אין, ועל העתיד יהי' זהיר שלא למעבד עובדא בנפשי', ובפרט בעסק גיטין לעשות במתון מתון, ולא תהי' המכשלה הזאת תחת ידו.

ודאתאן עלה בנידון דידן הדבר ברור כשמש שהגט פסול ובטל, וצריכה לחזור אחר הבעל לקבל ממנו גט אחר, על ידי עצמה או על ידי שליח, ויהי' נכתב בו צבי דוב המכונה הירש בער, וכמ"ש בנודע ביהודה מהדורא תנינא סי' קי"ט במי ששמו מאיר יהודה ונקרא בפ"כ מאיר ליב, שצריך לכתוב מאיר יהודה המכונה מאיר ליב ע"ש. ובספרי ¹⁹⁷⁸ סי' פ"א שבארתי כמה חששו' בכתיבת הנוסח הזה לכתוב כל שם וכינוי לעצמו, לא הייתי זקוק לבאר אם כתב בדיעבד מה דינו, שלפי הענין אשר נשאלתי אשתני דינא, רק אגב גררא ביארתי שאי אפשר לכתוב כלשון הזה, והמעיין שם יראה כי הוא פסול לדעתי אף בדיעבד, מהנך טעמי דכתיבנא התם. וזה מקרוב העירותי בצדק בתשובה אחת, דלפי מה דקי"ל בסי' קכ"ב ¹⁹⁷⁹ דאפילו אם הגט פסול מדרבנן, לא עשו העדים שליחותן ויכולין לכתוב גט אחר, אם כן אם נמצא הגט פסול אף מדרבנן הוא פסול מדאורייתא, שהרי בטל השליחות. ומה שאומר עד שיהי' הא' כשר לדעת הרב, היינו שכל שלא יוכשר בעיניו אף משום חומרא יהי' יכול לכתוב אחר, אבל פשיטא כל שנמצא פסול מצד עצמו, רק שהרב טעה והכשירו בשעת מעשה, מכל מקום אין דעתו לשליחות זה שיכתוב לו גט פסול מדרבנן דאכתי אגידא. ובמשנה למלך פ"ז מהל' אישות ¹⁹⁸⁰ מסתפק בשליח קידושין כה"ג, ובגירושין נראה דפשיטא לי' דפסול דאורייתא מטעמא דכתיבנא. ושם הבאתי מ"ש בספר גט פשוט סי' קכ"ז ¹⁹⁸¹ ליישב הרא"ש בגט מוקדם שהוא בטל, ודברי ש"ב הגאון נ"י בספר תורת גיטין. ושם כתבתי שלענ"ד אף דלהפוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה ¹⁹⁸² , יש לומר דמודו בזה, וקצרתי, שהעיקר בעיני דבלאו הכי הגט פסול מדאורייתא מטעם שכתבתי, שאין לך שינוי השם גדול מזה, שאין מי שיכתוב או יחתום על הדרך הזה כלל.

ונפלאתי איך עלה על דעת המסדר לעשות כן, שבשעת סידור הגט הוא קורא בשמו כמה פעמים ואומר לו אתה פלוני בן פלוני, ועל כרחך שאמר לו אתה צבי המכונה הירש דוב המכונה בער כו', איך יעלה על לב להיות דובר אליו דבר ולהיות קורא בשמו בענין שלא נקרא בו מעולם, לא מעריסה ולא בפי העולם ולא בעלי' לתורה ולא בחתימה. וכן הסופר והעדים שאומרים בפה מלא שכותבין לשם האיש פלוני בן פלוני, ואין זה דרך קריאת שמו, כמ"ש רש"ל ובית שמואל ¹⁹⁸³ שהשמות שאנו קורין כדרך הדיוט שם אחד הוא וחד תיבה בעינן כו'. ואף לפי מ"ש לעיל דלענין כתיבה שפיר פסקינן להו להנך דידן בשני תיבות, מכל מקום אין להפסיק ביניהם במלה אחרת, ומכל שכן שלא יבין לדבר כן. ופשיטא שהשומע זאת שאומר הרב והסופר והעדים לא יבין את זאת ששמותיו אחד הוא, [ואין] יודעין לדורשן שדוב מחובר לשם צבי מעריסה ובעלי' לתורה, ושם בער מחובר לשם הירש בחניכתו. והמסדר גופי' אם היו מביאין לפניו מכתב כזה, או אם שמע מי שקורא איש שאינו מכירו בנוסח הזה, בלי ספק שלא יפול לבו עליו לקרב המרוחקים בזרוע, והי' מפרש הדברים ככתבן, שנקרא במקום אחד כך ובמקום אחד כך, או מקצת קורין כך [ומקצת קורין כך], וכן בגט יתפרש על דרך זה ונשמט תיבת דמתקרי, או שהאחד הוא שם מחמת חולי וכעובדא דחלקת מחוקק סוס"י קכ"ט, או כעובדא דפעסלן אסתר המבואר בתשובות הרמ"א ¹⁹⁸⁴ שלא כתבו תיבת דמתקרי. ועל כל פנים לא ימצא מי שיפרש שירכיב את הפרידה, אם לא מחמת שיודע ומכיר האיש ההוא, מדעתו עביד פירושא, ובעל כרחו יענה ויאמר כי חלקו השמות המחוברים כדי לסמוך לכל אחד כינוי של השם הזה בפי העולם. אבל השמות הנכתבים בגט מצד עצמם, אין הפירוש סובל כן אף בלשון המקרא, ומכל שכן בלשון שהורגלו ההדיוטות, והוא פסול ובטל כמ"ש בשו"ת הר"ן כו' ¹⁹⁸⁵ .

ואד"ש ¹⁹⁸⁶ מכתבו ק' קבלתי ושמחתי כי ספרי טיב גיטין ¹⁹⁸⁷ למראה עיניו הי' דבר בעתו. והנה לכבודו העתקתי מ"ש בתשובות בזה קצת באורך. והנה עיינתי בספר ישועות יעקב ¹⁹⁸⁸ וראיתי שכתב הדברים כהלכתא בלא טעמא רק כתב שאין קפידא בזה כל כך, וברור בעיני שאם הי' רואה דברי שבתשובה שבדפוס ובכתב לא הי' מקיל ראשו בדבר זה ¹⁹⁸⁹ , ומכל שכן בנידון הלז שכתב מנחם דמתקרי נחום זאב המכונה ואלף, שקשה מאד לצרף קדש לקודש וחול לחול, ויש בזה מקום לטעות. הגע עצמך שהי' שמו נחום זאב והכינוי וואלף, שיש לכתוב נחום זאב המכונה וואלף, דקאי אדסמיך לי', כמ"ש לענין משה ליב. ואם זה שנקרא כן נשתנה שמו מחמת חולי למנחם, פשיטא שיש לכתוב מנחם דמתקרי נחום זאב המכונה וואלף. וכיון שבעל האשה הזאת לא נשתנה שמו, רק מלידה ומבטן שמו נזכרו מנחם זאב וכינויו נחום וואלף, יאמרו שאין זה המגרש, שמעולם הוא שמו מנחם זאב לתורה ונחום וואלף בפי העולם, וזה הנזכר בגט אחר הוא שהיה שמו וואלף או נחום וואלף, ועכשיו נשתנה שמו מנחם מחמת חולי.

ובשו"ת גאוני בתראי ¹⁹⁹⁰ פסל גט שהיה כתוב בו דמתקרי ליבא מטעם זה עיי"ש. ונראה דאפילו הב"ח שם מודה בזה. וקצרתי דבאמת בנידון דידן יש לפסול בלא זה, רק מטעם שאין דרך הכתיבה בכך, והוי שינוי השם גמור כאשר כתבתי באריכות שגט כזה פסול מדאורייתא, והארכתי עוד בכמה תשובות בספרי אשר בכתב ה' יזכני להוציאו במהרה לאורו.

ושלומו ושלום תורתו יגדל כנפשו ונפש או"נ ד"ש באה"ר ואה"ע,

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

זה שכתב עליו הרב מוהרי"ל מיאנוויטש ¹⁹⁹¹

מ"ש הגאון במכתב הראשון

(א) דפשוט שמה שצריך לכתוב כו'. לא ידענא לאיזה צורך הביא הא דלא כתב כלל לענין שינוי. וגם בלא כתבו כלל אין ראי' דלא מהני סימנים וכמבואר בתוספות (ד' ך ¹⁹⁹² ), לפע"ד מלבד שאין זה די באר אדרבא מבואר הפכו, דהא התוספות כתבו אליבא דרבי מאיר דבעי מוכיח מתוכו, ופשיטא שעל ידי סימן מקרי מוכח מתוכו כמו ¹⁹⁹³ . ואם כן אף אם תמצי לומר דכוונות התוספות דרבנן נמי לא פליגי אדרבי מאיר, וכן הוא למסקנתם, מדמודו אפילו בשינה שם יהודה בגליל, דהוה רבותא טפי מאם לא כתבו כלל (ובהכי יתיישב דברי הבית יוסף להצילו מהשגות הבית שמואל ¹⁹⁹⁴ ), מכל מקום לא נאמר דרבנן עדיפא מדרבי מאיר, דאפילו במוכח מתוכו מחמרי.

(ב) ומה שכתב ואין לך שינוי גדול מזה כשמחלק כו'. אנא חילוק לא ידענא, דלא חילק כלל, דהרי בשם העריסה קורין כל השמות כסדר הזה מנחם נחום זאב וואלף, וכן כשחותם את עצמו בשטרות, אלא שקורין בלא דמתקרי או המכונה, ובגט כשבא לכתוב מתקרי והמכונה אז נראה כמחלק להפריד בין הכינויים, לומר שנחום הוא כינוי למנחם ושם וואלף הוא כינוי לזאב. והגע עצמך אם היה כותב מנחם זאב דמתקרי נחום והמכונה וואלף בוודאי היה כשר, אע"פ שמפריש בין נחום לוואלף בתיבת המכונה, אלא שהי' צריך לכתוב בויו העיטוף והמכונה, דאם לא כן הי' משמע דנחום עצמו הוא המכונה וואלף, ובאמת יש לו שני כינויים. אבל כשכותב זאב המכונה וואלף, ממילא משמע דכינוי וואלף הוא לזאב ונחום הוא כינוי למנחם, שיש לו שני כינויים, ואין צריך הוכחה מלשון הגט שהוא לשון הבעל, שהוא הוא, אלא דמפרשינן הכתיבה דרך פירוש, וידוע שמה שמפרשין דרך פירוש הוה כאילו נכתב בפירוש, והוה ממש כעין מה שכתב בעצמו בשם מהרי"ל ¹⁹⁹⁵ .

(ג) ומה שכתב ואין מי שיכתוב כן בשטרי הדיוטות כו'. לא ידעתי אם מנהג מקומו הוא כן, או דטריד בגרסי' ולא ידע מכתיבת שטרי הדיוטות ומשם העריסה, ובפרט כמו שסיים בעצמו דמסיק דהחתימה עיקר בדבר הזה, ועינינו רואות בשטרות אפילו בשטרי הלואות, וכן בחתימות, וכן בשם העריסה כוללין יחד כל השמות, ואצל כל שם כינויין. ואדרבא ראיתי בשם גדול א' בחידושי הנדפס בס"ס רמב"ם ח"ג ¹⁹⁹⁶ בשם ארי' זאב, שכתב דאין לחוש שמא טעו דליב וואלף הוא כינוי לזאב, ומביא ראי' מן הפסוק. ולכאורה מה בכך שיטעו בזה הא על כל פנים האי גברא נק' כך, אלא וודאי כיון שבשם העריסה ובשטרות כוללין השמות ומערבבין השמות והכינויים, וכותבין ארי' ליב זאב וואלף, ומשום הכי ס"ד דחיישינן שמא יטעו שאין זה הבעל, וגם מראייתו יש ראי' דאם הבדיל כשר.

(ד) ומה שכתב כי אם כשכותבין קבוצת אנשים כו' מכל מקום מי ששמו כפול כו' אבל לחלק. אני אומר דא ודא אחת היא, מה לי ששמו כפול או ששמו וכינוי' כפול, דאף מי ששמו וכינויו כפול מערבין קודש וחול כמ"ש. ואין הפרש והבדל בגט כי אם בתיבת דמתקרי והמכונה, ובזה אין לחלק, דמה לי אם בלא מתקרי או המכונה או אם כותבין מתקרי והמכונה.

(ה) גם מה שכתב מנפאתה וטפאתה, אפילו אם מוכח מתוכו כגון שידוע שאין לו אשה אחרת כו'. אינו מדוקדק, דזה לא מקרי מוכח מתוכו כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' [י]א גבי מוקדם ¹⁹⁹⁷ , ועדיפא הוה ליה למימר כגון שאין שם אשה כלל בשם טפאתה, וכמו שכותב מרדכי בחי"ת במקום הכ' או יחזקאל בכ' במקום החי"ת ¹⁹⁹⁸ .

(וי"ו) ומה שכתב וגדולה מזו מבואר בבית שמואל גבי ידידי' ואור שרגא כו'. אינו ענין לכאן כלל, דהתם כיון שמחלק השם אין זו כתיבה כלל, כמ"ש בתשובות להרמב"ן (סי' קמ"ח), והביאו הגאון בעצמו. וכנראה שהוא סבירא ליה הא דשינוי השם פוסל בגט מחמת שלא נכתב הגט כהוגן, והרי זה כאילו לא נכתב שם הבעל, וכן משמע מלשונו כמה פעמים שמתהפך משינוי ללא נכתב, אבל באמת מלשון התוס' (ד"כ) שהביא בעצמו מבואר דשינוי גרע טפי, וכמ"ש בעצמו וכל שכן בשינוי וכו', והטעם יש לומר דהוי מזויף מתוכו. וברמ[ב]"ם פ"ג ¹⁹⁹⁹ מבואר דמזוייף מתוכו ממש הוא ובטל מדאוריי', אלא שבנראה כמזוייף אינו פוסל אלא מדרבנן (וצ"ע בתוס' רפ"ק ²⁰⁰⁰ גבי מודה רבי אלעזר כו'). אם כן בשינוי כזה ודאי דלא חשבינן לי' אפילו כנראה כמזוייף כו', כיון שכתב כל השמות וכל הכינויי'.

גם מה שכתב במכתב השני חשש משום שמא יאמרו שנשתנה מחמת חולי, והביא ראי' מתשובות הגאונים בתראי ²⁰⁰¹ . עיינתי שם וראיתי שלא חשש אלא משום שעשה הטפל עיקר, כי בשם מחמת חולי הוא עיקר וכאן הוא טפל. ואדרבא כתב דכולי עלמא ידעי כו', וגם אין דרך לשנות מנחום למנחם.

כללא דמילתא איני רואה בזה שום חשש דאורייתא, ושגם הגאון לא אמר ²⁰⁰² דאין דרך לערב השמות והכינויים דשעת העריסה, וכן כשחותם בשטרות, משא"כ במדינתינו שמערבין השמות והכינוים וכותבין אצל כל שם כינויו. אע"ג דבגט הפסיק בלשון דמתקרי, דהוסיף דמתקרי והמכונה אצל כל שם, אין בכך כלום, כי אף שדמתקרי והמכונה קאי אגברא כמ"ש הגאון בכמה מקומות, והוה לן לכתוב כל כינויים ביחד כמו שהוא נקרא, מכל מקום קאי נמי אעיקר השם. וכידוע ממה שמפרישין ומבדילין שפעם כותבין דמתקרי ופעם כותבין המכונה, ותלוי אם השם נתכנה כלשון לע"ז או לא כמ"ש האחרונים.