ח

ומעתה צריך לחקור אהא דמשמע מהמ"א סי' ל"ב ס"ק ל"ח. דאם ליכא משום שלא כסדרן כשר. כשמעביר עליו דיו שחור ולכאורה נ' לפסול מסוגיא דגיטין (די"ט ע"א) דבמעביר דיו ע"ג סיקרא אמר ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין כו' ולא חשוב כ' העליון כ' לענין שבת. וכ"ש לענין סת"מ דבעינן ואנוהו כמש"ש (ד"כ ע"א). וא"כ גם בנ"ד אם הכתב הראשון לא הי' הדיו כשר לסת"מ יש לדמותו למעביר דיו ע"ג סיקרא. ואדרבה אפשר לדמותו למעביר דיו ע"ג דיו דגרע טפי דלכ"ע לא הוה כתב כלל. ואע"ג דהתם ה"ט משום דדיו ע"ג דיו הרי הוא כמקודם והכא אנו מחזיקי' שהדיו הראשון לא הי' כשר א"כ דמי לדיו ע"ג סיקרא. מ"מ אינו דומה לסיקרא כיון שהוא דיו שמתקיים רק שאינו שחור. והפמ"ג במ"א ס"ק ל"ח תירץ דמוכח בגיטין (י"ט וכ') כל שאין הכתב ההוא כשר לתפילין דיו עליון מבטל לתחתון וכשר. ודבריו תמוהים דהתוס' שם (די"ט ע"א ד"ה דיו ע"ג דיו) לא כתבו כן רק לרבי יהודה או לרב אחא שבגמ' שם (דף כ') אפילו לרבנן. אבל לרב חסדא אף שכתב התחתון הי' שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה הגט אינו כלום לרבנן וכן פסק הרמב"ן הביאו הרשב"א בחי' שם כרב חסדא אליבא דרבנן וכ"ה בש"ע אה"ע סי' קל"א ס"ה דלהרמב"ם אינו פוסל גט זה אפילו לכהונה ואף שי"א שחוששין לרב אחא מ"מ גם לדידהו היינו שחוששין כו'. ובזה מסולק קושיית הפמ"ג מעל האלי' רבא סי' ל"ב סק"ה. ולא עוד אלא שבנדון הא"ר שהעביר דיו ע"ג זהב או שאר צבעונין שאינן דיו. נ' דאף לרב אחא או אפילו לרבי יהודה הוא פסול. דהנה בחי' הרשב"א בגיטין דף כ' ד"ה הא דאמר רב חסדא. כ' קשיא לן כו' דאפי' דיו ע"ג סיקרא חייב אסקא ר' יוחנן דלענין גיטין לא הוי כתב כו' כ"ש דיו ע"ג דיו. וההיא דלעיל משמע דלכ"ע קא אמרינן מדלא אמרינן בה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן כו'. וי"ל דהכא שמתחלה לא הי' לשמה ועכשיו נתחדשה בו כוונת לשמה הוי כתב כו' אבל לעיל דמעיקרא נמי לשמה כתביה השתא נמי מאי אוסיף ביה כתב העליון בזה אינו כתב עכ"ל. והנה ד' הרשב"א נובעים מדברי התוס' לעיל (די"ט) ד"ה דיו. אך לכאורה אין מובנים ד' הרשב"א דהתוס' כ"כ היכא שכתב שני אין מתקן כלום ע"ש. אבל בהא דרבי יוחנן בענין עדי' שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו. לא שייך כלל תירוץ דהרשב"א דהא כתב העליון מתקן טובא יותר מערך התיקון משלא לשמה ללשמה. דאע"ג דסיקרא כשר בכתיבת גט כמו דיו וא"כ מה שחתמו אח"כ בדיו אין זה נק' תיקון כ"כ הגם שג"ז י"ל דהוי תיקון. אך הרי עוד זאת דמתחלה הי' החתימה פסולה לגמרי כיון שאיש אחר חתם שמות העדים ולא חתמו העדים עצמן א"כ אין זה עידי חתימה כלל וגרע טובא משלא לשמה. וא"כ אח"כ כשחתמו ע"ז העדים בדיו הוי תיקון עצום יותר מהתיקון דשלא לשמה ללשמה אפילו הי' מדיו לדיו. כ"ש מסיקרא לדיו. וכ"כ מהרש"א שם (די"ט) ודמבעי' לי' ר"ל לר"י היינו דלא כרב אחא כו' ע"ש והפנ"י נדחק ליישב זה גם לרב אחא כו'. אמנם אשתמיט להו דברי סה"ת בה' תפילין סי' ר"ה גבי חק תוכות שכ' וז"ל וכיון שהאות פסול אין להכשירו ע"י חוזר ומעביר עליו קולמוס כו' אע"ג כשהי' צריך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלית ר' יהודה אומר מעביר עליו קולמוס ומקדשו וגבי גט רב אחא אמר אפילו לרבנן כשר כו'. היינו משום שהאות נעשה לו כתיקנו ואינו מחוסר אלא לשמו כגון גבי כתיבת שם וגבי גט דבעינן לשמה אבל חק תוכות שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמוס לא משוי ליה גט וכ"ש לרבנן דאין מועיל עכ"ל. ובהא א"ש דר' יוחנן אתיא לכ"ע אפילו לר' יהודה. דהתם שבכתב הראשון חתם איש אחר שם הע"ח ודאי חתימתו הוי כמו חק תוכות דאפילו ר' יהודה מודה בדיו ע"ג דיו דהעברת קולמוס לא משוי ליה גט. ולא מיבעי' לי' לר"ל אלא בדיו ע"ג סיקרא כו'. ואפשר סה"ת הוציא דין זה מסוגיא זו מדלא אמרי' גבי בעיא דר' יוחנן באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן. וע' בסה"ת ה' גיטין ססי' קט"ו (וקצת אינו מובן ד' סה"ת דא"כ למה הוצרך ר' יוחנן להשיב וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אף אם לענין שבת היו עושין מעשה היינו מפני שגם מתחלה האותיות נעשים כתיקונן רק שהי' ע"י סיקרא לכך כשכותב שנית בדיו י"ל דהוי כתב. אבל ענין ע"ח בגט שהכתב הראשון גרע מחק תוכות כנ"ל. לכן אף שחתמו אח"כ הע"ח ע"ג כתב זה הנה כתב העדים שתחתיו (כתב) [הוי] כחק תוכות י"ל דלא מהני כלל לכן אפ"ל דהפמ"ג ס"ל דהתוספות והרשב"א לא ס"ל חילוקו של סה"ת וצ"ע):