ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגחג השבועותשיחה ג35

35

בו מנהג בזיון ח"ו, וא"כ מהו החידוש המיוחד שבדין זה (שהישיבה לפני ספר תורה צ"ל "בכובד ראש באימה ופחד"), שהרמב"ם הוצרך להביא ע"ז טעם חדש ומיוחד — "שהוא העד הנאמן כו'"?

יתירה מזו: בהלכה שלפנ"ז¹⁵ כ' הרמב"ם "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי, דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר, לא ירוק אדם כנגד ספר תורה כו' ולא יחזיר אחוריו לספר תורה כו'" — הרי שכבר כתב הרמב"ם שהטעם על כבוד ס"ת ("לכבדו ולהדרו יותר מדאי") שייך ל"דברים שבלוחות הברית. . שבכל ספר", ומהי ההוספה בזה שס"ת "הוא העד הנאמן לכל באי עולם", שדוקא מפני זה צריך לישב לפני ס"ת "בכובד ראש באימה ופחד"¹⁶.

ב. גם יל"ע לכאורה במ"ש שס"ת "הוא העד הנאמן לכל באי עולם":

ענין העדות מצינו גם במצות תפילין שנאמר בה¹⁷ "והי' לך לאות על ידך"¹⁸ (והביאו הרמב"ם לעיל בהל' תפילין¹⁹), שהאות ענינה עדות²⁰ [וי"א²¹ שתפילין הוא "לשון ויכוח. . על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כמו דאמרינן לקמן²² וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך גו'²³ אלו תפלין שבראש"], ומ"מ לא כתב הרמב"ם שה"אות" והעדות גורמים דינים מיוחדים בישיבה לפני התפילין.

איברא שמצינו ברמב"ם²⁴ אריכות בדיני קדושת תפילין (נוסף על דיני זהירות מלבזותן), וכתב שם²⁵ "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא כו'", אבל בד"א בזמן קיום המצוה (כשהתפילין מונחים עליו) — "שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות כו', לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום"; אבל לא כתב א) שיש דין מיוחד על הזהירות בכבודם (גם) כשאינם עליו, ב) שדין זה הוא מטעם שהן אות ועדות.

ודורש ביאור טובא, מאי שנא ס"ת, שלהיותו "עד הנאמן כו'" ה"ה מחייב הנהגה של "ישב בכובד ראש כו'" גם כשאינו עוסק בו?

ג. וי"ל הביאור בכל זה ע"פ דיוק לשון הרמב"ם "כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש כו'" — דלכאורה הול"ל בלשון קצרה²⁶ "וישב לפני ס"ת בכובד ראש כו'", ומהי אריכות הלשון "כל מי שיושב לפני ס"ת ישב כו'"?

הערות

15. פ"י ה"י.
16. ולהעיר: בתחלת ההלכה בשו"ע שם: "מצוה לייחד לו (לס"ת) מקום כו' ולא ירוק כנגד כו', ולא יגלה כו' ולא יפשוט כו' ולא יניחנו כו' אלא ישב לפניו בכובד ראש כו'", ומשמיט (כברוב המקומות) הטעם שברמב"ם "דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר"[ednref_9_*]. ולפי פשטות המשך הלשון משמע, שמ"ש בסוף ההלכה "שהוא העד הנאמן על כל באי עולם" הוא הטעם על כל הדינים שבהלכה זו. ואכ"מ.
17. בא יג, ט. שם, טז.
18. עירובין צו, א. מנחות לו, ב (וראה מ"ש בגליון שם).
19. פ"ד ה"י.
20. ראה פרש"י עירובין שם — הובא לקמן ס"ד.
21. תוד"ה לטוטפות — מנחות לד, ב.
22. מנחות לה, ב. ברכות ו, א. ועוד.
23. תבא כח, יו"ד.
24. פ"ד הי"ד ואילך.
25. שם הכ"ה.
26. ע"ד הל' בטושו"ע שם. [edn_9_*] ) ובטור מביאו לאח"ז. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.