אוצר החסידיםשארית יהודהחידושים על גמראסימן א

סימן א

בבא קמא

(דף ה' ע"א פרש"י) ד"ה ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה כו'. כבר האריך בזה הפני יהושע מה שלא פירש רש"י ענין פיגול כפשוטו דהיינו במחשבת חוץ לזמנו שזהו פיגול האמור בתורה. ועיי"ש שכמעט לא נמצא פירוש מספיק, עד שרצה להגיה שצ"ל שלמים לשם חטאת וכמ"ש רש"י ס"פ ערבי פסחים ¹ , וגם בזה לא מצא מנוח אשר ייטב לו. אבל האמת יורה דרכו והוא פשוט ² דרש"י לישנא דגמרא פ"ד דמנחות (דמ"ט ע"א) נקט ³ , ועיי"ש בפירש"י ⁴ ותוס' ⁵ ודו"ק.

ומה שכתב רש"י דאין קרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר, ולא פירש דהקרבן נפסל לגמרי (ובפרט דגבי חטאת אפילו שלא לשמו נמי פסול לגמרי ⁶ ), היינו משום דלא מיחייב לשלם מחמת שעשה פסול בקרבן דרעהו כתיב ⁷ , ואפילו אדם המזיק נמי פטור, כדפירש התוס' (דף ז ⁸ ) והרא"ש ⁹ , ואין חיובו אלא מחמת שגרם להפסיד לבעלים קרבן אחר.

והשתא אתי שפיר הא דכתב רש"י כהן ששחט כו', דאע"ג דשחיטה בזר כשרה, משום דבפיגול גמור דהיינו במחשבת חוץ לזמנו קמיירי כדפירשתי, והפיגול לא נקבע אלא במחשבת זריקה או אכילה שכהנים אוכלים או זורקין, ולא שייכא בישראל. ומשום הכי נמי קתני מתניתין ¹⁰ הכהנים שפיגלו במקדש. אי נמי דנקט כהן, וכן מתניתין דתני הכהנים, כדאיתא בנדרים (ד' ל"ו) דכהני שלוחא דשמיא נינהו, משא"כ בישראל מצי למימר לתיקוני שדרתיך כו'. אע"ג דדחי בגמרא, מכל מקום לפי מה שכתבו הפוסקים ¹¹ דבעיין איפשטא ¹² דכהני שלוחי דשמיא נינהו, יש לומר דלא מידחי' במאי דדחי' הגמרא דלא למיפשט בעיין ודיחויא בעלמא הוא.

הערות

1. פסחים קכא, א ד"ה משום חשדי כהונה (דשלמים הן ואין לכהן בהן אלא חזה ושוק וישחטם במזיד לשם חטאת כדי לאוכלין כולם).
2. ועד"ז פירש בהגהות בצלאל רנשבורג שעל הגליון.
3. הכהנים שפיגלו כו' דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים.
4. ד"ה ומחשב בהו לשם שלמים, לאוכלן שני ימים ולילה אחד, דהשתא חישב לאכול חטאת חוץ לזמנו דפיגול הוא, דדין חטאת יום ולילה.
5. ד"ה וקא מ[חשב] בה לשלמים, כלומר לאוכלן שני ימים, וכפירוש הקונטרס.
6. כמבואר במשנה ריש זבחים (כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים כו' חוץ מן הפסח והחטאת).
7. משפטים כא, לה. ב"ק לז, ב.
8. ריש ע"א.
9. פ"א סי' ב.
10. גטין נד, ב.
11. רמב"ם הל' נדרים פ"ו ה"ה.
12. בקדושין כג, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.