ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתב דין לבישת בגדים

ב דין לבישת בגדים

ובו ו' סעיפים

צניעות בבית

א מדת ³⁸⁴ הצניעות שיבח הכתוב במקומות רבות³⁸⁵, וחכמים צוו בה ³⁸⁶ לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו ולא להתנהג בפריצות, אפילו שלא בפני הבריות אלא בינו לבין עצמו, כמו שיתבאר בהלכות צניעות³⁸⁷. ואפילו כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו ³⁸⁸ , וכחשכה כאורה³⁸⁹ לפניו יתברך ³⁹⁰ .

ולכן לא יגלה את בשרו ואפילו מעט, כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם. ואפילו כשישן על מטתו בלילה יכסה כל בשרו בסדין³⁹¹. ואפילו כשנכנס לבית הכסא לעשות צרכיו, שצריך לגלות בשרו, לא יגלה רק כמה שצריך לבד, ולא יותר על הצורך אפילו מעט, כמו שיתבאר³⁹²:

ב וכן כשפושט מלבושיו וחלוקו לישן על מטתו ערום, יזהר לכסות בשרו מעט מעט בסדין תחת חלוקו בטרם יפשיטנו ממקום זה בבשרו, בענין שכשיפשטנו ממקום זה יהיה מקום זה כבר מכוסה בסדין, ולא יהיה מגולה אפילו מעט מבשרו שלא לצורך אפילו רגע אחת ³⁹³ (וכן מי שאינו ישן ערום רק שפושט האנפלאות מעל רגליו, יכסה רגליו תחילה בסדין ויפשיטן תחת הסדין³⁹⁴). וכן כשיקום משינתו, ילבש חלוקו מעט מעט תחת הסדין בעודו שוכב, בענין שלא יהיה מעט מבשרו מגולה אפילו רגע אחד שלא לצורך ³⁹⁵ (וכן באנפלאות שלנו, ילבשן מעט מעט תחת הסדין, שלא לגלות רגליו³⁹⁶, שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו, שאין הולכין יחף לעולם אפילו בקיץ³⁹⁷). וכן יזהר כשמחליף חלוקו (או אנפלאותיו) באמצע היום או הלילה.

אלא אם כן הוא בבית המרחץ, שדרכן של בני אדם לילך שם ערומים ואי אפשר בענין אחר, ואין בזה משום פריצות. וכן כשרוחץ בנהר (רק שיש לו לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר³⁹⁸, בכדי שלא לילך בגילוי הגוף שלא לצורך). ואפילו ערותו אין צריך לכסות בירידתו לנהר³⁹⁹. ולא עוד אלא שהמכסה נראה שהוא בוש בדבר, וכאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו. אך בעלייתו, שפניו כלפי העם, ישחה או ישים ידו כנגד ערותו לכסותה. ובלבד שלא יגע בה, כמו שיתבאר⁴⁰⁰. וכן כשרוחץ במרחץ עם בני אדם. ואם אפשר לו לכסותה מעיניהם בבגד, מה טוב:

ג טוב ליזהר לדקדק בחלוקו וכיוצא בו ללבשו כדרכו, שלא יהפך הפנימי לחוץ ויראו התפירות המגונות ואמרי החלוק, ויתגנה בעיני הבריות⁴⁰¹.

ואם לא נזהר והפך ⁴⁰² . אם תלמיד חכם הוא, צריך לפושטו ולחזור ללבשו כדרכו, שלא יהיה בכלל משניאי ⁴⁰³ ח"ו.

ועל פי הקבלה⁴⁰⁴ יש ליזהר מללבוש ב' מלבושים יחד, מפני שקשה לשכחה:

קדימת ימין

ד לעולם יקדים אדם ימינו על שמאלו בכל דבר, לפי שהימין היא חשובה בכל התורה כולה, לענין עבודה ⁴⁰⁵ , ובהן יד ובהן רגל במלואים⁴⁰⁶, ובמצורע⁴⁰⁷, וכן בחליצה⁴⁰⁸. לכך יש לאדם גם כן לחלוק כבוד לימינו לעולם. ולכן כשינעול מנעליו ינעול של ימין תחילה ⁴⁰⁹ .

וכשחולץ חולץ של שמאל תחילה, שזהו כבודה של ימין⁴¹⁰.

ומנעלים שיש בהם קשירה, ינעול של ימין ולא יקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו, ואחר כך יקשור של ימין⁴¹¹, מפני שלקשירה יש לחלוק כבוד לשמאל, שהיא חשובה בתורה לענין קשירת תפילין⁴¹². אך מנעלים שאין בהם קשירה, ינעול של ימין תחלה⁴¹³. וכן כשלובש חלוקו ושאר מלבושיו, ילבש יד ימין תחילה⁴¹⁴. וכן במכנסיים ואנפלאות, רגל ימין תחילה. ואם יש בהם קשירה, יקשור של שמאל תחלה⁴¹⁵.

וכן כשרוחץ או סך, ירחוץ או יסוך יד ימין תחילה. וכשרוחץ כל גופו במרחץ ירחוץ ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל האיברים⁴¹⁶:

כפיפת הראש

ה ויקום וילך בכפיפת הראש מעט, ולא בקומה זקופה וגרון נטוי כענין שנאמר ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים⁴¹⁷. ואפילו פחות מד' אמות אסור ⁴¹⁸ . וכל המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו⁴¹⁹. ושיעור הזקיפה כל שלא יוכלו עיניו לראות למטה בסמוך לרגליו, וצריך מחמת זה לילך בנחת שלא יכשל בהליכתו ⁴²⁰ .

ומכל מקום לא יכוף קומתו או ראשו יותר מדאי⁴²¹, אלא במידה בינונית, בכדי שיראה את הבא כנגדו בפניו ⁴²² (בלי שיזקיף עיניו למעלה יותר מדאי):

גילוי ראש

ו ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש ⁴²³ , גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש⁴²⁴, מפני החום בימים ההם.

ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם, אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש⁴²⁵ משום צניעות, שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה⁴²⁶. וגם הקטנים נכון לכסות ראשם⁴²⁷.

וכל שכן במדינות אלו, שהנכרים נהגו לגלות ראשם, וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות, אם כן ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי, הרי זה עובר בלאו⁴²⁸ דובחוקותיהם לא תלכו⁴²⁹.

אך אם משים ידו על ראשו לכסותו, די בכך להיכר. רק שלא יזכיר שם שמים ⁴³⁰ , כמו שיתבאר בסימן צ"א ⁴³¹ :

הערות

384. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) צניעות בבית (ס"א-ג). (ב) קדימת ימין (ס"ד). (ג) כפיפת הראש (ס"ה). (ד) גילוי ראש (ס"ו). * תוכן סימן זה הוא גם לקמן במהדורא קמא, ויצויין לשם בהערות שלפנינו.
385. עירובין ק, ע"ב ( אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול), ופרש"י (שאינו מטיל רעי בפני אדם, ומכסה צואתו) . ברכות סב, ע"ב (רב ספרא על לבית הכסא, אתא רבי אבא נחר ליה אבבא, אמר ליה ליעול מר. בתר דנפק אמר ליה (ר' אבא לרב ספרא, רש"י), עד השתא לא עיילת לשעיר (שאינן צנועין בבית הכסא, רש"י), וגמרת לך מילי דשעיר (שאינך צנוע, רש"י), לאו הכי תנן (במסכת תמיד (כו, א), רש"י), מדורה היתה שם (בעזרה, היסק גדול של אוּר להתחמם שם הכהנים המסיכים רגליהם בבית הכסא, שצריכין טבילה, כדתנן במסכת יומא (כח, א) כל המיסך רגליו טעון טבילה, רש"י), ובית הכסא של כבוד, וזה היה כבודו, מצאו נעול בידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם. אלמא לאו אורח ארעא הוא (אלמא אין מספרים בבית הכסא, ואת אמרת ליעול מר, רש"י) ... אמר לו דוד לשאול ... צניעות שהיתה בך (שנכנס למערה בשביל הצנע, ואף שם נהג צניעות, רש"י) היא חסה עליך, ומאי היא, דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך, ושם מערה, ויבא שאול להסך את רגליו. תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה, להסך, אמר ר' אלעזר מלמד שסכך עצמו (בבגד, רש"י) כסוכה ). ושם (סב, א) עוד הלכות צניעות בבית הכסא, ויתבארו לקמן סי' ג ס"א-ד.
386. ע' סמ"ק מצוה נז (להיות צנוע, דכתיב (תצא כג, טו) והיה מחניך קדוש, וכתיב (מיכה ו, ח) והצנע לכת עם אלהיך, ואמרו חכמים אין צנוע אלא הצנוע בבית הכסא, והנפנה בלילה יפנה כדרך שהוא נפנה ביום, מגלה לפניו טפחיים ואחוריו טפח, ואינו מגלה עד שישב. וגם בתשמיש המיטה צריך להיות צנוע. גם בכל דבר צריך להיות בצניעות ולא בפריצות, ובכלל זה יש (תצא כג, יד) וכסית את צאתך, דסמוך ליה), שמנאה במנין המצות, וצ"ע. ולכן כתב כאן רק, שהכתוב שיבח את מדת הצניעות, ולא ציוה עליה (שאינה במנין המצות). ו"חכמים צוו בה".
387. בשוע"ר צויין לכמה לקוטי הלכות שלא הגיעו לידינו – ראה פתח דבר להלכות הצריכות מחושן משפט. חלק מהלכות צניעות נתבארו בטור ושו"ע או"ח סי' רמ.
388. ישעיה ו, ג. וכדלעיל סי' א ס"ד (וידע שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חופף עליו, שנאמר מלא כל הארץ כבודו).
389. תהלים קלט, יב.
390. ס' היראה ד"ה אל יעמוד ערום (ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל, מי רואני ומי [יו]דעני. כי מלא כל הארץ כבודו, לפניו כחשכה כאורה). טור (ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני. כי הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כבודו, אשר לפניו חשיכה כאורה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"א (שהצניעות והבושת מביאין לדי הכנעה לפני השי"ת ... ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו, אשר לפניו כחשיכה כאורה), ובפסקי הסידור סכ"ג (עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, ולפניו כחשכה כאורה).
391. שבת קיח , ב (אמר רבי יוסי, מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי), ופרש"י (כשפושט חלוקו [פושטו] כמו שהוא לובשו דרך ראשו, ומכסה את עצמו תחלה, משום צניעות, בסדינו מתחת, ויושב במטתו). וכדלקמן ס"ב (והערות י - יב ).
392. סי' ג ס"ו.
393. גמרא ורש"י שם. טור סי' רלט (ויפשוט בגדיו, וכשיגיע לחלוק, לא יהפכנו ממטה למעלה, שאם כן נמצא גופו ערום, אלא יפשיטנו דרך ראשו, ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי, מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי). ט"ז כאן ס"ק א (פירוש דבריו, דכשהוא פושטו ממטה למעלה אי אפשר להזהר מהראות גופו, כי כל מה שהוא מגביה מקצת חלוקו, אז מכסה אותו מקצת בסדין, משא"כ אם הי' פושטו דרך היפוך הפנימי לחוץ אי אפשר לעשות כיסוי בסדין מה שהוא מגלה, כידוע מסברא דבר זה).
394. צוואת ר' אלכסנדר זיסקינד (בעל יסוד ושורש העבודה) סי' כג (הייתי נזהר, כשפשטתי הפוזמקאות מרגלי קודם השינה, לא הפשטתי אותם בענין שיהיו הרגלים מגולין בגלוי מקום, שאין זה כבודו של הבורא ברוך הוא וברוך שמו שמלא כל הארץ כבודו, רק הייתי פושט אותם אחר שהכנסתי רגלי אל המטה, ופשטתי אותם תחת המכסה שהייתי מתכסה בה).
395. ס' היראה שם (אל יעמוד ערום ממטתו, אף מיושב, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי ז"ל, מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו, ואז בקומו יהיה מכוסה). טור ושו"ע סעיף א (לא ילבש חלוקו מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה). מ"א ס"ק א (דמיד כשישב עצמו הוא מגולה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"א (מי שישן ערום בלא חלוק, כשיקום, טוב ליזהר שלא ישב ואחר כך ילבש חלוקו, שמיד כשישב הוא מגולה, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום הוא כבר מכוסה). סי' מו ס"ב (כשלובש חלוקו, והוא מושכב).
396. צוואת רא"ז שם (וכן בבוקר כשעמדתי ממטתי, הייתי לובשם גם כן בדרך זה).
397. אבל יש מקומות שדרכן להיות מגולות, כדלקמן סי' נג סי"ז (וראוי לש"ץ שיהיה לו בגדים ארוכים שלא יראו רגליו (אם הולך בלא אנפלאות)). סי' עה ס"א (שהשוק אינו מקום צנוע באיש, שדרכו להיות מגולה (במקומות שהולכין בלא אנפלאות)). סי' צא ס"ה (לא יעמוד אדם בתפלה באפונדתו ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים, אבל אם דרכם לעמוד יחפים בפני הגדולים, כמו בארץ הערב, מותר להתפלל יחף). סי' קכח סמ"ד (במקום שעולין לדוכן בלא בתי שוקיים).
398. פרי מגדים בא"א ס"ק ד (דרוחץ ראוי ליזהר להניח מלבושיו מיד סמוך לשפת הנהר, לא כאותן שהולכין כמה אמות בגילוי הגוף וראש).
399. שבת מא , א (אמר ר' זירא, אנא חזיתיה לר' אבהו שהניח ידיו כנגד פניו של מטה (כשהיה רוחץ משום צניעות, רש"י) ... והאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו (דנראה שהוא בוש בדבר, רש"י). לא קשיא, הא כי נחית (לנהר, פניו כלפי הנהר ואין כאן משום צניעות, אסור לכסותו, רש"י), הא כי סליק (ופניו כלפי העם, מותר משום צניעות, רש"י)). מ"א ס"ק ב (ואף על גב דאמרינן בשבת דף מ"א, המניח ידיו כנגד פניו של מטה כשיורד לרחוץ, כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו, דנראה שהוא בוש בדבר. שאני התם דמוכרח לגלות עצמו לרחוץ, ואם כן גם הברית צריך להיות בגלוי, משא"כ כאן (של"ה)).
400. לקמן סי' ג ס"י.
401. שבת קיד , א (אמר רבי יוחנן, איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות העין, זה המקפיד על חלוקו להופכו), ופרש"י (לובשו כשהוא הפוך, מקפיד עליו והופכו, שמקפיד עליו שלא יראו התפירות המגונות ואימרי החלוק). טור ושו"ע ס"ג (ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו, שלא יהפוך הפנימי לחוץ). פרישה ס"ק ג (והוא הדין שאר בגדיו). מ"א ס"ק ג (ויראו התפירות המגונות ויתגנה בעיני הבריות). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ב (וטוב לכל אדם לדקדק בחלוקו ללבשו כדרכו, שלא יהפך הפנימי לחוץ ויראו התפירות המגונות, ויתגנה בעיני הבריות).
402. ט"ז ס"ק ב (ז"ל הטור, וכתב על זה, כדאמרינן פרק אלו קשרים, אמר רבי יוחנן, איזהו תלמיד חכם המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו עכ"ל, ופרש"י, אם לבשו כשהיא הפוכה, מקפיד עליו והופכו, שלא יראו את התפירות המגונות ואמרי החלוק עכ"ל. וקשה על הטור, שפתח בכל אדם ומייתי ראיה מתלמיד חכם, ועוד, דתחילה אמר ללובשו כדרכו, וגבי תלמיד חכם נקט להפכו. ונראה דחדא מיתרצית בחברתה, דמתחלה אמר שכל אדם יהא נזהר לכל הפחות בלבישתו לכתחלה, שבתלמיד חכם מצינו דבר גדול מזה, שאפילו הי' לובשו כבר מהופך, חוזר ופושט ולובש כדרכו, כן נראה לי). וכן הוא לקמן מהדורא קמא שם (ואם לא נזהר והפך הפנימי לחוץ, אם הוא תלמיד חכם צריך לפשטו ולחזור ללבשו כדרכו), ושם נסמן (הערה ו ).
403. משלי ח, לו (כל משנאי אהבו מות). שבת שם (שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי), ופרש"י (שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה). לבוש ס"ג (ואסמכוה אקרא, דכתיב ולמשנאי אהבו מות, אל תקרי למשנאי אלא למשניאי, כלומר שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים אוי להם ללומדי תורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה). פרישה שם (כלומר אותן שממאסין את עצמן בעיני הבריות, ומכח זה ממאסין התורה, וכשלובש הבגד מהופך גם כן מלעיגים עליו). וכן הוא לקמן מהדורא קמא שם ( שלא יהיה בכלל כל משניאי אהבו מות, שיאמרו הבריות כמה מגונים לומדי תורה). סי' נג סל"ב (וטוב שיחלוף בגדיו כל היום כשמהלך בין הבריות, שלא יהיה בכלל משנאי אהבו מות).
404. האריז"ל בשער הכונות סוף ענין ברכת השחר (ודע שאין טוב לאדם ללבוש ב' מלבושיו ביחד, והעושה כן קשה לשכחה). הובא במ"א ס"ק ג (ויזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפעם אחת, כי קשה לשכחה (הכוונות)). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ג (טוב ליזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בבת אחת, מפני שקשה לשכחה ).
405. זבחים כד, א (ולקח, מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבע ונתן, מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין ... רבי שמעון אומר כל מקום שנאמר יד, אינה אלא ימין, אצבע, אינה אלא ימין).
406. צו ח, כג (ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית, ועל בהן ידם הימנית, ועל בהן רגלם הימנית).
407. מצורע יד, יד (ונתן הכהן על תנוך אזן המיטהר הימנית, ועל בהן ידם הימנית, ועל בהן רגלו הימנית).
408. יבמות קד, א (ילפינן רגל רגל ממצורע, מה להלן דימין אף כאן דימין).
409. שבת סא , א (כשהוא נועל, נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל). תוס' שם ד"ה דעבד (דימין חשובה לענין בהן יד ובהן רגל, וכן לענין חליצה). טור ושו"ע ס"ד (ינעול מנעל ימין תחלה). לבוש סעיף ד (שכן מצינו לעולם בתורה שהימין חשובה, כגון לענין בהן יד ובהן רגל, ולענין חליצת יבמה שחולצת בימין). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ד (לפי שמצינו שהימין היא חשובה בכל התורה כולה, לענין בהן יד ובהן רגל של מלואים ושל מצורע, וכן לענין חליצה, לכן גם בנעילת מנעלים צריך ליתן חשיבות לימין ולנעול של ימין תחלה). לענין מעלת הימין, ראה גם לקמן סי' קנח סי"ט. סידור סדר הנטילה. סדר נט"י לסעודה ס"ה. לענין אחיזה ביד ימין כשמברך ראה לקמן סי' קסז ס"ז. רס"י קפג. סי' רו ס"ח. סי' רעא סי"ח. סי' רצו סט"ז. סי' תרנא סי"ג. סדר ברה"נ פ"ט ה"ד. סדר הבדלה. דיני הלולב. ולענין איטר יד, ראה לקמן סי' קפג ס"ז. סי' תרנא סי"ד. שו"ת צמח צדק חאו"ח סי' ה אות ח בסופו.
410. ברייתא שם ( כשהוא חולץ, חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין), ופירש רש"י (דזהו כבודו של ימין, בכולהו גרסינן של ימין ברישא חוץ מחולץ). טור ושו"ע ס"ה (כשחולץ מנעליו, חולץ של שמאל תחלה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ה ( כשחולץ מנעליו, חולץ של שמאל תחלה מפני שזהו כבודה של ימין).
411. גמרא שם (אמר רב נחמן בר יצחק ירא שמים יוצא ידי שתיהן (עביד כתרוייהו, רש"י), ומנו מר בריה דרבנא. היכי עביד, סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר, והדר קטר דימיניה), ופרש"י (נמצא נעילת ימין קודמת לשמאל כי מתניתא, וקשירת שמאל לשל ימין כרבי יוחנן). טור ושו"ע ס"ד (ינעול מנעל ימין תחלה ולא יקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין).
412. תוס' שם ד"ה וסיים (אומר ריב"א דדוקא לענין קשירה הוא דחשיבא של שמאל טפי, משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה, אבל איפכא לא). לבוש שם (משום דגבי ענין קשירה מצינו בתורה דאחשבה לשמאל, כגון בקשירת תפילין). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ד ( ולפי שמצינו שבקשירת תפילין חשובה יד שמאל, שעליה קושרין את התפילין, לכן גם כאן בקשירת מנעלים צריך ליתן חשיבות להשמאל. ולכן לא יקשור את המנעל של ימין עד שינעול של שמאל ויקשרנו, ואחר כך יקשור של ימין).
413. תוס' שם (ולהאי טעמא יש לנעול של ימין תחלה במנעלים שאין בהן קשירה). רמ"א סעיף ד (ובמנעלים שלנו שאין להם קשירה, ינעול של ימין תחלה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ד ( ובמנעלים שלנו שאין בהם קשירה, ינעול של ימין תחלה, מפני שאין נותנים חשיבות להשמאל אלא גבי קשירה בלבד, דומיא דקשירת תפילין ).
414. שער הכונות סוף ענין ברכת השחר (ילבש צד הימיני של המלבוש ביד ימינו, ואחר כך ילבש צד שמאלי של המלבוש ביד שמאלו). הובא ב מ"א ס"ק ג (וילבוש הימין ואחר כך השמאל).
415. ראה ארצות החיים סי' ב, המאיר לארץ סקל"א. שלחן הזהב.
416. גמרא שם (כשהוא רוחץ, רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל. כשהוא סך, סך של ימין ואחר כך של שמאל. והרוצה לסוך כל גופו, סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו). מ"א ס"ק ד (וכשהוא רוחץ וסך, ימין תחלה. ואם רוחץ כל גופו, ראש תחלה (גמרא)). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ו (כשהוא רוחץ או סך, ירחוץ או יסוך של ימין תחלה. וכשהוא רוחץ או סך כל גופו, ירחוץ או יסוך ראשו תחלה, מפני שהוא מלך על כל האברים).
417. ישעי' ג, טז. שבת סב, ב (מאי דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו (היינו קומה זקופה, רש"י) בנות ציון, שהיו מהלכות בקומה זקופה, ותלכנה נטויות גרון ... ומשקרות עינים) . רמב"ם פ"ה מהל' דעות ה"ח (לא ילך תלמיד חכם בקומה זקופה וגרון נטוי, כענין שנאמר ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים).
418. ב "ח (בההיא דרבי יהושע בן לוי, דאסור להלך בקומה זקופה, גרסינן נמי ארבע אמות, וכן כתבו הרי"ף (קידושין יב, ב) והרא"ש (שם פ"א סי' מו). ורבינו ז"ל השמיטו, וכתב בסתם דאסור. והשתא בההיא דרב הונא נמי הוה ליה להשמיט ארבע אמות. ונראה דרבינו ז"ל סבירא ליה דבקומה זקופה דהוא איסור גמור, נכון להחמיר ולאסור אף בפחות מארבע אמות, דלפי הטעם דמלא כל הארץ כבודו אין לחלק). מ"א ס"ק ה (אפילו פחות מד' אמות (ב"ח)). ט"ז ס"ק ד (הטור והשו"ע לא זכרו שיעור ד' אמות אלא לענין גילוי הראש).
419. ישעי' ו, ג. קידושין לא , א (אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו), ופירש רש"י (משמע משתרבב ויורד למטה, והזוקף קומתו נראה כדוחק). ברכות מג, סע"ב (ואל יהלך בקומה זקופה, דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות, כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב מלא כל הארץ כבודו). טור (ויקום וילך בכפיפת קומה, כדאיתא פ"ק דקידושין אמר ר' יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו), ושו"ע ס"ו (אסור לילך בקומה זקופה). לבוש ס"ו (וכשיקום וילך, ילך בהכנעה ובכפיפת קומה ולא בקומה זקופה, מפני שנראה כדוחק רגלי השכינה, שהוא ממלא כל העולם, שנאמר מלא כל הארץ כבודו). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ז (ויקום וילך בכפיפת קומה, מפני שאסור לילך בקומה זקופה אפילו פחות מד' אמות, שנאמר מלא כל הארץ כבודו, משמע שמשתרבב הכבוד ויורד למטה, והזוקף קומתו נראה כדוחק). וראה לכבודו של מלך ח"ד ע' 322.
420. ראה רמב"ם שם (ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח).
421. רמב"ם שם (ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרת, אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפלה).
422. הרב רבינו יונה בספר היראה (אלא ילך במדה בינונית, לא זקוף ולא כפוף יותר מדי, אלא כדי שיראה הבא כנגדו בפניו). וראה הערות וביאורים תשצד ע' 63.
423. גמרא קידושין שם ( רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר שכינה למעלה מראשי), ובשבת קיח , ב (אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש). ארחות חיים הלכות תפלה סי' מח (והר"ם נ"ע כתב שאינו אסור לילך בגלוי הראש, כי מה שאמרו בפרק כל כתבי הקדש, תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגלוי הראש, זהו למדת חסידות). כל בו סי' יא. טור (ויכסה ראשו, כדאיתא נמי התם, רב הונא לא אזיל ארבע אמו בגילוי הראש), ושו"ע ס"ו (ולא ילך ד' אמות בגלוי הראש). דרכי משה ס"ג ב (פשט דברי רבינו הטור שם משמע כדברי הר"מ). שו"ת רש"ל סי' עב (וממידת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש ... כדאיתא פרק כל כתבי (קיח, ב) אמר ר' חנינא, תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש, והוא ממידת חסידות). מ"א סי' צא ס"ק ג (ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגלוי הראש, היינו מדת חסידות). וכן הוא לקמן סי' צא ס"ג (ומדת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש). אבל לקמן מהדורא קמא ס"ז (ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש. ומדת חסידות שלא ילך אפילו פחות מד' אמות), והוא כדעת מ"א כאן ס"ק ו (ומדת חסידות אפילו פחות מד' אמות). וראה פסקי דינים צמח צדק סי' ב. שו"ת צמח צדק סי' סט. אגרות קודש חי"א אגרת ג'תשיב. שלחן הזהב (כאן, וע' 296-300).
424. כמשמעות הגמרא שם (שרק רב הונא בריה דרב יהושע נהג כן).
425. רמב"ם הלכות דעות פ"ה ה"ו (ולא יתגלו ראשן). מורה נבוכים ח"ג פנ"ב (וגדולי חכמינו ז"ל היו נמנעים מלגלות ראשם). הרב רבינו יונה בס' היראה (נכון לכסות ראשו, ואל יהיה בגילוי הראש) . שו"ת מהרש"ל סי' עב (ומי שהיה אוכל ושותה בהכשר רק שהיה בגילוי הראש היו תופסין אותו כאילו יצא מן הכלל). ט"ז סי' ח ס"ק ג (מה שכתב רש"ל דדי בכסוי היד על הראש, ודאי די בזה אף לסלק חוקות העכו"ם, כיון שהוא מורה בזה שאסור לו לישב בגילוי הראש), וסי' עד ס"ק ב (לענין שלא ישב או ילך בגילוי הראש באקראי קצת, די בכיסוי ביד). בכור שור שבת קיח, ב (מדבריהם יש ללמוד נמי, דלאו דוקא הילוך, אלא אפילו בקימה וישיבה צריך ליזהר, דהא סתמא כתבו. וכן משמע מתשובות רש"ל סי' ע"ב, דמנהג להקפיד אפילו בישיבה. וכן משמע להדיא דעת הט"ז סי' ח' ס"ק ג, וסי' ע"ד ס"ק ב). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ז (ושלא לישב כלל בגילוי ראש).
426. רמב"ם הלכות דעות פ"ה ה"ו (צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו, ולא יתגלו ראשן). וכעין זה לקמן סי' מו ס"ב (וכשמשים כובע או מצנפת בראשו, יברך עוטר ישראל בתפארה ... שלא יהא בגילוי הראש. ואף שאין איסור בזה מן הדין, מכל מקום מדת צניעות וקדושה הוא, שעל ידי כך ממשיך מורא שמים על ראשו). וראה חקרי הלכות ח"ה ה, א.
427. מ"א ס"ק ו (ובנדרים דף [ל] משמע דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש ... ומכל מקום נכון לכסות ראשם, דתהוי עליהם אימתא דשמיא, כדאיתא בסוף שבת). והוא כדתנן בנדרים ל, ב (הנודר משחורי הראש ... מותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים), ובגמרא שם (מאי טעמא, אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מיכסו וקטנים לעולם מיגלו), ובשבת קנו, ב (אימיה דרב נחמן בר יצחק ... לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה, כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ז ( ואפילו קטנים נכון לכסות ראשם, כי היכי דתיהוי עלייהו אימתא דשמיא ).
428. שו"ת מהרש"ל שם ( בגילוי הראש נזהרים, לא מחמת חסידות, אלא סוברים דת יהודית הוא). ט"ז סי' ח סק"ג (ונראה לי שיש איסור גמור מטעם אחר, דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד, תיכף שיושבין פורקין מעליהם הכובע, ואם כן זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו).
429. אמור יח, ג.
430. שו"ת מהרש"ל שם (ומכל מקום נראה, אפילו מי שירצה לברך ברכת נהנין, והוא בלילה שאין לו כובע עליו או כשרוחץ באמבטי, די לו במה שמכסה את ראשו בידיו). ט"ז שם (מה שכתב רש"ל דדי בכסוי היד על הראש, ודאי די בזה אף לסלק חוקות העכו"ם, כיון שהוא מורה בזה שאסור לו לישב בגלוי הראש. אבל לא יועיל לענין שיצא דבר קדושה מפיו).
431. ס"ג (אסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה), וס"ד (הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסוי, לפי שהיד והראש גוף אחד הן, ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. אבל אם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל (כיון שרש"ל מיקל לגמרי)).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 58 עמודים.