ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג)תקצא סדר תפלת מוסף ביחיד

תקצא סדר תפלת מוסף ביחיד

ובו ט"ו סעיפים

ברכות מלכיות זכרונות ושופרות

א אע"פ⁴⁸² שבשבתות וימים טובים אדם מתפלל שבע ברכות, דהיינו שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע⁴⁸³, אבל בראש השנה תיקנו חכמים⁴⁸⁴ להתפלל במוסף של שני הימים תשע ברכות, דהיינו שבברכת קדושת היום כולל פסוקי מלכיות⁴⁸⁵, כדי לקבל עלינו עול מלכות שמים, ואחר כך אומרים ברכת זכרונות, ואומר בה פסוקי זכרונות כדי שיעלה זכרונינו לפניו לטובה, ועל ידי מה, על ידי שופר, לפיכך אומר אחר כך ברכת שופרות, ואומר פסוקי שופרות⁴⁸⁶:

אם יוצא בברכת הש"ץ

ב אע"פ שבשאר ימות השנה אין הש"ץ מוציא בתפלתו אלא את מי שאינו בקי, אבל הבקי אינו יוצא בתפלת הש"ץ, כמו שנתבאר בסי' קכ"ד⁴⁸⁷. אבל במוסף של ראש השנה אף הבקי יוצא בתפלת הש"ץ⁴⁸⁸, לפי שהן ברכות ארוכות⁴⁸⁹.

והוא שיהיה בבית הכנסת עם הש"ץ⁴⁹⁰ וישמע ממנו התפלה מראש ועד סוף ⁴⁹¹ . ומי שהוא אנוס ואינו יכול לבא לבית הכנסת, כגון עם שבשדות⁴⁹² וזקן וחולה⁴⁹³, פוטר הש"ץ אע"פ שלא שמע ממנו התפלה⁴⁹⁴:

ג ועכשיו שהש"ץ מפסיק בפיוטים באמצע התפילה, אין אדם יוצא בתפילת הש"ץ⁴⁹⁵, אפילו אם הוא לא שמע הפיוטים, מכל מקום הוא שוהה כדי לגמור את כל התפילה וצריך לחזור לראש, כמו שנתבאר בסי' ס"ה⁴⁹⁶. ואפילו אם אינו שוהה כל כך, מכל מקום לכתחילה אסור לפסוק אפילו מעט בתפילה:

ד ואפילו במקום שאין אומרים פיוטים באמצע התפלה, אעפ"כ מוטב שיתפלל כל אחד ואחד בעצמו, כי מי שירצה לצאת בתפלת הש"ץ צריך שיכוין לכל מה שאומר ש"ץ⁴⁹⁷, ואם חיסר אפילו תיבה אחת שלא שמע אותה מהש"ץ לא יצא⁴⁹⁸, ואין כל אדם יכול לעמוד בזה⁴⁹⁹. לפיכך נהגו כל ישראל להתפלל תפלת מוסף תשע ברכות בלחש תחלה⁵⁰⁰, וגם הש"ץ יתפלל עמהם כדי להסדיר תפלתו⁵⁰¹, כמ"ש בסימן קכ"ד⁵⁰²:

פסוקי קרבנות המוספים

ה צריך להזכיר פסוקי קרבנות המוספים בכל תפלות של מוסף, בין של שבת בין של ראש חודש בין של יום טוב בין של ראש השנה ויום הכיפורים, כדי שתעלה לנו הזכרתן במקום הקרבתם⁵⁰³. ואם אמר נעשה ונקריב לפניך כמו שכתבת עלינו בתורתך, יצא, ושוב אין צריך לומר מקראות המוספין⁵⁰⁴.

לפיכך נוהגין בספרד שאין אומרים פסוקי המוספין אלא בשבת וראש חודש שרגילין בהם ולא יבאו לטעות, אבל בשאר המועדים אין אומרים פסוקי המוספין, שמא יבואו לטעות על ידי כך ותתבלבל תפלתם⁵⁰⁵. אבל במדינות אלו אין חוששין לכך, ונוהגין לומר פסוקי המוספין אפילו ביום טוב⁵⁰⁶.

אלא שאין אומרים פסוקי מוסף ראש חודש בראש השנה, לפי שדי במה שאומרים מלבד עולת החודש וגו', שבזה נכללו כל העולות של מוסף ראש חודש. וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת, אומרים ושני שעירים לכפר⁵⁰⁷. וכן אומרים את מוספי יום הזכרון לשון רבים כדי לכלול גם מוסף של ראש חודש, שנקרא זכרון⁵⁰⁸, כמו שנתבאר בסי' תקפ"ב⁵⁰⁹.

ואף ביום שני שאינו ראש חודש, אעפ"כ אומרים את מוספי וכו'⁵¹⁰ ושני שעירים לכפר, כדי שלא יזלזלו ביום שני⁵¹¹, מאחר שידעו שיום שני הוא שני בחודש ואינו ראש השנה:

ו ולמה אין נוהגין להזכיר ראש חודש בפירוש בראש השנה, כדי שלא יאמרו יום שני של ראש חדש עיקר, כמו בשאר ראש חודש, וימנו ממנו המועדות⁵¹², דכיון שיזכירו ראש חודש גם ביום שני מטעם שנתבאר⁵¹³ יאמרו שראש חודש שני ימים. ועוד לערבב השטן, שלא ידע שהיום הוא ראש חודש תשרי⁵¹⁴ (ולא יבא לקטרג).

לפיכך אין אומרים פרשת ובראשי חדשיכם קודם איזהו⁵¹⁵:

פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות

ז אין פוחתין משלשה פסוקי מלכיות ומשלשה פסוקי זכרונות ומשלשה פסוקי שופרות, פסוק אחד של תורה והשני של כתובים והשלישי של נביאים⁵¹⁶, ואם פיחת לא יצא. אבל לכתחלה צריך שיאמר עשרה פסוקים של מלכיות ועשרה של זכרונות ועשרה של שופרות⁵¹⁷, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם⁵¹⁸, שלשה פסוקים הראשונים של תורה ושלשה פסוקים של כתובים ושלשה האחרונים של נביאים, ומסיים בפסוק אחד של תורה, ואם סיים בנביא, שאמר ארבעה פסוקים של נביאים, יצא⁵¹⁹:

ח במה דברים אמורים, כשכבר התחיל לומר פסוק אחד של מלכיות או של זכרונות או של שופרות אז צריך להזכיר כל העשרה פסוקים, אבל אם לא התחיל עדיין בשום פסוק, אם הוא רוצה אינו צריך להזכיר כלל הפסוקים, אלא אומר ולעולמי עד תמלוך בכבוד⁵²⁰ ככתוב בתורתך⁵²¹, וכן כתוב בדברי קדשך, וכן נאמר על ידי עבדיך הנביאים⁵²², אלקינו ואלקי אבותינו מלוך על כל העולם כולו⁵²³ וכו' וכן בזכרונות וכן בשופרות⁵²⁴.

במה דברים אמורים, בימים הראשונים, אבל בזמן הזה אסור לעשות כן לכתחלה, לפי שכבר קבלו כל ישראל עליהם חובה לומר כל העשרה פסוקים ואין לשנות⁵²⁵:

ט אין אומרים לא במלכיות ולא בזכרונות ולא בשופרות פסוקים שיש בהן פורעניות של ישראל⁵²⁶, אבל אומרים פסוקים שיש בהם פורעניות של נכרים⁵²⁷:

י אין אומרים פסוק זכרונות של יחיד, כגון זכרה⁵²⁸ לי אלהי לטובה, זכרני⁵²⁹ ה' ברצון עמך⁵³⁰:

יא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד⁵³¹ הוא עולה למנין המלכיות⁵³² דמלת אחד הוא ענין מלכות כלומר שהוא יחיד ומיוחד ואין דומה לו ומלכותו בכל משלה⁵³³. ולפיכך אנו משלימין בו המלכיות כדי לסיים בשל תורה:

יב תרועה הרי הוא כשופרות, כגון יום תרועה יהיה לכם⁵³⁴ עולה למנין השופרות⁵³⁵. וכן תקיעה הוא כשופרות, כגון ותקעתם בחצוצרות וגו'⁵³⁶. ואע"פ שכתוב בו חצוצרות, אין בכך כלום, כיון שיש בו לשון תקיעה, עולה למנין שופרות, ולפיכך אנו מסיימין בו השופרות כדי לסיים בשל תורה⁵³⁷.

יש מדקדקים לומר⁵³⁸ ועקידת יצחק לזרעו של יעקב היום תזכור, דאם יאמר לזרעו תזכור יהיה גם עשו בכלל⁵³⁹. ויש אומרים⁵⁴⁰ שאין לשנות הנוסחא הישנה. ואע"פ שאומרים לזרעו תזכור, אין עשו בכלל זה, שהרי נאמר⁵⁴¹ לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, ולעשו לא ניתן, מכלל שאינו נחשב מזרעו של יצחק כלל⁵⁴². וסברא הראשונה הוא עיקר⁵⁴³, משום דבתפלת ימים נוראים יש לנו לפרש בענין שלא יהא שום ספק בבקשתינו, כמו שנתבאר בסי' תקפ"ב⁵⁴⁴ עיי"ש:

זמן תפלת מוסף בראש השנה

יג לא יתפלל אדם ביחיד תפלת מוסף בראש השנה עד אחר שלש שעות על היום, הואיל והוא אומר מלכיות זכרונות ושופרות, יש לו לחוש שמא יעיינו במעשיו ותדחה תפלתו⁵⁴⁵, שבשעות הללו אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, לפי שעוסק בתורה שנקרא אמת. אבל אחר שלש שעות הוא דן את כל העולם כולו, וכיון שרואה שאין העולם יכול לעמוד בדין, נכנס עמהם לפנים משורת הדין, ולא תדחה תפלתו⁵⁴⁶:

יד אבל מוספין של כל השנה, וכן שחרית אפילו של ראש השנה, הואיל ואינן אלא שבחו של הקדוש ברוך הוא וסיפורי מעשה הקרבנות, אף אם יתפלל ביחיד לא יעיינו במעשיו⁵⁴⁷.

וכן תפלת שחרית של חול, אף על פי שמבקש בה צרכיו, ויש לחוש שמא יעיינו במעשיו, מכל מקום הואיל שמן הסתם יש ציבור אחד שמתפללין בשעה שהוא מתפלל, שהרי זמנה בבוקר, תקובל תפלתו עם תפלת הרבים⁵⁴⁸, שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלת הרבים לעולם, שנאמר הן אל כביר לא ימאס⁵⁴⁹.

אבל בתפלת המוסף, הואיל וזמנה כל היום⁵⁵⁰, ויש מקדימין להתפלל ויש מאחרין⁵⁵¹, יש לו לחוש שמא בשעה שהוא מתפלל אין מתפללין תפלה זו שום צבור בעולם ותדחה תפלתו⁵⁵².

ולפיכך יש ליזהר בקיץ שלא להתפלל שחרית של חול בשעה ראשונה, דבודאי אין הציבור מתפללין באותה שעה בזמן הזה⁵⁵³. וכן בחורף לא יאחר לאחר שתי שעות על היום, דבודאי כבר התפללו כל המקומות, וצריך היחיד ליזהר שלא להתפלל בשעה השלישית⁵⁵⁴.

וכן יזהר היחיד שלא יתקע תקיעת מצוה עד אחר שלש שעות על היום⁵⁵⁵, מטעם שנתבאר⁵⁵⁶:

טו יש לומר ואין לפרש עילום שמך⁵⁵⁷, אבל לא יאמר ואין פירוש כו', כי יש פירוש לעילום שמו⁵⁵⁸:

הערות

482. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) ברכות מלכיות זכרונות ושופרות (ס"א). (ב) אם יוצא בברכת הש"ץ (ס"ב-ד). (ג) פסוקי קרבנות המוספים (ס"ה-ו). ד) פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות (ס"ז-יב). ה) זמן תפלת מוסף בראש השנה (סי"ג-טו).
483. כדלעיל סי' רסח ס"ב (ותיקנו ברכה אחת אמצעית לקדושת היום), וס"ג (במוסף אין מתפללין אלא ז' ברכות). סי' תפז ס"א (בכל ימים טובים ערבית שחרית ומנחה, מתפלל שלשה ברכות ראשונות ושלשה אחרונות וברכת קדושת היום באמצע), וס"ב (וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום, כמו שנתבאר בסי' רס"ח).
484. רש"י שבת סא, ב ד"ה הברכות (שתקנו חכמים, כגון תשעה של ראש השנה שיש בהן מלכיות וזכרונות ושופרות).
485. משנה לב, א (סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהן ... דברי ר' יוחנן בן נורי, אמר לו רבי עקיבא ... אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע), וכרבי עקיבא. רא"ש פ"ד סי' יד (כתב רי"ץ גיאות ז"ל שנהגו בשתי ישיבות ובכולהו בבל שמתפללין הצבור רק שבע ברכות, וש"צ יורד ואומר תשע ... אבל הוא כתב, ואנו קבלנו מחכמים גדולים ובעלי הוראה ואנשי מעשה, שקבלו הם מחכמים שלפניהם, כגון רב שמואל הלוי שקבלו מן רב חנוך וזקנים שבדור, הלכה למעשה, שאין מתפללין ז' אלא ט', וכן מורין ועושין). שו"ע ס"א (יתפללו הצבור בלחש תפלת מוסף תשע ברכות).
486. גמרא טז, א. לד, ב (אמר הקב"ה, אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה בשופר). לבוש ס"ב (המנהג להתפלל במוסף דראש השנה תשע ברכות, והם אבות, וגבורות, וקדושת השם, מלכיות לקבל עליו מלכות שמים, וכולל עמהם קדושת היום, זכרונות להעלות זכרונינו לפניו לטובה, ועל ידי מה, על ידי תקיעת שופרות).
487. ס"א (אבל הבקי אינו יוצא ידי חובתו בתפלת ש"ץ), ובסי' נט ס"ד (תפלה, שאין הש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי, לפי שהתפלה בקשת רחמים היא וצריך כל אחד לבקש רחמים על עצמו אם יודע).
488. גמרא לה, א (הלכה כרבן גמליאל בברכות של ראש השנה), במשנה לג, ב (רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן), ובברייתא לד, ב (אמר להם רבן גמליאל ... כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי). רמב"ם הל' תפלה פ"ח ה"י (בשני ימים אלו שליח ציבור מוציא את היודע, כשם שמוציא מי שאינו יודע ... אם רצה היודע לסמוך בשני ימים אלו על תפלת ש"ץ להוציאו ידי חובתו, הרשות בידו). טור (ואסיקנא הלכה כרבן גמליאל דאמר בראש השנה ... ש"צ מוציא לכל מי שהוא בבית הכנסת ושמעו ממנו התפלה מראש ועד סוף, אפילו אם הוא בקי ויודע להתפלל). מ"א בריש הסימן (שש"ץ מוציא בראש השנה ... אפילו הבקי).
489. גמרא לה, א (משום דאוושי ברכות), ופרש"י (שהרי כאן תשע וארוכות ומטעות, דאין הכל בקיאין בהן). רמב"ם שם (מפני שהם ברכות ארוכות, ואין רוב היודעים אותן יכולין לכוון דעתן כשליח ציבור). והיינו שאף הבקי יכול לטעות בהן, כיון שהן ארוכות.
490. הכוונה בזה, כמובא לקמן (הערה הבאה) מהרי"ף והרא"ש, שיהי' בבית הכנסת, כדי שיוכל לשמוע כל התפלה מהש"ץ (דלא כמו אנוס דלקמן). ומכל מקום יוצא אף אם עומד מחוץ לבית הכנסת ושומע כל התפלה מתחלה ועד סוף, וכדלעיל סי' נה סוף סכ"ב (לא אמרו שצריך שיהיה במקום אחד, אלא הש"ץ עם הציבור, אבל כשהם במקום אחד, יכול לצאת כל השומע קול הש"ץ אע"פ שאינו עמהם). וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
491. רי"ף יב, א (אין ש"צ מוציאן ידי חובתן עד דאתו לבי כנישתא ושמעי משליחא דצבורא מתחילה ועד סוף). רא"ש פ"ד סי' יד. טור ומ"א שם (לשמוע מתחלה ועד סוף). וכן הדין גם באינו בקי, כדלעיל סי' קכד ס"א (ישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא), וס"ב (וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"ץ לכוין לכל מה שאומר ש"ץ מראש עד סוף). לקמן סי' תקצד (ואין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעה אלא אם כן שומע תפלת הציבור, לפי שכך היתה התקנה בתחילה כשתקנו תפלת הציבור, שיחזיר הש"ץ את התפלה בקול רם כדי להוציא מי שאינו בקי). וכן בשאר הברכות צריך לשמוע מתחלה ועד סוף, כדלעיל סי' ריג ס"ד (אין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה, אפילו ענה אמן, אלא אם כן שמעה מתחילתה ועד סופה). והיינו שישמע מהש"ץ, שיש ט' שומעים ומכוונים לברכת הש"ץ ועונים אמן, כדלקמן סי' תקצד (אע"פ שבט' ברכות של מוסף ראש השנה אף הבקי יוצא בתפלת הש"ץ, כמ"ש בסי' תקצ"א, מכל מקום אם אין שם תשעה שעונין אמן אחר ברכותיו, אין אדם יוצא בתפלתו, אפילו מי שאינו בקי ואינו יודע להתפלל בעצמו). לעיל סי' קכד ס"א (ואפילו מי שאינו בקי אינו יוצא, אלא בצבור, דהיינו שט' יהיו שומעין ומכוונים לברכת הש"ץ ויענו אמן אחריו כמו שנתבאר בסי' נ"ט), ובסי' נט ס"ד (אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן), וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"א ע' 67. שלחן המלך ח"ב ע' קצח-ט.
492. גמרא שם (לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות, מאי טעמא, משום דאניסי במלאכה). רי"ף שם (ועם שבשדות דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא בראש השנה וביום הכיפורים, ש"צ נמי מוציאן ידי חובתן). רא"ש שם. טור. וכן הוא בברכת כהנים, כדלעיל סי' קכח סל"ז (ועם שבשדות, כיון שהם אנוסים, שטרודין במלאכתם ואינם יכולים לבא לבית הכנסת, הם בכלל ברכה אפילו הם אחורי הכהנים).
493. טור (ומי שהוא אנוס ואינו יכול לבא לבית הכנסת, כגון עם שבשדות וזקן וחולה, הוא פוטרו אפילו לא בא לבית הכנסת). וראה לעיל סי' צ ס"י (ואם הוא אנוס שאין יכול לבא לבית הכנסת, כגון שתש כחו ... יש לו לכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללין בבית הכנסת שהיא עת רצון, ואין תפלתו נדחית).
494. ראה תניא קו"א קסב, א (ואונס רחמנא פטריה, והש"ץ מוציאו ידי חובתו אף שלא שמע, כאילו שמע, שהוא כעונה ממש, וכדאיתא בגמרא גבי עם שבשדות דאניסי, ויוצאים ידי חובת תפלת שמונה עשרה עצמה בחזרת הש"ץ כאלו שמעו ממש, וגם קדושה וברכו בכלל).
495. מ"א ריש הסימן (נראה לי דאפילו בדיעבד לא יצא בתפלת הש"ץ, כיון שמפסיקים עכשיו בפיוטים לא יצא י"ח כלל).
496. ס"א (בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה מראש עד סוף, צריך לחזור לראש ... אם שהה מחמת אונס, שאף אם היה רוצה שלא לשהות לא היה יכול).
497. כנסמן לעיל (הערה 10 ).
498. היינו תיבה המעכבת התפלה, כדלעל סי' קפג ס"י (ואם באמצע יפנה לבבו ולא ישמע איזו תיבה המעכבת, לא יצא ידי חובתו), וסי' קפז ס"ד (ואם חיסר אחד מכל אלה ... לא יצא ידי חובתו).
499. טור (מוטב שיתפללו יחידים, כי מי שירצה לצאת בתפלת ש"צ, צריך שיכוין לכל מה שאומר ש"צ, ואם חיסר אפילו מלה אחת שלא כיון לה לא יצא, ואין כל אדם יכול לעמוד בזה). לבוש ס"א (שאין הש"ץ פוטר אלא למי שיכוין לכל מה שאומר הש"ץ, ואפילו אם יחסר מלה אחת שלא יכוין בה לא יצא, וזה דבר שאי אפשר לכל אדם לעמוד עליו, לכך יתפלל כל אחד בפני עצמו תחלה, שאז אף על פי שבאיזה מלה לא יכוין אפילו הכי יצא, כיון שהוציא המלה ההיא מפיו, משא"כ כשהוא שומע מפי הש"ץ). מ"א שם (אין כל אדם יכול לשמוע מתחלה ועד סוף ... לכן מוטב להתפלל כל אחד בלחש כל הט' ברכות).
500. טור ושו"ע ס"א (יתפללו הצבור בלחש תפלת מוסף ט' ברכות).
501. ברייתא לד, ב (כדי להסדיר שליח צבור תפלתו). שו"ת ריב"ש סי' לז (שהמנהג היפה הוא, שיתפללו הצבור תחלה, והשליח צבור יתפלל עמהם בלחש, כדי להסדיר תפלתו, ואחר כך יחזור שליח צבור להתפלל בקול רם). שו"ע שם (ושליח צבור יתפלל גם כן עמהם בלחש). לבוש שם (וגם הש"ץ יתפלל עמהם, כדי להסדיר תפלתו שתהא שגורה בפיו לכשיחזור אותה להוציא שאינו בקי).
502. במ"א שם סק"ג ד"ה ובגמרא (משמע דאי לאו משום להסדיר, הוי רשאי הש"ץ להתפלל מיד בקול רם). וראה לעיל סי' ק (תפלה של מועדות ושל ראשי חדשים אין אדם רגיל בהן כל כך, מפני שאינו מתפלל אותן תדיר אלא לפרקים, לפיכך צריך להסדיר אותן מתחלה קודם שיתפלל, כדי שתהא תפלתו שגורה בפיו).
503. גמרא לה, א (אמר רב חננאל אמר רב, כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר, שוב אינו צריך), לפירוש רש"י בשם רבותיו (במלכיות וזכרונות ושופרות), אבל פסוקי הקרבנות צריך לומר. ואף שרש"י הקשה על רבותיו, כבר תירץ ר"ת בתוס', ומסיק (אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם, שהם במקום הקרבנות). וראה הערות וביאורים תצג ע' 6. רמב"ם בסדר התפלות שבסוף ספר אהבה סוד"ה ברכה אמצעית (נהגו העם בכל תפלות המוספין, כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך, מזכיר קרבנות אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים). רא"ש פ"ד סי' יד (ור"ת מפרש דאמלכיות זכרונות ושופרות קאי ... אבל מקראות של מוסף שהן במקום הקרבנות ... אין לבטלן וצריך להזכירם לעולם). טור (כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלות של מוסף, שהן במקום הקרבת המוספין, ואין יוצאין במה שאומר ככתוב בתורתך על ידי משה עבדך). וכן הוא לעיל סי' תפח ס"ח (בכל תפלת המוספין נהגו להזכיר קרבנות היום כמו שהם כתובים בתורה).
504. רש"י שם, בדעת עצמו (כיון שאמר ובתורתך כתוב, כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך, אין צריך לומר מקראות המוספין), בפירוש ה גמרא שם (אמר רב חננאל אמר רב, כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר, שוב אינו צריך). רמב"ם שם (ואם לא הזכיר, כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך, שוב אינו צריך). וכן הוא לעיל שם (ואם לא הזכיר, כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך, יצא).
505. רא"ש שם (ונהגו בספרד שאין מזכירין פסוקי מוספין אלא בשבת וראש חדש, דרגילי ולא אתי למיטעי בהן, אבל בכל המועדות אין מזכירין, דאתי למיטעי בהו). טור ושו"ע ס"ב (המנהג פשוט בכל בני ספרד שאין מזכירין פסוקי קרבן מוסף כלל), כפירוש הט"ז סק"א (שאין לומר פסוקי מוסף אלא בשבת וראש חדש, דרגילי בהו ולא אתי למטעי, אבל בשאר מועדים דלא רגילי בהו אתי למטעי, לכך אין מזכירין אותן אלא אומרים ככתוב בתורתך כו'). וכן הוא לעיל שם (וכן נוהגין אפילו לכתחלה במקצת מדינות בשלש רגלים ובראש השנה ויום כפור, מטעם שיתבאר בסי' תקצ"א)
506. דרכי משה ס"ק ב (נוהגים כר"ת לומר פסוקי מוסף של ראש השנה). רמ"א ס"ב (והמנהג הפשוט באשכנז ובגלילות אלו, לומר פסוקי מוסף ראש השנה), ובסי' תפח ס"ג (ונוהגין לומר בכל יום טוב בתפלת מוסף פסוקי מוסף היום, אחר שאמר על ידי משה עבדך כאמור). וכן הוא לעיל שם (אבל במדינות אלו נוהגין לאמרם לכתחלה אפילו בשלש רגלים וראש השנה ויום כפור, כמו שיתבאר שם). וכן הוא בסידור.
507. ר"ת בתוס' לה, א ד"ה אילימא (אבל מוסף דראש חדש אין צריך להזכיר בראש השנה, אלא שדי לו במה שאמר מלבד עולת החדש ומנחתה, שבזה נכלל כל מוספי ראש חדש העולות. וכדי להזכיר גם השעיר, שהוא חטאת, יאמר ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן). טור (כתב ר"ת ... אבל של ראש חדש אין צריך להזכיר בראש השנה, שדי לו במה שאומר מלבד עולת החדש ומנחתה, שבזה נכלל כל מוספי ראש חדש העולות. וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת, יאמר ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן) ( ושו"ע ) ורמ"א ס"ב (ואין אומרים פסוקי מוסף ראש חדש, אלא אומרים מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד וכו', ושני שעירים לכפר ושני תמידין כהלכתן). ט"ז ס"ק ב (היינו השעיר שהוא לחטאת והשעיר של ראש חדש). וכן הוא בסידור.
508. ר"ן יב, ב (דכשאומר את יום הזכרון הזה, סליק נמי לראש חדש, דבראש חדש נמי אשכחן זכרון, דכתיב ובראשי חדשיכם וגו' (ונזכרתם לפני ה' אלהיכם וגו')). רבנו ירוחם נ"ו ח"א מח, רע"א (כשאמר במוסף את יום הזכרון הזה, עולה גם לראש חדש, דכתיב בראש חדש ונזכרתם לפני יי' אלקיכם). רמ"א ס"ב (ואומרים גם כן מוספי יום הזכרון), ושו"ע ס"ג (צריך לומר את מוספי יום הזכרון, כדי לכלול גם מוסף ראש חדש). מ"א ס"ק ב (אף על גב שהרב"י כתבו בסמוך ס"ג, כתבו רמ"א כאן, להודיענו דאף למנהגנו שאומרים הפסוקים, יאמר מוספי). וכן הוא בסידור. אבל בחג השבועות, אף שמנהגנו לומר "ושני שעירים", לכלול את השעיר של שתי הלחם. מכל מקום אין אומרים "ואת מוספי" (אלא "ואת מוסף"), כיון ששעיר של שתי הלחם אינו נקרא קרבן מוסף.
509. סעיף ט (בראש השנה אומר ותתן לנו את יום הזכרון הזה. ואין צריך להזכיר ראש חודש ולומר ואת יום ראש חודש הזה, דכשאומר יום הזכרון, גם ראש חודש בכלל, שנקרא זכרון, שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' [והיו לכם לזכרון]). וראה לעיל שם (הערה 48 ).
510. ב"י ד"ה כתב הר"ן (מדסתמו הר"ן ורבינו ירוחם דבריהם, נראה שהם סוברים, דביום שני נמי אומר את מוספי. וכן יש לדייק מלשון הר"ן). שו"ע שם (וגם ביום שני יאמר את מוספי). לבוש ס"ג (כי במלת הזכרון נכללו ראש חודש וראש השנה, ועליה קאי ושני שעירים לכפר וכו', ואין חילוק בין יום ראשון לשני בזה).
511. והיינו אף שיש הפרש בין ראש השנה, שיום ראשון שלו הוא העיקר, לבין ראש חדש, שיום השני שלו עיקר, וממנו מונים למועדות. מ"א סק"ג (נראה לי דהטעם דלא לזלזלו ביה). והוא כדלעיל סי' תצ ס"א (בכל יום טוב שני של גליות מתפללין כסדר התפלה של יום ראשון וכן צריך לומר קידוש היום ושהחיינו, ואף על פי שאין אנו נוהגין בו קודש אלא מחמת ספק שנסתפק לאבותינו שלא היו יודעין יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל, מכל מקום אם לא יתפללו בו תפלת יום טוב או שלא יאמרו בו קידוש היום ושהחיינו יבאו לזלזל בו לומר שאינו יום טוב כלל, ועל ידי כן יבאו גם כן לעשות בו כל מלאכת עבודה), ושם נסמן (הערה ו).
512. ר"ן שם (וכתבו הגאונים ז"ל דאין מזכירין פסוקי ראש חדש בתפלת המוספין, כדי שלא יאמרו דיום שני עיקר, דבשאר חדשים יום שני עיקר, ואתי לזלזולי ביום טוב). טור (וכן כתבו קצת מהגאונים, שאין לומר ובראשי חדשיכם שחרית בראש השנה, כי היכי דלא לזלזלו במועדות, שאם יאמרו אותו בשני, יאמרו שני עיקר, כמו בשאר ראשי חדשים של כל השנה, ואתו לממני מועדים משני). ט"ז סק"ב (והא דאין מזכירין ראש חדש, היינו כדי שלא יאמרו יום ב' דראש חדש עיקר, כמו בשאר ראש חדש).
513. סעיף ה (ואף ביום שני שאינו ראש חודש, אעפ"כ אומרים את מוספי וכו' ושני שעירים לכפר, כדי שלא יזלזלו ביום שני). ואם יזכירוהו גם ביום שני, יאמרו שיום שני הוא עיקר ראש חדש.
514. מנהגים (קלויזנר) סליחות סי' א הגהה א. מנהגים (טירנא) חדש אלול (אין מזכירין ראש חדש לא בקרבנות ולא בתפילה ... כדי שלא יקטרג השטן). לבוש סי' תקפא ס"א (וגם אין מזכירין ראש חודש לא בקרבנות ולא בתפלה בראש השנה, והכל מטעם כדי לערבב את השטן, שלא ידע יום שהוא ראש השנה כיון שלא קדשוהו), וסי' תקפב ס"ו (וכבר אמרנו שיש להעלים ראש חודש מפני השטן בכל מה שנוכל). וראה לקוטי שיחות חכ"ד ע' 222-7. שלחן המלך ח"ב ע' קצט-רב.
515. פנחס כח, יא-טו. טור (וכן פירש בערוך, איזה חג שהחודש מתכסה בו, שאין אומרים ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתו, פירוש לא במוסף ולא בבוקר כשקורין פרשת הקרבנות, שיש מקומות שקורין בראש חדש בבקר לאחר שקראו פרשת התמיד ובראשי חדשיכם, כמו שאומרים בשבת וביום השבת, וכן כתבו קצת מהגאונים שאין לומר ובראשי חדשיכם שחרית בראש השנה, כי היכי דלא לזלזלו במועדות, שאם יאמרו אותו בשני יאמרו שני עיקר, כמו בשאר ראשי חדשים של כל השנה, ואתו לממני מועדים משני), והוא בערוך ערך חדש. וראה לעיל סי' מח ס"ב (ובמדינות אלו נוהגין שמזכירין גם בראש חדש, כדי לפרסם שהוא ראש חודש). ובסידור לא הובא (לא בראש חדש שבכל השנה, ולא בשבת ויום טוב).
516. משנה לב, א (רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר ג' ג' מכולן יצא). ברייתא שם (ואם אמר שלש מכולן יצא, כנגד תורה נביאים וכתובים). גמרא שם (אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי). רמב"ם פ"ג ה"ח (ואם אמר פסוק אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא). טור (ורבי יוחנן בן נורי אמר, אפילו לא אמר אלא ג' מלכיות וג' זכרונות וג' שופרות, כגון שאמר אחד של תורה ואחד של נביאים ואחד של כתובים, יצא, והלכתא כוותיה).
517. משנה שם (אין פוחתין מעשרה מלכיות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות). ב"י ד"ה ומ"ש רבנו ומכל מקום (דעד כאן לא פליג רבי יוחנן אתנא קמא אלא בדיעבד, אבל לכתחלה מודה ליה. והכי מוכח לישנא דמתניתין דקתני רבי יוחנן אומר אם אמר שלש שלש יצא, דמשמע דלא אמר דסגי בשלש שלש אלא בדיעבד, אבל לכתחלה מודה שצריך לומר עשרה), ו ר"ן ח, ב (ומיהו רבי יוחנן בן נורי מודה דלכתחילה עשר בעינן, דלא פליג את"ק אלא בדיעבד). טור ושו"ע ס"ד (אומרים עשרה פסוקים של מלכיות, וי' של זכרונות, וי' של שופרות בכל ברכה).
518. רבי יוחנן ב גמרא שם (כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם), וכדתנן אבות פ"ה ה"א (בעשרה מאמרות נברא העולם). לבוש ס"ד (וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם).
519. משנה לב, סוע"א (מתחיל בתורה ומשלים בנביא, ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא), וגמרא שם ע"ב (הכי קאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא, ר' יוסי אומר משלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא), ורש"י שם ד"ה ומתחיל (והכתובים בינתיים). רי"ף ט, א (ותריצנא, הכי קאמר, מתחיל בתורה ומשלים בנביא, רבי יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא. וקיימא לן כרבי יוסי). רא"ש פ"ד סי' ג. טור ושו"ע שם (ג' מהם של תורה, ג' של כתובים, ג' של נביאים, ואחד של תורה). מ"א סק"ד (ואם השלים בנביא יצא).
520. שבסוף עלינו לשבח.
521. גמרא לה, א (אמר רב חננאל אמר רב, כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר, שוב אינו צריך), כפירוש ר"ת בתוס' (ור"ת פירש דאפסוקי דמלכיות זכרונות ושופרות קאי, והיכא דהתחיל פליגי דלא יפחות, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אבל יכול לפטור עצמו לגמרי על ידי בתורתך כתוב לאמר). טור ורמ"א ס"ד (מיהו אם לא התחיל בשום פסוק, רק אמר ובתורתך כתוב לאמר, יצא).
522. שלטי גבורים ט, א בשם ריא"ז (ונראה בעיני שצריך לומר גם כן וכן כתוב בתורתך, וכן כתוב בדברי קדשך, וכן נאמר על ידי עבדיך הנביאים). כנה"ג הגה"ט. מ"א סק"ה (וצריך לומר גם כן וכן כתוב בדברי קדשך, וכן ונאמר על ידי עבדיך הנביאים (ש"ג כ"ה)).
523. בסידור הנוסח: על העולם כולו – ראה שער הכולל פמ"ב אות י.
524. שלטי גבורים שם (וכן לזכרונות וכן לשופרות), וכנסת הגדולה שם.
525. מ"א סק"ו (ומכל מקום נראה לי, דהאידנא שויי' עלייהו כחובה, וצריך לומר כולם).
526. משנה לב, סוע"א (אין מזכירין (זכרון מלכות ושופר) של פורענות). טור ושו"ע ס"ה (ואין אומרים פסוק במלכיות, ולא בזכרונות ולא בשופרות, של פורעניות של ישראל).
527. גמרא לב, ב (אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של עובדי כוכבים אומר). טור ולבוש ס"ה (אבל המדברים בפורעניות של אומות העולם אומרים).
528. נחמיה ה, יט. יג, לא.
529. תהלים קו, ד.
530. גמרא שם (אין מזכירין זכרון של יחיד, ואפילו לטובה, כגון זכרני ה' ברצון עמך, וכגון זכרה לי אלהי לטובה). טור ושו"ע ס"ה (ואין אומרים פסוק זכרונות של יחיד).
531. ואתחנן ו, ד.
532. רבי יוסי בברייתא לב, ב (שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, מלכות). רמב"ם פ"ג ה"ט (שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ... מלכות הוא ענינו). טור (שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד הוי מלכות, ויוצא בו ידי מלכות).
533. לבוש ס"ד (ואף על גב דלא כתיב ביה מלכיות ... דמלת אחד הוי כמו מלכות, כלומר שהוא אחד ומיוחד ואין דומה לו ומלכותו בכל משלה). וכדלעיל סי' סא ס"ו (כל המאריך בדלי"ת של אחד מאריכין לו ימיו ושנותיו ... כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ). סי' סג ס"ה (עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון, שהוא קבלת מלכות שמים).
534. פנחס כט, א.
535. גמרא , כרבי יוסי בברייתא שם (תרועה שאין עמה לא כלום, כגון יום תרועה יהיה לכם, אומרה עם השופרות). טור (תרועה הרי היא כשופרות, כגון יום תרועה יהיה לכם).
536. בהעלותך י, י.
537. רא"ש פ"ד סי' ג (וכי היכי דתרועה בלא שופר מיקרי שופר, הוא הדין נמי תקיעה, ומשום דכתיב חצוצרות בקרא לא גריעי, וכן משמע בירושלמי שהיו משלימין בו שופרות, דגרסינן בפרק בתרא דמכילתין, בעון קומי רבנן מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה, א"ר יעקב בר אסא בשם ר' יוסי העובר לפי התיבה ביום טוב של ראש השנה אין צריך להזכיר של ראש חדש, ואתיא כרב חסדא דאמר (עירובין מ, א) זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. מעתה יבטל ראש חדש בתפלה. כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, יצא. תני, אמר ר' אלעזר, ותיקין היו משלימין אותן בשל תורה). ר"ן ט, א (הרא"ה ז"ל כתב דבקרא דותקעתם בחצוצרות סגי, דאף על גב דכתיב בה חצוצרות, אינה אלא שם תקיעה דעולה משום שופרות ... ואי משום דבעינן שיהא משלים בתורה, שפיר מקרי משלים בתורה ההוא קרא דותקעתם בחצוצרות, בהדי ההיא דרשא דספרי דדריש מהאי קרא שופרות, אלו דבריו ז"ל, וכן ראיתי לרמב"ם ז"ל שהביא פסוק זה דותקעתם בחצוצרות בסדור תפלותיו בסוף ספר אהבה). טור ושו"ע ס"ו (יש קורים תגר על מה שנוהגים להשלים פסוקי שופרות בפסוק וביום שמחתכם, שאין מזכיר בו שופר אלא חצוצרות, והרא"ש והר"ן כתבו לקיים המנהג).
538. בסוף ברכת זכרונות.
539. מהרי"ל הל' תפלת מנחה דיום הכיפורים ע' שנג (אמר מהר"י סג"ל שיש לומר ועקדת יצחק לזרע יעקב). זבחי שלמים להרמ"ק לו, ד (דאמרינן בספר הזוהר, הצילני נא מיד אחרי מיד עשו, שבתפלה צריך לפרט הרבה כי על כן אמר מיד אחי מיד עשו, אף על פי שלא היה לו אח אחר ... ביום הדין צריך לפרט ביותר, כל שכן שאשכחן דזרע פסול אקרי זרע, לכן טוב וישר לומר לזרע יעקב, כמו שכתוב בכל המחזורים הקדמונים). ט"ז סק"ג (בס' זבחי שלמים לבעל הפרדס ראיתי שכתב ... כיון דאשכחן ביבמות דזרע פסול נמי אקרי זרע, לענין וזרע אין לה, ובתפלה בעינן לפרושי טפי כל מה דאפשר ... על כן יש לומר לזרעו של יעקב, ולא לזרעו, דהזרע מתיחס ליצחק ביעקב). מ"א סק"ח (ובמהרי"ל כתב לזרע יעקב כו', וכן צריך לומר).
540. ריב"ש סי' לח (הנוסחא המפורסמת והשגורה בפי הכל ובכל הסדורים היא, היום לזרעו תזכור, והמשנה ממטבע שטבעו בברכה אינו אלא טועה. והמדקדק להוסיף לזרע יעקב, לא מחכמה דקדק. שהרי שנינו (בפ"ד נדרים) קונם שאיני נהנה לזרע אברהם, אסור בישראל ומותר באומות העולם, וכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מהל' נדרים) נדר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ובני עשו, ואינו אסור אלא בישראל, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם). שו"ע ס"ז (ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור, כך היא הנוסחא המפורסמת. והמדקדק לומר לזרע יעקב תזכור, משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ואינו אלא טועה).
541. תולדות כו, ג.
542. מ"א סק"ז (מדקאמר רחמנא ליצחק לזרעך אתן את כל הארצות האל, ולעשו לא נתן, שמע מינה אין עשו בכלל).
543. ט"ז שם (וכן עיקר, וראוי לומר כן). אבל בנוסח הסידור: לזרעו.
544. סעיף ז (ובימים האלו שהן ימי דין צריך לדקדק ולפרט היטב תפלתו).
545. רב יוסף ע"ז ד , ב (לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא, ביומא קמא דריש שתא, ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי), ופרש"י (מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות שופרות מיפקד דינא טפי). טור ושו"ע ס"ח (לא יתפלל ביחיד תפלת מוסף בראש השנה עד אחר ג' שעות היום). מ"א ס"ק ט (דהטור והשו"ע סבירא להו דלא יתפלל בכל ג' שעות).
546. גמרא שם ג, ב (שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים), ושם ד, ב (תורה דכתיב בה אמת, דכתיב אמת קנה ואל תמכור, אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. דין דלא כתיב ביה אמת, הקב"ה עושה לפנים משורת הדין). והיינו דוקא ביחיד, אבל הצבור יכולים להתפלל גם בשלוש שעות הראשונות, מטעם האמור לקמן סי"ד (שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלת הרבים לעולם, שנאמר הן אל כביר לא ימאס).
547. רש"י שם (מוספי כל השנה הן שבח וסיפורי מעשה, אבל מוסף ראש השנה, מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות שופרות מיפקד דינא טפי, ואל יפרוש אדם עצמו מן הצבור).
548. גמרא שם (אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא. כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא קא מדחי). לבוש ס"ח (דבאותו זמן הוא זמן תפלה זו בכל ציבור שבעולם, ותתקבל תפילתו אגבן ולא תדחה). מ"א שם (ולפי זה צריך לומר הא דפריך בגמרא אי הכי צפרא נמי, קאי אשחרית של כל השנה, שהיא גם כן שאלת צרכיו ואינה שבח וספורי מעשה, ויש לחוש גם כן דמפקד דינא. ומשני כיון דאיכא צבורא וכו'). וכן הוא לעיל סי' צ ס"י (להתפלל בשעה שהצבור מתפללין בבית הכנסת, שהיא עת רצון ואין תפלתו נדחית), וסי"א (להתפלל עם הצבור שתפלת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום).
549. איוב לו, ה. ברייתא ברכות ח, א (מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר הן אל כביר ולא ימאס). רמב"ם הל' תפלה פ"ח ה"א (תפלת הציבור נשמעת תמיד ... לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור). לבוש ס"ח (שאין תפלת צבור נדחית, כי הן אל כביר לא ימאס, דנפיש זכותייהו). וכן הוא לעיל סי' נב ס"א (תפלת צבור היא רצויה ומקובלת לעולם, שנאמר כביר לא ימאס).
550. משנה שם כו, א (ושל מוספים כל היום). מגילה כ, ב (כל היום כשר ... ולתפלת המוספין). וכן הוא לעיל סי' רפו ס"ב (שזמנה כל היום).
551. רש"י ע"ז שם ד"ה צבורא (תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום, והיא שיחת שחרית וצהרים, יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין). מ"א שם (מוסף, הואיל וזמנה כל היום, יש שמתפללין אותה בבוקר ויש מאחרין (רש"י)).
552. לבוש שם (ויש לו לחוש שמא עדיין לא התחיל תפלה זו שום ציבור בעולם, ויותר הוא לבדו ותדחה תפלתו).
553. מ"א שם (ואם כן יש ליזהר בכל השנה שלא להתפלל שחרית ביחיד בשעה ראשונה, דבודאי אין הצבור מתפללין באותה שעה בזמן הזה בקיץ). אבל ראה לעיל סי' צ ס"י (מכל מקום כיון שהמתפלל ביחיד אסור אפילו ללמוד עד שיתפלל, כמו שנתבאר סי' פ"ט, אין לו להמתין כלל עד שעה שהצבור מתפללין בבית הכנסת, אלא יתפלל מיד בנץ החמה)
554. מ"א שם (ובחורף הוי איפכא, דלאחר ב' שעות בודאי התפללו כל המקומות. וצ"ע בזה לדינא). אבל אחר ג' שעות ביום, אין לחוש, כדלעיל סי"ג (אחר שלש שעות הוא דן את כל העולם כולו, וכיון שרואה שאין העולם יכול לעמוד בדין, נכנס עמהם לפנים משורת הדין, ולא תדחה תפלתו).
555. מהרי"ל הל' שופר ע' רצג (בתלת שעות קמייתא, אז הקדוש ברוך הוא יושב ודן את העולם, ואם בא היחיד לתקוע אז, פן ח"ו מיפק דינא עליה ונטרד, דלא דמי יחיד לצבור. וכן איתא בפ"ק דע"ז, יחיד המתפלל מוסף בג' שעות ראשונות תפלתו נדחית, הכי נמי בתקיעה, אכן הציבור נתקבלה בכל קראנו אליו). מ"א ריש ס"ק ט (והוא הדין שלא יתקע ביחיד, עיין מה שכתבתי סי' תקפ"ט ס"ו), וב סי' תקפט סק"ד (במעגלי צדק כתב בשם מהרי"ל, שלא יתקע בג' ראשונות משום דמיפקד דינא, כמ"ש סי' תקצ"א).
556. סעיף יג.
557. בסוף פיוט ונתנה תוקף.
558. מהר"ם מרוטנבורג בתשב"ץ סי' קיט (ואין לפרש עילום שמך. ואין לומר ואין פירוש, כי יש פירוש לשמו, כדאיתא בקדושין (עא, א) סבר למדרשי' בפרקין, אמר ליה ההוא סבא, לעלם כתיב. לכך יש לומר אין לפרש). מ"א סוף סק"ט (יש לומר ואין לפרש עילום שמך. ולא יאמר ואין פירוש לעילום שמך, כי יש פירוש לעילום שמו (תשב"ץ בשם מהר"מ)).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 31 עמודים.