ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות ציציתיג דיני ציצית בשבת

יג דיני ציצית בשבת

ובו ט' סעיפים

יציאה לרה"ר בטלית מצוייצת

א ארבעת ¹³⁶⁵ הציצית מצוה אחת הן, ולפיכך הן מעכבות זו את זו, שכל זמן שאין בטלית כל הד' ציצית אינה מצוייצת כהלכתה, והיוצא בה בשבת לרשות הרבים חייב חטאת, לפי שהציצית התלוים בה אין בהם מצוה, והרי הם כמשאוי¹³⁶⁶.

ואע"פ שהן מחוברין לטלית, אינן בטלים לגבי הטלית, מפני שהם חשובים בעיניו ודעתו עליהם עד שישלים כל הד' ציצית. ואפילו נפסלו כל הד' ציצית על ידי פסיקת החוטין שלא נשתייר בהם כדי עניבה, אעפ"כ אותן החוטין שנשתיירו שלמים שלא נפסקו עדיין, הם חשובים בעיניו, ודעתו להוסיף עליהם עוד חוטין אחרים, ולכן אע"פ שמחוברים לטלית אינן בטלים לגבי הטלית, והרי הם כמשאוי, כיון שעכשיו הם פסולים אינן לא מנוי הטלית ולא מתשמישי הטלית, שהרי אין לטלית צורך בהם כלל¹³⁶⁷.

אבל אם נפסקו כל החוטין שבכל הד' ציצית ולא נשאר בהם אפילו חוט אחד ארוך שיהיה שלם, וקצת מהם נפסקו ולא נשתיירו בהם כדי עניבה ¹³⁶⁸ , בענין שכל הציצית הם פסולים ואין להם תקנה, אלא הוא צריך לעשות ציצית אחרים תחתיהם, לפיכך אין אלו חוטין הפסוקים חשובין בעיניו לכלום, לכן בטלין הן לגבי הטלית, ולפיכך מותר לצאת בהם אפילו לרשות הרבים¹³⁶⁹, אם היא טלית [שאולה¹³⁷⁰] שאינה חייבת בציצית, דאם לא כן הרי אסור להתלבש בטלית שיש בו ד' כנפות בלא ציצית¹³⁷¹ כמ"ש סי' ח¹³⁷²:

ב טלית שהיא מצוייצת כהלכתה, מותר לצאת בה לרשות הרבים, אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת ¹³⁷³ , בין הטלית קטן בין הטלית גדול, בין ביום בין בלילה¹³⁷⁴, ואע"פ שלילה לאו זמן ציצית הוא ¹³⁷⁵ . מפני שהציצית הכשרים הם מנוי הבגד ותכשיטיו, כמו האימרא ¹³⁷⁶ וכיוצא בה, לפיכך אין זה כמשאוי¹³⁷⁷.

רק יזהר שלא תהא הטלית מונחת לו על כתפו¹³⁷⁸ שלא כדרך לבישתה בחול¹³⁷⁹, כמ"ש סי' ש"א סעיף ל[ה]¹³⁸⁰ עיין שם:

ג אין צריך לבדוק את הציצית כשהוא יוצא לרשות הרבים¹³⁸¹ אם כבר בדקום באותו היום¹³⁸², מפני שמעמידין אותן בחזקתן, כמו שנתבאר בסימן ח¹³⁸³ עיין שם:

מצא שנפסלו ציציותיו

ד אם ¹³⁸⁴ נודע לו בשבת כשהוא עומד ברשות הרבים שהטלית שעליו הוא פסול מן התורה, צריך לפשטו¹³⁸⁵, בין טלית קטן בין טלית גדול ¹³⁸⁶ , ואפילו ישאר עומד ערום בשוק, שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'¹³⁸⁷ (ועיין ביו"ד סי' ש"ג¹³⁸⁸, והוא הדין כאן ¹³⁸⁹ ).

אבל אם היה בחול ¹³⁹⁰ , אם הוא טלית קטן אין צריך לפשטו. ואע"פ שהוא מבטל מצות עשה של תורה במה שהוא לבוש ד' כנפות בלא ציצית. מכל מקום, כיון שהוא אינו עושה מעשה בידים, אלא העשה היא נדחית ממילא, גדול כבוד הבריות ודוחה את איסור של תורה בשב ואל תעשה¹³⁹¹. ומכל מקום צריך למהר ולילך לביתו להפשיטו מעליו, אפילו הוא עוסק בדבר מצוה, כגון שהוא בבית הכנסת או בבית המדרש, כיון שהוא איסור של תורה ¹³⁹² .

אבל בטלית גדול שלנו, כיון שאין לובשין אותו לשם מלבוש, אלא לשם מצוה, אם כן אין גנאי בהפשטתו, ולכן צריך לפשטו אפילו בשוק ¹³⁹³ :

ה ההולך לבית הכנסת ומצא שנפסלה טליתו¹³⁹⁴, אע"פ שמתבייש להתפלל בלא טלית, אסור לו להתלבש בטליתו, אפילו בלא ברכה, כיון שאין כאן גנאי גדול לישב בלא טלית, אין דוח[ין] עשה של תורה מפני גנאי קטן¹³⁹⁵:

ו במה דברים אמורים בחול, כיון שהוא יכול להטיל ציצית בטליתו, אם כן כשלובשו עובר על קום ועשה ¹³⁹⁶ . אבל בשבת¹³⁹⁷, כיון שאי[נו] יכול להטיל ציצית מחמת איסור שבת, אין איסור מן התורה ללבוש טלית בלא ציצית, שהרי לא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית, אלא לאחר שילבשנו מצות עשה להטיל בו ציצית, וכיון שאינו יכול להטיל, אינו עובר¹³⁹⁸. אלא דמכל מקום מדרבנן אסור ללובשו, כיון שסופו לבטל מצות עשה ¹³⁹⁹ , וחכמים לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות אפילו אין שם אלא גנאי קטן, לכן אם הוא מתבייש [להתפלל] בלא טלית, יכול ללובשו בלא ברכה¹⁴⁰⁰:

ז במה דברים אמורים כשלא ידע קודם שבת שנפסלה טליתו. אבל אם ידע בו קודם שבת, אסור ללבשו בשבת, דהיה לו לתקן מאתמול¹⁴⁰¹:

ח אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית, שאין איסורו אלא מדרבנן, שהטלית שעליו פסול, אין צריך לפשטו, דלא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות¹⁴⁰². ואפילו בטליתות שלנו שאינם אלא לשם מצוה, ואינם גנאי בהפשטתן, מכל מקום כיון שאין כאן אלא איסור מדרבנן כמו שביארנו, דמן התורה מותר להתלבש בטלית בלא ציצית בשבת, וכיון שלא גזרו להפשיט את הטלית בכרמלית, לא רצו לחלק בין טלית לטלית, ואינו צריך לפשוט מעליו שום בגד בכרמלית¹⁴⁰³:

ט הרואה בחבירו שנפסלו לו ציציותיו, אם הוא במקום שיצטרך לפשטו מעליו, לא יאמר לו עד שיבא לביתו¹⁴⁰⁴, דמשום כבוד הבריות לא יפרישנו מאיסור שוגג¹⁴⁰⁵.

ומכל מקום צריך הוא לקרוא לו שיבא לביתו במהרה, ושם יאמר לו שיפשיטנו מעליו¹⁴⁰⁶. והוא (א) הדין אם הוא במקום שאין צריך לפשטו מעליו, רק בענין שצריך למהר ולילך לביתו לפשטו מעליו, ועל דרך שנתבאר למעלה, צריך הרואה לומר לו שילך לביתו במהרה, ושם יפשיטנו מעליו:

קונטרס אחרון

(א) והוא הדין אם הוא במקום שאין צריך כו'. מהמשך לשון המגן אברהם¹⁴⁰⁷, שאחר שכתב ובחול צריך למהר כו', כתב הרואה בחבירו דיקראנו לבא לביתו כו', עיין שם.

הערות

1365. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) יציאה לרה"ר בטלית מצוייצת (ס"א-ג). (ב) מצא שנפסלו ציציותיו (ס"ד-ט).
1366. משנה מנחות כח, א (ד' ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת. רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות), וכת"ק. גמרא לז, ב (מאי בינייהו ... דרב הונא איכא בינייהו, דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת, חייב חטאת (וכו"ע אית להו דרב הונא, מיהו הטיל לשלש ולא לד', לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת, דהוו להו ציצית משוי, ולרבי ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה, דג' מצות איכא, ואינו פסול, רש"י) ... אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי ישמעאל. ולית הלכתא כותיה). טור ו שו"ע ס"א (ארבע ציציות מעכבין זה את זה, שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה, והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת).
1367. רב הונא אמר רב שבת קלט, ב (מתעטף אדם בכילה (שהוא כסדין ומתעטף בו דרך מלבוש, רש"י) ובכסכסיה (רצועות התלויות בה ... לנטותה באהל, רש"י), ויוצא לרשות הרבים בשבת, ואינו חושש (ולא אמרינן הך רצועות לאו לצורך עיטוף נינהו והוה משאוי ההוא שעתא, רש"י). מאי שנא מדרב הונא, דאמר רב הונא אמר רב, היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת. ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי (משום דשל תכלת הן ולא בטלי, והוו בה משוי), הני לא חשיבי ובטלי ). ולכאורה משמע מדברי רש"י שלא אסרו אלא "משום דשל תכלת הן ולא בטלי". אבל כאן נפסק שכן הוא גם בסתם ציציות, כדעת ה רמב"ם הל' שבת פי"ט ה"כ ( מותר להתעטף בטלית שיש בשפתותיה מלל, אע"פ שהן חוטין ארוכין, ואע"פ שאינן נוי הטלית, מפני שהן בטלים לגבי הטלית, ואינו מקפיד עליהן בין היו בין לא היו. לפיכך היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב, מפני שאותן החוטין חשובין הן אצלו ודעתו עליהן, עד שישלים חסרונן ויעשו ציצית) . ולכאורה משמע מדברי הרמב"ם, שלא התירו אלא במלל ש" אינו מקפיד עליהן בין היו בין לא היו ", משא"כ ברצועות התלויות בה אסור, כיון שהוא צריך להם. אמנם יתבאר לקמן סי' שא סמ"ו ( מותר לצאת מעוטף בכילה שתלויין בה רצועות שמושכין אותה בהן על גבי כלונס שעל גבי המטה ... כיון שאינן חשובין כלל, הרי הן בטלין לגבי הכילה), אף שמקפיד וצריך להן כדי למשוך אותה על גבי הכלונס – אחר השבת. וכן הוא לקמן שם סכ"ג ( אם אינו חשוב כלל נגד חשיבות הכסות, כגון מטפחת שמקנחין בו את האף (שקורין פאצילי"ש), הרי היא בטילה לגבי הכסות, אם היא תפורה לו ). והוא כמבואר בתוס' שם ד"ה ציצית ( ציצית חשיבי ולא בטלי, שאינם מבוטלין, לפי שחשובין הם בעיניו, שדעתו ליתן בטלית ציצית רביעית, כך פירש ר"ח הא דלא חשיבי ובטלי. על זה סמך רבי להניח באבנטו רצועות התלויות בו, ויש שקושרים בהם בתי שוקיים, דבטלי, דלא חשיבי כולי האי ). הרי שהתירו רצועות שבכילה ושבאבנט, אף שמקפיד וצריך להן כדי לקשור בהם, וכן התירו במטפחת התפורה לבגדו, אף שמקפיד וצריך למטפחת כדי לקנח בה את האף , כיון שאינן חשובות כלל נגד חשיבות הכילה והאבנט והבגד , ולא אסרו אלא בציצית החשובות בעיניו כדי ליתנם בטלית. וכן נפסק בטור ושו"ע סי' שא סל"ח (היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, חייב, מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו ודעתו עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית), וסל"ט (כילה שיש בה רצועות שמותחין אותה בהם, מותר להתעטף בה ולצאת לרשות הרבים, ואין הרצועות חשובות כמשאוי, שמבוטלות אגבה. הילכך מותר לצאת ברצועות התלויות באבנט אף על פי שאין המנעלים קשורים בהם, דלא חשיבי ובטלי אגב האבנט). והיינו שלא אסרו אלא בציצית כי הם חשובים לגבי הבגד, כמבואר בט"ז ס"ק א (ואין לומר דבטיל לגבי בגד, דחשיבי הם לגביה, שדעתו להשלים עליהם, כ"כ ב"י בשם התוספות ורמב"ם), וכאמור כאן (הם חשובים בעיניו), ולקמן סי' שא סמ"ה (ומפני שאותן החוטין חשובין הן בעיניו, ודעתו עליהם עד שישלימם ויעשם ציצית. ולפיכך אינם בטלים לגבי הטלית. אף על פי שהם קשורים בו קשר של קיימא), ושם נסמן (הערה שע). וכן הוא במפתח התפור לבגדו, כדלקמן סי' שא ס"ח (מפתח ... אסור לצאת בו, אפילו אם הוא מחובר וקבוע לעולם בחגורה או בשאר מקומות מבגדיו ... ואף על פי שהמלבוש חשוב הרבה ממנו, איננו טפל למלבוש בשביל כך ... והרי זה כאילו יוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה שחייב חטאת מטעם זה). נמצא שאין איסור לצאת בחולצה שתפורים בה כפתורים חילופיים. כי אף שצריך להם למקרה שיפלו כפתורים מהחולצה ישלימו בכפתורים אלו, מכל מקום אינם חשובים כלל נגד חשיבות החולצה, ובטלים אליה. ונתבאר בשיעורי הלכה למעשה סי' כט.
1368. כי אף שבחלק מהם נשתיירו כדי עניבה, שלפעמים יכולים להכשיר הציצית, כדלעיל סי' יב ס"א-ג. מכל מקום, כיון שכאן הם נפסלו, לא יוכל להשתמש בהם כשיעשה ציצית אחרים, כדלעיל שם ס"א, שבשעת הטלת הציצית בבגד צריך להיות אורך כל חוט י"ב גודלים, ולא סגי בכדי עניבה.
1369. ט"ז שם (ולפי זה, אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כדי עניבה, דודאי יעשה אחרים תחתיהם, בטלים הם לגבי בגד, ומותר לצאת בהם בשבת. כן נראה לי).
1370. כ"ה בכת"י, וכדלקמן סי' יד ס"ד (השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור מלהטיל בה ציצית כל שלשים יום, שנאמר כסותך שלך, אבל לא של אחרים).
1371. אלי' זוטא ס"ק א (והיינו משום איסור שבת מותר, אבל מכל מקום אסור לילך בו משום ביטול ציצית).
1372. סעיף כח (אסור להתכסות בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית. ואם לובשו עובר על מצות עשה, שהרי ביטל מצות ציצית).
1373. "דהא קיימא לן, התכלת אינה מעכבת את הלבן" (מ"א ס"ק ג). וכדלעיל סי' יא ס"א (ועכשיו שאין לנו תכלת, צריך ליקח ב' חוטי לבן במקום ב' חוטי תכלת).
1374. שו"ת הרא"ש כלל ב ס"ט (אמת הוא שראיתי לקצת רבותי שהיו נוהגין כן, שהיו פושטים טלית שלהם כשהיו יוצאים לרשות הרבים. ואני אומר שחומרא שאין לה טעם היא). מרדכי שבת רמז תמב (מותר לצאת בטלית קטן בשבת, רק שיהא מתוקן בציציותיו). טור ו שו"ע סעיף ב (אם היא מצוייצת כהלכתה, מותר לצאת בה לרשות הרבים, בין טלית קטן בין טלית גדול, אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת).
1375. כדלקמן סי' יח ס"א.
1376. בשפת הבגד.
1377. רמב"ם הל' שבת פי"ט ה"כ (אבל טלית המצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה, שאין הציצית הגמורה משאוי, אלא הרי היא מנוי הבגד ומתכסיסיו, כמו האימרא וכיוצא בה). מ"א ס"ק א (מותר לצאת אפילו בלילה דלאו זמן ציצית הוא, משום דנוי הן לבגד). ט"ז סי' יח ס"ק א (מותר לצאת לרשות הרבים בליל שבת בטלית עם ציצית, ולא הוי משוי, שהם נוי הבגד ותכשיטיה). וכן הוא לקמן סי' שא סמ"ה (מותר לצאת בטלית המצוייצת כהלכתה אפילו בלילה שאינו זמן ציצית, שאין הציצית הכשירות חשובין משוי, אלא הרי הן מנוי הבגד ומתכשיטיו, כמו האימרה וכיוצא בה. במה דברים אמורים, באיש, אבל באשה שיצאתה בטלית המצוייצת חייבת, שמשוי הוא לה זו), ושם נסמן (הערות שסח-ט). וראה מחנה יוסף ע' קז ואילך. והיינו שהציצית הכשרות הן נוי לטלית, אף אם הוא פטור מציצית (בלילה או שאול), אבל הציציות הפסולות אינן נוי לטלית.
1378. ר"ן שבת סב, א (יש ליזהר בחתנים שלנו, שלא יצאו בטליתותיהן לרשות הרבים, כל שצידי הטלית מקופלין על כתפם. וכן אסר ה"ר יונה ז"ל). רמ"א סעיף ב (רק שלא יהא מונח לו על כתיפיו). האיסור הוא לא מחמת הציצית, אלא אף מחמת הטלית עצמה, שאסור לצאת בזה באופן בה בשבת.
1379. מ"א ס"ק ד (היינו שלא כדרך לבישתו בחול). ט"ז ס"ק ב (דאז לא הוי דרך מלבוש, אלא משוי).
1380. מ"א שם (עיין סי' ש"א ס"ל). והוא האמור בשו"ע שם סכ"ט (היוצא בטלית מקופלת על כתפיו, דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו מגביה שוליה על כתפיו, חייב חטאת), ובס"ל (מותר לצאת ברשות הרבים בטלית סביב הצואר). וביאר ברמ"א שם (דדרך ללבשו כך, ולא הוי אלא להתנאות ושרי). ובמ"א שם ס"ק מג (שנהגו לצאת כן אפילו בבתיהם ודרך מלבוש הוא להם). וכן הוא לקמן שם סל"ה (היוצא בטלית המקופלת ומונחת על כתפיו, דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו הגביה שולי[ה] על כתיפיו ... חייב, שאין זה דרך מלבוש, אלא משוי הוא), ובסל"ז (במקומות שנהגו לקפל הטלית ולהניחה כך מקופלת על כתפיהם סביב צוארם והולכין כך אף בחצרות ובבתיהם, מותרים לצאת כן בשבת אף לרשות הרבים, שדרך מלבוש הוא להם). בדפוס ראשון נדפס כאן "סל"ח". ובדפוסים הבאים תוקן "סעיף כט" (והכוונה לשו"ע הב"י שם). ולכאורה צריך להיות כלפנינו "סעיף לה" (והכוונה לשוע"ר שם). ואם כן, נכתב ציון זה אחרי שכתב רבינו את סי' שא, ונתחלק לסעיפים. ראה שו"ע אדה"ז המבואר.
1381. שו"ת הרא"ש כלל ב ס"ט (דמוקמינן להו בחזקת כשרות עד שיודע לו שנפסלו). רמ"א סעיף ב (ומוקמינן לטלית אחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו, ואין צריך לבדקו קודם שיצא בו).
1382. מ"א ס"ק ה (הכא שבדקו בשעת ברכה, ולכן אין צריך לבדקו בכל פעם שיוצא).
1383. סעיף יג (אבל באותו היום שכבר בדקן פעם אחת, שוב אין צריך לבדקן ... ומותר לצאת בהן כך בלי בדיקה אפילו לרשות הרבים בשבת, מפני שמעמידין אותן על חזקתן, שהרי היו שלמים באותו היום כשבדקן בשחר).
1384. תוכן ההלכה בסעיפים שלפנינו: (א) כבוד הבריות אינו דוחה איסור מהתורה (טלית פסול ברשות הרבים) בקום ועשה (ס"ד). (ב) כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן (טלית פסול בכרמלית) אף בקום ועשה (ס"ח). (ג) כבוד הבריות דוחה מצות עשה מהתורה (טלית קטן בחול) בשב ואל תעשה (ס"ד). (ד) כבוד הבריות דוחה איסור מהתורה (כשרואה בחבירו שנפסלו ציציותיו) בשוגג (ס"ט). (ה) גנאי קטן (טלית גדול בעת התפלה) אינו דוחה איסור מהתורה אף בשב ואל תעשה ס"ה). (ו) גנאי קטן דוחה איסור דרבנן (נפסלו ציציותיו בשבת) אף בקום ועשה (ס"ו). (ז) כבוד הבריות אינו דוחה איסור דרבנן אם היה בידו לתקנו מאתמול (ס"ז).
1385. משמעות השו"ע סעיף ג (אם נודע לו בשבת, כשהוא בכרמלית, שהטלית שעליו פסול, לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו, דגדול כבוד הבריות). מ"א ס"ק ו (שדוחה איסור דרבנן, וכרמלית נמי דרבנן), משא"כ ברשות הרבים, שהוא איסור של תורה, יסירנו מעליו. וראה הערות וביאורים תשמה ע' 71.
1386. היינו לא רק טלית גדול, שאין גנאי כשמסירו מעליו ברשות הרבים, אלא אף טלית קטן שיש גנאי כשפושטו.
1387. משלי כא, ל. ברכות יט, ב (המוצא כלאים בבגדו, פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה ' ).
1388. סעיף א (הרואה כלאים של תורה על חבירו, אפילו היה מהלך בשוק, היה קופץ לו וקורעו מעליו מיד ... ואם היה של דבריהם, אינו קורעו מעליו, ואינו פושטו בשוק, עד שמגיע לביתו).
1389. ברשות הרבים צריך לפשטו, כיון שאיסור ההוצאה בו הוא מן התורה. ובכרמלית, יתבאר לקמן ס"ח (אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית, שאין איסורו אלא מדרבנן, שהטלית שעליו פסול, אין צריך לפשטו, דלא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות).
1390. שאין בו איסור הוצאה, אבל יש בו מצות עשה של עשיית ציצית בד' כנפות הטלית.
1391. ברכות כ, רע"א (לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' ... שב ואל תעשה שאני), ופירש"י (מפני כבוד הבריות, היכא דאינו עוקר דבר במעשה ידים, אלא יושב במקומו ודבר תורה נעקר מאליו, כגון ... סדין בציצית). וכן לקמן סי' תמד סט"ז (שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל מצות שבתורה בשב ואל תעשה). * ואף שכתבו בפסקי התוס' מנחות סי' קל (נפסקו ציציות בשבת ... מותר ללובשן, ובחול ישליך טליתו). וכן הוא במרדכי רמז תתקמד (נראה לר"י ... בחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה, דהטל בו ציצית). כבר חילקו בזה התוס' שבועות ל, ב ד"ה אבל (ויש לומר דהתם גנאי גדול הוא ... לכך שב ואל תעשה שרי ... אבל הכא ... ליכא גנאי כל כך, ולא שרי באיסורא אפילו בשב ואל תעשה). ונתבאר ב מ"א ס"ק ח (ולכאורה קשה למה יהא אסור ללובשו בחול, הא אמרינן בברכות דף כ', דכבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא בשב ואל תעשה עיי"ש ... ואם כן אף בחול לישתרי מפני כבוד הבריות ... ונראה לי הטעם כמ"ש התוס' בשבועות דף ל' לחד שינויא, דדוקא בגנאי גדול שרי לעבור איסור דאורייתא בשב ואל תעשה, אבל גנאי קטן לא ... וסבירא ליה דלישב בלא טלית הוי גנאי קטן. ומכל מקום נראה לי, אם נפסק ציצית ברשות הרבים בטלית קטן, אין צריך לפשטו אפילו בחול, דהפשיטה הוי גנאי גדול).
1392. מ"א שם (בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו). והיינו שאף שהתירו שב ואל תעשה במקום כבוד הבריות, מכל מקום צריך למהר ולילך לביתו להפשיטו מעליו, שאז לא יהי' לו גנאי בהפשטתו.
1393. והיינו שרק כשמתפלל בבית הכנסת בלא טלית, יש בו גנאי קטן, כדלקמן ס"ו "אין שם אלא גנאי קטן". אבל הפשטת טלית גדול בשוק, אין בו שום גנאי. ומה "שלא גזרו להפשיט את הטלית בכרמלית", כדלקמן ס"ח, היינו מהטעם האמור שם "לא רצו לחלק בין טלית לטלית" (ולא משום גנאי). המבואר לקמן ס"ט (דמשום כבוד הבריות ... צריך הוא לקרוא לו שיבא לביתו במהרה, ושם יאמר לו שיפשיטנו מעליו), והיינו שעד שיבא לביתו יש בו משום כבוד הבריות. אפשר דמיירי התם בטלית קטן שלבוש בו בשבת ברשות הרבים, שצריך לפשטו (כדלעיל בתחלת הסעיף).
1394. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, פראג סי' רפז, הובא ב"י (אם הלך אדם לבית הכנסת ומצא טליתו שנפסקו החוטין ואינו מצוייצת כהלכתו, ומתבייש לשנות מנהגו לישב בפני הקהל בלא טלית, אפשר דמותר להתעטף בלא ברכה, כדאשכחן בהקומץ רבה בכרמלית דרבנן, גדול כבוד הבריות). מרדכי רמז תתקמד, הובא בב"י (נראה לר"י דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ... מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית, ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש, וגם אין עובר, כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת, ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית). ד"מ ס"ק א (ולי נראה דברי התשובה בשבת, דאין אסור ללבוש בלא ציצית, כדברי ר"י, ולכן אין לשנות לישב בלא ציצית, אבל בחול שאם לובשו בלא ציצית עובר בעשה, אין ללבשו, דאין כבוד הבריות דוחה עשה שבתורה. כן נראה לי, וכן ראיתי רבים שנהגו ללבוש בשבת בבית הכנסת טלית שלא היה מצוייץ כהלכתו, מפני כבוד הבריות), והיינו שהד"מ מתווך בין מהר"ם שמתיר בשבת, ובין המרדכי בשם הר"י שאוסר בחול. וכן פסק רמ"א סעיף ג (והוא הדין אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית, דיוכל ללובשו בלא ברכה, מכח כבוד הבריות. ודוקא בשבת, דאסור לעשות ציציות, אבל בחול כהאי גוונא, אסור).
1395. ט"ז ס"ק ה (וקשה לי, אם כן למה תלה רמ"א הטעם משום כבוד הבריות, דהא ר"י התירו אפילו בלאו הכי ... ומשום כבוד הבריות לחוד לא סגי, דאין זה ביוש). מ"א ס"ק ח (דלישב בלא טלית, הוי גנאי קטן). ולכן מועיל רק בשבת, שהוא איסור דרבנן, ולא בחול, שהוא איסור מהתורה בשב ואל תעשה. וראה תהלה לדוד סק"ג. בדי השלחן סי' ז ס"ק כט. לד.
1396. שחייב בקום ועשה להטיל בו ציצית, ואם אינו מטיל בו ציצית, אזי עובר עליה בשב ואל תעשה, כמבואר במ"א שם (דאם לובש סדין בלא ציצית, מקרי שב ואל תעשה). וכן הוא בשו"ת צמח צדק חאהע"ז סי' צג אות ד (ואם כן זה שאינו מטיל בו ציצית אינו חשוב קום ועשה, כי אם שב ואל תעשה, שמונע את עצמו מלהטיל, ואינו עושה איסור בידים כלל), וסי' קב אות ו (ד[ב]ציצית אין איסור לא תעשה דכלאים, כי אם מצות עשה שצריך לעשות ציצית, וכשאינו עושה הוי שב ואל תעשה).
1397. רמ"א שם, כנסמן לעיל.
1398. מרדכי שם בשם הר"י, הובא ב ב"י , וכנסמן לעיל.
1399. מ"א (ואף על גב דציצית מצות עשה דאורייתא, ואיסור דאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות, מכל מקום שרי, דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית, אלא מצות עשה להטיל בו ציצית, וכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת, אינו עובר. ופשוט דעכ"פ אסורא דרבנן איכא, ולכן לא שרי אלא משום כבוד הבריות). וראה לעיל סי' ח ס"ב (וכשיתחיל להתעטף ... יברך), ושם (הערה ה ).
1400. רמ"א שם (דיוכל ללובשו בלא ברכה, מכח כבוד הבריות. ודוקא בשבת). וראה יד שאול.
1401. מ"א שם (ומשמע בשבת דף פ"[א], דאם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת, דהוה ליה לתקוני מאתמול), והיא ההלכה דלקמן סי' שיב ס"ג (מי שיש לו בית הכסא סמוך לביתו שאין שום אדם אחר נפנה לשם, אסור לו להכניס לשם אבנים בשבת ... מפני שהיה לו להזמינם שם מאתמול, שהרי מאתמול היה יודע שבודאי יפנה שם בשבת), הרי שבמקום שהיה לו לתקן מאתמול, לא התירו איסור דרבנן משום כבוד הבריות.
1402. שו"ע ס"ג (אם נודע לו בשבת, כשהוא בכרמלית, שהטלית שעליו פסול, לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו, דגדול כבוד הבריות). מ"א ס"ק ו (שדוחה איסור דרבנן, וכרמלית נמי דרבנן). וכן הוא לקמן סי' שיא ס"ב (שגדול כבוד הבריות שדוחה מצות לא תעשה שבתורה, שהיא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו', שבמצוה זו נצטוינו לשמוע לכל דברי סופרים, ואיסור הכרמלית גם כן אינו אלא מדברי סופרים). סי' שיב ס"ד (ויש אומרים שמותר לטלטלן אפילו ד' אמות בכרמלית ומכרמלית לרשות היחיד, אם צריך לכך, מפני שאיסור הכרמלית גם כן אינה אלא מדברי סופרים, כמו איסור הטלטול, והתירוהו גם כן משום כבוד הבריות). סי' שנה סי"א (שמשום כבוד הבריות לא גזרו על איסור הכרמלית, כמו שנתבאר בסי' שי"ב).
1403. ב"י (ואפשר לומר דהא דאמרינן בגמרא דלא צריך למשדייה, היינו דוקא בטליתות דידהו שהיו נושאים אותם במקום גלימא, ואם היו פושטים אותם בשוק איכא משום כבוד הבריות. אבל טלית דידן, שאין לובשים אותו משום מלבוש, אפילו אם יפשטנו אין בו משום כבוד הבריות, והילכך אפילו בכרמלית דרבנן פושטו אם נפסל. ואפשר דאפילו בטלית זה איכא זלזול אם יצטרך לפשטו בשוק, אי נמי כיון דמשום דבטליתות דידהו היה זלזול בפשיטתן ולא גזור רבנן בכרמלית לגבי טלית, בשום טלית לא גזרו). מ"א ס"ק ז (וכתב ב"י, אפילו טלית גדול שלנו, שאין לובשין אותו למלבוש, וליכא ביזוי בהסרתו, אפילו הכי אין צריך להסירו כיון דלא גזרו רבנן). וראה חקרי הלכות ח"ט ע' 38.
1404. מ"א ס"ק ח (והרואה בחבירו שנפסקו ציצית, לא יאמר לו עד שיבא לביתו).
1405. רמ"א ביו"ד סי' [שג] סעיף א (ויש אומרים, דאם היה הלובש שוגג, אין צריך לומר בשוק, דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג). * לפום ריהטא נראה דמיירי הכא, שהולך בשוק לבוש בטלית גדול לשם מצוה, וצריך לפשטו מעליו, ומשום "כבוד הבריות", לא יאמר לו עד שיבא לביתו. אבל כבר נתבאר בסעיף הקודם, שבטליתות שלנו שלשם מצוה "אין גנאי בהפשטתן" בשוק. ואפשר דמיירי הכא בטלית קטן שלבוש בו בשבת ברשות הרבים, שצריך לפשטו, כדלעיל (הערה כט ).
1406. מ"א שם (ומשמע שם בסימן שע"ב, דיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו), והוא ברמ"א יו"ד סי' שעב סעיף א (כהן ששוכב ערום והוא באהל עם המת ולא ידע, אין להגיד לו, אלא יקראו לו סתם שיצא, כדי שילביש עצמו תחלה).
1407. ס"ק ח (בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו. והרואה בחבירו שנפסקו ציצית, לא יאמר לו עד שיבא לביתו. ומשמע שם בסימן שע"ב, דיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו), הרי דאף במקום שאינו חייב לפשוט בשוק, ורק צריך למהר לילך לביתו לפושטו, גם בזה "יקראנו לבא לביתו".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 38 עמודים.