בס"ד. ר"ד בעת קבלת פנים* – יו"ד אלול, ה'תשי"א

293

בלתי מוגה

א. ידוע¹⁶¹⁸ ש"מנהג ישראל תורה היא".

ומהטעמים לזה – לפי שבנ"י הם בניו של הקב"ה, כמ"ש¹⁶¹⁹ "בנים אתם לה' אלקיכם", ובנים דומים לאב (ולאם, ובנדו"ד – כנסת ישראל), הרי הנהגתם של בנ"י דומה להנהגת הקב"ה, וכיון שהנהגת הקב"ה מתבטאת בתורתו, לכן, "מנהג ישראל תורה היא".

ומזה מובן שפרטי הענינים ד"מנהג ישראל תורה היא" בנוגע לנישואין, הם בהתאם לתוכן ענין הנישואין אצל הקב"ה וכנס"י, כדלקמן¹⁶²⁰.

ב. מנהג ישראל שלוקחים את החתן ואת הכלה אל החופה, ותחת החופה סובבת הכלה את החתן, והחתן נותן לה טבעת ומקדשה בטבעת זו.

[ולהעיר, שמעיקר הדין אין צורך לקדש בטבעת דוקא, ובגמרא ובהלכה לא מצינו קידושין בטבעת דוקא, כי אם, בכסף ובשוה כסף¹⁶²¹, אבל, כבר נהגו ישראל לקדש בטבעת¹⁶²², ומקור הדברים הוא בתיקוני זהר¹⁶²³, שקידושין הם בטבעת דוקא שהיא כעין מ"ם סתומה¹⁶²⁴].

והענין בזה:

בנוגע לענין הנישואין נאמר ש"קשה לזווגם כקריעת ים סוף"¹⁶²⁵, ולכן, כדי לפעול זאת, יש צורך בהמשכה מבחי' נעלית ביותר, בחינת המקיף דוקא¹⁶²⁶.

294

וכיון שבענין הנישואין (שתכליתם היחוד וההולדה כו') ישנם ג' שותפים, "ג' שותפים הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו"¹⁶²⁷ – צריך להיות ג' מקיפים: המקיף דהכלה, המקיף דהחתן, והמקיף דהקב"ה.

ועפ"ז יש לבאר תוכן המנהג הנ"ל:

הכלה סובבת את החתן – הו"ע המקיף שנותנת הכלה ¹⁶²⁸, שזוהי ההתמסרות שלה מצד בחי' המקיף לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ;

החתן נותן טבעת (עגולה) לכלה – הו"ע המקיף שנותן החתן ¹⁶²⁹, שזוהי ההתמסרות שלו מצד בחי' המקיף לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ;

ובתור נתינת-כח להחתן והכלה שיוכלו להתמסר מצד בחי' המקיף שלהם לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ – מוליכים את החתן והכלה אל החופה – שהו"ע המקיף שנותן הקב"ה , בחי' מקיף העליון שלמעלה מסדר השתלשלות¹⁶³⁰, ועי"ז יהי' ביתם בנין עדי עד¹⁶³¹, על יסודי התומ"צ, ותומשך להם הצלחה מופלגה גם בגשמיות.

ג. ועד"ז בנוגע לענין הנישואין דהקב"ה וכנס"י – ששייך במיוחד לחודש אלול [שבו מתקיימת, בהשגחה פרטית, חתונה זו], להיותו חודש ההכנה לר"ה, שבו נעשה ענין הנסירה לצורך בנין המלכות, כמ"ש¹⁶³² "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם גו' ויבן גו' את הצלע וגו'", שעי"ז יוכל להיות הענין דזיווג זו"ן למעלה¹⁶³³ (ע"ד ובדוגמת ענין הנישואין למטה).

ובהקדמה – שבענין הנישואין דהקב"ה וכנס"י ישנם ב' אופנים¹⁶³⁴: (א) סדר העבודה דחודש ניסן – "דודי לי ואני לו"¹⁶³⁵ – מלמעלה

295

למטה, שתחילה נעשה הגילוי מלמעלה, "דודי לי", ובמשך הזמן נעשה בדרך ממילא גם "אני לדודי"; (ב) סדר העבודה דחודש אלול – "אני לדודי ודודי לי"¹⁶³⁶, ר"ת אלול¹⁶³⁷ – מלמטה למעלה, היינו, שההתחלה היא ע"י עבודת האדם דוקא, "אני לדודי".

ובנוגע לעניננו – ענין הנישואין שבחודש אלול, "אני לדודי ודודי לי":

העבודה ד"אני לדודי" (עבודת האדם) היא ע"ד הדין בקידושין שצ"ל "מדעתה" דוקא, היינו ש"מסכמת לקידושי האיש . . מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר"¹⁶³⁸ – שזהו הביטול וההתמסרות ("די איבערגעגעבנקייט") להקב"ה שמצד בחינת המקיפים שבנפש (חי' ויחידה¹⁶³⁹), שלמעלה מכחות הפנימיים (נר"נ), ע"ד המקיף שנותנת הכלה.

וכדי שתוכל להיות ההתמסרות להקב"ה שמצד בחינת המקיף שבנפש ("אני לדודי"), יש צורך בנתינת-כח מצד בחי' המקיף שלמעלה – שזהו"ע התגלות י"ג מדות הרחמים שמאירים בחודש אלול¹⁶⁴⁰, ע"ד המקיף דהחופה שנותן כח לההתמסרות דהחתן והכלה מצד בחי' המקיפים שלהם.

ד. ויש להוסיף, שהעבודה דחודש אלול – "אני לדודי ודודי לי" – היא מצד עצם הנשמה שלמעלה גם מבחי' היחידה:

"אני לדודי ודודי לי" – ראשי תיבות "אלול", וסופי תיבות ד' יודי"ן . וכיון ש"אלול" הוא בראשי תיבות, והד' יודי"ן אינם אלא בסופי תיבות, מובן, ש"אלול" הוא למעלה מהד' יודי"ן – ע"ד המבואר בתו"א¹⁶⁴¹ בענין "מי יעלה לנו השמימה"¹⁶⁴², ר"ת "מילה", וס"ת הוי"ה¹⁶⁴³, ש"מילה היא למעלה משם הוי"ה, עד שהיא ב ר "ת ושם הוי"ה הוא ב ס "ת".

296

והנה, ד' יודי"ן הם בשם ע"ב ¹⁶⁴⁴ [שהרי רק בשם ע"ב, שם הוי' במילוי יודי"ן, יש ד' יודי"ן, משא"כ בשאר השמות ס"ג ב"ן מ"ה, שאין בהם ד' יודי"ן], וענינו בנפש האדם בחי' היחידה , כמבואר בדרוש משכיל לאיתן האזרחי¹⁶⁴⁵, ש"איתן הוא עצם הנשמה . . דהנה נשמה שנתת בי טהורה, בראתה, יצרתה, נפחתה . . במדרש¹⁶⁴⁶ חשיב ה' מדריגות: נר"נ, חי', יחידה, ובזהר¹⁶⁴⁷ כוללם בד' מדרגות: נר"נ, ונשמה לנשמה, נגד ד' אותיות שם הוי'. ואיתן הוא התוקף דנשמה הבא בגילוי בהכח דמס"נ, ואיתן הוא יושן בלתי מחודש, והוא שם ע"ב שאינו מחודש" (משא"כ שאר השמות הם מחודשים).

וכיון ש"אלול" הוא למעלה מד' יודי"ן (ס"ת אלול), ובמילא, ה"ה למעלה משם ע"ב (כי ד' יודי"ן הם בשם ע"ב), עכצ"ל, שהעבודה דאלול היא למעלה גם מבחי' היחידה ("איתן", שם ע"ב).

וההסברה בזה – דלכאורה, בחי' היחידה היא הכי נעלית, "איתן", שם ע"ב שאינו מחודש, ומה שייך למעלה מזה? – ע"פ הידוע¹⁶⁴⁸ שגם בחי' היחידה אינה אלא שם בלבד לעצם הנשמה, כמודגש בהלשון¹⁶⁴⁶ "חמשה שמות נקראו לה , נפש רוח נשמה חי' יחידה", שגם "יחידה" היא א' מה"חמשה שמות שנקראו לה", לעצם הנשמה , שעצם הנשמה היא למעלה גם מבחי' היחידה.

וזהו החידוש בעבודת חודש אלול (שהוא למעלה מד' יודי"ן, שם ע"ב, בחי' היחידה) לגבי העבודה דכל השנה כולה – שבכל השנה כולה יכולה להיות העבודה בהחמשה שמות (עד לבחי' היחידה) בלבד, מבלי לידע מה נעשה עם עצם הנשמה, כפי שמצינו אפילו אצל רבי יוחנן בן זכאי שבכה ואמר "איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי"¹⁶⁴⁹, כי, גם כאשר העבודה בכחות הגלויים היא בשלימות, אי-אפשר לידע מה נעשה עם עצם הנשמה¹⁶⁵⁰; משא"כ בחודש אלול יכולה להיות העבודה גם מצד עצם הנשמה (שלמעלה אפילו מבחי' היחידה), וזהו"ע "אני לדודי".

ה. עפ"ז י"ל שכן הוא גם בנוגע לענין הנישואין למטה – שההתמסרות דהחתן והכלה לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ, היא, מצד עצם הנשמה שלמעלה גם מבחי' היחידה.

297

לכאורה יכולים לשאול: כיצד יכולה להיות העבודה מצד עצם הנשמה – הרי אפילו ריב"ז לא הי' יודע ("איני יודע") מה נעשה עם עצם הנשמה?!

והמענה לזה – שענין זה נעשה ע"י ההתקשרות אל הרבי, נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר:

הרבי – עליו נאמר¹⁶⁵¹ "אנכי עומד בין ה' וביניכם" – הוא (לא ממוצע המפסיק, אלא) ממוצע המחבר¹⁶⁵².

– א' החסידים כותב לי במכתב אודות הרבי, שהוא (הרבי) והקב"ה כולא חד.

וכיון שע"י ההתקשרות אל הרבי מתקשר עם העצמות – אזי "יודע" הוא היכן נמצא העצם¹⁶⁵³.

ומזה מובן שכאשר עומדים לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ (ובהוספה אצל חסידים:) כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות¹⁶⁵⁴ – צריכים להתקשר אל הרבי עם כל העצם, ועי"ז נעשית המשכת המקיף מבחינה שלמעלה מהגבלות לגמרי, ובמילא, נמשכת גם למטה בגשמיות, להתברך בכל המצטרך, ועוד יותר מכמו שמתברכים בעצמם ("נאָכמער ווי מ'ווינטשט זיך אַליין").

**********