תרי הדלקת הנרות ביום הכיפורים

הערות

1. 1024. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) הדלקת נרות בבית (ס"א-ב). (ב) הדלקת נרות בבית הכנסת (ס"ג-ח). (ג) בגדי יום הכיפורים (ס"ט-י).
2. 1025. רא"ש פ"ח סי' ט (ונהגו להדליק ריבוי נרות בבתי כנסיות, משום דכתיב באורים כבדו ה', ומתרגמינן בפנסיא יקרוך), כמובא לקמן ס"ד. ומזה מובן שהחיוב להדליק הוא בין בבית ובין בבית הכנסת; אלא שיש מקומות שנוהגין איסור בבית, מהטעם שיתבאר לקמן, ולכן מדליקין רק בבית הכנסת.
3. 1026. כדלעיל סי' תקיד סכ"ד (כשם שחייב אדם להדליק בביתו נר אחד לכל הפחות בשבת, כך הוא חייב ביום טוב).
4. 1027. סוף הסעיף (שהרי יום הכיפורים מצוה להדליק בו נרות כמו בשבתות וימים טובים).
5. 1028. משנה פסחים נג, ב (מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים, מדליקין. מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין). ברייתא שם (תנא, בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק, שניהן לדבר אחד נתכוונו), ופרש"י (אותן שנהגו להדליק והנוהגין שלא להדליק לא נתכוונו אלא לדבר אחד, להפריש עצמו ממשכבי אשה, האומרים להדליק, משום דאין אדם משמש מטתו לאור הנר, והאומרים שלא להדליק, סוברים כשהנר דולק רואה את אשתו ומתאווה לה). ירושלמי פסחים פ"ד ה"ד (בין כמאן דאמר מדליקין בין כמאן דאמר אין מדליקין, מפני הרגל עבירה. מאן דאמר מדליקין, שהוא רואה ומתבייש, ומאן דאמר אין מדליקין, שלא יראה ויתאוה). טור ושו"ע ס"א (מקום שנוהגים להדליק נר בליל יום הכיפורים, מדליקין. מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין). מ"א ס"ק א (מדליקין, שלא ישמש לאור הנר. והנוהגים שלא להדליק, כוונתם שלא יראנה ויתאוה לה).
6. 1029. רא"ש פ"ח סי' כז (ויראה שיש לברך על הדלקת הנר כמו בשבת, משום שלום בית). טור (וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, שיש לברך עליו כמו בשבת). מנהגים (טירנא) ערב יום כפור ע' קז (ומדליקין ב' נרות, ומברכין עליהם). שו"ע ס"ב (יש מי שאומר שמברך על הדלקת נר יום הכפורים), ורמ"א (וכן המנהג במדינות אלו). מ"א סי' רסג סקי"ג (לדידן דסבירא לן דמברכין ביום הכיפורים, דחשבינן שלום בית אפילו בלא אכילה).
7. 1030. רמ"א סוף ס"א (ומברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים). פר"ח סוף ס"ב (שהנוסח הוא "להדליק" כמו שכתבו ההגהה). וכמו בשבת, שנתבאר לעיל סי' רסג ס"ח (המדליק נר של שבת ויום טוב, אחד האיש ואחד האשה, חייבים לברך עובר לעשייתן בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת או של יום טוב).
8. 1031. כדלעיל (הערה 2 ). והוא המנהג העקרי, כמובא בב"י מהירושלמי שם (מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק). מרדכי רמז תשכה (ומדליקין נרות על שלחנם, ועורכים השלחן כמו בשבת, משום דאיקרי שבת שבתון). הובא מ"א סק"ב (ובמרדכי ריש יומא כתב ומדליקין נרות על שלחנם כמו בשבת).
9. 1032. כדלעיל סי' רסג ס"א.
10. 1033. כדלעיל סי' תקיד סכ"ד.
11. 1034. מהרי"ל הל' ערב יוה"כ ע' שכא (אי מדליק את הנר בביתו ולא בחדר משכבו, עושה תרי קולי, חדא שמסתכל בה בבית שהיא מקושטת ומתאוה לה, וכשנכנס לחדר אין לו שום היכר ויבא עליה באיסור, לכן ידליקנו בחדר משכבו). רמ"א ס"א (ואם יש לו נר בבית, חייב להדליק בחדר ששוכב שם, כדי שלא יבא לידי תשמיש עם אשתו, מאחר שרואה אותה אצל הנר שבביתו).
12. 1035. משנה שם (ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים). טור ושו"ע ס"ג (בכל מקום מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים).
13. 1036. גמרא [ברייתא] שם (רבי שמעון בן אלעזר אומר, יום הכפורים שחל להיות בשבת, אף במקום שאמרו שלא להדליק, מדליקין מפני כבוד השבת). רמב"ם פ"ג ה"י (ואם חל יום הכפורים להיות בשבת חייבין הכל להדליק בכל מקום, שהדלקת נר בשבת חובה). שו"ע ס"א (ואם חל להיות בשבת, חייבין הכל להדליק).
14. 1037. רמ"א סוף ס"א (ומברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים), וכדלעיל (הערה 7 ).
15. 1038. טור ושו"ע ס"ד (ונהגו ... להציע בגדים נאים בבית הכנסת), וכדלקמן סוף ס"ח.
16. 1039. מרדכי רמז תשכה (ועורכים השלחן כמו בשבת, משום דאיקרי שבת שבתון). מנהגים (טירנא) ערב יום כפור ע' קז (בערב עורכין השולחן כמו בשבת). רמ"א ס"ד (ויש אומרים שיש להציע השלחנות ביום כיפור כמו בשבת, וכן נוהגין). וכדלעיל סי' רסב ס"א (צריך אדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת, ויציע המטות שיושבים עליהם, ויתקן כל עניני הבית, שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, שזהו כבוד השבת. ונוהגין שהשלחן הוא ערוך במפה כל יום השבת לכבוד השבת, ואין לשנות).
17. 1040. רא"ש פ"ח סי' ט (ונהגו להדליק ריבוי נרות בבתי כנסיות, משום דכתיב באורים כבדו ה' ומתרגמינן בפנסיא יקרוך). טור ושו"ע שם (נוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות). וכן הוא לעיל סי' תקיד סי"ד (בהדלקתו יש מצוה לאותה שעה, אפילו אין שם שום אדם בבית הכנסת, מפני שהוא כבוד המקום כשמדליקין נרות לפניו, שנאמר על כן באורים כבדו ה').
18. 1041. ישעיה כד, טו. רא"ש וטור שם. ילקוט שמעוני ישעיה רמז תכה (על כן באורים כבדו ה', באלין פנסייא).
19. 1042. ילקוט שמעוני שופטים רמז מב (ועושה פתילות עבות, כדי שיהא אורן מרובה). מ"א ס"ק ה (איתא בילקוט שופטים דף ט' ע"א, לעשות פתילות עבות בבית הכנסת להרבות אורן).
20. 1043. מרדכי רמז תשכג (ובזמן הזה נהגו להדליק ביום כיפור נר לכל אחד ואחד). רמ"א ס"ד (ונוהגים שכל איש, גדול או קטן, עושין לו נר). לבוש ס"ג (ונוהגין בכל מקום להרבות נרות בבית הכנסת, נר לכל אחד ואחד)
21. 1044. מ"א סק"ג (ועכשיו אין עושין נר אלא הנשוי).
22. 1045. כלבו סי' סח לג, א (וכתב ה"ר אשר, ונהגו להיות כל אחד מדליק במקומו נר או פנס ביום הכפורים לכפר על אביו ועל אמו). רמ"א ס"ד (גם נר נשמה לאביו ולאמו שמתו, וכן נכון, וכן כתבו מקצת רבוואתא). וראה אליה רבה ס"ק ד (משמע דבשניהם סגי באחד).
23. 1046. מהרי"ל הל' ליל יוה"כ ע' של (אם כבה הנר, אל יאמר להדליקו שנית, או נפל אל יאמר להקימו ... דאמירה לגוי שבות). רמ"א שם (ואם כבו נרות אלו ביום הכיפורים, אין לומר לגוי שיחזור וידליקם).
24. 1047. דרכי משה ס"ק ד (ולא כהללו דמרמזי להו רמוזי), וכדלעיל סי' שז ס"ז (כל דבר שאסור לומר לנכרי לעשותו בשבת אסור אפילו לרמוז לו לעשותו).
25. 1048. סעיף ג (אם הנר הוא של ישראל צריך הוא למחות בידו לכתחלה שלא ידליקנו בשבילו). ונתבאר שם (הערה יח), שאף לפי מסקנת רבינו במהדורא בתרא שלו חייב למחות בו כשמדליק נר לצורך הישראל, שהוא הנאת גוף הישראל. וכאן שהוא לצורך כבוד בית הכנסת – יש לעיין. וראה שו"ע אדה"ז המבואר. ואף שהוא לצורך מצוה, נתבאר לעיל שם ס"ח (בקצת מקומות נהגו רבים להקל באמירה להנכרי להדליק נרות לצורך סעודה כשנכבו הנרות ואי אפשר לאכול בחשך ... אבל כל אדם צריך להחמיר לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר, אף על פי שיושב בחושך ואינו יכול לאכול סעודת שבת, לפי שרבו האומרים שלא התירו שבות במקום מצוה אלא שבות דשבות, כמו שיתבאר בסי' ש"ז, ודבריהם עיקר, לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדול. אלא שאין למחות בהמקילין שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים)
26. 1049. מהרי"ל שם (או אפילו לסלק השעוה שנטף כבר, אל יאמר לגוי וכה"ג). הגהות מנהגים יו"כ אות קעט (אסור לומר לגוי ביום כיפור ... ליקח שעוה הנוטף). מ"א סק"ד (אין לומר לעכו"ם לקבל שעוה הנוטף (מנהגים)).
27. 1050. ס"ג (אסור ליתן כלי בשבת תחת נר הדולק לקבל בו שמן הנוטף מהנר, מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו, שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו אוסרו בטלטול מחמת השמן שבתוכו, שהוא מוקצה מחמת איסור, כמו שיתבאר בסי' רע"ט, וחכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו מפני שדומה כאלו סותר הכלי).
28. 1051. ס"י (אסור לטלטל על ידי נכרי כדי להצניעו כדי שלא יגנב, לפי שטלטול זה הוא לצורך הנר שהוא מוקצה, ואין היתר לישראל לטלטל מוקצה אפילו בטלטול מן הצד כשטלטולו הוא בשביל המוקצה עצמו), ונתבאר בקונטרס אחרון שם סק"ג.
29. 1052. מהרי"ל שם (אמר מהר"י סג"ל, מנהגא הוא ששוכרין גוי לשמור הנרות בליל כל נדרי בבית הכנסת, אז יזהר כל אדם שלא יאמר לגוי שום אמירה). מ"א שם (ונהגו ליקח עכו"ם לשמור הנרות שלא יבוא ח"ו לידי דליקה, ומכח זה נהגו לומר לו לכבות ולהדליק, ויש למחות בידם, שאין לו היתר כלל ... בפרט ביום הדין).
30. 1053. ראה הוריות יב, א (האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא, ניתלי (ידליק, רש"י) שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא, אי משיך נהוריה (שדולק כל זמן שהשמן בתוכו, רש"י), נידע דמסיק שתיה).
31. 1054. הגהות מנהגים שם (מי שכבה נר שלו ביום כיפור, אז יחזור וידליקנו במוצאי יום כיפור, ואל יכבנו עוד, אלא יניחנו לדלוק עד גמירא. וגם יקבל עליו בכל ימיו שלא יכבה נרו במוצאי יום כיפור, לא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים. כן נמצא במנהגים ישנים). רמ"א שם (מי שכבה נרו ביום כיפור, יחזור וידליקנו במוצאי יום כיפור, ואל יכבנו עוד, אלא יניחנו לדלוק עד גמירא. וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה במוצאי יום הכיפורים נרו, לא הוא ולא אחר).
32. 1055. ישעיה נח, יג.
33. 1056. גמרא שבת קיט, א (אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא, מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד. אמר ליה זה יום הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה). רא"ש פ"ח סי' ט (ומיבעיא ליה לאיניש ליקורי ליומא דכפורי בכסות נקיה, דאמר ליה ריש גלותא לרב המנונא, מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד, אמר ליה זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה), וטור ולבוש ס"ד. וכן הוא לקמן סי' תריד ס"ח (שחייבים לכבדו בכסות נקיה).
34. 1057. טור ושו"ע ס"ד (נוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות, ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת). וכן הוא לעיל ס"ד (נוהגין בכל מקום להציע בגדים נאים בבית הכנסת ... וכן נוהגים להרבות בנרות בבית הכנסת). ואפשר שכל הקטע הזה מקומו לעיל בריש ס"ד. וכן הוא לקמן סי' תריד ס"ח (בית הכנסת ביום קדוש כזה, שחייבים לכבדו בכסות נקיה).
35. 1058. מרדכי רמז תשכג (ולובשים לבנים כמלאכי השרת). רמ"א ס"ד (יש שכתבו שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום כפור, דוגמת מלאכי השרת). ומטעם זה גם מתעטפים בטלית גדול בליל יום הכיפורים, כדלעיל סי' יח ס"ג (בליל יום הכפורים הכל נוהגין להתעטף בטלית גדול, ולברך עליו מבעוד יום, ואין מסירין אותו בלילה, מפני שהדבר ידוע שאין לובשים אותו לשם מצות ציצית, אלא כדי להדמות למלאכים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים).
36. 1059. דרכי משה ס"ק ה (ובהגהות מיימוניות פרק ל' דשבת (אות ב) כתב דמהר"ם היה רגיל ללבוש סרגני"ט ... שהוא בגד מתים ויזכרו יום המיתה ולא יתגאו עכ"ל. ואפשר שמזה הטעם לובשין אותו ביום הכפורים, כדי שיהא לבו נכנע וחרד לפני יום הדין). רמ"א שם (וכן נוהגין ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי, גם הוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר). לבוש ס"ד (וכן נוהגים ללבוש קיט"ל שהוא לבן ונקי, וגם לפי שהוא לבוש של מתים לפי מנהגינו, ועל ידי זה נכנע ונשבר לב אדם לעשות תשובה שלימה). ועד"ז בליל הפסח, כדלעיל סי' תעב ס"ד (אם לא נהג אבילות כלל קודם הפסח, בענין שעדיין לא בטלה ממש אבילות שבעה ... יכול ללבוש הקיטל שלובשין בשעת עשיית הסדר, שבגד זה הוא בגד מתים, ולובשין אותו להכניע הלב, שלא תזוח דעתו מחמת השמחה והחירות שעושין בליל זה). וכיון שהוא בגד מיוחד לתפלה, נתבאר לעיל סי' כא ס"ג (ההולך לפנות ביום הכיפורים, צריך לפשוט את הקיט"ל, כיון שאינו מיוחד רק להתפלל).
37. 1060. ט"ז סק"ג (יש נפקא מינה בין ב' טעמים אלו לאבל, דלטעם דראשון אסור ללבוש הקיט"ל, ולטעם הב' מותר. ונראה דהסומך על טעם הב' ולובש לא הפסיד).
38. 1061. מ"א סק"ה (ולפי זה אין הנשים לובשין לבנים, דאין יכולים להיות כמלאכים, דעיר גברים כתיב ... ומכל מקום הקיט"ל יכולים ללבוש, שיכנע לבם). וראה גם לקמן סי' תריט סי"ז (הנשים אין להם לעמוד כל יום הכיפורים, לפי שאין תועלת בעמידתם, שעיקר טעם העמידה הוא כדי להיות דוגמת המלאכים שנקראים עומדים, וזה אין שייך בנשים, כמ"ש בסי' תר"י).
39. 1062. משלי כא, כב.
40. 1063. מ"א שם, על פי ויקרא רבה פל"א, ה (עיר גבורים עלה חכם, גברים כתיב, שכולם גברים, ואין בהם נקבה).
41. 1064. ספר חסידים סי' תרטו (ביום הכפורים לפי שהוא יום טוב ... אין שק). מ"א שם (אפילו מי שלובש שק מחמת תשובה, אסור ללבשו ביום הכיפורים).
42. 1065. סוף ס"ח (כבדהו בכסות נקיה). וכן הוא לעיל סי' קכח סנ"ז (וכבוד היום במלבושים נאים). סי' תקכט סוף ס"ז (בגדי יום טוב צריכים להיות יותר טובים מבגדי שבת). מראי מקומות וציונים. וראה לקוטי שיחות חכ"ט ע' 203 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' רטו.