ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה א172

172

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה א

14 לקוטי

אחרי*

א. בי'ום-הכיפורים על הכהן-הגדול לה*ות נשוי

בפרשתנו' כאשר מסופר על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, נאמר: ,וכפר בעדו ובעד ביתו". חז"ל דורשים על כך?: ,ביתו זו אשתו", ולומדים מכך את ההלכה שהכהן הגדול ביום"הכיפורים צריך להיות בשריי.

החובה שהכהן הגדול יהא נשוי היא הלכה מיוחדת שנאמרה רק לגבי יום" הכיפורים, ולא לגבי השנה כולה.

בכל שאר הימים יכול הכהן הגדול להשתתף בעבודה, ואדרבה: בכל משמרת שהיא, הוא ,מקריב חלק בראש"י, אך שם אינו קיים התנאי שהוא צריך להיות נשוי, כביוםהכיפורים'.

לכאורה, נדרש כאן הסבר: עבודת יום"הכיפורים היא נעלית ביותר. יש כאן צירוף של הדרגות הגבוהות ביותר בקדושה, הן במקום, הן בזמן והן בדרגות נשמות ישראל (ובביטוי הידוע: עולם, שנה, נפש): העבודה מתבצעת בקודש הקדשים - המקום המקודש ביותר בעולם; ביום הקדוש (כפי שהוא מכונה בפי כל) - הזמן הקדוש ביותר מן השנה; ועלדידי הכהן הגדול - הגדול מכל הכהנים, שעליו נאמר? ,ויבדל... להקדישו קדש קדשים", גדול מהם גם בקדושה, כמו שנאמר: ,והכהן הגדול מאחיו... כי אני הוי' מקדשו".

כיצד ייתכן אפוא שדוקא בעבודה זו של יום"הכיפורים נדרש, שהכהן הגדול יהא נשוי?

והתמיהה גדולה יותר: אחת מן ההכנות לעבודת יום"הכיפורים היא,

הערות

1. *) וסיום מסכת יומא ס"ו ואילך.
1. טז, ו. וראה לקמן הערה 14.
2. יומא בתחלתה (במשנה).
3. כי פלוגתת ר"י וחכמים (במשנה שם) הוא רק אם מתקינין לו אשה אחרת שמא תמות אשתו, אבל לכו"ע צ"ל נשוי (אלא שבתו"י יומא שם (ד"ה שמא) מסתפק אם הוא דין לעיכובא, או שבדיעבד לא מיפסל בכך לעבודה).
4. יומא יד, א (במשנה). יז, ב. וראה צפע"נ הלי מתנ"ע נח, א.
6. אף דמ"ע על כה"ג שישא נערה בתולה כו' (רמב"ם הל' איסו"ב פי"ז הי"ג. ספר המצות מ"ע לת) הרי: א) לכמה דעות (ראה תו"י יומא עג, א. תוס' הרא"ש הוריות יב, א) הרי זה לאו הבא מכלל עשה. וכ"מ ל' הרמב"ם בסהמ"צ שם (מדלא כתב שאם לא נשא בתולה עובר בעשה). ב) גם לפי המשמע מדבריו (בהל' איסו"ב שם. ובהל' כלי המקדש פ"ה ה"י) דהוי
7. קום ועשה [וכדעת הרמב"ן אמור (כא, יג) - ראה קנאת סופרים לסהמ"צ שם, חמד"י שם. ולהעיר מצפע"נ על הרמב"ם איסו"ב שם הי"ד. וראה לשון החינוך מצוה ערב בתחלתה ובסופה] הרי פשוט שזה מ"ע צדדית המוטלת על כה"ג ואי"ז שייכת לעבודה. ולא מצינו שיתחייב להיות ,נשוי" אלא ביוהכ"פ. ובחינוך שם: כ"ג שמינוהו ועבד .. כולן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה. וראה לקו"ש ח"ז ע' 319 בדעת הזהר, עיי"ש.
6. אשר על ענין ג' בחי' אלו הוא היסוד של ספר יצירה (אוה"ת יתרו ע' תתטז ואילך).
7. דה"י א כג, יג.
8. אמור כא, י"טו. ובתו"כ עה"פ: להגיד מה גרם (לכל דיני כה"ג שבפרשה שם).

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 392 לקו"ש חי"ז ע' 172
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשל"א לקו"ש חי"ז ע' 172

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 31 עמודים.