ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לוויקהל — פקודיויקהל — פקודי196

196

וק"ו — לומר שהוא גדול ממנו בבנין ובשנים, דאיזה ערך יש לקיום הבית בשנים ובבנין לגבי עיקרו של ביהמ"ק שהוא "מקום מנוחת השכינה שהוא הארון"?

אלא, שענין "מנוחת השכינה שהוא הארון" עיקר גדרו הוא היותו סתום ונעלם, שמורה על הקשר הסתום שבין ישראל וקוב"ה, ולא הקשר הגלוי הנעשה על ידי עבודתם שבגלוי, ולכן בבית שני אף שלא הי' בו הארון באופן גלוי בקדה"ק, מ"מ הי' באופן של גניזה בקדה"ק גופא [וע"ד דאיתא בגמרא³² לחד מ"ד "ארון במקומו נגנז" וכמ"ש³³ "ויהיו שם עד היום הזה", וכפי שהאריך ברמב"ם³⁴ "בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה"].

ונמצא שענין ושכנתי בתוכם, השראת השכינה השייכת לסתום דישראל, הרי בבית שני לא רק שלא הי' חסר בזה אלא הי' במעלה יתירה, כי זה גופא שהארון הי' באופן של גניזה בקה"ק³⁵ מורה על דרגא נעלמת וסתומה יותר בהשראת השכינה³⁶, ובמילא על קשר סתים ופנימי יותר שבין ישראל להקב"ה.

ודבר זה קשור ותלוי בדרגת בני ישראל בזמן בית שני: היות שבגלוי הי' אז מצבם של ישראל במדריגה תחתונה יותר בקיום התורה והמצות ועבודת ה' בכלל, ומה גם שלא היו כל ישראל על אדמתם³⁷, שלא הי' "ביאת כולכם", הרי ההתקשרות שבין ישראל להקב"ה הוצרכה להיות גם בדרגא ובמצב של בני ישראל שבגלוי אין נראה בהם שייכות לקדושת המקדש, ועד לאלו שנמצאים בחוץ לארץ.

וזהו תוכן ענין גניזת הארון בקדה"ק, שאז היתה ההתקשרות שבין ישראל להקב"ה בבחי' סתים יותר מצד ישראל, ובמילא מובן שזה מגיע בבחי' סתים יותר למעלה.

ו. ועפ"ז יש לבאר בעומק יותר השייכות שבין שיטת הרמב"ן ע"ד עיקר החפץ שבמקדש ושיטתו באופן השראת השכינה, וכן שיטת הרמב"ם בזה:

החילוק שבין המשכה בדרך מעבר להמשכה בדרך התלבשות בפשטות הוא³⁸: ענין ההתלבשות פירושו שהדבר המתלבש משתנה כפי הכלי שבו מתלבש, משא"כ המשכה בדרך מעבר היא נעלית יותר, שאינה מתצמצמת לפי אופן וגדר

הערות

32. יומא נג, סע"ב ואילך.
33. מ"א ח, ח.
34. רפ"ד דהל' ביהב"ח. וראה בארוכה לקו"ש חכ"א ע' 158 ואילך.
35. ראה בארוכה לקו"ש שם (ס"ה ואילך), בביאור דברי הרמב"ם דגניזת הארון הוי חלק מבנין הבית וקה"ק, וכן נקבע מלכתחילה בבנין הבית. וראה בהמובא שם מתוס' הרא"ש להוריות יב, א. צפע"נ עה"ת הפטורת פרשתנו (פקודי), שזהו מה שאמר שלמה (מ"א ח, כא) ואשים שם מקום לארון.
36. ואף שברז"ל הנ"ל (הערה 31) וביומא (ט, סע"ב ואילך) איתא שלא הוי שריא שכינה במקדש שני, ומבואר בתניא (פנ"ג. וראה ע"ח שער מיעוט הירח (שער לו) פ"ב. לקו"ת ר"ה ס, ב. ובכ"מ) שדרגת השכינה שבבית שני היא למטה יותר (ה' תתאה) מהגילוי שבזמן בית ראשון (ה' עילאה) [והמעלה שבבית שני שאז היו ישראל במדריגת בעלי תשובה הוא מצד מעלת זיכוך ועליית המטה ששייכת יותר למציאות העולם — ראה בארוכה לקו"ש ח"ט ע' 27 ואילך. 62 ואילך. ועוד], הרי זהו בגילוי, אבל בפנימיות הרי מזה גופא שהוא שייך לבע"ת מובן שהוא אור עצמי יותר — ראה לקו"ש שם (ע' 27 ואילך) הערה 20, 26.
37. וכן בסוף זמן בית ראשון שגנזו יאשיהו לאחרי שגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה — ראה ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח.
38. בהבא לקמן ראה בהנסמן בהערה 16, 20. סה"מ מלוקט ח"ה ע' קמא ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 34 עמודים.