212

שלא שייך אצלם הענין ד"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" כפי שהם בבנ"י, כך לא שייך לומר שהם מנגדים לדברים אלו ועושים הפכם.

והביאור בזה:

גדר טומאה וטהרה ("טמאים ביד טהורים") — ע"פ הלכה — שייך רק בישראל, כי הגוי אינו מיטמא, ובלשון הרמב"ם¹⁹ "עכו"ם שנגע במת כו' ה"ה כמי שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה שנגעה במת כו' ולא בטומאת המת בלבד אלא בכל הטומאות כולן אין העכו"ם ולא הבהמה מתטמאין בהן", שכוונת הרמב"ם באריכות לשונו ("ה"ה כמי שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה כו'") היא, דזה שהעכו"ם אין מתטמאין, אין הפירוש בזה שרק נפקעו בפועל מדין טומאה, אלא שאינם בגדר טומאה וטהרה, דלענין זה אינם מציאות²⁰ שיכול לחול עלי' שם טומאה, וכמו בהמה שאינה בגדר זה כלל;

ענין הצידקות (והפכו) בבנ"י תלוי בקיום תרי"ג מצות שניתנו לישראל דוקא, משא"כ ב"נ, שענין הצידקות והרשעות הוא רק בקיום ז' מצות שלהם, שהחילוק בין תרי"ג מצות של ישראל וז' מצות ב"נ אינו רק במספר המצות (ז' או תרי"ג) אלא הם שני סוגים שונים בהחלט, כמבואר במ"א בארוכה²¹,

[שלכן מצינו שעיקר הענין דשכר ועונש הוא רק בישראל²², כמ"ש²³ "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם", "איננו²⁴ חושש עליהם אם ייטיבו או יריעו. . וכן ארז"ל²⁵ שאני עכו"ם דלא מפקיד דינא עלייהו" ("אין ממהרין מן השמים לפקוד עוונותם עליהם"²⁶), והיינו שאין מעשיהם חשובים לפני המקום להחשב חטא, וכמו שארז"ל עה"פ²⁷ "חטא חטאה ירושלים" — "אוה"ע כו' אע"פ שחוטאין אינן כלום"];

"זדים ביד עוסקי תורתך" — השם "עוסקי תורתך" שייך רק בבנ"י, שהרי "עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה"²⁸ [דאף שב"נ חייבים ללמוד ההלכות ד"שבע מצות דידהו"²⁸ — מ"מ אינם בגדר "עוסקי תורתך", שהם רק העוסקים בתורת ה' שניתנה לישראל דוקא], וכיון שאין העכו"ם בגדר "עוסקי תורתך", הרי מובן, שאינם גם בגדר "זדים" המנגדים ל"עוסקי תורתך".