ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב

146

בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

בראשית

ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו וגו' ¹⁰⁹⁶ . וצריך להבין ¹⁰⁹⁷ , דמאחר שאומר ברא אלקים את השמים ואת הארץ, איך אומר אח"כ והארץ היתה תוהו כו'. ואף שלאח"ז נאמר ¹⁰⁹⁸ אשר ברא אלקים לעשות, ואמרו רז"ל ¹⁰⁹⁹ לעשות לתקן, שכל מה שנברא במע"ב צריך תיקון, כגון התורמוסים צריך למתוק וכו', הרי [נוסף לכך שזהו רק ענין שצריך תיקון, אבל לא ענין של תוהו כו'] הא גופא דורש ביאור, דכיון שמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כולל את כל הענינים, את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי' ¹¹⁰⁰ , הרי זה בודאי באופן שלא חסר דבר כו'.

ב) ולהבין

כל זה יש להקדים תחלה מ"ש ¹¹⁰¹ שקר החן והבל היופי אשה יראת הוי' היא תתהלל, ואמרו רז"ל ¹¹⁰² שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי דורו של יהושע, וי"א שקר החן דורו של משה ויהושע, והבל היופי דורו של חזקיהו, אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר אילעאי שהיו מתכסין ששה בטלית א', ופרש"י שהיו עניים, והיינו שעסקו בתורה במס"נ.

ג) והענין

בזה, דהנה מבואר בהמשך ר"ה תרל"ב ¹¹⁰³ , שמצינו שכנס"י (אשה) נקראת לפעמים בשם רחל ¹¹⁰⁴ (רגל הרביעי שבמרכבה ¹¹⁰⁵ שפועל שלימותה כו'), ולפעמים נקראת בשם אסתר ¹¹⁰⁶ , ובדרך כלל זהו שורש ההפרש בין צדיקים לבעלי תשובה. ויובן ע"פ מ"ש ¹¹⁰⁷ ורחל היתה

147

יפת תואר ויפת מראה, דתואר הוא בציור תמונת האברים שכל אבר הוא לפי ערכו הראוי לו בתמונתו כו', ומראה הוא זיו קלסתר הפנים שהו"ע השופרי' וזיו הפנים. ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, שהיו לה ב' המעלות. וענינם בעבודה בכנס"י שנקראת רחל, הנה תואר שהוא בחי' ציור האברים מורה על שלימות העבודה בקיום רמ"ח מצוות עשה, שבזה תלוי' שלימות אברי הנפש באופן דתמים תהי' עם הוי' אלקיך ¹¹⁰⁸ , ועי"ז פועלים השלימות דרמ"ח אברים למעלה כביכול, דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא ¹¹⁰⁹ , בבחי' ז"א (שהוא בעל ט' ספירות ¹¹¹⁰ , וט' פעמים ט' וראש תוך סוף וה' חסדים המגדילים הם רמ"ח ¹¹¹¹ ), כמארז"ל ¹¹¹² על הפסוק ¹¹¹³ ועשיתם אותם, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני, שגורם עשיית הכלים כו', שזהו ענין המצוות שהקב"ה עושה עי"ז שמצוה לישראל לעשות ¹¹¹⁴ , נוסף על עצם ענין המצוות כפי שהם מלמעלה ¹¹¹⁵ . ומראה שהוא בזיו הפנים קאי על שמירת שס"ה מצוות לא תעשה, ששרשם מבחי' י"ה (חו"ב), וחכמה הו"ע זיו והארת פנים, כמ"ש ¹¹¹⁶ חכמת אדם תאיר פניו. וזהו שכנס"י נקראת בשם רחל, דקאי על הצדיקים שמקיימים תומ"צ, מ"ע ומל"ת כו', שעי"ז הם בבחי' יפת תואר ויפת מראה, וממשיכים גילוי אלקות, כפי שהי' בזמן הבית כו'. ועז"נ ¹¹¹⁷ היפה בנשים, שעולה תק"ב ¹¹¹⁸ , שזהו מספר שני חיי האבות ¹¹¹⁹ , שמהם נמשך הכח לכללות העבודה באופן דיפת תואר ויפת מראה כו'.

אמנם

כל זה הוא כשמקיימים תומ"צ. אבל אם חטא ופגם ועבר את הדרך כו', שפגם במ"ע ומכ"ש במל"ת כו', שאז נעשה ענין הגלות, כמ"ש ¹¹²⁰ מפני חטאינו גלינו מארצנו, ובאופן שרחל מבכה על בני'

148

גו' ¹¹²¹ , אזי נקראת כנס"י בשם אסתר, כמארז"ל ¹¹²² אסתר מן התורה מנין, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ¹¹²³ , שהוא בחי' העלם וסילוק האור שקוב"ה סליק לעילא ולעילא ¹¹²⁴ , וזהו כפל הלשון הסתר אסתיר, כנגד ב' בחי' היופי יפ"ת ויפ"מ שחסרים בזמן הגלות, והיינו, שע"י הפגם במ"ע (יפ"ת) שהם רמ"ח אברים דז"א, מסתלק קוב"ה לעילא, בבחי' בינה ¹¹²⁵ , ואינו מאיר במדות (ז"א), וזהו הסתר, ה' סתר, שהסתיר את הגילוי בבחי' ה' עילאה30. וע"י הפגם במל"ת ששרשם בי"ה ¹¹²⁶ , אזי מסתלק לעילא ולעילא, לבחי' א"א שבכתר, וזהו אסתיר, א' סתרי, שהסתיר עוד גם מבחי' יום ההוא28 שהוא בינה ¹¹²⁷ .

אך

מ"מ אמרו אסתר מן התורה מנין, שיש עצה לזה, והוא ענין התשובה. ובהקדים, שכללות ענין החטא כו' הוא באופן דנורא עלילה על בני אדם ¹¹²⁸ , וכמארז"ל ¹¹²⁹ לא דוד ראוי לאותה מעשה, אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כו' אף אתה חזור בתשובה (לפתוח פתח לבעלי תשובה), היינו, שהכוונה בזה היא כדי לבוא לעילוי דתשובה (שלמעלה מעבודת הצדיקים), שהיא למעלה מבחי' התומ"צ (ומגעת בבחי' שעלי' נאמר ¹¹³⁰ יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה), שלכן נמשך משם סליחת העוונות, להיות כי אם חטאת מה תפעל בו גו' אם צדקת מה תתן לו גו' ¹¹³¹ , וכנודע מענין תטהרו ¹¹³² בגימטריא כתר ¹¹³³ , שענין הסליחה נמשך מבחי' הכתר, ועד לבחי' עתיק (ששם היא עליית המלכות בנעילה דיוהכ"פ ¹¹³⁴ ), עד לשלימות התשובה, בבחי' והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה ¹¹³⁵ , עד לבחי' עצמות אוא"ס ב"ה. וזהו גם מה שאמרו רז"ל ¹¹³⁶ אסתר

149

ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עלי', כי, אסתר קאי על כנס"י בזמן הגלות שאז אין בה היופי דיפ"ת ויפ"מ שע"י מ"ע ומל"ת, ומ"מ חוט של חסד משוך עלי', שע"י התשובה במס"נ בפו"מ (כפי שהי' בזמן אסתר) נמשך מבחי' ורב חסד וכו'.

ד) וזהו

שקר החן זה דורו של משה והבל היופי דורו של יהושע כו' אשה יראת הוי' היא תתהלל זה דורו של ריב"א, דהנה, חן הו"ע בחי' אתעדל"ע שמצ"ע, שכן הי' בימי משה, שהיו הגילויים מלמעלה מצ"ע. ועז"נ שקר החן, כי אין זה אמיתית הכוונה כו'. והבל היופי זה דורו של יהושע, שהי' אז בחי' יפ"ת ויפ"מ, ומ"מ זוהי המשכה מבחי' הבלים בלבד, שזהו רק בחי' הארה בלבד כו'. אשה יראת הוי' היא תתהלל זה דורו של ריב"א, שאז היו כל הגזירות כו', ומ"מ עסקו בתורה במס"נ בפו"מ, שעי"ז ממשיכים בחי' עצמות א"ס. וכן הוא בדור האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, שיש בו ריבוי נסיונות שלא היו כמותם כו', הן מבפנים והן מבחוץ כו', ומ"מ עומדים בתוקף המס"נ על קיום התומ"צ באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד כדי כך, שזה פעל אצל משה רבינו ענין של ביטול וענווה לאמיתתו (שהרי משה אמת ותורתו אמת ¹¹³⁷ ), כידוע ¹¹³⁸ בפי' מ"ש ¹¹³⁹ והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שעיקר ענוותנותו של משה רבינו היתה בפני דרא דעקבתא דמשיחא, בראותו המס"נ שלהם כו'.

ה) וזהו

גם הענין דבראשית ברא גו' והארץ היתה תוהו גו', והיינו ¹¹⁴⁰ , שגם לאחרי אומרו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שמרומז בזה כל הע"ס דאצילות (כדאיתא בזהר ¹¹⁴¹ ), החל מכתר וחכמה, כמרומז בתרגום דבראשית, בקדמין ¹¹⁴² ובחוכמתא ¹¹⁴³ , נאמר אח"כ והארץ היתה תוהו גו', שלא הי' עדיין התהוות העולמות, עד ויאמר אלקים יהי אור ¹¹⁴⁴ , וכן שאר המאמרות כו'. וע"ד שבתחילה הי' עולם

150

התוהו (והארץ היתה תוהו), באופן של אורות מרובים כו', ורק לאח"ז נתהווה עולם התיקון כו' (שזהו"ע יהי אור ¹¹⁴⁵ ). אך תכלית כוונת הבריאה היא כמ"ש ¹¹⁴⁶ שוקיו עמודי שש, זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו ¹¹⁴⁷ , שזהו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ¹¹⁴⁸ , דירה לעצמותו ית' ¹¹⁴⁹ , שענין זה נעשה דוקא ע"י עבודת האדם ¹¹⁵⁰ , וזהו"ע לעשות לתקן, שעי"ז נעשה גם התיקון דעולם התהו כו' ¹¹⁵¹ .

______ l ______