רס דיני הכנסת שבת

רס דיני הכנסת שבת

ובו ה' סעיפים

א מצוה ¹¹⁸⁰

לרחוץ ¹¹⁸¹

כל גופו ¹¹⁸²

לכתחלה בערב שבת בחמין מפני כבוד השבת. ואם אי אפשר לו, ירחץ פניו ידיו ורגליו

בחמין ¹¹⁸³ .

ומכל מקום אין רחיצה זו חובה גמורה ¹¹⁸⁴ ,

אלא המקיימה מקבל עליה שכר ושאינו מקיימה אינו נענש עליה ¹¹⁸⁵ .

ומצוה לחוף הראש ¹¹⁸⁶

ולגלח הצפרנים ¹¹⁸⁷

בכל ערב שבת. ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן ¹¹⁸⁸ ,

שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול ¹¹⁸⁹ .

ומצוה מן המובחר לגלח בערב שבת ממש, ולא קודם לכן, כדי שיהא

ניכר שעושה לכבוד השבת ¹¹⁹⁰ .

ואם אין לו פנאי בערב שבת מחמת טורח צרכי שבת, יגלח ביום ה', שכל מה שאפשר לקרב

הגילוח ליום השבת, יש לו לקרב, כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבודו ¹¹⁹¹ .

ונוהגין בקצת מקומות שלא להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת,

מפני חשש סכנה, כי כן הזהיר רבינו יהודה החסיד ¹¹⁹² :

ב יש נזהרין שלא לקצוץ צפרני הידים

והרגלים ביום אחד, מפני חשש סכנה ¹¹⁹³ .

ויש נזהרין שלא לקוץ אלא בערב שבת או בערב יום טוב, וקוצצין מן

הרגלים ביום ה' ומן הידים בערב שבת, אבל בשאר הימים אין קוצצין כלל ¹¹⁹⁴ ,

מטעם הידוע להם ¹¹⁹⁵ .

ויש מקפידים שלא ליטול צפרנים ביום ה', מפני (א) שהצפרנים

מתחילין לחזור ולצמוח ביום ג' לגילוחן, ואינם רוצים שיהיה זה בשבת ¹¹⁹⁶ :

ג יש מקפידים שלא ליטול הצפרנים כסדרן

אצבע אחר אצבע הסמוכה לה ¹¹⁹⁷ ,

מפני שקשה לשכחה ולקבור בנים ולעניות ¹¹⁹⁸ ,

אלא מפסיקים בין אצבע לאצבע באצבע אחרת שאינה סמוכה לה. ומתחילין ליטול בשמאל

בקמיצה, דהיינו באצבע רביעית הסמוכה לזרת, ובימין באצבע,דהיינו אצבע שנייה הסמוכה

לגודל, ונמצא הסימן לסדרן בדאג"ה בימין ובשמאל דבהג"א ¹¹⁹⁹ .

ויש מלעיגים על זה ¹²⁰⁰ .

ומכל מקום טוב ליזהר לכתחלה ¹²⁰¹ :

ד השורף צפרנים חסיד, קוברן צדיק, זורקן

רשע, שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ולדה ¹²⁰² .

אבל מותר לזורקן בבית המדרש וכיוצא בו, מקום שאין נשים מצויות לעבור שם. ואין לחוש

שמא יכבדו אותו מקום וישליכו הצפרנים החוצה ותעבור אשה עוברה עליהן. לפי שאף אם

תעבור עליהן לא יזיקו לה כלום, שאינן מזיקות אלא כשהן באותו מקום שזרקן שם כשנטלו

מהאצבעות, אבל לא כשפינן משם למקום אחר ¹²⁰³ :

ה סמוך לחשכה ¹²⁰⁴ ,

קודם בין השמשות ¹²⁰⁵ ,

צריך אדם לשאול לאנשי ביתו אם עשרו הפירות הצריכים לשבת, שאין מעשרים בשבת ¹²⁰⁶ .

ואף במדינות אלו שאין המעשרות נוהגים ¹²⁰⁷ ,

(ב) טוב שישאל אם הפרישו חלה ¹²⁰⁸ ,

שאין מפרישין חלה בשבת (ואף שחלת חוץ לארץ אוכל והולך ומשייר מעט ואחר כך מפרישה ¹²⁰⁹

מעיקר הדין, מכל מקום לכתחלה נוהגים להפרישה קודם אכילה ¹²¹⁰ ,

שמא ישכח אחר כך, ונמצא שאכל טבל למפרע ¹²¹¹ ).

וצריך לשאלם גם כן אם ערבו עירובי חצירות ¹²¹² .

ועכשיו שנוהגים לערב בערב פסח לכל השנה, אין צריך לזה ¹²¹³ .

וצריך להזהירם קודם בין השמשות שידליקו את הנר ¹²¹⁴ , ויפסקו מלעשות מלאכה ¹²¹⁵ .

וכשהוא שואלם ומזהירם על דברים אלו, צריך שיאמר בלשון רכה, כדי

שיקבלו ממנו ¹²¹⁶ .

ולא ימהר להזכירם בעוד היום גדול, שלא יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות ¹²¹⁷ .

ואם אינו בביתו כשמגיע סמוך לחשכה, אלא בבית הכנסת או במקום

אחר, צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו ¹²¹⁸ :

קונטרס אחרון

(א) שהצפרנים כו'.

מ"ש ¹²¹⁹

הט"ז ¹²²⁰

שכן הוא בגילוח שערות, הוא תמוה, שהרי המלך מסתפר בכל יום ¹²²¹ ,

וצ"ע :

(ב) טוב שישאל

כו'. באמת ¹²²²

שאינו חיוב גמור, כיון דקי"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש אפילו לכתחלה ¹²²³ .

וכן כתב בשו"ת כנסת יחזקאל סוף חלק אורח חיים ¹²²⁴ ,

דמהאי טעמא אין נזהרין בזה עכשיו. אבל מכל מקום טוב ליזהר, שכבר נהגו כל ישראל

מדורות הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אחר כך, כמ"ש הרשב"ץ

חלק ב' סי' רצ"[א] ¹²²⁵ ,

וכן כתב מהרש"ל ¹²²⁶ ,

עיין במ"ש בסימן תנ"ז ¹²²⁷ ,

ואם כן לכתחלה טוב גם כן להזהירם על זה מהאי טעמא :

[1180] לכללות סימן זה ראה קיצור

הלכות.

[1181] גמרא כה, ב (אמר רב נחמן בר רבא אמר רב

רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית (ליל שבת, רש"י) רשות, ואני אומר מצוה). טור

ושו"ע ס"א (מצוה לרחוץ).

[1182] ראב"ן סי' שמג (רחיצת ידים ורגלים

בחמין בערב שבת מצוה, וכל שכן רחיצת כל הגוף). טור (כל גופו). רמ"א

ס"א (כל גופו).

ויתבאר לקמן רס"י שכו (אסרו חכמים לרחוץ כל גופו או רובו

בחמין ... אבל מותר לרחוץ בחמין פניו ידיו ורגליו).

והיינו שבגמרא שם אמרו "ידים ורגלים בחמין ערבית",

ובראב"ן נתבאר שרחיצת כל הגוף הוא בערב שבת.

ויתבאר לקמן סי' רסב ס"ה ( וטוב ללבוש בגדי שבת

מיד אחר שרחץ עצמו, לכן טוב לרחוץ סמוך לערב וללבוש בגדי שבת מיד, כדי שילבוש אותם

סמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם).

וראה ס' המנהגים חב"ד ע' 25 (בערב שבת, וביום השבת בבקר,

טובלין במקוה).

[1183] ר' יהודה בר אילעי כה , ב (כך היה

מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת, מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו).

טור (ואם אי אפשר לרחוץ כל גופו, ירחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין), ושו"ע שם (מצוה

לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת).

וראה לעיל סי' ב מהדו"ק ס"ו ומהדו"ב ס"ד ( כשרוחץ

או סך, ירחוץ או יסוך יד ימין תחילה, וכשרוחץ כל גופו במרחץ, ירחוץ ראשו תחילה,

מפני שהוא מלך על כל האיברים ).

[1184] תוס' שם ד"ה חובה (לגבי רחיצת

ידים [ורגלים] בחמין, דלא הוי כל כך מצוה, קרי ליה [=להדלקת הנר] חובה). רא"ש

פ"ב סי' יח (לגבי רחיצת ידים ורגלים בחמין, דלא הוי מצוה כל כך, קרינן להו

חובה).

[1185] אור זרוע הל' ערב שבת סי' ז. (מיהו

מצוה היא, שמקבל עליה שכר אם קיימה, ואם חסרה אינו נדון עליה). דרכי משה

אות א (כתב באור זרוע דמצוה לרחוץ ולחוף ראשו בערב שבת, ומקבל עליה שכר אם מקיימה,

אבל לא נענש עליה אם לא מקיימה).

[1186] שבת לא, א (אותו היום ערב שבת היה, והלל

חפף את ראשו). סנהדרין צה, א (ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, אבישי בן צרויה הוה

קא חייף רישיה). אור זרוע שם (וחפיפת הראש נמי מצוה היא בערב שבת, כדאמר גבי

שנים שהמרו זה עם זה, אמרו כל מי שיקניט את הלל יקח ד' מאות זוז, אותו היום ערב

שבת הי', והי' הלל חופף את ראשו. ואמרינן בסנהדרין בחלק, גבי דוד המלך דמטא לארץ פלשתים

וכו', עד ההוא יומא פניא דמעלי שבתא הוי, אבישי בן צרויה הוה קא חייף ראשיה. למדנו

שדרכם הי' לחוף ראשם ערב שבת). מרדכי שבת רמז רפז. שו"ע ס"א (ומצוה

לחוף הראש).

[1187] רבינו יונה בס' היראה אות שט (ויטול

צפרניו בכל ערב שבת). ס' חסידים סוס"י נח (טוב ליטול צפרניו בכל ערב שבת). כל

בו סו"ס לה (שלא נזהרתי בתגלחת צפרנים בכל ערב שבת). הובא בב"י

ד"ה כתוב בכל בו.

ולענין זמנו – ראה אגרות קודש חי"ח אגרת ז'לא (זמן קציצת

צפרנים בערב שבת ... קודם שמו"ת .. לאחר הקריאה ... קודם הטבילה ... אחר חצות

... אחר תפלת מנחה ... הוראה בזה בנוגע לפועל לא שמעתי).

[1188] דרכי משה שם בשם אור זרוע (כתב באור

זרוע פרק אלו מגלחין, דמצוה על האדם שהוא מגודל שער לגלח עצמו לשבת או ליום טוב).

[1189] מו"ק י[ד] , א (כדי שלא יכנסו

לרגל כשהן מנוולין). דרכי משה שם (דהא אסרו לגלח במועד כדי שלא יהא מנוול במועד

(מו"ק יד, א)).

וכן הוא בערב יום טוב, כדלקמן סי' תקכט ס"ב (שמצוה על האדם

לגלח בערב יום טוב, כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וכן מצוה לרחוץ בחמין, ולחוף ראשו,

וליטול צפרניו, בערב יום טוב כמו בערב שבת כמ"ש בסי' ר"ס).

[1190] ראבי"ה סי' קצז (אבל בחמישי בשבת לא

הוי יקרא דשבת). רש"ל בהגהותיו לטור, הובא בב"ח ס"א (אבל

ביום ה' דשבתא לא הוה יקרא דשבתא). מ"א בריש הסימן (ולא ביום חמישי,

שאין ניכר שעושה לכבוד שבת). וראה מראי מקומות וציונים.

[1191] ראבי"ה שם (מיהו היכא דלא אפשר לרחוץ

בערב שבת, כמה דמקרב לשבת טפי מעלי). רש"ל שם, הובא בב"ח שם (מיהו היכא

דלא אפשר לרחוץ ולספר בערב שבת, כמה דאפשר למקרב לשבת טפי מעליא). הובא בט"ז

סק"א.

[1192] צוואת רבי יהודה החסיד סמ"ח (לא יגלח

אדם הראש ולא הזקן בראש חודש). כנסת הגדולה (ויש נמנעים מלהסתפר ביום ו'

שחל ראש חדש, ואומרים שכך נמצא באזהרות רבינו יהודה החסיד. ואני ראיתי באזהרות

הנזכר שכתב דבראש חדש אסור להסתפר, אפילו בכל שאר הימים). עולת שבת

סק"א (נמצא כתוב באזהרות רבינו יהודה החסיד שאסור להסתפר בראש חדש, וכתב

בכנסת הגדולה, אפילו אם חל ראש חדש בערב שבת אין להסתפר, מפני הסכנה). מ"א

בריש הסימן (ויש מקומות שאין מגלחים בראש חדש, אפילו חל ביום ו', כי כן צוה ר"י

חסיד (כנסת הגדולה)).

וראה שבעים תמרים סי' נו. לקוטי שיחות חי"ג ע' 265. חכ"ג

ע' 397.

ולא נזכר כאן האמור בצוואת רבי יהודה החסיד שם (וכן לא יטול

הצפרניים בראש חודש). וראה קובץ דברי תורה חי"ד ע' לח. קובץ הערות וביאורים

שמ ע' לו. קיצור הלכות, מילואים ע' נד.

[1193] מגיד מישרים משלי כג, ו (ולא יאות

למיקץ תרווייהו ביומא חדא). עולת שבת ס"א (מצאתי כתוב דיש סכנה מי

שנוטל של ידיו ורגליו ביום אחד, ונכון ליזהר). מ"א ריש הסי' (ובמגיד מישרים

במשלי כתוב שאין לקוץ צפרני הידים והרגלים ביום אחד).

[1194] מגיד מישרים שם (לית למיקץ טופרי רגלא

או בערב יום טוב או בערב שבת ... והכי אבעי למעבד, למיקץ טופרי רגלא יום ה' וטופרי

ידא יום ו', אבל תרוייהו בחד יומא לא, ובשאר יומי לא ליקץ לא טופרי ידא ולא טופרי

רגלא). מ"א שם (ואין לקוץ אלא בערב שבת או בערב יום טוב. והנכון שיקוץ מן הרגלים

ביום ה' ומן הידים ביום ו', ובשאר הימים אין לקוץ כלל).

[1195] ראה פרי עץ חיים שער יח פ"ג

(בענין קציצת הצפרנים אמר מורי ז"ל, כי בחול יש להם הארה מצד הקליפה, אך בערב

שבת אחר הטבילה הם מאירין מצד הקדושה).

[1196] רש"ל בהגהותיו לטור, הובא

בב"ח (לשון מהרש"ל (בהגהותיו לטור כאן) ... ובנטילת צפרנים יש טעם יפה בדבר

על מה שאין נוטלין ביום ה'). מטה משה סי' תיא (מצאתי בשם ספר הגן, שהיה מקפיד

ליטול ביום, כי הוא מגדל בשבת. וכן ראיתי נוהגין). ט"ז סק"א (ומה שמסיים

שיש טעם בנטילת צפרנים שמעתי הטעם, דדרך השערות והצפרנים המגולחים להתחיל לצמוח ביום

ג' שאחר הנטילה, על כן אין לעשות שיהיה זה בשבת). מ"א שם (ומטה משה כתב בשם ספר

הגן, שלא ליטלן ביום ה' מפני שגדלין בשבת).

ולא נתפרש אם קאי גם על צפרני רגליו. ובמחצית השקל (כי צפורני

הידים, להיותם גלויים ונראים, יש לחוש בהן יותר לכבוד שבת, ולקרב קציצתן ליום

השבת. גם שלא יהיו גדלים בשבת).

ומה שהוסיף הט"ז גם "השערות", יתבאר בקונטרס

אחרון ס"ק א, שאינו כן.

[1197] המוסר (כלץ) פ"ד סוד ההבדלה (כיצד

יקצצם, יתחיל בקמיצה ומדלג האמה, ונוטל האצבע ומדלג הגודל, ונוטל הזרת ואחר כך האמה

ואחר כך הגודל. והני מילי ביד שמאל, אבל בימין מתחיל בגודל ומסיים בקמיצה). אבודרהם

בסופו סדר נטילת צפרנים (הנוטל צפרניו צריך ליטול אותם על זה הסדר יד ימין אגהב"ד.

יד שמאל דבהג"א. ומצאתי כתוב בענין זה סימן אחר והוא קשי"א ... פירוש

קמיצה שמאל. ימין אצב"ע). רמ"א ס"א (וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן.

ויתחיל בשמאל, בקמיצה, ובימין, באצבע. וסימן לזה, דבהג"א, בשמאלו, ובדאג"ה,

בימין).

[1198] אבודרהם שם (ושמעתי בשם חכמי צרפת ופרבינצה

שהנוטל צפרניו כסדר קשה לעניות ולשכחה וקבור בנים. אלא נוטל אותם על הסדר שאמרנו).

הובא ב כנסת הגדולה הגב"י.

[1199] אבודרהם ורמ"א שם.

והתחיל ביד שמאל, כעין המבואר לעיל סי' ב מהדו"ק ס"ה

ומהדו"ב ס"ד (כשחולץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה, מפני שזהו כבודה של

ימין). וראה קובץ הערות וביאורים תשעט ע' 45. תשפ ע' 50. תתלד ע' 58. והנלקט

בהליכות השבת, דבר הלכה סע"ג.

[1200] מהר"ם בתשב"ץ סי'

תקנז (הר"ם ז"ל אינו חושש ליטול צפרניו כסדר). שער הכוונות (ענין רחיצת

פניו) בשם האר"י ז"ל (והיה קוצצן כסדרן, ולא היה חושש ולא מקפיד

אל אותו הסדר הנזכר בספר אבודרהם), ופרי עץ חיים שם (ובענין קיצוץ הצפרנים, שכתב

הר"ר אבודרה"ם הסדר שלהם, לא היה חושש לזה מורי זלה"ה). ט"ז

סק"ב (בתשב"ץ כתוב שמהר"מ לא דקדק בזה. וכ"כ בספר כוונת האר"י

על שם מהר"י לורי"א). מ"א סק"א (והאר"י היה מלעיג על זה,

ולא היה חושש לכך (הכונות). וכ"כ התשב"ץ ... בשם מהר"מ).

[1201] מ"א שם (מיהו יש ליזהר לכתחלה)).

[1202] נדה יז , א (ג' דברים נאמרו בצפרנים,

שורפן חסיד קוברן צדיק זורקן רשע). מו"ק יח, א (שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל).

מ"א ריש הסי' (השורף צפרניו חסיד קוברן צדיק זורקן רשע (נדה דף י"ז)).

וראה היום יום לט"ז אייר (אאמו"ר כשהי' נוטל צפרניו,

הי' מערב עמהם קיסם, קודם השריפה).

[1203] מו"ק שם (אמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא

קמיה דר' יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו ... אשה בי

מדרשא לא שכיחא. וכי תימא זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי (ועברה עלייהו איתתא אבראי,

רש"י). כיון דאישתני (מההוא דוכתא דהוו מעיקרא, רש"י) אישתני (ולא מזקי,

רש"י)).

[1204] משנה שבת לד , א (ג' דברים

צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתם ערבתם הדליקו את הנר). טור

ושו"ע ס"ב (כשיהיה סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה, עשרתם, ערבתם,

הפרשתם חלה. ויאמר להם הדליקו את הנר).

[1205] ב"ח סוף הסימן (שיהיה בענין שבשעה

שידליקו הנרות עדיין הוא יום ודאי, שיהא מוסיף בו מחול על הקודש). אליה רבה

ס"ק יא (ומכל מקום צריך לומר מבעוד יום ודאי, ושיהיה בו מוסף מחול על הקודש).

[1206] כדלקמן סי' שלט ס"ז

(ואין מפרישין תרומות ומעשרות, מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן).

[1207] טור ורמ"א ס"ב (ובמקום שאין מעשרין,

אין צריך לומר עשרתם).

[1208] מהר"ם הובא ב טור (והר"מ

מרוטנבורק לא היה אומר עשרתם, שאין מעשר האידנא, אלא היה אומר להם הפרשתם החלה). שו"ע

שם (הפרשתם חלה).

[1209] ביצה ט, א (חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר

כך מפריש). טור ושו"ע יו"ד סי' שכג (ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה,

בחוצה לארץ מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם).

וכן נפסק לקמן סי' רסא ס"ב ( יכול לאכול בלא הפרשת

חלה, ולשייר מעט עד אחר השבת, ולהפריש מן המשוייר) . סי' תמד סי"ב. סי' תנז ס"ט.

סי' תקו ס"ו.

[1210] כדלקמן סי' תנז סי"ב

(אף על פי כן מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף, שיגעו זו בזו בתוך הכלי

בשעת הפרשה, ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה, שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה

שיפריש, וכן נוהגין).

[1211] וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ב ( שמא

ישכח אחר כך).

[1212] טור (ערבתם עירובי חצרות). מ"א

סק"ג (ונראה לי דצריך לומר גם כן ערבתם עירובי חצרות, כמ"ש הטור, דאע"ג

דמותר לערב בין השמשות, היינו משום מצוה התירו שבות, ואם כן לכתחלה יש להזהירם שלא

יבואו לידי כך). ט"ז סי' רסא סק"ב (דודאי לענין אזהרה לבני ביתו צריך

להזכיר עירובי חצרות עם חשיכה, אף על גב דגם אחר כך בספק חשיכה יוכל לערב עירובי

חצרות, מכל מקום, כיון דבעירובי תחומין אסור אחר כך, יזכיר גם עירובי חצרות בעת ההיא).

והיינו כדלקמן סי' רסא ס"ב ( מותר לערב עירובי

חצרות בבין השמשות, אם לא עירב מבעוד יום).

[1213] ב"ח ס"ב (מיהו עכשיו שאין

נוהגין לערב עירובי חצרות כי אם בערב פסח על כל השנה, אין צריך לומר ערבתם). הובא

ב עולת שבת ס"ק ב.

וכדלקמן סי' שסח ס"ד (נהגו במדינות אלו לעשות העירוב בערב

פסח מחלת מצה שאינה ממהרת להתעפש, ועוד שיכולין לשומרה בימי הפסח ויכולין לשמור העירוב

כל השנה, וזה טוב יותר מלערב כל ערב שבת).

[1214] משנה שם (הדליקו את הנר). טור

ושו"ע שם (כשיהיה סמוך לחשיכה, ישאל לאנשי ביתו ... ויאמר להם הדליקו את הנר).

וראה לקמן בסדר הכנסת שבת ס"ז ( ורבתה המכשלה מאד בנשים

להדליק נר שבת אחר השקיעה, וגם באנשים עמי הארץ וקלי הדעת במלאכות אחרות, צריך להודיעם

שהוא איסור גמור של תורה, ולהוכיחם בדברים רכים וקשים, אולי ישמעו לו).

[1215] מ"א סק"ג (והוא הדין שיזהירם

שיפסיקו מלעשות מלאכה).

[1216] גמרא שם (צריך למימרינהו בניחותא,

כי היכי דליקבלינהו מיניה). טור ושו"ע שם (בלשון רכה).

[1217] רש"י שם במשנה ד"ה עם חשיכה

(שאם ימהר להזכירם מבעוד יום, יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות).

[1218] משמעות הב"י סי' ער (ונוהגין לומר משנה במה מדליקין ... ועוד

שצריך לקרותו להזכיר ג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו).

וראה גם לקמן סי' רסג ס"ו (הקדמונים שהיו משגרים התינוק[ו]ת

מבית הכנסת לבתיהם קודם ברכו, שיצוו להדליק).

[1219] לכללות קונטרס אחרון זה

ראה הליכות השבת ע' תקלה. כנישתא דבי רב ע' תפ.

[1220] על מה שכתב הרש"ל

בהגהותיו לטור ( ובנטילת

צפרנים יש טעם יפה בדבר על מה שאין נוטלין ביום ה'), הוסיף הט"ז שערות, וכתב

בסק"א (ומה שמסיים שיש טעם בנטילת צפרנים שמעתי הטעם, דדרך השערות והצפרנים המגולחים

להתחיל לצמוח ביום ג' שאחר הנטילה, על כן אין לעשות שיהיה זה בשבת ).

[1221] תענית יז, א (מלך מסתפר

בכל יום). רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ה (המלך מסתפר בכל יום).

[1222] לכללות קונטרס אחרון זה

ראה הליכות השבת ע' תקלה. כנישתא דבי רב ע' תפב ואילך.

[1223] ביצה ט, א (חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר

כך מפריש). טור ושו"ע יו"ד סי' שכג (ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה,

בחוצה לארץ מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם).

[1224]

סי' כג (טעם שאין אנו נוהגין כסתם משנה, ג' דברים צריך אדם לומר וכו' עשרתם וכו',

מטעם דחלת חוצה לארץ יש לה תקנה אוכל ומשייר).

[1225] "ובחוצה לארץ אוכל

והולך ואחר כך מפריש. וכבר נהגו להפריש קודם אכילה ... ויש מן החכמים שנוהגין

להזהיר לנשותיהם בערב שבת עם חשכה על הפרשת חלה, לפי שאין מפרישין חלה בשבת, ומדת

חסידות הוא בחוצה לארץ, שהרי יכול לאכול בלא הפרשת חלה).

[1226] שו"ת סוס"י נח

(נהיגינן ... כמו שפסק רש"י, שצריך צירוף סל ונגיעה), והיינו אף בחוצה לארץ.

[1227] סעיף יב (אף על פי כן מדת

חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף, שיגעו זו בזו בתוך הכלי בשעת הפרשה,

ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה, שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש, וכן

נוהגין).