כללי איסור יחוד

כללי איסור יחוד

(סי' כב)

היחוד עם אשת איש, או עם אחת מהעריות, אסור מן התורה, כמבואר בגמרא (ע"ז לו, ב): "ייחוד דבת ישראל דאורייתא היא, דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית, אלא בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה".

אבל היחוד עם הפנויה מותר מן התורה, ואחרי מעשה אמנון ותמר גזר דוד גם על יחוד הפנויה, כמבואר בגמרא (שם): "ייחוד דאורייתא דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפילו אייחוד דעובדת כוכבים". וכן נפסק בשו"ע (סי' כב ס"ב): "כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה. ואע"פ שאינה ערוה, בכלל ייחוד עריות היא. ושמאי והלל גזרו על ייחוד עובדי כוכבים".

אמנם מכל מקום נשאר היחוד מותר בכמה אופנים:

א) היחוד עם אמו או עם בתו מותר, כמבואר במשנה (קידושין פ, ב): "מתייחד אדם עם אמו ועם בתו". וכן נפסק בשו"ע (סי' כב ס"א): "אסור להתייחד עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, דבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו".

וכתב הב"ח (רס"י כב): "דכל יוצאי חלציו דינן שוה בת בתו ובת בת בתו נמי שרי כמו בתו".

ב) גם את היחוד עם אחותו התירו, כשאינו בקביעות, כמבואר בקידושין (פא, ב): "אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ובתו". והיינו שהגמרא מחלקת בינם, שלדור עם אמו מותר אפילו בקביעות, אבל עם אחותו מותר רק כשאינו בקביעות, כמבואר בפרש"י (שם): "מתייחד אדם עם אחותו, לפרקים, אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית. ודר עם אמו ועם בתו".

ובאמת חולק שמואל (בגמרא שם) על היתר זה, וברמב"ם וטור ושו"ע לא הובא כלל היתר זה, ולכן יש שכתבו שהמחמיר תבוא עליו ברכה. אבל פשט הדבר להקל בזה, כשאינו בקביעות, דמה יעשו אח ואחות הגרים בביתם, ולפעמים הולכים הוריהם מביתם (ראה תורת היחוד פ"ב סי"ט. נטעי גבריאל פ"ג ס"א).

ג) מותר להתייחד עם אשה שבעלה בעיר, כמבואר בגמרא (קידושין פא, א): "אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד". וכן נפסק בשו"ע (סי' כב ס"ח): "אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה, מפני שאימת בעלה עליה".

ויש אומרים דהיינו דוקא בשעה שיתכן במציאות שיחזור לביתו, ולא כשיודעת שהוא נמצא בקצה מרוחק בתוך העיר (ראה תורת היחוד פ"ז ס"ד. נטעי גבריאל פל"ה ס"ד).

אבל יש בזה תנאי, שלא יהי' לבו גס בה, כמבואר בגמרא (קידושין פא, א): "רב ביבי איקלע לבי רב יוסף בתר דכרך ריפתא אמר להו שקולי דרגא מתותי ביבי, והא אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד, שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה". וכן נפסק בשו"ע (סי' כב ס"ח): "ואם היה זה גס בה, כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, או אם קינא לה בעלה עם זה, לא יתייחד עמה אף על פי שבעלה בעיר".

ויש המתירים גם בזה – אם הבעל נמצא בקירוב ודרכו להכנס לבית (ראה תורת היחוד פ"ז סי"א. נטעי גבריאל פל"ה ס"ב).

ד) מותר להתייחד עם האשה כשאשתו עמו, כמבואר במשנה (קידושין פ, ב): "בזמן שאשתו עמו ישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו". וכן נפסק בשו"ע (סי' כב ס"ג): "כל אשה שאסור להתייחד עמה, אם היתה אשתו עמו הרי זה מותר להתייחד, מפני שאשתו משמרתו". והיינו שכאן אינו מועיל מה שאשתו בעיר (כמו בבעלה בעיר), אלא דוקא כשאשתו עמו.

וכתב על זה בבית שמואל (סי' כב ס"ק כב): "ואפשר דס"ל אפילו אין אשתו [של המלמד] שרויה עמו בבית הספר, מכל מקום בכל עת תבא אליו ושייך לומר היא משמרתו". ועוד נתבאר ברמ"א (סי' קמח ס"ב) דסגי ביחוד אף ביוצא ונכנס (ראה תורת היחוד פ"ו ס"ב. נטעי גבריאל פל"ט ס"א).

אמנם היתר זה הוא רק בישראלית, כמבואר בגמרא (ע"ז כה, ב): "עובד כוכבים אין אשתו משמרתו (דלא קפדה, רש"י), אבל ישראל אשתו משמרתו". וכן נפסק בשו"ע (סי' כב ס"ג): "אבל לא תתייחד ישראלית עם העובד כוכבים, ואע"פ שאשתו עמו".

וזאת אומרת שמותר לאיש שיבקר בבית של זוג נכרים, כשדלת הבית סגורה (כי הבעל שומר על אשתו), אבל אסור לאשה לבקר בבית של זוג נכרים בביתם כשדלת הבית סגורה (כי האשה אינה מקפדת על בעלה).

ה) מבואר ברמב"ם (הלכות אסורי ביאה פכ"ב ה"ח), ובשו"ע (סי' כב ס"ז): "נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין לייחוד". משא"כ באיש אחד עם הרבה נשים, אוסרים הרמב"ם ושו"ע (שם ס"ה-ו): "לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה". אבל הרמ"א מתיר (סי' כב ס"ה): "וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים". ונתבאר בשו"ת צמח צדק (אהע"ז סי' לט): "דבפוסקים משמע דהלכה דמתייחדה עם שני אנשים", וכן המנהג פשוט אצל האשכנזים (ראה תורת היחוד פ"ג ה"א. נטעי גבריאל פי"ז ס"ב).

אמנם היתר זה של שני אנשים יש בו כמה תנאים: (א) שיהי' כשרים (משא"כ בפרוצים אסור אפילו עם עשרה). (ב) שיהי' זה בעיר (משא"כ בשדה בעינן שלושה). (ג) ושיהי' ביום (משא"כ בלילה בעינן שלושה). כל זה נתבאר ברמ"א (שם): "וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, אם הוא בעיר. וסתם אנשים, כשרים הם. אבל אם הם פרוצים, אפילו עם י' אסור. וכל זה בעיר, אבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, בעינן שלשה, אפילו בכשרים".

ו) גם באשה אחת עם הרבה אנשים אוסר הרמב"ם (שם) ושו"ע (סי' כב ס"ה): "לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה". אבל ברמ"א (שם): "ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה ". וכן המנהג פשוט אצל האשכנזים, להתיר היחוד עם שלושה נשים (ראה תורת היחוד פ"ג סי"א. נטעי גבריאל פכ"א ס"ב).

אמנם היתר זה של נשים הרבה יש בו כמה תנאים: (א) שאין עסקו עם הנשים, כמבואר ברמ"א (שם): "ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים". (ב) שאין לבו גס בהן, שכמו שאין מועיל בזה מה שבעלה בעיר כך אין מועיל בזה אם הם נשים הרבה (ראה תורת היחוד סי"ח. נטעי גבריאל פכ"ב ס"א).

וזאת אומרת שהאיש המורה לבנות, אסור לו לסגור את דלת הכתה, אף שבנות רבות בכתה, כיון שעסקו עם הנשים וגם לבו גס בהן (אלא אם כן החלון פתוח לחוץ, כדלקמן).

ז) מותר להתייחד בחדר שפתחו פתוח לרשות הרבים, כמבואר בגמרא (קידושין פא, א): "אמר רב יוסף פתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד". וכן נפסק בשו"ע (סי' כב ס"ט): "בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין חשש להתייחד שם עם ערוה".

ויש המתירים גם כשהפתח סגור ואינו נעול ואפשר שיכנס בו אדם זר (ראה תורת היחוד פ"ה ס"ב. נטעי גבריאל פל"ג ס"א). ויש המתירים בחלון שהוילון שלו פתוח ואפשר לראותם מבחוץ (ראה תורת היחוד פ"ה ס"ד. נטעי גבריאל פל"ד ס"ח). ונוהגים להתיר בשניהם יחד. וכן נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע ביחידות, שהיו נכנסים נשים, ונפתח מנעול הדלת (שמזמן לזמן הי' נכנס המזכיר לזרז את הנכנסים שיסיימו) וגם נפתח וילון החלון (שיהי' אפשר לראותם מבחוץ).

ומטעם זה יש מקום להתיר גם במכונית שחלונותיה שקופים, אם נוסעים רק ברחובות ששכיחים בהם עוברים ושבים. ומכל מקום עורר כ"ק אדמו"ר שתיסע אשה דוקא עם מונית שיש לה נהגת אשה (ראה ס' השיחות ה'תנש"א ח"א ע' 87), שמא יסעו ברחובות שלא נמצאים בהם אנשים היכולים לראותם דרך החלונות (ראה תורת היחוד פ"ה ס"ו. נטעי גבריאל פמ"ג).

ח) מותר להתייחד עם הקטנים שאינם ראויים לביאה, כמבואר בשו"ע (סי' כב סי"א): "תינוקת שהיא פחותה מבת שלשה ותינוק פחות מבן תשע, מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה".

ט) מותר להתייחד עם אשתו, אף כשהיא נדה, כמבואר בשו"ע (סי' כב ס"א): "אסור להתייחד ... חוץ מהאם ... והבעל עם אשתו נדה. וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול, אסור להתייחד עמה, אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים. ואם בא עליה ביאה ראשונה ואח"כ נטמאת, מותר להתייחד עמה".

ולכן נוהגים ביחוד שבחופת נדה, שיהיו שני שומרים בפנים החדר בשעת היחוד, כמבואר בשוע"ר (סי' שלט ס"ח): "שיש אומרים שיחוד הוא הנקרא חופה ... אם היתה טמאה ... נתייחדה עמו על ידי ב' שומרים" (ראה סדר תנאים ווארט אירוסין ונישואין פ"כ).

* * *