ספרי כ"ק אדמו"רתורת מנחםסח - שנת תשל"ב - חלק שלישישיחת יום א', ראש חודש סיון, ה'תשל"ב

שיחת יום א', ראש חודש סיון, ה'תשל"ב

285

בס"ד. שיחת 1944 יום א', ראש חודש סיון, ה'תשל"ב

– בכינוס הי"ז של אגודת נשי ובנות חב"ד 1945 * –

א. כאשר יהודים נפגשים ביחד [ובפרט כשנפגשים במקום קדוש], בודאי שכל פרט בזה אינו במקרה, אלא בהשגחה פּרטית 1946 , ומכל פרט יכולים ללמוד דבר מה 1947 .

ובפרט שפגישה זו מתקיימת ימים ספורים לפני המאורע הכי גדול שאירע לבנ"י – שהקב"ה נתן להם את התורה בחג השבועות, ומה גם שהיא בראש חודש סיון, ראש החודש של קבלת התורה, וגם [לפי קביעות השבועות והחדשים בשנה זו] – באותו שבוע.

ב. בראש חודש סיון התחיל כבר הענין של קבלת התורה 1948 .

אע"פ שבפועל ממש נתן הקב"ה את התורה בששה בסיון 1949 , בחג השבועות – הרי מסופר בחומש שכבר בר"ח היו בנ"י מוכנים מצדם לקבל את התורה 1950 , כלשון הכתוב 1951 : "בחודש השלישי (לפני מנין החדשים שמתחיל מניסן) גו' ביום הזה (ר"ח, כפירוש הגמרא 1952 ) באו מדבר סיני", "ויחן גו' נגד ההר" 1953 , ומבואר במפרשים 1954 , שחנייתם והקמת אהליהם במקום זה היתה מאוחדת עם המטרה והתכלית הקשורה עם "(נגד) ההר ", ההר המיוחד והמפורסם – הר סיני, שענינו, שעליו תינתן התורה [וכלשון חז"ל בנוגע לקבלת התורה: "משה קבל תורה מסיני " 1955 , שזה מורה על השייכות המיוחדת של סיני עם ענין התורה 1956 ].

ונמצא, שאע"פ שהתורה ניתנה ששה ימים לאח"ז, היו בנ"י מוכנים לכך כבר בר"ח סיון, אלא שהקב"ה רצה שהם ינוחו מהדרך 1957 , ואז,

286

שיוסיפו להתקדש עוד יותר מכמו שהיו עד אז – "וקדשתם וגו'" 1958 , שזה מה שאירע בחמשה הימים שבינתיים, וביום הששי היתה קבלת התורה.

ג. כאמור לעיל, וכמדובר כמ"פ, הסיפורים שבתורה אינם סתם סיפורי מאורעות שאירעו לפני שנים רבות 1959 , אלא המטרה היא כדי לרענן את ההתבוננות במאורע שהי' בעבר, ושתהי' בתוקף ולבביות כל כך עד שחוזרים וחווים זאת מחדש כפי שאירע בפעם הראשונה 1960 .

וע"ד המדובר בנוגע לפסח 1961 [שקשור עם שבועות 1962 , ע"י ספירת העומר שביניהם 1963 ], שאומרים לכל אחד מישראל שצריך לראות ולהרגיש שהוא בעצמו יצא בפסח זה משעבוד וגלות מצרים 1964 – כן הוא גם בנוגע לקבלת התורה:

בזמן מ"ת בשבועות, ועוד לפנ"ז, בר"ח 1965 [כנ"ל שבנ"י היו מוכנים כבר בר"ח], צריך כל אחד מישראל להתחיל כבר להתכונן ולחוות שהוא עומד עכשיו לרגלי הר סיני, ולהתחיל הענין ד"וקדשתם" – לקדש יותר את עצמו ואת ביתו, כדי לקבל את התורה באופן שתהי' אצלו "תורת חיים", תורה שחודרת בכל עניני החיים, מהתחלת היום עד לרגע האחרון בכ"ד השעות של המעל"ע, שבשביל זה צ"ל "היו נכונים" 1966 – להכין את המחשבה, את הדיבור ובודאי את המעשה 1967 – כדי לקבל זאת במלא המדה.

287

ד. ע"פ האמור שאין דבר שהוא במקרה, הרי בודאי שגם העובדה שבנ"י היו מוכנים לקבל את התורה היתה בר"ח, יש לה משמעות, קשר ושייכות מיוחדים – כפי שרבנו הזקן מבאר זאת 1968 :

ענינו של ר"ח כפּשוטו הוא – שבו נעשה מולד הלבנה מחדש; לפני זה, הולך ומתמעט אור הלבנה, עד שבערב ר"ח אינה מאירה כלל, ואח"כ נעשה מולד הלבנה מחדש, ויום זה נקרא ראש חודש.

וזהו הפירוש של "חודש" – התחדשות 1969 , והתחלת ו"ראש" החודש – מתחילה בר"ח, כשהלבנה מתחילה להאיר מחדש, ומיום ליום הולכת ומאירה יותר ויותר.

ולכן אמרו חז"ל 1970 : "ישראל מונין ללבנה ועכו"ם לחמה" – שאע"פ שבין המאורות שנבראו להאיר את העולם, שהם החמה והלבנה 1971 , נראית החמה גדולה הרבה יותר מאשר הלבנה, והאור והחום שלה הוא חזק הרבה יותר מאשר הלבנה, מ"מ, "ישראל מונין (קובעים את מנין החדשים והשנים) ללבנה" דוקא, ו(שאר) אומות העולם קובעים את מנינם לפי הלוח של החמה.

וההסברה בזה 1972 :

שאר האומות, אע"פ שלמשך זמן יש להם כמות גדולה יותר של אור, אין אצלם ענין של גידול – כמו השמש שאין בה שינויים, וגדלה שוה בכל ימי השנה.

אבל בנ"י "מונין ללבנה " – שתמיד יש בה שינויים, ואין יום אחד דומה לחבירו, ועד שאפילו בחציו השני של החודש שהלבנה מתקטנת ואורה הולך ומתמעט, הרי זה (כמו אצל בנ"י) ירידה צורך עלי' – לא כדי שישאר כך ח"ו 1973 , אלא כדי שהר"ח הבא יהי' באופן מחודש, עם כחות, חיות ואור מחודשים.

וכפי שרואים גם בטבע האדם, שדבר שנמצא תמיד באותו מצב, אין לו בזה תענוג מיוחד 1974 , אבל כשמתייגע על דבר, ולמשך זמן מתמעט, ואח"כ מתחיל להאיר אצלו מחדש, אזי יש לו בזה תענוג מיוחד, והאור

288

שמתחדש מאיר בו וחודר אותו בעומק הרבה יותר מאשר אילו לא היו בו שינויים.

ולכן לא מצינו לשון "חודש" בנוגע לחמה, והיינו, שאע"פ שבכל שנה מתחיל מחדש לוח החמה, התחלה חדשה 1975 , אין זה נקרא בשם "חודש" (התחדשות), אלא נקרא בשם "שנה", שמשמעותה ש אותו דבר חוזר ונשנה עוד פעם 1976 .

ואילו המנין ללבנה הוא באופן שהחודש כולו נקרא – בלשון הקודש – בשם "חודש", שמורה על התחדשות, כדי להדגיש, שאצל בנ"י, אף שנראה, או שכן הוא באמת, שנתמעט האור מכמו שהי' אתמול, הרי זה לא כדי שישאר כך ח"ו, אלא כדי לעורר אותו וליתן לו כחות מיוחדים להתמודד ולהתגבר על חשכת הלילה, עד שלאח"ז בא מולד הלבנה והתחדשות אורה, ומתחיל זמן חדש, תקופה חדשה, שלושים יום חדשים, שכולם נקראים בשם "חודש", באופן מחודש לגמרי.

וזהו גם המענה על השאלה: בנ"י תופסים מקום הרבה יותר קטן מאשר אומות העולם 1977 , ובהשקפה ראשונה, האור והכח שיש להם להאיר ולהשפיע בעולם, נראה שהוא פחות מהאור של שאר האומות, בדוגמת אור הלבנה לגבי אור החמה. וא"כ, כיצד תובעים מהם להאיר את כל העולם 1978 ?

והמענה על זה: דוקא " ישראל מונין ללבנה ", בנ"י הם עם שאינו עומד במקומו, אלא תמיד הולך ומתקדם להתחדש עם כחות ואור מחודשים. ולפעמים, כדי להגיע למצב נעלה יותר, יש צורך בענין של חשכות 1979 , כלומר, שהחושך שמסביב יתחיל להציק: היתכן שהעולם אינו מכיר את גדלותו של הקב"ה שהוא בעה"ב על כל העולם?! וענין זה מעורר וחודר אותו למצוא בעצמו כחות מחודשים, להאיר לא רק בביתו, אלא גם בחלקו בעולם ובכל העולם באור חדש, שעד אז לא הי' ובכלל לא הי' ידוע בעולם 1980 .

289

ה. וזהו הקשר המיוחד של התורה עם ר"ח20:

תורה – אינה דבר שניתן לפני אלפי שנה ונשאר באותו מצב, שאז יכול היצה"ר לעורר מחשבה: איך יכולים להשתמש בדבר ישן מלפני אלפי שנים, ולחיות עמו עכשיו – אלא התורה היא "תורת חיים" בהוה, ועוד ועיקר: סימן של חיים הוא הגידול התמידי 1981 .

בדבר שצומח וגדל, יש זמנים שנראה ההיפך מזה, כפי שרואים בעץ השדה 1982 , שישנו זמן שהוא צומח ורואים פירות, אבל באמצע יש זמן שנראה שהכל קפוא וכו', אלא שאז אוסף האילן כחות מחודשים כדי שלאח"ז יצמיח פירות חדשים, ומהם יצמחו אילנות חדשים.

וכך, להבדיל, גם בתורה: אע"פ שיש זמנים שקשה ללמוד תורה מצד בלבולים וקשיים שונים, צריך לדעת שהקב"ה עושה זאת רק בשביל התכלית שדבר זה יעורר אצל כאו"א מישראל, איש או אשה 1983 , כחות מחודשים להתגבר על הקשיים [שהם רק לפנים], ולהגיע עי"ז להבנה טובה יותר בתורה, ולחווי' עמוקה יותר, כשמעמידים את הבית ואת החיים ע"פ התורה,

כפי שרואים בטבע האדם, בדבר שהתייגע עליו ויש לו בו עריבות מיוחדת, ומרגיש שזהו דבר שלו שהשיג ויצר 1984 , ולכן הוא מוכן לבסס ולהנהיג את חייו וחיי כל משפחתו על פיו.

ו. כאמור לעיל, יכולים ללמוד (ובמדה גדולה ביותר) מכל הפרטים והענינים הקשורים עם התורה, וכנ"ל שבשעה שבנ"י באו בר"ח סיון (יום זה) למדבר סיני, הנה לאחרי שנחו מהדרך [כיון שרצונו של הקב"ה שיהיו רגועים ויקבלו את התורה בשמחה וטוב לבב], שלח הקב"ה לצוותם שעכשיו הם צריכים להתעלות ולהתקדש יותר מכמו שהיו לפנ"ז.

ואז הי' הסדר בזה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" 1985 , שהקב"ה צוה למשה רבינו שלכל לראש יספר וידבר אודות ענין זה אל

290

הנשים , ורק אח"כ , כשהנשים תהיינה מוכנות, אזי "ותגד לבני ישראל" – לדבר עם האנשים 1986 .

וההסברה מדוע לדבר עם הנשים תחילה, מבאר הפסוק בתיבות אלו גופא – כיון שהנשים (נקראות, היינו ש)הן " בית יעקב ", והאנשים (נקראים) הם " בני ישראל " 1987 :

החילוק בין "בית" ל"בני":

"בית" – כולל את הבית כולו עם כל מה שיש בתוכו 1988 , כולל גם אופן יסוד והנהגת הבית, אם הבית נקבע באופן שתהי' בו הכנסת אורחים, אע"פ שביאת האורח יכולה לפעמים לקלקל את הרהיטים וכיו"ב; אם הבית נקבע להיות בית פתוח, אפילו אם בגלל זה לא ירכשו רהיטים יקרים שהיו יכולים לרכוש אילו לא היתה ההוצאה עבור הכנסת אורחים וכיו"ב 1989 . וגם לאחרי כן, כשהקב"ה מברך ונולדים ילדים, הנה מיד כשנולדים, עוד בקטנותם, נכללים הם בתיבת "בית".

אבל בתיבת "בני" (שקאי על אנשים) לא נכללת הנהגת הבית; וגם בנוגע לילדים – הרי זה שייך יותר לזמן שהילדים גדלו כבר, שאז נקראים בשם "בני" 1990 , ואילו בקטנותם נקראים בשם "טף".

וזהו גם החילוק בין "יעקב" ו"ישראל" 1991 : בשם "יעקב" נקרא יעקב הראשון (יעקב אבינו) מיד כשנולד 1992 , משא"כ בשם "ישראל" נקרא שנים רבות לאח"ז, ורק לאחרי שעבד את ה' וניהל מלחמה עם כל המצבים שמסביבו, באופן ד"שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" 1993 (שהתגבר על כל הקשיים ונשאר כרצונו של הקב"ה) – רק אז ניתן לו התואר "ישראל".

וזוהי ההסברה מדוע מתחילים לדבר אודות התורה עם הנשים 1994 – כיון שלנשים ניתנה הזכות הגדולה, ביחד עם האחריות, עבור " בית יעקב ", שבהן תלוי' ההנהגה של כל הבית על כל פרטיו, לא רק בנוגע

291

לנפשות – בני הבית – אלא גם כללות ההנהגה עד לפרטים הקטנים ביותר; באשה תלוי חינוך הילדים 1995 , מהרגע הראשון ללידתם, כשהם עדיין בבחי' "יעקב" [עוד לפני שהילד מגיע לבחי' "ישראל", בהראותו שביכלתו להתמודד עם קשיים ולהשאר כפי רצונו של הקב"ה].

ורק לאחרי שהאשה מכינה את הבית [מתחילת בנינו, עוד לפני לידת הילדים] שיהי' "בית יעקב", בית יהודי – אזי ישנה הוודאות שביחד עם הבטחת הבעלים [והאחים והאב] יהיו גם "בני ישראל", שכאשר הילדים יגדלו, יהיו בבחינת "ישראל" – "שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", שלא להתיירא מכל הקשיים, ויוכלו להתגבר עליהם.

וכשם שכל הנ"ל תלוי באשה, כך צריכים לחנך ולהכין את הבת, שכאשר תגדל אזי תבנה את הבית שלה; ולפי גודל האחריות – נדרש חינוך של שנים רבות לפנ"ז, כדי למלא את השליחות הקדושה באופן הטוב ביותר ובמלוא המדה.

מיד בתחלת חינוך הבנות, הרי זה צריך להיות בכיוון ובאופן שכאשר תהי' לאח"ז עקרת הבית, יהי' הבית – "בית יעקב". וכשבא לאח"ז הזמן שצריך למסור את התורה לילדים ובבוא הזמן גם לנכדים – אזי הכל מוכן, כיון שהיא מסרה את נפשה על זה 1996 , ועשתה זאת באהבה ובשמחה ובטוב לבב.

ועי"ז נמשכת ברכתו של הקב"ה – שתצליח בזה, ובמדה יתירה ממה שיכולים לצפות לפי ערך היגיעה שהשקיעה בזה 1997 .

ז. זוהי גם ההוראה המיוחדת שצריך ללמוד מהפגישה שמתקיימת בר"ח סיון:

בשעה שבנ"י חונים "נגד ההר", שמקימים אהליהם – בתיהם – מתוך מחשבה שמתכוננים לקבל את התורה שתינתן להם על הר זה, אזי הסדר בזה, שלכל לראש עומדות נשי ישראל [לאחרי החתונה, ולפני החתונה, ועוד בקטנותן] באופן שמקשיבות לשליחות של הקב"ה שעומד ליתן תורה שתהי' "תורת חיים" – שתחדור בכל עניני החיים, ותהי' "תורה אור" 1998 – שתאיר הן בגשמיות והן ברוחניות,

292

ועי"ז יש להן גם השפעה על בעליהן 1999 , וגם על אחיהן, ולאח"ז בבוא הזמן גם על ילדיהן – שהילדים והבעלים והאחים וכלל ישראל שמסביבם נעשה במעמד ומצב של "בני ישראל", באופן שמתמודדים ומתגברים על כל הקשיים,

ומקבלים את התורה כולם ביחד – כהנוסח הידוע 2000 : "בשמחה ובפנימיות", שחודרת בפנימיות.

ומר"ח סיון הולכים לקבלת התורה בזמן מ"ת בשבועות, ולאח"ז על כל השנה, באופן ש"בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו" 2001 , שלומדים תורה ומקיימים מצוות, ועי"ז נמשכות גם ברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך, הן בגשמיות והן ברוחניות, שיהיו חיים מאושרים בכל הפרטים.

וכך מתכוננים גם לגאולה שתבוא בקרוב – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, באופן שהקב"ה "אוחז בידיו ממש" כל אחד מישראל, כביכול (כדברי רש"י 2002 ), ומוציא אותו יחד עם כל בנ"י מהגלות, הן מהגלות הפנימי והן מהגלות החיצוני, ומוליך קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

ח. שיהי' לכן קיץ מוצלח ושנה מוצלחת,

והשי"ת יעזור ויצליח שתמלאו את השליחות הקדושה בשמחה ובטוב לבב, ובאופן ד"כמופת הייתי לרבים" 2003 , שכל אחת מכן תהי' דוגמא לכל הסביבה, לכל בנות ישראל שנמצאות בסביבתה, ויומשך באופן רחב ועמוק יותר, עד שכל בנות ישראל תהיינה במצב של "בית יעקב", וזה יסייע שכל האנשים יהיו במצב של "בית ישראל",

ותמלאו את שליחותו של הקב"ה בעולם – שיהי' עולם מואר, ועולם של צדק ויושר,

שידעו שהשם הוא "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין

293

ישראל לעמים", שיהודי הוא יהודי, ואומות העולם הם אומות העולם, ואף אחד לא יכול לשנות זאת 2004 ,

חוץ מהיוצא מן הכלל שקבע השם – ע"י גיור כפי שהורה השם בתורתו – כהלכה .

אינו-יהודי יכול להגיע לדרגת "חסידי אוה"ע" (גוי שמתנהג כרצונו של הקב"ה), שיש לו אפילו חלק לעוה"ב 2005 , אבל הוא נשאר אינו-יהודי 2006 , ואסור לרמות ולהטעות ולומר שהוא לא מה שהוא באמת (כשם שבכלל אסור לרמות אף אחד); בכך גורמים צרה לו , וצרה לכל העולם.

וכיון שהתורה היא תורת אמת , שמראה את האמת כמו שהיא – בודאי יכירו שישנו "המבדיל בין ישראל לעמים"; ובנ"י יַראו דוגמא איך יהודים צריכים להתנהג, וגם דוגמא עבור אינם-יהודים, בענינים של ז' מצוות בני נח שאינם-יהודים צריכים לקיים 2007 .

וכך יכינו את כל העולם – עי"ז שנעשים "כמופת הייתי לרבים", "לרבים" מבנ"י, וגם "לרבים" מאומות העולם – באופן ד"לתקן עולם במלכות שד-י" 2008 , כפי שהעולם צריך להיות, כפי שהי' לפני החטא,

ולקבל את התגלותו של הקב"ה – ע"ד שהי' במ"ת בפעם הראשונה, וכך חוזר ומתחדש גם עתה בכל שנה הענין ד"וירד ה' על הר סיני" 2009 , שהקב"ה יורד עם כל מרכבותיו 2010 , ועשרת הדברות מרעישים את כל העולם,

ואלו שמקבלים את התורה הם בנ"י, ועל ידם באים ההוראות לכל אומות העולם 2011 ,

ועד שבנ"י פודים את עצמם מהגלות הפנימי, ואז פודה הקב"ה 2012

294

את כל אחד מישראל וכל בנ"י מהגלות החיצוני, ובאים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

*

שיהי' לכן יום טוב שמח, קיץ שמח ושמחה תמידית, ונשמע מכן בשורות טובות בנוגע למילוי השליחות האמורה באופן הטוב ביותר ובמלוא המדה, וברוב הצלחה.

______ l ______

הערות

  1. 1944. הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית). במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
  2. 1945. * ) ראה גם לעיל ע' 280. וש"נ.
  3. 1946. ראה לקו"ד ח"א פא, ב ואילך. "היום יום" ע' קח (כח חשון).
  4. 1947. ראה "היום יום" ע' נב (ט אייר).
  5. 1948. ראה גם לעיל ריש ע' 222. וש"נ.
  6. 1949. דהלכה כרבנן (בשבת פו, ב). ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' תצד ס"א.
  7. 1950. ראה תו"א (ר"פ) יתרו רד"ה בחודש השלישי.
  8. 1951. יתרו יט, א.
  9. 1952. שבת שם. הובא בפרש"י עה"פ.
  10. 1953. יתרו שם, ב.
  11. 1954. ראה רשב"ם וספורנו שם.
  12. 1955. אבות פ"א מ"א. ועד שהת"ח עצמו נקרא סיני (ראה ברכות והוריות בסופן).
  13. 1956. ראה לקו"ש ח"א ע' 276 ואילך.
  14. 1957. שבת שם, סע"ב ואילך – הובא בשו"ע אדה"ז שם בסוף הסימן.
  15. 1958. יתרו שם, יו"ד. שבת שם. שו"ע אדה"ז שם.
  16. 1959. להעיר גם מזח"ג נג, ב. קנב, א.
  17. 1960. וכאותו שנתעלף בציירו לעצמו שהולך להמלך (ראה בארוכה לקו"ד ח"א קסד, א ואילך).
  18. 1961. ראה תוכן השיחות דימים ראשונים דחגה"פ ס"ב-ג (לעיל ע' 114 ואילך. ע' 128 ואילך).
  19. 1962. ראה (שהש"ר פ"ז, ב (ב)) אשר יחס חה"ש וחה"פ הוא בדוגמת יחס שמע"צ וחה"ס.
  20. 1963. ראה שבלי הלקט הערוגה השמינית סדר עצרת רלו. ר"ן סוף פסחים. ולהעיר "שהכתוב לא תלה חג הזה .. לא בכמה ימים לחודש רק בחמישים לעומר" (שו"ע אדה"ז שבהערה 4).
  21. 1964. ואף ש"בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים" (תניא רפמ"ז. וראה פסחים קטז, ב) – פשיטא שאינו דומה להחיוב בט"ו בניסן ובימי חה"פ בכלל. ולהעיר מהידוע אשר בבוא הזמן שבו אירע הענין בפעם הא' מתעורר הענין עוה"פ בתוקף, וכפי' האריז"ל עה"פ (אסתר ט, כח) "והימים האלה נזכרים ונעשים" (ראה רמ"ז בס' תיקון שובבים. הובא ונתבאר בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט).
  22. 1965. להעיר שהלימוד "שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו" למדין מ"ביום הזה בראש חודש" (פרש"י יתרו יט, א).
  23. 1966. יתרו שם, יא.
  24. 1967. דהרי קודם מ"ת הוצרך להיות "וכבסו שמלותם" (שם, יו"ד) – לבושי מחשבה דבור ומעשה ("היום יום" ע' נט (ה סיון)).
  25. 1968. תו"א יתרו שם, וראה גם בהוספות שם.
  26. 1969. ראה ספר העיבור לר"א הנשיא מאמר ב שער א. וראה רש"י סנהדרין יג, ב: "ואין לשון חידוש נופל אלא על לבנה המתחדשת".
  27. 1970. סוכה כט, א. מכילתא בא יב, ב.
  28. 1971. בראשית א, יז.
  29. 1972. ראה המפרש לרמב"ם הל' קדוה"ח פ"א ה"א.
  30. 1973. להעיר מהקדמת שעהיוה"א (חינוך קטן) בענין "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז).
  31. 1974. ועד שאמרו (שאפילו) תענוג תמידי אינו תענוג (כש"ט סקכ"א. ובכ"מ).
  32. 1975. ראה רמב"ם הל' קדה"ח פ* *) בגוכתי"ק – נשאר מקום פנוי . (ראה פ"ט ה"ג ( " תקופת ניסן .. שתכנס בו השמש בראש מזל טלה " ) . וראה גם פי"ט ה"ב ואילך . – המו"ל ) .
  33. 1976. ראה ראב"ע בא שם.
  34. 1977. כי אתם המעט מכל העמים (ואתחנן ז, ז).
  35. 1978. ראה ג"כ מכתב-כללי דר"ח ניסן תשל"ב (לקו"ש מכתב ראש חודש ניסן תשל"ב (י"ל י"א ניסן תשל"ב. נדפס לאח"ז באג"ק חכ"ז ע' שסז ואילך)).
  36. 1979. ראה לקו"ש ח"ג ע' 976 הערה 19 (תו"מ ח"ה ס"ע 191 ואילך). לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך.
  37. 1980. ראה ישעי' מב, ו. ס, ב-ג.
  38. 1981. בל' חז"ל: תלמיד ותיק עתיד לחדש (נסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252), לאפשא לה (זהר ח"א יב, ב).
  39. 1982. והרי "האדם עץ השדה" (שופטים כ, יט). וראה תענית (ז, א) שהשייכות לעץ השדה היא מצד בחי' התורה, ת"ח.
  40. 1983. ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א.
  41. 1984. ועד ש"אדם רוצה בקב שלו מט' קבים של חבירו" (ב"מ לח, א). וראה מכתב כללי די"א ניסן שנה זו (אג"ק חכ"ז ע' שעה ואילך).
  42. 1985. יתרו יט, ג.
  43. 1986. מכילתא שם, פרש"י עה"פ.
  44. 1987. שלכן קורא כאן לנשים ואנשים דוקא בתוארים אלה. ועד"ז הוא בכ"מ בדחז"ל כיו"ב.
  45. 1988. להעיר מפרש"י ויגש מה, ב. שם, טז.
  46. 1989. ובזה שכרה גדול מהאיש שהרי עיקר הטרחא עלי', וע"פ טבע "אשה צרה עיני' באורחים יותר מן האיש" (ב"מ פז, א).
  47. 1990. בן – ל' בנין (*). וראה רש"י בראשית (ה', כח). *) בגוכתי"ק – נשאר מקום פנוי . וראה גו"א לפרש"י שבהמשך ההערה ( המו"ל ) .
  48. 1991. ראה גם תו"מ חמ"א ע' 128.
  49. 1992. תולדות כה, כו.
  50. 1993. וישלח לב, כט.
  51. 1994. ראה שמו"ר פכ"ח, ב: "למה לנשים תחילה .. כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה".
  52. 1995. ראה של"ה שער האותיות מד, א. הובא בקונטרס "חנוך לנער" ס"ע 34 ואילך.
  53. 1996. ראה שבת קל, א: "כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהן כו' עדיין היא מוחזקת בידם". ולהעיר מע"ז לו, א, ובתוד"ה והתנן (מירושלמי).
  54. 1997. וכדיוק הלשון "יגעת ומצאת " (מגילה ו, ריש ע"ב), שלא לפי ערך היגיעה.
  55. 1998. משלי ו, כג.
  56. 1999. וכמדובר כמ"פ הפי' במרז"ל (תדא"ר פ"ט (בשינוי לשון)) "איזהו אשה כשרה כל שעושה רצון בעלה", שפועלת הרצון אצל בעלה שיתאים לרצון הקב"ה. וע"ד המבואר בפי' הל' עושי רצונו (לקו"ת אמור לב, ד. ובכ"מ). וראה גם לעיל ע' 107. וש"נ.
  57. 2000. דכ"ק מו"ח אדמו"ר. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1307 הביאור בזה.
  58. 2001. ר"פ בחוקותי.
  59. 2002. נצבים ל, ג. וראה לקו"ש ח"ט ע' 175 ואילך.
  60. 2003. תהלים עא*, ז. וראה פי' הראב"ע שם. וראה גם מכתב פסח שני שנה זו לכינוס (אג"ק חכ"ז ע' תב ואילך). *) הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"א ניסן שנה זו (ראה סה"מ י"א ניסן בתחלתו) – המו"ל .
  61. 2004. ע"ד פרש"י קרח טז, ה: " גבולות חלק הקב"ה בעולמו כו' כן תוכלו לבטל את זו".
  62. 2005. רמב"ם הל' תשובה פ"ג סה"ה. הל' מלכים פ"ח הי"א.
  63. 2006. ראה אגה"ת מהדו"ק (קה"ת תשמ"ב – ע' תקו ואילך) שאוה"ע, גם המובחרים שבהם, "חסידי", נק' "חסידי אוה"ע ", ובישראל, גם השפלים, פושעים, נק' "פושעי ישראל " (וראה גם תו"מ חס"ו ס"ע 35. וש"נ).
  64. 2007. שהרי בזמן שיד ישראל תקיפה מוטל עליהם "לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח" (רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י). וראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 132 ואילך. וש"נ.
  65. 2008. ראה רמב"ם שם ספי"א. וראה בארוכה מכתב כללי שבהערה 33.
  66. 2009. יתרו יט, כ.
  67. 2010. ראה תנחומא תשא כא. שמו"ר פ"ג, ב. פמ"ב, ה. פמ"ג, ח.
  68. 2011. ראה רמב"ם שם (ספ"ח) בנוגע לז' מצוות בני נח: "והוא שיקבל אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו".
  69. 2012. ראה תניא אגה"ק ס"ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.

  1. לקוטי שיחות 113 סנהדרין יג, ב
  2. תורת מנחם בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג. מאותו ספר סנהדרין יג, ב
  3. מאמרים מלוקטים בס"ד. יום ד' חמשה עשר בשבט ה'תשל"א שם יג, א
  4. תורת מנחם יום ד' חמשה עשר בשבט ה'תשל"א מאותו ספר שם יג, א
  5. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז. מאותו ספר ע"ז לו, סע"א
  6. תורת מנחם בס"ד. שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ב. מאותו ספר ע"ז לו, סע"א
  7. שולחן ערוך (ח) ע"ז לו, ב
  8. שו"ת תורת שלום סימן א ע"ז לו, ב
  9. שיעורי הלכה למעשה כללי איסור יחוד ע"ז לו, ב
  10. שוע"ר עם ביאור דברי שלום תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות ע"ז לו, א
  11. תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א מאותו ספר ע"ז לו, ב