שיחת יום א', ראש חודש סיון, ה'תשל"ב

285

בס"ד. שיחת ¹⁹⁴⁴ יום א', ראש חודש סיון, ה'תשל"ב

– בכינוס הי"ז של אגודת נשי ובנות חב"ד ¹⁹⁴⁵ * –

א. כאשר יהודים נפגשים ביחד [ובפרט כשנפגשים במקום קדוש], בודאי שכל פרט בזה אינו במקרה, אלא בהשגחה פּרטית ¹⁹⁴⁶ , ומכל פרט יכולים ללמוד דבר מה ¹⁹⁴⁷ .

ובפרט שפגישה זו מתקיימת ימים ספורים לפני המאורע הכי גדול שאירע לבנ"י – שהקב"ה נתן להם את התורה בחג השבועות, ומה גם שהיא בראש חודש סיון, ראש החודש של קבלת התורה, וגם [לפי קביעות השבועות והחדשים בשנה זו] – באותו שבוע.

ב. בראש חודש סיון התחיל כבר הענין של קבלת התורה ¹⁹⁴⁸ .

אע"פ שבפועל ממש נתן הקב"ה את התורה בששה בסיון ¹⁹⁴⁹ , בחג השבועות – הרי מסופר בחומש שכבר בר"ח היו בנ"י מוכנים מצדם לקבל את התורה ¹⁹⁵⁰ , כלשון הכתוב ¹⁹⁵¹ : "בחודש השלישי (לפני מנין החדשים שמתחיל מניסן) גו' ביום הזה (ר"ח, כפירוש הגמרא ¹⁹⁵² ) באו מדבר סיני", "ויחן גו' נגד ההר" ¹⁹⁵³ , ומבואר במפרשים ¹⁹⁵⁴ , שחנייתם והקמת אהליהם במקום זה היתה מאוחדת עם המטרה והתכלית הקשורה עם "(נגד) ההר ", ההר המיוחד והמפורסם – הר סיני, שענינו, שעליו תינתן התורה [וכלשון חז"ל בנוגע לקבלת התורה: "משה קבל תורה מסיני " ¹⁹⁵⁵ , שזה מורה על השייכות המיוחדת של סיני עם ענין התורה ¹⁹⁵⁶ ].

ונמצא, שאע"פ שהתורה ניתנה ששה ימים לאח"ז, היו בנ"י מוכנים לכך כבר בר"ח סיון, אלא שהקב"ה רצה שהם ינוחו מהדרך ¹⁹⁵⁷ , ואז,

286

שיוסיפו להתקדש עוד יותר מכמו שהיו עד אז – "וקדשתם וגו'" ¹⁹⁵⁸ , שזה מה שאירע בחמשה הימים שבינתיים, וביום הששי היתה קבלת התורה.

ג. כאמור לעיל, וכמדובר כמ"פ, הסיפורים שבתורה אינם סתם סיפורי מאורעות שאירעו לפני שנים רבות ¹⁹⁵⁹ , אלא המטרה היא כדי לרענן את ההתבוננות במאורע שהי' בעבר, ושתהי' בתוקף ולבביות כל כך עד שחוזרים וחווים זאת מחדש כפי שאירע בפעם הראשונה ¹⁹⁶⁰ .

וע"ד המדובר בנוגע לפסח ¹⁹⁶¹ [שקשור עם שבועות ¹⁹⁶² , ע"י ספירת העומר שביניהם ¹⁹⁶³ ], שאומרים לכל אחד מישראל שצריך לראות ולהרגיש שהוא בעצמו יצא בפסח זה משעבוד וגלות מצרים ¹⁹⁶⁴ – כן הוא גם בנוגע לקבלת התורה:

בזמן מ"ת בשבועות, ועוד לפנ"ז, בר"ח ¹⁹⁶⁵ [כנ"ל שבנ"י היו מוכנים כבר בר"ח], צריך כל אחד מישראל להתחיל כבר להתכונן ולחוות שהוא עומד עכשיו לרגלי הר סיני, ולהתחיל הענין ד"וקדשתם" – לקדש יותר את עצמו ואת ביתו, כדי לקבל את התורה באופן שתהי' אצלו "תורת חיים", תורה שחודרת בכל עניני החיים, מהתחלת היום עד לרגע האחרון בכ"ד השעות של המעל"ע, שבשביל זה צ"ל "היו נכונים" ¹⁹⁶⁶ – להכין את המחשבה, את הדיבור ובודאי את המעשה ¹⁹⁶⁷ – כדי לקבל זאת במלא המדה.

287

ד. ע"פ האמור שאין דבר שהוא במקרה, הרי בודאי שגם העובדה שבנ"י היו מוכנים לקבל את התורה היתה בר"ח, יש לה משמעות, קשר ושייכות מיוחדים – כפי שרבנו הזקן מבאר זאת ¹⁹⁶⁸ :

ענינו של ר"ח כפּשוטו הוא – שבו נעשה מולד הלבנה מחדש; לפני זה, הולך ומתמעט אור הלבנה, עד שבערב ר"ח אינה מאירה כלל, ואח"כ נעשה מולד הלבנה מחדש, ויום זה נקרא ראש חודש.

וזהו הפירוש של "חודש" – התחדשות ¹⁹⁶⁹ , והתחלת ו"ראש" החודש – מתחילה בר"ח, כשהלבנה מתחילה להאיר מחדש, ומיום ליום הולכת ומאירה יותר ויותר.

ולכן אמרו חז"ל ¹⁹⁷⁰ : "ישראל מונין ללבנה ועכו"ם לחמה" – שאע"פ שבין המאורות שנבראו להאיר את העולם, שהם החמה והלבנה ¹⁹⁷¹ , נראית החמה גדולה הרבה יותר מאשר הלבנה, והאור והחום שלה הוא חזק הרבה יותר מאשר הלבנה, מ"מ, "ישראל מונין (קובעים את מנין החדשים והשנים) ללבנה" דוקא, ו(שאר) אומות העולם קובעים את מנינם לפי הלוח של החמה.

וההסברה בזה ¹⁹⁷² :

שאר האומות, אע"פ שלמשך זמן יש להם כמות גדולה יותר של אור, אין אצלם ענין של גידול – כמו השמש שאין בה שינויים, וגדלה שוה בכל ימי השנה.

אבל בנ"י "מונין ללבנה " – שתמיד יש בה שינויים, ואין יום אחד דומה לחבירו, ועד שאפילו בחציו השני של החודש שהלבנה מתקטנת ואורה הולך ומתמעט, הרי זה (כמו אצל בנ"י) ירידה צורך עלי' – לא כדי שישאר כך ח"ו ¹⁹⁷³ , אלא כדי שהר"ח הבא יהי' באופן מחודש, עם כחות, חיות ואור מחודשים.

וכפי שרואים גם בטבע האדם, שדבר שנמצא תמיד באותו מצב, אין לו בזה תענוג מיוחד ¹⁹⁷⁴ , אבל כשמתייגע על דבר, ולמשך זמן מתמעט, ואח"כ מתחיל להאיר אצלו מחדש, אזי יש לו בזה תענוג מיוחד, והאור

288

שמתחדש מאיר בו וחודר אותו בעומק הרבה יותר מאשר אילו לא היו בו שינויים.

ולכן לא מצינו לשון "חודש" בנוגע לחמה, והיינו, שאע"פ שבכל שנה מתחיל מחדש לוח החמה, התחלה חדשה ¹⁹⁷⁵ , אין זה נקרא בשם "חודש" (התחדשות), אלא נקרא בשם "שנה", שמשמעותה ש אותו דבר חוזר ונשנה עוד פעם ¹⁹⁷⁶ .

ואילו המנין ללבנה הוא באופן שהחודש כולו נקרא – בלשון הקודש – בשם "חודש", שמורה על התחדשות, כדי להדגיש, שאצל בנ"י, אף שנראה, או שכן הוא באמת, שנתמעט האור מכמו שהי' אתמול, הרי זה לא כדי שישאר כך ח"ו, אלא כדי לעורר אותו וליתן לו כחות מיוחדים להתמודד ולהתגבר על חשכת הלילה, עד שלאח"ז בא מולד הלבנה והתחדשות אורה, ומתחיל זמן חדש, תקופה חדשה, שלושים יום חדשים, שכולם נקראים בשם "חודש", באופן מחודש לגמרי.

וזהו גם המענה על השאלה: בנ"י תופסים מקום הרבה יותר קטן מאשר אומות העולם ¹⁹⁷⁷ , ובהשקפה ראשונה, האור והכח שיש להם להאיר ולהשפיע בעולם, נראה שהוא פחות מהאור של שאר האומות, בדוגמת אור הלבנה לגבי אור החמה. וא"כ, כיצד תובעים מהם להאיר את כל העולם ¹⁹⁷⁸ ?

והמענה על זה: דוקא " ישראל מונין ללבנה ", בנ"י הם עם שאינו עומד במקומו, אלא תמיד הולך ומתקדם להתחדש עם כחות ואור מחודשים. ולפעמים, כדי להגיע למצב נעלה יותר, יש צורך בענין של חשכות ¹⁹⁷⁹ , כלומר, שהחושך שמסביב יתחיל להציק: היתכן שהעולם אינו מכיר את גדלותו של הקב"ה שהוא בעה"ב על כל העולם?! וענין זה מעורר וחודר אותו למצוא בעצמו כחות מחודשים, להאיר לא רק בביתו, אלא גם בחלקו בעולם ובכל העולם באור חדש, שעד אז לא הי' ובכלל לא הי' ידוע בעולם ¹⁹⁸⁰ .

289

ה. וזהו הקשר המיוחד של התורה עם ר"ח20:

תורה – אינה דבר שניתן לפני אלפי שנה ונשאר באותו מצב, שאז יכול היצה"ר לעורר מחשבה: איך יכולים להשתמש בדבר ישן מלפני אלפי שנים, ולחיות עמו עכשיו – אלא התורה היא "תורת חיים" בהוה, ועוד ועיקר: סימן של חיים הוא הגידול התמידי ¹⁹⁸¹ .

בדבר שצומח וגדל, יש זמנים שנראה ההיפך מזה, כפי שרואים בעץ השדה ¹⁹⁸² , שישנו זמן שהוא צומח ורואים פירות, אבל באמצע יש זמן שנראה שהכל קפוא וכו', אלא שאז אוסף האילן כחות מחודשים כדי שלאח"ז יצמיח פירות חדשים, ומהם יצמחו אילנות חדשים.

וכך, להבדיל, גם בתורה: אע"פ שיש זמנים שקשה ללמוד תורה מצד בלבולים וקשיים שונים, צריך לדעת שהקב"ה עושה זאת רק בשביל התכלית שדבר זה יעורר אצל כאו"א מישראל, איש או אשה ¹⁹⁸³ , כחות מחודשים להתגבר על הקשיים [שהם רק לפנים], ולהגיע עי"ז להבנה טובה יותר בתורה, ולחווי' עמוקה יותר, כשמעמידים את הבית ואת החיים ע"פ התורה,

כפי שרואים בטבע האדם, בדבר שהתייגע עליו ויש לו בו עריבות מיוחדת, ומרגיש שזהו דבר שלו שהשיג ויצר ¹⁹⁸⁴ , ולכן הוא מוכן לבסס ולהנהיג את חייו וחיי כל משפחתו על פיו.

ו. כאמור לעיל, יכולים ללמוד (ובמדה גדולה ביותר) מכל הפרטים והענינים הקשורים עם התורה, וכנ"ל שבשעה שבנ"י באו בר"ח סיון (יום זה) למדבר סיני, הנה לאחרי שנחו מהדרך [כיון שרצונו של הקב"ה שיהיו רגועים ויקבלו את התורה בשמחה וטוב לבב], שלח הקב"ה לצוותם שעכשיו הם צריכים להתעלות ולהתקדש יותר מכמו שהיו לפנ"ז.

ואז הי' הסדר בזה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" ¹⁹⁸⁵ , שהקב"ה צוה למשה רבינו שלכל לראש יספר וידבר אודות ענין זה אל

290

הנשים , ורק אח"כ , כשהנשים תהיינה מוכנות, אזי "ותגד לבני ישראל" – לדבר עם האנשים ¹⁹⁸⁶ .

וההסברה מדוע לדבר עם הנשים תחילה, מבאר הפסוק בתיבות אלו גופא – כיון שהנשים (נקראות, היינו ש)הן " בית יעקב ", והאנשים (נקראים) הם " בני ישראל " ¹⁹⁸⁷ :

החילוק בין "בית" ל"בני":

"בית" – כולל את הבית כולו עם כל מה שיש בתוכו ¹⁹⁸⁸ , כולל גם אופן יסוד והנהגת הבית, אם הבית נקבע באופן שתהי' בו הכנסת אורחים, אע"פ שביאת האורח יכולה לפעמים לקלקל את הרהיטים וכיו"ב; אם הבית נקבע להיות בית פתוח, אפילו אם בגלל זה לא ירכשו רהיטים יקרים שהיו יכולים לרכוש אילו לא היתה ההוצאה עבור הכנסת אורחים וכיו"ב ¹⁹⁸⁹ . וגם לאחרי כן, כשהקב"ה מברך ונולדים ילדים, הנה מיד כשנולדים, עוד בקטנותם, נכללים הם בתיבת "בית".

אבל בתיבת "בני" (שקאי על אנשים) לא נכללת הנהגת הבית; וגם בנוגע לילדים – הרי זה שייך יותר לזמן שהילדים גדלו כבר, שאז נקראים בשם "בני" ¹⁹⁹⁰ , ואילו בקטנותם נקראים בשם "טף".

וזהו גם החילוק בין "יעקב" ו"ישראל" ¹⁹⁹¹ : בשם "יעקב" נקרא יעקב הראשון (יעקב אבינו) מיד כשנולד ¹⁹⁹² , משא"כ בשם "ישראל" נקרא שנים רבות לאח"ז, ורק לאחרי שעבד את ה' וניהל מלחמה עם כל המצבים שמסביבו, באופן ד"שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" ¹⁹⁹³ (שהתגבר על כל הקשיים ונשאר כרצונו של הקב"ה) – רק אז ניתן לו התואר "ישראל".

וזוהי ההסברה מדוע מתחילים לדבר אודות התורה עם הנשים ¹⁹⁹⁴ – כיון שלנשים ניתנה הזכות הגדולה, ביחד עם האחריות, עבור " בית יעקב ", שבהן תלוי' ההנהגה של כל הבית על כל פרטיו, לא רק בנוגע

291

לנפשות – בני הבית – אלא גם כללות ההנהגה עד לפרטים הקטנים ביותר; באשה תלוי חינוך הילדים ¹⁹⁹⁵ , מהרגע הראשון ללידתם, כשהם עדיין בבחי' "יעקב" [עוד לפני שהילד מגיע לבחי' "ישראל", בהראותו שביכלתו להתמודד עם קשיים ולהשאר כפי רצונו של הקב"ה].

ורק לאחרי שהאשה מכינה את הבית [מתחילת בנינו, עוד לפני לידת הילדים] שיהי' "בית יעקב", בית יהודי – אזי ישנה הוודאות שביחד עם הבטחת הבעלים [והאחים והאב] יהיו גם "בני ישראל", שכאשר הילדים יגדלו, יהיו בבחינת "ישראל" – "שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", שלא להתיירא מכל הקשיים, ויוכלו להתגבר עליהם.

וכשם שכל הנ"ל תלוי באשה, כך צריכים לחנך ולהכין את הבת, שכאשר תגדל אזי תבנה את הבית שלה; ולפי גודל האחריות – נדרש חינוך של שנים רבות לפנ"ז, כדי למלא את השליחות הקדושה באופן הטוב ביותר ובמלוא המדה.

מיד בתחלת חינוך הבנות, הרי זה צריך להיות בכיוון ובאופן שכאשר תהי' לאח"ז עקרת הבית, יהי' הבית – "בית יעקב". וכשבא לאח"ז הזמן שצריך למסור את התורה לילדים ובבוא הזמן גם לנכדים – אזי הכל מוכן, כיון שהיא מסרה את נפשה על זה ¹⁹⁹⁶ , ועשתה זאת באהבה ובשמחה ובטוב לבב.

ועי"ז נמשכת ברכתו של הקב"ה – שתצליח בזה, ובמדה יתירה ממה שיכולים לצפות לפי ערך היגיעה שהשקיעה בזה ¹⁹⁹⁷ .

ז. זוהי גם ההוראה המיוחדת שצריך ללמוד מהפגישה שמתקיימת בר"ח סיון:

בשעה שבנ"י חונים "נגד ההר", שמקימים אהליהם – בתיהם – מתוך מחשבה שמתכוננים לקבל את התורה שתינתן להם על הר זה, אזי הסדר בזה, שלכל לראש עומדות נשי ישראל [לאחרי החתונה, ולפני החתונה, ועוד בקטנותן] באופן שמקשיבות לשליחות של הקב"ה שעומד ליתן תורה שתהי' "תורת חיים" – שתחדור בכל עניני החיים, ותהי' "תורה אור" ¹⁹⁹⁸ – שתאיר הן בגשמיות והן ברוחניות,

292

ועי"ז יש להן גם השפעה על בעליהן ¹⁹⁹⁹ , וגם על אחיהן, ולאח"ז בבוא הזמן גם על ילדיהן – שהילדים והבעלים והאחים וכלל ישראל שמסביבם נעשה במעמד ומצב של "בני ישראל", באופן שמתמודדים ומתגברים על כל הקשיים,

ומקבלים את התורה כולם ביחד – כהנוסח הידוע ²⁰⁰⁰ : "בשמחה ובפנימיות", שחודרת בפנימיות.

ומר"ח סיון הולכים לקבלת התורה בזמן מ"ת בשבועות, ולאח"ז על כל השנה, באופן ש"בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו" ²⁰⁰¹ , שלומדים תורה ומקיימים מצוות, ועי"ז נמשכות גם ברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך, הן בגשמיות והן ברוחניות, שיהיו חיים מאושרים בכל הפרטים.

וכך מתכוננים גם לגאולה שתבוא בקרוב – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, באופן שהקב"ה "אוחז בידיו ממש" כל אחד מישראל, כביכול (כדברי רש"י ²⁰⁰² ), ומוציא אותו יחד עם כל בנ"י מהגלות, הן מהגלות הפנימי והן מהגלות החיצוני, ומוליך קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

ח. שיהי' לכן קיץ מוצלח ושנה מוצלחת,

והשי"ת יעזור ויצליח שתמלאו את השליחות הקדושה בשמחה ובטוב לבב, ובאופן ד"כמופת הייתי לרבים" ²⁰⁰³ , שכל אחת מכן תהי' דוגמא לכל הסביבה, לכל בנות ישראל שנמצאות בסביבתה, ויומשך באופן רחב ועמוק יותר, עד שכל בנות ישראל תהיינה במצב של "בית יעקב", וזה יסייע שכל האנשים יהיו במצב של "בית ישראל",

ותמלאו את שליחותו של הקב"ה בעולם – שיהי' עולם מואר, ועולם של צדק ויושר,

שידעו שהשם הוא "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין

293

ישראל לעמים", שיהודי הוא יהודי, ואומות העולם הם אומות העולם, ואף אחד לא יכול לשנות זאת ²⁰⁰⁴ ,

חוץ מהיוצא מן הכלל שקבע השם – ע"י גיור כפי שהורה השם בתורתו – כהלכה .

אינו-יהודי יכול להגיע לדרגת "חסידי אוה"ע" (גוי שמתנהג כרצונו של הקב"ה), שיש לו אפילו חלק לעוה"ב ²⁰⁰⁵ , אבל הוא נשאר אינו-יהודי ²⁰⁰⁶ , ואסור לרמות ולהטעות ולומר שהוא לא מה שהוא באמת (כשם שבכלל אסור לרמות אף אחד); בכך גורמים צרה לו , וצרה לכל העולם.

וכיון שהתורה היא תורת אמת , שמראה את האמת כמו שהיא – בודאי יכירו שישנו "המבדיל בין ישראל לעמים"; ובנ"י יַראו דוגמא איך יהודים צריכים להתנהג, וגם דוגמא עבור אינם-יהודים, בענינים של ז' מצוות בני נח שאינם-יהודים צריכים לקיים ²⁰⁰⁷ .

וכך יכינו את כל העולם – עי"ז שנעשים "כמופת הייתי לרבים", "לרבים" מבנ"י, וגם "לרבים" מאומות העולם – באופן ד"לתקן עולם במלכות שד-י" ²⁰⁰⁸ , כפי שהעולם צריך להיות, כפי שהי' לפני החטא,

ולקבל את התגלותו של הקב"ה – ע"ד שהי' במ"ת בפעם הראשונה, וכך חוזר ומתחדש גם עתה בכל שנה הענין ד"וירד ה' על הר סיני" ²⁰⁰⁹ , שהקב"ה יורד עם כל מרכבותיו ²⁰¹⁰ , ועשרת הדברות מרעישים את כל העולם,

ואלו שמקבלים את התורה הם בנ"י, ועל ידם באים ההוראות לכל אומות העולם ²⁰¹¹ ,

ועד שבנ"י פודים את עצמם מהגלות הפנימי, ואז פודה הקב"ה ²⁰¹²

294

את כל אחד מישראל וכל בנ"י מהגלות החיצוני, ובאים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

*

שיהי' לכן יום טוב שמח, קיץ שמח ושמחה תמידית, ונשמע מכן בשורות טובות בנוגע למילוי השליחות האמורה באופן הטוב ביותר ובמלוא המדה, וברוב הצלחה.

______ l ______