ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ה33

33

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

נפש, הדוחה כל התורה - ,יעבור ואל יהרנ"27 /

(ושאלתו ,וההוא גברא לאו בר ישראל הוא" - מדוע לא מנע המלך את האיסור גם ממנו, מבאטי בר טובי, לאחר שראה שהמלך מנע ממר יהודה דבר איסור, אינה סותרת לכך).

אך עדיין תמוה הדבר מצד המלך שבור:

א) אם המלך לא רצה להכשיל בדבר איסור<, האם די בכך שאין הוא בטוח (,לא קים לי בגויה") שבאטי פרוש מדבר איסור, כדי להכשילו בודאי, לתת לו לאכול דבר אסור?

ב) אף לפי הדעה שבאטי בודאי עבר על האיסור בלילה (או לפי שיטת רש"י, או רק לדעת המלך שבור לפי שיטת התוספות) - אין זו סיבה לכך שהוא יכשילו באיסור נוסף? הרי ייתכן שאכן באטי לא היה יכול להתגבר על הנסיון הגדול< של יצר העבירה עם הנכרית, אך בכל זאת הוא זהיר במאכלים

אסורים. ובמיוחד כאשר איסור זנות עם נכרית, שלא ב,דרך חתנות", בצנעה, הוא איסור דרבנן*, ואילו גיעולי נכרים הוא איסור מן התורה'".

ג) התמיהה היא אף גדולה יותר: כיון שהמלך שבור נעץ את הסכין בקרקע בשביל מר יהודה בין כך ובין כך, הרי הוא יכול היה לעשות זאת מספר דקות לפני כן, לפני נתינת האתרוג לבאטי, ועל ידי כך למנוע גם את באטי מן האיסור - ומדוע הוא דחה את נעיצת הסכין בקרקע רק לאחר הנתינה לבאטי, באופן שהוא יאכל דוקא דבר איסור?

ה. איסור הסכין א'נו משום מאכלים אסורים

כדי להבין יש להקדים ולהבהיר שהאיסור להשתמש בסכינו של המלך שבור לא היה עקב איסור המאכלים האסורים שנבלעו בו בבית המלך,

שהרי בהיותו מלך, ו,כלום חסר לבית המלך":, אין לומר שהשתמשו לחיתוך פירות (אתרוג) באותו סכין אשר בו השתמשו לחיתוך תבשילי בשר רותח וכדומה. בודאי היו שם סכינים מיוחדים לפירות, ולא נבלעו בהם מאכלים אסורים,

אלא השימוש בסכין נאסר משום בישולי נכרים9 - השתמשו בסכין גם

1 ראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו בתחלתו. וש'"נ.

3 ואין לומר שלפ"ז הי' מותר לאכלו בלאה"כ בלי נעיצה בקרקע, שהרי לכו"ע אין הכלים

הערות

6. ראה חגיגה ה, ב. רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ח. ולהעיר ממגילה יג, סע"ב.
7. סנהדרין עד, א.
8. גם את"ל דב"נ אינו מחוייב בלפני עור (הדיעות בזה - ראה שד"ח כללים מע' הוא"ו כלל כו סקכ"ג) - הרי בנדו"ד רואים ששבור מלכא ה נזהר בזה (מאיזה טעם שהוא).
4. ומה ,ששיגר להם שני שפחות" (לשון התוס' ע"ז שם. ועד"ז ברש"י שם ,,כששיגרן כו'") - אינו שייך לנדו"ד, כי כיון שכן הי ,דרך פרסיים" הנהגה רגילה - נעשה זה ע"י משרתי המלך הממונים על הכנסת אורחיו, לא שהמלך הי' משגר (וכמפורש בתוד"ה מסר נדה מז, א).
9. ראה יומא סט, ב. קדושין פ, ב ואילך. רמב"ם הל' אסו"ב בסופן.
6. דברים ה שיחות 7
0. נסמן לעיל הערה 20.
2. שבת ספכ"ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.