ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א יורה דעהסימן ב(ח)

(ח)

(ח) להכעיס. דשביק התירא ואכל איסורא שלא לתיאבון^קמ אלא להכעיס ולמרוד בקונו^קמא, או אפילו אינו מתכוין למרוד אלא שנזרקה בו מינות ואינו מאמין במצוה זו (רמב"ם^קמב) ומפני כך אינו מקפיד בין איסור להיתר מיקרי להכעיס, וקיימא לן כמאן דאמר דהוי מין^קמג ולא כמומר לדבר אחד^קמד אלא כמומר לכל התורה כולה^קמה וגריעא מיניה כדלקמן סי' קנ"ח^קמו וקנ"ט^קמז, הלכך הוי ליה כנכרי שאינו בתורת שחיטה^קמח, כיון שיצא מכלל ישראל ונעשה מין. אף על פי שהוא נזהר במצות השחיטה בכל דקדוקיה^קמט אלא שעבר עבירה אחרת להכעיס, בין שעבר על לא תעשה בין שבטל מצות עשה שלא מחמת עצלות שלא רצה לטרוח אלא למרוד בקונו [או^קנ] מפני מינות שנזרקה בו ואינו מאמין במצוה זו (תבואות שור^קנא). ואפילו בפעם אחת שעבר עברה להכעיס הוי מין (הוריות י"א^קנב).

אבל אי שביק התירא ואכל איסורא שלא לתיאבון ושלא להכעיס, אלא יודע ומאמין שהיא עבירה ואינו מתכוין כדי למרוד בקונו, אלא שאינו חושש בה להזהר מחמת שהורגל בה לתיאבון וכיון דדש ביה כהתירא דמי ליה^קנג ועובר אף שלא לתיאבון, או אפילו דבר שאין בו תאוה כלל אלא שאין בו יראת שמים ויראת חטא כלל ואין לו לב להזהר, לא הוי מין, אלא הוא כמומר לדבר אחד שאינו כמומר לכל התורה והרי הוא בתורת שחיטה^קנד. אלא אם כן אינו חושש בשחיטה דלא מיקרי בר זביחה לפי דעת התוס'^קנה והרא"ש^קנו כדלקמן בהג"ה^קנז.

וכל זה בעבירות המפורשות בתורה, אבל שאינן מפורשות בה אלא בתורה שבעל פה, אף על פי שעובר מפני כפירתו שאינו מאמין בה או אפילו בתורה שבעל פה כולה, אינו כנכרי לענין שחיטה^קנח. אף על פי דמיקרי אפיקורס וגרוע מנכרי לענין שמורידין אותו לבור^קנט מה שאין כן בנכרי שלא מעלין ולא מורידין כדלקמן סי' קנ"ח^קס וקנ"ט^קסא, מכל מקום כיון שמודה ומאמין בתורה שבכתב כולה הרי הוא כישראל בתורת שחיטה ומיקרי נמי בר זביחה, וקרינן ביה וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל^קסב, אם הוא נזהר במצות השחיטה לקיימה כהלכתה המסורה לנו בעל פה^קסג פירוש הכתוב וזבחת וגו'^קסד. (מה שאין כן כשאינו נזהר בה כהלכתה שבעל פה דלא מיקרי בר זביחה לפי דעת התוס' והרא"ש, אף על פי שהוא בתורת שחיטה לפי דעת הרשב"א^קסה והר"ן^קסו. אלא שצריך שיהיה אחר עומד על גביו כדלקמן^קסז).

וכן כל אותן שמנו חכמי הגמרא בפרק חלק^קסח בכלל אפיקורס שאין לו חלק לעולם הבא, כגון מבזה תלמיד חכם או מבזה אחרים^קסט בפני תלמיד חכם (ואינו בוש מתלמיד חכם), או הקורא לרבו בשמו, או כגון הני דאמר[י] מה אהני לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו, או כגון הני דאמר[י] מה אהני לן רבנן מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה, או כגון דאמרי הני רבנן^קע, פירוש כאדם שאומר אותו תלמיד חכם [ד]לשון ביזוי הוא^קעא, כל אלו אינן כנכרים לענין שחיטה^קעב, אפילו למאן דאמר^קעג שדינם כאפיקורס גמור דגריע מנכרי לענין שמורידים אותו לבור כדלקמן סי' קנ"ח^קעד, מכל מקום הם בתורת שחיטה במכל שכן מאפיקורס הכופר בתורה שבעל פה לגמרי. ואין צריך לומר לפי דעת הרמב"ם^קעה דסבירא ליה שכל אלו אינם כאפיקורס גמור לענין מורידין, אלא שחכמינו כינו אותם בשם אפיקורס ואמרו שאין להם חלק לעולם הבא כמו אפיקורס, שכן דרכם של חכמים שכל עבירות הקלות בעיני הבריות כינו אותם בדומות להן מן החמורות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, על דרך חייב משום נשג"ז^קעו בבא על הנכרית^קעז וכהאי גוונא טובא^קעח (עיין תשובת מהרי"ל סוף סי' קצ"ד) וכמ"ש לקמן סי' קנ"ח^קעט. ולא עוד אלא אפילו בדיקת סכין אין צריך לבדוק להם, אף לפי דעת הרמב"ם^קפ שצריך לבדוק סכין למומר לדבר אחד כדלקמן^קפא, הני לא חשיבי כמומרים אף על פי שהם רגילים בכך, משום דנראה בעיניהם דבר קטן וחוצפא בעלמא ולא חשידי משום הכי לעבור על שום עבירה. וכהאי גוונא אמרינן בעלמא^קפב לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. ומיהו אם הוא צורבא מרבנן ויודע מה שאמרו רז"ל ואפילו הכי חשוד לעבור תדיר מפני הנאתו מיחשב מומר לדבר אחד (מהרי"ל סי' קצ"ד). ויש ללמוד מזה על שאר עבירות הקלות בעיני ההמון עד שלא נחשב להם לאיסור מחסרון ידיעה דאין צריכין לבדוק להם סכין (שמלה חדשה^קפג), אלא אם כן הוא צורבא מדרבנן ויודע האיסור (או שמודיעין אותו האיסור ואפילו הכי אינו נזהר):

הערות

קמ. גמרא ד, א (שמומר לתיאבון לא שביק היתרא ואכיל איסורא). וראה גם לקמן חו"מ הל' נזקי גו"נ ס"י.
קמא. דרכי משה סי' קנט ס"ק ב. ש"ך שם ס"ק ח. וראה גם לקמן הל' ריבית סעיף עט.
קמב. פירוש המשניות פ"א, על המשנה (יח, א) השוחט במגל. וראה גם הל' עכו"ם פ"ב ה"ה. כסף משנה פ"ד הי"ד. ונתבאר בבכור שור ע"ז כו, ב, ובתבואות שור סקי"ז, ושמ"ח סי"ג.
קמג. ע"ז כו, ב. וראה ר"ן שם (ח, א) ד"ה ולענין הלכה. ב"י סי' קנח ד"ה ומ"ש אבל. לעיל או"ח סי' לט סוף ס"א וס"ד, וקו"א שם ס"ק ב (שמין הוא לענין מורידין ולא לענין לשרוף). לקמן הל' רבית סע"ח, והל' נזקי גו"נ ה"י.
קמד. ששחיטתו כשרה (גמרא ה, א. לעיל ס"ב).
קמה. שאפילו לתיאבון שחיטתו אסורה (גמרא ה, א. שו"ע כאן. שמ"ח סי"ד. תבואות שור ס"ק כב). ודין מומר לדבר אחד להכעיס כדין מומר לכל התורה לתיאבון. כדלעיל או"ח סי' לט ס"א, וש"נ. וראה חקרי הלכות ח"ג עז, ב.
קמו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א-ב (שמומר לתיאבון מצוה להצילו ומומר להכעיס מורידין ולא מעלין). לקמן הל' נזקי גו"נ ה"ח-י.
קמז. ראה לקמן הל' רבית סע"ח (שהוא מן המורידין).
קמח. תוס' ג, ב ד"ה קסבר. רא"ש פ"א סי' ז. וכדלעיל בפנים ס"ק ג (לענין נכרי).
קמט. שאם אינו נזהר אסור בכל אופן, כדלקמן בהגהה ובקו"א ס"ק יב.
קנ. כ"ה בכת"י. וכ"ה לעיל בתחילת הקו"א.
קנא. סקי"ז (מפני מינות) וס"ק יח (אפילו מ"ע), ושמ"ח סי"ג.
קנב. סוף ע"א. יש"ש פ"א סי' ו. ש"ך סקט"ז וסי' רנא ס"ק ג. ט"ז שם ס"ק א. וכ"ה לקמן קו"א ס"ק ט (לענין מומר לע"ז) וס"ק י (לענין מומר לשבת). וראה גם לקמן הל' מציאה ופיקדון שם. הל' נזקי גו"נ ס"י.
קנג. גמרא ד, ב.
קנד. רמב"ם פ"ד הי"ד, לפירוש הכסף משנה שם (דהוי כמומר לתיאבון). ר"ן (א, א) ד"ה ולענין (שעכ"פ אינו כמומר להכעיס). ודינו יתבאר לקמן ס"ו. וראה דברי נחמי' סי' ה (ט, ג). ולענין תפילין, ראה לעיל או"ח סי' לט ס"א, וקו"א שם סק"א.
קנה. ג, ב ד"ה קסבר.
קנו. פ"א סי' ז. לפירוש הב"י ד"ה ומ"ש רבנו בשם הרא"ש.
קנז. רמ"א ס"ה וקו"א סקי"ב.
קנח. ברייתא הוריות יא, א כת"ק (בדרבנן, שאינו מומר). רמב"ם פ"ד הט"ז (בצדוקי שאם שחטו לפנינו מותרת). לקמן ס"ט. פר"ח בקונטרס אחרון לבית הילל ס"ק ג (אף לענין שבת). תבואות שור סוף ס"ק כו וס"ק כח. וראה שו"ת צ"צ סי' א אות ג. ציץ אליעזר ח"ט סי' מא אות טז. ולענין ביטול רשות, ראה לעיל או"ח סי' שפה ס"ג.
קנט. רמב"ם הל' ממרים פ"ג ה"א-ב. וראה גם לקמן הל' ריבית סע"ט.
קס. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א.
קסא. ראה לקמן הל' רבית ס"פ.
קסב. כדלעיל סק"ג, וש"נ.
קסג. שדוקא באופן זה מותר לאכול משחיטתו לקמן ס"ט, כשאחרים עע"ג.
קסד. כדלעיל בהקדמה לסי' א.
קסה. תורת הבית הארוך בית א ש"א (ח, ב) והקצר (ה, ב).
קסו. (א, א) ד"ה ולענין. וראה גם לקמן קו"א סקי"ב.
קסז. סעיף ט.
קסח. סנהדרין צט, ב.
קסט. בכת"י: חבירו. וכ"ה בגמרא שם.
קע. שם ק, א.
קעא. רש"י שם ד"ה כגון.
קעב. שו"ת מהרי"ל סי' קצד. פרי חדש בקונטרס אחרון סי' א ס"ה. שמלה חדשה סי"ז.
קעג. ר"ן (ז, ב) ד"ה כותית.
קעד. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם סק"ו.
קעה. הל' רוצח פ"ד ה"י (שלא מנה אותם בכלל האפיקורסים לענין מורידין, אף שבהל' תשובה פ"ג הי"ד מנה אותם בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב). וכן פסק רבנו לקמן חו"מ הל' נזקי גו"נ קו"א סק"ד.
קעו. נדה, שפחה, גויה, זונה.
קעז. סנהדרין פב, א. ע"ז לו, ב.
קעח. ראה תניא אגה"ת פ"ז (צז, ב).
קעט. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה לקמן חו"מ שם (שהוכיח כן לענין מורידין, ממ"ש מהרי"ל לענין שחיטה).
קפ. פ"ד הי"ד.
קפא. סעיף ו.
קפב. ב"מ ה, סוע"ב.
קפג. סעיף יז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 47 עמודים.