ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ה32

32

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

6 לקוטי ויש לומר, שרש"י, שאינו מדגיש שבאטי לא חטא, ובעלי התוספות - נוקטים כל אחד בשיטתו הוא: בהלכה שבמסכת גיטין? ,,נתייאשתי מפלוני עבדי... אין לו תקנה אלא בשטר", מפרש רש"י: ,אין לו תקנה - בבת ישראל ולא בשפחה, שהרי משוחרר הוא קצת...", ואילו בעלי התוספות אינם מסבירים שם"' כרש"י, אלא ש,אין לו תקנה, בבת חורין קאמר, אבל בשפחה שרי (= מותר)". ובדומה לכך גם לגבי באטי, אשר היה ,,מעוכב גט שחרור"', הרי לדעת רש"י אסורה לו שפחה":, ולדעת התוספות מותרת לו, וכן נכרית .

ולפי פירוש התוספות שלעיל אין מובן: אם באטי לא עבר על איסור, מדוע אמר לו המלך ,,אידכר מאי עבדת באורתא"?

דברים ה

הריטב"א?? מסביר, ש,שבור מלכא לא היה יודע זה, ולפיכך חשד אותו שכשם שלא נזהר מן הנכרית לא יחוש לגיעולי נכרים, וזה אינו, כי עבד מוזהר הוא בכל האיסורין, וכשם שאסור בחזיר ובנבלה אסור בגיעוליהן".

אך, לכאורה, הסבר זה אינו ,חלק" לגמרי: הרי המלך שבור היה ,בקי בדינים", כפי שמוכח גם מסוגיא זו עצמה, ואין מסתבר שהוא לא ידע את ההלכה שעבד מותר בנכרית. וכן קשה לומר שהוא לא ידע שבאטי הוא עדיין ,עבד קצת", כי רבי יהודה הכריז זאת ברבים'?.

ד. שאלות נוספות המתעוררות על הסיפור הנ"ל

כן יש להבין בפרטי הסיפור:

ניתן להבין מדוע לקח באטי את האתרוג מן המלך, וכפי שנראה מן הסיפור, אכל אותו, וזאת - לא משום שהוא לא היה זהיר באיסור גיעולי נכרים, או משום שהוא לא ידע את ההלכה בענין זה (שהרי משאלתו ,וההוא גברא לאו בר ישראל" מובן שהוא ידע זאת והדבר חרה לו), אלא משום שאילו לא היה אוכל את מה שנתן לו המלך, הוא היה מורד במלכות<, וזהו חשש של פיקוח

הערות

7. לט, ריש ע"ב.
8. מ, א ד"ה אותו.
9. בתוס' (ותוס' הרא"ש) נדה שם ,,עבד הוה" (וראה פסקי התוס' ע"ז שם). אבל בפשטות כוונתם כמ"ש בע"ז שם ,,עבד קצת שמעוכב גט שחרור". וראה רמב"ן, ריטב"א וחדא"ג מהרש"א קידושין ע, ב.
0. ועד"ז בנכרית. ואף שלדעת רש"י (קידושין סט, א) ועוד ישראל אסור בשפחה מה"ת (משום ולא יה" קדש גו' - תצא כג, יח), משא"כ נכרית דרך זנות בצנעא הוא רק גזירה דרבנן* (ע"ז לו, ב) - מ"מ, מכיון דוה שאסור בשפחה (לרש"י) הוא מפני ,שמשוחרר הוא קצת", מסתבר לומר שאסור הוא גם בנכרית.
1. ראה גם מהרי"ט קידושין שם.
6. *) אלא שי"א שגם זה הוא איסור מה"ת - ראה אנציקלופדי" תלמודית ע' בועל ארמית (ע' יד ואילך) וש"נ.
2. ע"ז שם. וראה גם ריטב"א נדה שם.
3. רש"י ותוס' סוף ב"מ.
4. קידושין שם. 5 ראה עד"ז עבודת עבודה (לר"ש קלוגר) ע"ז שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.