ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קפה[ז]

[ז]

[ז] אינה נאמנת. דמשום בושת (מפני אחותו ואמו^טז) או אונס (שלא היה בה כח^יז) מקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת (רשב"א^יח) שהרי היה די לה כשתאמר לו טמאה אני ולמה לה ללבוש בגדי נדה. ומשום הכי לא דמי לטבח שעשה סימן בראש הכבש שהיא טרפה דלעיל סי' א' סעיף י"ג דהתם לא היה אפשר לו בענין אחר^יט (דרישה^כ ב"ח^כא). והוא הדין אשה שאי אפשר לה בענין אחר נאמנת כגון אשה שרצתה להסתיר עיבורה מבני ביתה ושכנותיה משום עין הרע ואמרה בפניהם טמאה אני ולבשה בגדי נדתה (ש"ך^כב).

והיכא דאפשר לה בענין אחר אינה נאמנת לומר סבורה הייתי להיות טמאה ועכשיו בדקתי ומצאתי שמחמת מכה בא אלי הדם^כג שכיון שתולה במכתה אם כן לא פירסה נדה אלא שמצאה כתם ולמה היה לה ללבוש בגדי נדה אדרבה היה לה ללבוש לבנים ולהתחיל למנות ז' נקיים^כד ואין הנשים לובשות בגדי נדה אלא כשפורסת נדה שלא תלכלך בגדיה בדם נדה^כה. ומהאי טעמא אמרינן בגמרא^כו דהוחזקה נדה בשכנותיה^כז בעלה לוקה עליה משום נדה ולא תלינן בכתם שאינו אסור מדאורייתא^כח אלא אמרינן דעל כרחך פירסה נדה כדרך הנשים (עיין כרתי ופלתי בקונטרס אחרון^כט):

הערות

טז. כדלעיל ס"ק ה.
יז. כדלעיל ס"ג.
יח. בתורת הבית הארוך סוף שער ב (ח, א).
יט. ראה לעיל שם ס"ק נו (דהיינו בכבש שלו או של נכרי דוקא).
כ. ס"ק א.
כא. ד"ה ומ"ש רבנו ותימה. ש"ך ס"ק ה.
כב. שם, בשם שו"ת הרמ"א סי' ב.
כג. כדלעיל ס"ק ה.
כד. היינו לדעת השו"ע (דבדעתו מיירי כאן). ולדעת הרמ"א סי' קצו סי"א (הובא לקמן סי' קפו ס"ק ח) שלעולם צריכה להמתין חמשה ימים, עכ"פ לא היה לה ללבוש בגדי נדה.
כה. כתובות סה, ב ורש"י ד"ה שלא. תורת השלמים סי' קצה ס"ק י. וראה סוגה בשושנים (מרגליות) ס"ד. התמים ח"א ע' נד.
כו. כתובות עב, א. קידושין פ, א.
כז. וברש"י שם ד"ה הוחזקה: שראוה לובשת בגדי נדות.
כח. כדלקמן סי' קצ ס"א.
כט. ס"ג (שהקשה כנ"ל, מדוע בעלה לוקה עליה משום נדה ושמא כתם היה. ועפ"י הנ"ל מיושב). וראה התמים שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.