ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב150

150

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה ב

בלק ג

א "ו'רא פנחס...* -- 'ראה מעשה ונזכר הלכה..."

על הפסוק' "וירא פנחס... ויקח רומח..." נאמר בגמרא? - ורש"י מביא זאת בפירושו על התורה - "ראה מעשה ונזכר הלכה... הבועל ארמית קנאין פוגעין בו".

אמנם הדין "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" הוא "הלכה למשה מסיני", אך יש לכך הוכחה גם מהתורה שבכתב: מפסוק זה עצמו "ירא פנחס... ויקח רומח..."5.

לפי זה מובן מדוע מפרטת התורה*

שב"וידקור את שניהם" הוא דקר "את האשה אל קבתה", ורש"י מפרש* "כיוון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגם", שהרי, לכאורה: 1) לשם מה מספרת ואת התורה כאן? 2) כיצד תיתכן הסברה ש"לחנם הרגם", לאחר שזמרי אומר במפורש: "זו אסורה או מותרת וכו'", כפי שמובא כאן בפירוש רש"י?

אלא, כיון שבסיפור "וירא פנחס..." מתכוונת התורה לרמוז גם להלכה ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו", לפיכך היא אומרת "אל קבתה", כדי לרמוז גם לפרטי ההלכה, שהקנאי רשאי לפגוע בבועל ארמית דוקא בשעת מעשה, אך לא לאחר שפרש*.

ב "הבא לימלך אין מוריץן לו" לכאורה, יש לשאול: אם התורה

הערות

1. פרשתנו כה, ז.
2. סנהדרין פב, א. וכ"ה בבמדב"ר פ"כ, כה. 3 רמב"ם הל' אסו"ב פי"ב ה"ד: ודבר זה הל"מ
3. הוא ראי" לדבר זה מעשה פנחס בזמרי. וצע"ק
4. בהקדמתו לפיה"מ שכ' שהל"מ "אין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו וכו'". והרי אין לומר שזהו רמז
5. "נסתר" (ראה פיה"מ סוכה סופ"ד. סנה' (פא, ב)
6. והיכא רמיזא. מג"א לסהמ"צ להרמב"ם ריש שורש
7. א), או שאינו נקשר במקרא. וראה לקמן הערה 6. וי"ל בפשטות דכיון דאמר פנחס "לא כך
8. למדתני ברדתך מהר טיני הבועל כו'" - הרי מוכח
9. דהייתה הלמ"ס מ' שנה לפני המעשה (ואדרבא בשעת מעשה לא הייתה יכולה להיות הוראה שהרי "אין מורין כן". ולכן גם מענה משה לא הי' מעין
10. השאלה (שלמדו כו'), כ"א קריינא דאגרתא כו').
11. והא דגם לאחר המעשה נשארה בסוג הלמ"ס אף
12. ש"נקשר בכתוב" י"ל דפי' הכתובים (להרמב"ם,
13. משא"כ לפרש"י עה"ת) שה" בזה (התחלת) ע"ז
14. וכמש"נ: ועל דבר כזבי גו' ומוסיף: ביום גו' פעור.
15. וראה גם לקמן ס"ד.
6. כה, ח.
65. מסנה' פב, ב. במדב"ר שם.
6. ולהעיר, שהדין ד"אם פירש כו'", נלמד (סנה' שם, א) מפרשת זמרי ופנחס. ומפורש יותר ברמב"ם שם (ה"ה) "אלא בשעת מעשה כזמרי, שנאמר ואת האשה אל קבתה" (וראה ג"כ סהמ"צ מל"ת נב. וברמב'ן שם ריש שרש ג) - אף שכללות הדין דקנאין פוגעין בו וכן פרטי הדין שהוא דוקא בשעת מעשה (ראה רש"י שם ע"ב - ד"ה קנאין) הוא הלכה למשה מסיני - כי ה"ראי' לדבר זה" (לכללות ההלכה וגם לפרטי') הוא "מעשה פנחס בזמרי". וראה גם ע"ז לו, ב: בפרהסי' וכמעשה שה". ועיין רש"י שם ד"ה פוגעין.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ח ע' 150

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.