ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק בסימן רסו(ו)

(ו)

(ו) ולא ידע כו'. לפי מה שכתב המג"א^פד צריך לומר דלשון ושכח והוציא שבש"ע^פה הוא דומיא דשמא ישכח ויוציא שבסוף סי' רנ"ב^פו, שפירושו ישכח להסירו ולהצניעו עיין שם במג"א^פז.

ומה שכתב המג"א בסק"כ^פח דאם מתיירא כו', אי אפשר לומר דמיירי סמוך לחשכה ממש שפשע בזה, דאם כן מאי איכא בין החשיך בדרך לפושע, שהרי היתר הריצה הוא דוקא כשאי אפשר פחות פחות מד' אמות ברשות הרבים על כל פנים כמו שכתב המג"א בסקי"ח, אם כן מכלל דהיתר פחות פחות מד' אמות הוא יותר קרוב להתיר, ובפושע לא התירו אפילו פחות פחות מד' אמות אף על פי שאי אפשר בענין אחר, דכשאפשר בענין אחר גם בהחשיך בדרך לא התירו, אלא ודאי דהתם מיירי כשלא פשע. וכן משמע מסתימת לשון האגודה^פט ורמ"א^צ דמיירי כששכחו עליו ביציאתו, ולא כשיצא בו דוקא במזיד סמוך לחשכה ואחר כך שכחו, דהוי להו לפרש ולהזכיר סמוך לחשכה, אלא ודאי מיירי בכל גוונא ואפילו הכי אסור^צא. ואף הט"ז^צב שחלק והתיר לרוץ כמו בחבילה, מכל מקום גם בחבילה המתירין עצמן דהיינו ספר התרומה^צג והנמשכין אחריו^צד התנו בפירוש כשאי אפשר בענין אחר שמתיירא כו', ובכי האי גוונא מודה רמ"א, כמ"ש המג"א. ולא אסר^צה אלא משום דבעיר מסתמא אפשר לשומרו, כמבואר בהדיא בספר התרומה^צו, שנתן טעם בזה לההיא דס"פ נוטל^צז פעם אחת שכחו דסקיא כו'^צח הובא ב"י סי' של"ד^צט ומג"א שם^ק, וכן כתב הר"ן^קא. ומכאן הוציא האגודה דבריו^קב. והנה לפי טעם הראשון של ספר התרומה, שאני הכא דפשע בשכחה, בודאי אין כוונתו לפי שהוציאו לשם סמוך לחשכה, דהא בגמרא לא נזכר כלל סמוך לחשכה, ואפשר דמבעוד יום הוה, ועוד דלפי זה עיקר הפשיעה מה שיצא סמוך לחשכה ולא השכחה, ומדקאמר שפשע בשכחה מכלל דאף כששכח מבעוד יום מיירי, ואפילו הכי אסור מב' טעמים. ואנן קיי"ל כטעם הב', שכן כתב גם הר"ן, ואם כן כשאי אפשר בענין אחר שרי לדעת המג"א וט"ז. ואף לספר התרומה צריך לומר דטעם הב' עיקר, או תרווייהו דווקא קאמר, דלטעם הראשון בלבדו קשה מגמרא דעבודה זרה דף [ע'] ע"א^קג. דאין לומר דשאני התם שהכיס עליו ואין בו משום טילטול מוקצה^קד אלא איסור פחות פחות מד' אמות, דזה אינו שהרי בא לתרץ^קה מארנקי שבחצר שאין שם אלא מוקצה לחוד, ואיסור פחות פחות מד' אמות לחוד ודאי חמיר מאיסור מוקצה לחוד, שהרי פחות פחות מד' אמות אסור אפילו בבין השמשות גבי עירוב בסי' שמ"ט^קו, עיין שם בב"י^קז שכתב כן בשם התוס'^קח והמרדכי^קט שכתבו כן גבי עירובי תחומין, וטלטול מוקצה שרי בבין השמשות גבי עירוב כמבואר בעירובין דף ל"ה^קי גבי נפל עליו גל וכמ"ש בסי' שצ"ד^קיא (ובלאו הכי מבואר בספר התרומה^קיב ובהגהות מיימוניות^קיג ומרדכי ריש פרק כ"ד^קיד דאף במי שהחשיך בדרך ומטלטל פחות פחות מד' אמות איכא נמי איסור מוקצה, עיין במ"ש בסי' ש"א^קטו).

אבל יש להסתפק בדעת האגודה ורמ"א, דאפשר שלא אסרו אלא כשאפשר לשמרו על ידי נכרי, אבל אם יצטרך לשמרו בעצמו עד למוצאי שבת אפשר דגם כן אין אדם מעמיד עצמו על זה, כמו בהושיט ידו מלאה פירות בסי' שמ"ח^קטז. והתם^קיז אמרינן דאי אפשר כלל אבל הכא על כל פנים אפשר דאין אדם מעמיד. וספק זה הוא בלשון ספר התרומה שכתב או ליתן לשומר כו', אם דוקא תרוייהו קאמר או לא, דאף אם אי אפשר חייב לשמור בעצמו וכן משמע בהדיא בר"ן^קיח. אלא דלפי זה צ"ע בגמרא דעבודה זרה^קיט היה להם להחשיך שם בשוק, אף אם תמצי לומר דלא היה מזדמן להם שומר. ודוחק גדול לומר דבנהרדעא היו שכיחי לסטים כ"כ בשוקא דיהודאי עד שאי אפשר להחשיך שם עם כיסו, אבל לצאת עמו לפי שעה אפשר, וגם ר' יצחק^קכ מיירי בכהאי גוונא, דאמורא הוי ליה לפרש^קכא. וצריך עיון^קכב:

הערות

פד. סק"י (דהכא מיירי במזיד, ולכן גם בסמוך לחשכה אסור).
פה. ס"ח (ושכח והוציא לרה"ר, דהיינו שיצא במזיד ואח"כ שכח להסירו ולהצניעו, כמבואר בפנים סט"ז).
פו. ס"ו. ולעיל שם סי"ז.
פז. סקכ"ד. וראה גם לעיל שם.
פח. גבי מי ששכח כיסו עליו בשבת, דאם מתיירא דהגוים יקחוהו בשוק רשאי לרוץ (כמבואר בפנים סי"ז).
פט. ביצה פ"א סי' ה (שעליו קאי המ"א שם): אדם ששכח כיסו עליו בערב שבת.
צ. סעיף יב (שהעתיק דינו של האגודה, בשינוי לשון): ששכח כיסו עליו בשבת.
צא. לדעתם, והמ"א שם כתב להיתר כשמתיירא כו'.
צב. סק"ו.
צג. סי' רכה-ו.
צד. הגהות מיימוניות פ"כ אות ה.
צה. אגודה שם, שהובא ברמ"א שם (אף דמיירי בשכח).
צו. סי' רכו (בטעם הב'): יכול לישב שם בעיר ולשמרו כו'.
צז. קמב, ב.
צח. מלאה מעות בסרטיא ... רב אשי אמר ... לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד.
צט. ד"ה וכתב בעל התרומה.
ק. סק"ב. וראה גם לקמן שם ס"ב.
קא. שם (סו, א) ד"ה אלא.
קב. שם, שאם הוא בעיר יתיר חגורו במקום שנזכר ולא יביאנו לביתו (וכן נתבאר בפנים סי"ח, באפשר לשמרו שם).
קג. המוציא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד' אמות (אף דמיירי שהוציאו בשכחה).
קד. כדלקמן סי"ט.
קה. הספר התרומה.
קו. ס"ג, וש"נ.
קז. בסופו.
קח. עירובין לד, א ד"ה ואמאי.
קט. שם רמז תפז.
קי. ע"א.
קיא. ס"ב, וש"נ.
קיב. סי' רכו.
קיג. פ"כ אות ה.
קיד. סי' תמז.
קטו. קו"א סק"י.
קטז. בשו"ע ס"א בדעת ויש אומרים שאם הוציא ידו משחשכה מותר להחזירה שמא ישליכה מידו ויבוא לידי חיוב חטאת. וראה לקמן שם קו"א סק"א.
קיז. במי שהחשיך בדרך, כשמתיירא מלסטים ואי אפשר להוליכו פחות פחות מד' אמות, התירו לרוץ עם כיסו כו'.
קיח. שם: ואפשר לו לישב ולשמור עד הערב.
קיט. שם, שהתירו לו להוליכו פחות פחות מד' אמות.
קכ. קנג, ב: מוליכו פחות פחות מד' אמות.
קכא. וראה גם לעיל סי' רנד קו"א סק"ג. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כה.
קכב. ראה בפנים סוף סי"ז (במוסגר). ובסי' שלד ס"ב: להושיב שם שומר או לשמור בעצמו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.