ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ובו ל' סעיפים:יא

יא

יא ואין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה אם כבר בירך על היין בסעודה זו שגם יין זה של קידוש נפטר באותה ברכה^עג וגם על היין ששותה בתוך המזון שלאחר הקידוש אין צריך לברך מטעם זה^עד וכן אם מקדש על הפת אין צריך לברך עליה המוציא אלא יתחיל מברכת הקידוש^עה אבל אם קידש על הכוס צריך לברך המוציא על פת שיאכל אחר הקידוש^עו הואיל ובשעת אמירת הקידוש אי אפשר לו לטעום כלום שאי אפשר לו לאכול ולדבר כאחד^עז.

ואינו דומה למתפלל באמצע סעודתו^עח שאין תפלתו חשובה הפסק להטעינו לחזור ולברך המוציא על פת שיאכל אח"כ^עט לפי שעדיין לא נגמרה סעודתו כיון שלא היה אסור באכילה בשעה שהתפלל ואם היה רוצה היה אוכל בשעה שהתפלל והיה מתפלל אח"כ ואפילו אם לא היה שהות ביום לגמור סעודתו ולהתפלל אח"כ שחייב הוא להפסיק סעודתו ולהתפלל ואסור לו לאכול עוד מכל מקום לא נאסר עליו אלא אכילת קבע שמא ימשך בה^פ ויעבור זמן התפלה אבל טעימה בעלמא היתה מותרת לו^פא בשעה שהתפלל ולפיכך אין תפלתו חשובה הפסק בסעודה^פב (ועוד שלא נאסרה עליו אכילה אלא מפני שהגיע זמן התפלה ואחר כך חוזר לקביעותו הראשונה אבל כאן נאסרה עליו האכילה כדי שיהא הקידוש לפני האכילה ולא לאחריה כמו שנתבאר^פג א"כ הרי הקידוש מחלק שתי האכילות שכשאוכל אחר כך היא נחשבת סעודה אחרת^פד) מיד^פה שהגיע זמן הקידוש נאסר עליו אפילו טעימה בעלמא^פו ונעשה כאלו נגמרה כבר סעודתו לכך חשובה אמירת הקידוש הפסק כיון שבשעת אמירתו לא היה יכול לאכול כלום והוא אמרו אחר גמר סעודתו.

אבל היין של קידוש אע"פ ששותהו אחר קידוש אין צריך לברך עליו כיון שזמן ברכתו הוא קודם אמירת הקידוש ואז עדיין אין שם אמירה מפסקת^פז ואף להאומרים שתקנת חכמים הוא בקידוש וכל דבר הטעון כוס שיברכו עליו ברכת היין תחלה כמו שנתבאר בסי' ק"צ^פח מועלת ברכה הראשונה לקידוש כמו שמועלת לברכת הנהנין שאין צריך לחזור ולברך הואיל ובשעה שהיא חשובה גמר וסילוק סעודה מפני איסור הטעימה קודם קידוש לא היתה עדיין אמירה המפסקת ולא נסתלקה עדיין ברכה הראשונה ובשעת אמירת הקידוש הרי דעתו על הכוס שבידו לשתותו מיד ואמירת הקידוש היא לצורך השתיה ואינה חשובה הפסק לזה כמו שאינה חשובה הפסק לכל מקדש על הכוס^פט משא"כ בפת שאוכל לאחר שקידש על הכוס שבשעת אמירת הקידוש הוא כקודם אמירתו שהיתה שעת גמר וסילוק סעודה^צ.

ויש חולקין על זה^צא ואומרים שמה שנאסר עליו האכילה משהגיע זמן הקידוש אין זה נחשב גמר הסעודה כיון שבדעתו לאכול אח"כ וגם עכשיו היה אוכל מדעתו אלא שחיוב הקידוש מונע אותו וכשיסור המונע דהיינו אחר שיקדש יחזור לאכילתו^צב לפיכך אין אמירת הקידוש מפסקת כמו שאין התפלה מפסקת ואין צריך לחזור ולברך המוציא.

וספק ברכות להקל^צג ומכל מקום כל בעל נפש יש לו ליזהר לכתחלה שלא לבא לידי כך^צד ויפסיק סעודתו ויברך ברכת המזון קודם שיגיע זמן קידוש היום:

הערות

עג. ירושלמי ברכות פ"א סוף ה"ה. רא"ש פסחים פ"י סוס"ב. טור ושו”ע ס"ד.
עד. מ"א סק"ח. וראה לעיל סי' קעד ס"ה.
עה. טור ממשמעות הרא"ש שם. ובשם הרי"ץ גיאות. שו"ע שם.
עו. רי"ף בפסחים ק, א. דעה הא' בטור ושו”ע שם.
עז. ב"י ד"ה וי"א שמקדש. וכמבואר בחולין פז, רע"א. וכדלעיל סי' קצ ס"א (אלא ששם הוי הפסק לכו"ע, כיון שהוא גם סילוק והיסח הדעת למה שלפניה, משא"כ כאן לדעה הב').
עח. רא"ש פסחים שם בשם רבינו יונה.
עט. כדלעיל סי' קעח ס"ז וש"נ.
פ. שבת ט, ב.
פא. ברכות כח, ב. טור ושו"ע סי' רלב ס"ג.
פב. מ"א סק"ט-י. ט"ז ס"ק ד. וראה לעיל שם שרק מטעם זה אין התפלה חשובה הפסק (אפילו כשאין שהות עוד ביום ומוכרח להפסיק ולהתפלל), ורק בברכת המזון הוי הפסק כיון שהוא גם סילוק והיסח הדעת (שם ובסי' קצ ס"א). וראה לקמן (במוסגר ובסוף ביאור דעה זו) שלדעה זו יש גם כאן גמר וסילוק הסעודה.
פג. ראה לעיל ס"ט. מ”מ וציונים.
פד. רא"ש פסחים פ"י סוס"י ב בשם רבינו יונה. כביאור הפרישה סק"ו. וראה לקמן בהמשך, שמטעם זה הוה גמר וסילוק הסעודה (כמו בברכת המזון דלעיל שם). וראה העו"ב שם ע' רכ.
פה. נמשך למ"ש (באמצע המוסגר): אבל כאן מיד כו' (ובקונטרס השלחן הגיה כן בפירוש). והיינו שמבאר כאן בכמה אופנים החילוק שבין תפלה לקידוש (לדעה הא'), ובמוסגר הוסיף עוד טעם לחלק.
פו. מ"א שם. וכדלעיל ס"ט.
פז. ב"י שם.
פח. סעיף ד. וראה גם לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב. וראה ארץ צבי סי' קג בהערה. מ”מ וציונים. העו"ב שם ע' ריז.
פט. ראה לעיל סי' קצ ס"א, דמטעם זה הוי ברכת המזון הפסק אפילו לגבי כוס ברכת המזון. וראה העו"ב שם ע' רכב.
צ. ט"ז שם.
צא. הרז"ה בהמאור ריש פ' ערבי פסחים. הובא ברא"ש שם. מ"מ פכ"ט הי"ב בדעת הרמב"ם. טור ושו”ע ס"ד בשם י"א. ב"ח ד"ה אלא דלפ"ז.
צב. ט"ז סק"ד.
צג. ב"ח וט"ז שם.
צד. מ"א סק"י.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.