תעד על כוס שני אין מברכין

הערות

1. 631. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) ברכה ראשונה על הכוסות (ס"א-ב). (ב) ברכה אחרונה על הכוסות (ס"ג).
2. 632. רא"ש פ"י סי' כד (נראה שאין לברך כי אם על כוס ראשון ושלישי). טור ושו"ע ס"א (שותה כוס שני ואין מברך עליו ... שאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם על כוס של קידוש ועל כוס של ברכת המזון).
3. 633. כדתנן קיז, ב (בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה). וכדלעיל סי' תעג סי"א (אם רוצה לשתות כמה כוסות, בין מיד לאחר הקידוש בין באמצע ההגדה, קודם שהתחיל ברכת אשר גאלנו כו', הרשות בידו מעיקר הדין). ולכן לא הוי אמירת ההגדה הפסק, כדלעיל סי' קעח ס"ז (ואין התפלה חשובה הפסק בסעודה). ולענין הפסק באמצע הלל, ראה לקמן סי' תעז ס"ט (והערה 44).
4. 634. כדתנן שם (בין שלישי לרביעי לא ישתה). וכדלקמן סי' תעט ס"ג (אחר ששתה כוס זה אסור לשתות יין, או שאר משקה המשכר, עד כוס הרביעי).
5. 635. רא"ש שם (בין כוס ראשון לכוס שני, שאם ירצה לשתות דשותה, לא הוי היסח הדעת. וכן בין שלישי לרביעי, אף על גב דאסור לשתות, כיון שהכוס לפניו ודעתו לשתות לא הויא הלילא הפסק והיסח הדעת).
6. 636. רא"ש שם (דשאני ברכת המזון דהוי היסח הדעת וסילוק על מה שאכל ושתה הלכך צריך לברך לכתחילה אם רצה לאכול או לשתות). וכדאמרינן קג, ב (הכי אמר רב כיון דאמריתו הב לן וניבריך איתסרא לכו למישתי, מאי טעמא דאסחיתו דעתייכו).
7. 637. כדאמרינן חולין פז, רע"א (הכי אמר רב כיון דאמר הב ליבריך איתסר ליה למשתי חמרא ... משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר). והיינו דלא הוי הפסק אלא במקום שיש שניהם: (א) היסח הדעת משתיה. (ב) אי אפשר לשתות ולדבר כאחד. כדלעיל סי' קצ ס"א (לפי שברכת המזון היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניה, וגם אי אפשר לשתות ולאכול בעודו מברך). משא"כ כשיש רק הטעם הב' בלבד לא הוי הפסק, כמבואר בתוס' קב, א ד"ה ועקרו (דדוקא גבי ברכת המזון אמרינן הכי דהוי הפסק וגמר סעודה, אבל תפלה, אע"ג דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר אין בכך כלום). וברא"ש שם (אבל אם עמד להתפלל באמצע הסעודה אפילו הגיע זמן המנחה ואין שהות לו לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל ואפ"ה לא הוי הפסק). וכן כשיש רק טעם הא' בלבד לא הוי הפסק, כמבואר בחולין פו, ב (א"ר חנינא מודה היה רבי יהודה לענין ברכה (על השחיטה אין צריך לברך לאחר כסוי, רש"י) שאינו מברך אלא ברכה אחת ... מאי שנא מתלמידי דרב ... אמרו ליה הב ליבריך, הדור אמרו ליה הב לישתי, אמר להו רב ייבא סבא הכי אמר רב כיון דאמר הב ליבריך איתסר ליה למשתי חמרא, הכא נמי כיון דאיטפל ליה לכסוי איחייב ליה לברכה. הכי השתא התם משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר, הכא אפשר דשחיט בחדא ומכסי בחדא). וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' יט ס"ח (היה שוחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד, ושכח וכיסה ובירך, כשחוזר לשחוט אין צריך לחזור ולברך על השחיטה, שאין הכסוי הפסק).
8. 638. סוף ס"ז (ברכת המוציא אין צריך לברך לדברי הכל, אפילו הלך לבית הכנסת להתפלל ושהה שם הרבה, כל שלא הסיח דעתו מלאכול עוד. ואין התפלה חשובה הפסק בסעודה ... ואף על פי שבשעת התפלה אי אפשר לו לאכול מאומה, אינה חשובה הפסק משום זה. ואינו דומה לברכת המזון שחשובה הפסק משום זה להצריך ברכה על כוס ברכת המזון, הואיל ובשעת ברכת המזון אי אפשר לשתות, לפי שברכת המזון הוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה, משא"כ תפלה). אלא שיש בזה חלוקי דעות, ויתבאר לקמן ס"ג (והערה 13).
9. 639. רמ"א (והמנהג בין האשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס ... וכן דעת רוב הגאונים). כדעת ה רי"ף כד, א (ואמרי רבואתא ... ברכינן בפה"ג אכל כסא וכסא). רמב"ם פ"ח ה"ה (ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני). ורוב הגאונים , בשו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קא (רבני שרירא ז״ל ורבנו האיי ז״ל כתבו, ארבע כוסות הללו כל אחד ואחד טעון ברכה לפניו). ובשערי שמחה להרי"ץ גיאת ע' צט (והכי אמר מר נטרונאי, ד' כוסות הללו כל אחד ואחד מהן טעון ברכה בפני עצמה. וכן אמר מר עמרם), ובטור (וכתב רב אלפס שצריך לברך בפה"ג. וכ"כ רב נטרונאי, ורב עמרם, והרמב"ם ז"ל, ואבי העזרי ... ורב שרירא ורב האי כתבו שצריך לברך לפני כל אחד ואחד). וכן הוא בפסקי ההגדה (ואוחז בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו, ומברך ושותה). ובליקוט טעמים ומנהגים (מברכין על כל כוס וכוס מארבע הכוסות ברכה ראשונה ... והטעם: כל אחד מארבע הכוסות חשוב מצוה ודרך חרות בפני עצמו ואין נפטר בברכת השני).
10. 640. רבינא קט, סוע"ב (רבינא אמר ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצוה באפי נפשה היא). רי"ף שם (ואמרי רבואתא הואיל וכל אחד ואחד מצוה בפני עצמו הוא ברכינן בפה"ג אכל כסא). מ"א (אף על גב דהגדה לא הוי הפסק, כמ"ש סוס"י קע"ח, מכל מקום כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפני עצמה, מברכין על כל אחד ואחד). * בהלכה זו של ארבע כוסות, כל כוס היא מצוה בפני עצמה, ישנם כמה פרטים: (א) הא דאמרינן קט, סע"ב (היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה, והתניא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי (זוגות, רש"י) ... רבינא אמר ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא ). והיינו שאין כאן תקנה של ארבעה כוסות, אלא ארבע תקנות נפרדות, שכל תקנה היא לשתות כוס אחד, ואין כאן חשש זוגות. (ב) הטעם לזה שכל כוס היא תקנה נפרדת, כי תקנת חכמים היא שהכוס יהי' דרך חירות, וכדלעיל סי' תעב סי"ד (אימתי צריך להסב ... בשעת שתיית ד' כוסות ... שהד' כוסות תקנו חכמים כנגד ד' לשונות של גאולה האמורים בפרשה וארא והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי ... לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות). והיינו של אחד מהכוסות היא תקנה מיוחדת, כנגד אחד מלשונות הגאולה האמורות בתורה. (ג) כיון שתיקנו ד' כוסות, אסור להוסיף ולשתות כוס חמישי בברכה, כדלעיל סי' תעג ס"ז (יצטרך לברך בורא פרי הגפן על כוס ההוא ... ואם כן יהא נראה כמוסיף על מנין הכוסות שתקנו חכמים ... שלא יהא כמוסיף על הכוסות). (ד) כיון שכל כוס היא תקנה מיוחדת, לכן צריך להפסיק ביניהם, כדאמרינן קח, ב (שתאן בבת אחת (רצופין, רשב"ם), רב אמר ידי יין יצא ידי ארבעה כוסות לא יצא). וכדלעיל סי' תעב סט"ז (צריך לשתות הד' כוסות על הסדר שיתבאר, דהיינו שבין כוס ראשון לשני, ובין שלישי לרביעי, יפסיק באמירת ההגדה וההלל, ובין שני לשלישי יפסיק באכילת מצה וברכת המזון. ואם לא הפסיק ביניהם בדברים הללו, אלא שתה ד' כוסות זה אחר זה, לא יצא ידי ד' כוסות, אלא כולן נחשבין לו לכוס אחד). (ה) עיקר ההפסק שתיקנו הוא בין כוס שני לשלישי, שתיקנו שני כוסות לפני הסעודה ושנים לאחריה, כדלעיל סי' תעג ס"ז (שלא יהא כמוסיף על הכוסות, שחכמים תקנו שני כוסות אחר הסעודה, והוא ישתה שלשה (משא"כ באמצע שלא תקנו כלום אין כאן הוספה)). (ו) כיון שצריך להפסיק בין הכוסות, לכן אין מברכים עליה ברכת המצות, כמובא בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה ד' כוסות (ואין מברכים עליהם ברוך כו' וצונו לשתות ד' כוסות, לפי שהם מופסקים), ושם נסמן (הערות 216-217). (ז) כיון שכל כוס היא תקנה מיוחדת, לכן תיקנו שעל כל כוס יאמרו אחת מהברכות שבליל הסדר, כדאמרינן קיז, ב (אמר ליה רב חנן לרבא שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס, אמר ליה ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה). וכדלקמן סי' תעט ס"א (ואף להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, מכל מקום הואיל ותקנו חכמים לשתות ד' כוסות בלילה זה, יש לעשות מצוה בכל אחד ואחד). (ח) מטעם זה אין לקדש בלילה זה אלא על היין, כדלעיל סי' תעב סכ"ח (ואף על פי שבקידוש של שאר ימים טובים ושבתות, יותר טוב לקדש על הפת מלקדש על שאר משקים, אף על פי שהוא חמר מדינה כמו שנתבאר בסי' ער"ב. מכל מקום בליל פסח אי אפשר לקדש על הפת, שהרי חייב בארבע כוסות, והראשון הוא כוס של קידוש). (ט) מטעם זה, מי שאין לו יין אינו מברך בסיום ההלל, כדלקמן סי' תפג ס"ג (לא יאמר הברכה שבחתימת יהללוך, או שבחתימת ישתבח, לפי שהברכה זו לא נתקנה בליל פסח אלא על הכוס). (י) מטעם זה, אין חיוב לחנך הקטן לשתיית ארבע הכוסות אלא אם כן הגיעו לחנוך ארבע מצות הקשורות להן, כדלעיל סי' תעב סכ"ה (ואף הקטנים חייב אביהם לחנכם במצות להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר, אם כבר הגיעו לחינוך (דהיינו שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע הדברים שאומרים על הכוסות, כגון שהן יודעין מענין קדושת יום טוב ולכן ראוי לחנכם לשמוע הקידוש שאומרים על כוס ראשון ... וגם יש בהן דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים באמירת ההגדה, ולכן ראוי לחנכם לשמוע ההגדה שאומרים על כוס שני, וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון שאומרים על כוס שלישי, וגמר ההלל והלל הגדול ונשמת שאומרים על כוס רביעי). (יא) מטעם זה, אסור להפסיק בינם לבין שתיית הכוס, כדלקמן סי' תעז ס"ט (עושה איסור במה שמפסיק הרבה בין גמר ההלל וההגדה לשתיית הכוס ... ואינו שותה מיד לאחר חתימת ההלל כתקנת חכמים), וסי' תפ ס"ג (תקנת חכמים היתה לגמור ההלל וברכת השיר על כוס ד', ואם כן אין להפסיק ביניהם). (יב) מטעם כל האמור לעיל, תיקנו לברך בורא פרי הגפן על כל אחד מהכוסות, כמבואר כאן. (יג) מטעם זה, הנה גם אם התחיל סעודתו קודם שעה עשירית, ובלילה פורס מפה ומקדש, צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס הקידוש, כדלעיל סי' תעא סי"ד (ויאמר קידוש היום על כוס ראשון ולא יברך עליו, כיון שהוא עומד באמצע הסעודה, ואחר כך יאמר ההגדה על כוס שני וגם כן לא יברך עליו (ולפי מנהג מדינות אלו שיתבאר בסי' תע"ד, צריך לברך בין על כוס ראשון בין על כוס שני, מטעם שיתבאר שם)). * לפום ריהטא היתה נראית כוונת הדברים כאן, שארבע ברכות אלו שבסדר של פסח תיקנו אותם על הכוס, כמו שאר הברכות שתיקנו על הכוס, כמובא לעיל סי' קצ ס"א (דברים הטעונים כוס כגון קידוש והבדלה ברכת חתנים ומילה ... ברכת המזון). והיינו שזה פשוט שהכוס הראשון, שעליו אומרים קידוש, וכן הכוס השלישי, שעליו אומרים ברכת המזון, הן מהברכות הטעונות כוס, אלא גם הכוס השני (שעליו אומרים ההגדה ותחלת ההלל וברכת אשר גאלנו), והכוס הרביעי (שעליו אומרי סיום ההלל והלל הגדול ונשמת), גם הם ברכות שנתקנו על הכוס. אך מכל מקום רואים חילוק בשני פרטים בין ברכות שנאמרים על הכוס, לבין שאר הברכות שנתקנו על הכוס: (א) שכל הברכות הנאמרות על הכוס, מברכים עליהם בפה"ג לפני ברכת המצוה, כמו בקידוש והבדלה וברכת אירוסין ונישואין ומילה. ואפילו בדיעבד מעכב, כדלעיל סי' תעג ס"ו (אם הקדים הקידוש לברכת היין, שצריך לחזור ולברך ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו). משא"כ בשתי הברכות הנ"ל אומרים ברכת בפה"ג אחרי ברכת המצוה. ומה שגם בברכת המזון, אומרים בפה"ג אחרי ברכת המזון, ולא לפניה, נתבאר הטעם לעיל סי' קצ ס"א (ומפני זה נשתנה ברכת המזון מכל דברים הטעונים כוס, כגון קידוש והבדלה ברכת חתנים ומילה, שבכולם ברכת היין קודמת וכאן מברך בורא פרי הגפן אחר ברכת המזון ולא לפניה ... לפי שבברכת המזון הוא מודה ומשבח לבוראו על מה שאכל ושתה הוא סילוק והיסח הדעת על מה שעשה, ואפילו על ברכת המזון שמברך והכוס בידו לכך, צריך לברך תיכף לשתייתו). ומה שגם בשבע ברכות שלאחר ברכת המזון מברכים בפה"ג אחרי ששת הברכות, נתבאר במ"א סי' קצ ס"ק א (ומה שאין מברכין בחתונה [אחר ברכת המזון שבסוף הסעודה] בורא פרי הגפן קודם שבע ברכות [אלא בסוף השבע ברכות], משום לא פלוג [בין ברכת המזון לבין ששת הברכות שנאמרות אחרי ברכת המזון, אשר ברכת בורא פרי הגפן באה אחרי שניהם]). באמת יש דעות לברך בורא פרי הגפן אחר ברכת המזון ולפני השש ברכות. אבל אין מנהגנו כן, כמבואר בבית שמואל סי' סב ס"ק ב (ומנהג שלנו [לברך בפה"ג אחרי שש הברכות], יש לומר הטעם, שאל יהיה נראה דמברכים בורא פרי הגפן לצורך ברכת המזון, ולא משום שבע ברכות, לכן מאחרין בורא פרי הגפן). משא"כ כאן בסדר של פסח, אשר הן הכוס השני, שעליו אומרים ברכת אשר גאלנו, והן הכוס הרביעי, שעליו אומרים ברכת ישתבח, ברכת בורא פרי הגפן בשתיהן היא בסוף, ולא כמו בשאר דברים הטעונים כוס שברכת היין קודמת להן. (ב) שבכל הדברים הטעונים כוס צריך לאחוז את הכוס בידו בעת אמירת הברכה, שכן הוא בקידוש ובהבדלה ובברכת המזון ובברכת אירוסין ובברכת נישואין, ובברכת המילה. משא"כ בכוסות של פסח רואים אנו, שבעת ברכת ישתבח אין אוחזין הכוס בידו, ולוקח הכוס בידו רק כשמברך בפה"ג. וגם בעת ברכת אשר גאלנו, שאוחזין הכוס, היתה דעת רבינו בתחלה שאין צריך לאחוז הכוס, ונוטלין הכוס לברכת בפה"ג. ואחר כך תיקן והנהיג שגם בעת ברכת אשר גאלנו אוחזים הכוס, כאמור בפסקי ההגדה (אוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו). ובלקוטי טעמים ומנהגים שם (בסידור תורה אור (דף קפ"ח ע"ב) העתיק הגהת הצ"צ על זה: ויאחזנו בידו עד שיחתום גאל ישראל. והטעם מבואר בטור בשם המדרש. – מזה מוכח אשר התיבות ואוחזו כו' גאלנו לא היו בסידורו). ונתבאר לקמן שם (הערה 719). ולפי מנהגנו, טעם החילוק בין שני הכוסות האלו הוא, כי ברכת אשר גאלנו היא שירה, ואין אומרים שירה אלא על היין, שאוחז היין בידו בעת ברכת השירה. משא"כ את ברכת ישתבח אומרים בכל יום בלא כוס, ולכן גם בליל הסדר אין אוחזין את הכוס בידו בעת אמירתה. ואעפ"י שארבעת הכוסות תיקנו חכמים על ארבע הברכות שבליל הסדר, מכל מקום עיקר התקנה אינה שברכת אשר גאלנו וברכת ישתבח טעונות כוס, אלא עיקר התקנה היא, שגם הכוס השני והרביעי יש לומר עליהם ברכה. ולכן אין אנו מברכים את ברכת היין לפני ברכת אשר גאלנו, ולכן אין מברכים את ברכת היין לפני ברכת ישתבח, ולכן אין אוחזים את הכוס בעת ברכת ישתבח, כיון שברכות אלו אינם מהדברים הטעונים כוס.
11. 641. רשב"א. רא"ש. ר"ן כד, א ד"ה כתב (כיון דחזינן דהני כסי לא מצטרפין דלהוי זוגות ... הילכך כל אחד קובע ברכה לעצמו), כמבואר בהערה הקודמת. וראה רשימות שיעורים פסחים ח"ב סי' נג אות ח. "הלכות ליל הסדר" אות ו, שכעין זה מצינו באירוסין ונשואין, שמברכים בורא פרי הגפן על כל כוס, כיון שהיא מצוה בפני עצמה.
12. 642. שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קא (רבני שרירא ז״ל ורבנו האיי ז״ל כתבו, ארבע כוסות הללו ... מברך ברכה אחרונה ודיו). הובא ברי"ף כד, א (על הגפן ועל פרי הגפן איכא מאן דאמר לא מברכינן אלא בסוף), ובטור סי' תעד (ורב שרירא ורב האי כתבו ... שאין לברך אלא אחר אחרון). רמ"א (אבל ברכה אחרונה אין מברכין רק אחר האחרון לבד). סיכום נושא הלכה זו – לעיל סי' תעג ס"י (והערה 76).
13. 643. שו"ת שערי תשובה (רבני שרירא ז״ל ורבנו האיי ז״ל כתבו ארבע כוסות הללו, כל אחד ואחד טעון ברכה לפניו, משום לבתר קדושה איתסר ליה למשתי עד שדורש מארמי אובד אבי וחותם בגאולה, ומאן דאמר הבו ניבריך ברכת המזון איתסר ליה למשתי עד דמברך, וכיון דבירך בין שלישי לרביעי לא ישתה ואיתסר ליה, עד דאמר הלל וברכת השיר). רי"ף כד, א (כי היכי דלענין ברכת המזון, כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הויא הפסקה, וכד מסיק ליה לברכת המזון צריך לחזור ולברך בפה"ג, הכי נמי כיון דלא אפשר ליה למיקרי ומשתי בהדי הדדי, צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה, ובתר דגמר הלילא, בורא פרי הגפן. וסברא מעליא הוא, והכין מיבעי למיעבד). והיינו שבנוסף לטעם הראשון שכתב הרי"ף (ואמרי רבואתא הואיל וכל אחד ואחד מצוה בפני עצמו הוא ברכינן בפה"ג אכל כסא), מוסיף טעם נוסף, שההגדה חשובה הפסק (כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הויא הפסקה). והיא דעה השנית שהובאה לענין ברכת בורא פרי האדמה על הכרפס ועל המרור, לעיל סי' תעג סי"ז (ויש חולקים על כל זה ואומרים, שכיון שמפסיקין הרבה בין אכילת הירקות לאכילת המרור בהגדה והלל, לפיכך אין המרור נפטר בבורא פרי האדמה שעל הירקות), ושם נסמן (הערה 137). אמנם הובא שם (הערות 127-133), דעת רש"י ורשב"ם ורשב"א ורא"ש וטור, שאין זה הפסק. ונתבאר לעיל שם סי"ח (יש לחוש לב' הסברות). משא"כ כאן לענין ברכה על הכוס השני, לא סגי בטעם זה לחוד, שהרי תלוי במחלוקת הפוסקים, וספק ברכות להקל. לכן הובא הטעם הראשון העקרי, שנתבאר לעיל ס"ב.
14. 644. רמב"ן במלחמות כד, ב (אם לא בירך עד שחזר ונמלך לשתות, אינו צריך אלא ברכה אחת לבסוף). ר"ן שם ד"ה הא' (דאע"ג דברכת המזון מפסיק, אין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו, שאין לנו הפסק גדול מנמלך, שהוא קובע ברכה לפניו, ואין קובע ברכה לאחריו. וכן דעת רבינו האי גאון ז"ל, שאינו מברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא לבתר כולהו כסי). מ"א סי' קעד סקי"ד (שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו. כ"כ ר"ן והרמב"ן במלחמות). וכן הוא לעיל שם ס"ז (אם דעתו לברך ברכת המזון על הכוס, אין צריך לברך כלל ברכה אחרונה על המשקין שלפני הסעודה, אפילו לכתחלה, לפי שנפטרים בברכה אחרונה שיברך אחר הכוס של ברכת המזון). וכן הוא לעיל סי' ערב סי"ג (אלא אם כן יברך ברכה אחרונה אחר כוס ברכת המזון). סדר ברה"נ פ"ד סי"ב (אם דעתו לברך ברכת המזון על הכוס, אין צריך לברך אחריו לפני הסעודה, שנפטר בברכה אחרונה שמברך על הכוס של ברכת המזון). וכן הובאו מקורות אלו לעיל סי' תעג ס"י (והערה 84).
15. 645. כדלעיל ס"א ושם נסמן.
16. 646. ר"ן שם (דאע"ג דברכת המזון מפסיק, אין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו).
17. 647. סעיף ה (אם נטל הכוס בידו לברך ברכת המזון ... הרי זה סילוק והיסח הדעת לגמרי מאכילה ושתיה ... צריך לחזור ולברך המוציא משום היסח הדעת, צריך לחזור וליטול ידיו כראוי לאכילת פת). הרי שמכל מקום מועלת ברכת המזון אחת לשתיהן. וכן הוא לעיל סי' קפד ס"א (יכול לאכול עוד כמה פעמים, ולפטור כולן בברכה שיברך לבסוף כולן). סי' ז ס"ג (מי שאכל והסיח דעתו מלאכול עוד, ושכח ולא בירך ברכת המזון, ואחר כך נמלך וחזר ואכל, שאין צריך לברך ברכת המזון ב' פעמים, אלא פעם אחת, ועולה לו אף למה שאכל בתחלה). ובלוח ברכת הנהנין פ"ב ס"ב (מצטרפות שני אכילות להחשב כאחת, אפילו אם הוא בענין שהשניה נחשבת סעודה אחרת לענין ברכה ראשונה). תוכן סעיף זה הובא בליקוט טעמים ומנהגים, פיסקה ומברך (והערה 760).