ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד)תרמ מי הם הפטורים מישיבת סוכה

תרמ מי הם הפטורים מישיבת סוכה

ובו כ"ב סעיפים

נשים ועבדים

א נשים²³⁶⁵ ועבדים פטורים מן הסוכה²³⁶⁶, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא²³⁶⁷. אבל מי שחציו עבד וחציו בן חורין, חייב בסוכה²³⁶⁸ מחמת צד חירות שבו²³⁶⁹:

ב טומטום ואנדרוגינוס חייבים בסוכה מספק²³⁷⁰ שמא הוא זכר. אבל אינם צריכים לברך לישב בסוכה, שכל ספק ברכות להקל²³⁷¹. אבל אם ירצו לברך הרשות בידם²³⁷², כמו שנתבאר בסימן י"ז²³⁷³ עיי"ש. ואפילו נקבות וודאות אם ירצו לישב בסוכה ולברך הרשות בידם²³⁷⁴.

אבל מי שכבר בירך לישב בסוכה, לא יחזור ויברך כדי להוציא את הנשים²³⁷⁵, כיון שאין הנשים חייבות בברכה זו הרי זו ברכה לבטלה, כמו שנתבאר בסימן תקפ"ט²³⁷⁶ עיי"ש:

קטנים

ג אע"פ שהקטנים פטורים מן הסוכה מן התורה עד שיהיו בני י"ג שנים²³⁷⁷, מכל מקום מדברי סופרים כל קטן שאינו צריך לאמו²³⁷⁸, דהיינו בן שש שנים שלימות²³⁷⁹, ואם הקטן חכם וחריף²³⁸⁰ בענין שאינו צריך לאמו, אפילו כשהוא בן חמש שנים שלימות, חייב בסוכה כדי לחנכו במצות. אבל כשעדיין הוא צריך לאמו, כשם שאמו פטורה, כך הוא פטור אפילו מדברי סופרים, כיון שהוא צריך לה²³⁸¹:

ד אע"פ שהקטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה ²³⁸² , מכל מקום אם הוא אוכל וישן חוץ לסוכה אין צריכין למחות בידו ולגעור בו, כמ"ש בסי' שמ"ג²³⁸³. אבל אביו חייב לגעור בו ולמחות בידו ולהכניסו לתוך הסוכה כדי לחנכו במצות²³⁸⁴. אבל אמו אינה חייבת לחנכו במצות²³⁸⁵, והרי היא אצלו כשאר כל אדם²³⁸⁶. ומותר לה ליתן לפניו לאכול חוץ לסוכה, אע"פ שיודעת שבודאי לא יכנוס לסוכה לאכול אלא יאכל במקום שנתנה לפניו, אין בכך כלום, כיון שאינה אומרת לו שיאכל חוץ לסוכה ²³⁸⁷ :

מצטער

ה לא חייבה תורה לישב בסוכה אלא כדרך שאדם דר בביתו כל השנה ²³⁸⁸ , לפיכך מי שהוא מצטער בישיבת הסוכה וכשיצא ממנה ינצל מן הצער, פטור מן הסוכה, שאף בכל השנה אין אדם דר במקום שהוא מצטער ²³⁸⁹ .

במה דברים אמורים, בשאר סעודות החג, אבל בלילה הראשונה, אף המצטער חייב לאכול כזית בסוכה²³⁹⁰, כמו שנתבאר בסי' תרל"ט²³⁹¹:

ו איזהו מצטער, זה שאינו יכול לאכול או לישן בסוכה מפני הרוח שמצערו, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן, או מפני ריח רע שמריחין בתוך הסוכה²³⁹², וכשיצא ממנה ינצל מכל אלו ²³⁹³ .

במה דברים אמורים, שנולד לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה, אבל אם עשה סוכה במקום שידוע לו שיצטער אחר כך בה, כגון שעשה במקום שהרוח מצויה ושולטת שם, ואפילו עשה במקום שלא יהיה לו צער באכילה אלא שיהיה לו צער בשינה, כגון שעשה ברחוב, שאי אפשר לו לישן שם בנחת מחמת מורא הגנבים והליסטים, הרי סוכה זו פסולה, ואינו יוצא בה אפילו באכילה, אף על פי שאין לו צער כלל בה, לפי שכל סוכה שאינו יכול לאכול ולשתות ולטייל ולישן בה בנחת בלא שום צער, אינה נקראת דירה כלל, לפי שאינו דומה לביתו שיכול לעשות שם כל צרכו בנחת²³⁹⁴.

אבל מי שעשה סוכה ברחוב ואינו מתיירא בנפשו לישן שם בלילה, אע"פ שמתיירא שלא יגנבו כלי תשמישו שבסוכה, הרי זו כשרה, שהרי היא ראויה לו לדירה כיון שאינו מתיירא לישן בה, וכלי תשמישו יכול להכניסן בלילה לתוך הבית²³⁹⁵.

ומכל מקום לכתחלה אין לעשות סוכה ברחוב, כמו שנתבאר בסי' תרל"ז²³⁹⁶ עיי"ש:

ז מי שעשה סוכה קטנה בענין שמצטער בה בשינה שלא יוכל לפשוט בה ידיו ורגליו, הרי זו כשרה, וחייב לישן בה ולכפוף ידיו ורגליו, לפי שאין חשוב צער²³⁹⁷, שכן דרך האדם שלפעמים ישן בכפיפת גופו ואיבריו²³⁹⁸.

המצטער אין פטור מן הסוכה אלא הוא בעצמו, אבל משמשיו חייבים בסוכה, דהיינו שאם הם רוצים לאכול או לישן חייבים לכנוס לתוך הסוכה. אבל מי שהוא חולה²³⁹⁹, אפילו אין בו סכנה, אפילו אין לו אלא מיחוש בראשו או בעיניו וישיבת הסוכה קשה לו²⁴⁰⁰, גם משמשיו פטורין מן הסוכה, לפי שהן עוסקין במצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת²⁴⁰¹, לפיכך אינן פטורין אלא בשעה שהם משמשים אותן, שאז הן עוסקין במצוה²⁴⁰²:

ח מי שמקיז דם, חייב בסוכה, שאינו מצטער כלל, ואדרבה הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה²⁴⁰³.

במה דברים אמורים, כשאינו מקיז אלא כדי לשמור בריאותו, ואינו מרגיש שום חולי בעצמו, אבל אם מרגיש בו חולי (מחמת הקזה) ויש שם קצת קרירות, הרי זה פטור מן הסוכה²⁴⁰⁴.

מכל מקום לכתחלה אין להקיז דם בתוך החג אם אפשר לו להקיז קודם החג או להתאחר עד אחר החג, שאין לאדם להביא את עצמו לידי צער בחג בענין שיפטור מן הסוכה²⁴⁰⁵.

ומטעם זה אין לשתות סם המשלשל בתוך החג, כל שאפשר לו להקדים או לאחר. ואם עבר ושתה, פטור מן הסוכה, כיון שהקרירות קשה לו²⁴⁰⁶:

ט מי שכבו לו נרותיו בסוכה בליל שבת שבתוך החג, ויש לו נר דולק בתוך ביתו, מותר לו לצאת מהסוכה ולאכול בתוך ביתו במקום הנר, לפי שצער הוא לאדם לאכול בחושך בלא נר²⁴⁰⁷.

ואפילו יש לחבירו נר בסוכתו, אין אומרים לזה שכבו נרותיו הבא סעודתך לסוכת חבירך ואכול שם לאור הנר, לפי שזהו גם כן צער לאדם לאכול בסוכת חבירו, שאין ערב לאדם אלא בשלו. מכל מקום אם אפשר לו לבא לסוכת חבירו בלא טורח גדול, אין להקל בדבר, לפי שאין זה מצטער גמור שיפטור מן הסוכה בשביל כך²⁴⁰⁸:

י מותר לפרוש בגד או סדין בסוכה מן הצד בשבת או ביום טוב להגין מפני הרוח שלא יכבה את הנרות²⁴⁰⁹, ואין איסור משום עשיית אהל בשבת וביום טוב, שאין במחיצה משום אהל כמ"ש בסי' שט"ו²⁴¹⁰.

אבל אסור לפרוס תחת הסכך, אפילו אם הוא בענין שאם לא יעשה כך לא יוכל לאכול כלל בסוכה מחמת הרוח שיכבה את הנרות בליל שבת²⁴¹¹, לפי שאין מצות סוכה דוחה את שום איסור אפילו של דבריהם, מטעם שנתבאר בסוף סימן תקפ"ו²⁴¹² עיי"ש.

אבל מותר לפרוס על גבי הסכך, אם (עיין סי' תרכט מ"א²⁴¹³) הוא [בענין²⁴¹⁴] שאם לא יעשה כך לא יוכל לאכול בסוכה, לפי שאין כאן אהל כלל, כיון שאין גובה טפח בין הסדין לסכך שתחתיו²⁴¹⁵.

אבל אם אין ברור לו שאם לא יפרוס שם סדין לא יוכל לאכול בסוכה, אפילו בחול אסור לפרוס סדין תחת הסכך או על גבי הסכך, מטעם שנתבאר בסוף סי' תרכ"ט ²⁴¹⁶ :

יא אין המצטער פטור מן הסוכה אלא אם כן הוא מצטער בדבר שדרך בני אדם להצטער בו²⁴¹⁷. אבל אם הוא מצטער בדבר שאין דרכן של בני אדם להצטער מחמת דבר זה, בטלה דעתו אצל כל אדם²⁴¹⁸. אלא אם כן ידוע שהוא מאניני הדעת²⁴¹⁹, והוא מצטער בדבר שכל אניני הדעת מצטערין מחמת דבר זה ²⁴²⁰ . אבל אין כל אדם יכול לומר מאניני הדעת אני, אלא אם כן ידוע שהוא מאניני הדעת²⁴²¹:

יב אע"פ שהישן בסוכה בכילה שיש לה גג רחב טפח וגבוה עשרה טפחים לא יצא ידי חובתו²⁴²², מכל מקום אם יש יתושין בסוכה שמצערין אותו, מוטב שישן בכילה זה²⁴²³ משישן חוץ לסוכה²⁴²⁴, לפי שיש מי שמתיר לכתחלה לישן בכילה זו אפילו במקום שאין שם יתושין, אע"פ שאין הלכה כדבריו בדבר זה ²⁴²⁵ :

יג אבל חייב בסוכה²⁴²⁶ אפילו ביום ראשון²⁴²⁷. ואע"פ שצער הוא לו לישב בסוכה, שהאבל חפץ להיות מתבודד להיות טרוד בצערו ובאבלו²⁴²⁸, אעפ"כ חייב לישב בסוכה ולהסיר האבלות מלבו בענין שלא יהיה לו צער כלל בישיבה בסוכה²⁴²⁹. אבל אם אינו יכול להסיר האבלות מלבו, כגון שהמת חביב לו מאוד, ויש לו צער בסוכה, שאינו יכול להיות טרוד שם באבלות כמו בביתו שישב שם בדד, פטור מן הסוכה²⁴³⁰:

יד סעודת ברית מילה²⁴³¹, וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת (כך היה המנהג בימים הראשונים ²⁴³² ), חייבים בסוכה. אע"פ שצר להם המקום לשבת שם ואי אפשר להם לשמוח כראוי, אעפ"כ יאכלו בסוכה, ואותם אנשים שצר להם לא יאכלו כלל בסעודה זו²⁴³³. אע"פ שסעודת ברית מילה היא סעודת מצוה²⁴³⁴, מכל מקום אינה מצוה גדולה כל כך לדחות מצות סוכה בשבילה ²⁴³⁵ , שהיא מצות עשה של תורה:

המהלך בדרך

טו המהלך בדרך בימי הסוכות²⁴³⁶, אם הוא אוכל וישן על פני השדה במקום שאין שם ישוב כלל, אינו צריך לטרוח ולעשות לו סוכה, אפילו הוא יושב כל החג במקום אחד בשדה, ויש לו סיפוק לעשות לו סוכה במקום הזה, אעפ"כ אינו צריך לטרוח בשביל כך ²⁴³⁷ , אלא אם יש שם במקום חנייתו סוכה מוכנת²⁴³⁸ עשויה לשם צל ²⁴³⁹ הרי זה יושב בה, ואם לאו אוכל ושותה וישן על פני השדה, לפי שהסוכה היא כעין דירת ביתו בכל השנה, ואין אדם קובע דירתו במקום שאין שם ישוב כלל ²⁴⁴⁰ :

טז אבל כשהגיע למקום ישוב²⁴⁴¹, אפילו הוא ישוב גוים²⁴⁴² ורוצה לאכול או לישן שם, חייב לעשות לו סוכה ויכנס לתוכה לאכול ולישן²⁴⁴³.

במה דברים אמורים, כשיש לו פנאי לעשות סוכה משעה שהגיע לישוב עד שעת האכילה והשינה של עוברי דרכים כיוצא בו, דהיינו שאם הוא מהלך ביום ולן בלילה בישוב, ויש פנאי לעשות סוכה משהגיע לישוב עד עת האכילה והשינה של עוברי דרכים המהלכים ביום ולנין בישוב, וממהרין לאכול ולישן בתחלת הלילה, בענין שיוכלו לקום בהשכמה לילך לדרכם. אבל אם הגיע לישוב סמוך לעת האוכל או לעת השינה של עוברי דרכים כיוצא בו, בענין שאם יטריח לעשות סוכה קודם עת האכילה והשינה של עוברי דרכים כיוצא בו, יהיה לו עיכוב בדרכו, שלא יוכל לילך למחר בהשכמה לדרכו, אינו צריך לטרוח ולעשות סוכה, ומותר לו לאכול ולישן בבית²⁴⁴⁴.

ואין צריך לומר שאם אינו רוצה להתעכב כלל בישוב, רק לאכול ולישן ולמהר לילך לדרכו, שאינו צריך לטרוח ולעשות סוכה, כיון שמחמת זה יהיה לו עיכוב בדרכו²⁴⁴⁵.

ואפילו אם הוא הולך לדבר הרשות, מכל מקום אינו מחויב לדור בסוכה בקביעות ימי החג יותר ממה שהוא דר בקביעות בביתו כל השנה, וכשם שהוא מניח את ביתו בכל השנה והולך לדרך, כך מותר לו להניח סוכתו ולילך לדרך²⁴⁴⁶, וכשם שבכל השנה כשהוא בדרך לפעמים אינו אוכל בתוך הבית כדי שלא יהיה לו עיכוב בדרכו, כך מותר לו לאכול ולישן חוץ לסוכה מפני איחור דרכו:

יז אותן ההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם ולנים שם בכפר, כיון שמן הדין הם חייבים לעשות שם סוכה, כיון שהם שוהים ומתעכבים הרבה בכל כפר וכפר, לכן אם אינן עושים שם סוכה אסור להם לאכול ולישן שם, וצריכין הם לשוב לבתיהם בכל לילה לאכול ולישן בסוכה²⁴⁴⁷:

יח וכל זה במי שהולך לדבר הרשות, אבל מי שהולך לדבר מצוה, כגון להקביל פני רבו או לפדיון שבוים וכיוצא בזה²⁴⁴⁸, והגיע לישוב בעוד שלא עשה מצותו²⁴⁴⁹, אינו צריך לטרוח ולעשות סוכה, ואפילו אם יש שם סוכה בנויה, אם אינה מזומנת לפניו אינו צריך לטרוח ולחזור אחריה²⁴⁵⁰, ומותר לו לאכול ולישן בבית, שכל זמן שאינו בביתו, והוא טרוד במחשבת המצוה ובתיקוניה, הרי זה נקרא עוסק במצוה²⁴⁵¹, וכל העוסק במצוה²⁴⁵² אחת אין צריך לטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת בעוד שהוא עוסק במצוה זו.

ואף על פי שאפשר לו לקיים שתי המצות בלי שום שיהוי ועיכוב להמצוה שעוסק בה, מכל מקום התורה פטרתו מלטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת²⁴⁵³, כמ"ש בסי' ל"ח²⁴⁵⁴. אבל אם אינו צריך לטרוח ולחזר אחר סוכה, כגון שיש סוכה מזומנת לפניו, חייב לכנוס לתוכה לאכול ולישן²⁴⁵⁵.

ואם אינו יכול לאכול ולישן כל כך בטוב בסוכה כמו בבית, ויהיה יגע למחר מחמת מניעת השינה ולא יוכל לעסוק במצוה כראוי, פטור מלישן בסוכה²⁴⁵⁶:

שומרי העיר והיין

יט שומרי העיר ביום²⁴⁵⁷, דהיינו כל היום הן מהלכין סביב העיר ²⁴⁵⁸ לשמרה מגייסות הבאות עליה²⁴⁵⁹, פטורין מן הסוכה כל היום, ומותר להם לאכול חוץ לסוכה. ואפילו אם יש שם סוכה מוכנת, אינם צריכים לכנוס לתוכה לאכול, אם הוא בענין שעל ידי כן יתבטלו משמירתן. אבל חייבים בסוכה בלילה, שאז אינן שומרים את העיר. ואם הם שומרים בלילה ולא ביום, פטורים בלילה וחייבים ביום:

כ שומרי גנות ופרדסים, שהן קבועין שם ביום ובלילה, פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה. ואע"פ שהן קבועין במקום אחד כל ימי החג, אעפ"כ אין מחייבין אותו לעשות סוכה במקום ההוא, לפי שאם יעשה השומר סוכה במקום אחד, ידע הגנב שיש לו לשומר מקום קבוע ויבוא ויגנוב ממקום אחר, ונמצא שעל ידי הסוכה אין שמירתו כלום, והתורה לא חייבה לעשות סוכה אלא כמו שדר בביתו, וזה שמניח דירת ביתו בשביל שמירת ממונו מהפסד, אין מחייבין אותו לישב בסוכה, שעל ידי זה יגיע לו הפסד לממונו. אבל אם היה שומר כרי של תבואה, שיכול לשמור כל הכרי ממקום קביעתו, חייב לעשות לו סוכה במקום קביעתו, כיון שלא יגיע לו שום הפסד על ידי כך²⁴⁶⁰. אע"פ שסוכה זו תהיה רחוקה מן העיר, בענין שאי אפשר לו להביא לשם כל כלי תשמישו שהוא משתמש בהן בביתו, מכל מקום כיון שמניעה זו אינה מחמת הסוכה, שהרי אף אם לא יעשה בכאן סוכה לא ישתמש בכלי תשמישו שבביתו, לכך אינו נפטר מן הסוכה בשביל כך²⁴⁶¹:

כא וכן אותן היושבין בחנות כל היום, אפילו אם דרים חוץ לעיר רחוק מן חנויותיהם שבתוך העיר, אף על פי כן חייבים לעשות סוכה אצל חנויותיהם לאכול שם, ואסור להם לאכול בתוך החנות²⁴⁶². ואם אי אפשר להם לעשות סוכה אצל החנות, צריכים לשוב לבתיהם לאכול בסוכה²⁴⁶³:

כב ישראלים השכורים אצל נכרי בחג הסוכות לעשות בתוך כרמו את יינו, פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה, לפי שהן צריכים לשמור תמיד את היין ממגע נכרי²⁴⁶⁴.

אבל אם הוא בענין שאין צריך לשמור תמיד, כגון שהיין כבר נעשה בהכשר ומונח בחצרו של הנכרי, שאין הישראל צריך להיות יושב ומשמר תמיד, אלא כשהישראל דר בחצר זו שהיין בתוכו, די בכך, כמ"ש ביו"ד בסי' קל"א²⁴⁶⁵, ולכך חייב הוא לעשות סוכה בחצר זו ולדור בתוכה כל ימי החג²⁴⁶⁶:

הערות

2365. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) נשים ועבדים (ס"א-ב). (ב) קטנים (ס"ג-ד). (ג) מצטער (ס"ה-יד). (ד) המהלך בדרך (סט"ו-יח). (ה) שומרי העיר והיין (סי"ט-כב).
2366. משנה כח, א (נשים ועבדים ... פטורין מן הסוכה). טור ושו"ע ס"א (נשים ועבדים ... פטורים מן הסוכה).
2367. גמרא כח, סע"א (סוכה מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות). לבוש ס"א (דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות). ט"ז סק"א (משום דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות). וכדלעיל סי' יז ס"א (כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ממנה, שנאמר בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין, ונשים ועבדים פטורים מהם מטעם שיתבאר בסי' ל"ח, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים מהם).
2368. רמב"ם פ"ו ה"א. שו"ע שם (מי שחציו עבד וחציו בן חורין, חייב). וכמו לענין שופר שנתבאר לעיל סי' תקפט ס"א (מי שחציו עבד וחציו בן חורין צריך שיתקע לו בן חורין להוציאו).
2369. לבוש סוף ס"א (חציו עבד וחציו בן חורין חייב בה, משום צד חירות שבו). וכמו לענין שופר שנתבאר לעיל שם (שצד חירות שבו נתחייב בתשע תקיעות שלימות).
2370. רמב"ם שם. שו"ע שם (טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק). וכמו לענין ציצית שנתבאר לעיל יז ס"ב (טומטום (שהוא אטום לגמרי ולא נודע אם הוא זכר או נקבה) ואנדרוגינוס (שיש לו זכרות ונקבות) חייבים בציצית מספק, שמא הם זכרים), ולענין שופר, כדלעיל סי' תקפח ס"ט.
2371. כמו לענין ציצית שנתבאר לעיל סי' יז ס"ב (אבל אין צריכין לברך, דספק ברכות להקל). וראה לעיל סי' קסז סי"ב.
2372. רמ"א סי' יז ס"ב (ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו, הרשות בידן, כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא).
2373. סעיף ג (ומכל מקום אפילו נקבות וודאים, וכן עבדים, אם ירצו להתעטף בציצית ולברך הרשות בידן, כמו שנוהגין בשאר מצות עשה שהזמן גרמא. ויכולין לומר וצונו להתעטף בציצית אף על פי שהן אינן מצווין, מפני שהאנשים מצווים על כך, וגם הן כשמקיימין מצות שהם פטורים מהם, אעפ"י שאין להם שכר גדול כמצווה ועושה, מכל מקום קצת שכר יש להם, לכן יכולות הן לברך על כל מצות שהן פטורין מהם, אם עושין המצות כתיקונן בענין שהאנשים יכולים לברך עליהם).
2374. כדלעיל שם. סי' ע ס"א. סי' רצו סוף סי"ט. סי' תפט ס"ב.
2375. מ"א סק"א (ואחרים לא יברכו לישב בסוכה לנשים, אלא אם כן מברך לעצמו, כמ"ש סי' תקפ"ט ס"ו).
2376. סעיף ב (אנשים לא יברכו להן, אם כבר יצאו ידי חובתם ואינן תוקעים רק בשביל הנשים, לפי שהיא ברכה לבטלה, שהרי הנשים בעצמן אינן חייבות בברכה זו שיברך זה להוציאן ידי חובתן בברכה זו, אלא שלהן בעצמן הרשות בידן לברך מטעם שנתבאר שם, אבל אחר למה יברך בחנם).
2377. משנה כח, א (וקטנים פטורין מן הסוכה). טור ושו"ע ס"א (וקטנים פטורים מן הסוכה).
2378. משנה שם (קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה). גמרא כח, ב (קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא). טור ושו"ע ס"ב (קטן שאינו צריך לאמו ... חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות).
2379. גמרא עירובין פב, א-ב (אמר רב אסי, קטן בן שש יוצא בעירוב אמו ... והוינן בה, ואיזהו קטן שאין צריך לאמו ... כבר ארבע כבר חמש (כל חד לפי חורפיה, רש"י). אמר רב יהושע בריה דרב אידי, כי קאמר רב אסי כגון שעירב עליו אביו לצפון ואמו לדרום, דאפילו בר שש נמי בצוותא דאמיה ניחא ליה. מיתיבי, קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש ... לימא תיהוי תיובתיה דרב אסי, אמר לך רב אסי עד ועד בכלל). ונאמרו כמה פירושים בגמרא, וכאן נפסק כדעת רמב"ם פ"ו ה"א, לגירסת המ"מ וכ"מ (קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצות). וכן הוא ב שו"ע ס"ב. ט"ז ס"ק ב (ומ"ש כאן בשו"ע כבן ה' כבן ו' פירושו שלימות). ואף שכתב הרמב"ם בהל' עירובין פ"ו הכ"א (קטן בן שש שנים או פחות, יוצא בעירוב אמו, ואין צריך להניח עליו מזון שתי סעודות לעצמו), הרי שגם בן שש דינו כפחות משש. יתבאר לקמן הל' ת"ת פ"א בקונטרס אחרון סק"א קרוב לסופו (מ"ש הרמב"ם סתם בלשונו דבן ששה חייב בסוכה (לג[ירס]א שלנו בהלכות סוכה פ"ו), ויוצא בעירוב אמו (בהלכות עירובין פ"ו), דסתרי אהדדי. אלא ודאי משום דגבי סוכה, דקודם לכן פטור ואחר כך חייב, אם כן בן ו' היינו שלימות ... משא"כ [בעירובין] דאחר ו' אינו יוצא, וקודם לכן ... יוצא, והוה ליה כאילו קתני עד ו' שנה ועד בכלל, ולא שייך כן כי אם על שנה ששית, ולא על שביעית ומשביעית ואילך לעולם ... [ולגירסת המגיד משנה גבי סוכה כבן ה' כו', אתי שפיר נמי לפי זה, משום דבסוכה ודאי איתיה לאבוה, שהרי מצות חינוך היא על האב לבדו, אבל בעירוב מסתמא ליתיה לאבוה, מדיוצא עם אמו לדבר מצוה שהיא מחנכתו, דמשום הכי שרי, כמ"ש התוס' בעירובין שם]). והיינו שהן בעירוב והן בסוכה פטור בשנה הששית, וחייב כשהוא בן שש שלימות. ואם הוא חריף – כשהוא בן חמש שלימות.
2380. רש"י שם סע"א (כל חד לפי חורפיה). אחרונים . ט"ז ריש סק"ב (פירוש כל חד לפום חורפיה). מ"א ס"ק ב (כל חד לפום חורפיה).
2381. ר"ן יג, א (דכיון שאמו פטורה מן הסוכה, אינו ראוי לחינוך סוכה כל שהוא צריך לה). לבוש ס"ב (דהואיל והוא כרוך אחר אמו ואמו פטורה, על מי נטיל לחנכו).
2382. שאחרי שחייבו חכמים את האב לחנך את בנו, חל חיוב זה גם על הבן עצמו. ויתבאר לקמן (הערה 23 ).
2383. ס"א (קטן העובר על דברי תורה להנאתו, כגון שאוכל נבלות או שמחלל שבת לצרכו, אין בית דין מצווין להפרישו).
2384. כדלעיל שם ס"ב (אבל אביו, כיון שהוא מצווה מדברי סופרים לחנך את בנו או בתו אפילו במצוות עשה משהגיעו לחינוך, כל שכן שמחוייב מדברי סופרים לגעור בהם ולהפרישם מלעבור על לא תעשה).
2385. מ"א סק"ג (ואמו אינה חייבת לחנכו, כמ"ש סימן שמ"ג). וכדלעיל שם ס"ד (אבל אמו אין מצווה עליו כלל, בין במצות עשה בין בלא תעשה), ושם נסמן (הערה יח).
2386. ראה הערות וציונים להל' תלמוד תורה ח"ב ע' 692.
2387. מ"א סי' תרטז סק"ב (ומכל מקום נראה לי, דלא תתן להם לאכול [=ביום הכיפורים], דהוי כמאכילו נבילות בידים. ולא דמי לסוכה שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה, דהתם באכילה אין איסור, והיא נותנת לו, ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה, ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה, משא"כ כאן דהאכילה בעצמה אסור, והוי כנותנת לו נבילה). נמצא שאם היתה נותנת לו כדי לאכול חוץ לסוכה, הוי כמאכילתו בידים, שנתבאר איסורו לעיל סי' שמג ס"ה (לספות לו איסור בידים אסור לכל אדם מן התורה אפילו אינו בר הבנה כלל, שנאמר לא תאכלום, ופירשו חכמים לא תאכילום לקטנים). ואף שלפני שהגיע לחנוך מותר להאכילו חוץ לסוכה וביום הכיפורים, מטעם שנתבאר לעיל סי' רסט ס"ג (שלא אסרו להאכילו איסור בידים אלא כשהמאכל אסור מצד עצמו כגון טרפה וכיוצא בה, אבל כשהמאכל מותר מחמת עצמו, אלא שהוא זמן האסור באכילה, מותר להאכיל לקטן, שהרי מאכילים הקטנים ביום הכיפורים אפילו קטן שאין בו חשש סכנה אם יתענה). היינו דוקא כשעדיין לא הגיע למצות חנוך, משא"כ כשהגיע לחנוך, כיון שחכמים גזרו עליו מצות חנוך, חל גם בזה איסור האכלתו בידים, כדלעיל סי' שמג ס"ה (ואפילו דברים האסורים מדברי סופרים אסור להאכילו). ואף שמצות חנוך היא על האב ולא על הבן, כדלקמן הל' תלמוד תורה פ"א ה"א (שהקטן פטור מכל המצות, וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים). מכל מקום, אחרי שחייבו חכמים את אביו לחנכו, חלה גם על הבן מצות חנוך, כדלעיל סי' קפו ס"ג (הקטן ... מוציא הוא את מי שלא אכל כדי שביעה ... כיון שאינו חייב מן התורה אלא מדברי סופרים ... שמכל מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו). וככל הדברים האלה הוא גם בתענית יום הכיפורים, כדלעיל סי' תרטז ס"א וס"ד ( והערה 2 ).
2388. כדלעיל סי' תרלט ס"א (תשבו כעין תדורו, כלומר, כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה).
2389. גמרא כו, א (אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה), ופרש"י (שהסוכה מצערתו), ותוס' שם ד"ה הולכי (מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה, היינו מתשבו כעין תדורו, דאין אדם דר במקום שמצטער). יראים השלם סי' תכא (מצטער פטור מן הסוכה, פירוש, שיש לו צער בסוכה ובצאתו ינצל. וטעמא, דכעין דירה בעינן, ואין דרך אדם לעמוד בדירתו בצער). הובא במרדכי רמז תשמ. טור ושו"ע ס"ד (מצטער פטור מן הסוכה). רמ"א שם (ואין המצטער פטור אלא אם ינצל עצמו מן הצער). ט"ז ס"ק ז (דכעין דירה בעינן, ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתו בצער. כן כתב המרדכי בשם רא"מ).
2390. כלבו סי' עא לח, א (וה"ר שלמיה ז"ל כתב, שאינו פטור אלא בשאר הימים, אבל לילה הראשון שהכתוב קבעו חובה כמצה, לעולם חייב). רמ"א רס"ד (אבל בלילה ראשונה אפילו מצטער חייב לאכול שם כזית).
2391. דעה הא' דלעיל שם סי"ז (בלילה הראשונה של חג, דהיינו ליל ט"ו בתשרי, צריך לאכול בתוך הסוכה אפילו בשעת הגשם, ואע"פ שהוא מצטער מחמת הגשם), וסי"ט (שהעיקר כסברא הראשונה).
2392. גמרא כו, א (רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה (אע"פ שיש לה גג וגבוהה עשרה, והוי כאילו חוץ לסוכה, רש"י) משום בקי (יש אומרים פשפש ... ויש אומרים זבובים קטנים, ערוך ערך בק הג'). רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא, משום סירחא דגרגישתא. רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה). רא"ש פ"ב סי' יב (כתב בספר המצות דוקא למיגני, אבל למיכל אסור. ולא מיסתבר, דיותר מזיק הריח בשעת אכילה. ונקט למיגני לרבותא). רמב"ם פ"ו ה"ב. שו"ע ס"ד (איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח). טור ומ"א סק"ה (ובכולן פטור אף מאכילה (ב"י בשם רוב הפוסקים)).
2393. כדלעיל סעיף הקודם.
2394. יראים השלם שם (ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן, אבל עש[א]ה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה, כגון שיירא בה מגנבים, לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי, אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה, ובאכילה אין צער וסכנה, לא יצא ידי חובתו, דהא כעין תדורו בעינן, והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער, ומתחילה לא הוי סוכה, כיון דלצערא קיימי). הובא במרדכי רמז תשמ. רמ"א שם (ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שאי אפשר לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו). לבוש ס"ד (הרבה בעלי בתים עושין סוכתן ברחובות ובשוקים במקום גלוי שאין ראוי לישן שם, וגם האכילה אין אוכלין שם בהשקט מפני העוברים והשבים, ואין חוששין מפני שאינם ישנים שם אלא אוכלין שם בחפזון ויוצאין ממנה מיד, שלא יפה הם עושין, ויש למחות בידם). מ"א ס"ק ז (ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובות, שאי אפשר לישן שם מחמת מורא הגנבים (לבוש)). ומה שהוסיף כאן "ולטייל", ראה מה שדנו בזה בשו"ת אבני נזר סי' תפ. חקרי הלכות ח"א לו, א.
2395. שו"ת רמ"א סי' כט (שהמרדכי והגהות לא קאמרי אלא במקום שהוא מתיירא לישן בסוכה מפני הגנבים ולסטים, כדמוכח לשון המרדכי, אבל הפתוח שיכולין לגנוב ממנו, מזה לא דבר המרדכי, דביום הרי הוא שומר הסוכה, ובלילה יכניס הממון לתוך ביתו, כי אין הסוכה צריכה להיות שמשתמר שם ממונו, דלא קפיד רחמנא אלא על ישיבתו ולא על שמירת ממונו, דדווקא לגבי דידיה בעינן תשבו כעין תדורו ולא לגבי ממונו). דרכי משה ס"ק ד. מ"א סק"ז (אבל אם אינו מתירא לנפשו, רק שמתירא שיגנבו כלי תשמישו, יוצא, דהא יכול להכניסם בלילה לביתו (תשובת רמ"א סימן כ"ט. דרכי משה)).
2396. סעיף יא (אין לעשות סוכה לכתחלה בקרקע של רבים, כגון ברחוב העיר וכיוצא בו ... והרי היא סוכה גזולה).
2397. תרומת הדשן סי' צב (מי שצר לו המקום בסוכה לשינה, בענין זה שאינו יכול לישן בפישוט גופו ורגליו ... יראה דלא מיפטר בשינה מסוכה מפני מצטער זה. ונראה להביא ראייה לזה מהא דקי"ל דשיעור סוכה לפחות הוא ז' טפחים. ושיעור גופו של סתם בני אדם הן ג' אמות שהוא י"ח טפחים). רמ"א ס"ד (מי שלא יוכל לישן בסוכה מחמת שצר לו בפישוט ידיו ורגליו, לא מקרי מצטער, וחייב לישן שם אף על גב דצריך לכפוף ידיו ורגליו). מ"א סק"ט (דהא משך סוכה קטנה ז' טפחים כדי ראשו ורובו, ולראשו ורובו עכ"פ בעינן י[ח] טפחים, אלא על כרחך שכופף קומתו (ת"ה)).
2398. תרומת הדשן שם (על כרחך אורחיה הוא לפעמים לישן בכפיפת גופו ואיבריו, ולא מיקרי מצטער בהכי). לבוש שם (משום דאורחא הוא לפעמים שאדם ישן בכפיפת גופו ואיבריו, ולא מקרי מצטער בענין זה).
2399. משנה כה, א (חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה). גמרא שם (חולה, הוא ומשמשיו פטורים. מצטער, הוא פטור משמשיו לא). טור ושו"ע ס"ג (חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה), וס"ד (מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו).
2400. ברייתא כו, א (חולה שאמרו, לא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חולה שאין בו סכנה, אפילו חש בעיניו ואפילו חש בראשו). ריטב"א כה, א ד"ה חולין (אסיקנא אפילו חש בראשו בלבד ומצטער בה, פטור). טור ושו"ע שם (ולא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חש בראשו, חש בעיניו). לבוש ס"ג (אפילו אין בו סכנה, כגון חש בראשו או בעיניו, הוא פטור, דשמא תזיק לו טרחת עלייתו או ישיבתו בסוכה).
2401. לבוש שם (ואפילו משמשיו גם כן פטורים, דעוסק במצוה הוא והעוסק במצוה פטור מן המצוה). וכדלעיל סי' לח ס"ז (כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת). וכן הוא לקמן סי"ח (וכל העוסק במצוה אחת אין צריך לטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת בעוד שהוא עוסק במצוה זו).
2402. ארחות חיים הל' סוכה אות לב (משמשי חולה אינן פטורין רק בעת שצריכין לו). שו"ע שם (ויש מי שאומר שאין המשמשים פטורים אלא בשעה שהחולה צריך להם). וראה פתחא זוטא ס"ג. ערוך השלחן ס"ג.
2403. אור זרוע הל' סוכה סי' רצט (ויש בני אדם כשהן מקיזין דם במועד דאוכלין חוץ לסוכה ואומרין דלא גרע מחש בעיניו או בראשו, וטעות הוא בידם, דאין הניקז חולה, אלא אדרבה הוא שמח ומרבה בסעודה באכילה ושתיה). הובא בהגהות אשרי פ"ב סי' יב. רמ"א ס"ג (ומי שמקיז דם, חייב בסוכה). ט"ז סק"ג (דלא הוה חולה, אלא אדרבא הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה). מ"א סק"ד (דהא שמחה הוא לו דהא מרבה בסעודה).
2404. ט"ז שם (משמע לי מזה, דלא מיירי אלא במקיז לשמור הבריאה לחוד, ואין מרגיש בחולי, אבל אם מרגיש בחולי ויש קצת קרירות, פשיטא שפטור מסוכה), וכדלעיל סי' שכח סכ"ד (הקיז דם ונצטנן סכנה היא, ועושין לו מדורה בשבת אפילו בתקופת תמוז).
2405. אור זרוע שם (דהוה ליה שלא להקיז במועד, אלא קודם או לאחר כך). הובא בהגהות אשרי שם. דרכי משה שם. מ"א וט"ז שם.
2406. מ"א שם (ולפי טעם זה, מי ששותה משקה המשלשל, אף על פי שמצטער הרבה, מכל מקום חייב בסוכה, דהוה ליה לעשותו קודם החג או אחריו, ולכן לא יעשנה במועד. אבל בדיעבד נראה לי דפטור מסוכה, דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה).
2407. תרומת הדשן סי' צג (בליל שבת בחג הסוכות כבו לו הנרות, ויש לו נר בביתו, שרי לצאת מן הסוכה לאכול בביתו במקום הנר ... מכל הני מוכח דיש קפידא טובא לאכול סעודת קבע בלא נר), ופסקים סי' קנח (והיכא דכבו הנרות בסוכה בשבת, נראה דיכול לילך לביתו ולאכול סעודתו שם). רמ"א ס"ד (מי שכבו לו הנרות בסוכה בשבת, ויש לו נר בביתו, מותר לצאת מן הסוכה כדי לאכול במקום נר). לבוש ס"ד (שצער הוא לו לאכול בסוכה בלא נר), וכדלעיל סי' רסג ס"ד (משום שלום ביתו, שמצטערין בני ביתו לישב בחשך ולאכול), וסי' תקכז סכ"ט (מפני שלום בית, שלא יאכל בחשיכה). והיינו דוקא "בליל שבת שבתוך החג", אבל בליל א' דיום טוב שחל בשבת, אף המצטער חייב לאכול כזית בסוכה, כדלעיל ס"ה.
2408. תרומת הדשן שם (ונראה נמי, דאפילו יש לחבירו נר בסוכתו, אין אומרים לזה לך הבא סעודתך לסוכת חבירך ואכול שם לאור הנר, דהא נמי חשיב צער, משום דאין ערב לאדם אלא בשלו ... אפס יש לחלק בראייה, אם אפשר לו בלי טורח גמור לבא לסוכת חבירו ולאכול שם, אין לו להקל), ופסקים שם (דניחא לו לאדם בשלו ולא בשל חבירו, מידי דהוה לצאת מביתו לדירה אחרת דהוי צער, לפי שנוח לו לאדם להיות בשלו). רמ"א שם (ואין צריך לילך לסוכת חבירו שיש שם נר, אם יש טורח גדול בדבר). לבוש שם (דהא נמי חשוב צער, מפני שאין ערב לו לאדם אכילתו אלא בשלו, מיהו אם אפשר לו לבא לסוכת חבירו בלא טורח גמור ולאכול שם, אין להקל בדבר).
2409. אור זרוע הל' שבת סי' עח סוף אות ו (היכא שאינו מתכוין אלא לצניעותא, או להגן מפני החמה או מפני הגשמים או מפני הרוח, ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי בשבת, וכל שכן ביום טוב. הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני הרוח שלא יכבה את הנרות). רמ"א ס"ד (ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה, מותר לפרוס סדין או בגד מן הצד).
2410. סעיף ג (מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת, ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה, אינה כאהל בשביל כך, וכן אם עושה אותה בשביל הנרות שלא יכבה אותן הרוח, ואין צריך לומר שמותר לעשות מחיצות לצניעות בעלמא שלא יהא יושב במקום מגולה).
2411. אור זרוע שם (אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור). רמ"א שם (אבל לא תחת הסכך). מ"א ס"ק ח (משום אהל), וכדלעיל שם ס"א (אסור לעשות אהל דהיינו גג המאהיל עליו להגן מאיזה דבר, כגון מן החמה או מן הגשמים או מאיזה דבר אחר, אפילו הוא עראי שאינו עשוי להתקיים).
2412. סכ"ב (שופר של ראש השנה אין מחללין עליו יום טוב, מפני שיום טוב הוא עשה ולא תעשה כמ"ש בסי' תצ"ח, ואין עשה דשופר דוחה את לא תעשה ועשה. ואפילו בדבר שאיסורו אינו אלא מדרבנן אין מחללין עליו, לפי שחכמים השוו את דבריהם לשל תורה, והעמידו דבריהם לבטל דברי תורה בשב ואל תעשה). וכן הוא לעיל סי' תרכח ס"ה (ואין דוחין אפילו שבות של דברי סופרים מפני קיום מצות סוכה, מטעם שנתבאר בסימן תקפ"ו).
2413. סקכ"ה (ונראה לי דאם הגשמים נוטפין מהסכך, מוטב לפרוס סדין משיאכל חוץ לסוכה. מיהו לא יברך לישב בסוכה, דספק ברכות להקל). והוא מטעם המחלוקת דלקמן (הערה 52 ).
2414. כן הגיה בקונטרס השלחן.
2415. מ"א ס"ק ח (אבל על הסכך ... אם נראה לכל שמכוין להגין, שרי, דיש לסמוך אהמתירין בסוס"י תרכ"ט. ומשום אהל נמי ליכא, כיון דליכא חלל בינו לסוכה, כמ"ש סי' שט"ו ס"ב), וכדלעיל סי' שטו סי"ט (שכל אהל שאין לו חלל טפח אינו קרוי אהל כלל).
2416. בשו"ע שם סי"ט (פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה ... לנאותה, כשרה ... ויש אומרים שסוכה שהיא מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצלתה, ופירס עליה סדין שלא תתייבש, או תחתיה שלא ישרו העלין, כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה, פסולה).
2417. טור ו רמ"א ס"ד (ולא יוכל אדם לומר מצטער אני אלא בדבר שדרך בני אדם להצטער בו).
2418. כדלקמן (הערה 56 ) מהט"ז, שאם אינו מאניני הדעת, בטלה דעתו אצל כל אדם.
2419. גמרא כט, א (אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא, נשב זיקא וקא מייתי ציבותא (קסמין של סכך היה משיר על המאכל, רש"י), אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהכא. אמר ליה אביי, והא תנן משתסרח המקפה. אמר ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי (רב יוסף מאניני דעת הוה, רש"י) כמי שתסרח המקפה דמי לי). הובא ברי"ף יג, א וברא"ש פ"ב סי' כ.
2420. ב"ח ד"ה ומ"ש ונראה (כל אדם דאנינא דעתיה היה יוצא מן הסוכה אי מייתי ציבותא, שדרך אניני הדעת להצטער בכך, הילכך הוה ליה מצטער ופטור). ט"ז ס"ק ו (דכל אניני הדעת שוין בזה, ולגבי דידהו מקרי רבים, ואין לומר בטלה דעתן אצל כל אדם).
2421. מ"א סק"ט (דוקא רב יוסף שידוע שהי' מאניני הדעת, אבל שאר כל אדם אין יכול לומר אינסטניס אני, אלא בעינן עד שתסרח המקפה, אלא אם כן ידוע שהוא איסטניס). וראה גם לעיל סי' רעט ס"ג (ומכל מקום אין כל אדם יכול לומר איסטניס אני, אלא מי שידוע שהוא איסטניס).
2422. כדלעיל סי' תרכז ס"ב (הישן תחת הכילה הפרוסה סביבות המטה בשיפוע, אם יש לה גג טפח ... ויש עשרה טפחים מן גג טפח זה עד הארץ ... לא יצא ידי חובתו, שכל גג טפח הגבוה עשרה טפחים מן הארץ נקרא אהל ונמצא שאינו ישן בצל סוכה אלא בצל אהל).
2423. בקונטרס השלחן הגיה: זו.
2424. גמרא כו, א (רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה, משום בקי). מ"א סק"ט (ואיתא דף כ"ו שאם יש יתושים בסוכה מותר לישן בכילה, אף ע"פ שיש לה גג י' [עס"י תרכ"ז], משמע דזה עדיף מלישן חוץ לסוכה, דאיכא מאן דאמר דיצא בזה).
2425. גמרא יא, א (דרש רבה בר רב הונא, מותר לישן בכילה אע"פ שיש לה גג אע"פ שגבוהה עשרה, כמאן, כרבי יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, דתנן (כ, ב) אמר רבי יהודה נוהגין היינו לישן תחת המטה בפני הזקנים).
2426. גמרא כה, ב (אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב, אבל חייב בסוכה. פשיטא (מאי שנא הא משאר מצות דאשמעינן רב לעיל דאבל חייב בכל המצות, רש"י). מהו דתימא הואיל וא"ר אבא בר זבדא אמר רב מצטער פטור מן הסוכה, האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן הני מילי צערא דממילא (שהסוכה מצערתו כגון חמה או צינה או סירחה בדברים שסיכך בהן, רש"י), אבל הכא איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה (חובה עליו ליישב דעתו למצוה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ה (אבל חייב בסוכה). ומיירי שנפטר לו מת במועד, שאז חלים עליו דיני אבלות בדברים הנוהגים בצנעה, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שצט ס"א (אם ... לא נהג אבילות ... אין הרגל מבטל האבלות ... אלא נוהג ברגל דברים שבצנעה), וכדלעיל סי' תעב ס"ג-ד.
2427. אף שהאבל ביום הראשון פטור מתפילין, כדלעיל סי' לח ס"ה (אבל ביום ראשון של אבילות, דהיינו ביום הקבורה, אסור להניח תפילין, מפני שהתפילין נקראין פאר, שנאמר פארך חבוש עליך, ואבל מעולל בעפר קרנו, ואין נאה לתת פאר תחת אפר), מכל מקום חייב בסוכה גם ביום הראשון, כדאמרינן התם (אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, חוץ מתפילין ... ביום ראשון ... אבל חייב בסוכה).
2428. רא"ש פ"ב סי' ז (מצטער הוא בישיבת הסוכה יותר מבישיבת הבית, דאבל חפץ הוא להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו). הובא במ"א סק"י.
2429. גמרא שם (איבעי ליה ליתובי דעתיה).
2430. תניא סי' פג (ומסתברא שאם מת לו מת שהיה חביב עליו כל כך שאינו יכול להסירו מלבו ומצטער עליו ביותר, שפטור מן הסוכה, שאין לך צער גדול מזה). מ"א שם (וכתוב בספר תניא, אם המת הי' חביב כל כך שאין יכול להסירו מלבו, פטור, עד כאן. ומיירי שמצער בישיבתו בסוכה, כמ"ש לעיל).
2431. מהרי"ק שורש קעח (ועל ברית מילה שנראה תוך חג הסוכות). רמ"א ס"ו (וסעודת ברית מילה... חייבין בסוכה).
2432. רמ"א שם (וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת), ו היא הסעודה שנהגו לעשות בלילה שלפני המילה, כנזכר במחזור ויטרי ח"ב סי' תקו (אור שמיני בעל ברית עושה סעודה ומשתה לכבוד המצוה). ש"ך יו"ד סי' קעח ס"ק ו (שנוהגין בארצות אלו שעושין סעודה בלילה שלמחר מלין התינוק (שקורין ווא"ך)). נחלת שבעה סי' יב מחודשים א (בסעודה שנוהגין לעשות באשכנז בלילה שלפני המילה, שמזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים). מ"א ס"ק יג (הסעודה שעושין באשכנז בליל שלפני המילה). והיינו שבימים הראשונים היה המנהג לעשות סעודה אצל היולדת בליל שלפני המילה, ועל זה כותב שבסעודה זו חייבים בסוכה. עוד כתב במהרי"ק שם ( האכילה שעושין מפירות אצל היולדת ... אכילת פירות בעלמא, כמו שרגילין לעשות, נראה לענ"ד שהמיקל לא הפסיד, מאחר שגם בלא שום צד מצוה אין חיוב בפירות, אם לא הרוצה להחמיר), והוא הנזכר בתרומת הדשן סי' רסט (מה שאנו נוהגים עכשיו, לאחר שנולד זכר נכנסין לשם לטעום בליל שבת הסמוך ללידה), וברמ"א יו"ד סי' רסה סי"ב (נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם). לוח ברכת הנהנין פ"ג הט"ז (נוהגים בסעודה בן זכר, שאוכלין מיני קטניות תחלה, ואין ממתינין על מין ז' שמביאים אחר כך). ונהוג אף בזמננו, וקוראים לו "שלום זכר", ואין אוכלים בו סעודה שחייבת בסוכה, כי אם פירות וכדומה. וראה כפר חב"ד 1017 ע' 14. 1019 ע' 14.
2433. מ"א שם (די להם בי' אנשים).
2434. רמ"א יו"ד סי' רסה סי"ב (ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה, ומקרי סעודת מצוה). וראה גם לעיל סי' רמט ס"ו (המילה ... גם כן סעודת מצוה). סי' תמד סט"ו (סעודת מצוה כגון סעודת מילה).
2435. מהרי"ק שם (ויש שהיו רוצים לדמות ... לסעודת חתן שהותרה חוץ לסוכה. לענ"ד אין נראה לדמותו, ורואה אני דברי האומר דשאני התם שהיא מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, ונקראת סעודת מצוה בכל מקום, אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא), והיינו שהם רוצים לדמות לסעודת חתן וכלה, המבואר לעיל סי' תרלט ס"י (חתן והשושבינין וכל בני החופה, דהיינו אותם אנשים שאוכלים עם החתן, פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה, ומותרים לאכול ולשתות ולשמוח חוץ לסוכה), אמנם מכל מקום אינו דומה. מ"א שם (דאע"ג דסעודת מצוה הוא, כמ"ש ביו"ד סי' רס"ה סי"ב, מכל מקום אינה מצוה כל כך, דלא מצינו בגמרא בהדיא כמו סעודת נישואין דאיתא פ"ג דפסחים בהדיא עיי"ש). והוא כדאמרינן פסחים מט, א (סעודת אירוסין ... בסעודה ראשונה דברי הכל מצוה). ומסיים במ"א שם ( ועיין בספר נחלת שבעה שכתב שגם הסעודה שעושין באשכנז בלילה שלפני המילה, שמזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים, נקרא סעודת מצוה לענין נדר. ואינו מוכרח). והיינו שלא התירו לאכול חוץ לסוכה אלא בחופה, שהיא מצוה ממש, מטעם האמור לעיל ס"ז (לפי שהן עוסקין במצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת), משא"כ במילה וכיו"ב שאינם אלא מנהג בעלמא.
2436. גמרא מז, א (רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ... גמירי דמאפר אתו), ופרש"י ותוס' (למדתי מרבותי שהן באו מן האפר שבהמותיהן רועות שם, ולא ישבו בסוכה כל ימי החג).
2437. ברייתא כו, א (הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה), ופירשו התוס' (וחייבין בלילה, כשאדם לן בלילה ביישוב). וכן הוא בר"ן יב, א (וחייבין בלילה, כשבאו ליישוב, הא לאו הכי פטורין). ארחות חיים סי' לג (ואם הם בדרך או במקום שאין שם יישוב, פטורין אף בלילה, דאין לו לעשות שם דירה). מ"א סוף סקט"ו (ואם הוא בשדה, אפילו כל ימי החג אין צריך לטרוח ולעשות שם סוכה, כדאיתא בגמ' ריש דף מ"ז, דאין שם ישוב). והיינו שבזה מיירי בדף מז, שכל ימי החג לא היו ביישוב, אלא במקום שבהמותיהן רואות שם, ולכן לא טרחו לעשות שם סוכה.
2438. תוס' דף מז שם (אע"ג דאמרינן סוכת רועים. לא היה להם), והיינו שאף דתניא ח, ב (סוכת רועים ... כשרה), מכל מקום מיירי הכא שלא היתה להם שם סוכה, וישנו על פני השדה. הרי שאם היתה שם סוכה צריך לישב בה.
2439. כדלעיל סי' תרכו ס"א (אין אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד). וגם סוכת רועים עשויה לצל, כמבואר בשו"ע רס"י תרלה (סוכה ... עשויה לצל, כגון סוכת ... רועים).
2440. רש"י כו, א ד"ה הולכי דרכים (דכתיב בסוכות תשבו, כעין ישיבת ביתו, כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה, כך כל ימות החג שאינו יום טוב, לא הצריכו הכתוב למנוע). תוס' שם (כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו, שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך). ר"ן שם (דכתיב בסכות תשבו, כעין ישיבת ביתו, כשם שכל ימות השנה אינו נמנע ללכת בדרכים, כך ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב להמנע מלצאת לדרך). ארחות חיים שם (והטעם משום תשבו כעין תדורו, וכשם שהוא בביתו אינו נמנע מלילך לעסקיו בין ביום בין בלילה, אף זה כן). רמ"א ס"ח (כשאר ימות השנה, שאינו מניח דרכו משום ביתו). לבוש ס"ח (כבר אמרנו למעלה [סי' תרלט ס"א] שלא חייבה התורה לישב בסוכה יותר ממה שדרך בני אדם לישב בבית בשאר ימות השנה, וידוע, כשאדם דר ויושב בביתו בשאר ימות השנה, אם יבא לידי עסק מה שיצטרך ללכת לדרך, בין ביום בין בלילה, הולך הוא לדרכו ומניח את ביתו, וכן הוא הדין בסוכה, דתשבו כעין תדורו הוא, הלכך אם יבא עסק מה לידו, יהיה מה שיהיה, ויצטרך לשום לדרך פעמיו). וכדלעיל רס"י תרלט (ולמדו מפי השמועה, תשבו כעין תדורו, כלומר כדרך שהוא דר כל השנה בביתו).
2441. מ"א סקט"ו (וחייבים בלילה, כשלן בלילה בישוב (תוס' ור"ן)), וכנסמן לעיל (הערה 73 ).
2442. מ"א שם (ומקום עכו"ם נמי קרי ישוב).
2443. גמרא [ברייתא] שם (וחייבין בלילה). טור ושו"ע ס"ז (וחייבים בלילה). וכמובא לעיל, דמיירי שלן בלילה בישוב.
2444. מ"א שם (דמדינא חייבים לעשות שם סוכה ... אך אם בא לכפר סמוך לעת האוכל, אין צריך להמתין על עשית סוכה). ומפרש כאן: (א) דהיינו לא רק בשעת האכילה, אלא אף בשנת השינה. (ב) דהיינו לא רק כשרוצה לאכול ולישן ולמהר לילך לדרכו (שיתבאר לקמן בסמוך "ואין צריך לומר"), אלא אף אם הגיע עת האוכל והשינה של עוברי דרכים כיוצא בו, שדרכם לאכול ולישן מוקדם כדי שילכו למחר בהשכמה לדרכם, אינו צריך לטרוח ולעשות סוכה.
2445. מ"א שם (על כרחך הכי קאמר, הולכי דרכים ביום פטורים ביום, אפילו מגיעין למלון אין חייבין לטרוח ולעשות סוכה שם, כיון שדעתם לילך לאלתר).
2446. רש"י ותוס' שם ד"ה הולכי, ושאר הפוסקים שצויינו לעיל (הערה 76 ).
2447. ארחות חיים שם (יש לומר, אותן שהולכים בכפרים לתבוע מחובותם בחולו של מועד בחג, צריכין לשוב לבתיהם בלילה לאכול בסוכה אם אין סוכה באותה העיר. ואף על גב שיש לבעל הדין לחלוק, המחמיר תבא עליו ברכה). הובא ב"י שם. רמ"א שם (וההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם, ואין להם סוכה באותן הכפרים, יחמירו על עצמן לשוב לבתיהם בכל לילה לאכול בסוכה. ואף על גב דיש להקל, מכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה). מ"א סקט"ו (פירוש, דמדינא חייבים לעשות שם סוכה, ואם אין עושין חייבין לשוב לבתיהם. אף על פי שיש לומר אם אין להם סוכה בעת האוכל פטורין, כמו אם ירדו גשמים שאין צריך להמתין, מכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה, כי זה מקרי פושע, כיון שהיה לו לעשות שם סוכה ולא עשה).
2448. משנה כה, א (שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה). גמרא כו, א (כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא, כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא (שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא, רש"י) הוו גנו ארקתא דסורא, אמרי אנן שלוחי מצוה אנן, ופטורין). רש"י ותוס' במשנה שם (הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים). טור ושו"ע ס"ז (שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, בין ביום ובין בלילה), ולבוש ס"ז (כגון להקביל פני רבו או ללמוד תורה, או לפדיון שבויים וכיוצא בזה). וכאן השמיט לימוד התורה. וראה לעיל סי' תמד סי"ח (ואפילו הוא הולך ללמוד תורה אצל רבו הרי זה כדבר הרשות אצל ביעור חמץ שהיא מצוה מדברי סופרים, לפי שמעשה המצות הוא גדול מהתלמוד כשאי אפשר לקיים המצוה על ידי אחרים. ואף על פי שמצות הלימוד הוא בכל רגע ורגע, ונמצא שבעשיית מצוה מדברי סופרים הוא מבטל מצות עשה של תלמוד תורה, ואפילו אם גם המצוה היא של תורה, הרי שניהם שקולין ואיזה שירצה יעשה, שכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. מכל מקום כיון שהמצוה היא עוברת, שאם יעסוק בתורה ולא יקיימנה תתבטל המצוה לגמרי, ובעשיית המצוה לא תתבטל מצות עשה של תורה לגמרי, שהרי יכול ללמוד אחר כך, לפיכך תלמוד תורה נדחה מפני כל המצות אפילו הן מדברי סופרים כשאי אפשר לעשותן על ידי אחרים), ושם נסמן (הערה קטז). ולקמן הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ג (היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו ... ואם אי אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים ... יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ... כי זה כל האדם, כמו שאמרו חכמים תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן, נמצא שלמד שלא לעשות). ונתבאר בדובר שלום ע' לו-ח.
2449. אור זרוע הל' סוכה סי' רצט (הואיל שהיו הולכים לדבר מצוה ועדיין לא הגיעו לשם). הובא בהגהות אשרי פ"ב סי' ו.
2450. רא"ש פ"ב סי' ו (שאם יש לו לחזור אחר סוכתו לצורך הלילה, יבטל ממצותו ביום). מ"א סקי"ד (ודוקא כשצריך לטרוח אחר סוכה, אבל בלא טורח צריך לישב בסוכה).
2451. רש"י כו, א ד"ה הולכים (ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה, פטורין מן המצוה)
2452. גמרא כה, א (פרט לעוסק במצוה). וכדלעיל ס"ז (לפי שהן עוסקין במצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת).
2453. ר"ן יא, א (נראה לי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן ... כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אף על פי שאפשר ... כל שצריך לטרוח פטור, ומשום הכי רבנן דהוו שלוחי מצוה הוו גנו חוץ לסוכה, דכל זמן שליחותן עוסקים במצוה מיקרו ולא היו חייבים לקיים מצות סוכה). מ"א ס"ק יד (אפילו הולכין ביום פטורים גם בלילה).
2454. סעיף ז (כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אפילו אפשר לו לקיים שתיהן, לפי שכל שעוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אף על פי שאפשר לו).
2455. ר"ן שם (ומיהו מודינא ודאי, שכל שאינו צריך לטרוח כלל, אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם, דבכהאי גוונא ודאי יצא ידי שתיהן, ומהיות טוב אל יקרא רע). רמ"א סי' לח ס"ח (אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן). וכן הוא לעיל שם (ואפילו כשעוסק במצוה אחת ונזדמנה לו מצוה אחרת ויכול לעשות שתיהן כאחת בלא שום טורח, מהיות טוב אל תקרא רע, ויצא ידי שתיהן. ולא אמרו שכל העוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא כשצריך לטרוח טירחא בעשיה האחרת טורח אחר, אבל לא כשטורח אחד לשתיהן וכדרכו במצוה הראשונה יכול לצאת ידי שתיהן).
2456. ראבי"ה סי' תרלה (והולכי לדבר מצוה, פטורין בין ביום ובין בלילה ... ונראה לי הטעם משום דכשנחים וישנים בהנאתם בלילה יכולים למחר לעסוק טפי, והוו בכלל עוסקי מצוה). הובא במרדכי רמז תשמ, ובהגהות מיימוניות פ"ו אות ד. מ"א שם (והוא הדין אם אין יכולים לישן כל כך בטוב בסוכה ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצוה כראוי, פטורין).
2457. גמרא [ברייתא] כו, א (שומרי העיר ביום, פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה, פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי העיר בין ביום ובין בלילה, פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה). טור ושו"ע ס"ט (שומרי העיר ביום, פטורים ביום וחייבים בלילה. שומרי העיר בלילה, פטורים בלילה וחייבים ביום).
2458. מ"א ס"ק טז ( שומרי העיר וכו', צריכים לילך סביב העיר, כן משמע בגמרא, ולכן לא פריך וליעבדו סוכה התם).
2459. ירושלמי פ"ב ה"ה (הדא דאת אמר בשומר גייסות). מ"א סקט"ז (ובירושלמי איתא דוקא בשומרי גייסות, אבל בשומרי ממון הוי כשומרי גנות ופרדסין). והקשה הפרי מגדים שם (ולא הבינותי, דשומרי גנות פטורים משום ממון), וכן הקשה בלבושי שרד שם (קשה הא גם בגנות ופרדסין פטורים מן הסוכה). וזה מיישב כאן "ואפילו אם יש שם סוכה מוכנת, אינם צריכים לכנוס לתוכה לאכול", משא"כ בשומרי גנות יתבאר לקמן ס"כ (אין מחייבין אותו לעשות סוכה במקום ההוא), אבל אם יש שם סוכה מוכנת, צריכים לאכול בה.
2460. גמרא [ברייתא] שם (שומרי גנות ופרדסים (אין זזין משם, רש"י ) פטורין בין ביום ובין בלילה. וליעבדי סוכה התם וליתבו. אביי אמר תשבו כעין תדורו, רבא אמר פרצה קוראה לגנב (משל הדיוט הוא, ואף כאן הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת, רש"י). מאי בינייהו, איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי (כרי של פירות שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן, ואין כאן פרצה קוראה לגנב, רש"י)), וכרבא. טור ושו"ע ס"י (שומרי גנות ופרדסים, פטורים בין ביום ובין בלילה, שאם יעשה השומר סוכה, ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע, ויבא ויגנוב ממקום אחר. לפיכך אם היה שומר כרי של תבואה, שיכול לשמור כולה ממקום אחד, חייב לעשות סוכה במקום ששומרו).
2461. ר"ן יב, א (דכעין תדורו הוא, כיון שכל השנה הוא דר באותן [הבתים] שבגנות ובאותן כלים, אלא פרצה קוראה לגנב). מ"א סקי"ז (ואף על פי שאין יכול להכניס שם כל כלי תשמישו, מכל מקום הוא דר שם כדרך שדר כל השנה [ר"ן)). וכדלעיל ס"ה (מי שהוא מצטער בישיבת הסוכה וכשיצא ממנה ינצל מן הצער, פטור מן הסוכה), ושם נסמן (הערה 25 ), משא"כ כאן "שהרי אף אם לא יעשה בכאן סוכה לא ישתמש בכלי תשמישו שבביתו". ואילו במקום שחסרים לו כלי תשמישו מחמת הסוכה, פטור מסוכה, כדלעיל סי' תרלט ס"ד (ואם צריך ללמוד מתוך ספרים הרבה, ... אם אי אפשר לו להכין להם מקום בקל בלא טורח רב, ויש לו טורח רב לפנותם ולחזור ולהכניסם, יכול ללמוד חוץ לסוכה), וס"ח (ואפילו יש לו כרים, אלא שאי אפשר לו להכין להם מקום בסוכה לכל שבעת ימי החג ... אינו צריך לישן בסוכה).
2462. מ"א סקט"ז (אותן היושבים בחנות, אף על פי שרגילין ברוב הפעמים לאכול ביום שם, מכל מקום בסוכות צריכים לאכול בסוכה, דומיא דשומרים ביום היו צריכין לעשות סוכה שם, הכא נמי מחוייבין לעשות סוכה שם, אפילו אם דרים חוץ לעיר וחניותיהם בעיר, מחוייבים לעשות שם סוכה בעיר, כי שם ביתו).
2463. כדלעיל סי"ז (אם אינן עושים שם סוכה, אסור להם לאכול ולישן שם, וצריכין הם לשוב לבתיהם בכל לילה לאכול ולישן בסוכה). וראה מסגרת השלחן סי' קלה ס"ק יט. יגדיל תורה (נ.י.) ב ע' נט.
2464. הגהת סמ"ק סי' צג אות נג (זהו סמך לאותם העושין יין בין הגוים, שאינם עושין סוכה כלל לא ביום ולא בלילה, מפני שצריכין לשמור היין משום ניסוך). הובא בכלבו הל' סוכה סי' עא לח, א. רמ"א ס"י (והעושין יין אצל העובד כוכבים בסוכות, פטורים בין ביום בין בלילה, דצריכים לשמור שלא יגעו העובדי כוכבים).
2465. בשו"ע שם ס"א (אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו והישראל דר בחצר, מותר אפילו בלא חותם, אפילו אם העובד כוכבים גם כן דר שם), וש"ך שם ס"ק ב (דחשיב כמו שומר, דסגי ביוצא ונכנס. כן כתבו הפוסקים).
2466. מ"א סקי"ח (ואם היין מונח בחצר, צריך לישב בסוכה. עיין ביו"ד סי' קל"א).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.