תפו דין שיעור כזית

הערות

1. 1296. משנה כלים פי"ז מ"ח (כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני, זה אגורי). ברכות לט, א (למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו). רש"י שם ד"ה כזית (כזית שאמרו, לענין שיעור כל אכילות).
2. 1297. מרדכי לח, ג (דשיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים, היינו כביצה). תוס' עירובין פ, ב ד"ה אגב (דשיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזקת יותר מכביצת תרנגולת ובכריתות פרק אמרו לו (דף יד.) אמרינן גבי יש אוכל אכילה אחת כו' דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים). ובחולין קג, ב ד"ה חלקו (אמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ.) דבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת ... ואמרינן בפרק אמרו לו (כריתות דף יד.) דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים). מהרי"ל סדר ההגדה ע' קיא (ויאכל כזית מרור, שיעור חצי ביצת תרנגולת). תרומת הדשן סי' קלט (דהא כזית היינו חצי ביצה). שו"ע (שיעור כזית, יש אומרים דהוי כחצי ביצה). ואף שיש מחלקים בזה בין ביצה בקליפתה לבין ביצה בלא קליפתה. מכל מקום נתבאר בחידושי צמח צדק סט, ד (כי הקליפה אינה מחזקת כל כך הרבה). ובשיעורי תורה ע' קצג הערה כח (ועל אדמו"ר ז"ל ... אין לתמוה על שלא ביאר החילוק ... דאיהו סבירא דהקליפה הוא דבר מועט, בפרט בין שליש לחצי ביצה אין שיעור דמנכר).
3. 1298. רמב"ם הל' עירובין פ"א ה"ט (כשמונה עשר גרוגרות שהן כששה ביצים בינוניות), לפירוש ה פר"ח (נמצא שהביצה היא ג' גרוגרות, והגרוגרת הויא יותר מכזית ... נמצא שהביצה היא יותר מג' זיתים ... לדידן דקיימא לן כהרמב"ם, שיעור כזית אינו אלא שליש ביצה בקירוב). וראה שיעורי תורה ע' קכט (ואין זה מפורש ברמב"ם, אלא שהוכיחו כן לשיטתיה).
4. 1299. ס"ג (מזון ב' סעודות שהם י"ח גרוגרות שהם כששה ביצים בינונית פת. ויש אומרים שב' סעודות הן כשמונה ביצים). וכאן מבאר זאת לפי דעה הא' שם, שהיא דעת הרמב"ם הנ"ל.
5. 1300. תוס' שם (וגרוגרת גדולה מכזית, כדמוכח בריש המצניע). והיינו כדאמרינן התם צא, א (מהו דתימא כל שהוא לאפוקי מגרוגרת, ולעולם עד דאיכא כזית).
6. 1301. שהרי הכזית הוא כחצי ביצה, והגרוגרת היא אם כן יותר מחצי ביצה, וי"ח גרוגרת הם אם כן יותר מתשעה ביצים. ואף דתנן עירובין פב, ב (כמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד ... ר' יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע. רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב). ובברייתא שם (וקרובים דבריהן להיות שוין). ומסיק בגמרא שם (למר תשע ולמר תמני), והיינו שלרבי יוחנן בן ברוקה שיעור שתי סעודות הוא 6 ביצים, ולרבי שמעון – 5 ביצים ושני שליש. [היינו שלרבי שמעון – כל ככר הוא 8 ביצים, סעודה היא 2 ביצים ושליש, שתי סעודות – 5 ביצים ושני שליש, שהם 9 סעודות בקב (שהוא 24 ביצים). ולרבי יוחנן בן ברוקה כל ככר הוא 6 ביצים, סעודה היא 3 ביצים, שתי סעודות – 6 ביצים, שהם 8 סעודות בקב]. מכל מקום יש במשנה שם גם דעת רבי מאיר ורבי יהודה, ולדידהו אפשר שהשיעור שתי סעודות הוא גדול יותר, כמבואר בתוס' שם ושם (ואור"י דנהי דקיימא לן כר' שמעון ... בשתי סעודות דעירוב לא קיימא לן כוותיה, אלא או כר' מאיר או כרבי יהודה כדמוכח התם). ואף שמבואר בפוסקים שגם לרבי מאיר ורבי יהודה לא הוי שיעור שתי סעודות גדול כל כך, אלא שמונה ביצים, וכמובא לעיל מסי' שסח ס"ג (מזון ב' סעודות שהם י"ח גרוגרות שהם כששה ביצים בינונית פת. ויש אומרים שב' סעודות הן כשמונה ביצים). זו היא דעת רש"י עירובין ד, א ד"ה פרס (ד' ביצים הן מזון סעודה בינונית, פרס לשון פרוסה, ששיערוהו בחצי ככר האמור בעירוב דבעינן מזון ב' סעודות). וביאר הב"ח סי' תט (והשתא לא קשיא מידי, דבב' סעודות של עירוב לא קיי"ל כרבי שמעון דאמר חמש ביצים ושליש ביצה הוא שיעור עירוב, אלא כרבי מאיר או כרבי יהודה דתרתי ריפתא איכרייתא בעינן, והיינו כדמסקינן הכא דשתי סעודות הן י"ח גרוגרות שהוא כשמונה ביצים). וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' מב. אמנם לפי הדעה שהובאה כאן בפנים, שכזית הוא כחצי ביצה, על כרחך שתי סעודות הן יותר מתשעה ביצים, ולא סגי בשמונה ביצים. ונתבאר בב"ח שם (ואף על פי דלדברי רבינו תם י"ח גרוגרות הוי יותר משמונה ביצים, מכל מקום כיון דלענין בית המנוגע הוי שיעור סעודה בארבע ביצים, לא מחמירינן גבי עירוב טפי, וסגי בשמונה ביצים לשתי סעודות).
7. 1302. בפנים שם הובאו שני הדעות, כנ"ל. ובשולי הגליון שם (והעיקר כסברא הראשונה).
8. 1303. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ובטור שם (שיעור שתי סעודות בינוניות שהם שמונה ביצים). ובב"י חלק עליו, ופסק בשו"ע שם ס"ז (שיעורו שתי סעודות בינוניות שהם כששה ביצים).
9. 1304. והיינו שמחלוקת זו, אם שיעור סעודה הוא 3 או 4 ביצים, היא לענין כמה הלכות: (א) לענין שיעור זמן אכילת פרס, כדלקמן סי' תריב ס"ד (שיעור אכילת פרס שאמרו ביום הכיפורים ובכל איסורי תורה, בין שהן מן התורה בין שהן מדברי סופרים, יש אומרים שהוא כמו ד' ביצים, ויש אומרים שהוא כמו ג' ביצים שוחקות, כלומר במילוי ובריוח ולא בצמצום, ולענין הלכה כל שהוא בשל תורה הלך אחר המחמיר, וכל שהוא בשל דבריהם הלך אחר המיקל). ולעיל סי' תעה ס"ח (אם אין מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס, דהיינו ג' ביצים), ושם (הערה 54). (ב) לענין תערובת כזית בכדי אכילת פרס, כדדלעיל סי' תמב ס"א (שיש בזה התערובת יותר מכדי אכילת פרס (פירוש ג' ביצים שהן חצי ככר)). ונתבאר שם (הערה ו). (ג) לענין שיעור קביעות סעודה במיני מזונות, כדלעיל סי' קסח ס"ח (שיעור קביעות סעודה האמור כאן אינו כשיעור סעודה האמור בעירוב שהוא כג' ביצים). ובסדר ברכת הנהנין פ"ב ה"ב (ובשיעור זה רבו בו הדעות, ולמעשה יש לנהוג ... שאכל כשיעור ד' ביצים). (ד) לענין שיעור עירובי חצרות (שהובא לעיל מסי' שסח). (ה) לענין עירובי תחומין (שהובא לעיל מסי' תט). (ו) לענין שיעור כזית, אם הוא כחצי ביצה או פחות משליש ביצה, כמבואר כאן. ובכולם קיי"ל שבהלכות שמן התורה יש להחמיר, ובהלכות שמדברי סופרים יש להקל.
10. 1305. כדלעיל סי' תעה סט"ו (בזמן הזה אינו אלא מדברי סופרים, שתיקנו זכר למקדש).
11. 1306. נתבאר בשיעורי תורה ע' קצד הערה ל (זה פשוט דהאוכל כשליש ביצה מברך גם כן על אכילת מרור, דאם לא כן הי' אדמו"ר ז"ל מבאר זה ... והטעם כיון שסמכנו על דעת הרמב"ם והרי"ף דמקיים המצוה בכזית שהוא פחות משליש ביצה, ממילא יכול לברך). וראה "הלכות ליל הסדר" אות ט. ובשיעורי ציון ע' ע (כזית מרור שהוא מצוה מדרבנן הוא כשליש ביצה, וחזרת שקורין חסא הוי כזית מן העלים משקל 17 גרם, ומן הקלח משקל 19 גרם). וביאר דבריו בשיעורי תורה ע' קנו (קלח של מרור חזרת (חסא) כמעט שוה למשקל המים, כי הקלח עם קליפתו הירוקה הוא צף על המים, וכשקולפין אותו לגמרי ונשאר רק תוכו הוא שוקע לתוך המים (ומזה מוכח שקליפתו קלה מן המים, ותוכו כבדה מן המים, אבל ההפרש הוא מועט מאד)). ועוד הוסיף שם ע' קצז (ונכון להוסיף עוד 2 גרם נגד מה שנשאר דבוק בין השינים). * אנו נוהגים לקחת למרור משני המינים, כמובא בלקוטי טעמים ומנהגים (ואנו נוהגין ליקח חזרת (סאלאט) ותמכא (חריין) שניהם -הן למרור והן לכורך). ואין צריך שיהי' שיעור כזית בכל אחד מהם, כי אם כזית אחד בשניהם יחד, כדלעיל סי' תעג סכ"ח (חמשה מינים הללו מצטרפות לכזית). ואף שכ"ק אדמו"ר זי"ע נהג לדייק לקחת מכל אחד מהם כזית ויותר, כמובא באוצר מנהגי חב"ד ע' קלה (ל"מרור" ול"כורך" היה כ"ק אדמו"ר זי"ע לוקח כמה עלי סאלאט ... לוקח כמה כפות חריין (מגורד ומפורר) במידה גדושה ... כמין כדור (קרוב לגודל ביצה)). זאת היתה הנהגתו המיוחדת, אבל להלכה סגי בכזית אחד משני המינים יחד.
12. 1307. כדלעיל סי' תעה סט"ו (חיוב אכילת מצה בלילה הראשון, אף בזמן הזה הוא מן התורה, שנאמר בערב תאכלו מצות). ושם סוף סל"ב (ומשאכל כזית יצא ידי חובתו מן התורה). והיינו הכזית הראשון שמברכים עליו על אכילת מצה. אבל כל כזיתי מצה שאוכלים במשך הסדר הם מדברי סופרים. וכיון שנתבאר לעיל (סי' תעה ס"ד-ה): "שבתחלה צריך לברך המוציא ואחר כך על אכילת מצה ... ואחר כך יבצע כזית מהעליונה השלימה וכזית מהפרוסה", יש סברא לומר, שצריך לבצוע כחצי ביצה מהפרוסה האמצעית וכחצי ביצה מהמצה מהעליונה, ולאכול שניהם יחד. ויש סברא לומר, שיכול להסתפק בכשליש ביצה מהפרוסה האמצעית וכשליש ביצה ממצה העליונה, ולאכול שניהם יחד. שאז אכל משניהם יחד שני שליש ביצה, שהוא יותר מחצי ביצה. ונתבארו הסברות לכאן ולכאן, לעיל סי' תעה ס"ח (והערה 51). אמנם אלו שאין להם קערה, שאינם זקוקים אלא לכזית אחד מן התורה, בודאי לא סגי במה שיאכלו כשליש ביצה מהמצה, אלא יש להם לאכול כחצי ביצה מהמצה, שהוא מספיק לכזית שמן התורה.
13. 1308. ולענין שיעור זה בזמנינו: הנה משקל הביצה הבינונית הוא לערך 2 אונס, שהם (לפי שיעורי הגא"ח נאה) לערך 57.6 גרם [57.6 סמ"ק]. הרי שמשקל חצי ביצה הוא לערך 28.8 גרם, ומשקל פחות מעט משליש ביצה הוא לערך 17.3 גרם. משקל המצה הבינונית שלנו הוא מעט יותר משיעור כביצה הנ"ל. יוצא לכאורה לפי זה, שכזית של תורה הוא קרוב לחצי מצה בינונית שלנו, וכזית שמדברי סופרים הוא קרוב לשליש מצה בינונית שלנו. אמנם מבואר לקמן (ס"ב): "אם יש חלל במצה אין החלל מצטרף לכזית וצריך למעכו (אבל אם אין חלל במצה אפילו היא רכה ועשויה כספוג אין צריך למעכו)". והיינו ששיעור כזית אינו נמדד לפי המשקל כי אם לפני הנפח, ואפילו היא רכה ועשויה כספוג אין צריך למעכה ונמדדת לפי מדת חצי ביצה או פחות משליש ביצה. וכיון שמשקל המצה הוא פחות ממשקל הביצה והמים, יוצא אם כן שמשקל כזית מצה הוא פחות ממשקל אונס אחד. וישנם כמה שיטות איך למדוד זאת, ובעיקר הן שתים: (א) נתבאר בפירוש המשניות להרמב"ם (עדיות פ"א מ"ב): "הרביעית האמורה בכל התורה מחזקת ... מן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהם ... ומקמח החטים קרוב לשמונה עשר דרהם". והיינו שמשקל קמח החטים הוא ב' שליש ממשקל המים. אם נמדוד לפי זה גם את המצות, יוצא שמשקל כזית מצה של תורה הוא כ-19 גרם, שהוא כשליש מצה בינונית שלנו. ומשקל כזית מצוה שמדברי סופרים הוא כ-12 גרם, שהוא פחות מרבע מצה שלנו. (ב) הגרא"ח נאה סובר שצריך לדחוק את הלחם (או פירורי המצה) בדוחק עצום, עד שלא יהי' בהם שום חלל, אף לא קטן ביותר. ומה שנתבאר לקמן (ס"ב): "אם אין חלל במצה אפילו היא רכה ועשויה כספוג אין צריך למעטו", מפרש דהיינו "שהיא רכה כספוג, ואין בה נקבים כלל, אלא מפני ריבוי המים שבעיסה היא רכה". ועל פי זה הסיק בספר שיעורי תורה (סי' ב קנו, א): "הכנסתי בדוחק עצום בתוך כלי, והי' משקלו כמשקל המים של אותה הכלי". ושם (סי' ג סוף הערה יז): "ואני שקלתי לחם רך שנתתי אותו לתוך כוס בדוחק עצום והי׳ משקלו כמשקל המים". ולפי זה מסיק שם (ס"ח): "אם הלחם הוא ספוגי כמו פת שלנו, משקל הביצה הוא 57.6 גרם בכיון, וכן יש לחשוב המשקל בלחם דרוך ובעוט, וכן חושבין משקל מצה של פסח". ובספרו שיעורי ציון (ע' ע): "וכזית מצה, וכזית לחם בסוכה, וכזית לחם לברכה אחרונה, משקלו 27 גרם". יוצא אם כן לפי זה, שמשקל כזית של תורה הוא קרוב לחצי מצה בינונית שלנו. ומשקל כזית שמדברי סופרים הוא קרוב לשליש מצה בינונית שלנו. אלא שזה גורם קשיים במצות הבינוניות שלנו, שהרי נתבאר לקמן בפסקי ההגדה: "יחץ, ויקח מצה האמצעית ופורסה לשנים חלק אחד גדול מחבירו וחלק הגדול יניח לאפיקומן והקטן מניח בין הב' מצות", יוצא אם כן לפי שיטת הגרא"ח נאה הנ"ל, שהפרוסה שבין שתי המצות (שהיא פחות מחצי מצה) היא פחות מכזית של תורה, וצריך להוסיף עליה בעת אכילת מצת מצוה. והאפיקומן (שהוא קצת יותר מחצי מצה) הוא פחות משתי כזיתים מדברי סופרים (שהם שני שליש מצה), וצריך להוסיף עליהם בעת אכילת האפיקומן. אמנם מעולם לא שמענו ולא ראינו שיחמירו לנהוג כן. ויש מי שכתב (ראה מוריה גליון לז ע' נה): "שיעור כזית לגר"ח נאה 27 סמ"ק ... 18 סמ"ק (לדברים דרבנן) ... המנהג הפשוט בעיה"ק תובב"א הוא כגר"ח נאה, וכן פסקו רבני ירושלים ת"ו, וכן המנהג ברוב פזורות ישראל ... אמנם הגר"ח נאה חידש דלגבי שיעורי המצוות לא מחשבינן לנקבוביות שבאו על ידי אפיה וכדומה. אך בהא המנהג הפשוט שלא כמותו, וכל גדולי הדור, וכן רוב האחרונים, חלקו עליו". יוצא אם כן שלמעשה עיקר המנהג הוא כאופן הא' הנ"ל, שכזית מצה של תורה הוא כשליש מצה בינונית שלנו, וכזית מצוה שמדברי סופרים הוא פחות מרבע מצה שלנו. ועל כן אין צורך להוסיף על הפרוסה האמצעית לכזית של תורה, כיון שהוא יותר משליש המצה ויש בו יותר מכזית של תורה. וכן אין צורך להוסיף על האפיקומן, כיון שהוא יותר מחצי מצה שלנו ויש בו יותר משני כזיתים שמדברי סופרים. ויש עוד דעה שמשקל המצה הוא חצי ממשקל המים, בפרט מצת מכונה שהיא רכה יותר (ראה הערות ובאורים גליון א'עד ע' 142). * יוצא אם כן לסיכום, לפי זה: שיעור כזית מצה דאורייתא – נפח אונס מים, שהוא לערך 2/3 אונס מצה (והיינו שאם יש 8 מצות בפונט, אזי כזית מצה דאורייתא הוא שליש מצה). ויש מהדרים שכזית מצה דאורייתא יהי' 0.9 אונס מצה. שיעור כזית מצה מדברי סופרים – נפח פחות מ-2/3 אונס מים, שהוא פחות מחצי אונס מצה (והיינו שאם יש 8 מצות בפונט, אזי כזית מצה מדברי סופרים הוא פחות מרבע מצה). ויש מהדרים שכזית מצה מדברי סופרים יהי' 0.6 אונס מצה. שיעור כזית מרור – נפח פחות מ-2/3 אונס מים. ושני המינים (חזרת ותמכא) מצטרפים לכזית, שהוא עד 19 גרם. * אמנם שיעורי הכזית והכביצה תלוים בשיעור הרביעית, שהרי הרביעית היא כביצה ומחצה, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"ח ס"א (רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצה בקליפתה). שהביצה היא ששית הלוג, והרביעית היא רביעית הלוג. והיינו שלפי חשבון הגרא"ח נאה, הכזית הוא לערך 28.8 סמ"ק, הביצה היא לערך 57.6 סמ"ק, והרביעית היא לערך 86.4 סמ"ק. וכל זה בנוי על שיעור האצבע שהוא 2 ס"מ. וכיון שנתבאר לעיל סי' תעב סי"ח (והערה 124), שבכמה מקומות לא סמכו רבותינו על שיעור זה, וסוברים ששיעור אצבע (לאחר חזרה של רבינו הזקן) הוא 2.16 ס"מ, ורביעית היא יותר מ-100 סמ"ק. יוצא אם כן, שגם שיעור הכביצה והכזית יגדלו באותה מדה.
14. 1309. לענין ברכה אחרונה נתבאר בסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"א (ברכה אחרונה בין של אוכלין בין של משקין צריכים שיעור, שאין מברכין אותה אלא אם כן אכל כשיעור הראוי להיות נקרא אכילה ... ואין אכילה פחותה מכזית), ולענין ברכת המזון נתבאר לעיל סי' קפד ס"ב (מדברי סופרים לברך ברכת המזון על כזית שהוא שיעור אכילה, אבל פחות מכזית אינה נקרא אכילה כלל).
15. 1310. ראבי"ה סוס"י קז (וכל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאין בשיעור זית, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה).
16. 1311. כדלעיל סי' תעג סט"ו (וכיון שאכילה זו אינה אלא להתמיה את התינוקות, לפיכך אין צריך כזית, כשאר אכילות שבתורה שאינה נקראת אכילה בפחות מכזית, אלא אפילו במשהו די להתמיה התינוקות). יש ליזהר אם כן לאכול הרבה פחות משליש ביצה.
17. 1312. מ"א בריש הסימן (אבל לענין שאר מילי צריך לדקדק בדבר). וראה פס"ד צמח צדק (קטז, ד אות ד).
18. 1313. סעי' כז-ל (בצק המונח בסדקי עריבה אם יש ממנו כזית במקום אחד ... חייב לבערו ... אבל אם אין ממנו כזית במקום אחד ... הרי הן בטלין לגבי העריבה ... אבל אם אינו דבוק בה אלא הוא מונח בסדקים ברפיון ... חייב לבערו ... מדברי סופרים, אפילו פחות מכזית חמץ שהוא עומד בעינו ואינו מודבק לדבר אחר חייב לבערו, גזרה משום כזית ... וכל זה מעיקר הדין אבל ישראל קדושים הם ונוהגין להחמיר על עצמן וגוררים כל החמץ הנמצא אפילו משהו והוא דבוק בבית או בכלי).
19. 1314. סעיף יט (הולך לדבר הרשות ... אם הגיעה שעה ששית שאינו יכול לבטל, צריך לחזור מיד אפילו אין שם אלא כזית חמץ, שהרי כל זמן שאינו מבערו מן העולם לגמרי הוא עובר על מצות עשה של תורה. אבל אם אין שם אלא פחות מכזית, שאינו עובר עליו מן התורה אלא מדברי סופרים, לא הטריחוהו חכמים לחזור). ובזה צריך לחזור אפילו אין בו אלא כשליש ביצה.
20. 1315. מהרי"ל סדר ההגדה ע' קיא (ולא חשבינן ליה אוירא דמרור לכזית). דרכי משה רס"י תעה (לכן צריך למעך חללה ואחר כך ישער שיהא כזית). רמ"א ס"א (ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק, ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהן).
21. 1316. מ"א סק"א (והוא הדין אם יש חלל במצה אינו מצטרף. עיין פ"ב דעוקצין). והוא הא דתנן התם מ"ח (אם יש בה חלל ממעך את חללה).
22. 1317. משנה שם (פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא). פירוש הר"ש שם (ואין לנו למעכן. ואם יש חלל ממעך את חללו, ואחר כך משערין). פירוש הרמב"ם שם (לחם שחלקיו מחולחלין כמו ספוג, והוא פת סופגניות, משערין אותו כמות שהוא. אלא אם כן היה שם בתוכו חלל, שממעכין אותו ביד).