ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)תריב שיעור אכילה ביום הכיפורים ושיעור כמותה

תריב שיעור אכילה ביום הכיפורים ושיעור כמותה

במקור חיפוש חדש

ובו ט"ז סעיפים

שיעורי אכילה

א אכילה¹¹⁰⁶ כיצד¹¹⁰⁷, האוכל ביום הכיפורים שיעור שכשהוא רעב תתיישב עליו דעתו באכילה זו, חייב כרת¹¹⁰⁸, שנאמר¹¹⁰⁹ כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו', וכשאוכל כשיעור הזה הרי אינו מעונה¹¹¹⁰. וקבלו חכמים הלכה למשה מסיני¹¹¹¹, ששיעור זה הוא ככותבת הגסה¹¹¹², והוא פחות מעט מכביצה¹¹¹³.

ושיעור זה שוה לכל אדם, בין לננס בין לעוג מלך הבשן, לפי שכל אדם כשירעב תתיישב עליו דעתו באכילה כשיעור הזה, אלא שעוג מלך הבשן תתישב דעתו מעט ושאר כל אדם מתיישבת דעתם הרבה¹¹¹⁴:

ב כל האוכלין מצטרפין זה עם זה להשלים לשיעור זה. אבל אוכלין ומשקין שאכל חצי שיעור ושתה חצי שיעור, אין מצטרפין¹¹¹⁵, לפי שאין דעתו מתיישבת בכך¹¹¹⁶.

אבל האוכל ירק עם הציר שעליו, וכן בשר עם המלח שעליו, הרי הציר והמלח מצטרפין להשלים לכשיעור, לפי שכל משקה הבא להכשיר את האוכל הרי הוא כאוכל¹¹¹⁷:

ג שתי אכילות מצטרפות, כגון שאכל מעט והפסיק וחזר ואכל מעט עד שהשלים לכשיעור, מצטרפין. והוא שלא שה[ה] מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס (פירוש¹¹¹⁸, חצי ככר לחם), אבל אם שה[ה] יותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרפין, לפי שאין דעתו מתיישבת באכילה מופסקת כזו¹¹¹⁹:

ד שיעור אכילת פרס שאמרו ביום הכיפורים ובכל איסורי תורה, בין שהן מן התורה בין שהן מדברי סופרים, יש אומרים¹¹²⁰ שהוא כמו ד' ביצים, ויש אומרים¹¹²¹ שהוא כמו ג' ביצים שוחקות, כלומר במילוי ובריוח ולא בצמצום¹¹²².

ולענין הלכה, כל שהוא בשל תורה הלך אחר המחמיר¹¹²³, וכל שהוא בשל דבריהם הלך אחר המיקל ¹¹²⁴ :

אכילה שאינה ראויה

ה האוכל ביום הכיפורים אכילה גסה, כגון שלאחר שאכל הרבה בערב יום הכיפורים אכל מיד ביום הכיפורים בתחלת הלילה כשהיה עדיין שבע ומלא מאכילת ערב יום הכיפורים, ואינו נהנה כלל מאכילה גסה זו, והיא מזקת לגופו, לפיכך הוא פטור מכרת, שנאמר אשר לא תעונה, פרט למזיק גופו באכילה, שהוא מעונה¹¹²⁵:

ו במה דברים אמורים, כשאכל מאכלים שאינם ראוים אלא למי שהוא רעב, אבל אם אכל מאכלים הראויים אף למי שהוא שבע, כגון מאכלים המתובלים והמבושמים שיש בהם הנאה לגוף אף לשבע, חייב אף על פי שאכלן על השובע, דרווחא לביסומא שכיח¹¹²⁶.

והוא שלא אכל הרבה כל כך בערב יום הכיפורים עד שיקוץ בכל מיני מזון, אבל אם קץ במזונו, אע"פ שאכל מאכל מבושם, פטור. ואין דבר זה תלוי אלא לפי מה שמרגיש בנפשו אם יש לו הנאה באכילה גסה זו¹¹²⁷:

ז הנאת אכילה ושתיה אסורה ביום הכיפורים, אע"פ שאינו אוכלו ושותהו, כגון שטועם לחיך ופולט ¹¹²⁸ , ואפילו דברים שאינם ראוים לאכילה, כגון עצי בשמים ועץ מתוק, אסור לטעום כדי ללחלח גרונו ולפלוט¹¹²⁹, כמ"ש בסי' תקס"ז¹¹³⁰.

אבל מותר להריח כל מיני ריח ביום הכיפורים¹¹³¹, לפי שהריח הוא דבר שאין הגוף נהנה ממנו כלל, אלא הנשמה בלבד נהנית ממנו¹¹³², לפיכך לא נאסר ביום הכיפורים. ואדרבא, טוב להריח כדי למלאות מנין מאה ברכות¹¹³³:

ח אכל אוכלים שאינם ראויים לאכילת אדם, אע"פ שאכל הרבה מהם, פטור מן הכרת. אבל מכין אותו מכת מרדות¹¹³⁴:

ט אכל עלי קנים, פטור, לפי שאינן מאכל אדם¹¹³⁵:

י אכל לולבי גפנים שלבלבו קודם ראש השנה, פטור דעץ בעלמא הם. ואם לבלבו אחר ראש השנה, עדיין הם רכים ביום הכיפורים וראויים לאכילת אדם, ולפיכך אם אכלן ביום הכיפורים חייב¹¹³⁶:

יא אכל פלפלין יבשים וזנגבל יבש, פטור, לפי שאינן ראוים לאכילה. אכלן כשהן רטובין, שאז הן ראויים לאכילה, חייב¹¹³⁷:

שיעורי שתיה

יב השותה ביום הכיפורים כמלא לוגמיו, חייב¹¹³⁸. ומשערין במלא לוגמיו של השותה עצמו, כל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו¹¹³⁹. ולא מלא לוגמיו ממש, אלא כל שאלו מסלקו לצד אחד מפיו ויראה כמלא לוגמיו¹¹⁴⁰. והוא פחות מרביעית הלוג באדם בינוני¹¹⁴¹:

יג כל המשקין מצטרפין זה עם זה להשלים כמלא לוגמיו¹¹⁴²:

יד (שתה משקין שאינם ראויים לשתיה, כגון ציר או מורייס¹¹⁴³ (פירוש¹¹⁴⁴, ציר של דגים), או חומץ חי (פירוש, שאינו מזוג במים) ¹¹⁴⁵ , שהוא חזק כל כך שאם ישליכו אותו על הארץ יבעבע¹¹⁴⁶, אע"פ ששתה הרבה מהן¹¹⁴⁷ פטור מן הכרת, אבל מכין אותו מכות מרדות¹¹⁴⁸. אבל אם שתה חומץ מזוג במים, אפילו לא שתה אלא כמלא לוגמיו¹¹⁴⁹, חייב):

טו שתיות מצטרפות זו עם זו, כגון ששתה מעט והפסיק מעט וחזר ושתה מעט ובין שתיהן יש כמלא לוגמיו, חייב¹¹⁵⁰.

במה דברים אמורים, כשלא שהא מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה יותר מכדי שתיית רביעית הלוג, אבל אם שהא יותר מכדי שתיית רביעית, אין מצטרפין¹¹⁵¹.

ויש אומרים¹¹⁵² שלעולם הן מצטרפין, אלא אם כן שהא מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס, כמו בצירוף שתי אכילות¹¹⁵³.

ולענין הלכה יש להחמיר לכתחלה ולפסוק כסברא האחרונה, כמו שיתבאר בסימן תרי"ח ¹¹⁵⁴ עיי"ש:

אכילה ושתיה משהו

טז כל שיעורין הללו שנתבארו בסימן זה, בין שיעור אכילה בין שיעור שתיה, לא נאמרו אלא לענין חיוב חטאת (וגם לנו יש נפקא מינה לענין חולה שיש בו סכנה¹¹⁵⁵, כמו שיתבאר שם¹¹⁵⁶), אבל לענין איסור, אפילו אכל כל שהוא ושתה כל שהוא, הרי עשה איסור מן התורה¹¹⁵⁷. וכן הדין בכל איסורין שבתורה שנאמר בהם שיעורים¹¹⁵⁸, שאפילו במשהו¹¹⁵⁹ מהן יש איסור מן התורה:

הערות

1106. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) שיעורי אכילה (ס"א-ד). (ב) אכילה שאינה ראויה (ס"ה-יא). (ג) שיעורי שתיה (סי"ב-טו). (ד) אכילה ושתיה משהו (סט"ז).
1107. ראה לעיל סי' תריא ס"ד (מלאכה כיצד), ושם נסמן (הערה 14 ).
1108. גמרא פ, ב (דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא), ודף עג, ב (ענוש כרת הוא). לבוש ס"א (אכילה כיצד, האוכל שיעור שמתיישב ממנו דעתו כשהוא רעב, חייב). וראה לעיל סי' קפד ס"ג.
1109. אמור כג, כט.
1110. רש"י עט, א ד"ה קים (וכל כמה דלא מיתבא דעתיה ענוי הוא). לבוש שם (וכשאוכל שיעור שמתיישב דעתו ממנו הרי אינו מעונה, וחייב כרת).
1111. ברייתא וגמרא פ, א (שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני). וראה גם לקמן סי' תרלא סוף ס"ז (שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני).
1112. משנה עג, ב (האוכל ככותבת הגסה ... חייב). והיא תמרה הגסה, כמבואר בפרש"י ריש ביצה (בככותבת, תמרה). טור ושו"ע ס"א (האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, חייב).
1113. מסקנת הגמרא עט, סוע"ב (שמע מינה, כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה). רמב"ם פ"ב ה"א (ככותבת הגסה, שהיא פחות מכביצה כמעט). טור ושו"ע שם (והוא פחות מכביצה מעט). ונתפרש לקמן סי' תריח סי"ג (ככותבת דהיינו כשני שלישי ביצה בינונית או מעט יותר). לעיל סי' קפד ס"ג (כזית שאין בו כדי להשיב דעתו).
1114. אביי ב גמרא פ, ב (קים להו לרבנן, דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה. מיהו כולי עלמא טובא, ועוג מלך הבשן פורתא). וראה לקוטי שיחות חכ"ו ע' 105 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' רטז ואילך.
1115. משנה עג, ב (כל האוכלים מצטרפין לככותבת ... האוכל ושותה אין מצטרפין). טור ושו"ע ס"ב (כל האוכלים מצטרפים לשיעור זה ... אבל אכילה ושתיה אינן מצטרפות). לבוש ס"ב (אוכלין ומשקין שאכל חצי שיעור ושתה חצי שיעור, אין מצטרפין). ודין צירוף משקים יתבאר לקמן סי"ג.
1116. גמרא פא, א (האוכל והשותה אין מצטרפין ... הכא משום יתובי דעתא הוא, והאי לא מיתבא דעתיה). לבוש שם (שאין דעתו מיושבת בכך). ולענין צירופם לברכה, ראה סדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ז (כל האוכלין מצטרפין זה עם זה לכזית, ומברך לאחריהם כברכת הקל שבהן ... וכל המשקין מצטרפין זה עם זה לרביעית, אבל אוכלין ומשקין אינן מצטרפים זה עם זה לא לכזית ולא לרביעית).
1117. גמרא פ, ב (אמר ר' פפא, אכל אומצא ומילחא מצטרף, ואע"ג דלאו אכילה היא, כיון דאכלי אינשי מצטרפין. אמר ריש לקיש, ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום הכיפורים. פשיטא, מהו דתימא משקה הוא, קמ"ל כל אכשורי אוכלא אוכלא הוא), ופרש"י (משקה הבא למתק את האוכל, אוכלא הוא). טור ושו"ע שם (אפילו מלח שעל הבשר וציר שעל ירק). ט"ז ס"ק ג (דמלח וציר הוי אכשורי אוכל, כאוכל דמי, ולא הוי משקה). וכן הוא לענין כזית, כדלעיל סי' קצז ס"ב (ואפילו אין כזית בירק, אלא שטיבלו בציר ואכל, ויש בו כזית עם הציר שעל גבי הזית, מזמנין עליו, שהציר מצטרף, כמ"ש בסי' ר"י), והוא במ"א סי' רי ס"ק א (ואמרו ביומא ציר שעל גבי ירק מצטרף, ולא אמרינן משקה הוא, דכל אכשורי אוכלא (משקה הבא למתק האוכל) אוכלא הוא).
1118. רש"י פ, ב ד"ה כזית (והיא אכילת חצי ככר). והיינו שהככר שהיו אופין הי' בו שיעור ב' סעודות (מאכל אדם ליום אחד), וכל סעודה שיעורה פרס, שהוא חצי ככר. נמצא ששתי הדעות בשיעור שתי סעודות האמור לעיל סי' שסח ס"ג (שיעורו מזון ב' סעודות) וסי' תפו ס"א (מזון שתי סעודות של עירוב), תלויות בשתי הדעות שבשיעור אכילת פרס דלקמן ס"ד.
1119. משנה כריתות יב, ב (עד שישהא מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס). תוספתא פ"ד ה"ד (אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפין, ואם לאו, אין מצטרפין). גמרא פ, ב (בכדי אכילת פרס ... קים להו לרבנן, דבהכי מיתבא דעתיה, בטפי מהכי לא מיתבא דעתיה), ופרש"י (אם שהה יותר מיכן לא מייתבא דעתיה, ויום הכיפורים ביישוב הדעת תליא מילתא). טור ושו"ע ס"ג (אכל וחזר ואכל, אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפין. ואם לאו, אין מצטרפין). וכן הוא לענין כזית בכדי אכילת פרס, כדלעיל סי' תמב ס"א (והלכה למשה מסיני הוא, שכל ששהה באכילת כזית יותר משהיית אכילת פרס בצמצום, אינו חייב באכילה זו). סי' תעה ס"ח (אם אין מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס ... יצא). סדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ב (אכל כחצי זית ושהה מעט וחזר ואכל כחצי זית, אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס ... אינן מצטרפין זה עם זה. ואפילו לא הפסיק כלל באכילתו, אלא שהה כל כך מתחילת אכילת הכזית עד סופו. וכל שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס מצטרפות שני אכילות להחשב כאחת).
1120. רש"י פ, ב ד"ה חצי פרס (וחצי פרס שיעור גדול הוא כשתי ביצים), ופסחים מד, א ד"ה ומשני (פרס ממנו, שיעור ארבעה ביצים), וכתובות סד, ב ד"ה וחצי (שיעור חצי פרס אוכלים טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבול, והוא ב' ביצים). טור ודעה הא' בשו"ע ס"ד (שיעור אכילת פרס, יש אומרים ד' ביצים).
1121. רמב"ם פ"ב ה"ד (אכל מעט וחזר ואכל, אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת שלש ביצים, הרי אלו מצטרפות לכשיעור), ובהל' חמץ ומצה פ"א ה"ו (בכדי אכילת שלש ביצים). רשב"א בתורת הבית ב"ד ש"א יב, א (נמצאת אכילת פרס שלשה ביצים שוחקות). דעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים ג' ביצים). רמ"א שם (שוחקות). וכדעה זו הובא לעיל סי' תמב ס"א (מכדי אכילת פרס (פירוש ג' ביצים שהן חצי ככר)). סי' תעה ס"ח (מכדי אכילת פרס, דהיינו ג' ביצים (עיין סי' תרי"ב)). סדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ב (מכדי אכילת פרס (שהוא כחצי ככר של ששה ביצים)).
1122. ראה רמב"ם הל' שבת פי"ז הל"ו (שוחקות ורווחות). רש"י עירובין ג, סע"ב (הללו שוחקות ... מודדין בטפחים גדולים). ערוך ערך סחק (פירוש שמודדין בטפח שאצבעותיו פתוחות, כדרך השוחק שפוסק שפתיו, והעצב מדביקן).
1123. כדלעיל סי' תעה ס"ח (ואפילו אכל בזה אחר זה באכילות הרבה, אם אין מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס, דהיינו ג' ביצים (עיין סי' תרי"ב) יצא), וכדלקמן סי' תריח סוף סי"ג (כשמאכילין את החולה ... מאכילין אותו בתחלה פחות מככותבת ... ישהו כדי אכילת ארבע ביצים, ולפחות ישהו כדי אכילת שלש ביצים (עיין סי' תרי"ב) ויחזרו ויאכילוהו כשיעור אכילה ראשונה). והיינו שלענין אכילת מצה שמן התורה, יש להחמיר שהאכילה תימשך פחות משיעור אכילת ג' ביצים. ולענין אכילת חולה ביום הכיפורים שהוא מן התורה, יש להחמיר לשהות כדי ארבע ביצים.
1124. כדלעיל סי' תפו ס"א (וכבר נתבאר בסימן שס"ח ות"ט שהעיקר כהאומרים שאין צריך יותר מכששה ביצים לעירוב, לפי שהעירוב הוא מדברי סופרים והולכין בו להקל). * וכמה הוא שיעור זה בזמן? נתבאר בשו"ת צמח צדק או"ח סי' קח (ששה מינוטין). ובתשובת אדמו"ר מהרי"נ מניעזין, בשם כ"ק אביו אדמו"ר הצמח צדק, שם בשוה"ג (בענין שיעור אכילת פרס כמה הוא על הזייגער, דברתי כעת עם כ"ק אאמו"ר זי"נ, ומסכים הוא על שבעה מינוטין. וטעם וראי' לא אמר לי על זה. ולענין אכילת יום כיפורים אפשר נכון להחמיר כסברת החתם סופר על תשעה מינוט). והיינו כאמור כאן ש"כל שהוא בשל תורה הלך אחר המחמיר, וכל שהוא בשל דבריהם הלך אחר המיקל". וכיון שתענית תשעה באב היא מדברי סופרים, לכן הולכים אחר המיקל (שהחולה יאכל פחות מכשיעור כל) 6 או 7 דקות, שהוא שיעור אכילת ג' ביצים. ואילו ביום הכיפורים שהוא מן התורה, הולכים אחר המחמיר להוסיף עד ד' ביצים, שהיא תוספת שליש, דהיינו (שהחולה יאכל פחות מכשיעור כל) 9 דקות. ומזה למדנו לענין אכילת כזית בליל פסח, שהכזית שחיובו מן התורה, צריך לאכלו בתוך 6 דקות, שהוא זמן אכילת ג' ביצים. ואילו הכזיתים שחיובם מדברי סופרים, צריך לאכלם בתוך 9 דקות, שהוא זמן אכילת ד' ביצים. וראה ס' המנהגים חב"ד ע' 45 (ובשדי חמד פאת השדה אסיפת דינים מערכת אכילה בסופה הובאה שמועה מהרה"צ וכו' ה"ר הלל מפאריטש בשם הצמח צדק, אשר שיעורי אכילת פרס הוא "לא פחות משלשה מינוטין ולא יותר על שבעה מינוטין". ואף שאין אנו אחראין לכל השמועות, ובפרט שהוא בסתירה לשו"ת צמח צדק הנ"ל – למיחש מיבעי). נמצא שאת הכזית הראשון, שהוא מן התורה, צריך לאכול בתוך 6 דקות, ועדיף להשתדל לסיימו תוך 3 דקות. וכן צריך להחמיר לענין ברכה אחרונה, מטעם ספק ברכות להקל, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ב (אכל כחצי זית ושהה מעט וחזר ואכל כחצי זית, אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס (שהוא כחצי ככר של ששה ביצים) אינן מצטרפין זה עם זה), הרי שבזה יש להחמיר שלא לשהות בינם כשיעור שלשה ביצים, שהם 6 או 7 דקות.
1125. ריש לקיש ב גמרא פ, ב (האוכל אכילה גסה ביום הכיפורים (שאכל לילי יום הכפורים על השובע, שהיה שבע מסעודה שהפסיק בה, וכל מה שאכל משחשיכה אכילה גסה היתה, ושלא להנאה, רש"י), פטור, מאי טעמא, אשר לא תעונה כתיב (אמור כג, כט), פרט למזיק (לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו, אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו, רש"י). ר"ח שם עה"ג (וזה אכילתו עינוי הוא). כלבו סי' סט לד, ב (והר"ש ז"ל פירש, אפילו שבע מאוכלין ראויין, כגון שאכל בליל יום הכפורים סמוך לתחלת הלילה, שעדיין היה שבע ומלא מסעודת הערב, ולפיכך כשאוכל [ב]לילה האכילה גסה לו ואינה נהנה ממנה כלל, אבל מזקת לו, ולפיכך פטור). טור ושו"ע ס"ו (אכל אכילה גסה, כגון מיד על אכילה שאכל ערב יום הכיפורים, עד שקץ במזונו, פטור). וראה גם לעיל סי' קצז ס"ט (מי שהיה כבר שבע קודם שאכל ואכל אכילה גסה ... אם נפשו קצה עליו ואין גרונו נהנה מאכילתו, אינו מברך כלל לא לפניה ולא לאחריה, לפי שזו אינה חשובה אכילה כלל לכל מצות שבתורה, בין לענין מצות עשה, כמו שנתבאר בסי' תע"ו, בין לענין מצות לא תעשה, כמה שכתבנו בסי' תרי"ב). סי' רד סט"ו (אלא אם כן נפשו קצה מלאכול בענין שאין זו הנאה כלל, על דרך שנתבאר בסי' קצ"ז ... אינו מברך על אכילתו ושתייתו). סי' תעו ס"ה (אם שבע כל כך עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובעו, אף שדוחק את עצמו לאכול, אינו יוצא ידי חובתו באכילה זו, שאכילה גסה כזו אינה נקראת אכילה כלל, כמו שיתבאר בסי' תרי"ב).
1126. כלבו שם (ונראה לי, שלא נאמר זה אלא לאוכל כל מאכלין שאינן ראוין אלא למי שהוא רעב, אבל אם אכל מאכלים הראוין אף לשבע, כגון מאכלים המבושמים והמתובלין שיש הנאה בהן אף לשבע, באמת יתחייב בהן אפילו אכלן על השבע, כדאמרי בעלמא רוחא לבסומי שכיחא). רמ"א ס"ו (ואם אכל מאכלים מבושמים או מתובלים, על אכילתו, חייב, דרווחא לבסומי שכיחא). והוא כדאמרינן עירובין פב, ב (הא דאמרי אינשי, רווחא לבסימא שכיח), ופרש"י (כלומר, המעיים מתרווחין לפנות מקום לדבר המתוק).
1127. רמב"ם פ"ב ה"ז (היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו, ואכל יתר על שובעו פטור), ותוס' פסחים קז, ב ד"ה דילמא (ואומר ר"ת ... אכילה גסה ... שנפשו קצה מלאכול, ועל אותה פטור ביום הכיפורים). לפירוש ב"ח ד"ה אכל (ורבינו תם והרמב"ם שכתבו שאכל עד שקץ במזונו, כוונתם לומר שאז אף אם אכל אחר כך מאכלים המבושמים ומתובלין שיש בהן הנאה לשבע, מכל מקום, לזה שקץ במזונו אין לו הנאה כלל אף במאכלים חשובים כאלו, ולכך פטור). מ"א סק"ג (ומיהו אם אכל עד שקץ במזונו, אפילו אם אכל מאכל מבושם, פטור (ב"ח). וצריך לומר דהכל לפי מה שמרגיש בנפשו).
1128. ברייתא ברכות יד, א (מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום). וכן נפסק לעיל בסדר ברכת הנהנין פ"ח הי"א (ואינה חשובה הנאה אלא הנאת מעיו ולא הנאת החיך לבדו, כגון הטועם את התבשיל לידע אם הוא צריך מלח ותבלין, או אם הוא טוב למאכל, וחוזר ופולט, אין צריך לברך). וכן לענין תענית נפסק בשו"ע סי' תקסז ס"א (השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית, ובלבד שיפלוט). אמנם לענין יום הכיפורים כתב הרא"ש בתענית פ"א סי' טו (כתב ה"ר יהודה הברצלוני, לבד מיום הכפורים וט' באב). וכן נפסק בטור ושו"ע סי' תקסז ס"א (וביום הכפורים ובתשעה באב, אסור). ואפילו אם אוכלו בערב יום כיפור, כדלעיל סי' צ סי"ד (בערב יום כפור ובערב ט' באב אסור שישאר המתיקות בפיו, וכשבולע הרוק בולע המתיקות), ושם נסמן.
1129. ראבי"ה סי' תתסא (לכוס עצי קנמון ולקריצ"א בלע"ז ללחלח גרונו ולפלוט ... [אם] ביום הכיפורים היה אסור ... משום דטובת הנאה נאסרו בו). הובא במרדכי תענית רמז תרכז. רמ"א ס"ו (ואסור ביום כיפור לטעום דבר להפליט, אפילו עצי בשמים), ובסי' תקסז ס"ג (מותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק, ללחלח גרונו ולפלוט, מלבד ביום הכיפורים דאסור).
1130. בטור ושו"ע ורמ"א שם, כמועתק לעיל.
1131. מ"א סק"ד (ופשוט דמותר להריח).
1132. ברכות מג, ב (איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 149 הערה *8 ובשוה"ג. שלחן המלך ח"ב ע' ריח.
1133. מ"א שם (וטוב לעשות כן למלאות מנין מאה ברכות). וכן הוא לעיל סי' מו סוף ס"א (וביום הכפורים יכול להריח ולמלאות מנין ק' ברכות. אך אי אפשר לברך על כל פעם, אם לא בהיסח הדעת).
1134. משנה פא, א (אכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ... פטור). טור ושו"ע ס"ו (אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה ... פטור). רמב"ם פ"ב ה"ה (אכל אוכלים שאין ראויין למאכל אדם, כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין ... הרי זה פטור מן הכרת, אבל מכין אותו מכת מרדות).
1135. גמרא [ברייתא] פא, ב (אכל עלי קנים פטור). רבינו מנוח שם (לפי שאינם ראויים לאכילה). טור ושו"ע ס"ז (אכל עלי קנים, פטור).
1136. גמרא [ברייתא] שם (אכל ... לולבי גפנים חייב. אלו הן לולבי גפנים, כל שלבלבו מראש השנה ועד יום הכיפורים), ופרש"י (לבלבו קודם ראש השנה, כבר נעשו קשים, ועץ בעלמא נינהו). רמב"ם פ"ב ה"ו (לולבי גפנים חייב. ואלו הן לולבי גפנים, כל שלבלבו בארץ ישראל מראש השנה ועד יום הכפורים. יתר על זה הרי הן כעצים, ופטור). טור ושו"ע ס"ז (אכל ... לולבי גפנים שלבלבו קודם ראש השנה, פטור, דעץ בעלמא הם. ואם לבלבו (בארץ ישראל) מראש השנה ועד יום הכפורים, חייב). לבוש ס"ז (אם לבלבו קודם ראש השנה פטור, דכבר נתקשו ונעשו כעץ ואינן ראויין לאכילה, אבל לבלבו אחר ראש השנה, עדיין רכין הם וחשובים אוכלין וחייב עליהן).
1137. גמרא שם (אמר רבא כס פלפלי (כל דבר שהוא אוכלו שלא כדרך אכילתו, קרי ליה כוסס, רש"י פא, רע"א) ביומא דכפורי, פטור (אין זה יישוב הדעת, שאין זה דרך אכילתו, רש"י), כס זנגבילא ביומא דכפורי, פטור. מיתיבי ... ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ... לא קשיא, הא ברטיבתא (חזי למיכל, רש"י) והא ביבישתא). טור ושו"ע ס"ח (כס פלפלי או זנגבילא, אם הם יבשים, פטור, דלא חזו לאכילה, ואם הם רטובים, חייב). לבוש ס"ח (ואם הם רטובין, ראויין הם לאכילה, וחייבים עליהם). ומטעם זה אין מברכים אליהם אלא אם כן הוא רטובים, כדלעיל סי' רב סכ"א-ב (פלפלין בעודן רטובים שהם ראויים לאכילה ... יברך ... אבל פלפלין יבשים, וזנגביל יבש, וכן הצפורן (שקורין נעגלי"ך), וכל כיוצא באלו שאין נאכלים ביובש אלא על ידי תערובת, אין מברכין עליהם כלום כשאוכלם בפני עצמם, שאין זו אכילה של הנאה לברך עליה ברכת הנהנין), וסי' רג ס"ד (זנגביל בעודו רטוב, שהוא ראוי לאכילה, מברכים עליו). סדר ברכת הנהנין פ"ו הי"ח (פלפלין בעודם רטובים, שהן ראויין לאכילה ... מברך עליהם), והי"ט (אבל פלפלין יבשים, וזנגביל שקורין (אינגבער) יבש, וכן הצפורן שקורין (נעגליך), וכל כיוצא באלו שאינן נאכלין ביובש אלא על ידי תערובת, אין מברכין עליהם כלום כשאוכל בפני עצמן, שאין זו אכילה של הנאה לברך עליהם ברכת הנהנין), והכ"א (זנגביל בעודו רטוב, שהוא ראוי לאכילה, מברכין עליו).
1138. משנה עג, ב (השותה מלא לוגמיו חייב). טור ושו"ע ס"ט (השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו, חייב).
1139. כלים פי"ז מי"א (הכל לפי מה שהוא אדם ... השותה כמלא לוגמיו ביום הכיפורים). גמרא פ, רע"ב (שתיה דכל חד וחד ... בדידיה מיתבא דעתיה בדחבריה לא מיתבא דעתיה). טור וב"י (ומשערין בכל אדם לפי מה שהוא, פירוש, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו), ושו"ע שם (ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו). וכן הוא לעיל סי' קצ ס"ד (ששיעור מלא לוגמיו הוא בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו). סי' רעא סכ"ד (והגדול לפי גדלו צריך שיהיה כמלא לוגמיו שלו).
1140. שמואל בגמרא פ, א (לא מלא לוגמיו ממש, אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. והא אנן תנן מלא לוגמיו. אימא כמלא לוגמיו). טור ושו"ע שם (ולא מלא לוגמיו ממש, אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו).
1141. משמעות הגמרא שם (מיתיבי, כמה ישתה ויהא חייב, בית שמאי אומרים רביעית, ובית הלל אומרים מלא לוגמיו ... הוה ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל), ופירש"י (דלבית הלל מיחייב בכדי שיסלקנו וכו', הוה ליה בציר מרביעית, והויא לה מקולי בית שמאי). רמב"ם שם ה"א (וכמה מלוא לוגמיו, כדי שיסלקם לצד אחד ויראה מלא לוגמיו. ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית). טור ושו"ע שם (והוא פחות מרביעית באדם בינוני). וכן הוא לעיל סי' קצ ס"ו (שכמלא לוגמיו באדם בינוני הוא רוב רביעית), וסי' רעא סכ"ד (כל שאילו מסלקו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו, והוא רובו של רביעית באדם בינוני), וסי' תעב סי"ט (מלא לוגמיו, דהיינו רוב רביעית).
1142. משנה עג, ב (וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו). טור ושו"ע שם (וכל המשקים מצטרפים לכשיעור). ודין צירוף אוכלים נתבאר לעיל ס"ב.
1143. משנה פא, א (שתה משקין שאינן ראוין לשתיה, ושתה ציר או מורייס פטור). טור ורמ"א ס"ט (שתה משקין שאינן ראויין לשתיה, כגון ציר או מורייס ... פטור).
1144. ראה רש"י נדרים נא, ב ד"ה ובציר (שעושין מקרבי דגים ... במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים). לעיל סי' תמב ס"ו (פירוש, שומן דגים). מראי מקומות וציונים.
1145. גמרא פא, סוע"ב (אימר דאמרי אנא חי, מזוג מי אמרי). רמב"ם פ"ב ה"ה (וחומץ חי). טור ורמ"א שם (וחומץ חי). זה ש"חי" פירושו שאינו מזוג, הוא גם לעיל סי' ערב ס"ו (יין חי … מקדשים עליו אפילו בלא מזיגה כלל. ומכל מקום יותר טוב למזגו), ובכמה מקומות.
1146. מ"א סק"ה (צריך לומר דוקא כשמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ, כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ג ס"ו). ובשו"ע יו"ד שם (חומץ שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ, אינו נאסר במגע עובדי כוכבים). וכן הוא לעיל סי' רד ס"ב (ואם נעשה חומץ גמור, דהיינו שהוא חזק כל כך שכשמשליכים אותו על הארץ הוא מבעבע ומעלה רתיחות, אין מברכין עליו כלל, מפני שהוא מזיקו ואינו ראוי לשתיה כלל). ואפשר שהוא גם השיעור של "חומר חזק" הנזכר לעיל סי' תעג סכ"ט (נשרה בציר או בחומץ חזק), וסי' תקכז סי"ב (שנכבש בחומץ חזק), ולקמן סי' תרמח סכ"ה (ואם כבשו בחומץ חזק שהוא חריף מאד).
1147. רמב"ם שם (אפילו אכל ושתה מהן הרבה). מ"א שם (הדעת נותנת, דאדרבה כששותה הרבה חומץ חזק טפי מזיקו).
1148. רמב"ם שם (הרי זה פטור מן הכרת, אבל מכין אותו מכת מרדות).
1149. גמרא פא, סוע"ב (אימר דאמרי אנא פורתא, טובא מי אמרי, אימר דאמרי אנא חי, מזוג מי אמרי), ופרש"י (נתנו בו מים להתיש כחו). רמב"ם פ"ב ה"ו (שתה חומץ מזוג במים, חייב). ב"ח ד"ה ומ"ש אכל (אחומץ מזוג קאי, והכי פירושו, תחלה קאמר שלא התיר אלא בחומץ חי, ואחר כך קאמר, דאף על פי שגם בחומץ מזוג יש היתר, היינו דוקא בפורתא, פירוש בפחות מכשיעור … כן נראה לי דעת הרמב"ם ורבינו). וכן הוא לעיל סי' רד ס"ב (ואם ערבו במים עד שהוא ראוי לשתות, מברך עליו).
1150. משנה עג, ב (כל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו). טור ושו"ע ס"ט (וכל המשקים מצטרפים לכשיעור).
1151. שערי שמחה להרי"ץ גיאת הל' יוה"כ ע' נ ( שתה, חזר ושתה וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי רביעית, מצטרפין, ואם לאו, אין מצטרפין) . רמב"ם פ" ב ה"ד (שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לשיעור, ואם לאו, אין מצטרפין). מ"מ שם (זה בתוספתא, והוא הדין לכל איסורין שבתורה כמבואר פי"ד מהלכות מאכלות אסורות ... וגם הרב ר' יצחק אבן גיאת ז"ל כתבה בהלכותיו). והוא בתוספתא פ"ד ה"ד, ופסחים פ"א ה"י, לפי הגירסה שלנו (שתה וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין). וכן הוא ברמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ד ה"ט (אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין), והל' תרומות פ"י ה"ג (שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת ... שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית, הרי אלו מצטרפין לכזית). דעה הא' בטור ושו"ע ס"י (שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור, ואם לאו, אין מצטרפין). וכן הובאה דעה זו לעיל סי' תעב ס"כ (ויש אומרים שצריך שלא ישהה מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה יותר מכדי שתיית רביעית (עיין סי' תרי"ב)). ובסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ו (שיעור צירוף שתיה יש אומרים שהוא בכדי שיעור שתיית רביעית).
1152. ראב"ד הל' תרומות שם (אמת הוא שכן מצא בתוספתא, אבל במסכת כריתות פרק אמרו לו אכלת חלב, נראה שאף לשתייה בעינן כדי אכילת פרס, וכן בתוספתא דפסחים כך הוא בכדי אכילת פרס), והוא בכריתות יג, א (כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית בכדי אכילת פרס כיצד, שתה וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין, יותר מכאן אין מצטרפין). דעה הב' בטור ושו"ע שם (ויש אומרים ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילות). וכן הובאה דעה זו לעיל בסי' תעב ס"כ (והוא שלא ישהה מתחלת השתיה עד סופה יותר מכדי אכילת פרס). ובסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ו (ויש אומרים ששיעור צירוף השתיית רביעית בכדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילה).
1153. דלעיל ס"ג.
1154. סעיף יד (בחולה ... ישקוהו פחות מאותו שיעור, וישהו כדי אכילת ארבע ביצים, ולפחות ישהו כדי אכילת שלש ביצים, ולכל הפחות לא יפחתו מלשהות כדי שתיית רביעית (עיין סי' תרי"ב), ויחזרו וישקוהו כשיעור שתייה ראשונה). והיינו שלכתחלה יש להחמיר כדעת הראב"ד, ובשעת הדחק במקום ספק נפשות להקל, יש להקל כדעת הרמב"ם, ולשהות כדי שתיית רביעית. * אמנם בסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ו הכריע (ויש אומרים ששיעור צירוף השתיית רביעית בכדי אכילת פרס כמו צירוף אכילה, וכן עיקר. לפיכך יש לברך ברכה אחרונה על קאוו"י וטיי"א חמין, אף על פי ששותהו מעט מעט, אם לא שהה יותר מכדי אכילת פרס). וטעם החילוק בין האמור בהלכות יום הכיפורים לבין האמור בהלכות ברכת הנהנין, ביאר אחיו הרה"ק מהרי"ל בשארית יהודה או"ח סי' טו (בפירוש שמיע ליה מיניה דמר אחאי ז"ל, שכתב כן לפי שלא סמך על מ"ש המ"א (סי' ר"י סק"א), דצירוף דלענין ברכה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד שבטוש"ע הלכות יום כיפור. אלא אפילו להרמב"ם דסבירא ליה דאם שהה יותר מכדי שתיית רביעית אינו מצטרף, היינו דוקא ביום כיפור ששיעורו מלא לוגמא, שהוא פחות מרביעית. אבל בברכה אחרונה ששיעורה ברביעית, אין סברא כל כך לשער שתיית רביעית שבמהרה, בכדי שתיית רביעית בשתייה בינונית). ולכן כתב הרמב"ם דסגי בכדי שתיית רביעית רק ביום כיפור, ששיעורו מלא לוגמא, שהוא פחות מרביעית. וכן בהל' מאכלות אסורות ובהל' תרומות (כמובא לעיל), שדעת הרמב"ם בכל השתיות האלה ששתיית החיוב היא בכזית, כפי שכתב בהל' מאכלות אסורות פ"ו ה"א (האוכל כזית מן הדם במזיד חייב כרת), והל' תרומות פ"י ה"ב (וכשם שאכילת תרומה בכזית, כך שתייה בכזית), ולכן שיעור צירוף השתיות לדעת הרמב"ם הוא בכדי שתיית רביעית. וכן גם בשתיית הכוסות בליל הסדר, ששיעורו רוב רביעית, כדלעיל סי' תעב סי"ט ( די בשתיית רוב רביעית, אף אם הכוס מחזיק כמה רביעיות. וכן עיקר. וכן המנהג פשוט), ושם נסמן (הערות קל-קלא). ולכן שיעור הצירוף לדעת הרמב"ם הוא בכדי שתיית רביעית. משא"כ בהל' אבות הטומאה פ"ח הי"א כתב הרמב"ם (השותה אינו מתטמא עד שישתה ממשקין טמאין רביעית ... אם שתה מעט ושהה ושתה מעט, אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין). וכן בברכה אחרונה ששיעורה ברביעית, אין סברא כל כך לשער שתיית רביעית שבמהרה, בכדי שתיית רביעית בשתייה בינונית, אלא באכילת פרס, לכן אפשר יודה הרמב"ם שבזה שיעור צירוף השתיות הוא בכדי אכילת פרס. ולכן הכריע כן רבינו בסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ו (ויש אומרים ששיעור צירוף השתיית רביעית בכדי אכילת פרס כמו צירוף אכילה, וכן עיקר). * ולפי זה אין חזרה מהאמור כאן להאמור בסדר ברכות הנהנין, כי לענין יום כיפור יש שתי דעות ולכתחלה צריך להחמיר, ולענין ברכת הנהנין, העיקר כסברא האחרונה, שלעולם הן מצטרפין, עד שיהי' ביניהם יותר מכדי אכילת פרס. אמנם בשארית יהודה שם סיים ( וממוצא דבר נשמע דלענין יום הכיפורים יש לסמוך שפיר על הרמב"ם ... ועכ"פ גבי חולה דספק נפשות להקל, ודאי יש להקל כדעת הרמב"ם). והיינו שלענין יום כיפור יש מקום לסמוך על דעת הרמב"ם, שביותר מכדי שתיית רביעית אין מצטרפין, וכדלקמן סי' תריח סי"ד (והשתיה ... ישהו כדי אכילת ארבע ביצים, ולפחות ישהו כדי אכילת שלש ביצים, ולכל הפחות לא יפחתו מלשהות כדי שתיית רביעית).
1155. ב"י (דנפקא מינה למאכיל את החולה ביום הכפורים היאך יאכילנו, וכמו שכתב בסימן תרי"ח). ט"ז סק"א (ונראה לי דכאן נפקא מינה לענין הנזכר בסי' תרי"ח, כשמאכילין את החולה, מאכילין אותו כדי שלא יצטרף לשיעור, ועל כן צריכין אנו לדעת השיעור של החיוב. וכן תירץ ב"י).
1156. סי' תריח סי"ג ( כשמאכילין את החולה ... מאכילין אותן מעט מעט, כדי שלא יצטרף לכשיעור שנתבאר בסי' תרי"ב שחייבים עליו כרת ומלקות, כדי להקל מעליהם מאיסור כרת ומלקות, לאיסור בלבד ).
1157. גמרא עג, ב (אסור, ענוש כרת הוא. אמר רבי אילא ואיתימא רבי ירמיה, לא נצרכה אלא לחצי שיעור), ופרש"י (וכי לא שלים שיעורא, כרת ליכא, איסורא איכא ... מן התורה), דקיי"ל כרבי יוחנן שם (חצי שיעור, רבי יוחנן אמר אסור מן התורה). טור ושו"ע ס"ה (הא דבעינן שיעור היינו לחיוב כרת או חטאת, אבל איסורא איכא). מ"א ס"ק א (אבל איסורא איכא מדאורייתא).
1158. כדלעיל סי' שמ ס"א (אבל אסור מן התורה כשאר חצי שיעור), ושם נסמן (הערה ט).
1159. תוס' שבועות כג, ב ד"ה דמוקי (חצי שיעור אסור מן התורה, ובכל שהוא נמי מושבע ועומד הוא). טור ושו"ע שם (אבל איסורא איכא בכל שהוא). וכן הוא לעיל סי' שב קו"א סק"א ד"ה והנה (וחצי שיעור אסור מן התורה, אפילו משהו), ושם נסמן (הערה ריח).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 51 עמודים.