ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן, ואמר מאמר ד"ה ראה נתתיך אלקים גו'. ***

ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן, ואמר מאמר ד"ה ראה נתתיך אלקים גו'.

***

ה. בתורה בכלל – יש ענינים שהם "לאגמורן (ללמדני) הלכה (לעשות) מעשה"¹⁰, יש ענינים שהם "הלכתא למשיחא"¹¹, היינו, שאינם נוגעים למעשה בפועל בזמן הזה, אבל בביאת המשיח יהיו נוגעים למעשה בפועל, ויש ענינים שאינם נוגעים למעשה בפועל כלל, אלא באופן של "דרוש וקבל שכר"¹¹, "יגדיל תורה ויאדיר"¹².

אמנם, כבר נתגלה ע"י ה"מאור שבתורה"¹³ – כפי שנמשך בהבנה והשגה ע"י תורת חסידות חב"ד – שבכל ענין בתורה, אפילו ענין נעלה ביותר, צריך להיות ענין של "בכן" בנוגע לעבודה בפועל¹⁴.

– ה"בכן" אינו מוכרח להיות באופן ישר, אלא יכול להיות גם ע"י ממוצעים, כלומר, ממוצעים של שכל, אבל, מוכרח להיות "בכן", ולא רק "בכן" בהשגה, אלא "בכן" בפועל, ובפרט בדרא דעקבתא דמשיחא שעיקר העבודה בענין המעשה¹⁵, הרי בודאי שה"בכן" צריך להיות בנוגע לעבודה בפועל.

ומזה מובן גם בנוגע להמדובר לעיל (בהמאמר¹⁶) בענין "נתתיך אלקים לפרעה גו'"¹⁷, "שופט ורודה לרדותו במכות ויסורים"¹⁸, שמשה רבינו, להיותו נשמה דאצילות, ניתן לו כחו ויכלתו ית' לשבור ולבטל הקליפה בעודה בתקפה – דכיון שזהו ענין בתורה שנתגלה עתה [לאו דוקא ביום הש"ק זה, אלא בדורנו זה], צריך להיות בזה "בכן" בנוגע לעבודה בפועל.

ולכאורה, כיון שמדובר אודות ענין ששייך למשה רבינו, לנשמות דאצילות – שהיו בדורות שלפנינו וישנם גם עתה, שזהו"ע של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובפרט כפי שהם בשרשם ושרש שרשם כו' – איך שייך להיות מזה "בכן" בנוגע לאנשים כערכנו שאינם שייכים למדריגות נעלות כאלה?

ו. שאלה זו מבהיר אדמו"ר הזקן בספר התניא:

בנוגע ל"מ"ש בגמרא¹⁹ על פסוק²⁰ ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך, אטו יראה מילתא זוטרתי היא, אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא" – שואל אדמו"ר הזקן בספר התניא²¹ "דלכאורה אינו מובן התירוץ, דהא שואל מעמך כתיב"?

ומבאר, "אלא הענין הוא כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משה רבינו ע"ה, כי הוא משבעה רועים . . ונקרא רעיא מהימנא וכו'", ומצד זה שייך אצל כאו"א מישראל הענין ד"יראה מילתא זוטרתי היא" כמו שהוא "לגבי משה", ולכן דורשים מכל אחד את הענין ד"ישראל מה", היינו, להיות בבחי' מ"ה, שעי"ז נעשה הענין ד"ליראה את ה' אלקיך"²².

– בודאי אין זה דומה למדריגתו של משה רבינו, שכן, אצל משה רבינו ה"ז בפשיטות, ואילו כאו"א מישראל צריך להתייגע רבות על זה; אצל משה רבינו ישנו כללות הענין, ואילו אצל כאו"א מישראל ישנו איזה פרט; אצל משה רבינו ה"ז כמו שהוא בעולם האצילות, ואילו אצל כאו"א מישראל ה"ז בעוה"ז הגשמי והחומרי, אבל אעפ"כ, יש לכאו"א מישראל שייכות להענין ש"לגבי משה מילתא זוטרתי היא".

ומזה מובן גם בנוגע להמדובר לעיל (בהמאמר) אודות מעלתו של משה שהקב"ה נתן לו את הכח והיכולת להיות "אלקים לפרעה", "לרדותו במכות ויסורים" – שמצד זה שמשה רבינו הוא רועה ישראל, ו"כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משה רבינו ע"ה", בכחו של כאו"א מישראל לשבור את כל הקליפות, ולצאת מהגלות אל הגאולה.

[המשך השיחה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 74 ואילך (ס"ח. סי"א)].

***

ז. שבת²³ מברכים החודש הוא מהענינים השייכים לכאו"א מישראל (דלא כהענינים שיש כאלה השייכים אליהם, בהרחבה ובעומק יותר, ויש כאלה שאינם שייכים אליהם כו') – כמודגש בכך שהתקנה דברכת החודש היא כדי שידע כל אדם מתי ר"ח, שלכן תיקנו ברכת החודש ביוםהש"ק דוקא, לפי שאז באים כולם לבית הכנסת (גם אלה שבימות החול טרודים הם במלאכתם ולפעמים אינם באים לבית הכנסת)²⁴.

והנה, כללות הענין דברכת החודש שייך לקידוש החודש²⁵, והיינו, שע"י ברכת החודש נעשה מעין הענין דקידוש החודש.

וע"ד המבואר בכתבי האריז"ל²⁶ בפירוש הפסוק²⁷ "והימים האלה נזכרים ונעשים", שע"י הזכרון ("נזכרים") חוזרים ו"נעשים" אותם הענינים – כן הוא גם בנדו"ד, שכאשר בנ"י מתאספים יחדיו ומברכים את החודש כדבעי למהוי, אזי נעשה תוכן הענין דקידוש החודש (כדלקמן).

מהו הפירוש (מברכים את החודש) "כדבעי למהוי"?

– בנוגע למארז"ל²⁸ "מפני מה ישראל מתפללין ואינם נענים מפני שאין יודעים לכוין בשם", מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר²⁹ שענין זה אינו אלא בנוגע לאלה השייכים לענינים של כוונות כו', ולכן, העדר הכוונה הו"ע של חסרון אצלם, משא"כ בנוגע לאלה שמצד סיבות שונות אינם שייכים לענינים של כוונות, וברגע זה עכ"פ אין ביכלתם לבוא למעמד ומצב שיהיו שייכים לעניני כוונות – מספיק הרצון והכוונה הכללית להיות תפלתו נשמעת לפניו ית' כאילו כיון את כל הכוונות.

ונוסף לזה ישנה גם העצה לכלול את עצמו עם תפלת הציבור, שעז"נ³⁰ "כי ברבים היו עמדי", והרי תפלת הציבור היא בודאי כדבעי (עם כל הכוונות).

ומזה מובן גם בנוגע לברכת החודש "כדבעי למהוי" – שכאשר מסיבות שונות אינם יכולים לכוין באופן טוב יותר, אזי מספיק הרצון והכוונה הכללית כדי לפעול את ה"נעשים" בנוגע לענינים השייכים לקידוש החודש.

ח. והענין בזה:

בנוגע לכללות הענין דקידוש החודש – אמר הקב"ה למשה ואהרן (בפרשה שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה) "החודש הזה לכם"³¹,"הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהי' לך ר"ח"³², "כזה ראה וקדש"³³.

וקידוש החודש בעת מולד הלבנה – נעשה ע"י ב' ענינים: (א) חשבון, (ב) עדי ראי'.

וב' דעות בזה: (א) דעת הרס"ג³⁴ שהעיקר הוא החשבון, שניתן למשה מסיני, אלא שישנו תנאי שבנוסף להחשבון יהיו גם עדי ראי'. (ב) העיקר הם עדי הראי'³⁵, והחשבון הוא רק כדי לברר אמיתת דברי העדים – ע"ד ש"דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל שבעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה"³⁶.

ובזמן הזה – אין לנו קידוש החודש ע"פ עדי ראי', ונשאר לנו רק החשבון, שהרי קביעת ראשי חדשים ומועדים היא ע"פ החשבון שתיקן וסידר הלל הנשיא עד ביאת מורה צדק³⁷.

ט. וביאור תוכן הענין ברוחניות³⁸:

בנ"י מונין ללבנה, לפי שדומין ללבנה³⁹ – "מאור הקטן"⁴⁰, כמ"ש⁴¹ "מי יקום יעקב כי קטן הוא". ומזה מובן, שחידוש הלבנה (בזמן המולד, שהו"ע קידוש החודש) וגידולה מורה על החידוש והעלי' דבנ"י (ע"י העבודה בקיום התומ"צ) מקטנות לגדלות.

ובעלי' זו יש ב' אופנים: (א) ע"י חשבון – שמורה על העבודה שע"פ טעם ודעת, (ב) ע"י עדי ראי' – שמורה על העבודה שלמעלה מטעם ודעת.

ואף שעתה בזמן הגלות ישנו רק ענין החשבון שמורה על העבודה שע"פ טעם ודעת, מ"מ, מצד הענין ד"נזכרים ונעשים", ה"ז "כלי" גם לענין הראי' שמורה על העבודה שלמעלה מטעם ודעת.

וכל זה הוא בכחו של משה רבינו – כמודגש בכך שבשביל קידוש החודש יש צורך בב"ד סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו⁴².ויש להוסיף בזה, שמצינו ב' דעות במדרשי חז"ל⁴³ בנוגע לעדים שעל ידם הי' קידוש החודש: (א) משה ואהרן היו עדי הראי' שע"י עדותם קידש הקב"ה את החודש, (ב) מלאך מיכאל ומלאך גבריאל היו העדים שהעידו בפני ב"ד של שלשה, הקב"ה ומשה ואהרן – שבזה מודגש שכללות הענין דקידוש החודש, "כזה ראה וקדש", שהו"ע הגילוי, נעשה ע"י צדיקים למטה וצדיקים (מלאכים) למעלה כו'.

י. וההוראה מזה בעבודתנו עתה:

כאשר יהודי עושה חשבון ממעמדו ומצבו ורואה גודל פחיתותו שנמצא בשפל המצב – עלול ליפול ברוחו ולבוא לידי יאוש ח"ו.

ועד"ז כאשר עושים חשבון מכללות המצב דבנ"י שנמצאים בגלות קשה כזו, ובפרט שבשנים הכי אחרונות ניתוסף עוד גלות בתוך גלות: עד עתה ידעו לכל-הפחות שנמצאים בגלות, ואילו עתה, ישנם כאלה רח"ל שחושבים שכבר יצאו מהגלות ונמצאים במצב של גאולה; הם חושבים ששוב אינם תחת מרות של בעה"ב, "סאַם סאַפּאָזשניק"⁴⁴, ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם...

וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל ההילולא דעשירי בשבט, שאמר (בחג הפסח תש"ג⁴⁵) בפירוש מאמר ההגדה "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדין לשנה הבאה בני חורין" – שמשמע מזה שיכולים להמצא "בארעא דישראל" ולהשאר "עבדין" (ואדרבה – בעבדות גדולה יותר ממקודם!).

ואעפ"כ, למרות שפל המצב שבו נמצאים – צריכים לידע שבכחו של משה רבינו, ואתפשטותא דמשה שבכל דרא⁴⁶, לפעול הענין של קידוש החודש, שהו"ע החידוש והעלי' דבנ"י מקטנות לגדלות (ע"ד האמור לעיל (ס"ה) בנוגע לפעולתו של משה לשבור ולבטל הקליפות כו'), ועד לשלימות החידוש והעלי' דבנ"י מקטנות לגדלות – בגאולה האמיתית והשלימה.

וכל זה מודגש ביותר בדרא דעקבתא דמשיחא, כדאיתא בכתבי האריז"ל⁴⁷ שבדור זה נתגלגלו הנשמות של דור המדבר – אשר, בנוגעאליהם נאמר על משה רבינו "ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה גו'"⁴⁸, כמארז"ל⁴⁹ "אמר הקב"ה למשה, משה, באיזה פנים אתה מבקש לבוא לארץ . . שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו כו', אלא תהא בצדן ותבוא עמהם, שנאמר ויתא ראשי עם (צדקת ה' עשה) וגו'",

ועד"ז בנוגע לאתפשטותא דמשה שבכל דרא, ובפרט משה שבדורנו, דרא דעקבתא דמשיחא, שנשאר בגלות יחד עם צאן מרעיתו כדי שיוכל להוציאם מהגלות, שהרי לא שייך שמשה רבינו עצמו יצא מהגלות וישאיר שם את צאן מרעיתו, ומה גם שניצוץ שלו נמצא בתוך כאו"א מצאן מרעיתו, ובודאי שיוציא את כולם מהגלות.

יא. ויה"ר שמהענין דקידוש החודש כמו שהוא עתה, ע"פ החשבון, שמורה על העבודה שע"פ טו"ד – נבוא תיכף ומיד לקידוש החודש כמו שיהי' לעתיד לבוא, ע"פ הראי', שאז תהי' גם שלימות העבודה שלמעלה מטו"ד.

ולהעיר, שלעתיד לבוא יהי' מולד הלבנה במהירות גדולה יותר, כדאיתא במדרשי חז"ל⁵⁰ "עד שלא חטא אדה"ר היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות כו', אבל לעתיד לבוא הקב"ה מרפא אותה מכה וכו'", היינו, שאז יחזור להיות הילוך המזלות כמו קודם החטא,

– ויש לומר, שלעתיד לבוא יהי' הילוך המזלות באופן נעלה יותר מכמו שהי' קודם החטא, כמובן ממ"ש במשיח "ירום ונשא וגבה מאד"⁵¹, למעלה גם מאדם הראשון ("מאד" אותיות "אדם"⁵²) אפילו כמו שהי' קודם החטא⁵³ –

וע"ד שמצינו⁵⁴ שלעתיד לבוא יהי' זמן העיבור במהירות גדולה ביותר – ט' שעות במקום ט' חדשים.

**********