ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג

162

בס"ד. ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

בחודש ¹⁰¹⁸

השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני וגו' ¹⁰¹⁹ . וידוע דיוק אדמו"ר הזקן בתורה אור ¹⁰²⁰ ובמאמרי רבותינו נשיאינו שלאח"ז ¹⁰²¹ , מש"נ סתם ביום הזה, ולא פי' באיזה יום, רק חז"ל (בסוגיא דמתן תורה ¹⁰²² ) דרשו שהוא בר"ח, כתיב הכא ביום הזה, וכתיב התם ¹⁰²³ החודש הזה לכם, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח. גם צריך להבין מהו הטעם בסדר הכתוב שמקדים תחילה בחודש השלישי, ואח"כ ביום הזה (דקאי על ר"ח, כנ"ל), דלכאורה הול"ל תחלה היום ואח"כ החודש, כמו באחד לחודש השני ¹⁰²⁴ , בחמשה עשר יום לחודש ¹⁰²⁵ , וכיו"ב, ועד"ז הול"ל באחד לחודש השלישי [ובפרט שזוהי תיבה אחת (באחד), ולא הי' צריך לומר שתי תיבות, ביום הזה]. גם צריך להבין מ"ש בהמשך הכתוב ¹⁰²⁶ באו מדבר סיני ויסעו מרפידים (נוסף על קושיית רש"י למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו), הרי הנסיעה מרפידים היתה לפני שבאו מדבר סיני (וכמ"ש לאח"ז ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני), ומהו אומרו באו מדבר סיני ויסעו מרפידים. אך הענין בזה, דכל פרטי הענינים שנאמרו בכתובים אלו הם הכנה והקדמה ופירוש להעיקר, שהוא הסיפור דמ"ת, ולכן נאמר תחילה בחודש השלישי, כיון שעיקר ההדגשה היא שמ"ת קשור עם הענין דשלישי, וגם בנוגע ליום בחודש נאמר דוקא ביום הזה (ולא באחד לחודש, אלא שכדי שנדע באיזה יום, הנה על זה הוא הלימוד מהגז"ש הזה הזה), שכל זה שייך להכנה למ"ת. וזהו גם מה שתחילה נאמר באו מדבר סיני, ולאח"ז מוסיף ויסעו מרפידים, כי דוקא באופן כזה היא ההכנה למ"ת (כדלקמן).

163

ב) ולהבין

זה צריך לבאר תחילה כללות החידוש דמ"ת (עד שהיו גם קולות וברקים כו' ¹⁰²⁷ ), דלכאורה, הרי כבר הי' ענין התורה גם לפנ"ז, כמארז"ל ¹⁰²⁸ קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וכן יצחק ויעקב קיימו את כל התורה (ולכמה דעות ¹⁰²⁹ גם השבטים קיימו את כל התורה), וכיון שקיימו את כל התורה, עכצ"ל שגם למדו תורה כדי שידעו את המעשה אשר יעשון ¹⁰³⁰ , וכדאיתא בגמרא ¹⁰³¹ אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה (וכיון שאברהם הי' איש החסד ¹⁰³² , הרי בודאי למד גם עם אחרים כל מה שידע), וכן יצחק ויעקב, וכמו"כ גם בהיותם במצרים14, וכמ"ש ¹⁰³³ (בהירידה למצרים) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ופי' רש"י לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. ומובן גודל מעלת לימוד התורה בישיבה שהזקן שבה הי' אברהם, אשר, בהיותו בן שלש שנים הכיר את בוראו ¹⁰³⁴ , ויתירה מזה, כדאיתא במדרש תנחומא ¹⁰³⁵ שנעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה, ועד להעילוי דא"ב ר"ם, כביאור אדה"ז ¹⁰³⁶ שהו"ע שכל הנעלם מכל רעיון, ואח"כ נתוסף לו ה', וכמ"ש ¹⁰³⁷ ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם, דהיינו שנמשך בגילוי למטה. ועד"ז בנוגע ללימוד התורה בישיבות דיצחק ויעקב, וכן בכל הדורות לפני מ"ת, כמו עמרם שגדול הדור הי' (כדאיתא בגמרא ¹⁰³⁸ ), ולאחריו משה, שלימד את התורה גם לפני מ"ת. ובודאי הי' הלימוד אז לא רק בתורה שבכתב, אלא גם בתושבע"פ, וע"ד המבואר באגה"ק ¹⁰³⁹ לגבי רשב"י בהיותו במערה, שספר הזהר והתיקונים הי' יכול לגמור בב' וג' חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים, אלא ודאי הי' עיקר הלימוד בנגלה דתורה בשקו"ט ופלפולא דאורייתא. וכיון שגם קודם מ"ת הי' לימוד התורה, גם תושבע"פ ופלפולא דאורייתא, א"כ מהו החידוש דמ"ת, ועד כדי כך, שאמרו רז"ל ¹⁰⁴⁰ מאי דכתיב ¹⁰⁴¹ משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה

164

ולבסוף (כשקיבלו בנ"י התורה) שקטה, וזהו דכתיב ¹⁰⁴² יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקיימין את התורה אתם מתקיימין כו', וזהו יום הששי, שכולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא שישי בסיון המוכן למתן תורה ¹⁰⁴³ , ולכאורה מהו גודל החידוש במ"ת שלכן הנה דוקא אז שקטה הארץ.

ג) ויובן

בהקדים משנת"ל במאמרים הקודמים ¹⁰⁴⁴ , שבכל ענין יש שני קוין ¹⁰⁴⁵ , החל מראשית ההשתלשלות, ולאח"ז בכל סדר ההשתלשלות, עד שנמשך כן בהעולם ולמטה מזה כו'. וכפי שמבאר הבעש"ט ¹⁰⁴⁶ במ"ש ¹⁰⁴⁷ ויאמר אלקים יהי אור, ויאמר הש"י (שהוא מדת החסד) מכח מדת אלקים שהוא מדת הגבורה המצמצם האור כו'. וכן מובן ממ"ש בעץ חיים ¹⁰⁴⁸ בתחלה הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות* ולא הי' שום מקום פנוי, והיינו, שישנם שני ענינים, האוא"ס הממלא את המציאות, והאפשריות למציאות החלל (דאף שלא הי' עדיין הצמצום בפועל, מ"מ, הי' כבר הנתינת מקום לזה), ובלשון הקבלה ¹⁰⁴⁹ הו"ע מטי ולא מטי, שהם שני התנועות דצמצום והתפשטות. וכן נמשך בתורה, שענינה שעשועי המלך בעצמותו ¹⁰⁵⁰ , שבתיבת שעשועי ישנם האותיות

165

ש"ע ב' פעמים, שזה מורה ¹⁰⁵¹ על שני הקוין שבתורה. ומזה נמשך ענין ב' הקוין גם בעולם, וגם למטה מהעולם, במציאות הקליפה, הן כפי שהיא שומר לפרי ¹⁰⁵² , ולאח"ז גם כפי שנעשית מציאות בפ"ע. ולכן צ"ל ענין שני הקוין גם בעבודת בנ"י, וז"ש ¹⁰⁵³ והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שהם שני הקוין דימין ושמאל.

*) מאמר המוסגר: בהרשימה (דש"פ בשלח ¹⁰⁵⁴ ) נכתב שבתחלה הי' חלל ומקום פנוי, והאוא"ס ממלא מקום החלל. אבל באמת, לפני הצמצום לא שייך לומר "מקום פנוי", כי אם לאחר הצמצום. וע"ד שמצינו לגבי ההלכה דדבר שיש לו מתירין לא בטל, שזהו רק אם בתחלה הי' האיסור ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב, אבל אם תחלת ביאתו לעולם הוא ע"י תערובת, לא נקרא דבר שיש לו מתירין, וכן כל כיו"ב ¹⁰⁵⁵ . וכן הוא גם לגבי לפני הצמצום, דכיון דמתחלה הי' אוא"ס ממלא את כל המציאות, הרי אין שום מציאות אחרת מלבד אוא"ס, ובמילא לא שייך לקרוא זה בשם חלל ומקום פנוי.

ד) ועפ"ז

יובן החידוש שבמ"ת ¹⁰⁵⁶ , שהו"ע חיבור ב' הקוין, ע"י קו השלישי שלמעלה מב' הקוין, וכוללם יחד, ולכן ה"ה מחבר ומיחד את ב' הקוין ¹⁰⁵⁷ . וע"ד הענין דעושה שלום במרומיו ¹⁰⁵⁸ , כי מיכאל שר של שלג (ומים ¹⁰⁵⁹ ), וגבריאל שר של אש, והקב"ה עושה שלום ביניהם כשהם במרומיו, להיותו למעלה מאש ומים. וזהו גם ענין התורה, וכמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר ¹⁰⁶⁰ דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום. ולהעיר גם ממ"ש הרמב"ן ¹⁰⁶¹ , שמשה רבינו כתב התורה כשלישי המדבר, שזוהי הבחי' שלמעלה מב' הקוין דהעלאה והמשכה, הכוללת את שניהם ומיחדתם.

והענין

בזה, דאיתא במדרש ¹⁰⁶² כשביקש הקב"ה ליתן התורה, בטל הגזירה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר ¹⁰⁶³ וירד ה' על הר סיני וכתיב ¹⁰⁶⁴ ואל משה אמר עלה אל ה'. דהנה, בתחלה היתה הגזירה שהעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ולכן, הנה אע"פ שקיימו האבות את כל התורה, וכמו קיום מצות תפילין ע"י המקלות ¹⁰⁶⁵ וכיו"ב, הרי כל

166

המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו ¹⁰⁶⁶ , דהיינו שגם לאח"ז נשארו המקלות במציאותן, אבל אנו שמן תורק שמך כו'49, שדוקא לאחרי מ"ת פועלת המצוה בקלף גשמי שהקלף עצמו נעשה מציאות של מצוה. וזהו הענין דמ"ת, שנעשה חיבור בין התחתונים ועליונים, בדוגמת קו השלישי, שאינו מבטל ב' הקוין, אלא מחברם ומייחדם, ועד"ז בנוגע לחיבור התחתונים עם העליונים, שגם לאחר שירד ה' על הר סיני נשאר ההר במציאותו, אלא שה' ירד עליו, וכן לאחר שמשה עלה אל ה' נשאר משה במציאותו, אלא שעלה אל ה', שזהו החיבור בין העליונים והתחתונים. וכן הוא גם בלימוד התורה, שיש בזה שני קוין, אלו ואלו דברי אלקים חיים ¹⁰⁶⁷ , ומ"מ ההלכה היא רק אחת, כדברי המכריע, והוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ¹⁰⁶⁸ , והרי אין זה באופן שמתבטלים ב' הדעות, אלא גם אז נשארים שני דעות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ודוקא כשיש ב' דיעות אזי שייך לומר שהלכה כדברי המכריע, שכולל ב' הדעות יחד ¹⁰⁶⁹ , ולכן הלכה כמותו. וכן הוא גם במצוות, שישנם שני הקוין דסור מרע ועשה טוב ¹⁰⁷⁰ , וישנו גם ענין השלישי, בקש שלום53, דקאי על התורה, דכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. וזה פועל גם בעולם, כמארז"ל ¹⁰⁷¹ על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, דגמילות חסדים היא בקו הימין, ועבודה היא בקו השמאל, אמנם תורה היא בקו האמצעי, הכולל את ב' הקוין ומיחדם, וזה פועל גם שיהי' העולם עומד והעולם קיים ¹⁰⁷² . וזהו גם מ"ש משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, דלפני מ"ת הי' מעמד ומצב דארץ יראה, כי אז היו עדיין רק ב' קוין, ולא הי' החיבור ביניהם, כי לא הי' מי שיתווך אותם, ולכן הי' באופן של ולאום מלאום יאמץ ¹⁰⁷³ דקדושה, ודוקא לאחר מ"ת, שאז הי' היחוד בין שני הקוין, אזי שקטה.

ה) וזהו

בחודש השלישי גו', דקאי על חודש סיון, דהנה, ניסן ואייר הם שני הקוין דחסד וגבורה, וכמבואר באוה"ת ¹⁰⁷⁴ שחודש ניסן הוא קו העבודה, העלאה מלמטה למעלה, וכמ"ש ¹⁰⁷⁵ ועבדת את העבודה

167

הזאת בחודש הזה, ואייר הוא חודש זיו ¹⁰⁷⁶ , שהו"ע ההמשכה שמלמעלה למטה, ולכן ה"ה רק זיו, שאינו לוקח את העצם. וע"פ המבואר בלקו"ת ¹⁰⁷⁷ הנה חודש הראשון זהו בחי' אתכפיא, ואח"כ הוא חודש השני שענינו לבוא לבחי' אתהפכא. אמנם לאח"ז באים לחודש השלישי, שבו ניתנה התורה, שהיא בקו האמצעי, שמחבר ומייחד ב' הקוין, ולכן מודגש תחילה הענין דחודש השלישי. ולאח"ז מוסיף הכתוב ביום הזה (דקאי על ר"ח) שהו"ע הגילוי (גילוי אלקות), עד שאפשר לומר כזה ראה וקדש ¹⁰⁷⁸ , לפי שבר"ח הוא יחוד שמשא וסיהרא, דהנה הלבנה לית לה מגרמה כלום ¹⁰⁷⁹ , ומקבלת אורה ע"י היחוד עם השמש, והיינו ע"י בחי' הנקראת הזה ¹⁰⁸⁰ , שעל ידה נעשה יחוד שימשא וסיהרא, היינו, שנעשה מהם ענין אחד. ביום הזה, שהו"ע היחוד בזמן. וכן נמשך היחוד גם במקום, שהם שני הענינים דמדבר סיני ורפידים. מדבר סיני הו"ע הגבורה, שנקרא (מדבר) סיני לפי שירדה שנאה לעכו"ם עליו ¹⁰⁸¹ , וגם נקרא מדבר (סיני) לפי שהוא בחי' התשוקה והכליון ¹⁰⁸² , וכמובן גם ממ"ש והר סיני עשן ¹⁰⁸³ , שהו"ע הכליון והתשוקה ¹⁰⁸⁴ , ורפידים ענינו קרירות, שנקרא רפידים לפי שריפו עצמן מדברי תורה ¹⁰⁸⁵ . ובסגנון המאמר דההילולא ¹⁰⁸⁶ הו"ע הקרירות בעניני קדושה והחמימות בעניני העולם. וזהו בחודש השלישי גו' ביום הזה, שהו"ע יחוד שני הקוין ע"י המשכה מבחי' שלמעלה משניהם שמחברת ומאחדת אותם, ואז באו מדבר סיני ויסעו מרפידים, שזהו מה שנפעל בב' הקוין, שירדה שנאה כו', ונתבטל הענין דרפיון ידים כו' ¹⁰⁸⁷ .

______ l ______