שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א

216

בס"ד. שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

א. ידוע מה שסיפר רבינו הזקן ששמע ממורו ורבו הרב המגיד בשם מורו ורבו הבעש"ט ¹⁶⁹⁷ :

החודש השביעי, שהוא החודש הראשון לחדשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים, שהוא השבת האחרון דחודש אלול, השבת שלפני ר"ה.

וזהו שקוראין אז פרשת אתם נצבים (שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה ¹⁶⁹⁸ ), שזוהי ברכתו של הקב"ה בשבת מברכים חודש השביעי: "אתם נצבים היום" ¹⁶⁹⁹ , דהיום קאי על ראש השנה שהוא יום הדין, וכמ"ש ¹⁷⁰⁰ "ויהי היום גו'" ותרגם "והוה יום דינא רבא", ואתם נצבים קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין.

ובכח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה, והיינו, שהברכות שישראל מברכים את כל חדשי השנה מקורן משבת מברכים חודש השביעי שהקב"ה בעצמו מברכו.

ב. והנה, כללות הענין דברכת החודש בשבת שלפניו שייך רק בזמן שקידוש החודש הוא ע"פ החשבון, משא"כ בזמן הבית, שקידוש החודש הי' ע"פ ב"ד שהיו מקבלים העדות דראיית הלבנה והיו מכריזים "מקודש מקודש" ¹⁷⁰¹ , לא הי' שייך ענין ברכת החודש בשבת שלפניו.

ולכאורה כן הוא גם בנוגע לברכתו של הקב"ה בשבת שלפני ר"ה, שענין זה לא הי' שייך בזמן הבית, שהרי גם למעלה היו צריכים להמתין לקידוש החודש ע"י ב"ד של מטה, כדאיתא במדרש ¹⁷⁰² "כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ר"ה .. הקב"ה אומר להם לי אתם שואלים (בתמי'), אני ואתם נלך אצל ב"ד של מטה כו'" ¹⁷⁰³ .

217

אבל לאידך גיסא, לא מסתבר לומר שהעילוי של ברכת החודש ע"י הקב"ה בעצמו בשבת שלפני ר"ה (שבכחה נמשכת הברכה לכל חדשי השנה), הו"ע שנתחדש בזמן הגלות, אלא בודאי הי' ענין זה גם בזמן הבית ¹⁷⁰⁴ .

ג. ויש לומר, שהענין שקביעות החדשים תלוי בב"ד של מטה הוא רק בדרגא ש"מלאכי השרת .. שואלים כו'" ¹⁷⁰⁵ :

אע"פ ש"מלאך" הוא לשון שליח ¹⁷⁰⁶ , ש"שלוחו של אדם כמותו" ¹⁷⁰⁷ – הרי זה כפי שנמשך בסדר השתלשלות שהוא מחוץ להעצמות [ועד שאפילו עולם האצילות, שעליו נאמר ¹⁷⁰⁸ מי נתן מלאך באצילות, הרי זה בכלל סדר השתלשלות שמחוץ להעצם]. ובדרגא זו "שואלים" אימתי ר"ה, ויש צורך להמתין לקידוש החודש ע"י ב"ד של מטה.

אבל יש דרגא נעלית יותר – למעלה מסדר השתלשלות – שבה לא שואלים, כיון ששם הכל גלוי וידוע ¹⁷⁰⁹ .

ומשם נמשכת הברכה (שאמיתית ענינה הוא המשכה ממקור נעלה שלא בערך, שלמעלה מהשתלשלות) בשבת שלפני ר"ה שמברך הקב"ה בעצמו – עצמותו ית' שלמעלה לגמרי מסדר השתלשלות.

ומזה מובן, שברכתו של הקב"ה בשבת שלפני ר"ה היתה גם בזמן הבית.

ואעפ"כ נתגלה ענין זה בזמן הגלות דוקא, כי, נוסף על הידוע ¹⁷¹⁰ שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר, הרי ענינו של זמן הבית הוא בחי' הגילויים, סדר השתלשלות, ולכן, הברכה שלמעלה מסדר השתלשלות בשבת שלפני ר"ה היתה אז בבחי' העלם ¹⁷¹¹ ; ודוקא בזמן הגלות, שאז היא ההכנה לגילוי העצמות דלעתיד (ואז יהיו כל הענינים באופן ש"שם נעשה

218

לפניך .. כמצות רצונך" ¹⁷¹² ), אזי נתגלה ענין ברכתו של הקב"ה בעצמו (מעצמותו ית') בשבת שלפני ר"ה.

ד. והנה, אע"פ שברכתו של הקב"ה בעצמו היא למעלה מסדר השתלשלות, מ"מ, הרי היא נמשכת ובאה בסדר השתלשלות, והיינו, שאין זה באופן שההמשכה שלמעלה מהשתלשלות מבטלת את סדר השתלשלות (ע"ד "חד חרוב" ¹⁷¹³ ), כי אם באופן שנשארת המציאות של סדר השתלשלות, ואעפ"כ נמשכת בו ברכה שלמעלה מסדר השתלשלות.

וזהו שתוכן הברכה הוא "אתם נצבים", מלשון "נצב מלך" ¹⁷¹⁴ , שמורה על תוקף המציאות, ועד לאופן ש"מלך פורץ גדר" ¹⁷¹⁵ , שהחידוש בזה – שישנו "גדר", ובלשון הכתוב ¹⁷¹⁶ : "גדר מזה וגדר מזה", ואעפ"כ נעשה ענין של פריצת גדר, "ופרצת" ¹⁷¹⁷ (משא"כ בדרגא שלמעלה מגדר לא שייך פריצת גדר), ועד"ז בנדו"ד, שבסדר השתלשלות נמשכת ברכה שלמעלה מהשתלשלות.

וברכה זו (שנתגלתה ע"י הבעש"ט) נמשכת לכל בנ"י (גם לאלו שלעת-עתה אינם הולכים בדרכו של הבעש"ט), ובאה למטה בעולם שאין תחתון למטה הימנו, וגם בזמן דחושך הגלות, ונמשכת בענינים גשמיים, בבני חיי ומזוני רויחי, ובכולם רויחי – שגם בהם נמשכת ברכה בלתי מוגבלת שלמעלה מהשתלשלות.

וכל זה נמשך כבר בשבת שלפני ר"ה, שכבר אז זוכין בדין, וזוכים לכל הברכות שיומשכו בהשפעה מרובה, ביחד עם כלים גדולים ורחבים לקבלת הברכה, שהם עניני התומ"צ, ובאופן ש"הוא יכלכלך" ¹⁷¹⁸ , שנותן גם את הכלים ¹⁷¹⁹ , וככל שיהיו יותר כלים – יומשכו יותר ברכות.

וזוכים לשנה מבורכת בכל הברכות שבכל אותיות האל"ף בי"ת, עד לשנת ת ורה, החל משנת א ורה ושנת ב רכה וכו', בגשמיות וברוחניות.

* * *

ה. בענין ד"אתם נצבים" (שזוהי ברכתו של הקב"ה בשבת שלפני ר"ה) מצינו דבר מיוחד – שאע"פ ש"פרט הכתוב עשר מדרגות"2,

219

מ"ראשיכם" עד "שואב מימיך", מ"מ, "אתם נצבים היום כולכם"3, "לאחדים כאחד"2, והיינו, שאין זה באופן שמלכתחילה יש מעמד ומצב של אחדות, אלא שגם במצב של התחלקות פועלים ענין האחדות ¹⁷²⁰ .

וענין זה שייך לר"ה – יום ברוא אדה"ר:

לפני בריאת אדה"ר היו בעולם ריבוי נבראים, החל מה"אור שנברא ביום ראשון" ¹⁷²¹ , עד ל"שלשול קטן שבים ויתוש קטן שיהי' בטבור הארץ" (כלשון רבינו הזקן בתניא ¹⁷²² – מדברי הרמב"ם ¹⁷²³ ). וכאשר נברא אדה"ר (בר"ה) – אסף את כל הנבראים ואמר להם: "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" ¹⁷²⁴ , ואז אמרו כולם "ה' מלך גו'" ¹⁷²⁵ .

והיינו, שאע"פ שבתחילה היו חילוקי דרגות בנבראים, מ"מ, פעל אדה"ר אחדות בכל הנבראים שישתחוו כולם לפני ה' – ע"ד הענין ד"נצבים גו' כולכם לפני ה' אלקיכם".

ו. וכיון שענין זה נאמר בתורה, הרי זה הוראה לכל אחד מישראל ¹⁷²⁶ , שצריך לפעול הענין ד"נצבים גו' כולכם לפני ה'", "בואו נשתחוה גו' לפני ה'".

אלא שענין זה צריך להיות באופן ד"קשוט עצמך תחילה" ¹⁷²⁷ , היינו, לפעול בעצמו שכל עניניו יהיו באופן ד"לפני ה'" – ע"י כללות העבודה באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ¹⁷²⁸ , ויתירה מזה ¹⁷²⁹ : "בכל דרכיך דעהו" ¹⁷³⁰ (כמוזכר גם בסיום שיעור היומי בתניא ¹⁷³¹ ),

ואח"כ פועל זאת על יהודי נוסף כו', ועד שכל בנ"י נעשים במעמד ומצב ד"נצבים גו' לפני ה'",

ועי"ז פועלים זאת בכל העולם (ע"י התורה, שהיא בעה"ב על מציאות העולם) – כל אחד בחלקו בעולם, ועי"ז גם בעולם כולו – שיהי' במעמד ומצב ד"נשתחוה גו' לפני ה'".

220

ז. וכל זה נפעל כבר בשבת שלפני ר"ה, כשהמלך נמצא עדיין בשדה ¹⁷³² , היינו, שגם במעמד ומצב שכל אחד מונח בעניני המחשבה דיבור ומעשה שלו, הנה גם לשם יורד המלך, ובאופן שמקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם36 ("מראה כו'" דייקא, היינו, שכל אחד רואה זאת).

וזוהי ההכנה לענין ד"תמליכוני עליכם" ¹⁷³³ שנפעל בר"ה, שזוהי ההתמסרות להקב"ה באופן ש"מלכותו ברצון קבלו עליהם" ¹⁷³⁴ ,

ועד לשלימות הענין שבזה כפי שיהי' לעתיד לבוא, כמ"ש ¹⁷³⁵ "והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא" ¹⁷³⁶ .

* * *

ח. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה אתם נצבים היום וגו'.

* * *

ט. בנוגע ללימוד פסוק בפרשת השבוע עם פירוש רש"י – יש בפרשתנו ענין שנוגע לדורות:

על הפסוק ¹⁷³⁷ "ואת אשר איננו פה", מפרש רש"י: "ואף עם דורות העתידים להיות" – שגם עמהם היתה הכריתת ברית של הקב"ה, שהרי אי אפשר לפרש ש"את אשר איננו פה" קאי על אלו מבנ"י שלא היו נוכחים במעמד זה, כיון שכולם היו שם, כמ"ש "אתם נצבים היום כולכם", כולל גם אלו שזה עתה נולדו, שהם נכללים ב"טפכם", ועכצ"ל, ש"את אשר איננו פה" קאי על "דורות העתידים להיות".

[ויש להעיר בדרך אגב בנוגע ל"טפכם":

ברית-מילה של "טף" נעשית ע"י גדול, שזהו ענין של ממוצע. אבל כאן מדובר אודות כריתת-ברית עם "טפכם" שנעשית ע"י הקב"ה בעצמו, ללא ממוצע – שהרי רש"י אינו מבהיר שהכר"ב נעשית ע"י הגדולים [ע"ד מ"ש בנוגע ל"הקהל" ¹⁷³⁸ : "והטף – למה באים, לתת שכר למביאיהם"], כיון שמובן בפשטות שגם הכר"ב עם "טפכם" היא (לא

221

ע"י ממוצע, אלא) ע"י הקב"ה בעצמו (אפילו לא באמצעות "לפיד אש" ¹⁷³⁹ כפי שהי' אצל אברהם בברית בין הבתרים).

וזהו גם מה שרש"י מדייק בפירוש "לעברך בברית" ¹⁷⁴⁰ , "להיותך עובר בברית, ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך כו'" ¹⁷⁴¹ ].

ובכן, בפירוש רש"י זה יש כמה דיוקים:

א) מדוע כותב רש"י " ואף עם דורות העתידים להיות" – לשון שמשמעותו תוספת חידוש על מש"נ לפנ"ז, וכמו "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם גו'" ¹⁷⁴² , דלכאורה הול"ל רק ש"את אשר איננו פה" קאי על "דורות העתידים להיות", ללא הוספת החידוש שבדבר – "ואף כו'" (וכמו במנין הסוגים שבבנ"י, "ראשיכם גו' שואב מימיך", שלא הוסיף לפרש "ואף כו'")?

ב) מדוע מדייק רש"י " דורות העתידים להיות", ולא "אנשים" (וכיו"ב) – הרי בפסוקים אלו מדובר אודות "אנשים" ולא אודות "דורות"?

ג) מדוע מעתיק רש"י מהפסוק גם התיבות "ואת ¹⁷⁴³ אשר" (כמדובר כמ"פ שגם התיבות שרש"י מעתיק בכותרת פירושו הם בדיוק), שאינם נוגעים לפירוש ש"איננו פה" קאי על "דורות העתידים להיות"?

וכפי שיתבאר לקמן.

* * *

י. בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר – הנה על הזהר דפרשת נצבים אין הערות, אבל ישנו ענין שהוא בבחי' "דבר בעתו" ¹⁷⁴⁴ – כמדובר בכ"ף מנ"א ¹⁷⁴⁵ שלאחרונה נדפס "תורת לוי יצחק – חידושים וביאורים לש"ס", ובתחלתו מבאר המאמר במסכת תענית ¹⁷⁴⁶ "רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא וכו'".

ומבאר אאמו"ר ¹⁷⁴⁷ , ש"נחמ"ן מספרו נצ"ח, ור' יצחק הוא גבורה, כשמו יצחק, שהשם יצחק הראשון בן אברהם הוא מדת הגבורה.

222

והשייכות דנצח לגבורה הוא, כי מצינו בתהו שאור הגבורה ירד למקום נו"ה, ואור דנו"ה עלה למקום הגבורה וכו'".

ולכאורה אינו מובן:

השייכות דנצח וגבורה ידועה ומפורסמת – מצד הענין די"ב גבולי אלכסון (כמובא בדרושי חסידות בכ"מ ¹⁷⁴⁸ , מיוסד על דברי הפרדס ¹⁷⁴⁹ ), שעפ"ז קשור חסד עם הוד וגבורה עם נצח, וא"כ, מדוע הוצרך אאמו"ר לביאור מיוחד בנוגע לשייכות דנצח לגבורה, בגלל ש"מצינו בתהו שאור הגבורה ירד למקום נו"ה, ואור דנו"ה עלה למקום הגבורה", בה בשעה שיש שייכות תמידית ביניהם (ולא רק שמצינו בענין מסויים כו') מצד הענין די"ב גבולי אלכסון?

וכפי שיתבאר לקמן.

יא. בנוגע לפירוש רש"י יש דיוק נוסף – ובהקדים:

בנוגע למ"ש בהתחלת הפרשה "ראשיכם שבטיכם וגו'", מבאר רבינו הזקן בלקו"ת2 ש"פרט הכתוב עשר מדרגות". אבל לפי רש"י שמפרש "ראשיכם ל שבטיכם", יש רק ט' סוגים.

זאת ועוד: ע"פ מ"ש רש"י בפירוש "מחוטב עציך", "מלמד שבאו כנענים להתגייר .. ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים", נמצא, ש"חוטב עציך" ו"שואב מימיך" הם פרטים בכלל של "גרך אשר בקרב מחניך", ולא סוגים בפני עצמם, וא"כ, יש רק ח' סוגים.

ובכן ¹⁷⁵⁰ :

מקורו של רבינו הזקן בלקו"ת (ע"פ פנימיות התורה) הוא בזהר ¹⁷⁵¹ : "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש וגו', הא חמש דרגין לימינא. וחמש דרגין לשמאלא מאן אינון, היינו דכתיב טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך, עד שואב מימיך, הא חמש דרגין לשמאלא" (ולכן נחלקו לב' פסוקים – שהרי חלוקת הפסוקים היא בדיוק, כמובן ממארז"ל ¹⁷⁵² "כל פסוקא דלא פסקי' משה כו'").

ועד"ז גם בתרגום יונתן, שמפרש ש"ראשיכם שבטיכם": "רישי סנהדרין דלכון ואמרכלי שבטיכון", היינו שהם ב' סוגים.

223

ואילו רש"י מפרש "ראשיכם ל שבטיכם" – כי, ע"ד הפשט אינו מובן: מהו החילוק בין "שבטיכם" ל"כל איש ישראל"? ולכן מפרש רש"י ש"שבטיכם" הוא בהמשך ל"ראשיכם": "ראשיכם ל שבטיכם" (וע"ד שפירש רש"י "אלהים אחרים" ¹⁷⁵³ , ש"אחרים עשאום אלהים עליהם", היינו, שזהו כמו שנאמר "אלהים ל אחרים").

ועפ"ז מובן גם מ"ש בירושלמי סוף הוריות: "משה הקדים ראשים לזקנים", אף שהפסיק ביניהם ב"שבטים" ¹⁷⁵⁴ – כיון ש"ראשיכם שבטיכם" הו"ע אחד.

וכן בנוגע ל"חוטב עציך" ו"שואב מימיך" – שע"ד הפשט אינו מובן טעם שינוי הלשון " מ חוטב עציך עד שואב מימיך", ולכן פירש רש"י שזהו הביאור ד"וגרך" – "שבאו .. להתגייר בימי משה .. ונתנם .. חוטבי עצים ושואבי מים" ¹⁷⁵⁵ .

אך עפ"ז קשה: למה פירש רש"י ש"אשר איננו פה" קאי על "דורות העתידים להיות", ולא פירש שהכוונה לגרים שיתגיירו לעתיד, כפי שמביא לפנ"ז ש"באו גבעונים בימי יהושע"?

וכפי שיתבאר לקמן.

* * *

יב. בד"ה אתם נצבים בלקו"ת מבאר רבינו הזקן2, שחילוקי הדרגות בישראל הם באופן ד"מבלי ימצא האדם ראש וסוף". ומובן, שהכוונה בזה אינה מצד חסרון ידיעה, אלא שבעצם אין כאן ראש וסוף.

ולכאורה קשה איך אפשר לומר כן?

ויש לומר, שבענין זה רמז רבינו הזקן אודות המאורעות דדורנו זה.

ובהקדים, דהנה, כל חילוקי הדרגות (ראש וסוף) בין יושבי אוהל ובעלי עסקים, מארי תורה ומארי עובדין טבין וכו' [מצד חילוקי הדרגות בשרש נשמתם ¹⁷⁵⁶ , אם שרש נשמתו היא מבחי' המוחין, או ששייך לענין המעשה שהוא העיקר ¹⁷⁵⁷ , ויוצא י"ח לימוד התורה ע"י "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית" ¹⁷⁵⁸ ] – שייכים רק במקום שאפשר לקיים כל עניני התומ"צ.

224

אבל בדורנו זה יש מציאות שקיום התומ"צ אינו ברשותו של אדם, כמו בארצות דהיפך הרווחה כו' ¹⁷⁵⁹ , שכשמכניסים אדם במאסר, אין ביכלתו לקיים מצות ישיבה בסוכה או אכילת מצה, ועד"ז בנוגע לתפילין וציצית וכיו"ב, ושום מס"נ לא יעזור לו, וכמדובר כמ"פ ¹⁷⁶⁰ שאדם יכול למסור נפשו לקפוץ מהגג (מלמעלה למטה), אבל לקפוץ מלמטה למעלה – גם מס"נ לא עוזר. וזהו המעמד ומצב בארצות הנ"ל, שגם מס"נ לא עוזר בשביל שיוכלו לקיים תומ"צ. – הוא יכול למסור נפשו שלא לאכול חמץ, אבל כדי לאכול מצה – לא יועיל מס"נ!

ומצד זה, אין הפרש כלל בין יושבי אוהל לבעלי עסקים, כי למעשה אין ביכולתם לקיים המצוות, אבל שניהם כואבים בשוה ממש את העדר היכולת וכו'.

והגע עצמך: מדובר אודות יהודי שאין מי שיראה לו איך להתנהג בקיום התומ"צ – אבא או סבא או אח גדול כו'. ורק בגלל שיודע שהוא בן אברהם יצחק ויעקב, רצונו לקיים מצוה – לאכול מצה, עכ"פ כזית... או לישב בסוכה, לכל-הפחות רגע אחד... לא על מנת לקבל פרס, אלא כדי לעשות נח"ר להקב"ה. אבל אין לו אפשרות לעשות זאת... ולמרות שהוא אנוס, ו"אונס רחמנא פטרי'" ¹⁷⁶¹ , הרי הוא מצטער וכואב על זה ("עס קריינקט אים")!... ועל זה נאמר ש"הוי' נצב עליו .. ובוחן כליות ולב" ¹⁷⁶² – לא "ידיו ורגליו", כיון שאין לו אפשרות לקיים את המצוות בפועל ממש, אלא רק "כליות ולב", לראות את גודל הצער והכאב בגלל העדר היכולת לקיים תומ"צ ¹⁷⁶³ .

ובכן, מעמד ומצב כזה הוא בבחינת "מבלי ימצא האדם ראש וסוף", שבאמת לא יודעים מי גדול ממי.

ויהודים אלו, ע"י אש המס"נ שלהם, הרי הם דוגמא חי' ו"נרות להאיר" – באיזה אופן צ"ל ענין המס"נ, ועי"ז פועלים בסביבתם הקרובה והרחוקה שיתוסף ב"נר מצוה ותורה אור" ¹⁷⁶⁴ באופן דמוסיף

225

והולך ואור, ועד שמקרבים את הגאולה – מהגאולה הפרטית לגאולה הכללית.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה לעולים מרוסי', ואח"כ התחיל לנגן הניגון "ניעט ניעט ניקאַוואָ"].

* * *

יג. בהמשך להמדובר ע"ד מעלת אחינו בני ישראל תושבי המדינה ההיא, שזה נרמז גם בלקו"ת פרשתנו (כנ"ל) – הרי ידוע שהמעשה הוא העיקר61, ולכן, ההוראה מכל הנ"ל היא, שצריכים להוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור וכו' ¹⁷⁶⁵ .

והגם שכבר התחילו בכל זה, הרי לטוב אין שיעור, ולכן צריכים להוסיף בזה עוד ועוד, עד למעלה ממדידה והגבלה.

והעסק בזה צריך להיות מתוך אותו הרגש שהי' אצלם בהיותם מאחורי מסך הברזל, ובלשון הכתוב ¹⁷⁶⁶ : "צמאה לך נפשי גו' כן בקודש חזיתיך", ופירש הבעש"ט ¹⁷⁶⁷ הלואי בקודש חזיתיך כו', שיהי' זה מתוך צמאון ומס"נ כו' כמו שהי' שם.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א חזר על תוכן שיחה זו ברוסית ¹⁷⁶⁸ , ואח"כ אמר שיחה קצרה ברוסית עבור הנשים, ותוכנה, שענין זה שייך גם להן.

ואח"כ ניגן כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו הניגון "צמאה לך נפשי"].

* * *

יד. הביאור בתורת לוי"צ הנ"ל, יובן בהקדם ביאור הטעם שענין התכללות המדות בי"ב גבולי אלכסון מצינו רק בנוגע לשבטים, ולא בנוגע לאבות – כי:

המדות דהאבות הם עצם המדות (אברהם – עצם מדת החסד, וכיו"ב בשאר האבות), ואילו המדות דהשבטים ענינם התפשטות המדות.

226

ולכן: בנוגע לעצם המדות כפי שהם במקומם בתכלית התוקף (המדות דהאבות) – לא שייך ענין של התכללות (וכמו באדם למטה, שבשעה שמדה מסויימת היא בתוקף והתגברות אצלו, אזי אין מקום למדה אחרת). ורק בהתפשטות המדות מחוץ למקומם (המדות דהשבטים) שייך ענין ההתכללות (י"ב גבולי אלכסון).

ועפ"ז יובן החידוש בעניננו – כי כאן מדובר אודות "השייכות דנצח לגבורה" בנוגע לעצם מדת הנצח ועצם מדת הגבורה (ולא רק בנוגע להתפשטות שלהם), שזהו חידוש גדול (כיון שאין זה שייך לענין ההתכללות די"ב גבולי אלכסון שבהתפשטות המדות).

וענין זה שייך במיוחד לסעודתא שבמנחת שבת, כדברי אאמו"ר ¹⁷⁶⁹ שאז משתככין כל הדינים והגבורות כו' (נוסף על מעלת יום השבת בכללותו, שאז בתי-דינים סגורים ¹⁷⁷⁰ , וכמאמר ¹⁷⁷¹ "וכל דינין מתעברין מינה .. ואנפהא נהירין בנהירו עילאה") – שלכן יכול להיות ענין ההתכללות גם בעצם המדות.

* * *

טו. הביאור בפרש"י ¹⁷⁷² :

רש"י אינו יכול לפרש שהכוונה ב"ואת אשר איננו פה" היא לגרים, משום שזה כבר נכלל לפנ"ז במ"ש "וגרך", ובכ"מ בתורה מצינו ש"תורה אחת יהי' לאזרח ולגר" ¹⁷⁷³ , ולכן פירש שהכוונה ל"דורות העתידים להיות" ¹⁷⁷⁴ .

אמנם עדיין צריך ביאור: מדוע חילקה התורה דוקא בענין זה להדגיש ששייך גם לדורות הבאים כו' ¹⁷⁷⁵ .

טז. דובר גם אודות ההוראה לדורנו זה – בנוגע לענין "מיהו יהודי".

ובין הדברים אמר, שהכל יודעים – ובלשון הכתוב בהמשך

227

הפרשה ¹⁷⁷⁶ : "כי אתם ידעתם גו' אשר עברנו בקרב הגוים גו'" – את הטעות הגדולה שבחוק הקיים, כיון שענין הגיור הוא באופן שנעשה מציאות חדשה, עי"ז שהקב"ה נותן לו נשמה כו', שהיא העיקר, ולולי זאת, הנה "מותר האדם מן הבהמה אין" ¹⁷⁷⁷ , כך, שגם תינוק מבין שזה שטות ושגעון וכו' לחשוב שכשמישהו אומר על עצמו שהוא יהודי, הנה עי"ז נהפך להיות יהודי, שהרי אי אפשר לשנות את המציאות וכו'.

ואם ישנו מישהו שרוצה להתנהג באופן של טפשות ("מאַכן זיך נאַריש") – אינו יכול לעשות זאת על חשבון מליוני יהודים!

ולכאורה אפשר לשאול: מכיון שהשטות (העדר השכל) שבחוק "מיהו יהודי" ברורה כ"כ – איך באו לידי דבר כזה? אלא שזהו מצד היצה"ר, שנקרא "מלך זקן וכסיל" ¹⁷⁷⁸ , והוא אומן במלאכתו ¹⁷⁷⁹ , ועד שלפעמים מתלבש באיצטלא של משי ("אַ זיידענע זופּיצע") ¹⁷⁸⁰ , אלא שצריך להפכו כו', כמ"ש ¹⁷⁸¹ "בכל לבבך", "בשני יצריך".

וסיים: ויה"ר שיהי' המעמד ומצב ד"אתם נצבים היום וגו'" – שאין זה ענין שנאמר בלשון עתיד, שתהיו נצבים, או בלשון עבר, שבימים ההם הייתם נצבים, אלא בלשון הוה, שזוהי המציאות עכשיו, "היום", בכל יום ויום79.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן הניגון "ניעט ניעט ניקאַוואָ", ועמד מלוא קומתו ורקד על מקומו בשמחה רבה.

אח"כ נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א את המזונות להרב משה הכהן דובינסקי עבור ה"מלוה מלכה"].

______ l ______