ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א

106

בס"ד. ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר

לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך ⁷⁶⁷ . ופירש רש"י, ונפקדת, אבי (שאול) יפקדך וישאל היכן אתה, כי יפקד מושבך, שיהי' מושבך (שאתה יושב בו) חסר. ונמצא, שפי' יפקד הוא מלשון חסרון, ופי' ונפקדת הוא מלשון זכרון, שע"י שיהי' חסר מקום מושבו, עי"ז יזכור שאול עליו וידבר גינו ⁷⁶⁸ . והענין בזה, שאע"פ שהפי' הפשוט דיפקד הו"ע של חסרון, הנה בפנימיות הענינים ⁷⁶⁹ הרי זה ענין הביטול שדוקא על ידו מגיעים לגילוי נעלה יותר כו', ע"ד מאמר רז"ל ⁷⁷⁰ כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר כו', שע"י הביטול (שפתותיו נוטפות מר) נעשה ראוי לקבל ההשפעה. וזהו ג"כ מ"ש ⁷⁷¹ אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה כו', שהעילוי דקרבנו לפני הר סיני (שעל זה אמרו רז"ל ⁷⁷² למה נקרא שמו סיני שירדה שנאה לאומות העולם כו') הו"ע הביטול כו' ⁷⁷³ . אך צריך להבין, איך יתאים זה עם הפירוש הפשוט שהזכרון (ונפקדת) נעשה (לא עי"ז שיפקד מושבך, אלא) ע"י שאול.

ב) ויובן

בהקדים הענין דר"ח, מחר חודש, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא ⁷⁷⁴ , והיינו, שהלבנה, בחי' המלכות, מקבלת מהשמש, בחי' ז"א. אך צריך להבין, מהו ענין היחוד שבר"ח דוקא, הרי יחוד זו"נ הו"ע שישנו בתמידות, כי, כל ההמשכות שבסדר השתלשלות הם מבחי' מלכות דא"ס, וכן ההמשכה בבי"ע היא מבחי' מלכות דאצילות, וכמו"כ ההמשכות שבעוה"ז הגשמי הם מבחי' מלכות דעשי', וכדי שתהי' ההמשכה ממלכות ה"ז ע"י יחוד זו"נ, ונמצא שזהו יחוד תמידי, ולא רק בר"ח. אך הענין הוא ⁷⁷⁵ , שהיחוד התמידי הוא בחי' יחוד חיצוני, משא"כ היחוד שבר"ח הוא בחי' יחוד פנימי, שעל ידו נעשה ענין של התחדשות

107

והולדה כו', שבשביל זה צ"ל תחלה יחוד עליון יותר. דהנה, יחוד זו"נ מצ"ע הוא בבחי' המדות, ששייכים לעולמות, וכמ"ש ⁷⁷⁶ זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. ובכדי שיהי' ענין של התחדשות, הרי זה ע"י ההמשכה מבחי' מקור הברכות, בחי' בינה, שהיא אם הבנים ⁷⁷⁷ , והוא ע"י יחוד חו"ב, ולמעלה יותר כו', ועד להמשכה מאוא"ס, ועי"ז נעשה בחי' הולדה והתחדשות בר"ח, שנעשה מציאות חדשה, והו"ע חדש אשתו ⁷⁷⁸ כו'. וע"ד המבואר בענין כח ההולדה למטה, שזהו ע"י כח הא"ס שאין לו עילה וסיבה וכו' (כדאיתא באגה"ק ⁷⁷⁹ ), שעל ידו דוקא נעשה ענין ההולדה, שהיא התהוות מציאות חדשה כו'.

וזהו

מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך, פי', מחר יהי' יחוד שמשא וסיהרא, ונפקדת, מלשון וה' פקד ⁷⁸⁰ , שהו"ע היחוד. ויחוד זה הוא ע"י שיפקד מושבך, שהו"ע הביטול כו', שזהו מה שהלבנה מתעלמת לגמרי לפני ר"ח, ועי"ז נעשה היחוד בר"ח, שהלבנה מקבלת אור חדש מהשמש. וזהו שיפקדך אבי, שאול מרחובות הנהר ⁷⁸¹ , בחי' בינה ⁷⁸² , כי המקור דבחי' ז"א היא בחי' בינה (אם הבנים), שבה היא התגלות עתיק ⁷⁸³ , שנמשך בה בשביל היחוד לצורך ההולדה.

ומ"ש

ויאמר לו יהונתן (לדוד) ⁷⁸⁴ , הנה יהונתן הוא יה"ו נתן, נתן הוא ה' אחרונה, ת"ק בהכאה (ה' פעמים יו"ד פעמים יו"ד) ⁷⁸⁵ , וא"כ, יהונתן הוא שם הוי', י"ה ו"ה. לו, היינו לדוד, שהוא ג"כ ה' אחרונה. וא"כ צריך להבין מהו"ע ב"פ ה', היינו ביהונתן וגם בדוד. אך הענין הוא, שה' אחרונה דיהונתן (נתן) היא בחי' המלכות כפי שקשורה לג' האותיות יה"ו שלפני', ודוד ענינו בחי' המלכות בפני עצמה, והו"ע ב' הבחי' שבמלכות, בחי' ים וארץ, שבחי' נתן קאי על בחי' מלכות כמו שהוא בחי' ים המעלים בתוכו כל אורות ושפע דאצילות [וזהו שיהונתן

108

הוא בחי' יסוד ⁷⁸⁶ , שנק' כל ⁷⁸⁷ , שעל ידו נמשכים כל ההמשכות שבספירות, ואח"כ נמשך במלכות, בחי' כלה, שהוא כל ה']. ובחי' דוד הוא בחי' המלכות כמו שהוא מקור לבי"ע שזהו הנקרא ארץ. ועפ"ז, פי' ויאמר לו יהונתן לדוד, שדוד קיבל מאמר ודברי יהונתן, זהו כענין הפך ים ליבשה ⁷⁸⁸ , בחי' קרי"ס, שהו"ע בקיעת ההעלם כו'. ויש להוסיף ולהעיר, שגם הענין דקרי"ס קשור עם גילוי בחי' עתיק, כמאמר רז"ל ⁷⁸⁹ בעתיקא תליא מילתא. ואז אמר יהונתן לדוד ושלשת תרד מאד ⁷⁹⁰ , ושלשת קאי על העבודה בג' קוין שעליהם העולם עומד (כדאיתא באבות ⁷⁹¹ ), ועי"ז תרד מאד, שתהי' ההמשכה ⁷⁹² גם בעשי' (וכמו שהוא כפשוטו שדוד ירד אז להסתתר בשדה). ודוקא עי"ז נמשך מלמעלה יותר, שזהו מ"ש24 וישבת אצל האבן האזל, כפי שמבאר הצ"צ ⁷⁹³ שזהו כמו האי עלמא דאזלינן מיני' ⁷⁹⁴ , שפירושו שאנו נעשים בחי' מהלכים ע"י עוה"ז דוקא כו' (כמבואר כל זה בהמשך והחרים תרל"א במאמר דמחר חודש ⁷⁹⁵ ).

ג) ויש

לקשר כל זה עם מ"ש בפרשתנו ⁷⁹⁶ ויהי ביום השמיני וגו', שמיני למילואים, הוא ר"ח ניסן ⁷⁹⁷ , עליו נאמר ⁷⁹⁸ החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש ⁷⁹⁹ , שזהו מולד הלבנה מחדש, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא, יחוד פנימי, ע"י ההמשכה מבחי' בינה – (יום ה)שמיני. וע"ז אמרו רז"ל ⁸⁰⁰ אותו היום נטל עשר עטרות, ואיתא בכלי יקר והובא באוה"ת להצ"צ ⁸⁰¹ , דמה שיום ח' זה נטל עשר עטרות הוא רמז למשארז"ל ⁸⁰² כנור של ימות המשיח יהי' של שמונה נימין ושל העוה"ב עשרה נימין כו'. וזהו שנטל עשר עטרות, כי עם היות יום השמיני עצמו הוא בינה, עכ"ז

109

נטל כל העשר, היינו התגלות הכתר, ע"ד הוא דא עתיקא ⁸⁰³ (וכנ"ל שהתגלות עתיק בבינה).

והענין

בזה, כפי שמבאר הצ"צ35, שיש לפרש ע"פ מ"ש במדרש ⁸⁰⁴ שעיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדה"ר כו', עמד אברהם כו' עד עמד משה כו', נמצא שהאבות עד עמרם המשיכו השכינה רק בשמים, מרקיע א' לב' עד לרקיע האחרון הקרוב לארץ, שזהו"ע גילוי השכינה בשמים (בחי' ז"א), אכן משה הורידה משמים לארץ [החל מהענין דמ"ת שעל ידו הי' ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ⁸⁰⁵ , ולאח"ז ע"י עשיית המשכן באופן שתשרה שכינה במעשה ידיכם ⁸⁰⁶ , בי"ג וט"ו דברים ⁸⁰⁷ שמהם נעשה המשכן ומקדש דאיקרי משכן ⁸⁰⁸ , שזהו כללות הענין דדירה בתחתונים ⁸⁰⁹ ], וכדי להיות ההמשכה בארץ (בחי' המלכות) צ"ל מלמעלה יותר, וזהו שמשה (שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין ⁸¹⁰ ) שהורידה משמים לארץ הוא ודאי ע"י המשכה מלמעלה יותר מבחי' האבות שהורידוה בשמים עצמו מרקיע לרקיע. והענין בזה, שההמשכה בשמים היא ע"י יחוד תמידי דאו"א, אבל שיומשך לארץ זהו ע"י יחוד פנימי ששרשו מע"ק. וזהו ענין ביום השמיני דוקא, בחי' אז ⁸¹¹ , אשר ז' הם ז"ת, אכן האלף, כללות ג"ר, משם דוקא נמשך שיהי' ירידת השכינה בארץ.

ומזה

מובן גם בנוגע לדוד, עליו נאמר דוד מלך ישראל חי וקיים ⁸¹² , ודוד עבדי נשיא להם לעולם ⁸¹³ , שענינו הוא ספירת המלכות [כידוע שמדריגת שלמה, שעליו נאמר ⁸¹⁴ וישב שלמה על כסא הוי', היא חכמה שבמלכות, משא"כ דוד הוא בחי' המלכות עצמה ⁸¹⁵ ], שעל ידה באים כל ההמשכות למטה כו'. וזהו שדוקא דוד הכין הכסף וזהב וכו' בשביל בנין ביהמ"ק ⁸¹⁶ , שענינו שלימות המשכת השכינה למטה בארץ. וע"פ האמור לעיל בנוגע למשה, מובן שגם אצל דוד הוצרכה להיות

110

המשכה מלמעלה יותר כו'. וזהו ויאמר לו יהונתן (לדוד) מחר חודש ונפקדת גו', שבכדי שתהי' ההמשכה למטה, הרי זה ע"י ההמשכה מבחי' בינה (בחינתו של שאול), שבה נמשך ומתגלה בחי' ע"ק.

ד) והנה

כללות ענין מולד הלבנה בר"ח קשור עם גאולת בנ"י, שמונין ללבנה ודומין ללבנה ⁸¹⁷ , והם עתידים להתחדש כמותה ⁸¹⁸ , שזהו ענין ונפקדת, לאחרי שכבר יצאו י"ח הענין דכי יפקד קושי ומרירות הגלות כו'. ובפרט כשנמצאים עדיין בחדש ניסן (שנשארו עוד שני ימים לחודש), שהרי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ⁸¹⁹ , בשמחה ובטוב לבב, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

______ l ______