הלכות עבודת כוכבים

הלכות עבודת כוכבים

צורת אדם וחמה ולבנה

(סימן קמא)

א) צורה שוקעת וציור

יתרו (כ, כ): "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם".

ובגמרא (ר"ה כד, א-ב): "לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי ... בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה ... דמות ארבעה פנים ... פרצוף אדם ... לא תעשון אתי לא תעשון אותי ... לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות".

ואפילו אם אינו עושה אותם בעצמו אלא קונה ממה שעשו נכרים, גם זה אסור מטעם חשדא, כמבואר בגמרא (שם): "משום חשדא", ופירש רש"י: "שלא יאמרו ע"ז היא לו".

אלא שכל זה הוא דוקא בצורה בולטת, משא"כ בצורה שוקעת, אין בזה איסור בעשייתו וגם אין בזה להשהותו מטעם חשדא, כדתניא (שם): "טבעת חותמו בולט אסור להניחה (באצבעו, רש"י) ומותר לחתום בה (שחתימתה שוקעת, רש"י), חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה".

וכשם שמותרת צורה שוקעת כך מותר גם הציור שצובעים בצבעים, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ד): "אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם. במה דברים אמורים, בבולטת. אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם".

ומקורו ברמב"ם (הל' ע"ז פ"ג ה"י): "אסור לעשות צורות לנוי ... והוא שתהיה הצורה בולטת ... אבל אם היתה הצורה מושקעת, או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות, או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות".

אלא שיש כמה אופנים ודעות שאוסרים גם צורה שוקעת וגם ציור:

(א) במשנה ר"ה (כד, א): "דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות [שבאו להעיד על ראיית הלבנה], ואומר: הכזה ראית או כזה?" שואלת הגמרא (שם ע"ב): "ומי שרי, והכתיב לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי", ומתרצת הגמרא שהי' לו חותם שוקע של הלבנה. ושוב מתרצת הגמרא עוד תירוצים.

כתבו על זה התוס' (שם ד"ה והא): "תימה והא צורה דרבן גמליאל לא היתה בולטת [ומדוע הוזקקה הגמרא לתירוץ אחר], ויש לומר דמכל מקום שייך בה חשדא דגבי לבנה אין חילוק כיון דאינה בולטת ברקיע". הרי שבלבנה אסור אפילו בשוקעת.

ולא רק בלבנה אלא אף בחמה וכוכבים אסור מאותו הטעם, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ד): "וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור בין בולטות בין שוקעות". ולפי האמור לעיל שהציור בצבעים דינו כצורה שוקעת, אם כן יהי' אסור אף ציור השמש והלבנה והכוכבים בצבעים.

(ב) זה שנפסק ברמב"ם ובשו"ע, שעכ"פ באדם וכיו"ב מותר לעשות צורה שוקעת, כתב על זה הט"ז (שם ס"ק יב): "מותר לעשותן. משמע כל הצורות האסורות דלעיל מותר לעשותן כשהם שוקעים, אבל בטור הביא אח"כ בשם הרמב"ן שכתב בכל מה שאסור מן התורה ... ודמות אדם, משום שנאמר לא תעשון אותי פירוש כדמות שאני מראה עצמי לנביאים, כל אלו אסור בין שוקע בין בולט ... ואם כן תימא על השו"ע שלא הביא דעת הרמב"ן. ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב"ן והטור מסיק כן וכן הר"ן". ואם כן יהי' אסור אף ציור האדם בצבעים.

(ג) לפי דעה זו שאסור לעשות צורת האדם אפילו בשוקע, יש דעות שכן הוא גם בי"ב מזלות, שכוללים גם הדגים והטלה וכיו"ב, כמבואר בט"ז (שם ס"ק יג): "וצורת חמה כו'. לפי שאינם בולטם ברקיע, כן כתבו התוס'. ובגמרא וטור הוזכר גם מזלות בהדי כוכבים, ואם כן יש לתמוה על מ"ש אח"כ בשו"ע ס"ו דמותר לצור צורת בהמות, והלא גדי טלה שור בכלל המזלות הם, וכן ארי ... יהיה איסור לעשות צורות דגים שהוא מזל אדר". ולפי כל זה יהי' אסור לצייר חמה ולבנה ואדם ודגים וטלה ושאר המזלות.

אלא שבסוף מסיק הט"ז (שם): "ומצינו בגמ' פרק השולח דרב צייר כוורא [הרי שמותר לצייר דג] ... ונראה דציור הוא עדיף אפילו ממשוקעים דאין בציור שום ממשות". והיינו שאף במקום שאסרו צורה שוקעת התירו ציור בצבעים שאין בהם שום ממשות.

ומקורו בתוס' (יומא נד, א): "ואפילו חשדא ליכא בציורים שהם מיני צבעים בעלמא ואין בהם ממשות כלל, דלא חיישינן לחשדא אלא בחותם בולט ולא בחותם שוקע, וכל שכן בדבר זה שאינו לא שוקע ולא בולט אלא מין צבע בעלמא. ונראה לי דאפילו ישראל מותר לצור צורות במיני צבעים ואין בזה משום לא תעשה לך פסל, דלא אסר אלא פרצוף גמור חקוק בששר, אבל במיני צבעים מותר".

וכן סוברים עוד כמה פוסקים שהובאו בדרכי משה (שם ס"ק ה): "וכתב המרדכי ... בשם מהר"ם ... אבל לצור בצבעונים מותר אפילו לישראל עצמו לצור ... דלא שייך לומר דלא תעשה לך פסל בצר במיני צבעונים שאינו לא בולט ולא שוקע". ולפי זה מותר לצור במיני צבעונים הן חמה ולבנה וכוכבים, והן אדם, והן דגים וטלה ושאר המזלות. ואנו סומכים על הט"ז שפסק כוותם.

אלא שהש"ך חולק בזה על הט"ז, וכתב בנקודת הכסף (שם): "מה שכתב לחלק בין ציור דעדיף ממשוקעת אינו נכון כלל, כדמשמע מכל הפוסקים, אלא הנכון כמ"ש בש"ך ע"ש".

והיינו מה שהובא לעיל מהרמב"ם והשו"ע שציור יש לו דין צורה שוקעת, שלפי זה יהי' אסור לצייר חמה ולבנה וכוכבים, ולדעת כמה פוסקים שהובאו לעיל – גם האדם, וגם הדג וטלה ושאר המזלות.

ומה שלמעשה רגילים לצייר דג וכיו"ב כנ"ל, כותב על זה הש"ך (שם ס"ק ל): "צורות הבהמות וחיות. משמע דאפילו אריה מותר ... והב"ח בקונטרס אחרון אסר, וטענתו דהלא הכוכבים ומזלות במדור התחתון הם ואסורים, ומזל ארי עומד לבדו בחודש אב, ושור בחודש אייר, ואסור לעשותן עכ"ד. ולפי דבריו כל הי"ב מזלות אסור אפילו כל אחד בפני עצמו, ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה ... הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י"ב מזלות יחד, דומיא דארבעה פנים להדדי, כן נראה לי". והיינו שהש"ך מתיר לצייר כל אחד מהמזלות לחוד, אבל אוסר לצייר החמה ולבנה וכוכבים. ובקשר לציור אדם, הרי זה תלוי בשתי הדעות הנ"ל אם מותרת עשיית צורה שוקעת באדם.

ולמעשה היו מי שנזהרו בציור פני האדם, כי חששו לדעת הפוסקים שעשיית צורה שוקעת של האדם אסורה, וחששו לדעת הפוסקים שציור יש לו דין צורה שוקעת. אבל בדרך כלל קיי"ל להתיר ציור פני האדם, או כדעת הפוסקים שמותר לעשות צורת אדם שוקעת, וכן בציור, או כדעת הפוסקים שציור במיני צבעונים אינו לא בולט ולא שוקע ומותר בכל אופן.

ולענין ציור הדג והטלה ושאר המזלות קיי"ל להתיר, או כדעת הש"ך שמותר לצייר כל אחד מהמזלות לחוד, או כדעת הט"ז שהציור במיני צבעונים מותר לדברי הכל.

ולענין ציור החמה ולבנה וכוכבים, בזה סומכים על דעת התוס' ומהר"ם מרוטנבורג ומרדכי ורמ"א וט"ז, שהציור במיני צבעונים מותר לדברי הכל.

ב) צורה בולטת במטבע ובובה

כל האמור לעיל הוא לענין צורה שוקעת או ציור במיני צבעונים, אבל צורה בולטת נתפרש בגמרא ונפסק בשלחן ערוך שאסור לעשותה, ואפילו נעשתה על ידי אחרית אסור להשהותם. ולמרות זאת מחזיק כל אחד בכיסו מטבעות כסף שעליהם בולט קלסתר פני הנשיאים שבמדינה ואנשי הממשל.

ולכאורה הי' אפשר לומר שטעם ההיתר בזה הוא כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ז): "יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה (וכן נוהגין).

אבל לא כל הפוסקים מודים להיתר זה, כמבואר בט"ז (שם ס"ק טו): "בפרישה כתוב בשם רש"ל דבסמ"ג נוטה לאיסור אפילו בפרצוף אדם לבד".

ולכאורה הי' מקום לומר שטעם ההיתר בזה הוא כיון שאין בזה אפילו כל הראש, אלא רק חצי פניו שלפנים. אמנם גם בזה נתפרש לאיסורא, כדתניא (שם): "טבעת חותמו בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה". ובהכרח מדובר רק בפני האדם ולא בכל הראש, וכמבואר בחכמת אדם (כלל פה ס"ד): "ונראה לי דאע"פ שאינו אלא חצי הגוף מצד הפנים, אע"פ שאינו עושה כל הגוף פנים ואחור, מכל מקום אסור (וראי' מחותם)".

אמנם עיקר טעם ההיתר בזה הוא כמבואר בש"ך (שם ס"ק כה): "ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש, כגון צורת אדם בשתי עינים וחותם שלם וכל הגוף וכיוצא בו, אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה וזה אינו אסור נ"ל". וכיון שצורת הפנים שבמטבעות היא בדרך כלל מהצד, דהיינו שנראית רק עין אחת ואוזן אחד, לכן מותר להשהותו.

ולמעשה מקילים להשהות בבית גם "בובה" למשחק הילדים, שהוא גוף שלם ופרצוף שלם פנים ואחור. ושורש ההיתר בזה הוא כמבואר בגמרא לגבי רבן גמליאל שהיתה לו צורת לבנה לבדוק את את עדי קידוש החודש (ר"ה כד, ב): "להתלמד עבד, וכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות". וכן נפסק בשו"ע (סי' קמא ס"ד): "ואם הם להתלמד, להבין ולהורות, כולן מותרות אפילו בולטות".

ומזה למד בשו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' לה): "הכי קאמר, אסור לעשות צורה לנוי דהיינו דבר קבוע שיטעו לומר שיש בהם ממש, לאפוקי דרך עראי לפי שעה, כגון משחק בהם או להתלמד דשרי, דלא אתו למטעי. ולפי דרכנו למדנו באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם, וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם, הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי".

* * *