אוצר החסידיםשארית יהודהשו"ת אורח חייםסימן ו

סימן ו

צורת הפתח שהקנים רחוקים מהכותל ג' טפחים ²³⁹

צורת הפתח שהקנים שמן הצדדים רחוקים מהכותל ג' טפחים, שאי אפשר להקריבם לכותל מפני הגנקעש והפריזבעש ²⁴⁰ , ובבכור שור בריש עירובין ²⁴¹ כתב שהוא פסול (ובספר תוספות שבת סי' שס"ג ס"ק י' ²⁴² מיקל בזה).

תשובה

אחרי דרישת שלומו.

מכתבו הגיעני לנכון ביום אתמול, הוא יום ש"ק פרשה משפטים, אחר יציאת בית הכנסת, ועכשיו נזדמן לי נוסע אחד המוכ"ז ²⁴³ , אמרתי שלא לעבור על בל תאחר, כי חדאי נפשאי להשתעשע באמרותיו הטהורות. עם היות כי הרגיזני לעלות בסלע המחלוקת להכניס ראשי בין הרים גדולים הבכור שור והתוספות שבת, ומכל מקום לאהבת מעכ"ת לא אוכל להשיב פניו ריקם.

והנה מאי דקלסיה מר להתוספות שבת, שסתר דברי הבכור שור בטוב טעם, אנא לא ידענא. כי מה שסתר ראייתו מהתוס' ²⁴⁴ , כל דבריו אינם עולים אלא לפי מ"ש לחזק קושיית ר"ת דשפיר קא מותיב, דלא ניחא ליה לפרש בענין דלא הוה סיפא דומיא דרישא, אבל לפי תירץ התוס' על כרחך לא הויא סיפא דומיא דרישא, ואם כן הדרא הוכחת הבכור שור לדוכתא, דלוקמי בכהאי גוונא כגון שהרחיק ג' טפחים מן הכותל.

גם מה שכתב כיון דצורת פתח הויא מחיצה הרי עומד מרובה ²⁴⁵ , הוא כמערכה על הדרוש, שהרי הבכור שור סבירא ליה כדעת התוס' (דף י' ע"ב ד"ה ועושה) ²⁴⁶ דאפילו עומד מרובה צריך שלא יהיה מופלג מן הכותל, משום שאין הטעם משום דאתיא אוירא ²⁴⁷ כו'.

ומה שכתב דלא גרע מנעץ ד' קונדסין ²⁴⁸ כו', גם הבכור שור כתב כן ²⁴⁹ , א[י] הוי הטעם משום דאתי אוירא כו'. אלא דסבירא ליה בדעת התוס' דנהי דמדאורייתא אפילו נעץ ד' קונדסין באויר רשות הרבים מהני מכל מקום מדרבנן בעיא מחיצות ²⁵⁰ , ועל כל פנים שתי מחיצות [כ]מבוי מפולש, הוא הדין נמי דבעיא שיהיה הקנה סמוך למחיצה (ועל זה סמך הפרי מגדים ²⁵¹ וסתם בפשיטות כדעת הבכור שור, דלא כתוספות שבת).

ואולם מצד אחר נראה שהבכור שור בנה בנין קבוע על יסוד רעוע, דהא התוס' לא השאירו קושיית ר"ת בתימה או בקושי', אלא שתירצו בתירוץ פשוט ומרווח, ומדלא משני שינויא אחרינא אין לבנות יסוד ובנין, דיש לומר דחדא מתרי ותלת טעמי נקט. ועוד דלא ניחא להו לאוקמי באוקימתא אחריתא כגון שהרחיק כו', דבכה"ג אמרי' בספ"ד דמנחות (דף נ"ב ע"א וע"ב) דאי לא קתני, ועוד דהא בגמ' דמיבעיא ליה איפכא מאי, היינו לכתחלה לתקן המבוי בצורת פתח, ואי איתא לתקן הלחי לקרב אצל הכותל.

גם ראייתו של מעכ"ת מהתוס' (עירובין כ"ד ע"ב ²⁵² ) עולה על כולנה, שלפע"ד היא נכונה מאד. ומה שדחה מר דשאני התם דמחיצה תלוי' נמי מתרת במים, אין זה דיחוי, דאי איתא דהיינו טעמא דמילתא כל כהאי גוונא הו"ל להתוס' לפרושי ולא לסתום. ובפרט כמ"ש מעכ"ת בעצמו, דהמ"א ²⁵³ כתב כן לענין ריחוק הבתים. ומה שדחה דיש לומר דהמ"א מיירי לענין מחיצה ולא לענין צורת פתח, הוא פשיטא ופשיטא דפשיטא דכל כהאי גוונא לא הוה ליה להמ"א לסתום אלא לפרש, דמה שמביא ראיה מהתוס' דכתב גבי צורת פתח, דמכל מקום בכהאי גוונא לא מהני צורת פתח (וגם רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע ²⁵⁴ כתב דמהני צורת פתח, ולא פירש שיעשה הצורת פתח סמוך לבתים דוקא. אלא דדין זה העמיד בתוך חצאי עיגול, משום דמספקא ליה, כמו ששמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול ²⁵⁵ , ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו. ואפשר שהיה על זה איזה קונטרס אחרון).

ועוד דאפילו אם תימצי לומר בדעת התוס' שההיתר מהפסק הנהר הוא משום דקל הוא שהקילו במים, מכל מקום הא משמע מדברי התוס' דאגודא דהנהר שבעבר השני לא היו שם בתים ודיורין כלל, ואם כן איך סלקא דעתא דליעבד התם צורת פתח אי בעינן הקנים סמוך למחיצה, והתם אין מחיצות כלל, וצריך לעשות הצורת פתח באויר. ודוחק לומר דיעשה עוד פסין מצדדים אורך ד' טפחים, דכל כהאי גוונא הוה ליה לגמרא לפרושי (ומשום הכי נמי השמיט רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה נ"ע דעת הבכור שור, וסתם כדעת התוספות שבת).

ומכל מקום בנידון דידן שהרחיקו יותר מד' טפחים הרבה, בודאי יש להחמיר, וכמ"ש (דף י' ע"ב ²⁵⁶ ) דלא לישבוק פתחא רבה כו'. ואע"ג דבגמרא שם אמרו חזקה אין אדם מניח פתח גדול כו', מכל מקום הדבר ידוע שבימות הגשמים דרך הרבים מקולקלת ואי אפשר לעבור ברגל כי אם בצדי הדרכים ועל הפריזבעש דוקא. וצ"ע מזה בתשובת פנים מאירות חלק א' סי' כ"ה ²⁵⁷ .

אלא דלפי זה גם תיקון מעכת"ה לא יועיל בימות הגשמים, שבודאי יקלקלו הקנים שמעכבים הליכתם ²⁵⁸ . ואין תקנה אלא לעשות צורת פתח קטן בצד הגדול. ואף שיעמיד הקנה על הפריזבע, לא הוה כהגביה מן הארץ מאחר שאין אויר תחת הקנה. ולכן אם אפשר לעשות צורת הפתח הגדול בענין זה שיעמיד הקנים על הפריזבעש וכשיגיע לגג יתעקם הקנה מעט (ובלבד שיחזקהו במסמרים אצל הכותל שלא יפול הקנה בהתעקמו) טוב הדבר, ולא יצטרך ב' צורת הפתח, ויהיה די בצורת הפתח אחד. וכבר בא לידי צורת הפתח שהיה רחוק מעט מן הכותל, והיה פעמים רבות שהיו עוברים בין הבית ובין הקנה מחמת קלקול דרך הרבים, וצויתי לקרב אל הכותל. רק אני עשיתי נקב בגג ²⁵⁹ ברצון הבעל הבית. ומכל מקום אפשר גם כן שיעשו על דרך הנ"ל, שיתעקם מעט ולא יפול וכמו שכתבתי.

ואודות מה שכתב מעכ"ת שירא מפני המחלוקת, לא ידעתי איך שייך לחלוק על המחמירים והלא מרגלא בפומא דרבנן שהמחמיר תבוא עליו ברכה.

הערות

239. רבנו הזקן פוסק להקל בזה, בשו"ת שלו (הוצאת תר"ז ואילך) סי' ג (ולא היתה למראה עיני אחיו הרה"ק מהרי"ל, שאינו מזכירה בתשובה שלפנינו). ובשו"ע שלו סי' שסג סל"ה, בין חצאי רבוע (שבזה דן לקמן בתשובה שלפנינו). הערות כ"ק אדמו"ר זי"ע: שקו"ט בצמח צדק או"ח [סי'] מ . (וגם שם לא נזכרה תשובת רבנו הזקן הנ"ל, שהיא נדפסה אחר זמן רב, ולא היתה למראה עיניהם בעת כתיבת שו"ת אלו). תשובת רבנו הזקן הנ"ל, נדפסה, בתוספת השלמה והערות לדבריו, בשו"ת דברי נחמי' (או"ח סי' כד). וראה גם דובר שלום ע' קלח וע' קמג. בתשובה שלפנינו מסיק להקל, אלא שכשיש לחשוש שיניחו פתח הגדול וילכו בין קנה לכותל, יש לעשות תיקון סמוך לכותל.
240. גג, ויסודות הבנין, הבולטים מסביב לכתלי הבית, ומונעית את קביעת הקנים סמוך לכתלי הבית. בקשר לקנה שתחת הגג הבולט, והחבל שעל גבי הגג, דן בשוע"ר סי' שסג סל"ב (וקצת גם לקמן בסוף התשובה שלפנינו). אמנם כאן, שגם יסודות הבנין בולטים, א"כ אין דרך כ"א להעמיד הקנים רחוקים מהכותל ג' טפחים ויותר.
241. "ונראה דאותן קנים צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל ג' טפחים ... דהא לחי בעי' פחות משלשה טפחים לכותל".
242. "דבשלמא לחי הוא דלא מהני שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל, אבל צוה"פ דמקרי מחיצה ממש למה לא יועיל, דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין".
243. המוביל כתב זה.
244. עירובין יא, א ד"ה איפכא (על האיבעיא שבגמרא שם, מי מהניא צורת הפתח בגבוה מעשרים): וקשיא לר"ת דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, דל קנה דעל גביהן ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי משהו. וי"ל דמיבעיא ליה היכא דלא מהני לחי כמו במפולש או ביתר מעשר, דבעי צורת הפתח. וכתב ע"ז הבכור שור שם: ואי איתא דהקנים יכולים להיות ג' טפחים מהכותל לא הקשה ר"ת מידי, דהא לחי בעי' פחות משלשה טפחים לכותל. וכתב ע"ז התוספות שבת שם: כיון דהרישא דמבוי שהניח הקורה למעלה מעשרים אמה, ע"כ לא מיירי בכה"ג, דהא קורה לא מהני ביתר מעשר או במבוי מפולש, א"כ ודאי גם הסיפא דצורת הפתח מסתמא נמי לא איירי בהכי, ומעתה ממילא נדחה ראית הרב הנ"ל, דמי לא אפשר לאוקמא דמיירי כגון שהרחיקו מן המבוי ג' טפחים, כיון דרישא דקורה ע"כ לא איירי בהכי.
245. כן כתב בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כה (שנסמן לקמן, והובא בשו"ת צמח צדק או"ח רס"י מ), שמטעם זה אף אם הרחיקו יותר מד' טפחים מן הכותל כשר.
246. שבגמרא שם מתירים מבוי הרחב ט"ו אמה, ע"י שמרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות, מטעם שמחוץ לפתח י' אמות העומד מרובה על הפרוץ. וע"ז כתב התוס' שם (וכן נפסק בשוע"ר סי' שסג ס"מ): וצריך לחי אחר, דהאי פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל שלש.
247. וכמבואר במ"א סי' שסג ס"ק ה, שאף שדעת רבנו יהונתן (ג, א ד"ה הכשר) שלחי הרחוק מהכותל פסול מטעם אתי אוירא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטל ליה, מ"מ דעת התוס' שאף בפס ג' אמות מצרכינן לחי אחר הסמוך לכותל. וראה מה שהאריך בזה בשו"ת צמח צדק או"ח סי' מ.
248. עירובין יא, א. ראיה זו כתב גם בשו"ת אדה"ז סוס"י ג.
249. שם (ולדידהו נראה לומר דבצורת הפתח בכל ענין כשר, דהתם לא שייך אתי אוירא כו' דאפי' נעץ ד' קונדסין כו').
250. ראה שוע"ר סי' שסד ס"ד.
251. סי' שסג א"א ס"ק ה.
252. ד"ה ליעביד צורת הפתח (מחיצה מעבר הנהר ... וה"ה צורת הפתח דהוי כמחיצה).
253. סי' שסג ס"ק לא (שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי, אבל אם הוא רחוק מהבתים י' אמות צריך תיקון, דאותו מקום הוי פרוץ, וכ"ה בתוס' דף כ"ד בד"ה ליעבד צורת הפתח).
254. סי' שסג סל"ה: "כשהנהר ... רחוק ממנו ביותר מעשר אמות ... (אא"כ יתקן שם בצורת הפתח)".
255. ראה גם ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, מבוא ע' כג.
256. וכן נפסק בשו"ע ובשוע"ר סי' שסג ס"מ.
257. שאפשר אף ברבים בוקעים בו אינו נפסל אלא בפירצה מהצד, ולא בראשו. הובא ונתבאר בשו"ת צמח צדק או"ח סי' מא.
258. אולי רצה לתקן לעשות מחיצה של קנים, פחות פחות מג' טפחים, בין הכותל ובין הקנה של צורת הפתח. ובשו"ת צמח צדק סוס"י מא מסיק, שהזוואלינעס והגאנקעש הן כמו גידודי, וסגי בזה.
259. כמבואר בשוע"ר סי' שסג סל"ב, לדעה המצריכה נקב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.