תה דין היוצא חוץ לתחום

תה דין היוצא חוץ לתחום

ובו ט' סעיפים

היוצא חוץ לתחום

א מי¹⁶⁰⁴ שיצא

חוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנוס להיות כבני העיר, ואין לו אלא ד' אמות¹⁶⁰⁵

מעמידת רגליו לכל רוח (שירצה) כמו שנתבאר בסי' שצ"ו¹⁶⁰⁶.

ואע"פ שתחום זה של ד' אמות שנתנו לו חכמים כשיצא חוץ לתחום הוא מובלע בתוך

תחום אלפיים שיצא ממנו¹⁶⁰⁷,

אין הבלעת תחומים אלו מועלת לומר כיון שנכנס ברשות בתוך תחום שיצא ממנו שיהיה כאלו

לא יצא ממנו כלל, אלא אם כן יצא ממנו ברשות¹⁶⁰⁸,

כגון להציל נפשות, כמו שיתבאר בסי' ת"ז¹⁶⁰⁹,

והוא הדין אם יצא שלא לדעתו, כגון שהוציאוהו נכרים או איזה אונס אחר, מועלת הבלעת

תחומין אלו ¹⁶¹⁰ שיהיה כאלו לא יצא מתחומו מעולם, ויש

לו אלפיים לכל רוח מהמקום ששבת בו:

ב היתה רגלו

אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס להיות כבני עירו¹⁶¹¹,

שכיון שאין חוץ לתחום אלא רגלו אחת, עדיין רובו בתוך התחום¹⁶¹²:

ג מי שקידש

עליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו אמה אחת, לא יכנוס להיות כבני העיר, ואינו

מהלך אלא אלפיים אמה לכל רוח ממקום שקידש עליו היום¹⁶¹³

(ויכול להלוך בעיר ג' אמות¹⁶¹⁴,

שהרי יש לו אלפיים חוץ מד' אמות שהן מקום שביתתו, כמו שנתבאר בסימן שצ"ו¹⁶¹⁵).

עיין לקמן בסי' ת"ח¹⁶¹⁶:

ד מי שהפליגה

ספינתו בים, מהלך את כולה, הואיל ושבת באויר מחיצות. ואם נפחת דפני הספינה בשבת,

אם היא מהלכת, מהלך את כולה, ואם היא עומדת, אינו מהלך בה אלא ד' אמות. ואם בראשה

אין לה מחיצות עשרה, ויש בקרקעיתה לחקוק ולהשלימה לעשרה, מהלך את כולה¹⁶¹⁷:

מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, מותר לעשות לו מחיצה של

בני אדם שעירבו לאותו רוח ויכולים לילך שם, ויעשה סביביו כמו מחיצה ויכנס ביניהם¹⁶¹⁸

(עד תוך התחום, או עד פחות מד' אמות לתוך התחום, שמשם יכול לילך גם בלא מחיצה לתוך

התחום¹⁶¹⁹),

וכיון שנכנס תוך התחום ברשות, מפני שכל ההיקף שתוך המחיצה נעשה לו כד' אמות, הרי

זה כאלו לא יצא כלל מתחומו, כיון שיצא שלא לדעת¹⁶²⁰.

והוא שלא ידעו אותם שנעשית מהם המחיצה שלשם כך נקראו¹⁶²¹,

כמו שנתבאר בסי' שס"ב¹⁶²².

ואפילו אם ההיקף שבתוך מחיצה זו הוא יותר מאלפיים אמה,

נחשב כולו כד' אמות לזה שיצא חוץ לתחום¹⁶²³,

אע"פ שאינו נחשב כד' אמות למי שלא יצא חוץ לתחום, הואיל ונעשית המחיצה בשבת,

כמו שנתבאר בסי' ת"ג (עיי"ש הטעם¹⁶²⁴).

אבל אם יצא חוץ לתחום לדעת, אסור לילך אפילו בתוך

מחיצה יותר מד' אמות¹⁶²⁵,

כמו שיתבאר¹⁶²⁶:

ה מי¹⁶²⁷

שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, או שיצא מעצמו על ידי שאחזתו רוח רעה ונטרפה דעתו, או

שיצא על ידי שאר כל אונס, או ששגג ויצא, אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו לתוך התחום,

כאלו לא יצא, והרי כל העיר לו כד' אמות כבתחלה וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח¹⁶²⁸.

אבל אם חזר לדעת לתוך התחום, אין לו אלא ד' אמות. וכן אם אפילו חזר שלא לדעת אלא

שיצא לדעת¹⁶²⁹.

ומכל מקום אם חזר לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות¹⁶³⁰,

אם היא מוקפת מחיצות לדירה ¹⁶³¹ , ואפילו אם יצא לדעת וחזר לדעת, הואיל

ושבת באויר מחיצותיה, אלא שאסור לצאת חוצה לה¹⁶³²:

ו במה דברים

אמורים כשחזר לעיר ששבת בה, אבל בעיר אחרת אין לו אלא ד' אמות, אפילו מוקפת מחיצות

לדירה¹⁶³³,

ואפילו בחצר או בבית¹⁶³⁴

אין לו אלא ד' אמות, ואין כולו נחשב לו כד' אמות, הואיל ולא שבת באויר מחיצות אלו¹⁶³⁵.

במה דברים אמורים כשיצא חוץ לתחום לדעת, או שנכנס

לדעת¹⁶³⁶

בעיר זו או בבית זה שהן חוץ לד' אמות שנתנו לו חכמים. אבל הוציאוהו נכרים חוץ

לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה¹⁶³⁷,

או בדיר או בסהר¹⁶³⁸ או

במערה (שהיא לדירה¹⁶³⁹,

או שאין בה יותר מבית סאתים¹⁶⁴⁰),

או שנאנס בשאר אונס¹⁶⁴¹

לצאת חוץ לתחום וליכנס לאחד ממקומות אלו, או ששגג¹⁶⁴²

ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו, שכולו נחשב לו

כד' אמות, הואיל ומוקף מחיצות לדירה, אף על פי שלא שבת באוירו, כיון שהוא אנוס:

היוצא בספינה חוץ לתחום

ז וכן מי שבא

בספינה בשבת ונכנסה הספינה לתוך עיר המוקפת לדירה, מהלך את כולה¹⁶⁴³,

ואין זה כיצא לדעת, כיון שהיה כבר בספינה מבעוד יום שהיא שעת היתר לצאת חוץ לתחום,

ובשבת הוציאתו הספינה חוץ לתחום והוא לא עשה כלום¹⁶⁴⁴.

אבל אם לא נכנסה לעיר המוקפת [ל]דירה, אסור לצאת

מהספינה¹⁶⁴⁵,

אם היתה במקום למטה מי' טפחים משנכנס השבת והפליגה מאותו מקום יותר מאלפיים¹⁶⁴⁶,

כמו שנתבאר בסי' ת"ד¹⁶⁴⁷.

במה דברים אמורים כשהיה בספינה מבעוד יום (ולא יצא

ממנה ליבשה משנכנס השבת, או שיצא ממנה במקום שלא היה אפשר לו להשאר שמה עד למוצאי

שבת, שהספינה של נכרים ולא ימתינו עליו, והוצרך לחזור לספינה, שזהו אנוס הוא

בחזירתו לספינה וביציאתו בה חוץ לתחום מאותו מקום¹⁶⁴⁸).

אבל אלו שקונים שביתה בספינה¹⁶⁴⁹

ויוצאים ממנה לבתיהם ללון, ולמחר נכנסים לספינה ומפליגים, הרי זה כיוצא לדעת ¹⁶⁵⁰ , ואם נכנס לעיר המוקפת [ל]דירה, אינה

חשובה לו כד' אמות, כיון שלא שבת באויר מחיצותיה, ואסור לצאת מהספינה לעיר, אף אם

לא היתה לעולם למטה מי' טפחים, לפי שאף אם תמצי לומר שאין תחומים למעלה מי' טפחים

ולא קנה שביתה בין השמשות כשהיה בספינה, מכל מקום הרי קנה שביתה אחר כך בביתו¹⁶⁵¹.

אבל מכל מקום הספינה כולה נחשבת לו כד' אמות, אפילו

אם היתה מהלכת הכל למטה מי' טפחים¹⁶⁵²,

ויכול להלך בכולה אף לאחר שהפליגה חוץ לתחום, הואיל ושבת באויר מחיצותיה ¹⁶⁵³ . אבל אסור לצאת מספינה לספינה¹⁶⁵⁴.

ומכל מקום יכול ליכנס לספינה קטנה לעשות צרכיו ולחזור לספינה גדולה¹⁶⁵⁵,

כמו שיתבאר בסי' ת"ו¹⁶⁵⁶.

ואם נפחתו דפני הספינה בשבת ואינן גבוהים י' טפחים,

אינו מהלך בה יותר מד' אמות¹⁶⁵⁷.

ואפילו אם לא יצא ממנה משנכנס השבת, אלא שהיתה במקום אחד למטה מי' טפחים משנכנס

השבת, והפליגה מאותו מקום יותר מאלפיים, שכיון שאין לה מחיצות אין כולה כד' אמות¹⁶⁵⁸.

(ואפילו במקום שהיא עומדת למעלה מי' טפחים אינו מהלך

בה יותר מד' אמות, שלא אמרו אין תחומין למעלה מעשרה אלא בהילוך הספינה על פני המים,

שהוא דומה לקפיצה באויר ואינו נקרא הילוך, כמו שנתבאר בסי' ת"ד¹⁶⁵⁹,

אבל הילוך האדם בתוך הספינה הילוך הוא כמו המהלך בארץ ¹⁶⁶⁰ .

במה דברים אמורים כשהיא עומדת, אבל כשהיא מהלכת, מהלך

את כולה בכל ענין¹⁶⁶¹,

מפני שטרם שיספיק להלך (ד' אמות) אפילו פסיעה אחת, נוטלתו הספינה מד' אמות אלו

ומניחתו בד' אמות אחרות על כרחו, ויש לו שם ד' אמות אחרות, כמו מי שהוציאוהו נכרים

מד' אמות ונתנוהו בד' אמות אחרות שיש לו שם ד' אמות, וכן מאותו ד' אמות לד' אמות

אחרות, וכן לעולם¹⁶⁶²).

ואם באמצעה יש לה מחיצות עשרה ובראשה אין לה¹⁶⁶³,

כגון שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כלפי מעלה קצת כדרך ספינות

קטנות, אעפ"כ כולה כד' אמות, אפילו כשעומדת, מפני שכולה רשות היחיד היא,

שראשיה הם כחורי רשות היחיד שנידונים כרשות היחיד¹⁶⁶⁴, כמו

שנתבאר בסי' שמ"ה¹⁶⁶⁵.

ואפילו אם גם באמצעיתה אינה עמוקה עשרה אלא שיש בה

לחקוק להשלימה לעשרה¹⁶⁶⁶,

דהיינו עובי הנסרים שבקרקעיתה שיש בה כדי להשלים גובהה לעשרה, הרי הם מצטרפים

להשלימה¹⁶⁶⁷,

ונעשית כולה כד' אמות, שהרי יש לה מחיצות שהן גבוהות עשרה מבחוץ, שעובי קרקעיתה שמן

הצדדים כלפי חוץ מצטרף הוא עם המחיצות אשר עליו¹⁶⁶⁸

(לפי שאף עובי זה שמן הצדדים רואים אותו כאלו עומד כמחיצה על גבי קרקעיתה, משום

תורת גוד אסיק, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה¹⁶⁶⁹),

והרי זה דומה לחצר שקרקעיתה גבוה מחצר אחרת ה' טפחים וכותל גבוה ה' טפחים מפסיק

ביניהם, ואין כותל זה גבוה י' טפחים אלא לחצר הנמוכה, אבל להגבוהה אינו גבוה י',

ואעפ"כ היא מחיצה גמורה לשתיהן, כמו שנתבאר בסי' שע"ב¹⁶⁷⁰,

הואיל שאף לחצר הגבוה הוא גבוה י' מבחוץ. ועוד שכיון שבקרקעיתה יש כדי לחקוק

להשלימה לעשרה אנו רואים כאלו הוא חקוק, כי יש מי שאומר¹⁶⁷¹

שבכל מקום אומרים חוקקים להשלים, ויש לסמוך על דבריהם לענין תחומין שהלכה כדברי

המיקל בהם ¹⁶⁷² :

ח אם נכנס

לספינה¹⁶⁷³

על דעת שלא להפליג חוץ לתחום¹⁶⁷⁴,

ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם, הרי הוא כאלו לא יצא,

שנעשה כמו שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום והחזירוהו לתחומו. ואפילו אם נכנס על מנת

להפליג, אלא שנכנס מבעוד יום ולא יצא ממנה משנכנס השבת, אע"פ שהיתה למטה מי'

טפחים שקנה שם שביתה, מכל מקום אם אחר כך חזרה לתוך תחום, המקום שקנה שם שביתה,

הרי הוא כאלו לא יצא, שכיון שנכנס לה מערב שבת הרי זה כיוצא שלא לדעת¹⁶⁷⁵,

כמו שנתבאר¹⁶⁷⁶:

המוציא פירות חוץ לתחום

ט פירות¹⁶⁷⁷

שהוציאם חוץ לתחום והחזירם לתחומם, אפילו במזיד, הרי הם כאלו לא יצאו, מה טעם,

אנוסים הם ביציאתם ובחזרתם, והרי כל העיר להם כד' אמות כבתחלה, וחוצה לה אלפיים

לכל רוח אם הוא יום טוב שההוצאה מרשות לרשות מותרת בו, ואם הוא שבת מותרים

עכ"פ באכילה במקומם¹⁶⁷⁸.

ואפילו לאותו ישראל שהחזירם לצרכו, אין דינם כשאר דבר

הבא מחוץ לתחום שאסור למי שהובא בשבילו¹⁶⁷⁹,

הואיל ופירות אלו היו כבר בתחום זה בשבת זו, ואפילו המחזיר עצמו שעשה איסור, אין

קונסין אותו שלא יאכלם בשבת¹⁶⁸⁰.

(ואינו דומה להמעשר פירות בשבת שקנסו אותו שלא יאכל

מהם¹⁶⁸¹.

לפי שעל ידי עשיית האיסור נתקנו לאכילה שלא היו ראויים כלל מקודם לכן מפני שהם טבל,

אבל פירות אלו היו ראויים לו כשהיה עמהם חוץ לתחום, ולא הועיל לו כלום לאכילתם במה

שהחזירם לתחומם, ואינו נהנה מן האיסור באכילתו אותם¹⁶⁸².

ואינו דומה להמבשל בשבת פירות הנאכלים חיים, שאסורים

מפני שעשה בהם איסור של תורה, אבל תחומין הם מדברי סופרים¹⁶⁸³).

וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ לתחום, אם הוציאם בשוגג

מותרים לאכלם¹⁶⁸⁴,

ואסור לטלטלם חוץ מד' אמות¹⁶⁸⁵,

ואם הוציאם במזיד, אסורין אפילו למי שלא הוציאם בשבילו¹⁶⁸⁶.

ואינו דומה לבא מחוץ לתחום על ידי נכרי שמותר למי שלא הובא בשבילו¹⁶⁸⁷,

שכיון שנעשה האיסור על ידי ישראל, החמירו יותר לאסור לכל אדם¹⁶⁸⁸.

ואעפ"כ מותר לטלטלם תוך ד' אמות¹⁶⁸⁹,

ואין להם דין מוקצה, אע"פ שאינם ראויים באכילה לשום אדם מישראל, כיון שאין

איסורן אלא משום קנס, לא רצו לקנוס אלא באכילה ולא בטלטול¹⁶⁹⁰:

[1604] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

היוצא חוץ לתחום (ס"א-ו).

(ב)

היוצא בספינה חוץ לתחום (ס"ז-ח).

(ג)

המוציא פירות חוץ לתחום (ס"ט).

[1605] משנה נב ,

ב (מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס), ופרש"י (שיצא חוץ לתחום במזיד

ומדעת). טור ושו"ע ס"א (מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס להיות

כבני העיר, ואין לו אלא ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ).

[1606] ס"ב (ד' אמות אלו ...

כשיצא חוץ לתחום, יש אומרים ... שהוא בורר לו ד' אמות לאיזו רוח שירצה, וכשהלך

לרוח אחת ד' אמות שוב אינו יכול לחזור ולילך לרוח השנית (שכנגדה) ... ויש אומרים

שד' אמות אלו ... שהן ח' על ח' מרובעות).

[1607] לא מיבעי לדעה הא' הנ"ל,

שהוא בורר לו ד' אמות לאיזו רוח שירצה, ולפי דעת הרמב"ם פכ"ז הי"א

(מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ... ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות

מעמידת רגליו ולחוץ), כפי שפירש במ"מ שם (ומדברי רבינו נראה, שכיון שזה מהלך

ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו). וכן הוא בשו"ע כאן (ואין לו אלא ד' אמות

מעמידת רגליו ולחוץ).

אלא אף לדעת הפוסקים שגם כשיוצא אמה אחת

יכול לברור ד' אמות לצד העיר, כמבואר בראב"ד שם (מי שיצא חוץ לתחום אמה ...

יש לו לילך ד' אמות לאיזה צד שירצה), וגם במ"מ שם כתב על סברת הרמב"ם

הנ"ל "וזה דחוק". וכן מסיק המ"א ס"ק א (ולכן נראה לי

להקל בזה אם היה אונס, וכן דעת כל הפוסקים, דוק ותשכח).

ואפילו לדעה הב' הנ"ל (שבהערה

הקודמת), שיש לו ח' על ח' מרובעות, וכיון שיצא חוץ לתחום רק אמה אחת, עדיין יש לו

ג' אמות בתוך התחום.

מכל מקום "אין הבלעת תחומים אלו

מועלת ... אלא אם כן יצא ממנו ברשות".

[1608] דתנן התם (רבי אליעזר

אומר שתים יכנס, שלש לא יכנס), ואמר אביי מה ,

א (דשמיע לי מיניה דמר [רבה], עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא לדבר

הרשות, אבל לדבר מצוה מודו ליה). הרי שאם יצא ברשות, הכל מודים שיכול לחזור תוך ד'

אמות לתחום העיר, והבלעת תחומין מועלת לו כאילו לא יצא ממנו כלל.

[1609] סעיף א (מי שיצא חוץ

לתחום משום פיקוח נפש, כגון חכמה הבאה לילד וכיוצא בזה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח

ממקום שהגיע לו ... ואם הגיע לעיר, הרי

הוא כאנשי העיר, ויש לו אלפיים לכל רוח חוץ לעיר), הרי שהבלעת תחומין מועלת לו,

שיוכל ליכנס לעיר להיות כאנשי העיר.

[1610] מג,

ב (נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום. אמר ליה רב חסדא לרב נחמן

נחמיה תלמידך שרוי בצער. אמר לו עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס), לפירוש רבא

מד , רע"א (פשיטא בדלא מלו גברי עסקינן ... ודרבי אליעזר

קמיבעיא ליה), והיינו דמיירי שעל ידי מחיצת בני אדם מגיע עד ב' אמות סמוך לתחום,

ומשם נכנס כדעת רבי אליעזר דאמר "שתים יכנס", כיון שהי' אנוס. ועל זה

מסיים רבא "דיקא נמי דקאמר ליה יכנס, מאי יכנס, לאו בלא מחיצה". למדנו

מכאן שאם יצא באיזה אונס שיהי', מועלת הבלעת תחומין אלו.

ראב"ד הל' שבת פכ"ז הי"א

(קי"ל הבלעת תחומין מילתא היא, בין שיצא לדבר מצוה בין שיצא מאונס ... מי

שיצא חוץ לתחום אמה ... יש לו לילך ד' אמות לאיזה צד שירצה, ונאמר כיון דעל על).

בעל המאור טו, א ד"ה והא דתנן (ולי נראה כי מתוך אונסו של נחמיה דמשכתיה

שמעתא ונפק חוץ לתחום, ולא מלו ליה גברי למעבד מחיצה אלא עד שתי אמות חוץ לתחום,

לפיכך הורו לו כרבי אליעזר דאמר שתים יכנס, אבל בלא אונסא, לא סמכינן אדרבי אליעזר).

מ"א ס"ק א (ולכן נראה לי להקל בזה אם

היה אונס ... אבל לדבר הרשות דכו"ע לאו מילתא).

[1611] ר' חנינא נב, ב כלישנא

בתרא (רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס). טור ושו"ע ס"ב (היתה

רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס).

[1612] ברייתא נב ,

ב (הוא דאמר כאחרים דתניא למקום שרובו הוא, נזקר), ופרש"י (ורובו בתוך התחום

הוא. נזקר, כלומר בתר רובו שדינן ליה, וכיון דלא הויא אלא רגלו אחת חוץ לתחום,

עדיין רובו בתוך התחום, הילכך יכנס).

[1613] משנה נב, ב כת"ק (מי

שהחשיך חוץ לתחום (שהוא בא בדרך וחשכה לו חוץ לתחום, רש"י), אפילו אמה אחת,

לא יכנס). טור ושו"ע ס"ג (מי שקידש עליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו

אמה אחת, לא יכנס להיות כבני העיר, ואינו מהלך אלא אלפיים אמה לכל רוח ממקום שקידש

עליו היום).

והיינו שאם קידש עליו היום והוא בתחום

העיר, אזי תלוי הדבר בדעתו, כדלעיל סי' ת (מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר, וישב בדרך

לנוח, וחשכה לו, ולא ידע שהוא בתחום העיר, ואחר כך מצא עצמו בתחומה, קנה שביתה

בעיר ... אבל אם לא היה בדעתו כלל ליכנס לעיר זו, קנה שביתה במקומו, ומשם יש לו

אלפיים אמה לכל רוח. ואם כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך בעיר יותר

מחציה).

אבל כאן שקידש עליו היום כשהוא אמה אחת

חוץ לתחום, בכל אופן קנה שביתה במקומו, ואינו מהלך אלא אלפיים אמה לכל רוח.

[1614] או בתוך ע' אמה ושיריים

מהעיר, לדעה ב' דלעיל סי' שצח ס"ו (ויש אומרים שמרחיקים משם עוד ע' אמה

ושיריים ומתחילים למדוד), וכיון שתחום העיר הוא עד אלפיים ושבעים אמה ושיריים

מהעיר, וכיון שהוא קנה שביתה מחוץ לתחום זה, הרי שבסיום תחום שלו הוא עדיין בתוך

ע' אמה ושיריים מהעיר.

[1615] סעיף א (כשמודדים אלפיים

ממקום שביתתו, מודדים חוץ מד' אמות אלו).

[1616] בשו"ע שם ס"א (כשהוא

מהלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה כנגד העיר, אינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו).

ויש עוד אופנים, שאם לא שבת בתוך העיר,

מהלך בעיר עד אלפיים ממקום שביתתו, כדלעיל סי' ת (והערה 1531 ).

[1617] קטע זה מיותר (שהוא לשון

השו"ע ס"ז, ותוכן דברי רמ"א שם, ונתבארה הלכה לקמן ס"ז).

וראה קונטרס השלחן איך נשתרבבו שורות

אלו בדפוס ראשון לכאן (שחסרים כאן ס"ד וס"ה וס"ו ותחלת ס"ז,

והושלמו אחרי סי' תח, בכותרת "השמטה שייך לסימן ת"ה").

[1618] רב נחמן מג, ב (נחמיה

בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום, אמר ליה רב חסדא לרב נחמן נחמיה

תלמידך שרוי בצער, אמר לו עשה לו מחיצה של בני אדם), ופרש"י (שהיו לו אנשים

הרבה שיכולין לצאת חוץ לתחום, כגון שעירבו לעשות לו מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ממקום

שהוא שם עד התחום). טור ושו"ע ס"ד (מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, מותר

לעשות לו מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח, ויכולים לילך שם ויעשו סביביו כמו

מחיצה ויכנס ביניהם).

[1619] רבא מד ,

רע"א (פשיטא בדלא מלו גברי עסקינן ... ודרבי אליעזר קמיבעיא ליה. דיקא נמי

דקאמר ליה יכנס, מאי יכנס, לאו בלא מחיצה). והיינו דמיירי שעל ידי מחיצת בני אדם

מגיע עד ב' אמות סמוך לתחום, ומשם נכנס לעיר, כדעת רבי אליעזר דאמר "שתים

יכנס", כיון שהי' אנוס, וכדלעיל ס"א (והערה 1610 ).

והיינו שכאשר יצא שלא לדעת, מצטרפים שני

הטעמים להיתר:

(א) כיון שיצא שלא לדעת והוא במקום

המוקף מחיצות (של בני אדם), יכול להלך בין מחיצות אלו יותר מד' אמה (ואפילו יותר

מאלפים אמה, כדלקמן בסמוך).

(ב) כיון שיצא שלא לדעת יש לו הבלעת

תחומין (כדלעיל ס"א), שיכול להלך בתוך מחיצה זו עד שיכנס לתוך התחום שיצא

ממנו, ושוב יכול להלך בתחום ובכל העיר.

[1620] מ"א ס"ק ג (וכשמגיע

תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה).

[1621] גמרא מד ,

ב (הא דרבי נחמיה בריה דרבי חנילאי ... שלא מדעת הוה), ופרש"י (לא ידעו

האנשים על מה קבצום שם). טור ושו"ע שם (והוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה

שלשם כך נקראו).

[1622] סעיף יד (במה דברים

אמורים שמותר להעמידם בשבת, אלא כשהם אינם יודעים שלשם מחיצה הוא מעמידם שם (שכיון

שהם אינם מתכוונים למחיצה והם בני דעת ועומדים לדעת עצמן, אין בזה משום עשיית

מחיצה בשבת) אבל אם אפילו אחד מהם יודע, אסור להעמידם).

[1623] רמב"ם

הל' שבת פכ"ז הי"ד (מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת והוקף במחיצה בשבת, יש

לו להלך כל אותה המחיצה, והוא שלא תהיה יתר על אלפיים אמה. ואם היה תחום שיצא ממנו

מובלע מקצתו בתוך המחיצה שנעשית שלא לדעתו, הואיל ויש לו להלך את כל המחיצה, הרי

זה נכנס לתחומו, וכיון שיכנס הרי הוא כאילו לא יצא). והיינו שכמו בשבת בבקעה

שהקיפוה נכרים בשבת, אין לו להלך בה אלא אלפיים אמה, כך גם ביוצא חוץ לתחום עירו

והוקף במחיצה בשבת אין לו להלך בה אלא אלפיים אמה. וחלק עליו הראב"ד שם (מי

שיצא שלא לדעת ועשו לו מחיצה בשבת, או שהותר בבני אדם שלא לדעתם, או נכרים עשו לו,

הרי הוא חוזר לתחומו אפילו כמה, מפני ששבת בה בין השמשות. אבל אם שבת בבקעה שהיא

שלשה אלפים אמה, והקיפוה נכרים בכולה, אינו מהלך בה אלא אלפים אמה, לפי שלא שבת

באויר מחיצות מבעוד יום). וכן כתב הרשב"א בעבודת הקדש שער ה סי"ג (יצא

שלא לדעת והרי הוא עומד בבקעה ועמדו גויים והקיפו את כל הבקעה לשם דירה, יש מי

שהורה שאינו מהלך אלא ארבע אמות כקודם שהקיפוה. ואין דבר זה מחוור, אלא כל שהקיפוה

גויים מהלך את כולה). הובא במ"מ שם (והראב"ד והרשב"א ז"ל נחלקו

עליו ואמרו דטפי עדיף נאנס ויוצא שלא לדעת, מאם שבת שם לפיכך מהלך אפילו כמה) מ"א

ס"ק ב (משמע אפילו מחיצה יותר מאלפים מהלך את כולה, וכמ"ש סי' ת"ג).

*

ונתבאר לעיל שם, דהיינו דוקא כשהוקף

לדירה (שבת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת מחיצות לדירה), וכן הוא לעיל סי' שצו סוף

ס"א (והוא שיהא מוקף לדירתו מתחילתו). וכן כאן מיירי שהקיפוה נכרים בשבת

מחיצות לדירה (ולא מיירי בהקיפוהו בבני אדם כמו מחיצה, שהרי זה אינו היקף לדירה,

ומועלת רק בפחות מבית סאתים).

[1624] "ואינו דומה למי

שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, שאין לו אלא ד' אמות", ושם נסמן (הערה 1572 ).

[1625] רא"ש פ"ד

ס"ד (לך ועשה לו מחיצה של בני אדם, שנמצא כאילו הוא בתוך דיר או סהר שמותר

להלוך בו, ויכנס. ודוקא שיצא שלא לדעת, אבל יצא לדעת לא). טור ושו"ע שם (אבל

אם יצא לדעת, אסור). מ"א ס"ק ד (שהרי אף במחיצה אסור לו יותר מד' אמות).

[1626] סעיף ו, כשנכנס לעיר

אחרת.

[1627] לעיל בסעיף הקודם

ובס"א נתבאר, שכיון שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, יש לו הבלעת תחומין, ויכול

לחזור לתחומו תוך ד' אמות, או בין מחיצות בני אדם, וכיון שחזר לתחום עירו הרי זה

כאילו לא יצא.

וכאן

תתבאר הלכה זו אף בלא הבלעת תחומין, אלא שהחזירוהו נכרים וכיו"ב, שגם בזה

אמרינן, שכיון שחזר לתחום עירו הרי זה כאילו לא יצא.

[1628] משנה מא ,

ב (מי שהוציאוהו נכרים (חוץ לתחום, רש"י) או רוח רעה (שנכנס בו שד ונטרפה

דעתו ויצא חוץ לתחום, ואחר כך נשתפה והרי הוא חוץ לתחום, רש"י), אין לו אלא

ד' אמות. החזירוהו (לתוך התחום, רש"י), כאילו לא יצא (והרי כל העיר לו כד'

אמות כבתחילה, וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח, רש"י)). רמב"ם הל' שבת

פכ"ז הי"ב (כגון שהוציאוהו נכרים, או רוח רעה, או ששגג ויצא). טור

ושו"ע ס"ה (מי שהוציאוהו חוץ לתחום גוים, או רוח רעה, או שאר כל אונס,

או ששגג ויצא, אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו לתוך התחום, כאילו לא יצא).

וכן אם הוא עצמו חזר לתחום כשהוצרך

לנקביו או שאר אונס, כדלקמן סי' תו ס"א-ג.

[1629] רב נחמן אמר שמואל

שם (חזר לדעת אין לו אלא ד' אמות ... יצא לדעת והחזירוהו נכרים,

אין לו אלא ד' אמות). טור ושו"ע ס"ח (יצא לדעת והחזירוהו גויים, אין לו

אלא ארבע אמות).

[1630] מה ר"ם

מרוטנבורג בפסקי עירובין סי' פג (נראה לי דמי שיצא לדעת וחזר לדעת לעירו, נהי דאין

לו אלא ד' אמות, מותר לילך בכל העיר, והרי הוא כד' אמות, כיון ששבת בין השמשות). רא"ש

פ"ד ס"א (וכתב רבינו מאיר ז"ל, דכל העיר היא לו כד' אמות ומהלך את

כולה, כיון ששבת בה בין השמשות). טור ושו"ע ס"ח (ומיהו אם החזירוהו

לעירו, כולו כארבע אמות, ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת).

וכן הוא לקמן סי' תו סוף ס"א (אלא

אם כן נכנס לעיר ששבת בה, כמו שנתבאר בסי' ת"ה).

ולמדים זאת מדין ספינה, שאף אם יצא לדעת

מהלך בכולה, הואיל ושבת באויר מחיצותיה, כדלקמן ס"ז (מכל מקום הספינה כולה

נחשבת לו כד' אמות, אפילו אם היתה מהלכת הכל למטה מי' טפחים, ויכול להלך בכולה אף

לאחר שהפליגה חוץ לתחום, הואיל ושבת באויר מחיצותיה), ושם נסמן (הערה 1653 ).

[1631] רבינו ירוחם ני"ח

חי"ב (כל מקום שאמרנו שהעיר כולה כמו ד' אמות, צריך מוקפת, ואם לא היתה מוקפת

אין לו בה אלא ד' אמות ... שיהא הקף לדירה). רמ"א שם (המוקפת מחיצות לדירה).

מ"א ס"ק יב (הואיל ושבת באויר מחיצות).

[1632] מ"א

ס"ק יג (ומכל מקום אסור לצאת חוצה לה, דהפסיד תחומו, כיון שיצא לדעת).

ודינו כמי שעירב לצאת חוץ לעירו, דלקמן

סי' תח, שמפסיד את תחום העיר, ויכול להלך בכל עירו (הואיל ולן בה).

[1633] רמב"ם

הל' שבת פכ"ז הי"ג (אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת, אף על פי שהוא בתוך אחד

מאלו, אין לו אלא ד' אמות). מ"א ס"ק יב (בעיר אחרת אין לו אלא ד' אמות,

אפילו נתנוהו עכו"ם לשם, כיון שיצא לדעת).

[1634] הגהות אשרי

פ"ד ס"ג ד"ה ואם עבר (דמה לי שנכנס לתוך השדה במזיד, מה לי שנכנס

לתוך הבית או לתוך הספינה, מהרי"ח).

[1635] לבוש ס"ו (אף על פי

שהוא בתוך מחיצותיה, הרי לא שבת בתוך אויר המחיצות הללו, ובמחיצות ששבת כבר יצא

מהם לדעת). ט"ז ס"ק א (לא אמרינן דכל העיר חשוב לו כד' אמות, כיון שלא

שבת באויר אותם מחיצות, וביאתו לשם היא באיסור). מ"א ס"ק ז (אבל אם בא

לעיר אחרת, אסור, דלא שבת באויר מחיצות).

[1636] כ"מ בשו"ע

ס"ו (שנאנס כו' ויצא כו' ונכנס כו' ונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו). הרי שגם

היציאה וגם הכניסה צריכות להיות שלא לדעת. וכן הוא בפרי מגדים א"א ס"ק

יב (וכל שלא שבת בה, בעינן יצא שלא לדעת ובא שם שלא לדעת, אז מהלך כולה).

עס"י קכח.

[1637] במשנה שם, כרבן

גמליאל (הוליכוהו לעיר אחרת (והרי היא מוקפת מחיצות, רש"י),

נתנוהו בדיר או בסהר (שהן מוקפין והיקיפן גדול, רש"י), רבן גמליאל ורבי אלעזר

בן עזריה אומרים מהלך את כולה (דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כד' אמות, רש"י)).

תוס' מז, ב ד"ה דכולה (דלא חשיב כד' אמות לענין להלך את כולה אלא במוקפת

מחיצות, דומיא דדיר וסהר ... ואומר ר"י דבעי נמי דתהוי מוקפת לדירה). טור

ושו"ע שם (נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום בדיר או בסהר ומערה, או בעיר אחרת

מוקפת חומה לדירה, או שנאנס בשאר אונס, או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו

ונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו). מ"א ס"ק ו (משמע דאפילו בא בעיבורה של

עיר לא מהני).

וכן הוא לעיל סי' תא סוף ס"א (אבל

ליוצא חוץ לתחום אין כל העיר נחשבת כד' אמות עד שתהא מוקפת מחיצות לדירה).

[1638] שהן מוקפות לדירה, כדלעיל

סי' שנח ס"ה (כל מקום שהוקף לדירה ... כגון דיר וסהר).

[1639] כדלעיל סי' שצח ס"ח

(ואם יש בנין על פני המערה, הרי כל המערה חשובה דירה על ידי בנין שעל פיה).

[1640] כדלעיל סי' שצו סוף

ס"א (או אפילו אינו מוקף לדירה אלא שאין בו יותר מבית סאתים).

[1641] וכן הוא כשמצטער מגשמים

או חמה או נקבים, כדלעיל סי' תד ס"ג (אם הוא בענין שמותר לו לצאת מן הספינה

לנמל וליכנס לעיר, כגון שהגשמים יורדים עליו, או שהחמה זורחת עליו ומצערתו, או

שצריך לנקביו ואין לו מקום צנוע עד שיכנס לעיר, שמותר לו ליכנס כמו שיתבאר בסי'

ת"ו, הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה ומהלך את כולה), ושם

נסמן (הערה 1598 ).

[1642] ברייתא שם

(עד שיחזרו למקומן שוגגין). רמב"ם הל' שבת פכ"ז הי"ב (וכן אם יצא

לאחד מאלו בשגגה ונזכר והוא בתוכן). שו"ע שם (או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס

לאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו).

[1643] מרדכי

רמז תקא (התיר רבינו יואל ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה, דכל העיר

להם כד' אמות). הובא ב ב"י סוף סימן תד . אור

זרוע ח"ב סי' ו (פירש ה"ר יואל זצ"ל, מצאתי בספר

האלפסי שפסק כרב בדיר וסהר וספינה, הואיל וכן, לפי ראות עיני, ספינה הבאה מחוץ

לתחום בשבת לעיר, מותר לצאת בשבת, דהעיר כולה כד' אמות דמי). הגהות אשרי פ"ד

ס"א (וכן התיר רבינו יואל ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה, דכל

העיר להם כד' אמות). הובאו ב דרכי משה סי' תו (ובדפוסים

החדשים הוא בסי' תד). מ"א ס"ק ו.

והיינו שלמדים זאת מדין היוצא שלא לדעת

ונכנס לדיר וסהר, דלעיל ס"ו (הוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת

לדירה, או בדיר או בסהר ... מהלך את כולו).

וכן הוא לעיל סי' תד ס"ג (מי שבא

בספינה בשבת ... הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה, ומהלך את

כולה, כיון שנכנס לתוכה ברשות ... אם נכנסה הספינה עצמה לתוך העיר, שהיא חשובה כד'

אמות אם מוקפת לדירה).

[1644] רשב"ם בתוס' מג, א

ד"ה הלכה (פסק

רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום

בשבת, דספינה ממילא אזלא, ואיהו לא מידי עביד).

ואף דלא קיי"ל כוותיה להתיר ליכנס

לספינה בערב שבת לכתחלה (כדלעיל סי' רמח ס"ה וקו"א שם ס"ק ג), מכל

מקום "אין זה כיצא לדעת".

ומטעם זה יורדת גם גזירת שלא לשוט בשבת,

כדלעיל שם ס"ט (כשנכנס לספינה מערב שבת, אע"פ שהולכת גם בשבת ונראה כשט,

לא גזרו חכמים, כיון שהוא אינו עושה כלום בשבת).

[1645] כמו היוצא באונס, שלא

התירו אלא כשנכנס לעיר המוקפת לדירה, כדלעיל ס"ו (שכולו נחשב לו כד' אמות,

הואיל ומוקף מחיצות לדירה), וסי' תא ס"א (והוא שתהא העיר מוקפת מחיצות לדירה,

שכל מקום שאינו מוקף לדירה אינו נחשב כד' אמות).

וכיון שאין לו אלא ד' אמות, אסור לו

לצאת מהספינה. ראה מראי מקומות וציונים.

[1646] רמ"א סי'

תד (ואם כבר יצא אלפיים ממקום שפגע למטה מעשרה, דאין לו רק ד' אמות). מ"א

סי' תד (כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפיים).

[1647] סעיף ג (אבל אם ידוע

שהיתה במקום אחד למטה מי' טפחים משנכנס השבת והפליגה משם חוץ לאלפיים, אין לו משם

אלא ד' אמות כדין יוצא חוץ לתחום, שהרי קנה כבר שביתה במקום שהיתה למטה מי' טפחים).

[1648] תשובות הרמב"ם

סוס"י שח (אם נכנס עליו השבת והוא חוץ לתחום, אותו המקום שעמדה בו הספינה

בשבת אסור לו לצאת מן הספינה עד מוצאי שבת, אלא אם אינו יכול לעשות צרכיו בספינה

לעיני בני אדם, ואז יהיה מותר לו לירד ליבשה ועושה צרכיו, וחוזר).

[1649] על ידי שישבו בספינה כל בין השמשות,

כדלעיל סי' רמח ס"ט (ויש מתירין ליכנס בתוכה ולהפליג בשבת, אם קנה בה שביתה

מערב שבת, דהיינו שהיה בתוכה מתחלת בין השמשות עד שחשכה, דכיון שבתחלת כניסת השבת

היתה שביתתו בתוכה נעשית היא כביתו, ואף שיצא ממנה אחר כך ושהה הרבה ביבשה, ואפילו

לן שם, לא הפסיד בזה שביתתו שבספינה ... ומכל מקום לאחר שהפליגה חוץ לתחום אסורים

לצאת ליבשה, אפילו נכנסה לתוך עיר המוקפת חומה לדירה כמ"ש בסי' ת"ה).

והיינו שקניית שביתה בספינה בין השמשות אינה מועלת אלא לענין שיקנה

שביתה בתוך מחיצות הספינה (כדלקמן בסמוך), ולא לענין יציאתו מהספינה ליבשה מחוץ

לתחום שבת .

[1650] שו"ע

ס"ז (מי שהפליגה ספינתו בים, מהלך את כולה, הואיל ושבת באויר מחיצות), דמיירי

בכהאי גוונא שקנה שביתה בספינה ויצא ממנה לביתו, ולמחר חזר לספינה, שיכול להלך

בספינה הואיל ושבת באויר מחיצותיה, אף דהוי כיוצא לדעת, וכדלעיל ס"ה ( אם

חזר לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה, ואפילו אם יצא

לדעת וחזר לדעת, הואיל ושבת באויר מחיצותיה). הרי שבחזרתו לספינה בשבת הוי יוצא לדעת, ואם בא לעיר אחרת

המוקפת לדירה, אסור לירד מהספינה, שהרי לא שבת באויר מחיצות אלו.

ר"ן שבת ז, ב (ולפיכך נוהגין עכשיו

שמתכנסין לתוך הספינה מערב שבת ומסדרים שם שולחן ומדליקין את הנרות לקנות שם שביתה,

ואחר כך חוזרין ונכנסין לה בשבת, ועושין כך מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ

לתחום, ויהא אסור לזוז בתוכה מד' אמות שלו, לפי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום.

ואף על גב דקי"ל דהלכה כרבן גמליאל [דמהלך את כולה] אפילו בדיר וסהר, אף על

גב דלא שבת באויר מחיצות. הני מילי בנתנוהו נכרים בדיר וסהר דאניס, הא לדעת, לא

עשאום כארבע אמות. אבל כיון שנכנס לה מערב שבת, נעשה כמערב ברגליו ואומר כאן תהיה

שביתתי, וכיון דקונה שם שביתה, שובת באויר מחיצות מבעוד יום הוא, ומהלך את כולה,

דכד' אמות היא אצלו). הרי שבחזרתו לספינה בשבת הוי יוצא לדעת, ומכל מקום מותר לו

להלך בתוך הספינה, כיון ששבת באויר מחיצות אלו. הובא ב ב"י סי' רמח

ד"ה ומ"ש רבינו בשם בה"ג.

ריב"ש סי' קנב (ונוהגין שנכנסין לתוך הספינה

מערב שבת, ומסדרין שם שלחן ומדליקין את הנר לקנות שם שביתה, ויורדין, ואחר כך

חוזרין ונכנסין לה בשבת. וזה, מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ לתחום, ויהא אסור

לזוז בתוכה חוץ לד' אמותיו, לפי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום. ולא דמי לנתנוהו

כותים בדיר וסהר דקיי"ל כרשב"ג דשרי אפילו לא שבת באויר מחיצות. דהתם

משום דאנוס, הא לדעת, לא עשאום כד' אמות. אבל כשנכנס לה מערב שבת, נעשה כמערב

ברגליו ואומר כאן תהיה שביתתי, וכיון דקונה שם שביתה, שובת מבעוד יום באויר מחיצות

הוא, ומהלך את כלה, דכארבע אמות היא אצלו). הרי שבחזרתו לספינה בשבת הוי יוצא

לדעת, ומותר להלך בספינה חוץ לד' אמותיו כיון ששבת במחיצות אלה. הובא ב ד"מ שם ס"ק ב.

וכ"ה

בהג"א פ"ד ס"ג גבי נפחתו כו' (אי אפשר לקנות שביתה בספינה בשום ענין, אם לא שיכנוס בה

בעצמו קודם בין השמשות וישב שם בין השמשות, ולאחר בין השמשות ילך לביתו ויאכל

וישוב לספינה אחר אכילתו בלילה או למחר ביום. ואם נפחתו דופני הספינה למחר, אף על

פי ששבת באוירו, אין לו אלא ד' אמות), דמיירי

בכה"ג שנכנס לפני השבת וקנה

שביתה באויר ספינה, ולכן מותר להלך בה אם יש לה מחיצות, אף דהוי כיצא לדעת. דאם לא כן, שאם נפרש דמה שחוזר לספינה בשבת נקרא יוצא שלא לדעת, ולא אסרו

אלא כשנכנס לספינה בשבת, ולא שבת בה.

הרי מבואר שם לעיל בהג"א (ר"י אוסר ליכנס בספינה בשבת,

אפילו אינו רוצה לצאת חוץ לתחום, ואם עבר ונכנס ויצאה חוץ לתחום, מהלך את כולה.

ורשב"ם מתיר ליכנס בה. ואם יצאה חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות, וכן סובר

אבא מורי, דאין לו אלא ד' אמות, אור זרוע מהרמ"ק) , מאור זרוע בשם אביו, דאין

לו אלא ד' אמות , היינו שגם בספינה עם

דפנות אין לו אלא ד' אמות, כיון שלא קנה בה שביתה. ובהגהה השנית מיירי שנכנס

לספינה לפני כניסת השבת, ואחר כך יצא וחזר למחרת לספינה, דהוי כיצא לדעת, והתיר

להלך בתוך הספינה אם יש לה דפנות, כיון ששבת במחיצותיה.

ומ"ש

המ"א ס"ק ז (הואיל ושבת

וכו', אבל אם בא לעיר אחרת, אסור, דלא שבת באויר מחיצות, דכיון דנכנס בשבת לתוך

הספינה הוה ליה כיוצא לדעת, (הג"א ובנימין זאת סי' ר"כ) ... ומשמע מדברי

הג"א אם נכנס בהיתר כגון שקנה שביתה אתמול הוה ליה כיצא שלא לדעת), והיינו

שמפרש דברי השו"ע והגהות אשרי, שלא נחשב יצא לדעת אלא כשנכנס לספינה בשבת, הוא היפך השו"ע, ודו"ק

וצע"ג .

[1651] וכדלעיל סי' תד ס"ג

(אם יצא פעם אחד ליבשה ממש משחשכה), ושם נסמן (הערה 1595 ).

[1652] מ"א סי' תד

ס"ק ב (וכתב בכנסת הגדולה דאם הספינה גוששת אסור להלך כולה ... ובסי'

ת"ה ס"ז איתא בהדיא דמותר עיי"ש).

[1653] רבה מב, ב (וספינה ... הואיל

ושבת באויר מחיצות מבעוד יום). וכנסמן לעיל (הערה 1650 ).

והספינה נחשבת מוקפת לדירה, כדלעיל סי'

שסב ס"ט (ספינה מותר לטלטל בכולה אפילו היא יותר מבית סאתים מפני שחשובה

למוקפת דירה ואין אומרים מחיצותיה להבריח מים נעשו שלא לדירה).

[1654] גמרא מב, סע"ב (בקופץ

מספינה לספינה), ופרש"י (ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת, לרבה אין יכול להלך

בזו).

[1655] ראב"ן

(ישראל יכול לכנוס מספינה הגדולה אל ביצית הקטנה [ה]תלויה בה אם צריך לנקביו ...

דגדול כבוד הבריות שדוחה וכו', ולצאת מן הביצית אחר הפנותו לתוך הספינה), הובא ב מ"א

שם (ומכל מקום יכול ליכנס לספינה קטנה התלויה בה לפנות ולחזור לספינה גדולה,

כמ"ש סי' ת"ו (ראב"ן)).

[1656] ס"א (יכול לצאת מהן

עד שימצא מקום צנוע לפנות, שגדול כבוד הבריות).

[1657] הגהות אשרי

שם ד"ה אי אפשר (ואם נפחתו דופני הספינה למחר, אף על פי ששבת באוירו אין לו

אלא ד' אמות) מהגמרא מב , סע"ב (שנפחתו דופני ספינה),

ופרש"י (וביטלו המחיצות). שו"ע שם (ואם נפחתו דופני ספינה בשבת ... אינו

מהלך בה אלא ד' אמות).

[1658] כ"מ בגמרא דקאי

אמתניתין מא, ב (מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים, רבן גמליאל ורבי

אלעזר בן עזריה הלכו את כולה), דמיירי בכה"ג ,

שלא יצאו ממנה משנכנס השבת, הרי שאף בזה אסור כשנפחתו דופני הספינה. וכן הוא באור

זרוע ח"ב סי' ג (דאי נפחתו דופני הספינה בשבת אין לו אלא ד' אמות, אף על גב

דמאורתא שבת בתוך המחיצות).

[1659] סוף סעיף א (וכן ספינה

ההולכת למעלה מי' טפחים מקרקעית המים, דומה לקפיצה באויר, כיון שאינה נחה בהליכתה

על הארץ כמו שנח אדם ההולך ברגליו).

[1660] קאי על שני האופנים שלא

קנה שביתה במחיצותיה: (א) כשעלה על הספינה בשבת, (ב) כשהיה בספינה מבעוד יום, אלא

שנפחתו דפני הספינה בשבת, שבשני אלו מוכח מהפוסקים דלקמן שאינו מהלך בה יותר מד'

אמות אפילו היא עומדת למעלה מי' טפחים.

כ"מ

מלשון הר"ן שם (שהספינה עתידה לצאת

בשבת חוץ לתחום, ויהא אסור לזוז בתוכה מד' אמות שלו, לפי שלא שבת באויר מחיצות

מבעוד יום) וריב"ש שם (שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ

לתחום, ויהא אסור לזוז בתוכה חוץ לד' אמותיו, לפי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום)

שבב"י וד"מ סי'

רמ"ח שם, ומסתימת הגהות אשרי שם מאור זרוע בשם אביו (ואם יצאה חוץ לתחום

אין לו אלא ארבע אמות, וכן סובר אבא מורי, דאין לו אלא ד' אמות, אור זרוע

מהרמ"ק) . וכ"מ בשו"ע שם (ואם נפחתו דופני

ספינה בשבת ... אינו מהלך בה אלא ד' אמות) .

דהא

גמירא שאין סתם ספינה מהלכת למטה מעשרה, כדאיתא בשבת דף [ק] ע"ב (גמרינן דאין ספינה מהלכת

בפחות מעשרה). ובפרט יותר מד' אמות בקפיצה , כדאמרינן בעירובין מב, ב (הואיל

וספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע), שבאופן כזה בודאי אין הספינה נוסעת

למטה מעשרה, כמבואר ברש"י שבת שם ד"ה גשושי (שמא תמהר לילך, ותשכון לארץ

במקום מושבה).

וכל

כה"ג (אילו כוונת הפוסקים

הנ"ל היתה שלא לאסור אלא כשהספינה מהלכת בפחות מעשרה) הוה להו לפרש.

אלא

ודאי סבירא להו דלא כמשמעות התוס' דף מג ד"ה האי (דאין תחומין למעלה מעשרה, ורצו (דתנן

מא, ב "מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן

עזריה הלכו את כולה, ורבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על

עצמן), משום שמא תהלך ברקק), והריטב"א מג, ב ד"ה בחד בשבא (ואילו היתה

שביתתם בביתם, לא היו זזין ממקומן מתוך הספינה, שהרי חזרו למטה מעשרה והרחיקו

מתחומן), שבב"י שם , שלדעתם מותר להלך בתוך הספינה כל זמן

שהיא למעלה מעשרה (אף בלא טעם ששבתו באויר מחיצות, ובלא טעם הואיל וספינה מהלכת).

וראה

מה שהקשה בזכרון יוסף אות ריד.

[1661] ב"י, מהגמרא שם

(הואיל וספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע). שו"ע שם (אם היא מהלכת,

מהלך את כולה).

[1662] רש"י שם ד"ה

נוטלתו בשם דודו רבי שמעון (כשעוקר את רגלו קודם שיניחנה, הספינה מוציאתו מד' אמות

שלו ונכנס לתוך ארבע אמות אחרות על כרחו, והוה ליה כמי שהוציאוהו נכרי חוץ מארבע

אמותיו ונתנוהו לתוך ארבע אמות אחרות, שנותנין לו ארבע אמות, וכן לעולם). מ"א

ס"ק ח (דלעולם עומד בתוך ד' אמות אחרים, דלעולם ספינה נוטלתו מתחלת ד' אמות

ונותנתו לד' אמות אחרים).

[1663] אור זרוע

ח"ב סי' ג (מיהו אם יש באמצע הספינה גובה י' טפחים ובראשי הספינה ליכא אלא ד'

וה', אעפ"כ שרי לו לילך בכולו, שהכל הולך אחר אמצע הספינה, כי הכל הולך אחר

העיקר). רמ"א ס"ז (ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה

ובראשו אין לו, אזלינן בתר אמצעי).

[1664] מ"א

ס"ק י (ובראשו אין לו וכו', פירוש שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת

והולכת כדרך ספינות קטנות, אפילו הכי הוי רשות היחיד, דמה שבראשו הוי כחורי רשות

היחיד שהם כרשות היחיד).

[1665] סעיף ח (חורים שבכתלי

רשות היחיד שכלפי רשות היחיד, הם רשות היחיד ... כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות

היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה).

[1666] אור זרוע

שם (ותו נראה בעיני, דאע"ג דליכא אפילו באמצע גובה י' טפחים, אם יש בה כדי

לחקוק ולהשלימה לי' טפחים, דמהניא קנייתו מערב שבת, דקיי"ל כרבי מאיר דאמר

חוקקין להשלים). רמ"א שם (ואפילו אין לו כלל, רק יש בו לחקוק

עשרה, דאמרינן חוקקין להשלים).

[1667] מ"א

ס"ק יא (ואפשר שרוצה לומר שאין לו מחיצות י', עובי הנסרים מצטרפים, כמ"ש

סימן שע"ב ס"ו).

[1668] כדלעיל סי' שסב ס"ד

(תל שגבוה ה' טפחים, ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה

לכל דבר, שהרי יש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו, שאומרים בו

גוד אסיק מחיצה למעלה, כמ"ש בסי' שמ"ה, וה' טפחים מן המחיצה, שהמחיצה

וגוד מצטרפין), ושם נסמן (הערה כו).

[1669] סעיף א (עמוד או תל שהוא

גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא

שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו שאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים, כאלו

נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות סביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים).

ואף דהתם מיירי בעמוד שאין לו מחיצות

כלל, ואומרים גוד אחית כאילו מוקף מחיצות עשרה.

מכל מקום גם בזה אמרינן "גידוד

חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין", והרי זה דומה לחצר שקרקעיתה כו'.

[1670] סעיף ח (היה בין ב' חצרות

כותל גבוה י' טפחים על פני כל ארכו, או שהיה קרקעה של אחת מהחצרות גבוה מחבירו ה'

טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים להשלימו לעשרה ... אין יכולים לערב יחד).

[1671] רבי מאיר בברייתא יא ,

ב (רבי מאיר סבר חוקקין להשלים, ורבנן סברי אין חוקקין להשלים).

[1672] אליה רבה ס"ק י (תמה

אני, דקי"ל ... דאין חוקקין להשלים ... ולענ"ד ליישב, דשאני הכא בעירובין

דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב).

משא"כ לענין צורת הפתח קיי"ל

כחכמים שאין חוקקין להשלים, כדלעיל סי' שסב סכ"ב (שער העשוי בעיגול ככיפה, אם

יש גובה י' טפחים ברגליו, דהיינו קודם שיתחיל להתעגל, מתיר משום צורת פתח).

עי' סי' שצח ס"ה בהג"ה

(ויש אומרים ... מרחיקין משם שבעים אמה ושיריים ומתחילין, וכן בכל מקום שמודדין.

וכן נראה לי להקל), ולעיל שם ס"ו (וכשמודדין לה אלפיים אמה מותחים חוט על פני

כל רחבה חוץ לבית דירה זה, ומשם מודדים לה אלפיים אמה. ויש אומרים שמרחיקים משם

עוד ע' אמה ושירים ומתחילים למדוד ... ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים), שפסק

גם כן כרבי מאיר לגבי רבנן במשנה נז, א (נותנין קרפף לעיר דברי

רבי מאיר, וחכמים אומרים, לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות) ,

מהאי טעמא. עי' שם במרדכי רמז תקד (נראה לו להביא ראיה דהלכתא כרבי

מאיר, מדאמר רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירובין, ואפילו יחיד לגבי רבים),

ורא"ש פ"ה סי' ג (כתב ר"מ ז"ל

הלכה כרבי מאיר, מדאמר רבי יהושע בן לוי (מו, א) הלכה כדברי המיקל, אפילו יחיד

כנגד רבים).

[1673] אור זרוע

ח"ב סי' קמו (ומי שנכנס בשבת בספינה וישב לו בד' אמותיו, והלכה ספינה חוץ

לתחום, וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם, מותר ישראל זה לצאת מן הספינה לשוב לעיר

כבתחילה, דהוי כהוציאוהו עכו"ם והחזירוהו עכו"ם, דהוי כאילו לא יצא). רמ"א

ס"ה (אם נכנס לספינה, ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה

משם, הרי הוא כאילו לא יצא, דהוה ליה כמו שהוציאוהו נכרים והחזירוהו).

והיינו אף שחזרה הספינה לנמל ולא נכנסה

לתוך העיר המוקפת מחיצות, שאז יכול להלך בכל העיר אפילו אם יצא לדעת, כדלעיל

ס"ה (אם חזר לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות, אם היא מוקפת מחיצות לדירה,

ואפילו אם יצא לדעת וחזר לדעת, הואיל ושבת באויר מחיצותיה).

[1674] מ"א

ס"ק ה (וצריך לומר דנכנס לישב בה, דאם נכנס על מנת להפליג, הוי כיוצא לדעת).

[1675] מ"א שם (אי נמי מיירי

שהיתה הספינה בין השמשות למטה מי', וקנה שם שביתה, והפליגה בשבת, וחזרה לאחוריה,

דהוה ליה שלא לדעת, כיון שנכנס בהיתר).

[1676] ריש ס"ז (ואין זה

כיצא לדעת, כיון שהיה כבר בספינה מבעוד יום שהיא שעת היתר לצאת חוץ לתחום, ובשבת

הוציאתו הספינה חוץ לתחום והוא לא עשה כלום).

[1677] סיכום ההלכה שבסעיף

שלפנינו:

המוציא

פירות חוץ לתחום והחזירם לתחום, מותרים, אף שלכאורה היה מקום לאסרם מכמה טעמים:

(א)

היוצא לדעת חוץ לתחום וחוזר לתחומו אין לו אלא ד' אמות, כדלעיל ס"ה (חזר לדעת

לתוך התחום, אין לו אלא ד' אמות). ומכל מקום כאן הפירות הם כאדם שהוציאוהו נכרים

והחזירוהו לתחום עירו, שכאילו לא יצא, כדלעיל שם (מי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום

... החזירוהו לתוך התחום, כאלו לא יצא, והרי כל העיר לו כד' אמות כבתחלה, וחוצה לה

אלפיים אמה לכל רוח).

(ב)

פירות שהובאו מחוץ לתחום אסורים למי שהובאו בשבילו. ומכל מקום כאן מותרים באכילה,

כיון שהפירות היו כבר בתחום זה בשבת זו.

(ג)

העושה שבות בשבת קנסוהו שלא יאכל מהם. ומכל מקום כאן מותרים, כיון שפירות אלו היו

ראויים לו כשהיה עמהם חוץ לתחום, ולא הועיל לו כלום לאכילתם במה שהחזירם לתחומם.

(ד)

המבשל בשבת פירות הנאכלים חיים אסור לאכלם בשבת. ומכל מקום כאן מותרים, כי תחומין

הם מדברי סופרים.

[1678] רב פפא מא ,

ב (פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו, אפילו במזיד, לא הפסידו את מקומן (וכל העיר להן

כד' אמות, ויש להן לכל רוח אלפים אמה אם יום טוב הוא, ואי שבת, מותרין לאכילה

במקום שחזרו, רש"י), מאי טעמא, אנוסין נינהו (על ידי המוציאן, רש"י)).

טור ושו"ע ס"ט (פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום, אפילו במזיד, לא

הפסידו מקומם, שכל העיר להם כארבע אמות, וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה, אם

הוא יום טוב, ואם הוא שבת, מותרין באכילה במקומם). ט"ז ס"ק ה (אם הוא יום

טוב, פירוש שאז מותר להוציא מרשות לרשות, משא"כ בשבת שאין היתר אלא במקומם).

[1679] כדלעיל סי' שכה סי"א

(הובא מחוץ לתחום אם הביאו הנכרי ... לישראל, אסור באכילה בו ביום למי שהובא

בשבילו).

[1680] תוס'

שם ד"ה לא הפסידו את מקומן (אע"ג דהבא מחוץ לתחום אסור למי שנשתלח לו,

הני מילי התם דאיתיה חוץ לתחום, אבל הכא דהשתא הם במקומן, שרי אפילו להאי דאפקא).

[1681] מ"א ס"ק יד (

וצ"ע דהא המטביל כליו והמעשר דאסורא דרבנן

נינהו, וקנסינן), וכדלעיל סי' שלט ס"ז (ואין מפרישין תרומות ומעשרות ... אם

הפריש תרומות ומעשרות במזיד לא יאכל מזה בו ביום לא הוא ולא אחרים).

ומ"ש

המ"א (וצריך לומר דדוקא בדאית

ליה פרי אחריני, וכדאיתא פ"ב דביצה. כן כתב הרא"ש. והכא מיירי בדלית ליה

פירי אחריני), והוא כדאמרינן בביצה יז, א-ב (איבעיא להו מי שלא הניח עירובי

תבשילין ... עבר ואפה מאי ... תא שמע המעשר פירותיו בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא

יאכל. לא צריכא דאית ליה פירי אחריני), והיינו שאם לית ליה פירי אחריני התירו

בדיעבד, וכאן מיירי שהוציא חוץ לתחום והחזיר ולית לי פירי אחרינא, ולכן מותר

באכילה.

אינו

ברא"ש ביצה פ"ב ס"י (ויראה

מרב אשי ורב נחמן בר יצחק ... משום כבוד שבת אין לקונסו), שאף שהתיר משום כבוד

שבת, לא חילק בין אית ליה פירי אחרינא או לאו, ואפשר סבירא ליה כדעת הרשב"א

דלקמן.

ואינו

אלא לפרש"י בביצה יז ,

ב ד"ה אסורא דשבת,

גבי איסורא דשבת שאני (בשול

שבת מאבות מלאכות הוא ואיסור סקילה הוא, הלכך קנסוה רבנן למזיד, אבל עבר ואפה ביום

טוב לשבת, אסורא דרבנן הוא דעבד). שלפי זה אין לנו הוכחה לומר שמסקנת הגמרא חוזרת

מהתירוץ "לא צריכה דאית ליה פירי אחרינא", שאפשר שבאיסורא דרבנן תלוי אם

אית ליה פירי אחרינא או לאו.

אבל

אנן קיי"ל לקמן סי' תקג סי"ג (וגם

על מה שכבר עבר ובישל ביום טוב, לא ראו חכמים לקונסו על איסורי יום טוב הקלים, אלא

על איסורי שבת החמורים הוא שקנסו כמ"ש בסי' שי"ח ושכ"ג ושל"ט,

וכן הדין בעושה שאר מלאכות אוכל נפש לצורך החול או לצורך שבת שלאחריו, ולא הניח

עירובי תבשילין או לצורך יום טוב שני). והיינו שאף באיסורי דרבנן חילקו בין איסורי

שבת (הטבלת כלים – בסי' שכג ס"ח, ומעשר – בסי' שלט ס"ז), שאסרו בכל

אופן, לבין איסורי יום טוב (עירוב תבשילין), שהתירו בכל אופן, ולא חילקו בין אית ליה

פירי אחרינא או לאו.

כפירוש

הרשב"א בשו"ת ח"ה

ס"ח (נראה לי להלכה, דאפילו היו לו מאכלים אחרים, זה מותר ... שלא עמדו דברים

אלו למסקנא ... מעיקרא הוא דמהדרי לפרוקינהו, כדי שלא תחלוק בין שבת ליום טוב, אבל

בסוף, דלא קיימא ליה, פריק פירוקא אחרינא דסגי לכולהו. כן נראה לי ישובן של דברים),

שבב"י סס"י תקג , כמבואר מסי' תקכז סוף סכ"ג (אם עבר במזיד ובישל כמה קדרות שלא לצורך יום טוב, מותר לאכלן

בשבת או בחול), הרי התירו אם "בישל כמה קדרות", שיש לו כבר תבשיל אחד

לשבת. ודו"ק , ולכן לא הובא כאן בפנים תירוץ

המ"א הנ"ל.

[1682] אליה רבה ס"ק יב (נראה

לי כיון שלא נעשה בו כלום, לא החמירו באיסור דרבנן). ומבאר כאן, דהיינו כיון

שהוציא פירות אלו חוץ לתחום, והיו ראויות לו כשהיה עמהם חוץ לתחום (ויתבאר לקמן

הערה הבאה, שבאופן כזה אפשר שגם באיסור דאורייתא לא החמירו בדיעבד).

וראה אמרי יושר סי' יז.

[1683] תוס' מא, ב ד"ה לא

הפסידו את מקומן (ולא דמי למבשל בשבת במזיד לא יאכל, דהתם הוי איסור דאורייתא). והתוס' לא הקשו אלא ממבשל ,

דמיירי דחזי לכוס ,

כדאיתא בחולין דף טו , ע"א לרבי מאיר (המבשל

בשבת, בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי

שבת במזיד לא יאכל עולמית ... עד כאן לא קשרי רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס),

שמכאן למדנו שבמזיד לא יאכל אף בפירות הנאכלים חיים, מפני שעשה בהם איסור של תורה.

והתוס'

נקטו גם כן לישנא דרבי מאיר

שם (המבשל בשבת ... במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר) , אף

דקיי"ל כרבי יהודה, שאף המבשל בשוגג לא יאכל בשבת, כדלעיל סי' שיח ס"א (המבשל

בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד, אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה ... וכן אם

היה שוגג אסור בו ביום גם לאחרים), ושם נסמן (הערה יט). מכל מקום נקטו התוס' לישנא

דרבי מאיר, כי דוקא מדבריו שאוסר במזיד אף בפירות הנאכלם חיים, למדנו גם לשיטתו של

רבי יהודה, לאסור אף המבשל בשבת פירות הנאכלים חיים.

ולרבי

מאיר אין איסור במצטמק ויפה לו, כדתניא בשבת דף ל"ח , א (שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת, בשוגג יאכל במזיד לא

יאכל. במה דברים אמורים בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו, אבל

חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו, בין בשוגג בין במזיד יאכל, דברי רבי

מאיר. רבי יהודה אומר חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני שמצטמק ורע לו, ותבשיל

שבישל כל צורכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו), שמכאן למדו התוס' לדעת רבי מאיר, שלא

אסרו פירות הנאכלים חיים, אלא באיסור דאורייתא, אבל באיסור שהייה שמדברי סופרים,

לא אסרו אפילו במזיד.

ולא אסר במבשל פירות שאינן כדילועים

שבחולין שם לח, ב (אמר רב פפא פעמים ...

מבשל אסור כגון שקצץ לו דלעת), ופירשו התוס' שם (משום דדלעת לא חזיא לכוס), הרי

דלא אסר פירות הנאכלים חיים, אלא

משום דעשה איסורא דאורייתא , משא"כ בהשהה פירות הנאכלים חיים

לא גזרו אף במזיד, כיון שאיסורו מדברי סופרים.

וקושטא

דמילתא נקטו הכא, דלדידיה פשוט הוא דשרי מהאי טעמא . אף שגם בזה לא קיי"ל כרבי מאיר, אלא שאף לכתחלה מותר

להשהות פירות הנאכלים חיים, כדלעיל סי' רנד ס"ד (פירות הנאכלים חיין כגון

תפוחים וכיוצא בהם מותר לצלותם סמוך לחשכה, אף על פי שאין שהות שיצלו מבעוד יום,

ומותר להשהותם אפילו שלא על גבי הגחלים ממש, לפי מנהגנו שנתבאר שכל שנצלה כמאכל בן

דרוסאי מותר להשהותו, ופירות שנאכלים חיין אינן גרועים מצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי).

מכל מקום למדנו מכאן שבמקום שיכול לאכלם חיים, אם עשה איסור מדברי סופרים, לא אסרו

בדיעבד. וכן כאן בהוציאו לחוץ לתחום והחזירו, שתחומין הם מדברי סופרים, ולכן לא

אסרו.

אע"ג

דאפשר דאף בלאו האי טעמא שרי הכא לכו"ע, משום דלא נהנה מהאיסור , כאמור בפנים ( פירות אלו היו ראויים

לו כשהיה עמהם חוץ לתחום, ולא הועיל לו כלום לאכילתם במה שהחזירם לתחומם, ואינו

נהנה מן האיסור באכילתו אותם), שבזה אפשר שמותר אף בעשה מלאכה דאורייתא, וכדלקמן

סי' תנד סי"ב (מי שהוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות

היחיד בליל ט"ו שחל להיות בשבת מותר לו לצאת בה ידי חובתו ולברך עליה), ולא

אסרו מפני שעשה בה מלאכה דאורייתא, כיון ש"פירות אלו היו ראויים לו כשהיה

עמהם ... ולא הועיל לו כלום לאכילתם" במה שהכניסם מרשות הרבים לרשות היחיד.

וכן תירץ הריטב"א מא, ב ד"ה

אמר רב פפא (ולפי מה שכתבנו בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קל, ב) לדעת הרב ר' יונה

ז"ל, אפילו בשבת לא מתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה ברשות הרבים או

הוצאה והכנסה, שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שיש בו מעשה, דהיינו שנעשה שום תיקון

בגופו שזה נקרא מעשה, והיינו דנקטינן בכל דוכתא מעשה שבת, וטעמא דמסתבר הוא), הובא

בנתיב חיים כאן.

מכל מקום למדנו מכאן, שפירות הנאכלים

חיים, ונתבשלו בשבת באופן של איסור מדברי סופרים, מותר לאכלם בשבת.

[1684] ברייתא שם

(פירות שיצאו חוץ לתחום, בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו. רבי נחמיה אומר, במקומן

יאכלו, שלא במקומן לא יאכלו), ותוס' שם (נראה דהלכתא כתנא קמא). טור ושו"ע שם

(וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם, אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם).

[1685] ב"י

(פשוט הוא דכל שהן חוץ למקומן אין להן אלא ארבע אמות בלבד, ומשמע ודאי דאפילו

הוציאן שוגג נמי, כשהן חוץ למקומן אין להן אלא ארבע אמות בלבד). שו"ע שם (אם

הוציאן בשוגג מותרים לאכלם, ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות).

וכמו באדם שיצא חוץ לתחום בשוגג, שאין

לו אלא ד' אמות, כדלעיל ס"ה (מי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, או שיצא מעצמו על

ידי שאחזתו רוח רעה ונטרפה דעתו, או שיצא על ידי שאר כל אונס, או ששגג ויצא, אין

לו אלא ד' אמות).

ומכך נראה, דאם הכניסו בשוגג לעיר

המוקפת חומה, כל העיר כד' אמותיו, כדלעיל ס"א (מה טעם אנוסים הם ביציאתם),

וס"ה (הוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה

... מהלך את כולו, שכולו נחשב לו כד' אמות,

הואיל ומוקף מחיצות לדירה, אף על פי שלא שבת באוירו, כיון שהוא אנוס), וסי' תא

ס"א (שאם הביאם לעיר, דינם כמו שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו בעיר, שכל

העיר נחשבת לו כד' אמות, הואיל ויצא באונס, כמו שיתבאר בסי' ת"ה. והוא שתהא

העיר מוקפת מחיצות לדירה).

[1686] תוס' שם ד"ה במזיד

לא יאכלו (משמע לשום אדם לא יאכלו). רא"ש פ"ד סי' ב (נראה לי אסורין

אפילו לאחר שלא הוציאן, מדקתני במזיד לא יאכל, ומשמע לכל אדם). טור ודעה הא'

בשו"ע שם (ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפילו מי שלא הוציאם). אליה רבה

ס"ק טז (ורש"ל פרק אין צדין סימן ט' פסק בסתם כסברא ראשונה, וכן נראה לי

עיקר).

[1687] כדלעיל סי' שכה סי"א

(הובא מחוץ לתחום, אם הביאו הנכרי ... לישראל, אסור באכילה בו ביום למי שהובא

בשבילו).

[1688] תוס' שם (ואף על גב דהבא

בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, כיון שנעשה איסור על ידי ישראל החמירו).

רא"ש שם (ולא דמי לבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר, דהכא

איתעביד בהן איסורא, דישראל הוציאם). מ"א ס"ק טז (ודינו כמו המעשר בשבת

דלעיל סי' שלט ס"ז), והוא כדלעיל סי' שלט ס"ז (שאם הפריש תרומות ומעשרות

במזיד, לא יאכל מזה בו ביום לא הוא ולא אחרים, כדין העושה כל דבר האסור מדברי

סופרים במזיד, שאסור ליהנות ממנו אפילו לאחרים עד למוצאי שבת).

[1689] טור (אסור

לטלטלם חוץ לד' אמותיו), אבל בתוך ד' אמות מותר לטלטלם.

[1690] ט"ז

סוף ס"ק ו (והטור שפסק כאן בפירות שיצאו בשבת ולא הוחזרו מותרים בטלטול תוך ד'

אמות אפילו במזיד, שהרי אין כאן מוקצה, שהרי בין השמשות היו תוך התחום, והא דאסור

באכילה, משום קנסא, דקעביד איסורא במזיד). אליה רבה ס"ק טו (מכל מקום מותר

בטלטול תוך ד' אמות, כיון דבין השמשות היו תוך התחום, אין כאן מוקצה. ואף דקיימא

לן בריש סימן תקט"ו דמה דאסור באכילה אסור בטלטול, שאני הכא שאין איסור אכילה

אלא משום קנס).

וראה לעיל סי' שכה סי"א (ולכן אף

מי שהובא בשבילו מותר לו לטלטלו, כי אין לו דין מוקצה, הואיל והוא ראוי לאכילה

לאחרים בו ביום), ולקמן סי' תקטו סט"ו (וכיון שהוא ראוי לאכילה בו ביום למי

שלא הובא בשבילו, לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר לטלטלו ביום טוב, ואין לו דין

מוקצה כלל כיון שראוי לאחרים בו ביום).