בס"ד. ש"פ קדושים, ו' אייר (מאמר א), ה'תשכ"ה

263

(הנחה בלתי מוגה)

ובשנה

החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו גו' ⁴⁷² , שזהו השכר על זה ששלש שנים יהי' לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית ⁴⁷³ יהי' כל פריו קדש הילולים לה' ⁴⁷⁴ (שאינו נאכל חוץ לחומת ירושלים כו' ⁴⁷⁵ ), והיינו, שהכוונה והתכלית דמצוות אלו היא הוספת התבואה בשנה החמישית ⁴⁷⁶ . ומזה מובן (בפנימיות הענינים ⁴⁷⁷ ), שהפירות דשנה החמישית יש בהם עילוי לא רק לגבי הפירות האסורים דג' שני ערלה (שהם ככל הדברים האסורים שחיותם היא משלש קליפות הטמאות לגמרי ⁴⁷⁸ שאין להם עלי' לעולם ⁴⁷⁹ ), אלא אפילו לגבי הפירות דשנה הרביעית, עם היותם (לא רק מותרים באכילה, להיותם מקליפת נוגה שאפשר להעלותה, אלא יתירה מזה) קודש הילולים להוי', ובגלל מעלת הפירות דשנה החמישית, הנה תכלית המצוה דבשנה הרביעית גו'2 מתבטאת בכך שבשנה החמישית גו'. וכפי שמבאר רבינו הזקן בלקו"ת ⁴⁸⁰ , שהפירות דג' שנים הראשונות הם כנגד ג' עולמות בי"ע (שמהם יכולה להיות יניקה לג' קליפות הטמאות ⁴⁸¹ ), ובשנה הרביעית הוא כנגד עולם האצילות (דד' עולמות אבי"ע הם כנגד ד' אותיות שם הוי' ⁴⁸² ), ובשנה החמישית גו' להוסיף לכם תבואתו הו"ע תוספת האור הנמשך מקוצו של יו"ד, שהוא למעלה גם מהיו"ד. וכדאיתא בלקו"ת9 שהוא בחי' הכתר.

264

וצריך להבין, איך יתכן שפירות השנה הרביעית חייבים לאכלם רק בירושלים והן קודש הילולים להוי', ואילו פירות שנה החמישית, שהם במדריגה נעלית יותר מפירות השנה הרביעית, אין בהם שום קדושה, ומותר לאכלם בכל מקום ואפילו בטומאה.

ב) ויובן

בהקדם המבואר בלקו"ת ⁴⁸³ (בהקדמה ⁴⁸⁴ לביאור ענין ג' המדריגות שבפירות) בביאור מ"ש ⁴⁸⁵ ואתה קדוש ⁴⁸⁶ יושב תהלות ישראל, דהנה א"ס ב"ה רם ומתנשא עד אין קץ מגדר התהוות כל העולמות, שהוא ב"ה בעצמו קדוש ומובדל כו' רק התהוות כל העולמות הוא רק מבחי' שמו, היינו שכל מדותיו ית' שהוא מהווה בהם כל העולמות (החל משם הוי' מלשון מהוה ⁴⁸⁷ ) הם רק שמותיו ית' בלבד כו', ולכן, כדי להמשיך גילוי מדותיו ית', כיון שמצד עצמו הוא קדוש ומובדל מגדר בחי' אלו (שהרי עצמותו ית', לא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל ⁴⁸⁸ , ועאכו"כ שהוא למעלה מענין השמות), הוא ע"י שמשבחים ומהללים אותו במדות אלו, שעי"ז ממשיכים גילוי השמות והמדות, אע"פ שמצד עצמו לאו מכל אינון מדות איהו כלל כו' ⁴⁸⁹ . וזהו פי' הפסוק ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, כלומר, שהוא ית' מצד עצמו קדוש ומובדל, ושיהי' יושב ונמשך למטה, שההמשכה נק' בשם ישיבה, כמו היושב שמשפיל קומתו, הוא ע"י תהלות ישראל, שע"י ההילול והשבח גורמים הגילוי וההמשכה כו'.

וענין

זה נתבאר בארוכה ⁴⁹⁰ במאמר ד"ה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל לכ"ק מו"ח אדמו"ר ⁴⁹¹ , שמביא שם הסיפור אודות הבעש"ט ⁴⁹² , וז"ל המאמר ⁴⁹³ : הבעש"ט הק' בהיותו עדיין נסתר ובנדדו מעיר לעיר ומכפר לכפר, היתה אחת מעבודותיו בקודש לשאול כל אחד מישראל, אנשים ונשים, זקנים ונערים, לשלומם בבריאות .. בפרנסה, והי' שמח מאד

265

לשמוע את התשובות הלבביות שיהודים, אנשים נשים וטף, היו משיבים לו בכל מיני לשונות של שבח, ברוך השם, השבח להשי"ת כו'. פעם אחת אירע שהרבי הבעש"ט בא לישוב אחד, והתנהג בדרכו הק' בעבודת השי"ת לזכות את בנ"י, אנשים נשים וטף, בזכות הגדולה שהם משבחים את שמו הק' של הקב"ה. באותו ישוב הי' יהודי זקן מופלג, תלמיד חכם גדול, פרוש מכל עניני העולם. זה למעלה מיובל, חמשים שנה, שיושב יומם ולילה ולומד את התורה הקדושה בפרישות ובקדושה. כל שנותיו הוא יושב בתענית בטלית ותפילין עד לשעות המאוחרות דזמן המנחה, ורק לאחרי תפלת ערבית ה"ה טועם פיסת לחם עם מים. כאשר הרבי הבעש"ט נכנס אל הגאון לחדר הפרישות שהי' בפינת בית הכנסת, שאל את הגאון לשלומו, איך הבריאות, אם יש לו עבור ההצטרכות והספקה. אבל הגאון לא הגיב לדברי הרבי, שהי' לבוש כמו כפרי פשוט. הרבי חזר ושאל שאלותיו כמה פעמים, עד שהגאון כעס מאד, והראה בידו לכיוון הדלת שילך לו. ואז אמר הרבי הבעש"ט לגאון: רבי, למה אינכם נותנים להקב"ה את פרנסתו כו' ⁴⁹⁴ . לשמע דיבורים אלו נשאר הגאון כמבולבל; איזה יהודי כפרי מדבר אודות ה"כביכול" שצריכים ליתן לו פרנסה וכיו"ב. הרבי הבעש"ט הכיר את המחשבות של הגאון, ואמר לו: בנ"י יושבים על הפרנסה שנותן להם השי"ת. אך על איזה פרנסה יושב הקב"ה. הנה על זה אומר לנו דוד המלך בתהלים: ואתה קדוש, על איזה פרנסה הנך יושב – יושב תהלות ישראל, הקב"ה יושב על תהילותיהם של בנ"י שמשבחים אותו ית' עבור הבריאות והפרנסה שהוא ית' נותן להם. ועבור דברי ההילול שבנ"י מהללים את השי"ת, הרי הוא ית' נותן להם בני חיי ומזוני רויחא.

ג) וצריך

להבין, דהנה, הן אמת שבכדי ש"אתה קדוש" [שמצד עצמו הוא קדוש ומובדל מעולמות] יהי' "יושב" [היינו, שיומשך למטה, שהמשכה זו נקראת בשם ישיבה, כמו היושב שמשפיל קומתו, כנ"ל] יש צורך בעבודתם של ישראל, אבל, לכאורה יכולים לפעול זאת גם ע"י לימוד התורה ⁴⁹⁵ [וכמובן גם ממ"ש בגמרא ⁴⁹⁶ על הפסוק ⁴⁹⁷ ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה ולבסוף (כשקיבלו בנ"י התורה) שקטה,

266

והיינו לפי שע"י התורה נמשך אלקות בעולם], וא"כ, למה אמר הבעש"ט לגאון, שלמד תורה יומם ולילה במשך יובל ⁴⁹⁸ שנים, למה אינכם נותנים להקב"ה את פרנסתו כו', ובפרט שבאותה שעה שהבעש"ט אמר לו דברים אלו, הי' עסוק בלימוד התורה. ואפילו אם נאמר שהענין ד"אתה קדוש" נעשה דוקא ע"י "תהלות ישראל", הי' הבעש"ט יכול לעורר את הגאון שיהלל להקב"ה על כך שלומד תורה בפרישות ובקדושה, ולמה הוצרך לשאול אותו אודות ענינים גשמיים (בריאות וכו').

אך

הביאור בזה, דהנה, תכלית כוונת הבריאה היא שתהי' לו ית' דירה בתחתונים ⁴⁹⁹ , והיינו, שמדברים תחתונים יעשו דירה להקב"ה. ודירה זו נעשית [בעיקר – ע"י עבודת האדם בתחתונים, היינו לא כ"כ ע"י לימוד התורה, או ע"י הילול להקב"ה על לימוד התורה, כיון שלימוד התורה שייך בעיקר ל"עליון" שבישראל, שזוהי נפש האלקית, אלא] ע"י ההילול להקב"ה עבור בריאות ופרנסה, ענינים השייכים לגוף ונפש החיונית ⁵⁰⁰ , והיינו, שכאשר בנ"י מכירים ומרגישים (דערהערן) ש(גם) צרכיהם הגשמיים באים מהקב"ה, והם מהללים אותו על זה, הנה עי"ז עושים דירה לו ית' בתחתונים. ולכן, כאשר הבעש"ט ראה שהגאון יושב בחדר-הפרישות, פרוש מכל עניני העולם, מבלי להתעסק עם גופו, נה"ב וחלקו בעולם, תחתונים (שהרי מה שאכל הי' רק להכרח קיומו, אבל לא התעסק לברר את הגוף, נה"ב וחלקו בעולם), אמר לו, למה אינכם נותנים להקב"ה את פרנסתו ⁵⁰¹ – שיקויים מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ולכן אמר הבעש"ט, שהקב"ה יושב על תהילותיהם של בנ"י שמשבחים אותו ית' עבור הבריאות והפרנסה שהוא ית' נותן להם.

ד) וע"פ

הנ"ל יובן גם הטעם שתכלית העילוי היא לא בפירות שנה הרביעית, שהם קודש ונאכלין לפנים מן החומה, אלא בפירות

267

שנה החמישית ⁵⁰² הנאכלין בכל מקום ואפילו בטומאה, כי, עי"ז שאיש ישראל יודע שאפילו הפירות שאינם קודש, הנה גם הם תלויים בברכת ה' [בראותו בעיני בשר ענין ההוספה (להוסיף) בתבואה שנותן לו הקב"ה], ובמילא ה"ה בודאי מהלל להקב"ה על זה ⁵⁰³ , הנה ההילול לה' בענין זה הוא ה"תהלות ישראל" שגורמים הענין ד"אתה קדוש יושב", היינו, שבחי' אתה דקאי על העצמות ⁵⁰⁴ , קדוש ומובדל, יהי' יושב (ונמשך למטה) בדירה בתחתונים.

וזהו

ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו, שזוהי הוספה גם לגבי השנה הרביעית שכל פריו הוא קודש הילולים לה', כי, אף שהפירות דשנה הרביעית הם במדריגה נעלית, בחי' האצילות, הרי גם אצילות הוא עולם ⁵⁰⁵ , שהו"ע של מדידה והגבלה. וכדי להמשיך בחי' זו צ"ל ענין של הילולים, אבל זהו הילול הקשור עם ענינים רוחניים, שזהו שההילול הוא בירושלים דוקא. וענין זה הוא בדוגמת ההמשכה שע"י לימוד התורה. אבל הפירות דשנה החמישית ענינם הוא להוסיף גו', תוספות אור שלמעלה מהגבלה, שהו"ע קדושת העצמות, שנמשכת למטה (ללא הגבלות, בדוגמת אכילת הפירות בכל מקום ואפילו בטומאה) ע"י תהלות ישראל בנוגע לענינים גשמיים דוקא ⁵⁰⁶ .

ה) ויש

להוסיף בפירוש להוסיף לכם תבואתו, שההוספה היא גם בתבואה דשנה הרביעית, והיינו, שגם בהמשכה שע"י התורה, נעשית השלימות ע"י הענין דתהלות ישראל בענינים גשמיים דוקא. והענין בזה, דהנה אמרו רז"ל ⁵⁰⁷ כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, אלא צ"ל תורה וגמ"ח ⁵⁰⁸ , והיינו, שבכדי שיהי' אמיתית ענין התורה, שזהו מה שישראל פועלים ע"י עבודתם תוספות אור בתורה,

268

לחבר תורה בהקב"ה ⁵⁰⁹ , הרי זה דוקא ע"י גמ"ח, שהו"ע ההמשכה למטה בענינים גשמיים, ועי"ז ה"ה גומל חסד עם התורה, שממשיך בה תוספות אור. וכמודגש גם בכללות הענין דמ"ת למטה דוקא, שאין זה מצד הרוחניות שבתורה, שהרי התורה כפי שהיא למעלה היא ברוחניות יותר, ולכן טענו המלאכים תנה הודך על השמים ⁵¹⁰ . ואעפ"כ ניתנה התורה למטה דוקא, למצרים ירדתם כו' ⁵¹¹ , כיון שדוקא למטה נעשה המשכת העצמות (שלמעלה מגילויים כו'), שזהו שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, שהחידוש בזה הוא (לא בענין הגילויים, שהרי ענין הגילויים הוא יותר בעולמות העליונים, שלכן נקראים בשם עליונים, אלא החידוש בתחתונים הוא) ששם נעשית דירה לעצמותו ית' ⁵¹² . ולכן ע"י נתינת התורה למטה דוקא יכול להיות החיבור של התורה בהקב"ה.

ועוד

זאת, שענין ההמשכה למטה (ע"י גמ"ח) נוגע (לא רק לשלימות התורה, אלא גם) לכללות ענין התורה, וכפשטות מארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, שחסר אצלו (לא רק שלימות ענין התורה, החיבור בהקב"ה, אלא גם) כללות ענין התורה. והענין בזה, דהנה, התורה מצד עצמה, להיותה חכמתו ורצונו של הקב"ה, אינה שייכת לנבראים, אלא שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ⁵¹³ , ולכן צ"ל ברכו בתורה תחילה ⁵¹⁴ , כיון שדוקא עי"ז יהי' לימוד התורה כפי כוונת נותן התורה, היינו, שלימוד התורה יהי' יחד עם גמ"ח דוקא, משא"כ כל האומר אין לי אלא תורה, אזי אפילו תורה אין לו, כיון שאין זה כפי כוונת נותן התורה, ובאופן כזה אי אפשר לקחת את תורתו, שהיא למעלה מגדר הנבראים. ועפ"ז יובן מה שהבעש"ט הפסיק את הפרוש באמצע לימודו בשביל לפעול אצלו ענין ההילול, אף שת"ת גדולה מכל המצוות ⁵¹⁵ , כי, בלי הילול זה, חסר גם בהתורה שלומד כשלעצמה (מלבד החסרון בשלימות התורה), כיון שכוונת נותן התורה היא (לא ללימוד בפרישות, שענין זה ישנו למעלה באופן נעלה יותר, אלא) ללימוד התורה במעמד ומצב דלמצרים ירדתם כו', תורה וגמ"ח דוקא.

269

ו) ועפ"ז

יש לבאר החילוק שבין הפירות דשנה הרביעית לפירות דשנה החמישית גם בנוגע לתורה עצמה, שזהו ע"ד החילוק שבין לימוד התורה וברכת התורה. דהנה, מצד בחי' הגילויים הרי לימוד התורה (שלכל הדעות חיובה מדאורייתא) הוא נעלה יותר מברכת התורה (שיש דעות שחיובה רק מדרבנן ⁵¹⁶ , וגם לפי פס"ד אדה"ז בשו"ע ⁵¹⁷ שברכת התורה היא מדאורייתא, אין זה מגיע למעלת לימוד התורה), שתלמוד תורה דוקא כנגד כולם ⁵¹⁸ . אבל לאידך גיסא, בתלמוד תורה יש מדידה והגבלה, דאף שאין לה שיעור לא למעלה ולא למטה, ועד שאפשר לצאת י"ח בפסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית ⁵¹⁹ , הרי ישנו שיעור של פסוק כו'. משא"כ ברכת התורה אין בה שיעורים, וכמו שאין שיעור בתהלות ישראל, שענין זה יכול להיות ע"י כמה תיבות, תיבה אחת או חצי תיבה, ועד אפילו לרמז בעלמא, ובלבד שעי"ז נעשה ההילול להקב"ה. וע"ד החילוק שבין אות יו"ד לקוצו של יו"ד, שאות יו"ד, עם היותה נקודה בלבד, הרי יש בה ההגבלה שהיא בציור של נקודה עכ"פ, עם עוקץ למעלה ועוקץ למטה, משא"כ קוצו של יו"ד אין בו מדידות ושיעורים כלל. ונמצא, שהחילוק בין לימוד התורה לברכת התורה הוא בדוגמת החילוק שבין פירות שנה הרביעית לפירות שנה החמישית, שפירות שנה הרביעית הם קודש בגילוי, אבל יש בהם מדידה והגבלה, שנאכלים בירושלים דוקא כו', משא"כ פירות שנה החמישית, אף שאין בהם קדושה בגילוי, ה"ה למעלה ממדידה והגבלה, שנאכלים בכל מקום ואפילו בטומאה, וכמ"ש ⁵²⁰ השוכן אתם בתוך טומאותם.

ז) אמנם

אף שגדלה מעלת העבודה דשנה החמישית, מ"מ, צ"ל תחלה העבודה דבשנה הרביעית גו' קודש הילולים לה', כי, באם יתחיל מיד באכילת פירות של הדיוט כו', הרי עלול הוא ש(הגם שרואה הוספת התבואה, מ"מ) לא יודה על זה לה' כו'. ובדוגמת מה שאסור לאכול קודם התפלה ⁵²¹ . אלא שכל זה הוא רק בנוגע לסדר העבודה בפועל, שהעבודה דשנה הרביעית באה לפני העבודה דשנה החמישית. אבל בנוגע לכוונה, הרי זה בהיפוך הסדר, וכמו ברכו בתורה תחילה, שבלי זה

270

אי אפשר להתחיל ללמוד תורה (אפילו תורה אין לו), והיינו, שכדי שאכילת פירות נטע רבעי בירושלים תהי' כדבעי, צ"ל מלכתחילה במעמד ומצב שהוא מוכן לצאת מירושלים לכל מקום, גם לחו"ל, שגושה טמא ואוירה טמא ⁵²² , כדי להשלים את הכוונה העליונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

______  ______