או"ח סימן שסג — דיני מבוי ולחי

שסג דיני מבוי ולחי ובו מ"ד סעיפים:

א כבר נתבאר בסי' שמ"ה^א שמן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית הוא רשות היחיד גמורה^ב אם פרוץ לכרמלית^ג שאין רבים בוקעים שם ואף אם פרוץ לרשות הרבים שדינו ככרמלית הרי מותר לטלטל בכרמלית מן התורה כמו ברשות היחיד^ד אלא שחכמים אסרו הטלטול בו^ה בין שפרוץ לרשות הרבים בין שפרוץ לכרמלית^ו מפני שדומה קצת לרשות הרבים^ז כיון שפרוץ במילואו^ח.

לפיכך התירו כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה^ט אפילו תיקון שאינו מועיל מן התורה כגון להניח קורה^י רחבה טפח^יא על פתח המבוי הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית שבקורה זו אין אומרים בה מן התורה^יב פי תקרה יורד וסותם הואיל ואין ברחבה ד' טפחים אין שם תקרה עליה^יג כמ"ש בסי' שמ"ו^יד ואף על פי כן מועלת במבוי מדברי סופרים הואיל וגם איסור הטלטול בו אינו אלא מדברי סופרים מפני שדומה קצת לר"ה וכיון שיש קורה על פתחו יש בזה היכר^טו וזכרון לרואים שיכירו וידעו שתקנת חכמים היא קורה זו במבוי זה ולא יתחלף להם ברשות הרבים^טז.

וכן הקילו במבוי^יז להתירו בלחי^יח שעביו ורחבו כל שהוא וגבהו י' טפחים^יט שיעמידנו בפתח המבוי אצל אחד מהכתלים^כ שלחי זה נידון משום מחיצה^כא גמורה מן התורה בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי זה^כב כמ"ש בסי' ש[מ]"ה^כג אלא שחכמים אסרו בב' מחיצות ולחי והתירו בג' מחיצות ולחי:

ב לא התירו בג' מחיצות ולחי אחד או קורה רחבה טפח אלא במבוי אבל חצר שהיא פרוצה במילואה ברוח רביעית אינה ניתרת אלא בפס רחב ד' טפחים^כד שיעמידנו בצד אחד במקום הפרוץ ואם ירצה לתקנה בשני צדדי הפרצה די בשני פסין שרחבן משהו^כה רק שיהיה גבהם י' טפחים^כו.

והוא הדין אם נשתייר מכותל רביעית עצמו בנוי כשיעור ד' טפחים מצד אחד או אם נשתייר משני הצדדים טפח מכאן וטפח מכאן^כז אבל בפחות מטפח אין כל כך היכר בהמשוייר מהכותל כמו בפס גמור שמעמידו לשם כך^כח:

ג ולמה החמירו בחצר יותר מבמבוי מפני שכל שהוא עשוי יותר לדירה ולתשמישי הצנע צריך מחיצות יותר גמורות ולפיכך החצירות שדרכן של בעלי בתים להשתמש בהן יותר בתשמישי הצנע ולאכול בהן צריכות מחיצותיהן להיות יותר גמורות שיהיה שם רשות היחיד עליהן מהמבואות שאין משתמשין בהם בתשמישי הצנע^כט:

ד ואפילו חצר שאין בפרצת מלואה ד' טפחים צריכה תיקון זה^ל אלא אם כן אין בה ג' טפחים^לא שכל פחות מג' טפחים הוא כסתום וא"צ תיקון כלל אבל מבוי שאין ברוחב פתחו ד' טפחים יש מתירין^לב כמו שיתבאר^לג.

ואם יש בפרצה יותר מעשר אמות^לד אפילו אינו במילואה אלא נשתיירו או העמיד לו גיפופין מכאן ומכאן^לה ואפילו הגיפופים יתירים על הפרצה צריך לתקנה בצורת פתח כמ"ש בסי' שס"ב^לו בין בחצר בין במבוי כמו שיתבאר^לז:

ה בכל עושין לחיים אפילו מבעלי חיים^לח ובלבד שיקשרנו שם^לט בחבלים לכתלי המבוי ביתידות שיוצאין מן הכתלים בענין שאינו יכול לרבוץ כדי שלא יתמעט גבהן מי' טפחים^מ ויטלטלו במבוי באיסור על סמך לחי זה.

ואפילו אדם העומד שם נידון משום לחי והוא שקשרו שם^מא אם לא הודיעו שהעמידו לשם לחי שהרי בודאי ילך לו שלא יעמוד שם כל היום^מב ויטלטלו במבוי באיסור אבל אם הודיעו שמעמידו לשם לחי אין חוששין שילך לו (אלא שאז צריך להעמידו מערב שבת שהרי לחי נדון משום מחיצה^מג ואסור לעשות מחיצה מאדם בשבת אלא אם כן שלא לדעתו כמ"ש בסימן שס"ב^מד[)]:

ו אם יש קצת כותל ברוח רביעית עולה משום לחי ובלבד שיהא בו רוחב טפח משום היכר^מה כמו שנתבאר למעלה^מו ואפילו אבנים היוצאים מן הכותל זו למעלה מזו פחות מג' טפחים עולין משום לחי^מז אם רחבן טפח:

ז לחי שרוח מצוייה יכול להנידו^מח אף על פי שאינה יכולה להפילו^מט אינו חשוב משום לחי שהלחי הוא כמחיצה^נ וכל מחיצה שרוח מצויה מנידתה אינה מחיצה כמו שנתבאר בסי' שס"ב^נא:

ח אם הרחיק הלחי מן הכותל ג' טפחים^נב בין לתוך חלל רוחב המבוי בין להלאה לצד חוץ^נג לא עשה ולא כלום אבל פחות מג' טפחים כלבוד הוא^נד:

ט לחי אפילו שברים ושברי שברים^נה מדובקים כשרים בו כל שיכולים לעמוד ברוח מצויה^נו ולכן עושים לחי מסיד (תחוח) טחוי בכותל^נז שעל ידי הכותל הוא ראוי לעמוד^נח ובלבד שיזהר שלא יתמחה ג' טפחים סמוך לארץ^נט שלחי הגבוה ג' טפחים מן הארץ פסול כמו שיתבאר^ס ואף שלאחר שנתמחה נשאר שם מראיהו ניכר על פני הכותל אין זה מועיל כלום כי צריך שיהא הלחי קצת דבר ממש ועב קצת בולט מן הכותל^סא:

י לחי שעשאו מעצי אשרה כשר^סב ואף על פי שהלחי צריך שיהא בו שיעור דהיינו גובה י' טפחים ורוחב ועובי כל שהוא וכל דבר הצריך שיעור אין עושין אותו מעצי אשרה מפני שעומדים לשריפה וכאלו נשרפו ונעשו אפר ונכתת שיעורם מכל מקום אילו היה מדבק כתיתותם דהיינו שהיה מגבל האפר היה יכול לעשות ממנו גובה י' טפחים ועובי משהו לפיכך הוא כשר^סג:

יא בין שנראה בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי ואינה נראית לעומדים חוץ למבוי^סד כגון שהעמיד הלחי רחבו לצד ארכו של מבוי ולא משך קצה רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה חודו החיצון לעובי כותל המבוי ודומה כמי שמוסיף על עובי הכותל ואינו נראה מבחוץ כלחי אבל חודו הפנימי נראה לעומדים שם בפנים^סה כזה^סו.

ובין שנראית בליטתו לעומדים בחוץ ולא לעומדים בפנים^סז כגון שמשך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימית נכנס בעובי הכותל ואינו נראה מבפנים כלחי אלא דומה כמוסיפו על אורך הכותל אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי נמשך להלאה מעובי הכותל^סח כזה^סט כשר.

ויש אומרים^ע שהלחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים אינו כשר אלא אם כן נראה לעומדים בחוץ נגד חלל המבוי בסמוך לו כגון שהלחי שמשכו לחוץ וחודו הפנימי נכנס בעובי הכותל לא העמידו לשפת עובי של צד המבוי בענין שלהעומדים בפנים נראה כמוסיף על אורך הכותל שאז גם להעומדים בחוץ נגד חלל המבוי בסמוך לו נראה להם כן אלא העמידו לשפת עובי של צד אחורי המבוי כזה^עא (וכן עיקר^עב):

יב הגביהו מהארץ ג' טפחים פסול^עג שהלחי הוא כמחיצה^עד ומחיצה הגבוה ג' טפחים מן הארץ אינה מחיצה מפני שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה^עה ואם הגביהו פחות משלשה אף על פי שאין בו אלא ז' ומשהו כשר^עו לפי שכל לבוד רואין אותו כמלא^עז:

יג אפילו לא העמידו שם^עח לשם לחי^עט אלא שנזדמן לו שם מאליו כשר שהלחי הוא משום מחיצה^פ ומחיצה העומדת מאליה כשרה^פא ובלבד שיסמכו עליו מערב שבת^פב אבל לא סמכו עליו מערב שבת כגון שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת^פג ובאים עכשיו לסמוך על זה אינו מועיל.

אבל לא היה שם לחי אחר מערב שבת אף על פי שלא סמכו על זה בפירוש הרי זה כאלו סמכו עליו מן הסתם^פד.

אבל אם בפירוש לא סמכו עליו כגון שלא היה שם לחי אחר ולא טלטלו בשבת שעברה על ידי לחי זה אינו מועיל לשבת הבאה עד שיסמכו עליו מערב שבת בפירוש^פה:

יד לחי העומד מאליו ובולט ד' אמות לתוך המבוי ברוחב^פו אע"פ שסמכו עליו מערב שבת^פז אינו נידון משום לחי מפני שד' אמות הוא שיעור מבוי^פח ואין כאן היכר שהוא לחי ואע"פ שהלחי כמחיצה גמורה מכל מקום צריך שיהא בו ג"כ היכר קצת^פט וצריך לחי אחר להתיר מבוי זה ויעמידנו ברוח שכנגד לחי זה^צ ואם ירצה להעמידו אצלו יעשנו מעט עב או דק ממנו^צא כדי שיהא ניכר שהוא משום לחי ולא יהיה כמוסיף על הראשון.

במה דברים אמורים במבוי הרחב יותר מח' אמות אבל מבוי שאינו רחב אלא ח' אמות אין צריך לחי אחר להתירו אע"פ שלא סמכו עליו מערב שבת אלא ניתר בעומד כפרוץ דהיינו לחי העומד מאליו שיש בו ד' אמות כמו שיש בהפרוץ שממנו לכותל שכנגדו ועומד כפרוץ מתיר ברוח רביעית של מבוי כמו שמתיר בד' רוחות של חצר^צב כמ"ש בסי' שס"ב^צג.

וכל זה בלחי העומד מאליו אבל אם העמידו לשם לחי אפילו יש בו יותר מד' אמות נידון משום לחי^צד מפני שיש לו קול שתקנוהו לחי למבוי זה ויש בו היכר אף שרחב הרבה^צה:

טו לחי המושך^צו ברחבו עם אורך^צז דפנו של מבוי שהעמיד חודו כנגד עובי הכותל מבחוץ שאין חודו מכסה את כל עובי הכותל אלא מקצת עביו^צח של צד החלל המבוי לפי סברא הראשונה שנתבאר למעלה (סעיף יא) או מקצת עביו של צד אחורי המבוי לפי סברא האחרונה שנתבאר שם דהיינו שאין הלחי נראה וניכר אלא להעומדים בחוץ אבל להעומדים בפנים נראה הוא כאלו הוא מכותל המבוי לפי סברא הראשונה או שנראה כן לעומדים אחורי המבוי לפי סברא האחרונה^צט אם יש ברוחב לחי זה ד' אמות נעשה כמבוי ויצא מתורת לחי אע"פ שהועמד לשם לחי^ק פחות מד' אמות נידון משום לחי ואין משתמשין אלא עד חודו הפנימי^קא שהרי משם ואילך אין כנגדו כותל בצד השני^קב:

טז (אעפ"י שהלחי צריך שיהא בו היכר^קג מכל מקום עיקרו משום מחיצה^קד וא"צ אלא קצת היכר^קה ולכן מועיל כשהוא בתוך ג' טפחים לכותל המבוי^קו אפילו מבחוץ^קז אבל) קורה המתרת במבוי (אין התירה אלא משום היכר^קח לפיכך^קט) צריך שיניחנה על כתלי המבוי אבל אם נעץ ב' יתידות בכותלי המבוי בחוץ^קי אפילו בסמוך לו ממש^קיא והניח הקורה עליהן פסולה:

יז וצריך שיניחנה כדי להתיר המבוי אבל אם לא הונחה שם בשביל כך אפילו סמכו עליה מערב שבת פסולה^קיב ואינו דומה ללחי שהלחי הוא משום מחיצה אבל הקורה הוא משום היכר^קיג בלבד^קיד ואם לא הונחה בשביל כך אין בה היכר כל כך^קטו:

יח קורה זו שאמרו צריכה שיעור^קטז ולפיכך אם עשאה מעצי אשרה פסולה שכיון שלשריפה עומדת הרי היא כאלו כבר נשרפה ונכתת שיעורה^קיז:

יט שיעור הקורה כדי לקבל קירוי של אריחים^קיח ואריח הוא חצי לבנה של ג' טפחים על ג' טפחים נמצא אורך אריח ג' טפחים ורחבו טפח ומחצה דיה לקורה שתהא רחבה טפח^קיט שאז היא ראויה לקבל אריח לרחבו טפח וחצי טפח הנשאר יוכל לחבר כאצבע ממנו בטיט מכאן וכאצבע ממנו בטיט מכאן^קכ ועובי הקורה די בכל שהוא רק שתהא חזקה לקבל^קכא אריחים^קכב שוכבים עליה בכל ארכה כשיעור רוחב פתח המבוי מודבקים שם בטיט כפי מה שצריך להם שאם לא כן לא יהיה בה היכר כי סבורים בני רשות הרבים שלפי שעה ניתנה שם אבל כשהיא בריאה ועבה לקבל בנין כזה ניכר ומפורסם לכל שלקביעות הונחה שם^קכג.

מכל מקום א"צ שתהא ראויה לקבל אריחים שוכבים בכל ארכה ממש אלא כפחות מאמה משיעור רוחב פתח המבוי כגון אם רחבו עשר אמות דיה אם תקבל אריחים באורך ט' אמות וב' משהויין שהן י"ח אריחים לארכן^קכד לפי שקורת ט' אמות וב' משהויין מתרת במבוי עשר אמות מדין לבוד דהיינו שלא תגיע פחות מג' טפחים לכותל זה ופחות מג' טפחים לכותל זה כמו שיתבאר^קכה ואם הקורה רחבה ד' טפחים א"צ להיות חזקה לקבל אריחים^קכו:

כ מעמידי הקורה^קכז דהיינו אם היא נסמכת על היתידות^קכח היוצאים מן הכותל לתוך רוחב המבוי ואין ברחבן טפח^קכט שאם לא כן הרי הן עצמן תורת קורה עליהן^קל ואין בארכן ג' טפחים^קלא שאם לא כן אין הקורה שעליהן מתרת המבוי^קלב כמו שיתבאר^קלג יש אומרים^קלד שמעמידים אלו צריכין שיהיו חזקים כדי לקבל הקורה עם האריחים ויש אומרים^קלה שאינן צריכים להיות חזקים אלא כדי לקבל הקורה בלבדה שהרי אין נותנים עליה כלל אריחים ובקורה בלבדה הוא שצריך קביעות כדי שתהא היכר מעולה אבל מעמידיה אין היכר תלוי בהם כלל^קלו (ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל^קלז):

כא היתה הקורה עגולה צריך שיהיה בהקיפה ג' טפחים שאז יש בה רוחב טפח^קלח:

כב היתה עקומה ועקמימותה נוטה לחוץ למבוי ששם אין מקום הנחת קורה כמו שנתבאר למעלה^קלט או שנוטה למטה מי' טפחים או למעלה מכ' אמה ששם ג"כ אין מקום הנחת קורה כמו שיתבאר^קמ רואין כל שאלו ינטל העקמומית ואין בין זה לזה ג' טפחים כשרה^קמא משום לבוד^קמב ואם לאו פסולה:

כג היתה יוצאת מכותל זה ואינה מגעת לכותל שכנגדה^קמג או אפילו אינה מגעת לשניהם^קמד כגון שהניחם על עמודים סמוך לכתלים^קמה פחות מג' טפחים וכן ב' קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ופגעו זו בזו באמצע המבוי ואין ביניהם ג' טפחים כשרה יש ביניהן ג' טפחים פסולה^קמו:

כד הניח ב' קורות זו אצל זו לא בזו רוחב טפח ולא בזו רוחב טפח אם יש בשתיהן רוחב טפח^קמז ואין בין זו לזו שלשה טפחים^קמח א"צ להביא קורה אחרת ואפילו היתה אחת למעלה ואחת למטה רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים אמה ולא התחתונה למטה מעשרה טפחים מן הארץ^קמט ולא יהיה ביניהן ג' טפחים^קנ לא בגובה ולא במשך^קנא דהיינו כשרואין אותן שירדה זו ועלתה זו עד שנעשו זו בצד זו לא יהיה מזו לזו ג' טפחים אבל יש ביניהם ג' טפחים בגובה אין רואין אותן כאלו ירדה זו ועלתה זו לפי שאין רואין כן אלא בדבר שיש בו רוחב טפח^קנב כמו שיתבאר סי' תרל"א^קנג מה שאין כן פחות מג' טפחים כלבוד הוא.

יש אומרים^קנד שאפילו הן זו בצד זו ובשוה אינן מצטרפין לרוחב טפח אלא אם כן הן קרובות זו לזו בתוך טפח שאף שכל פחות מג' טפחים כלבוד הוא מכל מקום הרי אינן ראויות לקבל אריח לרחבו אלא אם כן הן בתוך טפח זו לזו^קנה שאז יכול להניח רוחב האריח על שתיהן כאצבע ממנו על זו וכאצבע ממנו על זו וטפח באמצע^קנו ואם הן זו למעלה מזו פסולות בכל ענין כיון שאינן ראויות לקבל אריח ואין כאן היכר כלל שלקביעות הונחו שם ויש להחמיר כדבריהם^קנז:

כה פירש על הקורה מחצלת ואינה מגעת עד הקרקע אלא היא גבוה ג' טפחים פסולה שהרי כיסה את הקורה^קנח ואינה נראית ובטלה מהיות קורה כיון שאין בה היכר לרואים^קנט והמחצלת אינה כמחיצה אף אם חיברה שם בענין שאין הרוח מנידה^קס כיון שגבוה ג' טפחים מן הארץ.

אבל אם הניח הקורה עבה ביותר שיש בעוביה י' טפחים מלמעלה למטה לא בטלה מתורת קורה אף על פי שגובה עצמה הוא כשיעור גובה מחיצה שהוא י' טפחים ואין אומרים שהיא כמחיצה גבוה מן הארץ שלשה^קסא רק שתהא כולה למעלה מי' טפחים מן הארץ אבל קורה שמקצתה בתוך עשרה פסולה שכיון שהחלל שתחתיו אין בו עשרה אין שם מבוי עליו והקורה צריכה להיות על גבי מבוי^קסב:

כו נעץ ב' יתידות עקומות על כתלי המבוי^קסג ועקמימותם נוטה לתוך המבוי להיותן סניף להאריך הקורה מב' צדיה כשתנתן עליהן והן עצמן אינן ראויות להכשר קורה שאין בהן רוחב טפח^קסד אם אין בנטיית עקמימותן ג' טפחים שיש לומר לבוד מראשי הקורה ולכתלים ואין בגובהן של יתידות ממעל לכתלים ג' טפחים^קסה כשרה שאנו רואים כאלו היא מונחת על כתלי המבוי אבל אם יש בנטייתן ג' או שיש בגובהן ג' אין רואין אותה כאלו היא על הכתלים אף על פי שכל דבר שיש בו רוחב טפח אומרים בו שאנו רואים כאלו ירד למטה אפילו ביותר מג' טפחים^קסו כמו שיתבאר בסי' תרל"א^קסז מכל מקום כאן בקורה שצריך להיות על גבי המבוי ממש אין אומרים כן אלא בפחות מג' טפחים שהוא כלבוד^קסח:

כז מבוי הרחב בפתחו יותר מעשר אמות אינו ניתר בלחי וקורה אלא בצורת פתח^קסט.

וכן מבוי שאין כתליו גבוהים י' טפחים^קע (אף על פי שהוא רשות היחיד על ידי כתלי הבתים והחצירות^קעא) אין שם מבוי עליו^קעב ואינו ניתר בלחי וקורה (אלא בצורת פתח^קעג).

וכן מבוי שאין בארכו ד' אמות אין שם מבוי עליו^קעד אלא דינו כחצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ד' או בב' פסין של ב' משהויין^קעה.

ואלו י' טפחים של גובה וד' אמות של אורך צריכין להיות מרווחות ולא מצומצמות והעשר אמות של רוחב מודדים אותן מצומצמות הכל להחמיר^קעו ושיעור העודף של המרווחות על המצומצמות הוא חצי אצבע לאמה^קעז:

כח מבוי שיש בגובה^קעח חללו^קעט יותר מעשרים אמה מצומצמות^קפ אינו ניתר בקורה שהקורה היא משום היכר^קפא וביותר מכ' אמה אין בה היכר מפני שאין העין שולטת שם^קפב אבל ניתר הוא בלחי^קפג.

ואם רוצה להכשירו בקורה צריך שיעשה בה^קפד ציור וכיור^קפה שעל ידי כן הכל מסתכלים בה^קפו.

אבל אם גובה חללה אינו אלא כ' מצומצמות אף על פי שהקורה היא למעלה מעשרים כשירה^קפז:

כט מבוי הגבוה יותר מכ' ובנה בנין תחת הקורה בקרקעית המבוי למעט חללו שם די בבנין רחב טפח^קפח כרוחב הקורה^קפט וה"ה אם יתן שם עפר ברוחב טפח^קצ רק שצריך ליזהר כשנדרס ברגלים שלא יתמעט שיעור הצריך למעט גובה חלל המבוי^קצא.

אבל מבוי שאינו גבוה י' טפחים וחוקק בו להשלימו צריך לחוק ד' אמות לתוך אורך המבוי^קצב על פני כל רחבו^קצג שכיון שאין לו מחיצות עשרה ואין שם מבוי עליו כלל^קצד ובא לעשות לו מחיצות צריך לעשותן כשיעור אורך מבוי שהוא ד"א מה שאין כן בגבוה למעלה מכ' ששם מבוי עליו אלא שצריך למעטו משום היכר בלבד די שיתמעט תחת הקורה בלבד שבמיעוט זה יהיה בה היכר כשנכנסים תחתיה למבוי^קצה:

ל אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו פתוחים לתוכו שתי חצירות^קצו ולכל חצר שני בתים^קצז אבל פחות מכן דינו כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של ב' משהויין^קצח לפי שכל שדיורין מועטים הם משתמשים בו יותר בתשמישי הצנע שאינן בושים כל כך לאכול בו או שאר תשמישי הצנע וכל שמשתמשין בו יותר צריכין מחיצותיו להיותן יותר גמורות^קצט כמ"ש למעלה^ר.

ואפילו אם הרבה בתים בלא חצירות פתוחים לתוכו^רא וגם הרבה חצירות שבית אחד בכל חצר אין כל זה מועיל כלום עד שיהיו ב' חצירות שיש בהן ב' בתים פתוחים לתוכו שלא רצו חכמים לתת דבריהם לשיעורים לחלק בין ב' חצירות בלבד שאינן מועילות אלא אם כן ב' בתים בכל אחת מהן ובין יותר מב' חצירות שיועילו בבית אחד בכל חצר ואפילו אם הבתים עצמן פתוחים למבוי ולכן כל מבואות שלנו יש להם דין חצר^רב כמו שיתבאר^רג.

ומבוי שפתוחים לתוכו ב' חצירות שפתוחים להם ב' בתים צריך שלא יהיה בכל פתח מאלו פחות מרוחב ד' טפחים שאז אין עליו שם פתח כלל^רד וגם צריך שיהיו דיורים אוכלים בכל בית שמקום הפת גורם ולא מקום לינה^רה.

ואפילו היה הבית האחד לאב והשני לבן אף על פי שהבן מקבל פרס משולחן אביו ואוכל בבית שלו הרי הם נידונים כשנים וניתר המבוי בלחי או קורה^רו ואע"פ שלענין עירובי חצירות הם כאחד ואינם אוסרים זה על זה^רז מכל מקום כיון שעירובן הוא מדברי סופרים הולכין בהן כאן וכאן להקל^רח.

וכן מבוי שצדו אחד חצר של נכרי וצדו אחד של ישראל ניתר בלחי וקורה^רט ואף על פי שדירת הנכרי לא שמה דירה להחמיר ולאסור על הישראל כמו שיתבאר בסי' שפ"ב מכל מקום להקל שמה דירה^רי:

לא יש אומרים^ריא ששתי חצירות אלו שעל ידן ניתר המבוי בלחי וקורה צריך שלא תהיינה פתוחות זו לזו שאז אינן יכולות לערב יחד^ריב אבל אם הן פתוחות זו לזו כיון שהן יכולות לערב יחד ולטלטל מזו לזו שלא בדרך המבוי הרי הן כחצר אחת^ריג והוא הדין הבתים שבחצר אם הם פתוחים זה לזה שיכולים לערב יחד ולטלטל מזה לזה שלא בדרך החצר הרי הם כבית אחד^ריד ואין המבוי ניתר על ידן בלחי וקורה ויש מתירין^רטו וכן עיקר^רטז:

לב אין המבוי ניתר בלחי וקורה אלא אם כן ארכו יתר על רחבו^ריז אפילו משהו^ריח אבל אם ארכו כרחבו^ריט או רחבו יותר על ארכו^רכ אין שם מבוי עליו ודינו כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ד'^רכא או בב' פסין של ב' משהויין^רכב.

וחצר שארכה יתר על רחבה^רכג אפילו משהו^רכד דינה כמבוי וניתרת בלחי או קורה ואע"פ שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכה שלא הצריכו כן אלא במבוי שהוא פתוח וקרוב לרשות הרבים^רכה או לכרמלית^רכו אבל לא בחצר שהיא רחוקה מרשות הרבים או הכרמלית שהיא פתוחה למבוי והמבוי פתוח להן.

ולפיכך כל מבואות שלנו^רכז שיש להן דין חצירות הואיל ואין חצירות של ב' בתים פתוחים לתוכם אע"פ שארכם יתר על רחבם אינם ניתרים בלחי או קורה הואיל והן פתוחים לרשות הרבים או לכרמלית אלא צריכים פס ד' או ב' פסין משהויין^רכח אם אינם רחבים מעשר אמות.

וכל שכן בעיר המוקפת חומה שיש להעיר דין חצר^רכט וצריך לתקן המבואות שבין ישראל לנכרים כדין הבא לחלוק חצר אחת לב' רשויות שלא תאסור רשות זו על זו בלא עירוב^רל שלא די בלחי וקורה אף אם ארכה יותר על רחבה^רלא שהרי אפילו לחי וקורה שבמבוי גמור אין מועילין לענין שלא יאסרו דיורין שמצד זה של הלחי על דיורין שמצד הב' אם הלחי הוא באמצע המבוי ויש ג"כ לחי אחר בפתחו^רלב כמו שיתבאר^רלג.

ומבואות הרחבות יותר מעשר אין פסין מועילין בהם כמ"ש למעלה^רלד גבי חצר אלא צריך לתקנם בצורת פתח^רלה.

והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל המבואות ע"י חבל הקשור לרחבו של מבוי מגג לגג וחבל זה אינו משום קורה שהרי אין בו רוחב טפח אלא הוא משום צורת פתח שדיה אפילו בגמי^רלו כמ"ש בסי' שס"ב^רלז ואף שא"צ צורת פתח בפחות מעשר אעפ"כ נהגו בצורת פתח כדי להתיר גם במבואות המפולשים שצריכים צורת פתח^רלח כמ"ש בסי' שס"ד^רלט.

ועל כן צריך ליזהר להעמיד ב' קנים גבוהים י' טפחים מכוונים ממש תחת החבל וזה מועיל בכל מקום שצורת פתח מועלת^רמ ואע"פ שיש אויר הרבה בין קנים לחבל אין בכך כלום כל שהם מכוונים תחתיו^רמא כמו שנתבאר שם^רמב.

ויש מי שאומר^רמג שצריך שלא יהיה ביניהם אלא הפסק אויר בלבד אבל אם הקנים עומדים תחת הגג והחבל קשור על גבי הגג אין זו צורת פתח שכל צורת פתח דרכו להיות^רמד המשקוף על המזוזות בלי הפסק דבר אחר בינתיים לפיכך צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה מהקנים בענין שיהיו מכוונים תחת החבל בלי הפסק דבר אחר בינתיים:

לג אבל כשאין קנים תחת החבל אין כתלי המבוי נחשבים במקום קנים להיות צורת פתח שאם לא כן למה הצריכו קורה רחבה טפח הלא בקנה כל שהוא שעל גבי כתלי המבוי יש צורת פתח^רמה ומ"מ אם יש עמוד בולט בכותל^רמו או שיוצאים ממנו חיפופים פחות פחות מג' טפחים עד פחות מג' טפחים סמוך לארץ^רמז יש לסמוך עליהם (מערב שבת^רמח) לשם קנים של צורת פתח ובלבד שיהיו מגולים למעלה תחת החבל לדברי המצריכין כן:

לד מבוי שתוכו רחב הרבה ומתקצר והולך^רמט עד שאין בפתחו ג' טפחים א"צ תיקון כלל מפני שהוא כסתום מתורת לבוד^רנ ויש אומרים^רנא שכל שאין בפתחו ד' טפחים שהוא שיעור מקום א"צ שום תיקון כלל ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל^רנב:

לה מבוי^רנג הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית ומתוקן שם בלחי או קורה^רנד ובראשו דהיינו ברוח שכנגד הפתח יש שם מחיצה מהחצרות הפתוחות לתוכו ובצדו האחד יש מחיצה מאשפה הגבוה י' טפחים^רנה ובצדו הב' יש מחיצה מהים שעמקו י' טפחים^רנו סמוך לשפתו מתלקט מתוך ד' אמות^רנז הרי זה מותר^רנח ובלבד שתהא אשפה של רבים שאינה עשויה להתפנות^רנט אבל באשפה של יחיד חוששין שמא יפנה אשפתו ויטלטלו במבוי כמתחלה^רס.

ויש אומרים^רסא שהים אינו עולה משום מחיצה למבוי גזרה שמא יעלה הים שרטון שכן דרך הים שמתקצר ונעשה קרקע ומעלה שם חול ואבנים ובטלה מחיצתו שנתמעט שיפועו שם ואינו מתלקט י' טפחים מתוך ד' אמות ויטלטלו במבוי כמתחלה^רסב וכן עיקר^רסג.

אבל בשאר נהרות אין חוששין שיעלו שירטון^רסד אלא אם כן אותן נהרות שדרכן להתייבש בקיץ^רסה ולהעלות שם חול ואבנים^רסו.

ואם נקרש הנהר ונגלד בימות החורף בטלה מחיצתו ואסור לטלטל במבוי^רסז כל ימי קרישתו^רסח.

ויש מי שאוסר^רסט כל השנה משום שמא יבואו לטלטל גם בחורף כמו שאסרו בים כל השנה מחשש שמא יטלטלו כשיעלה הים שירטון וכן בנהרות שדרכן בכך בקיץ^ער וטוב לחוש לדבריו.

וכל זה כשאין מדרון בנהר אלא במקום המים בלבד אבל אם יש על שפתו ביבשה מדרון המתלקט עשרה מתוך ד' אמות הרי זה נחשב למחיצה בכל ענין^רעא.

וכל זה כשנהר או המדרון שעל שפתו הוא סמוך ממש למבוי אבל אם רחוק ממנו ביותר מעשר אמות אינו מועיל כלום^ערב (אלא אם כן יתקן שם בצורת הפתח^רעג) שהרי אותו מקום הוא כפרצה למבוי זה ואפילו אינו רחוק ממנו אלא ד' טפחים אם רבים בוקעים שם אסור כמו שיתבאר בסימן שס"ה^עדר בפרצת מבוי מצדו.

(וכל זה כשאין הנהר מקיף כל העיר אבל אם הוא מקיף כל העיר מסביב אינו מועיל לה כלום אלא אם כן ישבה ולבסוף הוקפה ממנו כמו שיתבאר^ערה):

לו מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר אפילו אין צד הארוך עודף על הקצר ד' אמות כשיעור מבוי אינו מניח את הקורה על צד הארוך אלא כנגד הקצר אבל לא יניחנה באלכסון ולהשתמש בצד הארוך עד הקורה לפי שהקורה היא משום היכר ובאלכסון אין כאן היכר^רעו לפי שהרואה בני המבוי נמשכים ומשתמשים ברשות הרבים או בכרמלית חוץ מכנגד כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברשות הרבים או בכרמלית לפי שאין אותו העודף דומה שיהא מן המבוי^רעז.

אבל אם ירצה יעשה שם צורת הפתח באלכסון ויהא מותר להשתמש גם כן באלכסון בארוך כנגד הארוך ובקצר כנגד הקצר^רעח.

אבל אם יעמיד לחי אחד אצל הארוך ולחי אחד אצל הקצר אינן מועילים להשתמש באלכסון^רעט שאף שהלחי אינו משום היכר בלבד אלא משום מחיצה מכל מקום לחי שבצד הארוך אינו מועיל להתיר להשתמש אצלו הואיל ואין שם מחיצה כנגדו^רפ:

לז לא אמרו שהקורה המונחת באלכסון אין בה היכר אלא כשהיא בקצה המבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר ומטעם שנתבאר אבל תוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון ולהשתמש בארוך כנגד הארוך ובקצר כנגד הקצר^רפא:

לח העמיד לחי באמצע מבוי אם מן הלחי ולחוץ כלפי פתח המבוי יש שם חצירות פתוחות למבוי^רפב ועשו גם לחי לפתח המבוי^רפג אין לחי הפנימי מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות החיצונות והפנימיות לערב יחד כמו בשאר מבואות שאין להם אלא לחי אחד לפתחם שצריכים כל בני המבוי לערב יחד כמו שיתבאר^רפד ולא אמרו שלחי נידון משום מחיצה^רפה אלא לענין להשלים החסרון מנין המחיצות הצריכות לרשות היחיד גמורה אבל מכל מקום אינה מחיצה גמורה שיוכל לחלק רשות אחת לשתים שלזה צריך מחיצה גמורה^רפו.

אבל אם לא עשו החיצונים לחי לפתח המבוי^רפז כיון שהם אינם יכולים לטלטל מחצירותיהם למבוי אפילו אם יערבו הרי כמו שאין להם חלק כלל במבוי בשבת ואינם אוסרים על הפנימי אף על פי שלא עירבו עמהם ומותרים הפנימים להשתמש מן הלחי ולפנים אם עירבו ביניהם^רפח והוא שיהא באותו החצי המבוי הפנימי תורת מבוי שלא יהא ארכו פחות מד' אמות ויהיו בתים וחצירות פתוחים לתוכו^רפט ע"ד שנתבאר^רצ וכן הדין אם הניחו קורה על אמצע המבוי^רצא.

אבל אם העמידו באמצע המבוי שני פסין של ב' משהויין אחד מצד זה ואחד מצד זה או פס רחב ד' טפחים מצד אחד אם אין המבוי רחב יותר מעשר או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר מעשר^רצב הרי זו מחיצה גמורה^רצג ומועלת לחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד אע"פ שגם החיצונים עשו תיקון לפתח המבוי ומותרים לטלטל בו אם עירבו ביניהם.

ואפילו החצר שיש בה דיורין הרבה יכולים לחלקה בענין זה שלא יצטרכו כולם לערב יחד אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן^רצד.

וכן עיר המוקפת חומה שרוצים לחלקה או להכשיר חציה ולהניח חציה יתבאר בסי' שצ"ב^רצה:

לט מבוי שהוא רחב כ' אמה ורוצה להכשירו בלחי או קורה כיצד יעשה עושה פס רחב ד' אמות וגבוה י' טפחים^רצו ומעמידו באמצע הפתח^רצז רחבו לארכו של מבוי ונחשב כל צד מצדי הפס כמבוי בפני עצמו כיון שארכו ד' אמות כשיעור מבוי^חצר ויתן הקורה על ראש הפס או תוך ג' טפחים שהרי פס זה הוא כותל המבואות והקורה שהיא מופלגת ג' טפחים מכותלי המבוי פסולה^רצט.

וצריך שיהיה בכל מבוי משני (מבואות) אלו שהפס מפסיק ביניהם בתים וחצירות פתוחים לתוכו וכל תנאי מבוי^ש שנתבאר למעלה.

ומן הפס עד הכותל אמצעי של המבוי צריך לעשות שם צורת הפתח^שא אפילו אין שם יותר מעשרה לפי ששם מפולשים ב' מבואות אלו כל אחד לחבירו ופילוש זה דינו כפילוש לרשות הרבים כמו שיתבאר בסימן שס"ד^שב במבוי עקום^שג ויש אומרים^דש שאין צריך לעשות שם צורת הפתח אלא אם כן יש שם יותר מעשרה ויש להחמיר כסברא הראשונה^שה:

מ אבל אם ירצה להעמיד רוחב הפס לרוחב המבוי אף על פי שנשאר רוחב המבוי פחות מעשרה הרבה מצד זה ופחות מעשרה הרבה מצד זה אינו מועיל כלום לפי שהאויר של רוחב המבוי שמצד זה ומצד זה מבטלים את הפס שבאמצעם^שו ואלא כיצד יעשה ירחיק שני אמות מכותל זה ויעמיד שם פס רחב שלשה אמות וגבוה עשרה טפחים^שז וכן יעשה אצל כותל השני^שח וישאר פתח רחב י' אמות בין פסים הללו שאז אין האויר שבין הפסים עם האויר שבין פסים לכתלים באים ומבטלים הפסים שביניהם הואיל וכל פס מרובה על האויר שבינו לכותל שאצלו^שט או ירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה^שי וכן יעשה בצד השני או ירחיק ב' אמות וב' טפחים ויעשה פס ב' אמות וד' טפחים וכן בצד השני וכן כל כיוצא בזה ובלבד שהפס יהא יתר על האויר שבינו לכותל שאצלו^שיא מטעם שנתבאר.

ולבד מפסים אלו צריך לעשות גם כן לחי למבוי שהפסים אינם נחשבים ללחי הואיל והם רחוקים מהכתלים ג' טפחים^שיב.

וצריך ליזהר שלא יניחו בני המבוי את פתח הגדול שבין הפסים שהלחי מתוקן בו וילכו להם דרך פתח קטן שבין פס לכותל^שיג שא"כ נתבטל תורת הפתח מן הגדול ובטלה הלחי המתוקן בו ונמצא מבוי זה בלא תיקון^שיד אלא א"כ יעשה צורת הפתח להקטן^שטו אבל מן הסתם אין חוששין שמא יניחו הגדול וילכו בקטן שחזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בקטן^שטז:

מא פסים אלו אינם צריכין להיות פסים שלמים אלא שיהא כל אחד עשוי מקנים קנה קנה פחות מג' טפחים שכסתום ושלם הוא מתורת לבוד^שיז:

מב מבוי ששוה מתוכו ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים דהיינו שקרקע המבוי גבוה מרשות הרבים והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רשות הרבים או ששוה לרשות הרבים ונעשה מדרון לתוכו דהיינו שקרקע רשות הרבים גבוה מקרקע המבוי ותחלת כניסת המבוי מן הפתח ולפנים ג"כ גבוה כרשות הרבים ואח"כ משפע ויורד לצד דופן האמצעי ונעשה מדרון הרי מבוי זה א"צ שום תיקון בפתחו לפי שתל זה שבפתחו נחשב לו למחיצה^שיח והוא שיהיה בשפועו גבוה י' טפחים מתלקט מתוך ד' אמות^שיט כמ"ש בסימן שמ"ה^שכ.

ומכל מקום אם רבים בוקעים עליו אסור^שכא (ואף על פי שמן התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה^שכב ואלו היה [ברחבו] ד' על ד' גבוהים [י'] טפחים מן הארץ מכל צדדיהם היתה שם רשות היחיד גמורה^שכג מן התורה והזורק לשם מרשות הרבים חייב מכל מקום מדברי סופרים אסור לטלטל כשרבים בוקעים שם^שכד ולכן אין נידון ג"כ משום מחיצה למבוי מדברי סופרים^שכה.

ומכל מקום לא אסרו חכמים אלא בבקיעת רבים כעין רשות הרבים אבל כשאין רבים בוקעים כל כך בתל זה מותר^שכו ולא גזרו בו משום תל שרבים בוקעים בו כמו שגזרו בכל כרמלית שאין רבים בוקעים בה משום רשות הרבים גמורה שרבים בוקעים בה לפי שכל כרמלית היא שלא נגמרו מנין מחיצותיה ודומה במקצת לרשות הרבים אבל כאן אין שום דמיון כלל לרשות הרבים אלא כשרבים בוקעים עליו בלבד^שכז.

ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא כמו שנתבאר בסי' שמ"ה^שכח אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי סופרים) אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום^שכט):

מג (וכל זה כשהתל הוא מחיצה רביעית למבוי^של אבל) אם כל העיר מוקפת תל והיקף זה היה קודם בנין העיר אין תל זה עולה למחיצה למבואות העיר לפי שהיקף התל לא הוקף לדירה^שלא כיון שהיה קודם בנין הבתים ואם כן כל העיר היא יושבת בתוך היקף שאינה לדירה שאסור לטלטל בו כשהוא יותר מבית סאתים^שלב.

וכתלי החצרות שנעשו אחר בנין הבתים אינם מועילים אלא לעשות מה שבתוכם מוקף לדירה דהיינו החצרות עצמן אבל המבואות שבהן אינם נקראים מוקפים לדירה על ידי כתלי החצרות שהם כתלי המבוי.

(שאינו דומה לתל יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואחר כך בנה או פתח לו בית דירה ואח"כ עשה על גבה מחיצה יותר מעשר אמות לדירה שעל ידי מחיצה זו נעשה כולו מוקף לדירה כמ"ש בסי' שנ"ח^שלג לפי שמחיצה זו עשאה כדי שיתבטל ממנו היקף הראשון שלא היה לדירה וע"י כן יעשה מוקף לדירה כמ"ש שם^שלד אבל כתלי החצרות לא נעשו בשביל שיהיו המבואות מוקפים לדירה ויתבטל מהם היקף הראשון של התל שלא היה לדירה.

ולכן צריך לבטלו על ידי צורת פתח שהיא מועלת לעשות על ידה מוקף לדירה כמו על ידי מחיצה גמורה כמ"ש שם^שלה וכמו שיתבאר בסי' ת"א^שלו.

או אפילו על ידי פס ד' או ב' פסין של ב' משהויין שאף שהם אינם מועילים לעשות על ידם מוקף לדירה מכל מקום הם מועילים לחלק רשויות כמו מחיצה גמורה כמו שנתבאר למעלה ואם כן נחלקים המבואות מהיקף התל על ידי פסים אלו כמו שהם נחלקים ממנו אלו היו מוקפים מכל צדדיהם בכתלי חצרות^שלז אע"פ שגם כתלי החצירות אינן מועילות לעשות המבואות מוקפים לדירה מטעם שנתבאר):

מד (וכן הדין בנהר שמקיף כל העיר קודם שנבנית^שלח).

ואפילו תל ונהר שאינן מקיפים כל העיר אינן עולין אלא למחיצה רביעית למבוי שאינו מפולש^שלט אבל מבוי המפולש משני ראשיו לנהר או לתל שאינו עשוי בידי אדם אינן מועילות להתירו בלא תיקון בשום אחד מראשיו לפי שאם היו ששים רבוא בוקעים במבוי זה היה רשות הרבים גמורה וכיון שאין לו אלא ב' מחיצות מב' צדדיו שמחיצות הנהר מבטלת אותן בקיעת הרבים שבמבוי שהואיל ואינן עשויות בידי אדם אינן חשובות מחיצה כל כך שלא תבטל אותן בקיעת הרבים שבמבוי.

שאף שבמקומן הן מחיצה גמורה ואין עליהם דין רשות הרבים אף אם רבים בוקעים עליהם כמו שנתבאר למעלה מכל מקום אינן חשובות כל כך לבטל המבוי שרבים בוקעים בו מדין רשות הרבים^שמ ואם כן אף אם אין רבים בוקעים במבוי אסור מדברי סופרים גזרה משום רבים בוקעים בו כמו שאסרו כל כרמלית שאין רבים בוקעים בה גזרה משום רשות הרבים שרבים בוקעים בה.

אבל מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה חכמים להיות דיה בנהר ותל כיון שבמקומן הן מחיצות גמורות ואינם גרועים מלחי כל שהוא שמועיל ברוח רביעית של מבוי משום מחיצה שהרי הלחי אינו מועיל לחלוק רשויות כמו שנתבאר למעלה^שמא והתל מועיל וכיון שהוא מועיל לחלוק רשות המבוי מרשות הרבים שלפניו דיו בכך שהרי הקורה אינה מועלת למבוי אלא מפני שעל ידה ניכר ונראה שהמבוי חלוק מרשות הרבים שלפניו^שמב וכל שכן התל שבאמת הוא חולק ביניהם: