שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים חלק ב הלכות עירובין

או"ח סימן שסד — דין מבוי המפולש ועשוי כנדל

א

שסד דין מבוי המפולש ועשוי כנדל ובו ט' סעיפים:

א מבוי המפולשא בשני ראשיו לרשות הרביםב והוא עצמו אינו רשות הרביםג כגון שאין רבים בוקעים בוד או שאין ברחבו ט"ז אמהה וע"ד שנתבאר בסימן שמ"הו וכן המפולש בראשו א' לרשות הרבים ובראשו השני לכרמליתז או אפילו שני ראשיו פתוחים לכרמליתח אינו ניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן אלא צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן אם אינו רחב מעשר אמותט לפי שצורת פתח היא כמחיצה גמורהי ונמצא שאינו פתוח אלא מצד אחד ואינו נקרא מפולש.

אבל אם ראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו השני לחצר שאינה מעורבת א"צ אלא לחי או קורה בשני ראשיויא שהרי ראשו הפתוח לחצר אינו מחוסר מחיצה שם שמחיצות החצר מתירות אותו וא"צ תיקון שם אלא מפני שפרוץ שם במילואו למקום האסור מחמת חסרון עירוב ולא מחמת חסרון מחיצות לפיכך די שם בתיקון כל שהואיב.

ויש אומריםיג שבראש הפתוח לחצר צריך שיהא שם לחי ולא קורה כדי שיהא נראה שם כסתום שהלחי נידון משום מחיצה מה שאין כן בקורה (ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל).

וכל זה כשהחצר אינה רגילה במבוי זה כגון שיש לה פתח למבוי אחר אבל אם היא רגילה בו אפילו צורת פתח ודלתות אינן מועילות להתיר שם אם לא נשתתפה במבוי זה עם שאר החצירות הפתוחות לויד.

ואם נשתתפה בו אין צריך לערב כלל כמו שיתבאר בסימן שפ"זטו:

הערות (15)
  1. א. רב יהודה עירובין ו , ב. טור ושו"ע ס"א.
  2. ב. מ"מ ממשמעות הרמב"ם הל' שבת פי"ז ה"ג. ב"י ד"ה מבוי המפולש ממשמעות הרי"ף ורא"ש שם פ"א סי' ח. טור ושו"ע שם.
  3. ג. ואם הוא עצמו רה"ר יתבאר לקמן ס"ד.
  4. ד. הגהות אשרי שם פ"א ס"ח. תוספת שבת ס"ק ב. וראה העו"ב תתיז ע' 56.
  5. ה. מ"מ ו ב"י שם.
  6. ו. סעיף יא-ב. ושם נתבאר מתי סגי בפחות מט"ז אמות.
  7. ז. רב יהודה אמר רב שם [ ז] , א. טור ושו"ע שם.
  8. ח. גמרא שם. עי' שם בתוס' ד"ה בקעה. ריב"ש סי' תה. רמ"א ס"א.
  9. ט. תוס' שם ו, א ד"ה ולחי וקורה.
  10. י. לבוש ס"א. ט"ז ס"ק א. וראה גם לקמן ס"ד.
  11. יא. הגהת סמ"ק סי' רפב אות י. טור ושו"ע שם. ט"ז ס"ק א. לבוש ס"א. וראה לעיל סי' שסג סל"ב וסל"ח, שבאמצע המבוי לא סגי בלחי, וש"נ.
  12. יב. ט"ז שם.
  13. יג. ב"ח ד"ה ומ"ש אבל אם צד, מלשון הגהת סמ"ק שם. מ"א ס"ק א.
  14. יד. רש"י. תוס' ז, ע"ב סד"ה דאי רב. אלא צריך אצטבא, כדלקמן סי' שפו ס"ט. ואם רוצה לחלק מבוי או חצר לשנים ראה לעיל סי' שסג סל"ב וסל"ח.
  15. טו. סעיף ב.

ב

ב וכל זה במבוי אבל חצר שאין ארכה יתר על רחבה שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של משהוטז וכן מבוי שחסר אחד מתנאי מבוייז בענין שאינו ניתר בלחי וקורה אלא בתיקון החצריח אין פילוש אוסר בהם אלא אפילו הם מפולשים לרשות הרבים בשני ראשיהם והרבים נכנסין מכאן ויוצאים מכאןיט די להםכ בתיקון החצר מכאן ומכאן:

הערות (5)
  1. טז. ט"ז סי' שסה ס"ק ג.
  2. יז. היינו כשאין ארכו יתר על רחבו; משא"כ כשאין בתים וחצרות פתוחים לה יתבאר בסעיף הבא.
  3. יח. רמ"א ס"א.
  4. יט. משנה פ"[ז] דטהרות מ"י. גמרא עירובין ח , א. טור ושו"ע סי' שסה ס"ג. ט"ז שם ס"ק ב-ג. מ"א שם ס"ק ד. וראה גם לקמן סי' שסה ס"ג. וראה חי' צ"צ סד, רע"א - כשהפירצה יותר מעשר או טז אמות.
  5. כ. אף לטלטל בתוכו. עירובין ח, רע"ב.

ג

ג ומבואות שלנו אף על פי שדינם כחצר שאינן ניתרים בלחי וקורה הואיל ואין בתים וחצרות פתוחים לה כראוי מכל מקום לענין פילוש אינם כחצר אלא כמבוי המפולשכא שצריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאןכב ולא די להם בתיקון החצר מכאן ומכאן הואיל ולעולם הם קרובים לרשות הרבים או לכרמלית יותר מהחצר שרוב החצרות הם פתוחות למבוי והמבוי לרשות הרבים או כרמלית לפיכך החמירו בתיקונם יותר מתיקון החצר לענין פילושכג כמו שמטעם זה החמירו בתיקונם יותר מבתיקון החצר לענין ארכם יתר על רחבם כמו שנתבאר בסימן שס"גכד:

הערות (4)
  1. כא. ט"ז סי' שסג ס"ק יח. וכ"מ ברמ"א שם סכ"ו. ומ"א שם ס"ק כז ובסי' שסה ס"ק ד. וראה גם לקמן שם ס"ב.
  2. כב. ראה מ"מ וציונים.
  3. כג. מ"א סי' שסג שם. ו עי' במ"ש בסוף סי' זה ס"ט בשם המ"א שם.
  4. כד. סעיף לב.

ד

ד (אע"פ שצורת פתח היא כמחיצה גמורהכה ואם עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסיןכו רשות היחיד גמורה היא מן התורהכז אפילו עשה כן באמצע רשות הרבים גמורהכח כמו שנתבאר בסי' שס"בכט אעפ"כ מדברי סופרים אין צורת פתח מועלת לרשות הרבים גמורה אם נשלמו בה כל תנאי רשות הרבים שנתבאר בסי' שמ"הל אלא) הבא להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול צריך לעשות לה דלת מכאןלא ודלת מכאןלב והוא שננעלות בלילהלג שנעילת הדלתות עושה אותה כחצר אחת של רבים ומערבין את כולהלד על דרך שיתבאר בסי' שצ"ב ושוב אין מבואותיה צריכין שום תיקוןלה.

ויש אומריםלו שא"צ שיהיו נעולות בלילה רק שיהיו ראויות לינעל שאם משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל ויש להחמיר כסברא הראשונהלז אף על פי שהעיקר כסברא האחרונהלח.

וכבר נתבאר בסי' שמ"הלט שיש אומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורהמ:

הערות (16)
  1. כה. תוס' שבת ו, ב ד"ה יתר על כן. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרא. הובא בב"י סי' שסג (סכ"ו) ד"ה ואינו ניתר בלחי וקורה. וראה חי' צ"צ סג, א.
  2. כו. עירובין יא, א.
  3. כז. תוס' שם ו, א ד"ה רב אמר. וראה פרי מגדים משב"ז סי' שסג ס"ק א. חי' צ"צ סב, ד ואילך. רד, א.
  4. כח. תוס' שם יא, א ד"ה אילימא, ורא"ש שם פ"א סי"ג (אף בפסי ביראות שרבים בוקעים). תוס' שם כב, א ד"ה והא (דלרבנן דפליגי על רבי יהודה אף צורת הפתח מהני מן התורה). וראה חי' צ"צ סב, ד. וראה שם סג, א בדעת הרמב"ם והריטב"א. ושם סד, א. וראה דברי נחמיה או"ח סי' כג.
  5. כט. סעיף יט (אלא ששם לא נתפרש דהיינו אפילו באמצע רה"ר).
  6. ל. סעיפים יא-ב.
  7. לא. ר' יוחנן ו , ב (משום דלמסקנא בדף כב , א י"ל דכאן וס"ל, דירושלים לא היו לה שם ד'. ולפ"ז לא קשה מידי מ"ש התוס' דף ו , ב ד"ה והאמר רבה. כ"ד הרמב"ם וטור ושו"ע ודוק) . וראה חי' צ"צ סב, ד (סוף אות א). דברי נחמיה או"ח סי' כג (לא, סע"א). מ"מ וציונים.
  8. לב. רש"י שם ד"ה חייבים. תוס' שם ד"ה והאמר. וראה מ"א ס"ק ב.
  9. לג. ר' יוחנן שם. רי"ף ורא"ש פ"א סי' ח. דיעה הא' שבטור ושו"ע ס"ב. וראה לעיל סי' שמה סי"א, שאם אינן ננעלות בלילה הרי רה"ר מה"ת לדיעה זו (כשאין שם צורת הפתח), כר' יוחנן שם.
  10. לד. רש"י שם ד"ה ירושלים.
  11. לה. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.
  12. לו. שמואל שם (במבוי המפולש. ומזה ילפינן לדידן ברה"ר). רמב"ם פי"ז ה"י. טור. מ"מ שם. דיעה הב' שבשו"ע שם.
  13. לז. משמעות שו"ע שם. ורמ"א סי' שמה ס"ז. וראה גם לעיל שם סי"א.
  14. לח. דרכי משה ס"ק א.
  15. לט. סעיף יב.
  16. מ. וא"כ לא בעי נעילה ואף סגי בצורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן (פסקי עירובין למהר"ם מרוטנברג סי' קלב. הובא במרדכי עירובין רמז תקט. הגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ב אות ו. דרכי משה שם). וראה חי' צ"צ סד, א-ב.

ה

ה מבוי עקוםמא כמין ד' ומפולש בב' ראשיו לרשות הרביםמב או לכרמליתמג דינו כאלו היה מפולש בעקמומיתו לרשות הרבים או לכרמלית וצריך לעשות לו תיקון בעקמומיתומד לפי שהתיקון של מבוי מפולש צריך שיהא נראה לכל בני המבוימה וא"כ התיקון שבראש זה אינו מועיל להדרים בראש זה וצריך שיעשה צורת פתח בעקמומיתו כדי שיהא הצורת פתח שהוא תיקון של מבוי מפולש נראית להדרים כאן ולהדרים כאן ובשני ראשיו יעשה לכל א' לחי או קורהמו וכל שכן אם יעשה צורת פתח בכל אחד מב' ראשיו ולחי או קורה בעקמומיתומז ואם עשוי כמין ח'מח צריך צורת פתח בשני עקמומיותיו ולחי או קורה בשני ראשיומט.

ולאחר שעשה צורת פתח בעקמומית יכולין לחלק עירובם שהדרים מצד זה של צורת פתח יערבו לעצמן והדרים מצד זה יערבו לעצמן או אם שבני צד זה עירבו ביניהם ובני צד זה לא עירבו אין אוסרים אלו על אלו אלא אלו אסורים בחלקם ואלו מותרים בחלקםנ שצורת פתח חולקת רשויות כמ"ש בסי' שס"גנא:

הערות (11)
  1. מא. רב שם ו, א. טור ושו"ע ס"ג.
  2. מב. רש"י שם ד"ה מבוי עקום.
  3. מג. ט"ז ס"ק ב. מ"א סי' שסג ס"ק כז.
  4. מד. רש"י שם ד"ה תורתו כמפולש. תוס' שם ד"ה רב אמר. רא"ש שם פ"א ס"ו. טור ושו"ע שם.
  5. מה. תוס' שם. רא"ש שם.
  6. מו. רש"י ותוס' ורא"ש שם.
  7. מז. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.
  8. מח. אף ששני הפתחים הם לרה"ר אחד, כדלעיל סי' שסג סל"ט בשוה"ג.
  9. מט. שם ו, ב וכפרש"י ד"ה מבוי עקום. טור ושו"ע שם.
  10. נ. רבינו יהונתן שם ד"ה איתמר מבוי עקום. מ"א ס"ק ג. וראה לקמן סי' שפו ס"ט, דהיינו שסילקו עצמם ע"י עירוב זה שלא לעבור עליהם בשבת.
  11. נא. סעיף לב וסעיף לח.

ו

ו מבואות הפתוחים אלו לאלו הרי כולם במקום פתיחתן זה לזה דינם כמבוי עקום וצריכים שם תיקון שנתבאר שכיון שהחיצון פתוח לרשות הרביםנב או לכרמליתנג הרי אותו מבוי שפתוח אליו חשוב כפתוח לרשות הרבים או לכרמלית מטעם שנתבאר במבוי אחד שמתעקם וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי וכן כולם:

הערות (2)
  1. נב. ה רא"ש בתשובה כלל כא ס"ט. שו"ע ס"ד.
  2. נג. כדלעיל ס"ה.

ז

ז מבוי העשוי כנדלנד דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו משני צדדיו כעין שרץ הנקרא נדל שיש לו שורה של רגלים מצד זה ומצד זהנה וראשי השניים של מבואות הקטנים פתוחים לרשות הרביםנו או לכרמליתנז עושה לכל אחד במקום פתיחתו לגדולנח צורת פתח לפי ששם הוא כמבוי עקום.

ואפילו אם המבואות הקטנים שבצד זה הם מכוונים ממש כנגד אותם שבצד זה שנמצא כל אחד מהם עם אותו המכוון נגדו בצד השני הם כמבוי אחד מפולש ואין כאן עיקום כלל מכל מקום הרי כל אחד מהם הוא כמבוי עקום עם הגדול שהרי מה שפתוח לגדול הוא כפתוח לרשות הרביםנט הואיל ואי אפשר לראות בו התיקון של הגדול כמו שנתבאר במבוי אחד שמתעקם ואצ"ל אם המבואות שבצד זה אינם מכוונים כנגד אותם שבצד זהס ואצ"ל אם אין שם מבואות אלא מצד אחד בלבדסא:

הערות (8)
  1. נד. עירובין ח, ב כרבא. טור ושו"ע ס"ה.
  2. נה. רש"י שם ד"ה נדל. ט"ז ס"ק ג.
  3. נו. רש"י שם. טור ושו"ע שם.
  4. נז. כדלעיל ס"ה.
  5. נח. רש"י שם ד"ה מהך גיסא. טור ושו"ע שם.
  6. נט. ב"י ד"ה ומ"ש אפילו אין, ממשמעות הרמב"ם הל' שבת פי"ז הי"ט, וטור ושו"ע שם. ב"ח ד"ה והעשוי כנדל. מ"א ס"ק ד.
  7. ס. רמב"ם וטור ושו"ע שם.
  8. סא. שו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' עד. כנסת הגדולה בהגב"י. מ"א שם.

ח

ח ובראשי השניים של מבואות הקטנים הפתוחים לרשות הרבים או לכרמלית יעשה לחי או קורהסב ובמבוי הגדול אם הוא מפולש עושה צורת פתח בראשו האחד ובראשו הב' לחי או קורה ואם אינו מפולש עושה לחי או קורה בראשוסג:

הערות (2)
  1. סב. רבא שם. טור ושו"ע שם.
  2. סג. טור ושו"ע שם.

ט

ט וכל דיני מבוי עקום הם במבוי שבתים וחצירות פתוחים לתוכו כראוי אבל מבואות שלנו שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי ודינם כחצר אינם צריכים שום תיקון בעקמומיתם כמו שא"צ בחצר עקומהסד.

ואף שלענין פילוש לרשות הרבים או לכרמלית אנו מחמירים בהם כמו במבוי גמורסה זהו לפי שהם קרובים שם לרשות הרבים או לכרמלית מה שאין כן עקמומיתם שאינו קרוב לרשות הרבים אין מחמירים בו יותר מבחצרסו:

הערות (3)
  1. סד. וראה שו"ת צ"צ סי' מא סוף אות ח, במבואות שלנו שבכל חצר יש בית אחד שבו כמה חדרים, שיש לומר שיש להם דין מבוי וצריכים תיקון בעקמומיתם.
  2. סה. כדלעיל ס"ג.
  3. סו. מ"א סי' שסג ס"ק כז.